אור ברסלב
שות מחנה חיים ה › סימן טז

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ה · סימן טז

סימן טו

שפעת וברכת שלום הגוף והשקט הנפש להעוסק בהליכות עולם עיניו כיונים על אפיקי אחרונים מורג חרוץ כמ"ה הרב ר' שבתי איש ליפשיטץ נ"י מ"ץ בישוב יולניטץ. אחד"ש אודיע כי שאלתו קבלתי ואני מוטרד גדול רק שמתי עיוני בלילה ואשר ראיתי בלבי אחלק לו בקוצר אמרים עם מעט מחודש והי' לי להעיר בכמה הערות רק הזמן בוגד דברי הדש"ת. שאלה אחד שאירע לו בביתו שנתבשל בשר ששהה ג' ימים בלי הדחה ואח"כ נודע הדבר ואז כשנודע כבר עבר מהבישול כ"ד שעות ונשאלתי אם הכלים מותרים או לא והוריתי שהכלים מותרים מטעם כאשר אציג עכ"ל תשובה הדבר צריך בירור גדול כי יש שערוריה בחקירה הנ"ל ואשר יחנני ד' לבאר אחלק לו בעזה"י. הנה מעלתו נ"י פתח להתיר בהערה נאותה והוא יען דדם שבישול דרבנן ולא נודע עד אחר כ"ד שעות דהוה נטל"פ דהוה ג"כ דרבנן אפי' באיסור דאורייתא א"כ הוה תרי דרבנן ומקילין בו אבל באיסור דאורייתא הגם דהוה נטל"פ אסרי' דהוה חד דרבנן ומחזק דבריו על האי דחולין דף קי"א דרב אמי שבר פינכא וכתב הר"ן וז"ל מהא שמעינן דנטל"פ לכתחילה אסור דאל"כ אמאי תברא ר"א לפינכא לשהוי עד למחר דהוה נטל"פ אלא ש"מ לכתחילה אסור עכ"ל והקשה בראש יוסף מאי קמ"ל הר"ן הלא הוא גמ' בע"ז דאמרו לא אסרה התורה אלא קדירה ב"י ופריך לאו ב"י לישתרי ומשני גזירה אינו ב"י אטו ב"י א"כ מבואר בגמ' דנטל"פ אסור לכתחילה ותי' דשם נשמע באיסור דאורייתא ומפנכא דר"א נשמע אפי' באיסור דרבנן דדם שנמלח ומבושל הוה רק דרבנן יעו"ש ולפ"ז דווקא האי דרב אמי דנודע מן האיסור ביומו טרם שנעשה נטל"פ אבל לא הי' נודע עד אחר שנפגם הי' באמת מותר באיסור דרבנן והביא דברי ט"ז יו"ד סי' קל"ז ס"ק ז' והאריך בזה ליישב דעת מנחת יעקב כלל פ"ה וא"כ בנידן דידן דדם שבישל דרבנן ולא נודע עד שנעשה נטל"פ הכלים מותרים. ואני אומר לו יהי' שהדין אמת שתרי דרבנן מותר היינו אם הי' נתבשל בו מתחילה דם שנתבשל מקודם בכלי אז הוה בליעת הקדירה רק מאיסור דרבנן אבל כאן שנתן הבשר לבשל בקדירה כאשר נתחמם הקדירה מהאש והבשר הי' נוגע בתוכו בצדדים והוציאו צדדי הקדירה המחוממים דם מן הבשר הגם שהדם עדיין לא נתבשל א"כ נאסור הקדירה מאיסור דם דאורייתא דם איברים שפירוש ואטו דם שנתחמם הוה דרבנן חלילה לומר כן אלא דם שנתבשל הוא דרבנן א"כ נאסר הקדירה מאיסור דאורייתא ולא יותר הקדירה אח"כ אפי' אם נתבשל הדם הנבלע בתוך דופני הקדירה ועד כאן לא דבר הט"ז אלא ביי"נ דרבנן שלא הי' רגע אחת מדאורייתא שדייק וז"ל סתם יינם דרבנן עכ"ל אבל כאן יש לנו לדון על רגע שנבלע הדם ואטו לא בלע הקדירה עד שנתבשל הדם בתוך החתיכה הלא אם הושם הבשר בכלי ראשון נבלע הדם בו אעפ"י שלא נתבשל הדם וה"ה בקדירה טרם שנתבשל הדם נבלע ממנו בקדירה עיין בפלתי סי' ס"ט בנועם אמרותיו להצדיק זקן סוף דבר שגג מעלתו בדמיון הט"ז ודי בזה כעת ואבוא עוד על יתר דבריו אי"ה (ועיין ט"ז הל' שבת). ואעתיק מה שהערותי במקו"א לפרש דברי ר"ן בדין חדש אשר חדשתי בעזה"י מי שהניח כלי בן יומא עד שיהי' אינו בן יומא כדי לבשל בו וכן עשה שבישל בו נ"ל דהמאכל אסור הגם דבלע רק טעם לפגם והוא דהרא"ש בפ"ה דע"ז סימן ל"ו הקשה למה לא אסרי' אם נתבשל בקדירה שאינו בן יומא משום דלמא יתיר לעצמו אפי' אם בישל בו ביומו כמו דגזרינן על גוף הקדירה אינו ב"י אטו ב"י ה"ה נגזר על המאכל ותי' כיון דקדירה שאינו בת יומא ג"כ אסור מתחילה לבשל בו א"כ לא שייך למגזר לאסור המאכל אם עבר ובישל דהא לא שכיח שיבוא לבשל בו ביום דהא לכתחילה אסור לבשל בו אפי' למחר אבל אי מותר לבשל בו למחר לכתחילה יבוא ג"כ לבשל בו ביומא יעו"ש בהגהת אשרי והוא סברה מתוקה כדבש דע"י שאין תקוה לבשל בו למחר לא שכיח שיבוא לבשל בו ביום כיון שמסיח דעתו ולבו מן הקדירה דהוא לא יוכל עוד לשמש בו אפי' למחר ולא שייך למגזר לאסור המאכל אם נתבשל בו בדיעבד כשהוא אינו בן יומא וא"כ מי שהניח קדירה כדי לבשל בו למחר א"כ לא הסיח דעתו מהקדירה ושייך בו גזירה שמא יבוא לבשל בו ביום א"כ אסור המאכל אפי' בישל בו למחר בשוגג (אעפ"כ נאסר המאכל) אם לא הסיח דעתו מן הקדירה דגזרי' אינו בת יומא אטו בת יומא ולכן הגם דכבר תי' הרא"ש שם תי' ראשון יען דהקדירה כבר נאסר עשאו חכמים שלא יותר למחר אבל המאכל לא נאסר כלל דהא בלע רק טעם לפגם יעו"ש הוסף הרא"ש תי' השני כדי לאסור אפי' המאכל אם חישב להשתמש בו למחר משום דיהי' שכיח שבישל בו ביום ודוק. ובזה נ"ל לתרץ קו' ראש יוסף על הר"ן שכתב וז"ל מהא שמעי' דנטל"פ לכתחילה אסור עכ"ל הלא היא גמ' מפורשת דנטל"פ אסור וצע"ג ונלענ"ד דבר גדול רמז הר"ן דלכאורה קשה למה עשה רב אמי הלכה למעשה לשבור הפנכא למה לא הניחה אותה שלם ואי שחשש דלמא יבשל בו היום א"כ יהי' חיוב על כל אדם אם נטרפה לו כלי מתכת שילבן אותו ג"כ מיד דדלמא יבשל בו וע"כ דלא חיישי' דלמא יבשל בו היום כי מדכיר דכיר בו ביום עכ"פ ואם ברוב ימים ישכח ויבשל בו הוה אינו בן יומא ומותר התבשיל בדיעבד דהוה נטל"פ ולכן לא חיישי' דלמא יבשל בו למחר וליומא אחרא דוגמת סברת הט"ז ביו"ד סי' ב' וסי' צ"א יעו"ש וא"כ קשה למה היה רב אמי זריז וטרח לשבור האי קערה וצע"ג. אמנם לק"מ בשלמא בכלי דאפשר להגעיל או ללבן לא הוה הנחתו כדי לבשל בו אלא כדי להכשיר כאשר יהי' לו זמן עיין ביצה דף ח"י א"כ אם טעה ברוב ימים ובישל בו מותר המאכל אבל כלי חרס דאין לו תקנה בהגעלה או ליבון (חוץ ע"י כבשונות ועיין במג"א סי' תנ"א) א"כ אם משיירה נראה כאלו מניחה להשתמש בו או בלא הכשר או ע"י הגעלה או ליבון ככלי מתכות ובאמת בכלי חרס הוה עם הגעלה וליבון כאלו יחפץ לשמש בו בלי הכשר ונחשב כאלו חישב להשמש בו למחר ואז אסור המאכל אפי' אם בישל בשוגג ולכן תברא רב אמי להאי פנכא ודוק. וזה שרמז הר"ן מהא שמעי' דנטל"פ אסור לכתחילה עכ"ל לכאורה שכל את לשונו כך הי' לו לכתוב מהא שמעי' לכתחילה נטל"פ אסור או דהי' לו לכתוב מהא שמעי' דנותן טעם לפגם לכתחילה אסור למה כתב את תיבות אסור באמצע וגם סיים וז"ל ש"מ לכתחילה אסור עכ"ל והי' לו לכתוב ש"מ טעם לפגם אסור לכתחילה וצע"ג אך הוא הדבר דמגמ' ע"ז מוכח רק דגזרינן אינו בן יומא אטו בן יומא שלא יבשל בו בקדירה שאינו בן יומא אבל אפשר שהמאכל מותר אם בישל בו בשוגג אפי' אם הניח כדי לבשל בו אבל מדרב אמי שבר האי פנכא מוכח אם חושב להנות מטעם לפגם היינו לבשל בו כשיהי' פגום אז אסור אפי' המאכל דאל"כ למה שבר להאי פנכא הלא יוכל להשהות עד למחר ויהי' נטל"פ וכי תימא כיון שאין לו תיקון בהגעלה נראה כאלו יחפץ לבשל בו עוד מאי כולי האי אעפ"כ אם יטעה ויבשל בו מותר אלא ע"כ אז אסור אפי' המאכל ודוק. והארכתי שם ליישב בעל העיטור דסובר דמהני הגעלה לכלי שהוא נטל"פ אפי' שבלע איסור דאורייתא אם יגעול ג' פעמים והשיג אדמ"ו חת"ס ביו"ד קי"ג מדחקר הרשב"א בת"ה הלא דם שבשלו או נמלח הוה רק איסור דרבנן הי' לו להגעילו ג' פעמים והקשה אדמ"ו ז"ל למה לו להקדים דם שבשלו דרבנן תיפוק ליה אפי' הוא דאורייתא כיון ששהה שיהי' נטל"פ יוכל להגעיל אלא פשיטא אי הי' איסור דאורייתא אפי' נעשה אח"כ לפגם שהוא רק איסור דרבנן לא מהני הגעלה יעו"ש. ונ"ל והוא דרשב"א סובר דלכאורה בשאר כלים דמהני בהו הגעלה אפי' מיד בו ביום לא חיישי' דלמא יבשל בו היום בלא הגעלה דהא יש בידו להגעיל או ללבן מיד א"כ אי יודע שיצרך היום יוכל להכשיר מיד אבל כלי חרס דבו לא מהני הגעלה או ליבון (חוץ מכבשונות) היום וצריך ולהמתין עד למחר ועכ"פ הוא מצפה שמחר ישתמש בהכלי א"כ נשאר קו' הרא"ש דאפי' יבשל בו למחר יהי' נאסר התבשיל דנגזר אינו בן יומא אטו בת יומא ותי' הרא"ש דלא שכיח וכיון דמהני הגעלה למחר בכלי חרס א"כ מחשבתו עליו ויכשל ובשל בו היום לכן הקשה הרשב"א דיוכל להגעיל אפי' היום כיון דם שמלחו דרבנן ותי' דלמא ישמש בין הגעלה שניה לראשונה דלא הורגל להגעיל ג' פעמים יעו"ש אבל בעל עיטור איירי שקנה כלי איסור שהוא נטל"פ או שלא נודע לו עד שנפגם אז הרשב"א מודה לבעל עיטור דמהני הגעלה אפי' הי' בתוכו איסור דאורייתא ודוק. בכל זאת נראה דעכ"פ צדק אדמ"ו ז"ל להשהות כלי שבלע איסור דאורייתא עד שיהי' נטל"פ אסור דלדעתי אפי' בעל עיטור מודה ולא התיר רק אם בא הכלי לפניו כשהוא נטל"פ עד כאן דברי בחדושי בעזה"י ולא נעלם ממני דהנב"י מהד"ת סי' נ"א חוקר דלא שייך לגזור על דברים שמהני הגעלה או ליבון או ישן יב"ח משום בת יומא יען דשם נתבטל הבלוע מהעולם בכל זאת מלאכת שמים היא לא מנעתי להעתיק חקירתי דשאני בהגעלה וליבון דיוכל לתקן היום והוה בכלל הוא עצמו מחזיר עליו לשורפו עיין פסחים דף י"ב וק"ל. היוצא לדינא אפי' לא נודע לו האיסור עד שנפגם אפשר להתיר בהגעלה אבל לא להתיר בלי הגעלה אפי' ומעלתו בעצמו ראה דברי הנב"י שם שכתב להחמיר בכל ענין שכך עמא דבר אפי' באיסור דרבנן וראיתי שמעלתו נ"י תמה על הנב"י שנעלם ממנו דברי טו"ז מסי' קל"ז ועיין שם סי' נ"ח יראה שהביא דברי ט"ז וכתב דווקא בבלוע בצונן אבל בכלי שנתבשל בו יי"נ אסור א"כ ידע שלא הי' נעלם ממנו דברי ט"ז כי בבישול נהגו לאסור וגם אודיע נו שכל מה שחידש תרי דרבנן היינו אם הי' נולד בפ"א ולא שמתחילה הי' האיסור דרבנן לפני עצמו וגם בשורש הדבר נ"ל דלא אזלינן בתר שנודע הספק אלא בתר שנולד הספק עיין בב"ש א"ע סי' קי"ז יעו"ש בס"ק ט"ו ויש לי להאריך אבל הזמן בוגד בי כעת. סוף דבר אני אומר אותו הקדירה שנתבשל בו הבשר התיר מעלתו נ"י בחפזו כי הוא נאסר מדאורייתא ועל שאר הכלים אי התיר ע"י הגעלה עכ"פ וכלי שני להתיר יען שהוא תרי דרבנן בצירוף שלא נודע עד שנעשה נטל"פ לא הייתי מקפיד עניו אבל להתיר בכלל אין אני מסכים כלל ועיין בפרמ"ג סי' ק"ג והיום עש"ק לא אוכל לצאת בכתיבות הגסה. שנית להנ"ל קבלתי מכתבו וראיתי ששמח מאוד שמצא שפרמ"ג בפתיחה להל' מליחה עמד בחקירה בד"ה וראיתי שהבית יעקב מחדש שבתחילת בישול ומליחה הוה הדם אסור מדאורייתא ופרמ"ג החזיק בעד הש"ך דגם זה דרבנן א"כ שמח מעלתו נ"י מאוד שכיון להלכה לדברו פרמ"ג שגם הקדירה מותר ודלא כאשר הפלאתי עליו שהתיר הכלי בישול שלא כדת. ואני אומר שרחוק נידן הנ"ל כרחוק מזרח ממערב ויטה אזנו לדברי שהמה דינים נפרדים כאשר אבאר בעזה"י. הנה מליחה כבישול שניהם יפעלו על הדבר שהגם דם דאורייתא אם יתבשל או יתמלח נסתלק האיסור ומותר מדאורייתא אבל מה הוא כח בישול ומליחה קבלו חכז"ל שצריך החימום מן האש או חימום המלח לפעול על הדבר משך זמן אז נגמר בשולו להיות נקרא שהוא מבושל והכל כפי טבע החפץ שנתבשל עיין הל' שבת. וחקר הבית יעקב אם למשל צריך רביעית שעה ט"ו מנוטין עד שיהי' יפעול בדם הכח אש או כח מלח להיות נקרא דם שנתבשל מי אמרי' עד שנגמר הבישול היינו שכבר עברו ט"ו מנוטין על הדם שפעל עליו החימום של אש או חימום המלח לגמרי אז נסתלק האיסור דם אבל קודם שעברו בחימום ט"ו מנוטין עדיין באיסורו דאורייתא עומד או נימא מיד שהתחיל כח חימום הבישול או חימום המלח הגם שלא נגמר פעולתו אעפ"כ נסתלק איסור דאורייתא והביא הפרמ"ג ראי' דאי אמרי' שצריך המליחה לפעול זמן רב עד שנגמר בשולו א"כ משכחת שמלח והעלהו למזבח אלא פשיטא מיד שמתחיל כח הבישול או כח המלח לא הוה דם שראוי' להקריב ע"ג מזבח וממילא ליכא איסור דאורייתא משעה שהתחיל הבישול או המליחה ודוק. אך כל זה אם אין כאן חסרון בשם בישול או בשם מליחה שהוא כבישול והתחיל אותו השם עכ"פ היינו שהמים עליו תוך תוך אשר הוא בישול וגם נמלח מאוד שאותו כח מלח יפעל בישול רק שחסר עוד זמן גמורו שיהיה נתבשל לגמרי ע"י חימום אש או חימום מלח ע"ז פליגו הפוסקים אם ההתחלת הבישול מפקיע האיסור דאורייתא או הסוף גמר בישולו אמנם אי חימום כלי ראשון מפליט ומבליע אבל עכ"פ חימום כלי ראשון בודאי אינו פועל בישול כלל שאפי' יתחמם כל היום בחימום כלי ראשון לא יהי' אפי' התחלת בישול אז בודאי כיון שבלע קדירה ע"י חימום בלבד נאסר הקדירה מדם דאורייתא דהא בלע איסור דאורייתא וכיון שנאסר פ"א ע"י איסור דאורייתא נשאר הקדירה באיסורו ואפי' אם נתבשל אח"כ הדם אשר הוא בחרסי הקדירה ונעשה איסור דרבנן הוה כקדירה שעמד כ"ד שעות דהוה הבלוע ג"כ איסור דרבנן ואעפ"כ צריך שבירה בכלי חרס והגעלה בכלי מתכות וכ"ש כאן דנאסר הקדירה מהדם בשעה שהי' אסור מדאורייתא ואח"כ כאשר נתבשל נעשה מאיסור דאורייתא איסור דרבנן א"כ נאסר הקדירה לעולם. וראיה לדברי מדברי פרמ"ג שם בד"ה והנה שכתב וז"ל והנה לפי"ז כלי שני גרע מכלי ראשון דאלו כלי ראשון ספק נפל דם בעין שרי דספק דרבנן להקל וכ"ש אף מפליט ומבליע ולא מבשל כדמוכח משנה האלפס פ' כירה וכדברירנא לעיל בסי' ס"ח א"כ הוה ספיקא דאורייתא עכ"ל הרי שביאר הגם שמפליט ומבליע כיון שאינו מבשל הוא דאורייתא אבל אם מבשל רק שלא נגמר בשולו הביא אח"כ פלוגתת הש"ך והבית יעקב יעו"ש וא"כ בנידן שאלתו מיד שנתחמם הקדירה הפליט והבליע מן הבשר דם דאורייתא ונאסר הקדירה ואטו יען כי אח"כ יתחיל וגם יגמור אפי' הבישול על הבלוע יהי' מותר הקדירה חס מלהזכיר כיון שנאסר לו יותר עוד ודוק (עיין ש"ך יו"ד סי' צ' ס"ק ה' בכחל דוגמא). ומעלתו נ"י תמה מאוד איך יהי' הדם עצמו אח"כ מותר והקדירה יהי' אסור שגג מאוד על הבשר והדם אנו אמרי' שנסתלק עכשיו האיסור דאורייתא ע"י הבישול ונשאר רק איסור דרבנן וגם על הקדירה נשאר עכשיו איסור דרבנן כמו קדירה שבלע איסור דאורייתא ונעשה נטל"פ אח"כ שנאסר עכשיו מדרבנן וצריך הגעלה או שבירה ומכ"ש כאן ודוק ומה שהקשה שא"כ נאסר הכלים בסי' ס"ט דהוה ספק דאורייתא לפי דברי יסתכל שם ויראה דהבשר בחזקת היתר והקדירה בחזקת היתר וספק אם נמלח ומהכ"ת לאסור היום הקדירה ורק החתיכה הי' לה חזקת דם ע"ז אמרי' דם שבישל דרבנן ועיין בספרי מ"ח ח"ר סי' מ"ג ומ"ד ועיין בט"ז סי' קכ"ב ודי בו בעזה"י. ומה שהעיר מחדש דדרך הנשים לשים הבשר במים חמין ומהני על איסור דרבנן חליטה בזמן הזה אפי' כפי דברי נב"י ח"ר א"ח סי' כ"ה עכ"ד מי יודע אם הי' המים חמין כל כך שיהיה בו חליטה ובפרט הלא אני אומר שהי' בשורשו מתחילתו וא"כ איך מקילין דלמא הי' המים רותחים לחלוט ומה שדימה דברי פרמ"ג סי' ק"י בספק בגופו וספק השני בתערובות לא דמי לכאן ומה שמצינו כמה אחרונים שמתירים חלילה להרהר אחריהם אם מפורש כדבריהם אין פנאי כעת לעיין ולדעתי פלא אם התירו הקדירה ודוק. גם אשר ביקש להשיב על מילי דאגדתא שקשה לו על דברי חכז"ל אר"י כל אומר רחב רחב מיד נקרי אמר לו ר"נ אנא אמינא ולא איכפת לי א"ל כי קאמינא ביודעה ומכירה והקשה מעלתו נ"י בשלמא אם ר"י הי' אומר כל אומר רחב פעמים הוצרך ר"נ לשאול שהוא בעצמו אמר רחב רחב אבל כיון שר"י אמר שני פעמים רחב א"כ הי' לר"נ להקשות עליו איך אמר רחב רחב וכבר שאל קו' זו לכמה ואין פותר לו וביקש ממני דבר. נ"ל בפשוט דיש ג' אופנים אמירת רחב רחב (א) בשעה שאדם עוסק בעינינו ואין לו תאוות תשמיש כלל לשום אשה (ב) אדם משתוקק בלבו על אשה יפת תואר בהיתר להיות לו אשה נאה אומר רחב רחב (ג) שיש לו תאוות נשים ועומד לפניו דמות היפה בנשים אשר ראה מעולם ואומר שתהי' רחב רחב והנה אמרו בסוטה דף ח' גמירי אין יצה"ר שולט אלא מה שעיניו רואות ור"נ ידע שמותר לומר רחב רחב אם אין תאוות נשים בלבו אבל האמין שר"י אומר מי שמהרהר באשה ואומר רחב רחב הוא נקרה והשיב לו ר"י דווקא אם ראה אותה עכ"פ פ"א אבל מי שלא ראה אין היצה"ר שולט בו להיות נקרה והבן:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה