אור ברסלב
שות מחנה חיים ה › סימן יז

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ה · סימן יז

סימן טז

שפעת הצלחות לראש תלמידי היקר הרהמ"ג בתורה וביראה כבוד הרב ר' משה יהודה ג"פ מורה בעדתו בק"ק רימאסעטש יע"א. אחד"ש אודיעך כי קבלתי מכתבך אשר הודעת משלומך כה יתן ד' וכה יוסיף לך שתוכל לישב על התורה והעבודה בכבוד ובפרנסה ועל הנידן שבא לפניך אכתוב בקיצור נמרץ בעזה"י. שאלה אחד מבני הגליל דפה נשתקעו אצלו הרבה חפצים ובתוכם גם כלי פארצעלען פיין אשר עולה מחירם לשלשים זהובים והאיש רוצה להשתמש בהם כי נשתקעו אצלו זה ארבעה שנים מערל אחד אשר עבד במחוז ההוא לפני שנים באייזענבאהן אשר לא יפדו אותם עוד ושאל האיש אם יש תקנה לכלים הנ"ל בהגעלה והציע מעלתו נ"י טעמו עם חקירותיו שדעתו נוטה להקל אם אסכים עמו לדינא עכ"ד בקיצור. תשובה הן כל יקר ראה מעלתו נ"י דברי חכם צבי סי' ע"ה שמקיל בכלי חמץ ודברי פרמ"ג סי' ק"ג שהסכים עם הפמ"א לאסור רק יצאת לחדש היתר חדש הגם דהתורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מדופיו הוא דווקא אם נבלע מעבר לעבר דרש"י פי' בפסחים דף ל' חזינן דמדייתי פולטין המשקין מדופן החיצון אבל אם בלע רק כדי קליפה אז יוצא גם מכלי חרס רק שמצא סתירה מגמ' מהאי פנכא דמלחו בה בשר ותברו והא מליחה אינו אוסר רק כדי קליפה ואעפ"כ לא מהני הגעלה בכל זאת יצא לחלק מליחה אוסר כדי קליפה מדינא אבל עירוי הוא רק יען דעד דמיקר ליה בלע אז לא אמרי' דצריך שבירה רק הגעלה ג' פעמים על כן יהי' היתר לקערות וטעללער שתשמישן לרוב ע"י עירוי עכ"ד. נראה לי עיין פלתי ק"ג בד"ה ובזה שהקשה לדברי מג"א סי' תנ"א דרחת נאסר כדי קליפה למה צריך הגמ' לומר דאופה בתנור שירי מנחות עם שמן וכתב וז"ל וכי תימא בקליפה לא בעי שבירה דהא בעירוי צריך שבירה ואינו רק כדי קליפה עכ"ל והיוצא מדבריו או רש"י סובר דעירוי מבליע בכולו אז אפשר בכדי קליפה לא בעי שבירה או דחולק על דין דרחת יעו"ש בנעימות וא"כ ממנ"פ אי אפשר להקל בעירוי בקערות וטעללער ויראה שהקדימו הפלתי בגוף החקירה דוק. וגם מה שהחליט דעירוי דאוסר כדי קליפה רק חומרא אדמיקר ליה בלע עיין תוס' זבחים דף צ"ה ובש"ך סי' ס"ח תראה שהוא מדינא וצריך שבירה בכלי חרס ועיין בחות דעת סי' צ"א דעירוי בכלי חרס שכדי קליפה יאסור דטעם הוה כמונח בקופסא יעו"ש שהביא דברי מג"א ועיין בפלתי סי' ק"ה ס"ק ו' ודוק. אך עיין בפרמ"ג סי' ק"ג אות י"ז בשם הגאון ר' ליב להתיר בכלי חרס והביא שבשו"ת דבר שמואל בשם הגאון מהור"ר שמואל שפקפק מהאי פנכא והביא בשם כנה"ג שהתיר בהפס"מ וכתב ולפ"ז אותן כלים חשובים שקורין פארצעלען וכדומה יש לצדד וסיים וז"ל ולי נראה דבהפס"מ יש לאסור יעו"ש וא"כ בנידן שיש ספק אי הבלוע ישן נושן הוה עפרא בעלמא א"כ אפשר גם הפרמ"ג מיקל בהפס"מ אבל לדעתי בלי הגעלה כלל שלא יבא לטעות דמהני הגעלה בכלי חרס רק לומר שידיח בעירוי מים חמים שמא יש ממשות איסור על פניו ובכל זאת אם היקל בו לא צריך לחזור מהורותיו אבל להורות בו קולא לא ידעתי אם נקרא כאן הפס"מ דלא הי' כשר מעולם והוה רק מניעת ריווח אם ירויח במשכון שהוחלט לו וגם אין נכון לחפש קולות כי עם הארץ לא יבין בין ישן נושן רבות בשנים ובין ישן איזה חדשים ודוק. ומה שחפץ להקל בטעללער שרוב תשמישן הוא רק ע"י כלי שני עכ"ד עיין בש"ך סי' ק"ה ובפלתי שם ס"ק ו' דבשר חם הוה דבר גוש והוה לו דין כלי ראשון יעו"ש וא"כ פשיטא דיש לחוש שאכל הגוי בשר חם וא"כ נאסרו הטעללער ועיין בנב"י מהד"ת סי' נ"א ביו"ד בד"ה וכן הארכתי בענין הנ"ל בחדושים וכעת לא מצאתי שוב מצאתי בפתחי תשובה חבל פוסקים עיין בסי' קכ"א ביו"ד ושמחתי בו מאוד וצוותי להעתיק לך איזה גרגרים מחדושי בסוגיא דמריקה ושטיפה. ראיתי בפ"ח מהל' מע"ק שהקשה הלח"מ למה נקט הרמב"ם האיבעי בצלאו באויר התנור בכלי חרס ולא גם בכלי נחושת לענין מריקה ושטיפה יעו"ש. ונלע"ד ליישב בעזה"י דראיתי בטהרת הקודש על זבחים בסוגיא שהקשה איך עלה על דעת רב"ח שבישול בלא בלוע יהי' אסור הא חזינן דתורה התירה בכלי נחשת במריקה ושטיפה שמוציא הבלוע וקשה הא עכ"פ נשאר בישול בלא בלוע וע"כ דבישול בלא בלוע לא נאסר ותי' דרב"ח הי' קשה לו הא משכחת כבשונות דיוצא הבלוע וע"כ דגזה"כ שבירה בעבור הבישול וא"כ בכלי נחושת דהתירה תורה בהגעלה וע"כ דלא נאסר בישול בלא בלוע כדברי הרמב"ם דפח"ח. ונ"ל דיש לדקדק בלשון רב"ח דאמר מהו אבישול ובלוע הוא דקפיד רחמנא או דילמא אבישול בלא בלוע וקשה כך הי' לו לומר אבלוע קפיד רחמנא או דלמא אבישול נמי קפיד רחמנא דהלא אי אפשר לומר דספק שלו הי' דצריך תרתי בישול ובלוע דהא השיב בלוע בלא בישול לא קמבעי לן כפי' רש"י דהוה נותר והתורה העידה דאינו יוצא מדופיו וצריך שבירה א"כ בלוע לבד בודאי אסור וכל הספק הי' רק זאת דלמא בישול לבד אינו אסור א"כ הספק אבלוע לבד קפיד רחמנא או אבישול נמי קפיד רחמנא והי' לו לומר אבישול או בלוע קפיד רחמנא או על בלוע קפיד רחמנא וצע"ג ועוד איך אפשר לומר דבישול בלא בלוע אינו אסור ובלוע לבד ג"כ אוסר א"כ בישול דכתיב רחמנא למה לי הי' להתורה לומר ובכלי חרס הנבלע בו ישבר ובכלי נחושת מורק ושוטף במים וצע"ג. אמנם הנראה לי בזה ב"ה ואקדים דברי תשובות מיימונית הל' מאכ"א סי' ה' וז"ל אם אפה על הכירה פשטידא וכפה עליה מחבת של ברזל או של חרס ושוב אפה תחתיו פלאדין בלא ליבון או להיפך השיב ר"י מדנפיר להיתר כי לא מצינו פיטום וריחא מילתא בכלי ויחזור ויפטם וגם לדברי פוסקים ריחא מילתא הוא אפי' אם הכלי בת יומא רק שלא יגע ממש שאז יש לחוש שבלע הכלי מה שפלטה פשטידא וכו' וכתב עוד וז"ל מיהו מפרק דם חטאת אין ראי' להתיר מתלאו באויר תנור שקורהו בישול בלא בלוע דנהי דבלוע לא הוה דלמא ריחא מיהא הוה עכ"ל ועיין בש"ך יו"ד סי' ק"ח ס"ק י"ב יעו"ש. היוצא מזה דריח אינו יוצא מכלי לפטם אוכל זה אח"ז אבל בודאי ריחא בעצמו הוה חלק מן האוכל אבל לא נקרא אותו ריחא בלוע דבלוע הוה אם נבלע ממש בכלי וכאן נכנס רק ריחא בכלי ואפשר לריחא יוצא מכלי לפטם אוכל רק עכ"פ בלוע לא הוה אם בולע ממש ותלאו באויר התנור הוה ריחא ולא בישול כמובן. והנה רב"ח נסתפק אי התורה הקפיד על בישול ובלוע דווקא אבל בישול וריחא לא הצריך התורה שבירה או דלמא על בישול בלא בלוע רק בישול וריחא הקפיד התורה אבל על ריחא בלא בישול לא הקפידה התורה דדווקא בלוע בלא בישול רבתה תורה מן בו אבל לא בישול ולא בלוע רק ריחא לא הקפידה תורה וכן בישול בלא ריחא ג"כ לא הקפידה תורה רק על בישול וריחא הגם דלא נקרא ריחא בלוע עכ"פ יש בו לצרף בישול ריחא דהא אי לא דכתיב בו הו"א אפי' בלוע בלא בישול מותר וא"כ ניהו דתורה רבתה בלוע בלא בישול א"כ ידעינן דעכ"פ ריחא לבד אינו אוסר רק בצירוף בישול אולי אוסר דאל"כ דאינו אוסר למה ליה כלל אשר תבושל בו הלא בלוע לבד אוסר ובישול לבד אינו אוסר אלא ע"כ האי תבושל בו הורה על בישול וריחא אוסר בלא בלוע והבן. ועיין בפלתי סי' ק"ח אם יש נגיעה אז ריחא מתפשט בכולה ולא די בקליפה וא"כ אם דצלאו באויר התנור והי' נגיעה אז אסור משום ריחא וזה שדייק הרמב"ם בפ"ח מעה"ק שכתב וז"ל צלה הבשר באויר תנור של חרס יש בדבר ספק אם ישבר הואיל ונתבשלה או לא ישבר הואיל ולא נגעה בו עכ"ל ופלא דכתב הואיל ולא נגעה בו מה איכפת לן בנגיעה הלא הספק הוא דלמא משום הבלוע אסרה ולא על שם בישול. ולפמ"ש מתוק מדבש דאם נגע בו א"כ הריח הוה כטעם ששואב וקולט ריח ביותר וצריך שבירה מחמת ריחא מילתא ולכך מדייק הרמב"ם הואיל ולא נגע בו אבל אם נגע הוה ריחא מילתא והוה כבלוע ודוק. ולפ"ז בבישול בכלי נחושת אם הגעלה מוציא בלוע מכ"ש ריחא ומהני הגעלה ועוד בבישול ליכא ריח כמבואר ביו"ד סי' ק"ה ודוק. (ב) הרמב"ם בפ"ח מהל' מעה"ק הל' י"ד כתב וז"ל צלה הבשר באויר התנור של חרס יש בדבר ספק אם ישבר הואיל שנתבשלה בו או לא ישבר הואיל ולא נגעה בו עכ"ל והכ"מ נתקשה עליו וז"ל ויש לתמוה למה לו להודיע שהוא דבר ספק ולא פסקה לחומרא סתם כדרכו בשאר ספיקא דאורייתא וצריך עיון עכ"ל. ונלע"ד דעיין בפנ"י ברכות דף י"ב בתוס' בד"ה לאתוי נהמא מחדש אפי' אי ספיקא דאורייתא לחומרא היינו שלא לאכול ספק איסור לעשות דבר אשר יפלא דספק איסור בקום ועשה אבל להיות שב ואל תעשה לכ"ע ספיקא לקולא כגון אפי' אי ברכת נהנין דאורייתא ויש ספק ברכה לכ"ע לקולא יעו"ש ולפ"ז בבישול בלא בלוע דליכא ספק דיאכל איסור אם יבשל בו דהא אין בו בלוע וכל הספק רק לקיים מצות שבירה א"כ אם יש ספק בבישול בלא בלוע אין צריך לעשות מספק מעשה שבירה ולכן לא פסק הרמב"ם לחומרא דצריך שבירה ודוק אבל אי הכניס איש אחר ושבר אותו אין צריך לשלם דדלמא צריך שבירה ופטור מלשלם ודוק. (ג) ראיתי בפלתי סי' צ"ב ס"ק י"א שהק' דגמ' מספקא אי בישול בלא בלוע ג"כ אסור או לא ונפשט דלא צריך דאל"כ למה צריך קרא על בישול במקצת כלי צריך מוש"ט בכל הכלי תיפוק ליה דבישול במקצת כלי לא גרע מבישול באויר הכלי והוכיח מזה דעת רמב"ם בפ"ח ממעה"ק דאיבעי הוה רק בחרס בחטאת וכאן קאי על כלי נחושת ודוק. ולע"ד ליישב בעזה"י דבוודאי במה שקדשים באו לתוך כלי באויר לא צריך שבירה או מריקה ושטיפה רק אם אותו אויר פעל שנצלה הבשר אשר צלי ג"כ קרוי בישול דכתיב ויבשלו את הפסח יען דכח החום פועל להיות נבשל הבשר בתורת צלי כמו שפועל רתיחת המים בקדירה על כח הבשר להיות נאכל א"כ אותו פעולת החום קרוי בישול שע"י כח חומו נתקן הבשר לאכול א"כ נסתפק הגמ' אי הי' קפידת התורה על שנתבשל הבשר בכלי וא"כ תלה באויר התנור מהו וכתב רש"י בזבחים צ"ה ע"ב בד"ה תלאו וז"ל לשפוד של חטאת לצלותו באויר תנור דנתבשל בו אבל לא נבלע בו כלום עוד שם בד"ה מהו וז"ל מי הוה צריך תנור שבירה או לא עכ"ל עוד שם בד"ה של מתכות הי' וז"ל קס"ד מפני שצולין בו שפודי חטאת שלא יטעון שבירה עכ"ל הכוונה אם תלה השפוד עם הבשר לצלות באויר התנור דאז נעשה הבישול ע"י התנור המשמר חומו דעיין בירושלמי פ"ז דפסחים דאם צולין בשר על גבי גחלים לאויר עולם צריך שעה ואם צולין ע"ג גחלים בתנור אינו צריך אלא חצי שעה והקשה שם בירושלמי א"כ איך צולין פסח בתנור הא הוה צלי אש מחמת דבר אחר ומשני דכח אש אשר הוא תחתיו מנצח חום התנור והתנור פועל שלא יפזר כח חום אש יעו"ש ועיין בתוס' פסחים דף ע"ה בד"ה ואפה בו יעו"ש וא"כ כאן נסתפקו הגמ' אי תלה לשפוד באויר התנור ונצלה באויר התנור דנחשב בו אבל לא נבלע א"כ דלמא גם על בישול בלא בלוע קפיד קרא אבל דווקא יען דע"י התנור נעשה הבישול דלולא חום התנור לא הי' נצלה דאיירי בתנור גרוף דנצלה מכח החום לבד עיין בגמ' פסחים דף ע"ה או אפי' אם יש בו גם אש תחתיו עכ"פ פעל התנור להצלי כמו שפועל הקדירה שיתחמם המים ויבשל המים את הבשר כך פעל כאן התנור שיבשל האש את הבשר הוה עכ"פ כלי חרס אשר תבושל בו אבל אי בישל במים בחצי כלי אז בודאי החצי כלי הנשאר לא פעל לבישול דלו שהי' הכלי קטן הי' ג"כ הבשר נתבשל אשר מונח במים אם הקדירה עומד אצל האש ולא נקרא על חצי כלי הנשאר שעשה הבישול א"כ בישול במקצת כלי לא נוגע לדין בישול בלא בלוע דשם פעל הכלי הבישול היינו כמו צלי אש אבל כאן חצי כלי הנשאר לא פעל בישול דאל"כ בישל בכל הכלי ודוק וממילא נסתר מה שפי' בדברי סמ"ק דגמ' מסופק אי מתפשטת בכל הכלי היינו אי בישול בלא בלוע ג"כ אסור א"כ אין ראי' דמתפשט בכולה דצריך מריקה ושטיפה בעבור תלה באויר התנור רק אי צריכים דווקא בלוע א"כ ע"כ דמתפשט בכולו. (ד) בכ"מ פ"ח מהל' מעה"ק הל' י"ד מביא תוס' וז"ל כלי חרס אין טעונין אלא שבירה עכ"ל ותיבת אלא פליאה דהיה להתוספתא לומר כלי חרס טעון שבירה מאי תיבת אלא שבירה וצע"ג. ונ"ל דהנה בזבחים דף צ"ו בתוס' ד"ה אלא הקשה וז"ל למה הצריך הכתוב שבירה דלא שייך למימר על הכתוב דלמא חייס ולא שאין עושין כבשונות בירושלים ותי' וז"ל וי"ל חידוש הוא שהתירו הכתוב בשבירה דהוה אמינא דלא מהני שבירה כיון דעדיין טעם חטאת בחרס דצריך שיהיה הטעם בעל מן העולם כמו בכלי נחושת שעשו מריקה ושטיפה אבל הא פשיטא דכל שכן החזרת כבשונות דמהני טפי עכ"ל מזה למדתי דין חדש אם יחפץ לשבור כלי מתכות על חתיכות אינו רשאי דהתורה חפצה מריקה ושטיפה להיות הטעם בטל מן העולם ולכן כתבו תוס' דהוה חידש שהקילה תורה שבירה בכלי חרס דהו"א דלא מהני יען דטעם החטאת לא נתבטל מהעולם אבל במריקה היינו הגעלה וגם השטיפה להעביר אם נשאר עוד על דופני הכלי הוה איבוד מן העולם ולכן דייקו תוס' לכתוב וז"ל כמו בכלי נחושת שעשו בו מריקה ושטיפה עכ"ל נגלה דמריקה ושטיפה הוה איבוד מן העולם וא"כ לא מהני שבירה בכלי נחושת ודוק. אך א"כ קשה הא גופא הא חטאת הוה ק"ק חמור מקדשים קלים ולרמב"ם די בשבירה לבד וקשה הא ע"כ בלוע יוצא ג"כ מכלי חרס בהגעלה דהא בקדשים די בשטיפה ומריקה אבל יוצא הבלוע וא"כ למה לא נצרוך גם בכלי חרס הגעלה לאבד הנותר אשר יוצא בהגעלה ואח"כ ישבר מטעם חק דהא אפי' בישול בלא בלוע צריך שבירה אבל אם הי' בישול עם בלוע נימא דצריך הגעלה ואח"כ שבירה וצע"ג. ונ"ל יען דאין כלי חרס יוצא מידי דופנו לעולם א"כ מה בצע בהגעלה הא מעט היוצא כנגדו נכנס מים ונעשה נבילה דחטאת שמו עליו דאסור לזרים ולנשים ולעבדים וגם נפסל ביוצא א"כ סוף כל סוף לא יבער נותר מן העולם רק ע"י שבירה ושברי כלי חרס נבלעים במקומם הוה זה ביעור מצות נותר כיון שאינם עוד בעולם ולמה יטריח בהגעלה חינם והוה חידוש שהתירה תורה שבירה ולא בקשה היסק בפנים או כבשונות שאז יהיה ביעור נותר מהעולם וזה רמז התוספתא כלי חרס אין טעון אלא שבורה דהי' ס"ד טרם שישבור יגעול אותה לבער בהגעלה מה שיוכל לבער ואח"כ יצרך שבירה קמ"ל דלא צריך אלא שבירה ודוק. וכל זה אם כלי חרס אינו יוצא מידי דופנו אז אינו צריך הגעלה קודם שבירה אבל אם יוצא מידי דופנו א"כ קשה למה צריך לסמוך על הנס להיות נבלעים במקומם לגעול אותם מקודם ואח"כ ישבור אותם אלא ש"מ כלי חרס אינו יוצא מדופיו רק בקדשים קלים סמכה התורה מה שיוצא בהגעלה והשאר יבטל ברוב מים הנכנסים בו אבל בחטאת דהוה איסור אינו יוצא מידי דופיו וביטול לא מועיל ודוק. ולפ"ז לרמב"ם בכלי חרס בקדשים קלים דמהני מריקה ושטיפה לא מהני שבירה דאין טעם נותר מבוער בזה וטוב למרוק ולשטוף דמבער הנותר מן העולם מלשבור דנשאר טעם נותר בעולם א"כ קדשים קלים טעונים מריקה בע"כ ודוק. ובזה מיושב קו' תוס' מנ"ל דכלי חרס אינו יוצא הא הוה גזה"כ שבירה אפי' בבישול בלא בלוע. ולפמ"ש יש ליישב דקשה הא מן התורה לא שייך חייס או אין עושין כבשונות ואין לומר דאשמעינן חידוש דמהני שבירה קשה באמת הא יכול להגעיל ולבער הנותר מהעולם ולא מהני שבירה רק אחר הגעלה א"כ הוה כבשונות וע"כ דכלי חרס אינו יוצא והשמיע תורה חידוש דמהני שבירה ולא צריך כבשונות. (ה) ראיתי בפלתי סי' ק"ג שנתקשה על הרא"ש שהק' בע"ז למה צריך כ"ח שבירה וכלי שטף מוש"ט הא בבוקר הוה נטל"פ וקשה הא אפי' על בישול בלא בלוע מסופק הגמ' ואטו אם נעשה בלוע והוה אח"כ נפגם יהיה גרע מבישול ובלוע ותי' דהא הי' נפשט דבישול בלא בלוע אסור יעו"ש ונ"ל בפשוט א"כ בו דכתב רחמנא לרבות בלוע בלא בישול היכא משכחת לה הא הוה נטל"פ וכי תימא דצריך קרא על בלוע בלא בישול בשלמים ושאר ק"ק דנעשה נותר בלילה הא האי בו כתיב בקרא דחטאת וכלי חרס אשר תבושל בו ומרבינן בו בלוע בלא בישול ותקשה הא הוה נטל"פ דכל קו' הרא"ש הוה רק למה הצריך התורה שבירה בכ"ח ומריקה בכלי נחושת בחטאת יעו"ש בלשון הרא"ש דהא על ק"ק לא קשה קו' הרא"ש אלא סוף לילה פוגם א"כ אם צריך לבשל בלילה אי אפשר ודוק. (ו) ראיתי בזבחים דף צ"ו בתוס' בד"ה אלא שהקשה מנ"ל כלי חרס אינו יוצא מידי דופיו הלא מחטאת ליכא למילף דהא בישול בלי בלוע ג"כ צריך שבירה ונ"ל דיען דכתבה התורה אשר תבושל בו ישבר מינה ילפי' בלוע בלא בישול היינו אפי' נתבשל במקו"א ועירה לכאן שנבלע בו ג"כ ישבר עיין תוס' ד"ה עירה לתוכו וקשה למה לא יגעל מה שנבלע בו מה לי בלוע נבילה או קדשים וע"כ דכאן גילה תורה שכלי חרס אינו יוצא מדופיו דאם נגעל הבלוע א"כ לא נשאר בו בישול דפי' בישול בלא בלוע אסור יען שעכ"פ נעשה מבשר חי בשר מבושל דצלי ג"כ נקרא בישול דכתיב ויבשלו את הפסח אבל בבלוע בלא בישול אם נגעל הבלוע למה צריך שבירה וע"כ דכל הגילוי דתיבת בו היינו שיהי' צריך שבירה דלצרוך הגעלה בלא"ה ידעי' כסברת רש"י במתני' דהוה נותר וע"כ דתיבת בו בא הכתוב לגלות דצריך שבירה אפי' בנבלע בו וע"כ דאינו יוצא דאל"כ נגעל אותו ודוק. אהובי תלמידי נ"י הי' לי הערות מתוספתא דכלים ובתיו"ט שם רק לא אחפוץ להורות להקל בדבר שנתפשט לאיסור על כן צויתי להעתיק לך את אשר חדשתי לפני ג' שנים ויש לי כמה חדושים בסוגיא הנ"ל ד' יתן שאוכל לבשר לך בשורות טובות הדש"ת:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה