שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ה · סימן כא
שלומים אלף לאדם מאלף לי"נ שו"ב הרב המאה"ג בתורה החו"ב החשוב כבוד הרב פלוני ב"י. אחד"ש אודיעך כי קבלתי אתמול מכתבך ופניתי לראות בשאלתך אודות היין אשר נשארו על הבאהן ונפתחו החותמת ומחביות אחד חסר הרבה ומאחד מעט והשומר אומר כי הי' היין תופס והוצרך לקרוא לאומן והי' הכל ברצון השעף אבל היהודי הביא היין לביתו אפי' בלי שאלות השעף ומבקש ממך להוציא היתר כי ההפסד מרובה ואתה ידעת שאנשים כשרים בעירך מבקשים באמת לשתות יין כשר כי המה חרדים על דבר ד' עכ"ד בקצירת אומר. אהובי נ"י מ"ש כי הלוקחים מהאיש המה חרדים לשתות יין כשר לפום רהיטא דברת שפת יתר כי תורה אחת לכל בני ישראל מה שהוא מותר לאחד מותר לכל והאסור לאחד אסור לכל חוץ אם יש מי שמחמיר עליו בתורת חומרא או מכח מנהג מדינה שלו עיין פר"ח או"ח סי' תצ"ו אבל בגופי' דאיסורים כל ישראל שקולים כחכז"ל ראשך עליך ככרמל הרש בישראל שקול לפני הקב"ה כאלי' הנביא וא"כ דבריך נפלאים. אך הטבת לדבר כי יש לי חקירה גדולה הנוגעת בענפי דינים בשו"ע בודאי אם ישראל בא לאכול או לשתות אצל איש ולא משלם בעבור הכשרות של המאכל והמשתה מותר ליתן לו דבר אשר מותר מכח הפס"מ כי כח התורה של הוראה הוא כך למשל אם יש יותר פנים להתיר מאשר יש פנים לאסור מצרפים שהקב"ה חס על ממונן של ישראל ופסקי' אותו ספק איסור לקולא עיין חולין פא"ט וכיון שמותר לבעל הממון מכח הפס"מ מותר גם לאחרים להאכיל ואינו עושה בזה שום נדנוד איסור. אמנם מי שמשלם דמים יקרים בעד מאכל או משתה כשר שמשלם יותר מדי שווי' של גוף המאכל או המשקה כי הוא בעל נפש ויקר בעיניו דבר ד' לשלם יתר שלא יבוא אפי' לחשש איסור חלילה אז ואמר הקונה מה לי הפ"מ הכי אונס שלך יאנוס גם אותו ואסור למוכר למכור לו שום ספק איסור ואפי' מה שמורה פוסק להתיר בעבור הפס"מ אסור למכור לו בעבור שמכשיל להקונה בעבירה בעבור גניבת ממון וגניבת דעת הבריות שהלוקח יאמר אלו הייתי יודע לא חפצתי ליקח שום חשש ספק איסור דוגמת סברת ט"ז ביו"ד סי' קי"ד ס"ק י"ג הגם דמחבואה מתיר היינו שלא לאסור אשה כהנת לבעלה אבל ליקח לכתחילה מעכו"ם יהי' אסור הגם דיש לתלות באחד שאינו מערב בו יין יעו"ש וה"ה ליקח מאכל או משקה מישראל למה לו לשלם יתר על חשש ספק איסור וא"כ ממילא אסור למכור להטעות אותו ויש לי בזה הערות שיש הבדל במה דמקילין מחמת חזקה ובין מה דמקילין מכח רוב או מכח ס"ס בדאורייתא או ספיקא דרבנן אם צריך צירוף מכח הפס"מ ואולי גם מחשבותיך על זה שלו יהי' שיש להתיר היין מכח הפס"מ אין להתיר לאיש זה למכור להחרדים על דבר ד' שלא להתגאל ביי"נ ח"ו ועיין בהש"ך חו"מ סי' כ"א אונס רחמנא פטרי' ולא אונס רחמנא חייבא לאחרינא אם הוא בעניני ממון ה"ה בעניני נפש הצגתי להערה ודוק. ובנידן שבא לפניך באמת לא אדע היתר ליין הנ"ל למכור לישראל ואולי ימצא איש שמתיר לא אחפוץ ליתן דעה כלל ויען כי רמזת שאפשר למצוא היתר בדברי אדמ"ו ז"ל סי' קכ"ג אשר לדעתי אינו אמת אעתיק לך אשר כתבתי שם על הגליון בקיצר. (א) בד"ה ועתה שורה ל"ג שינוח לזייף ולהחליף כתבתי וז"ל דבר זה נפלאת בעיני שם סי' ס"ח הוא יעיד שקר בפקודתו הגם דמקבל שוחד לא יעיד שקר כמו אין אומן מרע אומנתו אבל אם הוא השר ליטול מעשר אבל אינו שומר יין של ישראל מה איכפת לי' אם בעל המרתף יחליף מים ביין ויעשה רמאות בו הכי הוא יצרך להיות עד בדבר או הוא שומר היין הלא הוא ילך וישוב לביתו. (ב) שם בד"ה הנ"ל בסוף כ' וז"ל ולדעתי בסי' ס"ח דקעביד מעשה לא יעשה כזה בעקרו אבל דבורא אמרי' עיין דוגמא גיטין דף ס"ו וע"כ לא מהני כאן אפי' ישאל להשר ודוק. (ג) בד"ה וא"כ שורה ז' וחזקת החותם שהניחה מחותם כתבתי וז"ל לדעתי יפלא תכלית החותם מיועד שישבר כאשר יחפוץ אדם לשתות יסולק ויהי' ניכר בו אם גוי שתה ממנו ע"כ יסלק החותם ונדע שגוי שתה או התכלית שלא יוקח היין טוב ויותן תחתיו מים או יין רע אפי' שהוא כשר וגם על יי"נ יותן חותם שלא יותן בו מים או יין רע תחת טוב והחותם הוא שומר על ההיזק ועל הכשרות א"כ אם ראינו שהושבר החותם א"כ אז חיישינן משנסתלק הוחלף יין טוב ברע או שהוחלף במים או שנסתלק מהיות יוכל לנסך אותו ואין שייך לומר אוקמי החותם בחזקת מחותם הכי הי' בחותם מעלה עצמיות כמו חזקת חי או חזקת כשרות חזקת חי וחזקת כשרות המה מעלות קשורים בעצמות האדם והחפץ ואמרי' זיל בתר חזקת קמייתא אבל החותם הוא שומר וסימן אם נראה שלא נשתנה מכמו שהי' הוה עדות שלא בא מכשול ליין אבל אם נשבר החותם איך שייך לומר אוקמי החותם בחזקת מחותם על כן נפלאת ונעלמו מעיני עומק אדמ"ו ז"ל. (ד) שם בסוף ד"ה ועוד כתבתי על הגליון וז"ל הדבר פלא בעיני מהכ"ת נימא שנעשה להכעיס הלא מסתבר שנעשה להנאה דרוב הפותחים יין מחותם פותח להנאתו להחליף ועיין רמ"א סי' קס"ח. (ה) שם בד"ה ואפשר שורה ו' כתבתי על הגליון וז"ל לדעתי אין זה בגדר הספק דרוב המוציאין יין בגניבה גונב שלא יהי' רשומו ניכר שמוציא היין בגישתא או שואב בכלי אבל להוריק מחביות או להוציא הבריח נקל הוא שע"י שיוצא משם בשפע יוכר גניבתו וגם קשה המשא עליו וצריך לקרוא לחברא גנבים שיסייעו לזה ומתירא שיודע הדבר ודמו בראשו וא"כ אין זה בגדר הספק שרוב יגיד ששאב בכלי ודוק. והנה לא באתי אלא מפני הכבוד ואם יש אתך להצדיק דברי אדמ"ו הודעני כי בזאת חפצתי אבל שתצרף עצמך שישתו הצדיקים את היין לא תעשה בשום אופן כי לדעתי הוא אסור כי שומרי גוים סגורים שם ובחביות כאלה אין שום פחד עליהם והי' לי הרהורי הלב לחקור בדברי המבי"ט ח"ר דוק ותשכח אבל ידי מסולקת מהיתר זה: