אור ברסלב
שות מחנה חיים ה › סימן ט

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ה · סימן ט

סימן ח

שאלה אשה אחת אשר דרכה לבשל בבית עשירים על סעודות גדולות סעודות מצוה כנהוג ואירע שבשלה על חתונה גדולה אשר הי' יותר מעשרים אוזות הפטומות ולא בדקה חלקי הוושט הנשאר אצל הראש וכבר נתבשלו ונצלו האוזות אי יש לחוש פן הי' איזה טריפות בוושט הנשאר או נימא בדיעבד אין לחוש להחזיק איסור שאפי' בעל נפש לא צריך למנוע מלאכול לצער את בעל החתונה. תשובה ראש המדברים בענין זה הוא בשו"ת מהר"ם לובלין בסי' כ"א האריך לחקור שאפילו האוסרים בנאבדה הריאה יען ששכיח בריאה כמה מיני טריפות אבל בוושט דליכא חשש רק שמא ניקב בהלעטה איו מחמירין לאסור בדיעבד ומכ"ש אם נבדוק הוושט רק מה שלמעלה לא נבדוק שיש להכשיר וכ' וז"ל שאין כאן חשש כל כך לכ"ע שינקב או יעקר הוושט למעלה ממקום השחיטה ע"י ההלעטה עכ"ל והאריך עוד שאפי' במקומות שנהגו לאסור אם לא נבדוק הוושט גם למעלה אעפי"כ אין לאסור וכ' וז"ל הואיל וכן הוא כמו שהוכחנו למעלה שמצד הדין אין כאן חשש איסור כלל ובודאי לא היתה תקנה כ"א להצריך לבדוק לכתחילה או לאסור להעובר בפשיעה אבל בענין אחר אינו אסור בדיעבד עכ"ל א"כ בנידן שאלתינו דהעשיר לקח אשה המוחזקת בכשרות להכין צרכי סעודה לו יהיה שהיא פשעה בזה שלא בדקה חלקי הוושט הנשארים אצל הראש לא שייך למיקנס להבעה"ב בעבורה וסמכינן על הדין דאין לחוש שמא היה שם טריפות ודוק. אך כפי אשר העיר הצ"צ סי' י"ז דאם לועטין בשבולת שועל אשר צריכין לדחוק באצבע שאל"כ העוף יפזר את הזרעונים א"כ שכיח גם בראש הוושט טריפות בכל אורך הוושט אבל במקום דלועטין בלחמים עגולים דנופל מעצמו אז בראש לא שכיח טריפות דאין דוחקין באצבע לבית הבליעה יעו"ש וא"כ בזמנינו דלועטין בקוקריץ דדוחקין ג"כ באצבע לתוך בית הבליעה ג"כ יש לחוש וצע"ג. וראיתי בפתחי תשובה בסי' ל"ג אות ח' שהביא שהגאון מהר"ז מרגליות האריך כדעת מהר"ם לובלין כי הגם דשכיח רעיתות בוושט אבל רוב מהם אינם נטרפות אבל בריאה שכיח מיעוט טריפות ואין הספר נמצא בידי לעיין בו אבל כן הוא האמת בנלעטין בקוקריץ שכיח רעיתות אבל רוב מהם אין בהם כדי להטריף אבל בריאה שכיח טריפות והוא ג"כ נכלל בדברו מהר"ם לובלין יען שיש בריאה כמה מיני טריפות לכן יתקבץ מיעוט טריפות אבל בוושט אין בו רק ניקב ע"י הלעטה ושכיח רעיתות אבל לא שכיח טריפות ודוק. ואוסף לבאר להקל באשר שמעתי הערה נאה מבני הצעיר הב' המשכיל משה דוד נ"י שאמר שנראה לו להקל בסברא דהא בכל מקום אזלי' בתר רובא דהא לא בדקי' אחר ח"י טריפות רק יען דשכיח ע"י הלעטה נקב צריכין לבדוק דיש כאן דבר הוא הלעטה המכחיש כח הרוב וכל זה אם לא נבדוק אפי' רוב הוושט חיישי' אלו הי' בודקין היינו מוצאים בו טריפות אבל אם נבדוק רוב הוושט אשר הי' מחובר בגוף האווזא ולא ראינו בו טריפות אז אזלינן בתר רובא הלא באווזא זו היה רוב הוושט כשר מהכ"ת לחוש על מיעוט הנשאר אצל הראש שהי' עליו טריפות למה לא ניזל בתר הרוב הלא בדקנו רוב הוושט הנלעט וראינו שלא יצא ע"ו הלעטה מרוב כשירות אשר בעולם ולמה ניחוש שבמיעוט הנשאר מן הוושט יש דבר אשר יורה באצבע שיצא מהרוב עכ"ד דפח"ח. ובודאי אין די בהערות בני נ"י להתיר שלא לבדוק כלל מה שנשאר אצל הראש דהא מתחילה נכנס כל הוושט בספק איסור וצריך לבדוק הכל דאל"כ הכי נאמר דדי לכתחילה שיבדוק הבודק במשמוש היד רק רוב הריאה ונאמר אח"כ דניזל בתר רוב דהך ריאה אלא פשיטא דמאי אולמי הך חלק ריאה משאר חלקים וצריך לבדוק כל הריאה ה"ה צריך לבדוק כל הוושט ודוק. וכן הוא הסברא דצריך לבדוק הכל הגם דבשאר רוב לא אמרינן היכא דאיכא לברורי מבררינן היינו דלא צריך להתחיל לבדוק דמכח הרוב אמרי' דלא חל הבדיקה עליו לחיוב אבל אם כבר צריך לבדוק אז בודאי אמרי' דצריך לגמור בכל חלקיו אפי' מיעוט אחרון מכח דנכנס בחיוב דאיכא לברורי אין רשאי להפסיק עד שיברר הכל כי הלא כולו נכנס בחיוב בדיקה אבל אם נאבד המיעוט בלא בדיקה שפיר אמרי' אם בדק רוב הריאה והיתה יפה וטרם שנגמר בדיקת המיעוט הי' נאבד הריאה באמת והי' כ"ע מודים דכשר אפי' בריאה דשכיח טריפות ומכ"ש בוושט דשכיח רק רעיתות דניקב ודוק. ודוגמה לדין זה נ"ל מבדיקות ריאה גופא שעיקר חיוב בדיקה הוא מחמת סרכות דשכיח וכיון שהצריכו חכז"ל בדיקה צריך לבדוק גם אי לא נתחלפו האונות או לא נמצא אטום או מראה וכדומה דכיון דנחית לבדיקה צריך לברר הכל בדיקה יפה וכן אם לא נבדוק רק מהסרכות או הבודק לא הבין רק בדיקות סרכות מהני בדיעבד דשוב הוה הבהמה כמו גדיים וטלאים עי' בתב"ש סי' ל"ט סעיף ב' וסעיף ד' ועיין בפרמ"ג בפתיחה לה' טריפות וה"ה נ"ל אם בדק רוב ריאה ונאבד דכשר לכ"ע. וחשבתי להביא ראיה מט"ז יו"ד סי' ל"ט ס"ק כ"ב על סתירת ש"ע שם סעיף ט"ז וסעיף י"ז על סעיף ב' דפסק בנאבדה הריאה צריך הפס"מ וכאן לא צריך הפס"מ ותי' וז"ל דודאי אמרי' נשחטה הותרה והוה כזאב שנטל בני מעים וכו' והא דלא מהני לקצת גדולים לומר כן בריאה שנאבדה רסי' זה הוא משום הסרכות מצויות בבהמות וכל הריאה הוא בחזקה זו ואמרי' אילו היתה בפנינו שמא היינו מוצאים בו סרכות שיותר מצוי שנמצא סרכות ממה שלא נמצא וסרכות אוסרות ברוב ריאה זולת מקומות מעוטים שמותר דהיינו כסדרן ע"כ חשו שמא יש סרכות ברובא של ריאה משא"כ כאן בב' הסעיפים ובסעיף ה' דהכל רואים שריאה זו יפה היא כולה רק שבמקום אחד נסתפק בה בזה אם הוא אסורה או לא ודאי לא אמרי' דסרכה אסורה מצוי טפי במקום הזה מסרכא שאינה אסורה ואין שום ריעותא לאיסור דהיינו לומר שהיתה שלא כסדרן טפי ממה שנאמר שהיתה כסדרן וכן בכל הדומה לזה שיש ספק לפנינו שני הצדדים שוים פשיטא שאמרי' בזה נשחטה הותרה עכ"ל הרי שחידש הט"ז הגם אם נאבד הריאה טריפה ה"מ אם לא נבדק הריאה כלל חיישי' על המיעוט דשכיח סרכות בריאה ורוב סרכות טריפה דהמה שלא כסדרן אבל אם בדקנו רוב הריאה והיתה יפה ורק במקום אחד יש ספק אז לא אמרי' להחמיר דניחוש דהי' כאן במקום ידוע הנ"ל סרכא שלא כסדרן אלא תלינן דהי' כסדרן ה"ה דלא חיישינן על מיעוט וושט דהי' בו נקב כיון דבדקנו רוב הוושט והיה כולה יפה ודוק. וכי תימא דיש לפלפל דשאני התם דסמך הט"ז על טעם דנשחטה הותרה וזה שייך בריאה אבל בוושט דהוה ספק נבילה חיישי' אפי' על מיעוט וושט כד דייקת לק"מ דשאה"ת דראינו ריעותא של הסרכא ולא נתברר אי הי' כסדר וכשר או שלא כסדר וטריפה א"כ יהי' ספק דאורייתא והוצרך הט"ז לחדש דאמרי' נשחטה הותרה כיון דלא שייך עוד להחמיר מכח סרכות שכיח בריאה אבל כאן בוושט דלא ראינו ריעותא כלל ורוב וושט נבדק ונראה יפה אז אמרי' דאזלינן בתר רובא דוושט אשר בא מכח רוב עופות כשרים הם ולא חיישי' על מיעוט דוושט אשר לא היה נראה ריעותא עכ"פ ודוק. ואוסף עוד כיון דבמקום השחיטה לא נראה שחין או מראה דהא קצה הוושט הי' נבדק ולא נראה בו ריעותא א"כ לא הוה ספק בשחיטה וכבר הבאתי דעת קדושים בזה בספרי מ"ח ח"ב יו"ד סי' ח"י. סוף דבר בנידן דידן דלו יהיה שהי' נמצא ברוב אוזות אחת או שתום שהי' במקצת הוושט טריפות הי' בטל ברוב מה"ת עכ"פ והגם דמדרבנן לא בטל הלא עיקר החשש אינו כמו שבארתי למעלה דהכל רק חומרא שראויה לעשות כן ולבדוק מכח דהתחיל לבדוק ולברר צריך לברר הכל דהא כל הוושט נכנס בחיוב הבדיקה אבל אם לא נבדוק רק רוב כל וושט וושט הכל מותר אפי' בעל נפש לא יחוש יאכלו ענוים וישבעו לשמוח חתן וכלה או סעודת מצוה כנלע"ד ברור בעזה"י:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה