אור ברסלב
שות מחנה חיים ה › סימן יג

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ה · סימן יג

סימן יב

שלום וכל טוב להוגה דעות בתורת ד' בדרכי פוסקים ובאורחי אחרונים ה"ה כבוד הרבני מהו' ר' אברהם גוטמאן נ"י בעיר קאלאב. מכתבו עם שאלתו קבלתי אתמול ושמתי עינו עליה לטובה כי טרדותי רבו ואם לא מיד אימתי והוא מבקש תשובה מהרה ואשוב כיד ד' הטובה עלי אבל בתנאי אם יסכים היושב על מדין בנן של קדושים אשר עול הוראה על שכמו תחת אביו הגאון ר' ישעי' ז"ל ובלא הסכמתו יהיה דברי כשיחה בעלמא שאלה אשה פתחה אווזא וכאשר לקחה המרה ראתה כי היא אינה מלאה כדרך הרגיל להיות המרה מלאה וקרעה העור ומצאה כמים ירוק וקרוש ותלחך בלשונה ולא היה מר ולא עלה אז בדעתה לשאול שאלה ואחר שהיתה הכבד צלויה ונותן לאלפס בשומן נפל ברעיונה אולי יען שראתה שהמרה לא היתה מלאה וגם המעט הקרוש אשר היה לא היה מר הוא שאלת חכם והלכה לשאול פי המורה וכאשר השיב שתטעום בלשונה אם תמצא מרירות הלכה לביתה ותלחך במקום גיד אשר המרה דבוקה בכבד והרגישה טעם מר מאוד עד שבקשה ליתן לה דבר מתוק לבטל המרירות בפיה והכלים נתערבו והוה הפסד מרובה ושאל אם הדבר טריפה או לא. תשובה הדבר צריך התבוננות רב וד' יעזור להאיר עיני בתורתו לברר הלכה לאמיתה של תורה בעזה"י. הנה בעובדא הנ"ל יש מעלה כי המרה היתה במראה שלה וגם אשר בתוכה הי' ירוק ויש חסרון כי לא היתה מלאה ולא נמצא בו טעם מר וחקר מעלתו נ"י דיש לצדד להכשיר הגם דפרמ"ג בסי' מ"ב לומד מדברי ריק"ש שהובא בפר"ח להכשיר אם נמצא אצל מרה כיס קטן שהוא רק בועה יען דלא הי' טעמו מר וע"כ דלא הוה יתר מרה אלא בועא א"כ במרה אחת והליחות שבו אינו מר הוה טריפות אעפ"כ שאני התם שהיא ריעותא במראה המרה דהיתה לבינה ביותר אבל כאן היה למרה מראיתה ומה שנתרוקנה לא הוה נחשב ריעותא כדברי אוהל מועד רק חזר בו כיון דעכ"פ דלא הי' בליחות טעם מר א"כ דומה לדברי פרמ"ג זה תוכן דבריו. ונלע"ד לבאר בעזה"י לכאורה יש לומר בנידן דידן להתיר והוא דיש בשני פנים השתנות בליחות המרה (א) כדרך הטבע נמצא בלחות המרה מרירות הכי קרא שמה מרה כי מימיה מרים הם אבל בודאי נמצא גם שמימיה אינם מרים אבל עכ"פ אינם מתוקים וצלולים וזכים כמים (ב) אם נמצא תחת מר מתוק ותחת עכור צלול ותחת מראה ליחות ירוק מראה מים זכים טהורים אז נתהפך כל טבע ליחות מרה אשר סימניה מרורים עכורים ירוקים נתהוה מתוקים צלולים לבנים זה לא ימצא תחת ליחות המרה להיות להיפוך כי זה בועה ולא מרה כלל. נחזי אנן להמכשירים בתרי בועי דסמיכי להדדי בריאה במים זכים כי אם שהמים שבהם זכים צלולים ומתוקים וכתב בש"ך סי' ל"ז ס"ק ט"ו וז"ל לאפוקי מרים או מלוחים דהוה כמו עכורים מהרי"ל שם עכ"ל ובשמלה חדשה שם ס"ק ט' כתב וז"ל והמים זכים צלולים ומתוקים לאפוקי מלוחים או סרוחים או מרים וצריך לבדוק אחר זה ואם לא בדק טריפה עכ"ל הזהב היוצא מזה כי הזכות והצלולים ומתוקים הוא סימן לדעת כי הוא בועה של מים זכים וברור הוא כי הליחות של מרה אינו מוכן לקבל מתיקות וצלולות והזכות א"כ אם ימצא בכיס אצל הכבד מים זכים צלולים ומתוקים הוא בועה ולא מרה כמובן בעזרת השם. והמעיין בפרמ"ג מש"ז סק"ב שכתב וז"ל וכשבדקתי יצאו מים זכים צלולים ומתוקים ולא היה כלל טעם מר ואמרתי מאחר שהריק"ש כתב הביאו הפר"ח מעשה שהי' יוצא כמין כיס קטן אצל המרה וטעמו ולא הי' טעם מר והכשיר דלאו ב' מרות הם אלא בועא יעו"ש וכיון דלהכשיר סמך לזה כ"ש להטריף דמרה כשמה ופעולתה להשקות חמימות הכבד וכשהיא מתוקה אין פועלת עכ"ל הרי שדייק בנידן שלו יען שהי' הליחות מתוקה אז אין פועלת אבל אם הליחות אינה מתוקה הגם שאינה מרה הוא עושה פעולתו וכשירה כנלע"ד בעזה"י. וזה לשון הפר"ח בס"ק ט' כתב מהריק"ש מעשה בא לידי שהיתה בועא כמו כיס קטן יוצאה סמוך למרה תלוי בסמפון סמוך לה ברוחב אצבע ולא הווה שפכו לאהדדי וקרע הבועא ויצאו מים זכים וטעמו המים ולא הי' מרים והכשרתי דלאו מרה היא אלא בועה ואין טריפות בועא אלא בריאה עכ"ל הרי שהריק"ש איירי שיצאו מים זכים וטעמו המים ולא הי' מרים א"כ יש תרתי לטיבותא שהמים זכים וגם טעמו המים ולא היה מרים והכשיר דזה היא בועא ולא מרה וה"ה בנידן דפרמ"ג אם יש רק מרה א' אבל הי' המים מתוקים והטריף אבל בנידן דידן שקרעה האשה המרה והיה הליחות ירוק כמראה ליחות שאר מרה והגם שטעמה ולא נמצא בפיה מרירות אבל לא אמרה שמצאה מתיקות א"כ המרה עושה פעולתה והוה מרה כשמה במראה וטבעה וכשירה אפי' לדברי פמ"ג כנלע"ד בעזה"י. ואוסף עוד הלא הפמ"ג נתקשה בעצמו דשאני נידן דמהריק"ש דדן להכשיר דאמרי' דאוקמי אחזקה וע"כ הכיס הוא בועה יען דהמים אינם מרים אבל אם אין כאן אלא מרה אחת מהכ"ת להוציא מרוב בהמות כשרות נימא דזה הוא מרה ותי' הפרמ"ג דהמעיין בהריק"ש וראה הטעם משום דלאו מרים הם וה"ה כאן בנידן שלו הטריף הספק יעו"ש ודון מינה שאני בנידן דמהריק"ש דהי' מים זכים וגם אינם מרים כאשר דייק בלישנא וטעמו המים א"כ הי' תרתי לטיבותא דהי' מים זכים וגם אינם מרים והכשיר דאין זה מרה אלא בועה וה"ה בנידן דפרמ"ג דהי' מים זכים וגם הי' מתוקים והוה תרתי לריעותא והטריף אבל בנידן דידן דיש עכ"פ מעלה דהי' לו מראה ליחות המרה הגם דיש ריעותא שהליחות אינו מרה אמרי' אזלינן בתר רוב בהמות כשירות ודוק. ואולי יען כי מצאה הליחות קרוש מזה נראה שהיתה המרה חולה כחכז"ל [ב"ק צ"ב] פ"ג חלאים תלוים במרה הגם שדברו במרה של אדם אעפ"כ נגלה שגם בעוף משכחת חולי במרה ועל כן לא הרגישה בליחות מרירות ואעפ"כ לא היה קרושה כאבן דאם היתה קשה כאבן הוה טריפות בפני עצמו אבל קרוש לא הוה טריפות דהדרא בריא ואעפ"כ לא נרגש בו המרירות ודוק. ואצרף עוד דיש בזה פלוגתא גדולה במהות טריפות המרה אם הטריפות תלוי בכיס או אם הטריפות תלוי בליחות המרה ואני הבאתי ראיה דרמב"ם דייק בפי' המשניות פא"ט שני פעמים וז"ל וכשישתייר מן הכבד כזית במקום כיס מרה עכ"ל וכן כתב אח"כ וז"ל ודע שאם ניקב סמפון מהן ומגיע לחבירו הרי היא טריפה ומרה כיס המרה עכ"ל והתב"ש בסי' מ"ב ס"ק ג' כתב בפירוש וז"ל דטעם טריפות המרה לאו משום כיס הוא דכיס לא מעלה ולא מוריד רק לשמור מים המרים בתוכו עכ"ל וכן משמע בפלתי אבל מספר אוהל מועד משמע דתלי' בכיס ועיין בפלתי דנדחק נתרוקן לא הוה לגמרי יעו"ש ואין כאן מקומו לברר זה אבל עכ"פ כאן שהי' הכיס שלם וגם מראהו כמראה כיס מרה יש לצרף להתיר וק"ל. אך הא בורכא מדטעמה האשה אח"כ טעם מר בכבד א"כ יש לחוש שהי' בכאן שתי מרות דנחזי אנן בודאי אם נמצא מרה וגם כיס קטן כמעשה דריק"ש והי' לכיס צורת מרה וגם הליחות הי' ירוק כליחות מרה לא הי' הריק"ש מתיר ח"ו דבמעשה דהריק"ש הי' מים זכים ולא הי' מרים א"כ החליט דאין זה מרה אלא בועה דהא כל סימני בועה יש כאן אבל אם היה לכיס צורת מרה וגם הליחות מראה מרה ירוק לא היה מתיר ח"ו הריק"ש אלא הי' מחליט דהוה שתי מרות ולכל הפחות הי' מטריף מספק תרי מרות כמובן וא"כ בנידן דידן יש לחקור כיון דהאשה הרגישה אח"כ טעם מר מאוד מנ"ל לכבד הך מרירות אין זה כי אם הי' לה עוד מרה אשר שפכה מרירות לתוך הכבד והכיס שלה נבלע ונדבק בכבד עיין תב"ש ופלתי בזה ליישב קו' הפר"ח מה מהני טעימא עכ"פ לא נמצא כיס יעו"ש מילתא בטעמא דאי אפשר לומר דמהך מרה שנמצא קבלה הכבד המרירות רבי לא שנה ר' חייא מנ"ל הלא במרה שמצינו אין הליחות שבה מרה וע"כ דהי' עוד מרה אשר נבלעת בכבד וגם זה אשר מצינו בלי מרירות בליחות שלה הוא מרה והוה טריפה מכח שתי מרות בשלומא אם לא הרגישה האשה אח"כ מרירות היתה כשירה אבל כיון שהרגישה אח"כ מרירות תהי' טריפה ואפי' לזכרון יוסף דעכ"פ לחומרא האשה נאמנת שטעמה טעם מר וצע"ג. אמנם יש לומר דמתחילה זרקה המרה מרירות בכבד ואח"כ נחלה המרה ונקרש ליחות שלה ונאבד המרירות ע"י המחלה ונשאר המרירות בכבד כי בזה מחזיקים אנחנו שלא תצא מרוב העופות כשירות ואין להם שתי מרות רק שפכה כל מרירות בכבד ונחלה והליחות שחזר לא נתמרמר יען שנחלה הכיס ולא תוכל תת כחה להפך הליחות החדש למים מרים והוא דבר שיוכל להיות אבל מי הוא זה ואיזהו אשר ימלא לבו לסמוך על זה בלי ראיות ברורות ודוק. היוצא מזה אם אירע מעשה כזה ולא טעמה גם אח"כ טעם מרירות הייתי סומך על מה שהערותי למעשה להקל בהפס"מ אבל כיון שטעמה אח"כ טעם מר אין אני מצרף עצמי להתיר (חוץ לצרף להכשיר הכלים אחר מעל"ע בהפס"מ) עד שיגלה ד' מאור תורתו להבינני לידע נפלאות מתורתו ואגילה ואשמחה בו ובתורתו דברי הד"ש:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה