שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ה · סימן כב
רב שלומים לאיש העוסק בתורה ועבודה ה"ה האברך הצעיר המורג חרוץ בעל פיפיות המפולפל כבוד הרבני מהו' ר' ברוך רייכפעלד נ"י בק"ק אוננוואהר יע"א. אחד"ש אשר ביקש כבודו להשיב על שאלת ירא אלקים אשר אירע לו מקרה לא טהור אעשה כרצונו ואגלה דעתי אם אינו מגיע כנגד הגאון מרא דאתרא. שאלה אודות אשה אשר ספרה כדת וכדין ובהגיע התור לטבול עשתה חפיפה כראויה ואחר החפיפה נטלה את הכתונת אשר פשטה מעליה לקנח בו את רגליה ואחר הקנוח ראתה בו איזה מראה והלכה אצל הנר ולא ראתה רק רפש וטיט מאשר נתלכלך מעל גבי קרקע בית הטבילה ושוב טבלה וכשהגיע לביתה לא ספרה לבעלה שום דבר כי היתה טרודה ושכחה ושמשה עם בעלה ובבוקר בא הכתונת לידה על פי סיבה והראתה לבעלה את המראה הזאת (כאשר שלח שושן אדום גדול אשר מצאה) וחרדה גדולה נפל על הבעל וצוה עליה בעלה להמתין ו' עונות ולספור מחדש ז' נקיים והבעל שוקד לשאול אם צריך כפרה כדין המשמש עם טמאה או לא צריך כפרה שהי' אנוס על פי דבור של אשתו דאמרה שטהרה מנדתה וטבלה. תשובה ראיתי אשר מעלתו נ"י פתח בכח דהתירה להקל שלא צריך תשובה כלל משני פנים (א) הלא רמ"א סי' קפ"ה פסק דאם שימש שלא בשעת ווסתה ואח"כ נמצא דם אפי' על עד שלו אינם צריכים כפרה וא"כ ה"ה כאן הלא הי' אונס על פי דבורה שספרה וטבלה (ב) האשה מבטיחה אלו הרגישה בודאי לא היתה טובלת א"כ היא טהורה עכ"פ מטומאת נדה דאורייתא ולא נשאר רק איסור דרבנן איסור כתם ועל זה לא מצינו מפורש שצריך כפרה אם עבר בשוגג עכ"ד. ואשיב בקצירת אומר בעזה"י מה שחידש מעלתו נ"י דבעל אנוס הי' על פי דיבור האשה שספרה וטבלה ודומה לדין הרמ"א בסי' קפ"ה שגה ברואה מאוד הגם דתורה אמרה וספרה לה שהיא נאמנת בתורת עדות באיסורין דמזה ילפינן ע"א נאמן באיסורין והגם שהיא נוגעת דלמא יצרה תקפה עליה בכל זאת תורה האמינה ועיין בפנ"י בגיטין דף ב' בד"ה הוה דבר שבערוה שמפלפל שיש סברה יען דהיא חטאה ג"כ בבעילה תהיה נאמנת גם לבעלה או בהיפוך בשאר ע"א אין אדם חוטא ולא לו אבל כאן היא נוגעת שיצרה ותאוותה גברה עליה יעו"ש אבל בודאי אין נאמנת האשה עדיפא באיסורים מנאמנות תרי עדים באשה שמת בעלה ונשאת עפ"י הוראות ב"ד ואח"כ בא בעלה שהאשה ובעלה אחרון חייבים חטאת כמ"ש הרמב"ם פי"ד מהל' שגגות הל' ג' וז"ל וכן אם התירו ב"ד אשת איש להנשא לפי שהעידו בפניהם שמת בעלה ואח"כ בא בעלה אין זו הוראה אלא טעות והאשה ובעלה האחרון חייבים חטאת על שגגתן וכן כל כיוצא בזה עכ"ל הרי שאפי' אם התירו עפ"י עדים נחשב שגגה ולא אונס ומחוייבים חטאת האיש והאשה ועיין ברמב"ם הל' שגגות פ"ה הל' ו' שכתב וז"ל הבא על אשתו שלא בשעת וסתה וראתה דם בשעת התשמיש הרי אלו פטורין מקרבן חטאת מפני שזה כאונס הוא ולא שוגג שהשוגג הי' לו לבדוק ולדקדק ואלו בדק יפה יפה ודקדק בשאלות לא היה בא לידי שגגה ולפי שלא טרח בדרישה וחקירה ואח"כ יעשה צריך כפרה אבל זה מה לו לעשות הרי טהורה היתה ושלא בשעת וסתה בעל אין זה אלא אונס לפיכך בין שנמצא דם על עד שלה ובין שנמצא על עד שלו פטורים עכ"ל הרי בנידן שבעל שלא בשעת וסתה ונמצא דם הוה אונס כי מה הי' לו למיעבד הכי נשאר דרישה וחקירה מי יגיד לו עתידות שבתוך הבעילה תראה דם זה הוא אנוס אבל בנשאת עפ"י עדים הגם דתורה אמרה על פי שנים עדים יקום דבר הגם דאפשר שמשקרי דהא משכחת עדים זוממין ואפשר שיבוא הבעל בעצמו ויראה לעיני כל שהעידו העדים שקר אעפ"כ אמרה התורה אין אנו חוששים שהעדים העידו שקר עיין רמב"ם הל' יסה"ת פ"ז הל' ז' וז"ל וכמו שנצטוונו לחתוך את הדין עפ"י שנים עדים כשירים ואעפ"י שאפשר שהעידו בשקר הואיל וכשירים הם אצלינו מעמידין אותן על כשירותן ודברים האלה וכיוצא בהן נאמר הנסתרות לד' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו עכ"ל וכיון שכל כח נאמנות ע"א באיסורין או שנים בממון ומלקות ומיתה נבנה על חזקת כשרות וחזקת קמא שנולד בלי פסול עיין פנ"י בגיטין דף י"ז בשמא יחפה א"כ אם נגלה אח"כ שהבעל חי אם כן מקדמת דנא הי' טעות דנגלה דלא הוה עדים כשירים א"כ הוה רק טעות על שסמכי' על העדים הנ"ל והוה שגגה ולא אנוס דאלו אם היינו חוקרים ודורשים יותר היה מיד נגלה שהנך סהדי שקרי נינהו רק שלא נדרש כמשפט וא"כ ה"ה הגם דאשה נאמנת על בעלה בתורת ע"א נאמן באיסורים אם נדע אח"כ שהטעתה אותו הוא שוגג ולא אונס דאלו הי' שואל מפיה והיה דורש וחוקר אם לא הגיע לה שום ספק מראה היה נודע לו טרם שבעל אותה [ועיין בסי' קצ"ח שהגאון מהר"ם עמד להסתכל אחר טבילה יען שהיתה ילדה פן ואולי היה חציצה יעו"ש ודל"ב] ולא דמי לסי' קפ"ה כי מה שבא בתוך הבעילה לא הי' אפשר לידע קודם בעילה ודוק. ובחדושי בארתי מדוע אם נשאת עפ"י עדים הוה שוגג וביבמה שנשאת אחר שלשה חדשים ונמצאת מעוברת הוה אונס עיין במ"ל הל' ו' שמביא דברי תוס' בפ' החולץ והדבר פלא למה אם אזלה בתר דין תורה דרוב נשים הוכר עוברה בג' חדשים הות אונס ואם אזלת בתר דין תורה עפ"י שנים עדים יקום דבר הות שוגגת הוא פלא גדול. ואמרתי בעזה"י בשלומא אם טרם המעשה חקרנו שהמעשה הזה יהי' אסור לעשות כגון יבמה ליבם שיש לפנינו מקום ספק אולי היא מעוברת רק רוב מעוברת ניכר לג' חדשים והתורה אמרה אם יש ספק במעשה אם הותר או אסור לילך בתר רוב ואטו הרוב הוא ודאי היתר הלא נשאר המיעוט רק התורה התורה אותו ספק אשר הרוב מכריע להיתר א"כ אם נגלה אח"כ שהיתה האשה מן המיעוט אעפ"כ אין כאן עבירה כמו שסמכי' על בהמה שהי' מרוב כשירות ולא צריכין לבדוק אחרי הח"י טריפות דסמכי' דאותה בהמה שאנו דנין עליה היא מן הרוב כשירות ואפי' נמצא אח"כ אחת מח"י טריפות אעפ"כ לא עשה האוכל עבירה דהתורה התירה לו לאכול בלי בדיקה הגם שידענו שאפשר שנמצא אח"כ בה טריפה והי' אונס על פי הדיבור דתורה התירה לו לסמוך על הרוב הגם שאפשר שיש בו איסור אבל אם סמכי' על פי עדים דתורה סמכה ששנים עדים בחזקת כשרות לא יעידו בשקר ולא יכשילו את חבירם נפש מישראל לחטוא לד' א"כ בשעה שסמכנו על העדים לא היה לפנינו ספק דלמא שקר הוא דתורה אמרה עפ"י שנים עדים יקום דבר לסמוך שבודאי כן הוא דהא יש להעדים חזקת כשרות וכיון שנגלה אח"כ שהעידו שקר א"כ הוה שוגג ולא אונס כי בשעה שהי' סומכין על העדות לא היינו מתירין מכח ספק אלא היינו מתירין מכח ודאי והוה שוגג ולא אונס ודוק (והארכתי בכעין סברה הנ"ל על דברי ט"ז יו"ד סי' ח"י בסכין שיצא בהיתר דזה דווקא אם היה מתחילה ספק לפניו אבל אם מתחילה לא היה מקום לאסור לא שייך סברת ט"ז). ועיין בספרי מ"ח ח"ר סי' ל"ד בד"ה ואיידי דהערותי בהחקירה הנ"ל על מה שהפליא בנב"י מהד"ת סי' צ"ו וימצא שורש הדברים בקצירת אומר ויש לי הערות על דברי נב"י שם אבל אכמ"ל עכ"פ יראה מעלתו נ"י שבעל האשה הזאת לא הוה כאונס אלא כשוגג ודוק. (ב) גם מה שיצא מעלתו נ"י לומר יען דהאשה מבטיחה שלא הרגישה א"כ אין כאן אלא איסור דרבנן אבל איסור דאורייתא הלך ע"ו שטבלה ולא נשאר רק איסור כתם ולא מצינו שצריך ביה הבעל כפרה. לא אוכל להעלים עין כי גם בזה שגה ברואה בודאי אשה טהורה היינו שכבר טבלה מנדותה ואח"כ ראתה שלא בהרגשה היא טהורה מדאורייתא דכתיב בבשרה עד שתרגיש בבשרה כי בלי הרגשה לא נטמאת מדאורייתא אבל אשה שהרגישה ונטמאת וצריכה ז' נקיים דתורה אמרה וספרה לה שיהיה ז' ימים ספורים היינו נקיים אז אפי' אם תראה בלי הרגשה סתרה הימים הספורים ונשים דידן ספק זיבות וכיון שראתה קודם הטבילה א"כ הוה ספק דאורייתא ולא עלתה לה הטבילה כלל ודוק. הן אמת שדבר זה הוא מהלכות עמוקות אשר נתגלה בימי גדולי דור שלפנינו גדול האחרונים בסדרי טהרה האריך דסותר ז' נקיים אפי' בלא הרגשה וכן הגאון חות דעת בסו' קצ"ו האריך לאסור שסותר אפי' בלא הרגשה אך הגאון בעל אבני מילואים בתשובותיו סי' כ"ג וכן הגאון אדמ"ו אמרי א"ש על יו"ד סי' ס"א האריך שיש להקל שאינו סותר ומסיים וז"ל אולם מי יכריע באיסור כרת נגד הגאון סדרי טהרה עכ"ל ומי יכריע להקל א"כ היא ספק זיבה אשר לא עלתה לה טבילה אם ראתה בלא הרגשה וגם מי יודע אם לא ארגשה בזיבת דבר לח או עקיצה וסברה עקיצת מי רגלים ודל"ב והוא חקירה גדולה וא"כ בנידן דידן שראתה הכתם קודם טבילה א"כ הוה דאורייתא לפי גדולי אחרונים ובפרט שסותר עכ"פ יום אחד אשר אינו עולה למנין ז' עכ"פ וקצרתי ודוק. סוף דבר אני לא באתי אלא לגלות שהדבר צריך תשובה לדעתי שיאמר ע"י שליח להאשה שהיא בודאי צריכה כפרת עונות על עצמה ועל שהכשילה לבעל כי לא נכון להיות שוכח אם יש לה ספק שושנה אדומה אשר ראתה קודם טבילה וגם הבעל אם יוכל יתענה עכ"פ ג' תעניתים בכל חודם תענית אחד והאשה אשר קשה לפניה תענית לא תאכל ביום ב' וביום ה' בשר ויין כל השנה ויעיין בחתם סופר יו"ד סי' קפ"ח שהאריך אדמ"ו ז"ל השורש לכתוב היום ההוא להיות יום תשובה לעולם לפניה כי הוא נתעצלת בדבר וד' יסלח לה זה הנלענ"ד אבל חלילה לי להורות כי לולא שגילה לי טעם שהאיש ההוא לא חפץ לשאול מפי מרא דאתרא הוא חמיו הגאון נ"י לא שלחתי לו תשובה ופן ואולי יחפץ האיש לשאול כעת מפיו הגאון חמיו נ"י כפי אשר יצא מפיו יעשה וטרם אחתום אמרתי מה שצוה הבעל להמתין שש עונות לאחר תשמיש הצריכה להמתין ה' ימים עשיתי את שלי ואני מוטרד מאוד על כן קצרתי הד"ש: