שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ה · סימן יא
אלקים יענה את שלום הרב המאור לממשלת התורה העולה במסילות מורים ופוסקים כבוד הרב ר' יעקב יצחק הלוי איש האראוויטץ נ"י אב ב"ד דק"ק ראדעמישלא גאליציען. שאלה בריאה שנמצא נקב אשר ניכר לכל הבקיאים וגם לדידי שפיר חזי אשר הוא מנקבי מורנא השכיחים למאוד אך לא נמצא המורנא וידוע דברי התב"ש שאין לסמוך על הכרת של בודק וכן החזיקו אחריו אך ידעתי שיש מקומות שמקילין כעת באומרם אשר כעת שהדבר ניכר לכל וידוע שהמורנא שכיח בריאה שפיר תולין שהמורנא נאבד אחר שיצאתה מהריאה ונשחטה הותרה ובדורות הקודמים שלא הי' שכיחי טובא והי' צריכין לסמוך על הכרת טביעת עין של הבודק ולא רצו לסמוך שכבר כ' הרשב"א והפוסקים הביאו שאין לסמוך על מאמר הבודקים ששקר בימינם אכן כעת שניכר לכל כנ"ל וההפסד הוא מרובה ועין רואה תשורנו שזה הוא נקב הנעשה ממורנא דלאחר שחיטה פריש ונאבדה המורנא עכ"ל. תשובה לא מחשבותי מחשבותיו לצרף עצמי להקל אפי' בהפ"מ כאשר אבאר בעזה"י. הנה מאוד נפלאת בעיני איך מלאו לבו לאמור שאכשר דרי שכעת יש לסמוך על עין רואה ומכיר שזה הנקב הוא נעשה ממורנא הלא לענין הקפה בנקבה בריאה אשר הביא הש"ך בשם א"ר דאם יש עוד קצת צד להתיר יש לסמוך גם האידנא על אהקפה כתב התב"ש סי' ל"ו אות כ"ה וז"ל אבל נ"ל דאין כן דעת כל אחרונים והכי מסתבר דהא אשכחין דאפי' בימי חכמי הש"ס הי' מונעים עצמן מדברים שצריכים הכרה וכהא דאיתא בנדה דף כ' כ"ש אנו יתמי דיתמי שאין לסמוך בשום דבר אהכרתינו ועיין יש"ש פא"ט סי' נ"ח שהאריך עכ"ל ובס"ק כ"ז כאשר העיר על מעשה דפוזנא בנקב שלא מצאו כלום וחתכו מקום הנקב מראשה לסופה עד שמצאו מורנא ופסקו להתיר שתלי' לומר שתולע אחר עשה הנקב ואזל לעלמא ותולע הנמצא לא הי' לו כח לצאת והקשה התב"ש הא הוא נגד בה"ג ורוקח ור"י וא"ז ותי' וז"ל אבל למ"ש ניחא די"ל דבקיאים הי' הבודקים והוה שכיח התם האי מילתא והכיר גם נקבי מורנא רק דלא סמכו אהכרה כמ"ש בפנים שמצאו המורנא תלו במצוי וכיון דאיכא מורנא הידוע להם בט"ע שעלול לינקוב ולצאת עכ"ל הרי הגם שהי' הבודקים בקיאים והוה שכיח מורנא שם אעפ"כ אלו לא מצאו מורנא לא הי' מתירים רק בצירוף שניהם יחד הכרה וגם מצאו מורנא וכולי האי שסמכו על קבלה ועיין בשמ"ח אות ט"ו ולא ידעתי איך עלה על דעתו להקל וביותר שמעיד שיש מקומות שמקילין לא אוכל להאמין מאן ספון כעת לחלוק על גדולי פוסקים ובודאי ששקר ענה בו שמקילין בשום מקום בלי שימצא מורנא ודוק. אך טעמא בעי אשר שאל למה לא נלך להקל לתלות במורנא הלא נשחטה הותרה ועכ"פ שכיח שמורנא דרכו ליפרש אחר שחיטה ומהכ"ת שלא להקל בהפס"מ על כן אחלק לו כי לדעתו הוא טריפה מכח ספק דאורייתא כאשר אבאר בעזה"י. ונלע"ד ואקדים לדעת דשכיח תולעים בבהמה באיברים הפנימים בכבד ובריאה עיין ס"פ אלו טריפות קוקיאני כתב רש"י קוקיאני וז"ל תולעים שבכבד ובריאה עכ"ל ומשמע לכבד וריאה נקרא קוקיאני והלא בשבת דף ק"ט ע"ב למאי אכלו ליה קוקיאני פי' רש"י בד"ה לקוקאיני וז"ל תולעים שבבני מעיים עכ"ל משמע שתולעים שכל בני מעיים כגון קורקבן וכבד והלב עיין בט"ז וש"ך ביו"ד סי' ע"ה בענין שאין מחזיקים דם בבני מעיים יעו"ש היטב וא"כ דברי רש"י משבת דף ק"ט לספא"ט סותרים אהדדי ואולי יש הבדל בין קוקיאני ובין לקוקאיני יעו"ש ולכאורה דברי תב"ש סי' ל"ו ס"ק כ"ז שהוכיח שמורנא אינו שם מיוחד לתולעים שבריאה דהא בע"ז אמרי' שחט לשם מורנא יעו"ש מופלאים תיפוק ליה דרש"י פי' קוקיאני תולעים שבכבד ושבריאה הרי שתולעים שבריאה נקראים קוקאיני אך לק"מ דיש שני מיני תולעים (א) תולעים הרוחשים ומבקשים לצאת החוץ הם נקראים מורנא (ב) תולעים שלא מבקשים לצאת הם נקראים קוקיאני ועיין בתב"ש סי' ל"א ס"ק ז' שכתב וז"ל ולענ"ד דס"ל לב"ח דמורנא שבריאה לאו היינו קוקיאני דס"פ א"ט תדע דאיכא דקרי ליה מורנא והתם קוקיאני ואותן היוצאים מריאה הם מורנא וקוקיאני אין דרכם לצאת רק נמצאים תוך קנה הריאה עכ"ל הרי קוקיאני אין דרכם לצאת ומורנא דרכו לצאת אבל אפשר שרק לתולעים של הריאה הרוחשים ומבקשים לצאת נקראים מורנא והוכיח התב"ש דכל התולעים הרוחשים נקראים מורנא כמבואר בתרגום וגמ' ודוק. וכן שכיח תולעים בקורקבן ובבית הכוסות ובוושט ובראש ובכל איברים הפנימים בכלל עיין סי' ל"א ובסי' מ"ח ובסי' מ"ט ועיי' בתב"ש סי' ל"א ס"ק ז' שתירץ דברי הב"ח שכתב בריאה התולעים מינה קא גבול שצעק הפר"ח שהוא כנגד הגמ' ס"פ א"ט ותי' התב"ש דהב"ח טרח רק להביא ראי' דלא נאמר שכל תולעים שבעולם הנמצאים בבהמה בכל מקום אינן באים כ"א מהחוץ לכן הביא הב"ח ראי' מגמ' הנ"ל דגבלי מינה וע"כ דאפשר להיות גבלו מינה דאל"כ היכא ס"ד דגמ' לומר קוקייאני שרי דמינה קגבלו ואם כן חידש הב"ח דתלינן שמינה הי' התולעים דפח"ח מתוק מדבש יעו"ש בכל דבריו ובסי' מ"ח כי ערבים לאוזן שומעת ודי לנו בזה שהוצרך הב"ח להביא ראיה דלא נאמר כל תולעים שבבהמה באים מבחוץ וגם שהוכיח התב"ש בסי' ל"ו ס"ק כ"ז דמורנא הוא שם כולל על כל תולעים ועיין בפרמ"ג בסי' ל"ו ס"ק ט"ו בשפתו דעת שחקר נ"מ בדין אי רק תלינן לאחר שחיטה פריש מורנא שהוא דעת הטור או הוה הפי' דבודאי אחר שחיטה פריש כדעת הרמב"ם וכתב וז"ל ולכאורה נ"מ באם התולעים מרוחקים מנקב דאי ספיקא הוה ס"ס לאיסורא שמא הני תולעים מעלמא ושמא קודם שחיטה פירש עכ"ל הרי שחושב הפרמ"ג לספק גמור דלמא הני תולעים מעלמא אתי הן מעלמא מבחוץ או מעלמא משאר איברים שבפנים וניקב עד שבא על הריאה וניקב ודוק. ומעתה יש לחקור עיין בתב"ש שמחליט עיקר הטעם דאמרי' אחר שהרגיש התולע שהוא בפנים שנסתלק חמימות הטבע מבקש לצאת למצוא חום וזה הוא תולעים שבפנים אבל אם ניחוש שבא תולעים מבחוץ הוא בודאי וניקב אפי' בחיי הבהמה דאי אמרי' רחיפת הריאה מעכב שלא יוכל התולע לנקוב אז מהני אפי' כנגד התולע שבחוץ עיין בדבריו שם ס"ק כ"ו. ולפ"ז קשה לי למה לא נאמר כל הטומאות כשעת מציאתן דסברו גדולי פוסקים דה"ה באיסור אמרי' כאשר מצאנו עכשיו כך הי' בזמן קודם גם בחיי הבהמה ובעוף לענין נשבר הגף עיין תשובת ר' מנחם עזרי' ודעמי' כמבואר בשב שמעתתא שפלפל בהם בשמעתא ג' ועיין בנב"י ח"ר בזה דגם באיסורין אמרי' דשעת מציאתן מכריע ונימא דהי' נקב בריאה מקודם וטריפה מחיים וצע"ג. וכי תימא דשאני הכא דיש לנו לומר שלא נחזיק למפרע כמו שנמצא עכשיו דכל זמן שהיתה הבהמה חיה לא הי' התולע מבקש לצאת דלא נגרע חום הטבע ומשמת הבהמה ונסתלק חום הטבע אז ביקש לצאת ופעל המורנא הנקב וכיון דיש טעם לתלות שנעשה עכשיו הנקב הוה כמו בא זאב ונטל בני מעיים דתלינן ה"ה כאן יש דבר לתלות שנעשה עכשיו הנקב ולא שייך למימר שנחליט על למפרע כמו שהוא בשעת מציאה שגם בנשבר הגף אם יש לתלות מדוע נשבר אחר השחיטה תלינן וה"ה כאן יש טעם הגון לתלות לאחר שחיטה ודוק. אך זה ניחא אם ניחוש שהתולע שבפנים ניקב לחוץ אז נכון שלא לילך בתר שעת מציאתו ולהחזיק למפרע אבל הא יש חשש שמעלמא בא התולע וניקב א"כ נאמר דהוה ודאי טריפה דאזלינן להחזיק כמו שמצאנו עכשיו נקב בריאה כך הי' מלפנים זמן זמנים טובא וצע"ג. ואמנם דעל דברי פרמ"ג שהבאתי דמחליט דיש חשש שהתולע בא מעלמא אם הוא רחוק מן הנקב יש לי להפליא בעזה"י דכבר האיר עינים הרמב"ן בב"ב דף כ"ד בד"ה אבל עינבי מצנעי וז"ל פי' עבידי ודאי דמצנעי ואפי' לרב חנינא אסור דכי הא לאו קרוב בלחוד הוא אלא במקומו ממש הוא וחזקה כאן נמצא וכאן הי' והכי נמי מוכח בקדושין פ"ק דקאמרי' בברייתא כרם הנטוע ירק וירק נמכר חוצה לו בארץ אסור והיינו משום דדרכן של הגינין למכור על פתח גינתהן כדאמרי' בסוף פ"ק הלכך כמו שהוא במקומו דמי וכיון דמקום שהוא מקומן ומצאו ליכא למאן דאמר רוב עדיף וכן נ"ל עכ"ל היוצא מדבריו הגם דלא אמרי' כאן נמצא כאן הי' בכל השם אבל אם נמצא במקומו ממש או סמוך לו אשר דרכו בכך כגן אם הדרך למכור הפירות חוץ להגן אז אזלינן בתר קרוב ולא בתר רוב הגם דרוב וקרוב רובא עדיף היינו רק קרוב אבל לא קרוב שהוא מקומו ממש ועיין בשב שמעתתא שמעתא ד' שעשה לו סמוכים גדולים להבין אמרי ראשונים ופסקי הלכות יעו"ש היטב. ואם כן אפוא אם הי' התולעים בריאה בחיי הבהמה ונפק מכח שהרגיש הסתלקות החום הטבע ונקב לחוץ ורוחש על הריאה למצוא מנוח לתאותו א"כ מצאנו מורנא במקומו ממש כי כל הריאה שלו הוא מקומו ואמרי' בודאי דאזלי' בתר קרוב שהוא מקומו ולא בתר רובא דעלמא וא"כ אנו אומרים כאן נמצא על הריאה כאן הי' מעודו בריאה זו רק מלפנים בחיי הבהמה הי' בפנים ועכשיו יצא לחוץ לבקש חום ורוחש על מקומו הסמוך לו מה לי בפנים או בחוץ ומהכ"ת לומר כאן נמצא כאן הי' על הנקב אנו אומרים כאן נמצא וכאן היה על התולע וע"כ דנקב אחר שחיטה דהא נשחטה הותרה מנ"ל לומר כן כאן נמצא על הנקב לאסור אנו אומרים כאן נמצא על התולע ולהתיר כמו בזאב שנטל בני מעיים דתלינן להקל ודלא כפמ"ג והבן זה מאוד. וכל זה אם נמצא עכ"פ תולע היינו מורנא שדרכו לצאת החוצה אז אמרי' עליו כאן נמצא כאן היה מעודו שנקרא עד היום הזה וקרוב כזה שהוא מקומו עדיף מרובא דעלמא דנימא שמשאר איברים בא על הריאה וניקב מחיים אבל אם לא נמצא תולע כלל דנוכל לומר עליו כאן נמצא התולע כאן הי' אז אמרי' על הנקב כאן נמצא הנקב כאן היה מקודם אפי' בחיי הבהמה והוא בודאי טריפה הגם דנקב מורה בסימניו שהוא ע"י מורנא אמת הדבר אבל מעלמא בא וניקב מהכ"ת לומר שבא מבפנים וניקב אחר שחיטה הלא יש מיעוט הבאים מבפנים ומנקבים מחיים ומצרפים למחצה הבא מעלמא מנקבים מחיים והוה ליה רובא לאיסור ואפי' לדעת הרמב"ם דהוא ודאי שלא נקב התולע מחיים היינו אם ידענו שבא מבפנים אבל אם אנו חוששין שבא מורנא מעלמא ונקב דכאן נמצא כאן הי' מקודם וע"כ דהי' מורנא מעלמא ונקוב דאלו מורנא מבפנים לא היה יכול לינקוב מחיים וכאן ריעותא הטריפות ברור רק לא נודע הזמן עיין חות דעת סי' נ' והבן א"כ אמרי' כאן נמצא וכאן הי' מזמן זמנים טובא כנלע"ד בעזה"י. סוף דבר הכל נשמע כי לדעתי לו יהי' שבקי השוחט להכיר מה שהוא נקב מורנא אעפי"כ הוא טריפה מכח כאן נמצא כאן היה הנקב מחיים ע"י מורנא שבא משאר בני מעיים וניקב ולכל הפחות הוא ספק טריפה וח"ו להקל בזה אפי' בהפס"מ ודוק. וד' האיר עיני שבא לידי ספר איגרא רמ"א מהגאון הנורא הרב ר' משלם טוסמניטץ זצ"ל בסוף ספרו סי' ח"י ואעתיק תשובה הנ"ל וז"ל מעשה שנמצא בריאה נקב מורנא מתה לא נמצא באותו צד שהי' בנקב כי אם באיפוך בצד הריאה השני נ"ל דהוה טריפה והוא משום דהא מן הלשון שמביא הש"ך בסי' ל"ו ס"ק י"ח מהר"ם לובלין כ' וז"ל וא"צ לדקדק שיהי' התולעים נמצאים דווקא על הנקב הסמוך לו ממש כי מי יכול לצמצם בזה הא אפשר בצד השני ועוד באמת הא אמרי' כל הטומאות כשעת מציאתן וכיון דנמצא השתא מתה דהוי אמרי' דהוי ג"כ מקודם מתה זמן מרובה וא"כ אמרי' מסתמא הוה מתה מקודם וכיון דהוה מקודם שחיטה מתה א"כ הוה בחיים הנקב בריאה או הך דתולע ניקב או דהוה התולע ממקום אחר והוה בלא"ה ניקב ועוד דכמה דעות דמחמירים דס"ל דהוה בתוך נקב ממש ולכן יש להטריף עכ"ל. ולדעתי הגם שעפר אני תחת רגלי תורתו הקדושה והנוראה אעפ"כ לא נראה לי להלכה כן ואבאר בעזה"י אשר נראה לי ולהציג על דבריו ואסדר אותם באותיות בעזה"י. (א) מה שחידש דווקא אם נמצא התולע בצד השני מן הריאה לא תלינן הנקב בתולע בעיני יפלא הלא כיון דדרך המורנא לנקוב אחרי מות הבהמה יען שמבקש חום כטבעו א"כ עכ"פ הריאה הוא מקומו ממש אשר פריש מבפנים לחוץ ורחש עליו עד שנתקרר ומת כאשר תש כחו ומהכ"ת לחוש שתולע מעלמא אתי וניקב הלא כאן נמצא תולע בודאי כאן היה בריאה ופירש לאחר שחיטה ונקב כאשר מסיים וז"ל אלא כיון שאנו מוציאים התולעים בפנינו ע"י הריאה יש הוכחה גלוי שהנקבים באו ע"י מורנא עכ"ל הרי שדייק שבכל מקום באותו ריאה יש הוכחה גלוי שמורנא בפנים ניקב לחוץ ודוק. (ב) מה שחידש כיון דהשתא מצינו שהתולע מת אמרי' גם מעיקרא הי' מת מזמן מרובה ומקודם שחיטה מת וע"כ דניקב מחיים הוא פלא גדול לו שיהי' ששעת מציאתן באיסור הוה כמו בטומאה היינו אם אין לו טעם לשבח מדוע נאמר עכשיו מת אז אמרינן דגם מזמן מרובה מת אבל כאן בריאה דיש טעם דמורנא הורגל לחמימות וכאשר נשחטה הבהמה והרגיש שנסתלק החום מלבקש חמימות וכיון שלא מצא חום נתקרר ומת התולע א"כ בודאי אחר שחיטה מת ודוק. (ג) מה שכתב או שהי' תולע ממקום אחר והוי בלא"ה ניקב לדעתי יפלא הלא עכ"פ יש עוד טעם בעולם דרחיפת הריאה פועל שאפי' תולע מבחוץ הבא מעלמא לא יוכל לנקוב עכ"פ מהני רחיפת הריאה לעשות רוב דרוב פעמים מעכב הריחוף של הריאה שתולע לא יוכל לנקוב וא"כ מהכ"ת לומר דהשתא ניקב גם בחיים היתה נקובה הלא יש טעם כעיקר לתלות דמחיים לא הי' יכולת של התולע לינקב דרחיפת הריאה הי' מעכב רק לאחר שחיטה שנח הריאה עכשיו התחיל התולע לעשות מלאכתו הן שהי' תולע מבפנים או מבחוץ ומהכ"ת לומר דכבר ניקב מחיים שלא עיכב ריחף הריאה ודוק. (ד) ועוד מהכ"ת לומר שתולע שניקב אזל לעלמא והך תולע שנמצא מת ע"כ יצא מבפנים לאחר שהיה נקב הלא יש לומר מינה קגבול וניקב לאחר שחיטה ולא הי' כאן שני תולעים אלא תולע אחד עיין ביצה דף י' ועיין תב"ש סי' ל"א בהסבר דברי ב"ח יעו"ש. (ה) הלא נימא אוקמי התולע על חזקת חי ועכשיו מת והגם דט"ז בסי' שצ"ז חידש יען דסוף כל חי למות אמרי' מדעכשיו מת כבר הוא מת היינו אם אין לנו סיבה לומר דעכשיו מת ומהני חזקה דמציאה נגד חזקת חי אבל כאן דיש לנו טעם דעכשיו מת דנתקרר שהורגל בחום הטבעי וכשמת הבהמה ניקב לחוץ למצוא חום וכיון שלא מצא חמימות הטבע מת ואוסף נופך דכיון דנשחט הריאה כמאן דמונח בדקילא עיין חולין דף ל"ב ושאר גוף הבהמה הוא עודנה חי לאבר מן החי לב"נ אם לא מכח מי איכא אבל שחט בה רוב שנים הרי הוא כחי לכל הדברים וא"כ מרגיש התולע לבקש חום על הריאה מכח טבע גוף הבהמה אשר החום חופף בקרבה וכשמת גם גוף הבהמה נתקרר התולע כולה לכן מת בתוך הריאה ומהכ"ת לומר מדעכשיו מת מת גם בחיי הבהמה הלא ידוע לנו הסיבה לאמור שנתאחר המיתה ודוק. היוצא מזה דנראה לי בזה כשנמצא מורנא אפי' מת ואפי' בצד אחר יהיה כשר אבל בלי למצוא שום מורנא לא חי ולא מת רק דניכר דהוא נקב מורנא הוא לדעתי ספק טריפה מדאורייתא עכ"פ כנלע"ד ברור בעזה"י על כן אם אמת שנודע למעלתו נ"י שיש מקומות בכפרים שמקילין ראוי לשאול מפי גדול הדור רי"ש בלבוב לשמוע מה בפיו ובכל אופן יודיעני דעתו בזה הד"ש המקצר מרוב טרדות: