אור ברסלב
שות מחנה חיים ה › סימן כה

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ה · סימן כה

סימן כד

שאלה אשה אחת אשר נתגלה קלונה שכמה חדשים לא ירדה לטבילה וכאשר נקראת לפני הב"ד הודית ששמשה עם בעלה בנדתה שאמרה לו שהיא מעוברת וכאשר נפסק שיגרש אותה כי הכשיל לו בדת אחר חודש ימים באתה וטענה לפני הב"ד שנהפוך הי' היא חפצה לשמור ימי נדתה רק הבעל לא הניחה ובעל אותה וכאשר נתגלה הדבר ביקש שתאמר שהיא הכשילו כדי שאביו לא יחר אפו עליו ויסלק אותו משותפות משא ומתן אבל הבטיח לה שיהי' נשאר בעלה באהבתו אותה וכעת היא רואות שהוא בוגד בה תגיד האמת כי בעלה הפושע ואם הוא יקבל להניחה תהיה אשה כשירה ותקבל תשובה על אשר חטאה בנפש אם בעלה יהיה ג"כ בעל תשובה. תשובה הדבר צריך התבוננות מאוד כאשר אבאר בעזה"י לכאורה יש לחקור אם יש עדים על אשה שנבעלת בנדתה אם נאמנת שהבועל ידע שהיא נדה דהלא חזקת כשרות שלה איתרע בודאי חזקת כשרות שלו לא איתרע דדלמא לא ידע שהיא נדה ואיך תהיה היא נאמנת לגרוע חזקת כשרות שלו א"כ אוקמי לבעלה בחזקת כשרות ואפי' אם הוא מודה לה שידע אמרי' אין אדם משים עצמו רשע ואינו נאמן. אמנם יש לומר כי אמרי' אין אדם משים עצמו רשע אם לא ראינו כלל שעשה מעשה רשעות כגון שיאמר בפה שבעל נדה אבל אם ראינו שבעל נדה רק לא ידענו אם בשוגג או במזיד ועכ"פ עשה המעשה רשע בודאי הוא נאמן על עצמו שבעל במזיד שמברר מעשה אשר עשה לא הי' גם בלא דעת נפש לא טוב חטא קל אלא עשה עון ודוק וכל זה אם ראינו המעשה עבירה אבל בלא ראות בודאי אין אדם משים עצמו רשע והאשה שאמרה שידע מנדתה ובעל אותה לא מפיה אנו חיין אם אמת כדבריה ששימש עמה במזיד נהפוך הוא חזקתה איתרע וחזקתו עומדת ואמרי' היא הכשילתו לאמור שהיא טהורה והתורה הימנתה א"כ הוכשל ממילא על פי הדיבור ודוק. ואין לומר הגם שידענו שהיא רע לשמים ועברה על איסור כרת מנ"ל דאיתרע חזקתה להיות רע לבריות להכשיל לבעלה בשוגג ועברה על לפני עור ג"כ מסתבר שידע שהיא בנדתה וגם הוא רע לשמים זה משבשתא דלו יהיה שגם בעלה מזיד עברה על לפני עור לא תתן מכשול דהא השיטה לו גופה שיבעול אותה והוה כנותן כוס יין לנזיר או אבמה"ח לבני נח דעובר על לפני עור הגם דהעובר הוא מזיד נהפוך הוא אם הוה בעלה מזיד עוברת על לפני עור לא תתן מכשול שהחטיא במכשול גדול להיות חייב כרת ואם הכשילתו בשוגג שלא ידע מנדתה הכשילתו במכשול קטן שיבוא חטאת ויתכפר לו ודוק. ואוסיף נופך כי יש לחקור אם היא אמרה לו שהיא מעוברת והיא מסולקת מדמים נאמנת לו דתורה הימנה לה והגם דוסתות דאורייתא דחזקה אורח בזמנו בא אעפ"כ אשה נאמנת דנתעברה ונסתלק ווסתה ועיין תוס' גיטין דף ב' ובפנ"י שם וע"כ משום חזקת כשרות דאשה אמרי' אם היתה ראתה המתינה בתאותה עד שתטבול וא"כ אם התורה הימנתה הוה הבעל אונס בבעילתו הכי יוכל לדעת אם ראתה דם ושם בסתר ועיין ברמב"ם פ"ג משגגות הבדל בין שוגג לאונס וא"כ אונס רחמנא פטריה ולא נכשל כלל וגם היא לא עברה על לפני עור לא תתן מכשול דהא הבעל לא נכשל וכבר יש לי בזה פי' בהגהת אשרי ריש חולין שהעיר איך אדם אוכל אצל ישראל שאינו מכירו דכתוב לפני עור לא שייך בזה והוא פלא ולפמ"ש יובן כיון דהוה אונס באכילתו לא הכשילו וגם הנותן בשר לא עבר על לפני עור לא תתן מכשול דהא לא הכשילו ודוק ואם באמת לא משמע כן מכל הפוסקים דנראה דגם בכה"ג יש לאו דלפני עור דהגם דאונס רחמנא פטריה מעונש בכל זאת פגם בנפש ע"י אכילת או בעילת איסור ועיין בש"ך יו"ד סי' קי"ט דלא מקרי נהנה אם מכר לו בשר עריפה בתורת כשר וצריך המוכר לשלם לו כל הדמים יעו"ש בטוב טעם ודעת בכל זאת יותר מסתבר דהכשילו באמרה שהיא מעוברת אז נכשל בכלל אונס ואם הגידה לו שהיא נדה ובכל זאת נבעלת לו הכשילו בלפני עור ממש ואם לא ידע הבעל ליכא אפי' חטאת דהי' אונס בדבר ודוק. ומצאתי שישב על מדוכא זו הגאון הנב"י במה"ת א"ע סו' כ"ו בנידן כזה שהאשה טענה שבעלה ידע שהוא בנדתה אם היא נאמנת או לא וכתב וז"ל הנה טענת האשה שבעלה ידע מזה היא טענה חלושה וגרועה מאד שאף אם נימא שיצרו תקפו לעבור על איסור כרת אבל לא נחשד גם היותר רשע כן שאינו רשע להכעיס להיות שבק היתרא כי תינח בימי נדתה אבל זו שעשתה כן ששה חדשים למה לא טבלה בימי טהרתה ואטו בשביל מעט פריטי דשכר טבילה עשה איסור חמור כזה עכ"ל. ולדעתי יש לדון בדבריו הלא אמרו חכז"ל עבר אדם עבירה פעמים ושלש נעשה לו היתר היתר ס"ד אלא נעשה לו כהיתר יעו"ש וא"כ כיון שבעל אותה בימי נדותה ג' פעמים נעשה לו כהיתר ולא ביקש שתלך לטבילה בימים שבינתים וצע"ג. ונ"ל הא דנעשה לו כהיתר הוא אם לא יכול למלאות תאותו רק באיסור לא יאנח לבו עוד על העבירה כי נפש בהמתו לא יפרוש מתאותו אבל אם יוכל להשיג תאותו בהיתר לא שביק היתר ואכל איסור אבל א"כ אפוא כיון שנעשה העבירת נדה בהיתר א"כ גם פריטי שכר מקוה יקר בעיניו להרויח כמו במומר לתאבון לאכול נבילות דנחשד דלא יטריח בהשחזת הסכין רק אם מונחים לפניו חלפים ומהם בלי פגימות יבדוק ליקח הסכין בלי פגימה ועיין לרשב"א במשמרת הבית וה"ה כאן אם היה לפניה מקוה בלי תשלומים לא היה שביק היתר אבל לשלם פרוטי שכר מקוה חביב בעיניו ממונו לפזר על דבר אשר נעשה כהיתר ודוק. אמנם בלא זה יש לי לדון על דברי הנב"י דלעולם דידע מנדתה והוא בעל אותה למלאות תאותו בתוך ז' ימי נדות ואח"כ חפץ שתטבול בימים שבין נדה לנדה אבל היא לא רוצית עוד לטבול כיון שטעמה טעמא דאיסורא טעם ביאה שניתן לעוברי עבירה עכ"פ הבעל היה תחילתו בפשיעה שהרגילה להיות נבעלת בעת נדתה והגם שסופו באונס שלא חפצה לטבול עוד כלל מזיד הוא ומהכ"ת תצא ממנו בלא כתובה הלא לא מידה בא שעבר על הדת משה וישראל ועיין במרדכי הובא בא"ע סי' קע"ח אם נתיחדה אשה הגם שנאנסה אח"כ נחשבת למזידה דתחילתה בפשיעה ואין לומר דשאני התם דידעה שהאשה לא תוכל להציל עצמה אבל באיש דבידו להציל עצמו ולא לבעול א"כ אין תחילתו בפשיעה וסופו באונס נחשב למזיד זה אינו דממנ"פ א"כ למה בעל אותה גם בימים שבין נדה לנדה ולא דחקה לטבול ואם נימא שלא חפצה לשמוע אליו ובעבור שבעל בנדתה הי' בוש לכופה בב"ד א"כ הכל בא ע"י פשיעתו בתחילה והוא מזיד גמור כחכז"ל היצה"ר מתחילה הולך ואח"כ מישב ואח"כ בעל הבית כאשר סמכו על פסוק בתהלים אשרי איש שלא הלך הלא ידע אם יבעול בנדתה אז היא תמשול בו ולא הוא עליה ודוק. וגם זאת דלמא גם הוא רשע כמותה לעבור מתחילה על איסור נדה והגם שהכשילתו גם בימים שבינתים להוסיף פשע על עון להניח היתר ולאכול איסור בודאי אין דין על אשה כזאת העוברת על דת לצאת בעל כרחה בלי כתובה הכי עבדינן תקנתא לרשעי דור הלא אמרו עבירה גוררת עבירה לפתח חטאת רובץ הוא התחיל בעבירה תחילה ולא לחנם הלך הזרזיר אצל העורב אלא מפני שהוא מינו כך כאן הוא פיתה אותה שתהי' נבעלת לו בימי נדתה אז נעשה לה כהיתר ולא חפצה עוד לטרוח לטבול כלל ודוק. עוד כתב הנב"י שם וז"ל וא"כ הלא נשים שלנו רק ספק זבות נינהו והיה לו לצוות לה שתטבול שאולי אינה רק נדה ולא זבה ולמה היה לו לבעול באיסור כרת בין ראיה לראיה בשלומא אם היא לבדה פשעה ובעלה לא ידע והיה סבור שהיא מעוברת היתה מתייראות לירד לטבילה כי אולי יוודע הדבר לבעלה לכן טענה זו גרוע הוא עכ"ל. גם בזה יש לי לחקור בדבריו בעזה"י אשר חקרתי במקו"א הגם דיש כלל ברשע לתאבון לא שבק היתר ואכל איסור היינו דווקא אם יוכל להנות היתר ברור אבל אם יוכל להשיג רק ספק נבילות לא חש ואוכל אפי' ודאי נבילות דהלא גם נבילות גופא נעשה לו כהיתר בכל זאת אם לפניו שחוטות ברור לא יאכל נבילות אבל בעבור לאכול ספק נבילות לא יפרוש אפי' מודאי נבילות דוגמת סברת רבינו יונה בברכות שאמרו חכז"ל שלא יבוא מן הדרך וימצא אשתו ספק נדה ולא אמרו סתם אשתו נדה כי טבע בני ישראל לכבוש יצרם כאלו מחיצה של ברזל מפסקת אבל בספק נדה לבו כואב מי יודע אם ימצא לו עון דהא חטאת אפי' בדנקא ואשם תלוי בשני סלעים ועיין ברמ"א בהל' ר"ה סי' תרי"ג וא"כ הגם דמומר לתאבון לא שבק היתר ואכל איסור היינו אם היתר ברור לפניו אבל אם לפניו רק ספק היתר לא חש ואוכל אפי' איסור ודאי וא"כ אפוא גם בנידן נשים דידן דהווין ספק זבות ויש ספק אם טבילה מועלת לה כלל א"כ כיון שהוא עבר כרת בעת נדתה לא חש כלל שמא מהני לה טבילה ויתן שכר פריטי טבילה ודוק. ואוסף הלא היתה לה חזקת איסור דראתה דם ועכ"פ נעשית נדה ויש ספק אם לא הוות ג"כ זבה וצריכה ז' ימים ספירות שיועילה לה טבילה א"כ בכה"ג ספק דאורייתא לחומרא אפי' לרמב"ם ונחשב בעיניו כודאי איסור ומהכ"ת יחוש לצוות לה לטבול בשלומ' אם הניח אשתו טהורה וימצא אותה ספק נדה לבו נקפו פן לא נטמאת אבל במקום חזקת איסור הוא כודאי וכן באשה תלוי אפי' לרמב"ם בחתיכה משני חתיכות עכ"פ יש לו צער גדול דדלמא אכל חתיכת היתר מעיקרא אבל כאן הוחזקה האשה שאסורה לו בבעילה וספק אם משכחת לה היתר בטבילה ועיין נזיר דף ח' ודוק. ולולא דמסתפינא לחלוק בסברה על הגאון נב"י אמרתי שאין כאן הוכחה דמי יודע אם לא הסית אותה שתשמע לו שתבעל בנדתה להגיד לה שאין העון חמור כל כך כאשר תאמינה עד שנתרצית לו ואם יצוה עליה לטבול בימים שבינתים א"כ תשכיל האשה שיש דברים בגו אם הוא פוקד עליה לחוש על ספק זבות וק"ו שיש עון גדול בעת נדתה ולא תשמע לו עוד שיבוא עליה בעת נדתה והוא חפץ לבעול עוד אם תהי' נדה על כן לא יצוה לה לטבול כלל שלא תדע שיש עון בדבר ודוק. ועוד הא חיוב כתובה הי' בודאי וזה הוא ספק אם חש עוד להרויח בהיתר איזה בעילות דמי יודע אם גם הוא לא ניחא ליה בטעמא דאסורא וגם מנ"ל דידעה הדין שאם תטבול יהי' מהני מספק אם אינה זבה הלא הורגלה למנות ז' נקיים והאמינה אם לא נעשה הכל אין מקצת מהני כלום ועוד איך לא הרגיש הבעל שאשתו אינה מעוברת הלא בג' חדשים ניכר עוברה חוץ מצעירה בשנים אבל אם נתעברה ו' חדשים בודאי הבעל מרגיש אם אמרה לו לפני כמה חדשים שנתעברה צריך הבעל לדעת אלא פשיטא שהי' עמה בעצה אחת רק ביקש ממנה שתגיד שהוא לא ידע ודוק. וראה זה מצאתי בנב"י שם דהחליט אם יש עדים ששמשה בנדתה והאשה טוענת תיכף שגם הוא הבעל ידע אינה נאמנות דמהכ"ת להאמינה עכ"ל ובודאי סברתו דחזקה איתרע וחזקתו לא איתרע ולדעתי בנידן שהי' לו להרגיש שהיא אינה מעוברת ובכל זאת שימש עמה דהא הוא מודה שבעל אותה תמיד כדרך איש עם אשתו הוא האות שגם הוא ידע שלא תשמור פתחי נדה והוכיח מסופו על תחילתו שגם חזקתו איתרע בודאי אם יש עדים על פ"א ששמשה נדה צדקו דבריו אבל בנידן שלא ירדה ששה חדשים לטבילה באמרה לו שהוא מעוברת א"כ איך אפשר שבעל לא ירגיש בעצמים בבטן מלאה וע"כ שידע שהי' נדה ומעולם לא אמרה לו שהיא מעוברת רק כאשר נתגלה קלונם למדה לחפות עליו ודוק. ואחקור עוד הלא כלל גדול מילתא דעבידא לגלוי אשר ג"כ יתגלה לבסוף אם תלד לא משקר אדם ואיך תגיד לבעלה שהיא מעוברת והטעה אותו לשמש עמה בנדתה הלא כאשר יעברו ט' חדשים ג"כ ידע הבעל שהכשילה אותו ויגרש אותה בלא כתובה בעל כרחה בודאי אשה לא תעשה זאת אלא פשיטא דהוא התחיל בעבירה ובטחה בו שלא יתגלה קלונה וגם אפי' אם יגונה לא יעשה לה מאומה ורחוק לומר שלבסוף ט' חדשים כאשר תראה דם תאמר שהפילה ולד דהלא המילדות והרופאים ידעו אם בא רק דם ווסת או ולד הפילה ודוק. והנב"י מוסיף שם וז"ל ועוד שהאמתלא גרועה מאד שהרי אם היתה טוענת תיכף שהי' בידיעתו ג"כ לא הי' יכול לגרשה בע"כ עכ"ל בודאי כוונתו הגם אם יש עדים ששמשה בנדתה אינה נאמנות לומר שידע הבעל ויוכל לגרשה בע"כ אבל אם ליכא עדים על בעילה הגם ששכינות ראו געגוע איש עם אשתו בכל זאת נאמנת שלא היתה נבעלת לו כל החדשים שלא ירדה לטבילה וממילא נאמנת במגו שידע הבעל מנדתה ואעפ"כ בעל אותה כמובן א"כ לא נשאר שם בנידן שלו אמתלא אבל בנידן שאלתינו נשאר אמתלא טובא שהיתה מתיראת אם תהי' טוענת תיכף וידע קלונו שהוא רשע גמור יסלק אותו אביו משותפות על כן ביקש ממנה שהיא תאמר שהטעה אותו ולא יקצוף אביו והוא יחסה בכנפי אהבתו עליה והוה אמתלא טוב מאד ודוק. סוף דבר הכל נשמע בנידן שלפני אשר ניכרין דברו אמת מפי האשה שהוא התחיל בעבירה מראשית ובעל אותה שלא ברצונה עד שהרגילה עד שנעשה לה כהיתר והוא ידע בכל עת נדתה ולא צוה עליה לילך למקוה בימים שבינתים וגם טוענת שהוא לומדה נטעון כן שנא יאבד פרנסתו ורוצית לישבע על כל דבור ודבור הבעל ישתה בעציצו ויקבלו תשובה שניהם יחד רק להודיע לה אם עוד יהי' נגלה קלונה יהי' הבעל נאמן נגדה ואם הוא יעבור חק נדה תבוא היא לב"ד ותספר ואז יעשה הב"ד עמו כדין וכדת של תורה כנלענ"ד בעזה"י. ואגב אזכור בנידן הנב"י שהחליט וכתב בד"ה ובנידן שיכול לגרשה בע"כ אפי' אין לו לשלם כתובתה נ"ל דעכ"פ יודיע לו הב"ד שאם ידע בנפשו שהאמת כפי האשה שהוא ידע מנדתה הגם שאין אנו מאמינים נה אבל אם הוא יודע שהאמת עמה אז עובר חרם דר"ג שנא נגרש אשה בע"כ וגם הוה הכתובה גזולה בידו ודוק:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה