אור ברסלב
שות מחנה חיים ה › סימן ח

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ה · סימן ח

סימן ז

שפעת ברכות יעטה מורה על ראש הרבני העוסק בהלכות במלאכת שמים כבוד הרבני המופלג מהו' אהרן ווייס נ"י. שאלה אשר אירע לו בימי חורף ששחט אצל עשירי עם בחצר וירא לנפשו שמחמת הקור לא ירגיש בפגימה דקה והלך לחדר שהוחם לבדוק הסכין אחר השחיטה ולצאת אח"כ להחצר בעבור לכסות הדם ולא מצא הדם כי כלבי החצר לקקו הדם ונתבטל ממצות כיסוי הדם על כן חלקו אמרה נפשו שטוב מזה לסמוך על הרוב שהסכין לא נפגם ולכסות מיד אחר השחיטה טרם שיבדוק הסכין אחר השחיטה והגם שמוזכר בש"ע לבדוק מקודם שיכסה את הדם היינו אם אפשר לעשות כן אבל כיון שבא עי"כ לביטול המצות עשה של הכיסוי אז טוב לסמוך על הרוב שלא נמצא פגימה בסכין ולכסות מיד טרם שיבדוק הסכין ושאל את פי אם מותר לעשות כן. תשובה הגם כי הזמן קצר והמלאכה מרובה לברר שאין רשאי לשוחט לעשות כן ובעבור כן חשתי ולא התמהמהתי להשיב היום מיד שאני איני מסכים בדבר ואשר יתן ד' בפי אשמור לדבר בעזה"י. הנה המחבר בסי' ח"י כתב וז"ל השוחט בסכין בדוקה ונמצאת פגימה (ואפי' מן הצד) הר"ז נבילה עכ"ל וכתב הש"ך בס"ק א' וז"ל פירש ספק נבילה עכ"ל ובפרמ"ג שם הביא דעת הגהת אלפסי דהוה ודאי נבילה וביאר שם טעם הרמב"ם בפ"א מהל' שחיטה דפסק דהוה ס' נבילה וז"ל הנה מ"ש בפ"א הכ"ד דהוה רק ספק י"ל ודאי כן דלא הוי ודאי דבכל דוכתי קי"ל חזקה דהשתא ליתא נגד חזקה דמעיקרא כ"א היכא דחסר ואתאי כמו מקוה ומשו"ה לא הוה בסכין תרתי במקום חדא אלא דקשיא בלאו הכי אמאי אפי' נאבד הסכין דכשירה הא אוקי חזקה דסכין להדי חזקה דבהמה והוה ספק השקול מיהת וע"כ לומר כמ"ש הרא"ש ז"ל דחזקה דבהמה איתרע דהרי שחוטה לפניך וחזקה דסכין לא איתרע וגם אין דרך הסכין להפגים בחתיכת סימנים משא"כ אם רואים שנפגם ואיכא למימר במיעוט בתרא הרי איתרע ג"כ עכ"פ חזקה דסכין דמעיקרא והוה תו חזקה להדי חזקה ומשו"ה הוה ספק השקול ולא ודאי עכ"ל. ולכאורה לפום רהיטא דבריו נפלאים דהלא עכ"פ יש מיעוט שהסכין נפגם בשחיטת הסימנים דאל"כ למה תקנו כלל לבדוק הסכין אחר השחיטה וע"כ דמיעוט שכיח הוא דנפגם הסכין בשחיטה וא"כ עדיין קשה הקו' הא היתה לבהמה חזקת איסור וודאי ומחזקת הסכין נשאר רק רוב שעפ"י רוב נשאר חזקת הסכין ומיעוט יש שהולך חזקת הסכין ונימא סמוך מיעוט סכינים שנפגמו בשחיטה לחזקת איסור דבהמה והוה ספק השקול ויהי' אסור מדאורייתא. אמנם עמוקים דבריו בעזה"י שע"י שיש רוב שנשאר הסכין בחזקת קמא בלי פגומה ממילא איתרע חזקת בהמה יען שהשוחט עשה מעשה לסלק חזקת איסור שעפ"י רוב נשארו הסכינים בחזקת שלימים ועיין תוס' כתובות דף כ"ו כיון שעשה מעשה קידושין איתרע חזקת פנויה הגם שיש ספק אי נפלו קרוב לו או קרוב לה) אבל חתיכת סימנים לא הוה מעשה המסלק שלימות הסכין דאין דרך הסכין להיות נפגום ע"י חתיכות סימנים א"כ לא עשה השוחט בשחיטתו מעשה לסלק חזקת הסכין וא"כ הבהמה איתרע דהרי שחוטה לפניך שעל ידי הרוב שנשאר הסכין בחזקתו הרי שחוטה לפניך והסכין לא איתרע דאין דרך להסכין להיות נפגם בחתיכת סימנים דנימא דנעשה מעשה לסלק חזקתו ולכן כשר בנאבד הסכין דעפ"י הרוב של הסכין סילוק השוחט החזקת איסור הבהמה ואעפ"י חזקת איסור של בהמה לא סליק השוחט חזקת שלימות של הסכין והבן זה מאוד. אך כ"ז אם נאבד הסכין דסמכו חכמים על רוב סכינים שלא נפגמו אבל אם איתא לסכין אז אמרו חכמים דצריך בדיקה מן הדין דכלל גדול רוב נגד חזקה צריך בירור היכא דאיכא לברורי עיין במג"א סי' תל"ז ובדג"מ שהעיר במג"א סי' ח' וכבר ביאר אדמ"ו הגאון בחת"ס יו"ד סי' קע"ה בד"ה בהא דרוב נגד חזקה צריך בירור כגון רוב מצוין מומחים נגד חזקת איסור דבהמה או רוב בודקים בתיהם נגד חזקת חמץ של הבית צריך בירור אבל רוב בהמות כשירות דליכא חזקה כנגד לא צריך בירור וחזקה דגרע מרוב הגם דליכא חזקה מתנגד צריך בירור יעו"ש דפח"ח אמת לאמיתו של תורה ועל כן אם הסכין לפנינו אמרי' סמוך מיעוטא דסכינים דפגומים לחזקת איסור והוה מחצה על מחצה ואסור מן הדין לאכול הבשר ואז עדיין הדם אינו מחויב בכיסוי דלא מקרי' בו אשר יאכל ועיין בב"ח סי' ח"י ס"ק א' ואסור לברך על הכיסוי טרם שבדק הסכין ודוק. וראי' לדברי מצאתי בדברי ט"ז בסי' ח"י ס"ק י' שתירץ סתירת הש"ע וכתב וז"ל ובאמת הכל ניחא דודאי בכל התורה אנו הולכים אחר החזקה אלא א"כ הדבר לפנינו לבודקה אז לא סמכי' אחזקה כמ"ש המרדכי ריש חולין בשם הר"י הלוי לענין רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן דבאם הוא לפנינו אין סומכין על הרוב וכן הוא כאן בסכין דכל שהוא לפנינו חייבים אנו לבודקה וכ"כ הר"ן הדיא כדברים האלה בפ"ק דחולין וע"כ כל שלא בדקה אזלה לי' חזקת סכין שהי' יפה בשעת שחיטה שבודקה קודם מ"מ חייב עכשיו לבודקה שנית מש"ה דבהאי סעיף ט"ו שלא נאבד הסכין ממילא חייב לבודקה וכל שלא בודקה אין לו חזקה טובא ולא הי' לו שעת הכושר שום פעם עדיין אלו בא לשאול קודם שנולד ספק זה של עכשיו שנמצא פגום לא היינו מורין לו היתר ואין כאן שייך זמן להיתר ע"כ יש להחמיר מספק כאלו אין כאן חזקה עכ"ל הזהב הרי מפורש יוצא אם הסכין בעולם אז נחשב בעינינו כאלו לא הי' חזקה לסכין וספיקא אסור ודוק. ועתה אבוא לדברו מעלתו נ"י שרצה לדמות לדברי צמח צדק שמתיר לכסות טרם שיוציא הושט של אוזות הנלעטות לפני חכם פן לא יודיעו לשוחט ויתבטל ממצות כיסוי וה"ה כאן שיוכל לבוא לידי ביטול כיסוי שהכלבים ילקקו את הדם על כן טוב לכסות מיד עכ"ד בקיצר. ולפמ"ש לא דמי דשאני התם כיון דבדק השוחט הסכין אז נשחטה בחזקת היתר עומדת הגם אפי' אי אמרי' כשיטת האוסרים אם נאבד הושט היינו מטעם קנס או מטעם דשכיח טריפות בושט דהרבה דינים מכח ספיקות ומכח חומרת או מכח ספק בקיאות חיישינן על מיעוט המצוי ועכ"פ אסור לאכול האוזים מכח מיעוט השכיח עכ"פ מכח חומרות וספיקות והעלם ידיעות הדין הלכה עם מי (ועיין בשאגת אריה סי' ס"ד בשחיטות ביו"ט) אבל עכ"פ רוב כשירות עפ"י תורה וקרינן ביה אשר יאכל את בשרו ושפך וכיסה אבל כאן אם הסכין לפנינו אז מצרפין מיעוט פגום לחזקת איסור שאינו זבוח ואסור לברך על הכיסוי דשאני וושט הגם דשכיח בי' טריפות כמו בריאה עכ"פ חזקת איסור לא הוי כאן מעולם דנימא סמוך מיעוט לחזקת איסור ודוק. והגם דיש מן אחרונים דסוברים דספק ניקב הוושט הוה ספק בשחיטה כבר בררתי בעזה"י במקו"א היינו אם הספק הוא שמא במקום השחיטה הי' הנקב אבל אם מקום השחיטה הי' נקי ורק בשאר וושט יש ספק נקב אז לא הוה ספק בשחיטה דאם שחט במקום נקב אז לא הלך החיות בשחיטה דחסר מקצת מן השחיטה אבל בשאר מקומות אם נקב לא חסר משחיטה ולחוש שיהי' ניכר ע"י נקב רחב שנשחט במקום נקב לא שכיח ועל כן רק בושט התיר הצ"צ אבל קודם בדיקת הסכין יש ספק בשחיטה ואסור לכסות בברכה ובפרט דקצו"ח בש"ש וחות דעת בסי' ק"י ואמוז"ל חת"ס ביו"ד סי' ל"ג הסכימו דלא הוה ספק בשחיטה ע"י נקב וחולקים על הפלתי סי' ל"ג ודוק. ועיינתי בצמח צדק סי' קט"ו שסיים וז"ל אבל אוזות אעפ"י דתחיבת הקוץ מצויות בהם מ"מ הטריפות אין מצויות כ"כ דהרבה נמצא כשרות ע"י בדיקה לכך אין להחמיר שלא לכסות מיד אע"ג דהחמירו בהו לבדוק את הושט מ"מ לא החמירו להשהות הכיסוי עד אחר בדיקת הושט כיון שאין הטריפות מצויות בהם כל כך וסמכי' ארובא ומכסים מיד אחר השחיטה גם זה נכון עכ"ל הרי שהחליט הצ"צ לאסור לכסות קודם בדיקות הריאה ובושט מקיל שהתם שהחמירו לבדוק הושט הנלעטות לא החמירו על הכיסוי אבל בדיקת הסכין אחר השחיטה הוא הדין ולא שהחמירו חכז"ל א"כ פשיטא דאסור לכסות מקודם ודוק. ויש לי עוד הערה דשאני בושט דעכ"פ טהרה מידי נבילה דהגם דהיתה בחיים בחזקת איסור אכילה אבל לענין טומאה לא הי' כאן חזקת איסור ומספק לא נחית טומאה ולחוש שמא יהי' נקב במקום השחיטה עיין בפלתי סי' ד' אבל ספק פגימה בשחיטה הוה ספק נבילה וגם טומאה עיין ש"ך סי' נ"ג ותב"ש ופלתי שם וא"כ יש דעת מהרש"ל הובא בט"ז ונקה"כ סי' כ"ח והוא להחמיר שלא לצאת מן דין הש"ע ח"ו וקצרתי בזה כי תליא בפלוגתת הגאונים שרמזתי למעלה בד"ה והגם ודוק. ולדעתי לבדוק מיד שאם יש פגימה גדולה ירגיש שם ואח"כ לברך ולבוא החדרה ולבדוק שנית אולי יש פגימה דקה מן הדקה ואז כיון שבדק ולא הרגיש אז בודאי נשאר מיעוטא דמעוטא אשר אין לצרף עם חזקת איסור דנאמר רוב פגימות הנעשים ע"ו עור או במפרקת מרגיש מיד ולא חיישי' דלמא ירגיש אח"כ פגימה דקה מן הדקה כנלענ"ד. והי' בדעתי להאריך במה שבארתי במקו"א דרוב וחזקה מהני אם לא ידענו שנצרך לברר אח"כ למשל אם אוכלים עפ"י רוב בהמות כשירות או עפ"י רוב מומחים לא ידענו אם נבוא אח"כ לידי בירור אבל במקום דידענו שצריך לעמוד על הבירור לא נסמוך על הרוב או החזקה מיד בשום דבר דהא עכ"ח נעשה אח"כ בירור משורת הדין וא"כ ה"ה כאן שעכ"ח השוחט צריך לבדוק אח"כ הסכין מדין תורה איך יסמוך מתחילה על הרוב אבל הדברים ארוכים ואכ"מ דברי הטרוד המשיב להנוגע לדינא לאסור ועל אשר פלפל על ספרי אין פנאי כעת הד"ש:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה