אור ברסלב
שות מחנה חיים ה › סימן לא

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ה · סימן לא

סימן ל

שאלה אירע שסופר כתב שם הוי"ה בס"ת ואחר הכתיבה נגלה שהי' שם נקב והסוד סתמו ונפל הסיד ונשאר הויו בלא הקפת גויל והתחכם הסופר לגרור חלק אות ו' שיהי' מוקף גויל כי נשאר עוד אות ויו כדת ושאל אם יש בזה משום מחיקת השם כיון שנוטל חלק מאות הנ"ל או שמא כיון שנשאר עכ"פ צורת אות ויו ליכא בזה איסור מחיקת השם. תשובה לפום רהיטא אמינא דליכא איסור כלל דכל האיסור מחיקת השם ילפי' מן ואבדתם את שמם וגו' לא תעשון כן וגו' ואטו מי שימחק מקצת אות מן שם ע"ז קיים מ"ע ואבדתם את שמם הלא כל השם נשאר וממילא לא עבר על לא תעשון כן לד' דהא כל השם נשאר הכלל גדול כיון שלא קיים מ"ע איבוד ע"ז ה"ה אין עובר על הל"ת בשם הקדוש של הקב"ה. אמנם אפשר הוא איסור דאורייתא מכח חצי שיעור אסור מן התורה בודאי במחיקת אות מן שם ע"ז לא קיים מ"ע דהא נשאר שם ע"ז כולו וכן לא עבר על לאו דלא תעשון כן דהא נשאר השם הקדוש כולו אבל עכ"פ מחק מקצת מן השם הקדוש וחצי שיעור אסור מן התורה וצ"ע. אך אחרי העיון נ"ל דלא שייך כאן חצי שיעור אסור דטעם חצי שיעור אסור משום דחזי לאיצטרופי כנודע וזה דווקא באיסור דיש לו שיעור באיסור אכילה כזית או באיסורי שבת ד' אמות או שיעור כמה יהי' הוצאה או כתיבת שתו אותיות שהן תיבה אחת אז שייך לומר דחצי שיעור אסור דהא נצטרף עם עוד חצי שיעור להשלים השיעור חיוב באכילה או מלאכה וכדומה אבל כאן במחיקת השם הכי יש שיעור כמה יהי' גדולים האותיות באורך ורוחב ועובי' כל אנפין שווין כיון שהמה אותיות השם אפי' קטנים כעיני יתוש כיון שצורת אותיות עליהם עובר משום מחיקת השם כמו על אותיות גדולות כדלתות ההיכל בשם הקדוש כי הכי הכמות האותיות פועלים איסור מחיקת השם הלא האיכות האותיות אשר בו נרשם שם הקדוש והנורא פועל איסור מחיקה וא"כ איך שייך לומר אם מוחק מקצת אות ונשאר מן האות כשיעור אות מעלי' דעובר על חצי שיעור הכי אם ח"ו ימחק הנשאר אח"כ יהי' צריך לצרף המקצת שמחק מקודם הלא הי' שם יפה לפני עצמו לחייב עליו משום מחיקת השם ואפי' אם איש אחר יבוא וימחק ג"כ חייב עליו משום מחיקת השם וא"כ איך שייך כאן לומר חצי שיעור אסור אם מוחק מקצת אות ונשאר השם כולו יפה הלא לא משכחת שנצרף מחיקה הזאת ליתר המחיקה אם ימחוק ח"ו השם יש בו די השיעור שלם לעבור עליו ודוק. ומצאתי ראי' בשג"א סי' פ"א דחידש באיסור בל יראה ליכא איסור בחצי שיעור דבשלומא באכילה מצרפין חצי זית שאכל מכבר אבל בב"י אם יצרף עוד חצי כזית חמץ לא יעבור על שהי' לו חצי שיעור למפרע אלא יעבור על שיש לו עכשיו כזית חמץ בביתו דפח"ח וא"כ השתא התם עכ"פ יצרף אותו חצי שיעור להשלים העבירה רק יען שלא פעל על למפרע ליכא איסור בחצי שיעור ק"ו בנידן זה דלא יצורף כלל גם על להבא דהא נשאר שם שלם כולו יפה ומי שמוחק ח"ו חייב עליו בלי צירוף שהי' האותיות גדולות ביתר שאת וא"כ איך יהי' כאן איסור על חצי שיעור ודוק. ואוסף לחקור בשלומא מי שמוחק מעובי של כל אורך ורוחב של אותיות השם יש לחקור דיש בו איסור מחיקה דהא אם הי' נמחק ממילא מתחילה חצי האות הנשאר הי' בחלק זה שמחק כל אותיות השם דהלא אין שיעור כמה יהי' עבים אותיות השם א"כ שייך לחקור דעכ"פ מחק מן המקום ההוא אותיות השם דהא הי' במה שמחק מחיקת כל צורת אותיות השם ואולי אפי' לוקין עליו דאם עשה כן בשם ע"ז הי' מקיים ג"כ ואבדתם את שמם מן המקום ההוא והגם דנשאר עוד שם ע"ז על יתרון המקום וה"ה חייב בשם הקדוש דהא עשה מחיקת השם כולו במקום ההוא ועיין במג"א סי' ל"ב ס"ק ל"ט אם נשאר מן הכתב מעט מותר להוסיף לעבה את הכתב יעו"ש דאין שיעור לכתב וא"כ אם הי' הלך הדיו לגמרי והי' נשאר מה שמחק מהאורך והרוחב אותיות השם הי' שם מעלי' א"כ עשה במחיקה מחיקת שם הקדוש מן המקום ההוא אבל אם מוחק בסוף אות או אותיות השם שיהי' מוקף גויל הלא אם הי' נמחק כל האות ממילא יהי' הנשאר החלק שמוחק בידיו לא הי' בו אותיות השם א"כ אין בו שם מחיקה כלל דהא גוף השם נשאר ובמה שמחק לא הי' בו לבדו אותיות השם והבן כי עמוק ב"ה. אך הדבר פלא בעיני נחזי אנן מי שהתחיל למחוק שם ע"ז הנכתב באותיות גדולות ובא עני ומבקש צדקה השכל גוזר דלא צריך ליתן רפתא לעני דהעוסק במצוה פטור ממצוה ומי שרוצה לאבד שם ע"ז צריך להתחיל לגרור ולמחוק מהאות א"כ מיד שמתחיל לגרור הוא עוסק במצוה ואמרה התורה כל מה שנכלל במעשה קיום המצוה ואבדתי את שמם של ע"ז אותו מעשה נכלל בלאו דלא תעשון כן לד' אלקיכם א"כ מיד שמתחיל לגרור ולמחוק מן אותיות שם הקדוש והטהור עובר על לא תעשון כן לד' א"כ יהי' מי שמוחק חלק כל שהוא מן שם ד' לוקה על לא תעשון כן כל מה שנכלל במצוה ואבדתם את שמם דמתחיל בקום המ"ע מיד כאשר מתחיל למחוק יהי' נכלל מיד בלאו דלא תעשון כן וצע"ג. ולולא דמסתפינא אימא מילתא חדתא בעזה"י בשלמא אי הוה נותן מצוה מאת הבורא ב"ה שיש חיוב על כל איש מישראל למחוק שמות ע"ז אז אם ישראל מוחק כל שהוא משם ע"ז קיים חצי מצוה וה"ה אם מוחק ח"ו כל שהוא משם הקב"ה עבר חצי שיעור איסור אבל לא מצינו מצוה כזאת שישראל יהי' מחויב למחוק שם ע"ז כי בתורה הקדושה כתוב "ואבדתם את שמם מן המקום ההוא לא תעשון כן לד' אלקיכם" התורה צוותה לעקור ע"ז מן המקום שעבדו שם הגוים ע"ז באיבוד הע"ז מן המקום נעקר משם הע"ז שלא נשאר במקום זכרון ע"ז כחכז"ל אבד תאבדון דצריך לשרש אחריה שלא ישאר מקום לעבוד עוד שם ע"ז אבל למחוק שם ע"ז בלי התפעלות שלא לעבוד עוד ע"ז שם לא הוה מצוה כלל וא"כ גם בל"ת לא תעשון כן לד' אלקיכם הוא דווקא אם במחיקה הנ"ל נפעל שלא יזכר ח"ו שם ד' שמה במקום שהי' כתוב מתחילה שם הנכבד והנורא אבל אם נשאר המקום בזכרון קדוש לד' א"כ אין במחיקה לאו דלא תעשון כן לד' אלקיכם דלא דחה רגלי השכינה מן המקום ההוא ולא שייך לומר במחיקה במקצת ח"ש אסור בשם הקדוש כמו דלא קיים חצי מצוה במחיקת מצות שם ע"ז דאין המחיקה מצוה עצמיות בשם ע"ז רק תכלית הפעולה הוה המצוה אם במחיקתו נעקר מן המקום הנעבד שם ע"ז וה"ה ליכא לאו דלא תעשון כן לד' אלקיכם חוץ אם נעקר מן המקום ההוא ח"ו השם הנכבד אבל אם מעובי' ומאורך ורוחב האותיות לא קיים בע"ז סרך מצוה מן אבד תאבד ולא עבר בשם הקב"ה סרך עבירה מן לאו דמחיקה ודוק. בכל זאת בודאי אם נכתב שם ד' באותיות גדולות בעובי הכתב כפי הערך אותיות גדולות ההמה ובא אחד ומחק מהעובי' של האותיות הגם שנשארו האותיות של שם הקדוש עובר על איסור דהא הכותב עשה מתחילה אותיות גדולות להדר את השם הנכבד ובמחיקת מהעבי' לקח ההידור מן האותיות אשר שם ד' נקרא בהם אבל אם צריך המחיקה להדר את השם הנכבד ולתקן את השם הכשר ס"ת מותר אפי' לכתחילה לתקנו ולהדרו אבל אין לוקין על לא תעשון כן אפי' אם מחק מעובי' של האותיות מאורך ורוחב כי עכ"פ לא מחק אות שלם ונשאר השם הנכבד והנורא במקום ההוא ודוק. אמנם אם מוחק אות שלם או עוקר אבן אחת מן המזבח וכדומה לוקין דהשם הנכבד הוא מכמה אותיות כמו שמזבח הוא מכמה אבנים והתורה אמר ונתצתם את מזבחותם ובאבן אחת נקרא נתיצה וה"ה במזבח ד' נתיצת אבן אחת עובר על לא תעשון כן לד' וה"ה במחיקת אות אחת עובר על לא תעשון כן לד' אלקיכם כמבואר בספרי פ' ראה שחייב על נתיצת אבן אחת מן המזבח ועל מחיקת אות אחת וכמבואר ברמב"ם הל' יסה"ת [פ"ו הל' ב'] ובכל הפוסקים ודוק. ועוד יש לחקור עיין בספרי חן דשם הויה כל אות הוא מכמה אותיות אשר הסופר מכווין להמשיך קסתו בעת הכתיבה ועיין בלחם הפנים בקו"א בשם בעל ראשית חכמה יעו"ש ואפי' אם הסופר אינו מכווין עכ"פ כן הוא שכל אות משם הויה הוא מורכב מכמה אותיות א"כ אם מוחק אות אחת מן האות הי' חייב מלקות הגם דנשאר עדיין להכיר האות הלא אם נותץ אבן אחת נשאר המזבח ומסברא נראה דשאני התם שחסר חלק מהמזבח אבל כאן לא חסר חלק מהשם דהא נשאר כל האות בצורתו ולא שייך ולא תעשון כן לד' דאלו הי' מחסר מקצת אות משם ע"ז בודאי לא קיים ואבדתם את שמם חוץ אם מחק אות משם ע"ז שקלקל השם של ע"ז ה"ה בשם הקדוש לא עבר הלאו יען דלא פעל קלקול השם חלילה ושאני אבן אחת דהוא חלק מן המזבח אשר נעשה מאבנים הרבה והוה כמו אות מן השם הנכבד והבן. וד' האיר עיני שמצאתי בשו"ת חינוך יהודה בסי' ע"ה בשם הגאון מהר"ל מפראג שכתב וז"ל ואי משום מחיקת השם האסור לגרור דבר מן השם דאע"ג דכך כתב במרדכי בסוף הלכות תפילין שאם הדביק אותיות של שם זה לזה שאסור לגרור להפרידם לא כמו שפי' ר"י דמותר להפרידם משמע דאסור לגרור שום דבר מן השם הרי ר"י חולק ומתיר לגרור הדבק שבין ב' אותיות ומדמה זה להא דכתב במ"ס שאם נשפך דיו על התיבה דמותר לתקן וה"נ מותר לתקן בגרירה הנגיעה וכן כתב הרא"ש בתשובה ואני תמה דהיכי יעלה על הדעת שאסור לגרור הדביקות בשם עד שצריך להביא ראי' מההיא דמ"ס דנשפך דיו דלא שייך מחיקת השם רק היכי שהוא מוחק אות אחת ומבטל השם אבל היכי דהוא מוחק מקצת מן האות לא שייך בזו מחיקת השם דהא השם נשאר דכך אמרינן בספרי א"ר ישמעאל מנין המוחק אות אחת מן השם שעובר בלא תעשה שנאמר ואבדתם את שמם מן המקום ההוא לא תעשון כן לד' אלקיכם ע"כ וא"כ מנלן ללמוד שאסור לגרור דבר ממנו ואינו מחיקת השם כגון הגורר בין שני אותיות או גורר נגיעת האות הנוגע למעלה דהא אין כאן מחיקת השם תדע דהא דכתיב ואבדתם את שמם בודאי אין פירושו שיאבד השם למחוק ע"ז במקום שכתוב שם ע"ז דלא מצאנו מצוה זאת לאבד שם ע"ז וע"כ פי' כאשר יאבד את ע"ז ממקומו שעבדו שם ע"ז בזה הוא יאבד את שם ע"ז ועל הא מילתא קאי קרא לא תעשון כן לד' אלקיכם שלא ימחיקו את שמו והיינו כאשר מוחק אות אחת מן השם דבזה גרם מחיקת שמו יתברך אבל למחוק ממנו דבר מה ואין השם נמחק לא והא דאמרינן הנותץ אבן א' מן ההיכל או מן העזרה שעובר בלא תעשה אע"ג שאין המזבח והעזרה בטל ל"ק דסוף סוף כיון שהוא נעשה על כל האבנים וגם אבן זה יחדו לו הוה בכלל לא תעשון כן וה"נ דווקא אבן אחד אבל אם גרר דבר מן האבן אינו עובר בלא תעשה דלא אמרו הנותץ דבר מן המזבח מן העזרה וא"כ מנ"ל לומר כך שאפילו אם מוחק דבר מה מן השם ודאי דבחינם לא יעשה דסוף סוף אסור משום דמכחיש וגורע המצוה כשם שאסור להדליק מנר חנוכה משום אכחושי מצוה ולא יקח ממנה אבל שיהי' לאו משום מחיקת השם לא ולא דמי להא דאמרינן הנטפל לשם לאחוריו אינו נמחק שכבר קדשו השם כמו אלקיכם שאסור למחוק כם היינו דסוף סוף הוי מחיקה ודבר הנטפל אסור למחוק אבל דבר שאינה מחיקה כלל בודאי אין כאן רק משום שמכחיש המצוה ובודאי כה"ג לאו הכחשה מצוה ואדרבה עליו מצוה להפריד אותיות השם עכ"ל שישו בני מעי שזכיתי לכווין דאין מצוה למחוק שם ע"ז אלא המצוה הוא לעקור שם הע"ז מן המקום ההוא שיהי' עי"ז נעקר ונשכח הע"ז שלא יעבד שם לע"ז עוד וה"ה המוחק שם הקדוש והנכבד מן המקום עובר בלאו אבל לגרור מן האותיות אבל גוף השם הנכבד נשאר במקום לא עובר הלאו דלא תעשון כן כתיב והוה רק איסור כשם שיש מצוה זה א"ו ה"ה יש איסור להכחיש המצוה ליקח ההידור מהאותיות אבל מוחק אות מן השם א"נ מחק חלק מהאותיות הוה כנותץ אבן אחת אבל לגרור מן האותיות הוה כמו גורר חול מן האבנים שהוא אסור ולא עובר הלאו כלל דהא נשאר חפץ הקדוש והשם הקדוש כמו שבארתי בעזה"י וא"כ בנידן השאלה מותר לגרור חלק התחתון מהאות ו' שיהי' מוקף גויל ודוק. ומצאתי בנב"י מהד"ת סי' קס"ט שכתב דאין עובר על לא תעשון אא"כ מחק אות שמאבד ח"ו את השם אבל לגרור מקצת אות אסור מדרבנן דאטו גרע זה מהנטפל לד' שאסור מדרבנן למחוק יעו"ש מלבד שהבאתי דברי מהר"ל מפראג דזה גרע דמחיקה דמקצת אות אשר האות של השם נשאר שלם לאו שמיה מחיקה רק אכחושי אבל במחיקת הנטפל נעשה עכ"פ שם מחיקה על אותיות הנטפלים כמובן גם נראה לי מסברה דגרע באותיות נטפלים כי בנטפלים מאחרי השם הוין האותיות ביאור מפורש להשם למשל אלקי אלקים שלי אלקיך אלקי שלך אלקינו אלקי שלנו אלקיכם אלקי שלכם וכדומה א"כ האותיות הנטפלים המה לגלות ההבנה בעיקר השם היה המדובר מאלקי אלקינו אלקיך ואלקיכם ובא האות לגלות מה המדבר חושב פה במקום הזה משם הקדוש שהוא אלקיו או אלקים וכדומה וא"כ כבר בשעת הכתיבה של עיקר השם קודש הנטפל אשר מורה על הנעלם ע"כ כיון שהנטפל הוא גילה על ראשית המחשבה בעיקר השם הוא כמוהו מדרבנן עכ"פ להיות קדוש אבל במה שמשך האותיות בגוף השם לא נעשה פעולה בשם רק הידור בזא"ו וא"כ גרע מאותיות הנטפלים ודוק. ולא עוד הלא חכז"ל אמרו בנטפלים כבר קדשו השם ודלמא בשלומא הנטפלים המבארים הבנת השם אלקי אלקיך אלקינו וכדומה א"כ כל השם ביחד יש כח לקדש הנוסף עליו אבל מנ"ל ששיעור אות ה' יקדש הנוסף עליו על אותיות דלמא כל היתרון אות לא נקדש ע"י גוף האות עצמו דאין כאן כל השם אשר יקדש אותו אבל הנטפלות מאחוריו שהמה הנטפלים לכל השם א"כ השם מקדשם דגדול קדושת השם כולו שמקדש הנטפל עליו רק באות ה' אחרונה יהיה חקירה שקדשו השם דהא כבר נשלם השם ודוק. בכל זאת נלמד מדחקר הנב"י איסור מחיקת מקצת אות רק מכח איסור דרבנן דלא גרע מנטפל ולא כתב שהוא איסור דאורייתא חצי שיעור אסור מן התורה נשמע ג"כ דסובר דלא שייך לומר בזה חצי שיעור אסור דהלא בהנשאר יש שיעור שלם ולא שייך בו חזי לאצטרופי ואם לומר דהפי' לא תעשון כן לא מיניהו ולא מקצתו אשר הוא בכלל מצוה של ואבדתם בע"ז הוא נלמד מדברי מהר"ל מפראג דשורש המצוה הוא איבוד מן המקום השם הע"ז וא"כ ה"ה איסור הלאו של לא תעשון כן איבוד השם הקדוש ח"ו מן המקום ההוא כנלע"ד בעזה"י. סוף דבר נ"ל שלא חטא הסופר כלל במה שגרר קצת מן משך אות ו' כדי שיהיה מוקף גויל להיות כשר לכל השיטות ושכר טוב יתן בעמלו פעולתיו לפניו שהכשיר הס"ת. שוב עיינתי בקסת הסופר של י"נ הרב הגאון ר"ש ג"פ נ"י וראיתי בסי' י"א סעיף ד' ובחקירה י"ד שהביא דברי באר עשק שהתיר לגרור מקצת אות וגם הביא דברי תשובת ר' מנחם עזרי' שאוסר לגרור מקצת האות מטעם דחצי שיעור אסור מן התורה והצדיק הגאון י"נ נ"י ליישב דברי באר עשק דסובר דחצי שיעור אסור מן התורה רק באיסורי אכילה כהערת חכם צבי סי' פ"ו והוא דוחק גדול ולדעתי סובר הבאר עשק דאי אפשר לומר חזי לאצטרופי רק אם יש תכלית בצירוף אבל כאן במחיקת מקצת ונשאר האות יפה ושלם למאי נצרף הנמחק הכי יש שיעור למחיקת האות כמה יהיה גדול כיון שנשאר אות שלם מי שמוחק אח"כ עושה איסור לאו שלם וזה ברור בסברה בעזה"י. ואגב אזכיר פלא על הגאון נ"י שכתב כיון דאין איסור תורה בא עשה דזא"ו ודוחה לאיסור הגם דזא"ו ג"כ דרבנן יעו"ש והוא פלא הכי לאנוהו להשם צריך הקפת גויל הלא צריך הקפת גויל יען דכל אותיות התורה צריך הקפת גויל משום כתיבה תמה אבל מה התנאה לפניו בגוף השם עושה נהפוך הוא גורר לעשות מהשם גדול השם קטן ועושה בכשר לעשות ס"ת וזא"ו הוא אם עושה הידור לגוף השם ולפמ"ש אין כאן אפי' איסור חצי שיעור מדרבנן אסור דלא שייך בו חזי לאצטרופי ונכונים דברי (ר"ג) באר עשק] בלי שום דחק והבן. וראיתי שהביא דברי מנח"י בשם מהר"ל אבל מכותלי מכתבו נראה שלא חשב בדברי מהר"ל הדין חדש דזמן מחיקת השם אוסר עצמיות ששורש איסור מחיקת השם הוא המחיקה מן המקום וכיון שנשאר כבוד ד' במקומו עומד א"כ ליכא כלל איסור במחיקה ואיך יאסר מחיקת מקצת אות בשלמא בנטפלים יש שם מחיקה דחסר דבר הוא אות הנטפל חסר מן המקום אבל במוחק מקצת אות מן השם לא חסר מן המקום כבוד ד' את המקום ונקדש בכבודו ודוק:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה