אור ברסלב
שות מחנה חיים ה › סימן יט

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ה · סימן יט

סימן יח

שלום רב לאוהבי תורה בכלל ובפרט הרבני האברך העוסק בחקי חורב המופלג החרוץ כמורג כמהו' ר' שלום נ"י. מכתבו קבלתי עם הערות תורתו ואני מוטרד לא אוכל להשיב על קושי' רק לאשר הפציר אמרתי להשיב לו בקצירת אומר וד' יחזקהו לתורה ועבודה כאות נפשו ע"ע. הקשה מעלתו נ"י וז"ל נתקשתי מאוד בדברי הגמ' חולין דף צ"ח ע"ב דקאמר הגמ' לא נצרכה אלא לר"י דאמר מב"מ לא בעל וכו' לא זכיתי להבין דלדברי ר"ן בנדרים דלאיסור שנתערב באיסור מב"מ או היתר בהיתר כגון דשיל"מ לא בטל אף לרבנן וכ' הוא ז"ל ג"כ גבי בצל של תרומה דאין חילוק בין איסור מא' גדול מחבירו מ"מ הוה כאיסור באיסור וא"כ לא אבין דברי הגמ' כאן דמובא בס' ברוך טעם בשער התערובות בשם המ"ל שכ' בה' מעשה קרבנות פ' י"א דאסור לאכול מבהמה קודם שמפריש ממנו הזרוע וקודם הקטרת האימורים וא"כ קשה אף שהוא איסור קל מ"מ אסור א"כ למה אמר כאן הגמ' לא נצרכה אלא לר"י הא גם לרבנן לא בטל באופן זה מב"מ ושם בקדשים נתבטל אף שהוא ב' איסורים א"כ הוה חידוש שפיר עכ"ל. ועלה בדעתי לפום רהיטא הא דלרבנן איסור באיסור לא בטל דהוה מב"מ בעצם וגם בשם איסור כאשר מפורש יוצא מר"ן נדרים דף נ"ב ונ"ט היינו אם האיסורים שווים עכ"פ ששניהם איסור עולם או שניהם איסור זמן או שניהם יש היתר לאיסורן עכ"פ ע"י מעשה כנדר וטבל וכדומה כיון שיש להם שיווי לגמרי אז אינו בטל יען דאין התנגדות ביניהם כלל אבל אם איסור אחד הוא איסור עולם והשני יש היתר לאיסורו אז בודאי יש ביטול דהא אינם שווים לגמרי דלאיסור אחד אין היתר לאיסורו והוא איסור עולם והשני יש היתר לאיסורו כמו דאזלי' בתר הסוף בדשיל"מ הגם דהוא עכשיו איסור בהיתר אזלי' בתר הסוף דיהי' לו היתר ונחשב כאלו כבר הוא היתר בהיתר ואין לו ביטול ה"ה אם אזלי' בתר הסוף אם יהי' לו היתר אח"כ נחשב כאלו כבר הוא היתר והשני שאין לו היתר בסוף הוא איסור והוה מין בשא"מ וא"כ דווקא לר"י הוה מב"מ וצריך קרא להתיר שיבוטל אבל לרבנן בודאי בטל דאין חזה ושוק שהוא איסור עולם וגם איסור חמור מב"מ עם שאר בשר דהוה רק איסור קל וגם איסור זמן דהא אם יקטירו האימורים או יטמאו או נאבדו הבשר מותר וכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי ודוק (ועיין רמב"ן בתורה ובתיו"ט שבועות ור"ן נדרים דף נ"ט). אך הדבר מרופף אי הך סברה דאזלי' בתר הסוף אשר חידש הר"ן הוא מדאורייתא או מדרבנן והשכל גוזר שהוא רק חומרא מדרבנן וכן משמע מלשון ר"ן נדרים דף נ"ב דמדאורייתא אזלי' בתר השתא והוה דשיל"מ איסור בהיתר וכבר ישב על מדוכא זו אדמ"ו בחת"ס יו"ד סי' צ"ו בד"ה נחזור יעו"ש וא"כ ה"ה בנידן איסור באיסור אזלי' בתר השתא מדאורייתא ולא בטל והדרה הקושיא לדוכתא אפי' לרבנן צריך שאיסור באיסור יבטל כמובן. אמנם לדעתי הגם שהגאון מלייפניק חידש דזרוע בשלה לא בטל עד אחר הקטרת אימורים והוכיח דבריו מדברי תוס' ביצה דף כ' ומדברי מ"ל פי"א בלבבי לא כן הוא ואקדים דברי ר"ן בנדרים דף י"ב בד"ה בעיקרו קא מתפיס וז"ל באיסורו שהי' קודם זריקת דמים ואיכא דקשי' לי' אפי' תמצא לומר דבהיתירא קמתפיס כלומר שיהי' כזה ממש דמחית קמיה אכתי ליתסר דהא אסור לטמאים מחמת נדרו תו אקשי' והא איכא נמי חזה ושוק שאסור לזרים מחמת נדרו ולדידי ל"ק דאם מחמת נדרו ראוי' הי' שיהי' אסור לכל דהוא אקדשי' ואסרו אכולי עלמא אלא דבתר זריקת דמים פקע ליה נדרא ואסורא דטמאים ודחזה ושוק לזרים לאו משום נדרא הוא דאי הכי הי' אסור לכל אלא איסורא הוא דרמי דרחמנא עלי' והיינו טעמא נמי דמתפיס בתרומת לחמי תודה לאחר זריקת דמים לא מיתסר כדמוכח סוגי' בסמוך אע"ג דאסירי לזרים משום דכיון דשרי לכהנים אסורי' לאו מחמת נדרי' הוא שאלו כן הי' אסור לכל אלא אסורא הוא דרמי רחמנא עלי' וכי מתפיס ביה בדבר האסור קמתפיס עכ"ל. הרי שפתיו ברור מללו דבתר זריקת דמים הוה דבר האסור ולא דבר הנדור דפקע לי' נדרא מדלא אסור החזה והשוק לכל אדם אפי' לכהנים וקשה הא עדיין אסור לכהנים עד שיקטיר האימורי' ויהי' דבר הנדור עד אחר הקטרת אימורים כמבואר בפסחים דף נ"ט וברש"י בתורה בשם מכילתא ויקרא ד' ועיין רמב"ם וראב"ד ה' נדרים וא"כ למה כ' הר"ן דאחר זריקה הוה דבר האסור וצע"ג. ונ"ל דבר חדש בעז"ה דיש ב' אופנים איסור (א) הגם שגוף הוא של בעלים ואעפ"כ הוא אסור כגון חלב חזיר דם תרומה שבועות טבל וכדומה הגם שחפץ הוא של בעלים (תרומה שירש מאבי אביו או קנה) ואעפ"כ מונח על החתיכה שם איסור מכח השם חלב חזיר דם או טבל תרומה שביעית שהשם גורם איסור אכילה או איסור הנאה (ב) דחפץ אסור לאכול יען שהוא אינו שלו ומי שאכל אינו שלו הוא גזלן על כן אסור לאכול של חבירו וה"ה חפץ של גבוה דהקדש הוא רשות לעצמו בחפצו שמים ומי שנהנה ממנו הוא גוזל מאביו שבשמים אז לא הוה שם איסור על החפץ דמה שלא יוכל איש להנות ממנו הוא מטעם שהוא של גבוה מה לי תורא דראובן או תורא דהקדש ועיין מ"ל פ"א מה' מעילה באר היטב. והנה בביצה דף כ"א אמרו דבהמה חצי' של נכרי וחצי' של ישראל מותר לשחוט ביו"ט ונדרים ונדבות אסור לשוחטן ביו"ט יען דבחצי של גוי א"א לכזית בשר בלא שחוטה אבל כהנים כי זכו משולחן גבוה קא זכו וכ' רש"י בד"ה כהנים וז"ל בחזה ושוק וה"ה לבעלים בשאר בשר כעבד הנוטל פרס מבית רבו נמצאת כל השחיטה לשם גבוה עכ"ל ועיין בתוס' שם בד"ה אבל שאפי' לר"י דקדשים קלים ממון בעלים היינו שזוכה אותו ממון משולחן גבוה דהא עיקר הקרבן בשביל גבוה יעו"ש וא"כ דקב"ה לא מזכה ממונו הן חזה ושוק לכהנים או בשר לבעלים רק אם נקטר האימורים לגבוה שנטל הקב"ה חלקו במזבח לא נותן מהקרבן לבשר ודם לא לכהנים ולא לבעלים וכן משמע לשון הגמ' שיכול שיהי' כהנים רשאים בחזה ושוק ת"ל והקטיר והביא עוד דתני' יכול נטמאו או אבד לא יהי' כהנים זכאים ת"ל והי' החזה והשוק לאהרן ולבניו הרי שהחכימו מתחילה נקט יכול יהיה רשאים הגם שלא זכו עדיין ובאבד נקטו זכאים דהי' ס"ד שלא יזכו אם אין הקטרה ודוק. ולפ"ז אני אומר בודאי חל איסור חזה ושוק מיד אחר זריקה והיתר הבשר בא ג"כ לבעלים אחר הזריקה רק הקב"ה אינו מזכה ממון שלו עד אחר הקטרה וזה הוא מעכב שלא יוכלו כהנים או הבעלים לאכול קודם הקטרה אבל מיד אחר זריקה פקע נדרא והוה דבר האסור ולא דבר הנדר דמה שלא יוכלו הכהנים לאכול קודם הקטרה הוא מטעם דהוה גזל שמי' דממון גבוה הוא אבל לא איסור חפץ וצדקו דברי הר"ן והבן. ומעתה מה דלא יוכלו גם הכהנים לאכול הוא מטעם גזל גבוה אבל אין בחפץ שם איסור בעצמו ולא הוה מין במינו מכח איסור באיסור לא בטל זה הוא בשני שמות איסורי חפץ אבל לא אם אחד הוא איסור עצם והשני הוא היתר בעצמו רק דאסור לגזול ממון גבוה כנלע"ד לדבר חדש ונכון בע"ה (ויש להביא ראי' מביצה ל"ח בביטול מים ומלח ומעשרה קבין של חטים). ובזה יובנו דברי רמב"ם פח"י מה' פסולי מקדשים שכ' והאמורים מתירים את הבשר לאדם עכ"ל ובמ"ל שם בד"ה ומ"ש התפלא הלא כתוב הדם ישפך והבשר תאכל משמע זריקה מתיר הבשר יעו"ש שהניח בקושי' ולפמ"ש נכון שהקטרת האימורים מתירים הבשר שלא יהי' גזל גבוה אבל היתר האכילה פועל הזריקה ולכן לא כ' הרמב"ם והאימורים מתירים הבשר לאכול יען דהיתר אכילה בא מכח זריקה אבל מי התיר לאדם ממון גבוה זה פועל הקטרת אימורים ודוק. וגם בתוס' ביצה דף כ' ע"ב בד"ה מאי חקרו שפיר הא ביו"ט מותר רק לצורך אוכל נפש וא"כ אם לא יוכל להקטיר אימורים לא יוכל לאכול וא"כ איך יזרוק הדם להתיר בשר באכילה לו יהי' שהזריקה יתיר הבשר עכ"פ אסור לאכול קודם הקטרה וא"כ לא הוה אוכל נפש ביו"ט ותי' דהוה כנטמאו או אבדו והוה צורך אוכל נפש ודוק. היוצא מדברי דלבי אומר לי דזרוע בשנה הוה ביטול מיד ולא כאשר חישב הגאון מלייפנוק והוציא ציצים ופרחים דהוה איסור שנתחדש אחר הביטול כנלע"ד ברור בעזה"ה וממילא אין מקום לקושית מעלתו נ"י. ומה שהקשה על דברי בספרי מ"ח ח"ר סי' ל"ג בד"ה ולפ"ז מגמ' חולין דף קי"ב לא עיין היטב בתוס' שם בד"ה ורוטבן ובתוס' דף צ"ט ד"ה שאני ובתוס' דף קי"ב ד"ה הטמאים ותמצית דברי הם רק מדברי תוס' הנ"ל דכח היוצא במליחה בבשר הוה כהמחה דמלח פועל שיצא מגוף הכח והוה כרוטב ורוטב הוה כהמחה הגוף אבל בזיע היוצא מעצמו לא ובדגים הוה גם היוצא במליחה רק זיע ואעפ"כ אסור מדרבנן וגמ' אמר מדשמואל יש לטעות דציר לא והסביר רש"י דיש מקום דהוה זיע אבל יליף מהטמאים שהוא דרשה חוץ מגבי דגים ואני הוספתי רק להטעמים הדבר בדברי ש"ך וט"ז להבין דברי הר"ש בתוס' חולין דף ק"ב ואקוה שאם יעיין יבין הדבר מעצמו וק"ל הד"ש:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה