אור ברסלב
שות מחנה חיים ה › סימן כט

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ה · סימן כט

סימן כח

הק' לי בני הבח' המופלג משה דוד נ"י קו' נאותה על תוס' חגיגה דף ב' בד"ה לישא שפחה אינו יכול שכתוב וז"ל וא"ת ליתי עשה דלשבת יצרה ולידחי לאו דלא יהי' קדש וי"ל דהכא אפשר לקיים שניהם ע"י כפיה א"נ דלא אתי עשה ודחי לא תעשה אלא כגון מילה בצרעת דבעידנא דמעקר לאו מקיים עשה אבל הכא משעת העראה עובר ליה בלאו ועשה ליכא עד גמר ביאה עכ"ל והקשה בני הנ"ל איך כתבו תוס' כגון מילה בצרעת דבעידנא דמעקר לאו מקיים עשה הא תנן פי"ט דשבת משנה י' מל ולא פרע כאלו לא מל וא"כ אם הצרעת על בשר הערלה בשעה שקוצץ הבשר עדיין לא נתקיים המצוה דמל ולא פרע כאלו לא מל ואיך נקרא מילה בעידנא וע"כ יען דלא יוכל לבוא לפריעה טרם שחותך הבשר הוה בעידנא וא"כ ה"ה בביאה הוה יען דלא יוכל לבוא לגמר ביאה הוה בעידנא ואי סובר התוס' דבעי' עקירת הלאו עם קיום עשה ברגע חדא א"כ גם מילה לא הוה בעידנא והוא קו' נאותה וצע"ג. ונלע"ד ליישב בעזה"י דמצות מילה העיקר בכריתת בשר הערלה דכתיב ימול בשר ערלתו והוא נקרא המילה ועל כן תנן פי"ט מל ולא פרע את המילה כאילו לא מל דכיון דכרת בשר ערלתו נקרא האבר המילה (עיין במג"א סי' ג' ס"ק י"ד בשם תוס' קוץ בכריסו זו המילה ועיין במחה"ש) והמל ולא פרע את המילה כאלו לא מל אבל אם פרע את המילה א"כ קיים מצות מילה בכריתת בשר ערלתו וא"כ בצרעת אם פרע אח"כ נגלה שקיים העשה בבשר ערלתו והוה בעידנא אבל בפ"ו אפי' אם יגמור הביאה לא קיים עשה בהעראה אלא בגמר ביאה משא"כ במילה אם פרע לבסוף נגלה שקיום העשה בכריתות הבשר וזה שדייק התוס' וז"ל אבל הכא משעת העראה עובר בלאו ועשה ליכא עד גמר ביאה עכ"ל היינו הגם שגומר הביאה ליכא קיום עשה בהעראה ודוק. ומצאתי און לי דתויו"ט שם בד"ה מל נתקשה למה צריך למיתני מל ולא פרע כאלו לא מל הלא כיון דלא פרע עדיין רוב עטרה מכוסה ותי' כיון דאברהם אבינו לא נצטווה על הפריעה הגם שהל"מ מסיני נצטווינו גם בפריעה מ"מ לא יהי' כאלו לא מל לגמרי קמ"ל כיון שנתחדשה הלכה לפרוע כך היתה ההלכה דאם לא פרע שהוא כאלו לא מל יעו"ש וא"כ די שהפריעה הוא תנאי לעכב במצוה אבל אם פרע מבורר דקיים העשה במילת הבשר למפרע ועיין תוס' חדשים שם דחקר שהי' בשכל לומר דהם כשתי מצות מילה ופריעה הוצרך המשנה להשמיענו דמל ולא פרע כאלו לא מל יעו"ש ודוק. ואוסיף נופך לפי מה שביאר אדמ"ו בחת"ס יו"ד סי' רמ"ט בד"ה טעמא דגם פריעת קרום עור הפריעה הוה בכלל מצות מילה רק לאברהם נתן המצוה להסיר הבשר ואח"כ הוסיף שגם קרום יהי' בכלל הסרת הערלה אבל עכ"פ גם הפריעה בכלל כרת וי"ג בריתות ומברכים גם על הפריעה ברכת על המילה יעו"ש א"כ בודאי הן החיתוך והן הפריעה הוה קיום המצות וכאשר אמרו בשבת דף קל"ג אנא עבדיתא פלגא דמצוה באומן שלא הילקט חייב כרת ועיין בשו"ת שאג"א סי' נ"ט שחולק על שו"ת רמ"א יעו"ש א"כ פשיטא דמילה הוה בעידנא דעוקר לאו דצרעת מקיים עשה דחיתוך הוה עכ"פ פלגא דמצוה אבל העראה לא הוה אפי' התחלת המצוה כי פ"ו אחר גמר ביאה ודוק. ואזכיר מה שקשה לי על תוס' הנ"ל שהרמב"ם כתב בפ"ז מסנהדרין בפי' המשניות וז"ל ואין להוצאת שכבת זרע בענין חיוב העונשין סרך בשום פנים אלא כיון שהכניס האבר יתחייב העונש עליה ואפי' פירש מיד עכ"ל וא"כ הלאו דלא יהיה קדש עובר אפי' בלא הוצאת הזרע ופשיטא דקיום מצות פ"ו תלי' בהוצאת זרע דאלו הכניס האבר ולא הוציא זרע לא קיים מצות פ"ו ואילו יכולה האשה להתעבר באמבטי קיים פ"ו עיין א"ע בח"מ סי' א' וא"כ הלאו עובר בגוף הכנסת האבר ומצוה מקיים בהוצאת זרע וא"כ אין קיום המצוה במעשה עבירות הלאו ומנ"ל דבכעין זה עשה דוחה לל"ת דלא דמי לכלאים בציצית ומילה בצרעת וצע"ג:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה