אור ברסלב
שות מחנה חיים ה › סימן כח

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ה · סימן כח

סימן כז

שלום וכ"ט למכירי ה"ה הרב המה"ג ידו רב לו בתורה וביראה כבוד הרב ר' עקיבא פישער נ"י אב"ד דק"ק טעטה יע"א. אחד"ש באתי בקצירת אומר לקיים אשר אמרתי עם הספר להשיב אחר הפסח אי"ה ומרוב טרדות אשר מוטל עלי אבוא רק אודות דבר חדש בשליחות שמעלתו נ"י כתב וז"ל והנה עמדתי על חקירה על דברי הש"ך ח"מ סי' שפ"ב שאם חטף המילה משליח לא צריך לשלם למה באמת לא צריך לשלם למוהל מכיון שעשה האב את המוהל ראשון לשליח למול בנו ושלוחו כמותו והוה במקום האב ועוד יותר פליאה נשגבה דמדברי רא"ש מבואר דאינו נעשה שלוחו ובדבורו לא זכה במצוה עדיין יותר מן אחר ובש"ך שם הביא דאפי' הקנה לו בקנין אינו כלום דאינו אלא קנין דברים ותמוה מלתא מאוד דלמה לא זכה במצוה מצד שלוחו כמותו כמו בכל התורה כולה ואיך יהי' לפ"ז הדין באם הי' השמיני בשבת ואי לא אמרי' שזכה המוהל במצוה מחמת שלוחו כמותו האיך יחלל שבת וכמו שהאריך בזה בטוב טעם כבוד הדר"ג נ"י בתשובה [מחנ"ח ח"ר] סי' ק"ב דלא הוה שלד"ע ע"כ יש להפליא על דברי קדושים הנ"ל עד להפליא ולחומר הדבר רצוני לומר דבר חדש אשר מכבר כתבתי במקצת חי' והנה בקדושין דף כ"ט שם והיכא דלא מהלי אבוה מחייבי ב"ד למימהלי' דכתיב המול לכם כל זכר ולכאורה יש להבין ל"ל קרא להכי דמהכ"ת יניחו ב"ד בן ישראל ערל ולא יכופו את האב שימול אותו וכההיא דאמרי' אבל במ"ע כגון שאומרים לו עשה סוכה וכו' מכין אותו ולפ"ז קרא ל"ל גבי מילה אמנם נראה דאי לא הי' לן קרא מתורה גבי מילה הי' ס"ד דאם הב"ד כופין את האב ומלין אותו בעכ"ח של האב הב"ד הם רק גורמים למצוה כמו שכופין לעשות סוכה ע"כ צריך קרא יתירה גבי מילה המול לכם לומר דאם מנע האב למול את בנו מצוה על כל ישראל דהא הב"ד לאו דווקא רק הב"ד יש יכולת בידם אבל באמת המצוה על כל ישראל מי שיש יכולת בידו כמו שמבואר ברמב"ם בפי' המשניות פרא"ד ולפ"ז כל מי שמל את הילד המצוה דילי' הוא ולא של האב ע"כ קרא יתירה לומר לא שהם גורמים למצוה אלא המצוה דילי' הוא אם מנע האב כמובן ועוד יותר להסביר דאם לא היה לן קרא יתירה ולפ"ז באופן דאם השמיני הי' בשבת ומנע האב למולו לא היה יכול אחר לחלל השבת ולמול בעכ"ח של האב אמנם מאחר דתורה צוה לנו במקרא יתירה לומר דהמצוה על כל ישראל וממילא אם היה השמיני בשבת ומנע האב ג"כ מצוה על כל ישראל למול אותו בשבת ומובן וזהו האמת נלע"ד ומעתה אני אומר הדבר חדש לענ"ד דקרא המול לכם לאו דווקא אם האב היה מומר לערלות ולא רצה למול בנו אלא אף אם הוא כשר בישראל אמנם אינו אומן בכך ואם לא היה מוהל במגור סביב לא היה יכול לקיים בעצמו המ"ע בשום אופן כי יודע בנפשו שהוא סכנה לתינוק אם ימול בעצמו בפרט אינו יודע ובקי כל כמה צריך לימול ובאיזה אופן לעשות הפריעה כדת וכדין ואם לא היה מוהל אחר היה בטל ממ"ע זו נראה ג"כ לומר דמצוה על כל ישראל ומי שבא ומל את התינוק מקיים מ"ע זו של המול לכם ולא צריך האב לעשות אותו לשליח כי הוא מקיים מצוה דידי' מאחר שהאב אינו יכול למול אותו בשום אופן ובאופן זה מיושבים כל הפליאות דלעיל למה לא צריך לשלם למוהל מאחר שמצוה על כל ישראל וכל מי שמקדים למצוה זכה דדווקא לאב אם הוא מוהל בעצמו ורוצה לימול אותו מחויב לשלם כמבואר ולא לאחר ומבואר לפ"ז היטב דברי הרא"ש הנ"ל דלא זכה הראשון יותר מאחר ומבואר ג"כ היטב דאפי' היה השמיני שבת ובא אחר ומל אותו במילה ופריעה דקיים המ"ע דילי' עכ"ל. הנה אדבר בקצירת אומר בעזה"י אדמ"ו בחת"ס יו"ד סי' רצ"ה בד"ה ועדיין הבדיל בהתובע שורי הרגת שצריך לשלם יען דההורג השור העומד להריגה כל הקודם להרגו עשה המצוה לעצמו ואי אפשר לומר דשליחות בעל השור עשה דהא אין החיוב מוטל על הבעלים טפי מכל בני ישראל ומאן קדעביד בדנפשיה טרח והפסיד לבעלים את שלהם ולכן צריך לשלם לבעלים דהפסיד ממנו מצותו דהא יש לו זכות המצוה להרוג את שורו וסיים שם וז"ל וכן בכיסוי הדם ובהמ"ז ומילה נמי מצוה על כל ישראל נמי ומאן דמל שלא בשליחות האב עביד מצוה לנפשיה והפסיד להאב משא"כ בתורם של חבירו שהמצוה על הבעלים לבד רמי' וכל התורם צריך לכוין להיות שלוחם וכן הפודה בכור שהמצוה על האב או על הבן רמי' וכל הפודה אינו פודה אלא בשליחותם וחזרה המצוה להם עכ"ל. ומאד תמהתי מנ"ל זאת לאדמ"ו ז"ל דלמא במילה כל זמן שהאב קיים ועומד לפנינו דחפץ במצותו לימול בנו דיהיה שום חיוב או קיום על כל בני ישראל וממילא אם אחד מל בלא דעת האב הגם שהתינוק נימול אבל המל לא קיים מצוה כלל הוה כאלו נכרי מל ביום השמיני שהולד נימול אי מילה בנכרי כשירה אבל לא נעשה מצות מילה כמבואר בחת"ס יו"ד סי' רצ"ו על קו' אוהל דוד למה לא מהלינן ע"י גוו בשבת שתי' אדמ"ו וז"ל שהתינוק נימול אבל המצוה לא נתקיים יעו"ש וכן משמע לשון הגמ' בקידושין דף כ"ט והיכא דלא מהלי אבוה חייב הב"ד למימהליה שנאמר ימול לכם כל זכר וכן הרמב"ם פ"א מהל' מילה הל' א' כתב וז"ל עבר האב או הב"ד ולא מל אותו ביטל מ"ע וכו' וכתב אח"כ וז"ל וב"ד מצווין למול אותו הבן או העבד בזמנו עכ"ל משמע אם עבר האב אז בא חיוב על הב"ד למול וכן מפורש במגדל עוז על הלכה ב' שכתב וז"ל דקדוק יפה מדקתני עבר האב ולא מל ב"ד מצווין למולו משמע דווקא כשעבר אבל קודם לא עכ"ל ועיין בדגול מרבבה סי' תל"ב בא"ח. ועלה בדעתי ליישב דמה שצריך לשלם י' זהובים לא הוה רק משום שהפסיד לבעלים המצוה שהיא שוה י' זהובים אלא העיקר משום שהרויח לעצמו י' זהובים שהוא עשה מצוה ששוה י' זהובים והמצוה היתה ראוי' לבעלים ואיך יעשה הוא סחורה בחפץ של חבירו להרוויח לעצמו ולהפסיד לבעלים לכן צריך לשלם לחבירו שהפסיד יען שהוא הרויח אותן י' זהובים שמצוה שוה י' זהובים אבל אם הוא לא עשה מצוה רק שהפסיד לחבירו המצוה ע"ז אינו משלם דהא רק גורם הפסד ולא הרויח לעצמו א"כ ממנ"פ דן אדמ"ו ז"ל אם לא קיים מצוה אם מל בן חבירו בלא רצון האב א"כ אין עליו תשלומין כלל רק כיון שחטף ולקח עצמו למול בן חבירו בודאי ניחא ליה לאב שיקוים המצוה בעד י' זהובים אשר שווי' שמו חכז"ל ולכן מחייב הוא לשלם שהרי האב מרוצה שהחוטף ועשה המצוה על כל פנים לעצמו וישלם י' זהובים ודבר זה צריך עוד בירור. וזה ימים אשר הגיע לידי ספר בית מאיר החדש על היו"ד וראיתי בסי' רס"ו שהפליא על הט"ז ביו"ד שמה שפסק אם האב אונן הב"ד מלין הבן קודם קבורה והשיג עליו הגאון הנ"ל כל זמן שהאב חפץ לקיים המצוה אח"כ אין על הב"ד המצוה כלל וסיים שהעולם נוהג כט"ז והוא פלא בעיני א"כ תל"י הוא דבר שתלי' בגדולי פוסקים אם נתקיים המצוה כל זמן שהאב חפץ במילת בנו ע"י עצמו ודוק אך מה שיש להפליא למה פסק הרא"ש מי שחטף לא צריך לשלם אם האב עשה שליח למול בנו כבר התפלא הקצ"ח סי' שפ"ב הלא אם מהני שליחות הי' האב מקיים המצוה א"כ מי שחטף ומל בלא שליחות הפסיד לאב מצותו ולמה לא ישלם להאב י' זהובים מזה יצא לחדש בדברי תוס' רי"ד דעל מצות שבגופו ליכא שליחות דדומה שאין שליח על הנחת תפילין וישיבת סוכה יעו"ש והדבר פלא שסותר דברי עצמו בסי' קפ"ב דהסביר דברי תוס' רי"ד דשליחות הוה על מעשה אבל לא להיות מקום הנחת תפילין של חבירו כמקומו ויוכל אדם לעשות שליח על מעשה קשירת תפילין אבל לא שיהיה מקום הנחת ידו של השליח כידו יעו"ש והוא פלא גדול בעיני זה רבות בשנים ואמרתי שמחשבת הקצו"ח שאי אפשר לעשות שליח על מצוה חוץ אם נשאר חלק גם על הבעלים לעשות כמו בפסח שנשחט על שמו ובעלים אוכלים אבל כאן במילה לא נשאר חלק על האב דהא השליח ימול סתם כיון שהוא שליח ודוק כי קצרתי. ואודיע שהרהרתי דבר חדש בעזה"י הלא אם האב אינו ימול ביום ח' יפול המצוה על כל ישראל ויעשו מצוה של עצמם א"כ אם האב לא יחפץ למול בעצמו מפני רך לבב או אינו אומן לימול אם ימצא איש שיחפץ להיות שליח לאב יפול המצוה ממילא לפני כל ישראל ומי שיהיה זריז יהיה נשכר במצוה מכח עצמו א"כ מי שמשאיל גופו להיות שליח האב הוה כתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים שעי"כ שהוא נעשה שליח יזכה האב במצוה ואם לא יחפץ להיות שליח יפול המצוה על כל בני ישראל הגם שיש להאב קדימה לזכות במצוה היינו שאם יחפץ למול הוא קודם כמו שמלוה בעצמו יכול לתפוס ולא צריך להסתכל שאחרים יפסידו אבל להיות אחד שליח לזכות לזה ולחוב לאחרים אסור עיין רא"ש בב"מ ובנב"י בח"ר לענין שליח לגרש אשה בע"כ ה"ה מי שנותן גופו להיות שליח להאב הוא מזכה לאב ועושה חוב לעצמו ולכל ישראל ודוק. ולא מיבעי לפי דברי אדמ"ו ז"ל דמצוה מוטלת מיד על כל ישראל רק דיש לאב קדימה אם כן נכון לומר למה תהיה לו לשליח אל תהי' שליח א"כ נקיים אנחנו מצוה שלנו ודוק אלא אפי' לפי מה שחקרתי ומצאתי און לי בדברי בית מאיר שכל זמן שהאב רוצה לקיים המצוה אין לכל בית ישראל זכות מצוה בבן חבירו אעפ"כ הוה כתופס לבע"ח דהרי הרשב"א בקדושין דף ס"ה דאמרי' קדושין הוה חב לאחרים ונתקשה הרשב"א הגם דאפי' במציאה נקרא חב לאחרים כתב וז"ל יען דהוה הפקר וזכות הכל עליה ונמצא זה כמחייב לאחרים שהיו יכולים לזכות בה בלא רשות אבל כאן שאין לאדם זכות עליה ואין אדם זוכה בה אנא מדעתה מאי חב לאחרים איכא ועוד אפי' במקום שחב לאחרים כל כיוצא בזה שהיא יכולה לחוב עכשיו להן בפנינו בעל כרחן נאמנת היא במה שהוא מחייבת בהודאתה עכ"ל א"כ בנידן הגם דאין לאחרים זכות על המילה של בן חבירו אם יחפץ לקיים המצוה בעצמו אבל עכ"פ יכולין אחרים לזכות בו שלא מדעתו אם לא יחפץ לקיים המצוה בעצמו אבל באשה יכולה לישב בלי טן דו לעולם אם רצונה בכך ולא יכול איש לזכות בה בע"כ ועוד אם הוא לא יכול למול הן מכח רך לבב או שאינו אומן א"כ אין ביכולתו לחוב להם לאחרים בפניהם א"כ מי שנותן עצמו להיות שליח של האב הוא חב בשליחתו לאחרים ולא הוה שליח. ולפ"ז בשלמא אם השליח מל בשעת חיתוך כבר אינו חב עוד לאחרים דבכל אופן לא יזכה עוד אחר במצוה דאי אפשר למול שני פעמים ומהני השליחות אבל קודם שמל ובא אחר וחטף לא שייך לומר דישלם להאב דהא עשה שליח והוה כאלו בעצמו יקיים המצוה זה אינו דהא עתה עדיין לא נעשה שליח דהוה חב לאחרים בשליחות ודוק. אך אם האב חפץ לימול בעצמו אז הפסיד להאב מצותו וזכותו אשר זכה במצוה הנ"ל ע"פ חק התורה ומקבל י' זהובים זה דבר חדש ונאה בעזה"י ומיושב קושית קוצ"ח למה החוטף לא יצרך לשלם י' זהובים להאב אם יש שליחות ודוק (עיין בפלוגתת רש"י ותוס' בענין אם מהני שליח בפירש להיות חב לאחרים וקצרתי לרמז בעלמא ודוק). ומעתה ישים מעלתו נ"י עינו על דברים וישפוט בודאי אם האב יכול למול בעצמו מסתברא שהב"ד יכוף אותו לקיים מצותו אשר מוטל עליו לא מיבעי אם נימא שכל זמן שהאב קיים אין המצוה על הב"ד בודאי מסתבר לכוף אותו שיקיים מצותו אשר הוטל עליו אלא אפי' אם המצוה מיד על כל ישראל למה לא נכוף להאב לקיים מצותו וכן מבואר בתשב"ץ ח"ג סי' ס"ח שהב"ד כופין להאב שימול את בנו וכבר הערותי בספרי מ"ח ח"ר סי' צ"ו שתלי' בזה דתשב"ץ סובר כל זמן שהאב יוכל לקיים אין כאן חיוב על הב"ד לכן כופין אבל לשיטת אדמ"ו ז"ל סי' רצ"ה דמצוה מוטלת על כל ישראל א"כ למה נכוף אותו נעמוד אנחנו ונקיים מצוה שלנו יעו"ש שהארכתי בסברה אבל בודאי אם האב חפץ לקיים המצוה בעצמו ע"י שליח הגם שהוא לא יכול למול שאינו בקי באומנות להיות מוהל עכ"פ איכא שליחות אפי' במילתא דלא מצי עביד מחמת חסרון אומנות דהא אין חסרון בכח אם יתחזק לבו או אם ילמוד האומנות א"כ מצוה להיות שלוחו לזכות אותו במצוה אבל גם מוהל אחר יוכל לחטוף ולא משלם לו כלל דכיון דיש מוהל שחפץ לזכות בו בעצמו מי יוכל להיות שליח לחוב לאחרים כיון דהאב לא יכול להיות מוהל בע"כ יפול המצוה על כל ישראל וכל הזריז נשכר ולכן ראוי' לומר למוהל להיות שלוחו דאל"כ אם מכבד לו א"כ לא יחפץ המוהל להיות שלוחו א"כ יעשה המוהל מצות עצמו ויש לחקור משבת קל"ג אי איכא אחר יעבוד אחר רק אני לא באתי לפסוק רק להשיב כפי אשר עלה להרחיב תורה ומי יכריע בהרים גדולים הש"ך ופלתי ותב"ש דברי הדש"ת:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה