אור ברסלב
שות מחנה חיים ה › סימן י

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ה · סימן י

סימן ט

שלום וכל טוב להרבני המופלג שנון וחרוץ כבוד מהו' ר' שמואל מארגענשטערן נ"י בישוב ערדא טעלעק יע"א. שאלה בנידן נאבד הוושט קודם שהביאו ליד המורה ובשביל שראיתי ושמעתי כמה פעמים שמעשה כזה אירע ופסקו לאיסור ובפרט מורי הוראות בישובים קטנים סמכו בדין זה על ספר בית יצחק שכ' בסי' ל"ג וז"ל ה"ה במקום שנוהגים להלעיט בתבואה שקורין קוקוריטץ כיון שיש בהם קצת חידוד דינו כשאר תבואת חדודים וכ"ז בלא הפסד מרובה אבל בהפס"מ איכא צד להקל בנאבד עכ"ל אכן לפי שלא נמצא דין זה מפורש יוצא מפי שאר פוסק אחרון אמרתי אתנפל שאלתי לפני המפורסם בשער בת ציון לחותך דין לכל חי שיאיר עיני ויחוה לי דעתו עכ"ל. תשובה ראיתי למעלתו נ"י שהעיר להשיב על בית יצחק ששני תשובות בדבר שנראה שם בבית יצחק שהוציא כן מתב"ש סי' ל"ג ובאמת התב"ש כתב וז"ל ואם שכחו ולא בדקו הוושטים נ"ל דאם הולעטה בעיסה בלוסה שיש בה קוצים או בתבואות חדודים אין להקל כלל דמאן יימר דבכה"ג רובא להכשיר אימר רובו לינקב והו"ל כהלעיטה חילתות דמנקבא למעייני' והא אפי' בסתם הלעטה כתב רמ"א דשכיחא טפי מסרכות הריאה עכ"ל וא"כ שני תשובות בדבר (א) דהתב"ש כתב רק בשכחו ולא בדקו וושטין שם שייך קנס דמה הועילו חכמים בתקנתן כמו בריאה יען דיוכל לבדוק מיד והמתין עד שנאבד קנסי' ה"ה בשכחו לבדוק הוושטין קנסי' אבל אם הניח הוושט לשלוח לבעל הוראה ונאבד לא שייך קנס דמה הועיל אם לא יוכל להזהר עד שנאבד בינתים (ב) התב"ש מחמיר בתבואת חדודים דמאן יימר דלא הוה רובו לנקוב אבל בקוקורטץ אשר בעינינו רואין שרובו להכשיר דרוב וושטין מאווזות שנלעטין בקוקוריטץ אין בהם ריעותא בעולם א"כ יש ס"ס להכשיר מאן יימר אי קוקוריטץ הוה בכלל תבואות חדודים ואת"ל דהווין בכלל מי יימר שהיא ריעותא על הוושט הלא רוב וושטין שנלעטין בקוקוריטץ ליכא ריעותא המטרפת עכ"ד יפה העיר שבתב"ש לא נזכר נאבדו א"כ מה שהזכיר הבית יצחק בשם תב"ש אם שכחו או נאבדו הוושט הוא שלא בדקדוק. אך האמת עד לעצמו התבו"ש לא דבר מקנס אלא דינא קאמר דכתב מי יימר בכה"ג רובא להכשיר אימר רובא לינקב ועוד דמדמה כהלעיטה חלתית דמנקב למעייני' הוא דין מפורש בסי' נ"א מגמ' שהוא טריפה מדאורייתא ולא ידעתי איך עלה על דעת מעלתו שהתב"ש דבר מקנס ולהבדיל בין שכחו או נאבדו הגם שבית יצחק כתב בשם התב"ש נאבדו ולא כתב כן בתב"ש אבל הדין הוא שוה מה לי שכחו או נאבדה בספק טריפות ודוק גם מה שהשיג איך נימא שקוקוריעטץ דומה לתבואות חדודים הא בתבואת הנ"ל כתב התב"ש דרובא לינקב ובקוקריטץ עין בעין נראה שרוב כשירים ג"כ אינו קו' דבית יצחק כתב רק יען שיש ג"כ קצת חידוד דומה לתבואה חדודים ויש להחמיר חוץ בהפ"מ דבתבואות חדודים מחמירים אפי' בהפ"מ ובקוקריטץ דווקא בלא הפסד מרובה מחמירים דשכיח עכ"פ שבא נקב ע"ו הלעטה אבל עכ"פ רוב נלעטין בקוקריטץ כשירים לכן מקילין בהפס"מ ולא שגה ברואה כאשר מעלתו כתב שלא הבין הבית יצחק דברי התב"ש ודוק. אמנם עיקר הדבר שחידש התב"ש הוא פלא בעיני מאוד איך מדמה העלטה בתבואות חדודים להלעטת חילתיה דמנקבא למעיינים דשאני התם משעה שאכלה הבעל חי חילתיה אש בוער בכל בני מעים עד שישרפנה וינקבו המעיים וכל שסופו לנקוב כנקוב דמי דומיא ארס של דרוסה הגם שארס עדיין בשטח העור מטריפין שממילא יורד ונוקב עד שיהיה נקב מעבר לעבר וגם יתפשט הארס ברוחב ולכן אפי' נמצא טפת ארס בקנה טריפה שיתרחב הארס וכל העומד לשרף כשרוף דמי עיין בטור ובב"י סי' נ"ז בשם רשב"א ורא"ש אפי' בסימנים אם נראה הארס בחוץ טריפה לרא"ש וה"ה בחמימות החילתיה מתחמם בני מעיין עד שישרפו וינקבו וכל העומד לנקוב כנקוב דמי אבל בטריפות הושט כל זמן שלא נקבו השני עורות אין כאן דבר ברור אשר יפעל טריפות דהטריפות הוא בא בסוף כאשר יונקבו כל השני עורות ואטו אם ניקב היום ע"י תבואה חדה עור וחצי לא נקרא שיש כאן דבר אשר יגמר הטריפות והגם דאפשר דיבוא ויעמיק אותו חוד תבואה וינקוב לחוץ ויגרום טריפות הוה ליה כאילו אז ניקב מחדש במחט אבל תבואה ע"י שניקב מאתמול לא בא הנקב היום ועיין בב"י סי' נ"ז בשם רשב"א ת"ה בד"ה וכן אם ניקב וז"ל ונוסחא אחרת מצאתי בת"ה וז"ל וכן אי לא נוקב מבפנים ממש כשירה והענין לומר דספק בנקב בוושט אם אנו רואין שלא עבר הנקב לפנים כשירה כיון שאינו מפולש אבל דרוסה כיון שהאדים מצד אחד אפי' לא עבר לחללו טריפה בק"ו מהאדים בשר כנגד בני מעיין עכ"ל וא"כ יפלא איך מדמה התב"ש הלעטה בתבואת חדודים להלעיטה חילתיה וצע"ג. ונפלא דבריו ביותר עיין בפרמ"ג במשבצות זהב ביו"ד סי' ס' ס"ק א' באכלה בהמה סם המות כשירה בשחיטה וכתב וז"ל ודע דכל הני דחשוב הכא דינם כדין מסוכנת אם אינה יכולה לעמוד ובעי פרכוס ולא דמי לאכלה חלתית דאסורה דניקב בני מעיים ואפי' שחטה מיד דכל העומד לנקוב כנקוב דמי משא"כ באכלה סם המות אף שוודאי תמות אח"כ מכ"מ אין סופה לחסור בגופה דבר מה אלא מה שמזגים שלה יתקלקלו ולאו בכלל טריפה הוא אלא דין מסוכנת יש לה אם נראו בה סימני מסוכנת וצריכה פרכוס הא לא"ה אפי' פרכוס אין צריכה עכ"ל הזהב הרי שברור בחילתיה סופה לנקוב כנקוב דמי ואטו אפי' אם תחוב קוץ בעור וחצי יהי' סופו לנקוב ח"ו מלאמור כן הלא אין כאן ארס וחום אשר יפעל להיות נקובה ואם הקוץ ידחק וינקוב אזי נתחדש דבר המטריף בעולם ואיך מדמה זה לאכלה חילתיה שם כבר בא אל קרבנה אותו דבר אשר ישרף בני מעייה ממילא בלי שום פעולה חדשה ואפי' לא פעל מיד הנקב זמן ממילא בא אשר תנקוב בני מעייה וכל העומד לנקוב כאלו כבר נקוב אבל כאן אטו אותו נקב אשר פעל על חצי עור יפעל נקב על כל העור ומכ"ש הלא לא ידענו אם התחיל התבואה החדשה לנקוב ואטו יען שמונחים בוושט דברים אשר יכולים לינקוב נימא שיהי' כנקוב ח"ו מלומר כן חס מלהזכיר כזאת גדול צערי שלא אוכל להבין דברי גאון ישראל הוא דברי התב"ש בזה. ואוסיף להפליא עליו עיין בה"ג שהובא בטור סי' מ' במחט דמשתכחא בסמפון הלב ועיין בב"י בפי' בה"ג וכתב הב"י בסוף וז"ל אבל קשה בעיני לאסור מפני שסוף המחט לנקוב עכ"ל הרי אפי' אם בודאי עתיד המחט לנקוב ולראות מן הלב אעפ"כ נתקשה הב"י הכי בשביל זה תהי' היום טריפות הלא אין טריפות חוץ שכבר נתהוה המחלה אשר יוגמר ממילא ולא שתבוא המחט בעתיד ותעשה מעשה נקובה ופר"ח העיר להביא ראיה מקורט של חלתות כבר השיג עליו הפלתי דשמה כבר אכלה והתחיל אש צרבת בכל גופה עד שימות והאריך שם וז"ל מכל הנ"ל נראה דהא דמטרפי' בסופו לנקוב היינו כשמתחיל תיכף חולשה באיברים וכדומה עכ"ל אבל כאן בוושט הכי אם מונחין התבואות חדודים נעשה חולשה להאווז הלא הוא בריא וחזק ואם נחלש תהי' נעשה ע"י ההלעטה בתבואות חדודים חלושה א"כ תהי' כל עוף הנלעט בתבואת חדודים טריפה אפי' אם אין בו ריעותא כלל חס מלהזכיר כזאת דאין כאן דבר אשר ודאי מתחיל לנקוב ואת"ל דינקוב עור אחד או עור וחצי עדיין אין כאן פעולות טריפות אשר יבוא ממילא דרק אם יבוא מחדש הפעולה אשר יפעל הטריפות שינקוב מחדש חצי עור אחרון אז נתהוה ונתחדש מעשה טריפות א"כ איך מדמה התב"ש הלעטת תבואות חדודים להאכילה חילתיה וצע"ג. ונפלאת יותר בעיני דתב"ש כתב על אותן המלעיטים בתבואות חדודים וז"ל מי יימר דכה"ג רובא להכשיר אימר רובא לינקוב והוה כהלעיטה חילתיה דמנקבי למעייני' עכ"ל ולכאורה נפלאת דבריו דמסתפק אם בהם רובא להכשיר נשאל את המלעיטים או נעשה נסיון ונבדק הוושטין ונראה אם יהי' הרוב כשירין או טריפות הלא הנסיון יעיד וגם בלא"ה הלא הי' העולם נוהגין להלעיט בתבואה חדודה ובודקין הוושטין ואטו אם יהי' רואים שרוב אוזות הנלעטים נעשים טריפה לא הי' מלעיטים בו אטו בשוטים עסקינן שילעיטו ליתן או למכור אותם לגוים ואטו ברשעי עסקינן שאותן המלעיטין בתבואות חדודים לא בדקו הוושט חס מלהזכיר על עם בני ישראל שעשו זאת א"כ איך מסתפק התב"ש אי רוב כשירין מהם והוא פלא. והמעיין בלשון תב"ש וראה שלא כתב מאן יימר בכה"ג שרובם כשירים אימר רובם נקובים אלא כתב מאן יימר דכה"ג רובא להכשיר אימר רובא לינקוב היינו שרוב עומדים לנקוב ומדמה כהלעיטה בחילתי' הגם דשוחט מיד ולא נראה בו ריעותא כלל אמרי' אילו הי' עומד עוד חי הי' נעשה המעיים נקובים וה"ה בכאן בתבואות חדודים אימר רובא לינקוב בעתיד כמובן וא"כ לא קשה דנעשה נסיון או שהלא הנסיון כבר בעולם דתב"ש חושש לו יהיה שעדיין לא ניכר הנקיבה בוושט הלא עתיד להיות וג"כ טריפה כמו בחילתיה וא"כ הוא תרי תמיהות נשגבות מאי חקר אם שכחו לבדוק הוושטין יחקור אפי' נבדקו הוושטין ונראה כולם יפה יהיה טריפה ועוד פלא איך חלילה מדמה התב"ש תבואות חדודים אשר יפעלו לעשות נקבים אם יודחקו בעורות הוושט בעומק עד שיעשו נקב מפולש לדין אכלה חילתיה שכבר אכלה והוצית האש במעיינה עד שאש היא עד אבדון שישרפו מעיה ממילא דהוה כמו ארס שמחלחל ויורד דשם התחיל הטריפות רק שלא נגמר וכל העומד לשרוף כשרוף דמי וצע"ג. ויותר מזה אני תמה על התב"ש הלא הוא בעצמו בסי' מ' בד"ה וכן כתב על הפר"ח שמביא ראי' מחילתית כנגד הב"י דנתקשה למה יהי' טריפה על העתיד לינקוב וכתב התב"ש וז"ל ובאמת לאו ראיה היא כלל דמאן נימא לן דחילתית לא מינקבה מיד כי בא אל קרבנה ואינו ניכר ע"י בדיקה ועי"ל דהחילתית בטבעו מחליש מיד הבני מעיים ומעותדים לנקוב כמ"ש בגמ' דף נ"ט דמשלח משכיה ועיין רש"י שם תדע דכולהו חווי' ברייתא קוצים אכלי' ומוכח התם דאכלי' אפי' חדים ומ"מ לא אסרי' להו ולא מנקבו מעיין כמו חילתית אלא שהחילתית גורם להן חולה המחלישן וה"ל כהאדים בשר נגד בני מעיים דאמרינן כיון שהתחיל החולי אפי' שחטה מיד טריפה כמ"ש הרשב"א בתשובה סי' תקמ"ו וכ"מ ממה שאסר הב"י בהמות שאוכלים עלים שקורין כלך ועיין תשובת מבי"ט ח"א סי' קנ"ו אבל בדליכא חולי כלל אין סברה להטריף על העתידים עכ"ל והאריך עוד דליכא טריפה על העתיד כ"א כשהתחיל חולי המטריפה יעו"ש וא"כ הביא התב"ש בעצמו ראיה דכל חווי' אכלו קוצים חדים ומ"מ לא אסרי' דמנקבי בני מעייהו יען דחילתית הוא גורם חולי ומחליש וא"כ מכ"ש בתבואות חדים דלא דמי לחילתית וצע"ג (ועיי' במשבצות זהב בסי' מ' בהבנת ט"ז בפי' בה"ג ומה שמביא בשם הלבוש והעיר דלא אמרי' בקוץ עתיד לנקוב כנקוב דמי). וגם כבר הערותי בספרי מ"ח ח"ב יו"ד סי' טוב שדברי תב"ש הנ"ל נפלאים אי רובא לנקוב איך שוחטין אותן ביו"ט ולא חיישי' על חילול יו"ט ויותר קשה איך שחט השוחט אותה לבדה ומברך על השחיטה ועל הכיסוי עיין סי' כ"ח אם יש ריעותא מברך אח"כ ומי שמע משום גאון לאסור לשוחט שלא לברך על אווזא שנלעטת בתבואות חדים או קוקריטץ וחקרתי שם שבוודאי גם הנלעטים בתבואות חדים רובם כשירים עפ"י דין תורה רק מכח שנתמעטו הלבבות ויש כמה ספיקות וכמה חקירות וכמה חומרות מכח זה נתהוה דלמא יש רוב טריפות לענין אם נאבד או לא בדק הוושט מחמירים דאיכא רוב שאלות אשר אנו מטריפין עכ"פ ואיך נקיל אם לא נבדוק הוושט יעו"ש אבל כפי אשר מדמה לחילתיה משמע שדן על טריפות דאורייתא וא"כ הדרה הקו' לדוכתא איך שוחט השוחט אווזים כזאת בברכה ומכסה בברכה אי יש חשש שרובם המה טריפות וא"כ כל דפריש מרובא קפריש ולו יהי' מחצה על מחצה איכא לאו דלא תשא דהא כלל גדול ספק ברכה להקל שלא לברך ועיין במג"א ועיין בש"ך יו"ד סי' כ"ח א"כ דברי התב"ש נפלאים כעת בעיני. כל זה גליתי להודיע צערי שדברי תב"ש אפי' בתבואות חדודים נפלאים לא ידעתי לפתור אותם שיהיה הדברים ברור כאחותך שאסורה לך כי השכל גוזר שגם בתבואות חדודים אין כאן חשש דאורייתא רק חומרא דשכיח ע"י הלעטה טריפות וצריכין לבדוק אם אפשר אבל מנ"ל להחמיר בנאבד באונס אבל אין אני אדון בדבר להתיר ח"ו. אך בהלעטה בקוקריטץ אשר נודע שאין בהם חדודים רק במקצת וגם אין עוקץ גרגר אחד דומה לחבירו ולא דמי לתבואות חדודים שכל הגרגרים דקים וכיון שהתחיל לנקוב נקל הוא לנקוב עוד משא"כ בקוקריטץ כל הגרגר עב ועגול רק בסוף נמצא קצת עוקץ והוא קטן מאוד מהכ"ת לעשות חששות וחומרות הלא הי' לגוף העוף חזקת שלימות וחזקת כשרות שרוב בעלי חיים אין וושטן ניקב (ועיין פלתי סי' נ' היכא דלא נולד ריעותא מחיים לו יהיה שכשירות וטריפות כי הדדי נינהו אוקמי אחזקת כשרות יעו"ש בדברי הרמ"א) ואלו הי' שוחט עוף זה קודם העלטה לא היה צריך לבדוק הוושט כלל וע"י הלעטה אנו חוששים לבדוק דשכיח שיצא מן מעשה הלעטה ריעותא אבל נשאר הגוף בחזקת קמא חזקת שלימות חזקת בריאת הגוף בצירוף רוב עופות נלעטים נבדקים והם כשירים ועיין תב"ש סי' כ"ט ספק אם אכלה חילתית אוקמי אחזקת כשרות אבל אכלה דבר שספק אם ניקב לא שייך אוקמי אחזקה דאטו משום חזקת כשרות לא יהיה דבר זה נוקב והוה כספיקא דדינא יעו"ש דפח"ח וא"כ בנידן אי יש ספק אם פגעו קוצים בוושט והתחילו לנקוב או לא הוה כאלו ספק אכלה חילתית ועוד טוב משם דלו יהיה דאכלה קוצים ספק אם נקבו כלל ואת"ל דנקבו דלמא לא שני עורות אבל שם את"ל דאכלה חילתית אז נגמר הטריפות ועיין בפרי תואר באכלה חילתית ועיין בנקה"כ סי' מ"ט דאטו כל הקוצים הבאים בתוך הוושט מנקבים יוכל להיות שע"י דחיקת האצבע גרם בגרגרים נקיבה וא"כ נשארו חזקת שלימות וחזקת כשרות ורוב דאין כאן התחלת טריפה אפי' ומי יחוש בזה על איסור להפסיד ממון ישראל (חוץ מי שמשליך בשאט נפש הוושט דגזרו כמו אם משליך הריאה שהוא ע"י פשיעתו גורם שיאבד הריאה או הוושט) ולאסור האווזא חינם בלי יסוד כלל. אמנם ראיתי מבעלי הוראות אם בא לפניהם שאלה זו שנאבד הוושט קודם שהובא למורה שואלים את האשה אם לא ראתה על הוושט שום העפט או קנאפערל או שחין וכדומה איזה ריעותא אם תשיב שראתה אז מחמירין דהא אמרה שמצאה ריעותא והי' צריך בדיקה מן הדין וכיון דאי אפשר לבדוק מטרפין את העוף דהא איתרע מחיים עכ"פ דנראה עליו ריעותא ובנלעטים שכיח שאותן וושטן שיש עליהן רעיתות יהי' טריפה ואוסרין אותו דהא אפשר לבדוק ולברר אבל אם האשה משיבה שלא הסתכלה על הוושט ולא ידעה אי הי' עליו ריעותא ומכ"ש אם משיבה הסתכלתי עליו ולא מצאתי עליו ריעותא מן העפט או נקודה או שחין או בועה וכדומה אז מתירין אותו עוף רק מזהירין לה שתשמור הוושטין מכאן ולהלאה ודוק. ועיין בדברי חות דעת סי' נ' שאפי' אם אכנה דבר שיש ספק אם טבע מאכל זה נוקב המעיים שמחמיר התב"ש דאטו משום חזקת כשרות של עוף לא הי' דבר זה נקב והשיב עליו שגם בזה מהני חזקת כשרות וראי' מכתובות דף י"ג משום חזקת כשרות של האשה תלינן דהבועל לא היה חלל והעלה שם דמהני חזקת כשרות עד שנודע עכ"פ שיש לפנינו דבר הטורף כגון נקבה הריאה ובני מעיים ולא ידעי' אי קודם שחיטה או אחר שחיטה או התחיל מעשה הטורף שהקוץ התחיל בבטח לנקוב מחיים ולא ידעינן אם גמר הנקיבה מעבר לעבר שם הספק אסור או דדרס ולא ידעי' על איזה מקום דרס אבל בלא"ה כל ספק מותר מכח חזקת כשרות יעו"ש ותל"י כוונתי לזה מדעתי בעזה"י וא"כ בנאבד הוושט טרם שראינו שום ריעותא כשר מכח חזקת כשרות אבל אם ראינו שום ריעותא ונאבד קודם בדיקה חיישי' כאלו ראינו התחיל מעשה הטריפה מחיים כן נראה לע"ד. ובהיותי בק"ק ספ"ט הייתי נוהג אם בא שאלה בנאבדה וושט להזהיר בפרטות נבדוק היטיב בקצת הוושט הנשאר מחובר לראש דבשלמא אם ראינו רוב וושט לפנינו ואין בו ריעותא לא חיישינן שיש ריעותא על המיעוט הוושט שנשאר מחובר שם ועיין בצמח צדק בענין זה אבל אם נאבד הוושט ואי אפשר לבדוק צריך להחמיר במיעוט וושט הנשאר דשם מתחיל ראשית הלעטה וצריך לברר אולי יש שם ריעותא וחזרתי לאחורי פן תלמד האשה להתרשל בפ"א אשר מביאה הוושט מורה אומר לה כשר ולא יזהיר על המיעוט תאמינה שלא צריכה לבדוק המיעוט על כן טוב לחקור רק כלאחר יד ולומר לה עכ"פ בוודאי בדקה המיעוט וושט ולא נראה בו ריעותא ודוק. סוף דבר בנלעטין בקוקריטץ ונאבד בלי פשיעות ישאל להאשה אם לא ראתה שום ריעותא ואם תשיב שלא ראתה עכ"פ שום ריעותא ח"ו להפסיד ממון של ישראל חנם אבל בתבואות חדודים ח"ו להתיר יען כי מפורש יוצא מפי גאון קדוש ישראל בעל תב"ש הגם כי נפלאים המה אוני רק ממני נפלאים מש"כ איסור רובא לינקוב ומדמה לחילתית ודוק. אחרי שכתבתי זאת עיינתי בחכמת אדם כלל ט"ז אות י' כל הרואה יבין שמדבר שם על המלעיטים בתבואות חדודים שבולת שועל או שעורים עגולים ועל שניהם יחד מסיים וכתב וז"ל ובדיעבד שלא נבדק הוושט ונאבד כשר בדיעבד אפי' עשו תקנה שיבדקו ש"ך סס"ק כ"ג עכ"ל הרי שלא חילק אם נלעט בתבואות חדודים יהיה טריפה והלא החכמת אדם רגיל להביא התב"ש ואעפ"כ לא חש כאן להביא החומרא של התב"ש ודוק. והראני בני החרוץ יעקב שלום נ"י דברי תשובה מאהבה שכתב בספרו על ש"ך יו"ד סי' ל"ג ס"ק כ"ג וז"ל ואם נראה קצת שחין בושט ונאבד בלא בדיקה צריך לעיין אם יש להחמיר בזה דהא רובא דרובא כשר ואין דומה לריאה דיש בה כמה מיני טריפות אבל היה נראה ריעותא גמורה ודאי אין להקל עכ"ל הרי שלא חילק במה נלעטה וחקר עוד אפי' היה נראה בו שחין יהי' ג"כ צד להתיר אבל לא פשיטא ליה להקל אבל בהלעטת קוקריטץ ולא נראה בו שום ריעותא כלל דנאבד מקודם מי יחוש להחמיר הלא התורה חסה על ממונם של ישראל והנראה לע"ד בארתי בעזה"י:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה