אור ברסלב
שות מחנה חיים ה › סימן יח

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ה · סימן יח

סימן יז

שפעת ברכות רב הצלחות לראש הזקן העומד במשמרת הקודש כבוד הרבני מוה"ר ר' עזריאל פאלאק נ"י ש"ץ ונאמן בק"ק א"ש יע"א:

מכתבו עם הערות התורה קבלתי ואמלא משאלותיו בהבנת התוס' אשר הפליא וגם על ספרי מ"ח סי' צ"ב ורק באומר מעט ואצוה להעתיק בנוגע בענין הנ"ל מח"ת שלי איזה הערות. (א) ראשית יצא מעלתו נ"י להפליא על דברי תוס' שבועות דף כ"ד ד"ה דאוכל וכ' וז"ל תמי' לי מאוד קושי' התוס' שהקשו על דברי ריב"א מש"ס חולין דקאמר חלב ואבמה"ח וטריפה חל בב"א והקשה תוס' שם בשבועות איך יוחלו כולן על עשה שאינו זבוח שהיא שייכת גם במעי אמו ולא ידעתי איך נוכל לומר שהעשה דשאינו זבוח יחול על חלב הלא על חלב לא שייך לומר מה שאתה זובח אתה אוכל דגם לאחר שנזבח אינו רשאי לאכול חלב ועל חלב לא נאמרה מ"ע דוזבחת ואנכי לא אוכל לירד לסוף דעתן של בעלי תוס' ז"ל שם ונא אדוני יאיר עיני בזה עכ"ל. הנה בגמ' חולין דף ע"ה פליגי ר"י ורשב"ל בהפיל נפל אי חלבו כחלב בהמה או כחלב חיה דפליגו בבן ח' אי חדשים לבד גרמו שם חלב או חדשים ואוירא גרמו ומכח קושי' גדולות ביאר שם תוס' בד"ה דברי אפי' אי חדשים גרמו עכ"פ צריך החלב לצאת לאויר עולם והרשב"א בת"ה בית שני שער ה' האריך בדבר ובמשמרת הבית הוסיף לחלק בין חלב וגיד ונותן טעם לשבח דכתיב שור או כשב או עז כי יולד ולא קרינן ליה שור או כשב או עז עד שעת לידה וה"ה אם טעון שחיטה דנקרא וזבחת בקר וצאן אבל גיד נקרא משעת יצירה ועיין בב"י ובש"ע סי' ס"ד ובפר"מ שם דייק שגם הרמב"ם ס"ל עד שיצא החלב לאויר עולם יעו"ש. וגדולה מזו אעתיק דברי רשב"א חולין דף ק"ד דאמרו בגמ' מה לחלב שכן לא היתה לו שעת הכושר וכתב הרשב"א וז"ל וא"ת והלא חלב דשליל דלרבי יהודה מותר א"כ שעת הכושר היתה לו י"ל לר"י לא מיקרי חלב עד שעת לידה עד שעת יציאתו בעולם דחדשים ולידה גרמו ליה א"נ חדשים ואוירא ומשעה שחל עליו שם חלב לא היתה לו שעת הכושר עכ"ל ויעיין רמב"ן בתורה פ' ויקרא על פסוק חלבו האלי' וכלל גדול דקודם לידה או גמר חדשים הוה הך חלב שם בשר שמן ודוק. ולפ"ז קודם ט' חדשים הוה הך ולד בכלל בשר האם ואמרה התורה כל בבהמה תאכלו כי הולד הוא בכלל היתר אכילת האם והוה חלב של הולד רק בשר שמן כי שם חלב לא בא עליו רק אחר שנגמר בצירף אויר או לידה אבל איסור שאינו זבוח הי' גם על הולד כמו שהיה איסור שאינו זבוח על האם כי אפי' אם תלש במעים ליכא עליו איסור חלב אבל איסור נבילה יש עליו וזה שדייקו תוס' איסור שאינו זבוח היה גם במעי אמו וא"כ איך חל אח"כ איסור חלב לא בא רק אח"כ ולא אוכל לידע מה הקשה דוזבחת לא קאי על איסור חלב דאסור באכילה הלא וזבחת חל מקודם שנקרא חלב כמו שיש על נבילה איסור אינו זבוח הגם שעכשיו נאסרו באכילה ודוק. (ב) מעלתו נ"י הפליא על סברה שחדשתי בספרי מ"ח סי' צ"ב בד"ה ומעתה דלרמב"ם אין בנבילה איסור עשה דהמצוה הוא על הגברא לשחוט ומשעה שמתה הבהמה אין כאן חפץ המקבל שחיטה וכ' מעלתו וז"ל ובאמת הוא סברה נכונה וישרה אבל לא ידעתי איך יפרנס תוס' בשבועות דף כ"ד דאם נתנבלה ביוה"כ לא יוכל איסור יוכ"פ לחול לא מחיים ולא לאחר מיתה מצד מ"ע שאינו זבוח ולדברי אדוני הלא כשנתנבלה פקע איסור שאינו זבוח ומדוע לא יחול איסור יוכ"פ ונבילה בב"א עכ"ל. ידע דכבודו נ"י לא עיין היטב ואבאר קצת יותר דמוזבחת נוכל ללמוד ב' אופנים (א) דאין הפי' וזבחת קיום מ"ע רק תיקון איסור כמו דצריכין למלוח להכשיר הבשר לאכול כך אמרה התורה וזבחת ואכלת אם חפץ נפש ישראל לאכול בשר אז צריך תיקון זביחה והוה הפי' זבוח אכול מה שאינו זבוח לא תאכל ובשר שלא נשחט אסור באיסור עשה דרק מה שזבוח הוא מותר לאכילה לישראל וזה פי' התוס' איסור עשה שאינו זבוח דאם נתנבלה רובץ עליו איסור עשה שאינו זבוח כמובן (ב) הך זבחת ואכלת הוה מ"ע דרשות על האדם כמו לבישת ציצית דאין חיוב לעשות בגד בארבע כנפות אבל אם יחפץ לקיים מצות ציצית יעשה בגד של ד' כנפות אבל יוכל להיות איש ישראל כשר אשר לא עליו ציצית כגון שלא לבש בגד של ד' כנפות (רק חכז"ל אמרו [מנחות מ"ג] נענש באידנא רותחא) וכן מי שלא יתאוה לאכול בשר לא צריך כל ימיו לשחוט אבל כי תאוה נפשך לאכול בשר צוה קב"ה לקיים מצות שחיטה בו וזה הוא הבנת הרמב"ם פ"א מה' שחיטה ולפי דברי הרמב"ם אמרתי אין איסור עשה על הבשר כיון שנתנבלה אבל תוס' וראב"ד סברו דאין מצוה בקיום שחיטה רק תיקון איסור ודוק (ויעיין תב"ש סי' ב' ס"ק כ"א ובמג"א סי' י"ד). (ג) אעתיק הערות מחדושי לענין זה חולין דף ע"ה ע"א רש"י ד"ה כחלב חי' פירש"י אין בו אלא איסור נבילה יעו"ש ולא נקט נמי עשה שאינו זבוח (ואולי דרש"י לא ס"ל האי עשה ועיין תוס' שבועות כ"ד) ונלע"ד ראיה דבמעי אמו לא חל הך עשה רק משעה שנולד דוזבחת מבקרך וצאנך כתוב שהוא משעת לידה כשם שכתבו התוס' דלא מקרי שור וכשב ועז לענין חלב עיי"ש ומצאתי בחסדי ד' ברשב"א בחדושיו ריש ג"ה שכ' שדבר זה דלא נקרא שור ילפי' מזה יען דלענין שחיטה לא מקרי בקר וצאן וברוך שכוונתי לדעתו. אמנם איסור נבילה נ"ל חל במעי אם יען דרק כי ימות מן הבהמה כתוב ובהמה מקרי גם במעי אמו כנלע"ד הגם שכאן ללשון ראשון קאי ר"י על הטילה נפל שלא כלו לו חדשיו ורש"י פי' במתני' דלכך מודה ר"מ בבן ח' דלאו בהמה היא יעו"ש וז"ל הלכך לאו בהמה הוא וא"כ קשה שפיר א"כ לאו נבילה הוא (וידעתי שיש לחלק יען שכאן אויר גרם) ונלע"ד לחדש דבר דהנה הרשב"א בחדושיו ובת"ה כ' דקודם לידה לאו בהמה מעלי' הוא עכ"ל נ"ל דודאי שם בהמה עליו רק לאו בהמה מעלי' דלא מקרי בקרך וצאנך ולפ"ז לענין שחיטה דכתיב וזבחת בקרך וצאנך מודה ר"מ אבל לענין נבילה דכתיב כי ימות מן הבהמה משמע אפי' הוא מקצת בהמה וכמו שמצינו בגמ' דף ע"ד מקצת בהמה מטמא ומקצת אינו מטמא והבן. ועיין רשב"א בחדושיו לשבועות דחלב מן בהמה שלא יצא לאויר עולם לא מקרי חלב דכתיב שור או עז כי יולד יעו"ש ולפ"ז משכחת בשבועה שנשבע שלא לאכול חלב ותמרים שהובא בגמ' בחלב בן פקוע דבודאי בלשון בני אדם הוה האי חלב של בן פקועה חלב מעלי' והוה בלאו והן יעיין תוס' בד"ה שלא בע"ב שדחקו מכח חלב חי' וקיבה תיפוק ליה הא משכחת בחלב בן פקועה ותוס' בעצמם כתבו כן בחולין ריש ג"ה דחלב בן פקועה לא הוה חלב וצ"ע ויותר פלא בעיני שהקשה על שיטת רש"י שמפרש דגמ' חזר ואיירי בנשבע סתם כדי שיהיה משכחת בלאו והן והקשה הנ"ל א"כ איך חל שבועה על חלב לקמן והלא לפמ"ש משכחת בחלב בן פקוע שהוה בלשון בני אדם חלב וצע"ג. ונלע"ד ליישב שהרשב"א סובר כסברת התוס' ד"ה מסרחת דמסתמא דעתו על שם איסור חלב ולא על ההיתר ומה שחדשו תוס' יען דנשבע גם על שחיטות אז נכלל גם נבילה מסרחת וכן כאן נאמר כן דהא נשבע גם על תמרים זה לק"מ דשם נבילות טובים ונבילות מוסרחות מבשר שחיטה הכל מין בשר הם אז אמרי' הגם שנבילה מסרחת בשר היתר הוא הלא חזינן דכולל גם בשר שחיטה אבל כאן דאמר חלב ותמרים אין ראיה יען דאוסר על עצמו פירות היתר אוסר על עצמו חלב היתר ושפיר ק' קו' רשב"א והיא סברא נכונה מאוד ומזה תמי' לי על תוס' דכתבו יען דנשבע גם על תמרים יש בכלל גם חלב חיה וקיבה וזה סברה שלהם בתוס' ד"ה מסרחת ולפמ"ש הבדל גדול ביניהם וצ"ע ובזה יש ליישב סמיכת תוס' שם שכתבו דהכא הוה בלאו והן ואח"כ הקשה דקשה לר"י לפמ"ש יש ליישב דבלא"ה לא הוה בלאו והן כפי הסברה שכתבתי אינם א"כ מאי פריך לרבא הא בתאנים ותמרים משכחת בלאו והן בתאנים גרועים כמ"ש בתוס' ד"ה מסרחת ועכ"ח דג"כ הוה לאו והן ושפיר קשה לר"י. ויראה עוד בפי' משניות לרמב"ם בכריתות דף י"ג יש אוכל אכילה אחת וחיוב עליו ארבע שכ' הרמב"ם וז"ל ויש במה שנשאנו ונתננו עכשיו נקודה נפלאה אנו מייעדים עליה לפי שהוא מפתח לענינים אחרים ומוסיף על מה שיש בה מדקדוק העיון יעו"ש באורך וכתבתי בחדושי וז"ל הנקודה נפלאה מוקשה מאוד ויעיין פלתי סי' י"ז ואשר חנני אלקים אפרש בו בעז"ה בקיצר נמרץ. הנה מה דאמרי' כל מקום שנאמר לא תאכל אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע הכוונה כמו שתורה אסרה הנאת אכילה ה"ה כל הנאה אסור וא"כ למה לא אמר הכתוב בפי' הנאה הטעם יען דעיקר הכוונה רק הנאת אכילה ואח"כ אסרה התורה ג"כ כל הנאה יען שכל הנאה ראוי' לאסור אגב איסור הנאות אכילה אבל השורש איסור הנאת אכילה כמובן אבל שיהי' משכחת שאיסור אכילה לא יהיה עליו ואיסור הנאה יהיה נשאר עליו אינו מן הסברה יען ששאר הנאות נאסרו רק יען שהנאת אכילה אסור ובעבור זה כתבה התורה לא תאכל לגלות זה אבל באשם מעילות דכתיב נפש כי תמעול מעל וילפי' שמעל בקדשי ד' יביא קרבן שם לא כתוב אכילה רק תמעול מעל אז עיקר הקרבן נתיסד בעבור הנאה שנהנה והאוכל מחויב דלא גרע הנאת אכילה משאר הנאת ודוק. ועתה אני אומר אם הי' בבשר בחלב פסוק אחד לא תאכל בשר בחלב וגם פסוק אחר לא תהנה מן בשר בחלב אז היה קשה למה כ' התורה עוד פסוק על הנאת בשר בחלב תיפוק ליה דלא תאכל כתיב וזה היה ילפי' דאין איסור הנאת בשר בחלב נגרור יען שאכילה אסור ואגב אכילה נאסר ג"כ הנאה ובאופן שאין עליו איסור אכילה בבשר בחלב גם איסור הנאה ליכא שם דהתורה כ' בפני עצמו איסור הנאת בשר בחלב כמובן אמנם באמת בבשר בחלב כתוב רק ג"פ לא תבשל אחד איסור בישול ואחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה אז אם לא כתוב פעם ג' לא תבשל הוה אפי' כל בשר בחלב מותר בהנאה דרק בלשון לא תאכל נכלל איסור הנאה אבל בלא תבשל לא נכלל בתוכה איסור הנאה והגם עכשיו שכתוב פעם ג' אמרי' ג"כ דבשר בחלב גז"ה כמו דכל איסורים שבתורה שהעיקר האיסור צריך להיות שאסור מכח הבשר בחלב הנאת אכילה ואז אם נאסר מכח בב"ח הנאת אכילה נגרר ג"כ איסור שאר הנאות ודוק. ולפ"ז בשלמא בקרבן מעילה אמרינן דחלב הי' מותר בהנאה ומכח הקדש נאסר בהנאה הוה מוסיף דעיקר הקרבן בא על כל הנאות שיהנה מהקדש זה והגם שכאן היה הנאה ע"י אכילה חייב עליו יען שקרבן נתיסד על כל הנאות ולגבי הנאה ליכא כאן איסור חל על איסור רק עתה נתגלגל הנאה ע"י אכילה חייב עליו דהוה הנאת מוסיף אבל אם בישל חלב או נבילה או טמא איך נאמר מגו דחל על הנאה חייב נמי על הנאת אכילה זה טעות דשאר הנאות הם רק נגרר יען שאסור הנאת אכילה וכיון שעי"כ אינו חל ולא נאסר אכילה מכח בשר בחלב איך יחול הטפל ונאמר מן הטפל מוסיף לחייב על העיקר והבן מאוד כי עמוק וז"ל שם שכל איסור האכילה אסור בהנאה עד שיפרוט לך הכתוב ואין שם כתוב שאוסר אכילתו וכתוב איסור הנאתו רק שני הענינים יחד עכ"ל ודוק היטב ובזה ימצא מרגוע להערותיו. ולסיומה ארמז מה שהקשה על ט"ז סי' תר"ע שהשיג על הלבוש דגדול המחטיא יותר מן ההרגו והתפלא מעלתו נ"ו דגם שם הפי' הורגי' נשמה אלא הגוף החומרי ישמע דהנשמה לא תקבל הריגה יעיי' רמב"ן בענין כרת ובעקידה אין הריגה רק בגוף והקושי' של ט"ז כי גדול המחטיא את אדם וכופה אותו לעבירות הוא הורג הגוף כפי' עקידה תהילים מ"ד "אם שכחנו שם אלקינו ונפרש כפינו לאל זר" גם מי שעבר חלילה ועובד ע"י גזירות שמד ע"ז ופורש כפיו לאל אומר הוא מבחוץ אבל בפנים לב נשבר ונדכה זרע קודש מחצבתו יהי' עומד לפני פה ולא ידבר ועין ולא רואה ומי יעיד על הצפונות "הלא אלקים יחקור זאת כי הוא יודע תעלומות לב" וכל כך יכאב לב עד לבסוף ימות וזה "כי עליך הרגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה" כל רגע ורגע ירגיש הריגה כי שער בנפשו אם ישמן הוא רק כאשר יותן מלח ומרעה טוב לצאן אשר יוכלו לטבוח כך למדתי מעקידה ויעיין ביו"ד סי' קי"ט בש"ך אם מכר לו בשר טריפה ואכל צריך להחזיר לו הדמים כי ישראל לא ישמן מבשר טריפה ולא נתחשב לו הנאה במה שנתן לו טריפות וא"כ הקשה הט"ז העברת הדת הוא הריגת גוף ממש והבן בדברים בעז"ה דברי המברכו הד"ש:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה