שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ה · סימן כז
חילו לאורייתא ללמוד וללמד ה"ה הרבני החשוב מורג חרוץ בעל פיפיות כמהו' ר' משה עקשטיין נ"י. אחד"ש קבלתי אתמול מכתבו עם שאלתו ולאשר ביקש להשיב מהרה אשוב מיד כי טרוד אנכי מאוד ולדעתי נכון לעשות היות טוב בפירות בעוה"ז וקרן קיימת לעוה"ב ובתנאי בהסכמת מרא דאתרי' הדש"ת. שאלה אשה אחת נדרה בעת חלי' ר"ל סכום מעות למצוה ולא פירשה לאיזה מצוה רק סתם ובהיות ד' יתברך בעזרה להקימה רצתה בקיומא של נדרה וגמרה בדעתה ליתן שכר לסופר שיכתב ספר תורה לקיים בזה נדרה אם יוצאת בזה ידי נדרה עכ"ה. תשובה נ"ל דתחזק סכום שנדרה להחזיק לנערים ללמוד תורה או לפרנס חולים עניים שזה הגדולה מן המצות כמבואר בש"ע יו"ד סי' רמ"ט סעיף ט"ז וז"ל ויש מי שאומר שמצות בהכ"נ עדיפא ממצות צדקה ומצות צדקה לנערים ללמוד תורה או לחולים עניים עדיף ממצות בהכ"נ עכ"ל ועיין בב"י בשם מהרי"ק שרש קכ"ח בשם תשב"ץ מן ירושלמי סוף דמאי כמה ממון שקעו אבותי כאן השיב לו כמה נפשות שקעו אבותיך לא הוה בר נש דלאי באורייתא יעו"ש ונ"ל כי השכל גוזר כן כי תלמוד תורה כנגד כולם מי שמפרנס ת"ח להחזיקם בתורה כמבואר בירושלמי פרק יו"ט דשלחו לתודס שאכל גדי מקולס בליל פסח אלמלא תודס אתה היינו מנדין אותך וכתבו וז"ל מה תודס אמר ר' חנניא דהוה משלח פרנסתהון דתלמידי חכמים עכ"ל ועיין פסחים נ"ג ע"ב] אר"ח דמטיל מלאי לכיס ת"ח ובירושלמי נקטו פרנסה ולא מזונות עיין הבדל זה בא"ע הל' כתובות] ובגמ' מרמז שנתן מלאי לכיס ת"ח לפרנס עצמו עכ"פ גדולה ת"ת יותר מבנין בהמ"ק דלא עלה עזרא לבנין בהמ"ק שלא לעזוב רבו עיין מגילה דף ט"ז ועיין בטו"א שם היטב וכן לפרנס חולים עניים אשר על זה דרשו חכז"ל אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ד' עיין פרק אין בין המודר [מ' ע"א] ובפרט בחולי עני כמבואר בפסיקתא הובא בילקוט מלכים א' סי' קפ"ו על פסוק ויבא שלמה את קדשי דוד אביו ולמה לא נצרך להם יש דורשין לשבח שלא יאמרו הגוים שבהמ"ק נחרב בסוף לפי שדוד החריב בתי אלהיהם ננערו אלהיהם וגבו נקמתם והחריבו בית אלקים ויש דורשים לגנאי על שבא הרעב בימי דוד שלש שנים וכמה תסבריות הי' לו לדוד צבורין מכסף וזהב ומה שהי' מתקין לבית המקדש הי' צריך להוציאו ולהחיות בו את הנפשות ולא עשה כן אמר לו הקב"ה בני מתים ברעב ואתה צובר ממון לבנות בו חייך אין שלמה יצרך מהם כלום עכ"ל הרי מבואר לפרנס עניים להחיות נפשות גדולה מבנין בהמ"ק ולכן ברור אם החולה מקבל עליו בעת חליו לעשות מצוה סתמא דעתו על מצוה שהיא גדולה בעיני חכז"ל והיינו להחזיק לנערים ללמוד תורה אשר שקולה כנגד כל המצות וה"ה לפרנס עניים חולים שהיא גדולה מבנין בהמ"ק כנלע"ד ברור בעזה"י. אם לעשות בסך הנ"ל כתובות ס"ת מלבד אשר העיר מעלתו נ"י על דברי שג"א דאשה אינה מצווה על כתיבת ס"ת מבלעדי זאת שם כתוב כתבו לכם משלכם ואם אשה מצווה במ"ע של כתיבות ס"ת איך תקיים המצווה בממון שנדרה בעת צרה לעשות בו מצוה ליתר שאת אשר תקבל לעשות אם יושיע ד' לה כחכז"ל דילפינן מיעקב דכתיב וידר יעקב נדר ועל כן כתוב אשר נדר לאביר יעקב אבל לקיים המצות אשר מוטל על אדם אין זה נדר בעת צרה כחכז"ל במדרש כל אשר תתן לי עשר עשרנו יצאו ד' בכורים ונתקדש לוי בתורת מעשר ואיך תפזר דמי נדרה על כתיבת ס"ת ואם אין אשה מחויבת במ"ע הנ"ל אז בודאי החזקת עניים החולים קודמים דשם תקיים מצוה שקבלה על עצמה לפזר סכום למצוה יותר מן המחויב להיות פדיון נפשה או להשיא בתולת ישראל יתומה כמבואר בש"ע סי' הנ"ל סעיף ט"ו אבל לכתיבת ס"ת ממנ"פ אינה יוצאת חיוב נדרה כנלע"ד שוב ראיתי בשולי מכתבו שמעלתו נ"ו העיר בזה דממנ"פ אינה יוצאת נדרה בכתיבת ס"ת וכיון הוא כפי מה שבארתי. ואוסיף טעם דאינה יוצאה בכתובת ס"ת נדרה דהא כבר העיר מלפטור את העולם מכתיבת ס"ת דאין אנו בקיאים בחסירות ויתרות ובפתוחות וסתומות אמנם לא נפסק הלכה כן דאדם מחוייב לעשות המצוה כאשר יכול ומה שיאנס ולא יוכל לגמור אונס רחמנא פטריה וכל זה בגוף חיוב כתיבת ס"ת יש ממנ"פ אבל לענין קיום נדרה אשר בודאי חל עליה לעשות מצוה ובכתובות ס"ת יש ספק אם קיימה המצוה ואין ספק מוציא מידי ודאי ובפרט להכניס בו ולכתחילה דלא יש בידה לעשות מצות וודאי ודוק. וראיתי שיצא מעלתו נ"י להשיב על השאג"א דחקר דאשה תהי' מחויבת במצות כתיבת ס"ת הגם דהיא פסולה לכתוב בעצמה כמבואר בגיטין דף מ"ה כמו דחייבת במזוזה הגם דפסולה לכתוב בעצמה והשיב כ"ת נ"י דשאני מזוזה דיש חיוב בקביעה אבל אין חיוב בכתיבה שכל אדם וכתב לעצמו מזוזה אבל איך תהי' אשה מחויבת בכתיבת ס"ת כיון דפסולה לכתוב בעצמה לא תוכל לעשות שליח משום כל מה דאיהו לא מצי עביד שליח לא מצי משוה עכ"ד יעיין בספרי מ"ח ח"ר סי' ח' דכבר הערותי כן על השאג"א רק הערותי דכתיבת ס"ת לא בעי שליחות רק משום לשמה כמו בגט דכתוב וכתב וצריך אמירת הבעל לסופר לכתוב רק משום לשמה עיין תוס' גיטין דף כ"ג. ומה שהעיר על דברי שאג"א שחקר שאי אפשר לומר הטעם דהאשה פטורה מכתיבת ס"ת יען שהיא פטורה ממ"ע שזמן גרמא דא"כ גם ישראל יהי' פטורים דיש מצות שאינם נוהגים אלא בכהנים וגם הכהנים פטורים חוץ מכה"ג ויש שאין נוהג אלא במלך והשיב מעלתו נ"י דהם בכלל ערבות עכ"פ ויש להם שייכות במצות אבל נשים אינם בכלל ערבות עכ"ד בקיצור לדעתי ערבות הוא ענף מפסוק ארור אשר לא יקים את התורה הזאת לעשות עיין רמב"ן בתורה שם אבל עכ"פ אין לישראל בקיום המצות של כהנים או מצות מלך ואין כאן מקומו וקו' שאג"א פלא בעיני דיש הבדל מה שיש לכהנים ולמלך עוד מצות הוא מכח מעלותם כאשר אמרו שאני כהנים דרבו להם רחמנא מצות יתירות היינו מצות לפי גבהותם וקדושתם וישראל אינה מצווה בהם יען שאינו קדוש וגבוה כמו כהן ואותן מצות המה משוער מפי הקב"ה רק לאיש קדוש אשר הוא גבוה מכל העם או הכהן הגדול מאחיו או לנשיא בעמו אשר שמן אלקיו על ראשו ומי שאינו קדוש וגבוה אין מצות הנ"ל נוהג כמו שאין נוהג כמה מצות בחוצה לארץ למשל אותן המצות של הכהנים לא שייכים בישראל ואפי' אם יעשו אותן יהי' פסולים או לא יפעלו כלל מה מהני אם ישראל יהי' נושא כפיו או עבודת קדשים וכן אם לא יקח אשה זונה או גרושה וכדומה וכן אם כהן הדיוט לא יקח אשה אלמנה והכי יקבל שכר או הכי יקיים מצוה נוספת אם יקח בתולה מעמיו או הכי יקבל כה"ג שכר אם יכתב שני ס"ת אחד משלו ואחד משל אבותיו א"כ אין זה דבר חסרון בישראל אבל אשה פטורה ממ"ע שזמן גרמא הגם שאם תעשה אותם תקבל שכר אעפ"כ פטורה מלעשות אותם א"כ נחשב לגרעון איך תחייב לכתוב אם פטור ממ"ע שזמן גורם דהא יכולה לעשות אותם והתורה פטרה אותם ואי אפשר לקרוא לאותן מצות שזמן גורם מצות יתירות דהא כל איש ואיש מבית ישראל חייב בהם ודוק. סוף דבר הכל נשמע שאפי' אם הי' איש קבל עליו בעת חליו לקיים בסכום מעות מצוה ועשה אחת מהדברים הנזכרים להשיא יתומות בתולות או להחזיק נערים לת"ת או להחזיק עניים חולים ומכ"ש אם אשה נדרה שלא תקנה ס"ת כנלע"ד: