אור ברסלב
שות מחנה חיים ה › סימן ו

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ה · סימן ו

סימן ה

שלום וכ"ט לתלמידי הצדיק הרב המה"ג הותיק כבוד הרב ר' עמרם ישי הלוי ב"י אב"ד דק"ק סערענטש יע"א. שאלה פה במקומי היה שו"ב ח"י שנים רצופים וכאשר בני קהלתי חפצו בבעל תפילה נאה שכרו שו"ב אחר ונתנו להשו"ב הישן חוץ מקביעות השבוע שחיטת מכפר הסמוך אשר באים לכאן להראות הוושטים וגם בשאר שאלות הנכרחים להם וגם בר"ה ויוכ"פ באים לביהכ"נ דפה והשו"ב הנ"ל היה לו פרנסה ז' שנים הללו בכפר אחר וכעת בא לדור בכאן ולוקח לעצמו שחיטת הכפר אשר נתנו לו אז וטוען השוחט שאין להקהל שום חזקה אדרבה חזקה הוא שלו ומה להם לקהל אם השו"ב של הכפר דר בעירם הלא לשחיטת בהמות יקראו אותו לשחוט בכפר שלהם ועופות מביאים לו לכאן והוא השו"ב של הכפר וא"א להכריח את בני הכפר שישחטו בכאן כלל ומכש"כ שלא יוכלו להכריח לשחוט אצל שו"ב שלהם והאמת שבנו הכפר משלחים ג"כ לשחוט לעיירות אחרים למאדע ולטאלע והשו"ב דמתא אומר שמפסיד לו ב' זהובים לשבוע והבני קהלה טוענים שחזקה שלהם ויוכלו ליתנם לשו"ב שלהם עכ"ד. תשובה השאלה לא פורש באר היטב במ"ש וז"ל ונתנוהו לו להרווחה חוץ מקביעות השבוע שחיטת הכפר הסמוך אשר באים לכאן להראות הוושטים עכ"ל אם הקהל נתנו לו אז הכנסות שחיטות העופות אשר מביאים חיים להיות נשחטים בסערענטש וכדי להראות מיד אחר השחיטה הוושטים למורה הוראה א"כ אם קהל נתנו לו אותו זכות איך יחפצו קהל לחזור מזה הגם שהוא מחל להם זכותו ז' שנים אשר היה בכפר אחד בכל זאת לא מחל להם זכותו לעולם ואם הקהל לא נתנו לו אז הזכות רק שהוא ילך בכפר הסמוך לשחוט הוא ישחוט אצלם ולא יהיה רשאי להשוחט החדש אשר יקבלו לילך לשחוט שם הן עופות או בהמות א"כ לא נתנו קהל לו זכות רק לילך לשם ולא להביא העופות חיים למקומם כי הוא בזיון גדול לשוחט ואית ביה משום חשדא הרואה שתינוק או תינוקות ישאלו על השוחט הישן יאמין שיש פגם בשוחט החדש ויראים לא יחפצו לאכול משחיטתו של השוחט החדש ובודאי לא מחלו לו אלופי קהל לשוחט הישן שידור אצלם ויביאו לו לשחוט והגם שבני כפר אינם מחויבים לשחוט אצל השוחט מסערענטש דהא מהם ישלחו לעאלע ולמאדע וכדומה היינו שישחטו שם אצל שוחט דמתא אבל לא שישב שוחט וישחוט לכפרים הסביבות אשר יביא חשד על שוחט דק"ק סערענטש על כן אין פותר לי ולא הוצעתי לפניך לבאר שורש חשדא או שלא שייך לומר שמחל זכותו לקהל בזה שדר בכפר אחד כי ידעת שיש לזה מקורו בש"ע. א כפרים הסמוכים השייכים לעיר שיש שם הבעל הוראה והם מסופחים להעיר לימים נוראים ולמקוה ולרב בשאלות המנהג בכל העולם שאותן זכות מהבאים לשחוט עופות חיים הם לשוחט דמתא ואין רשות לשוחט אחר לשחוט כי על דעתא דהכא נשכר והוא זכות המתא אשר מרויחים לשוחט שלהם כנודע. ב אם טוען שקהל מחל לו ונתן לו אותו זכות לעולם צריך לברר כי אין בצבור חזקה אפשר איזה שנים שתקו לו ואם השוחט דמתא מקפיד גם הם מקפידים. ג ג אפי' אם קהל מחלו לו הוא מבוכה גדולה אם ז' טובי עיר יוכלו למחול חוץ אם רוב הצבור הי' ביחד ונתנו אותו זכות לשוחט הישן על קנין עולם [עתיו"ט פ"ג בב"ב]. ד יש בזה חשדא לשוחט דמתא בזיון גדול לכל הרואה ופשיטא דלא ניתן למחול א"כ על השוחט לברר וכל זמן שלא יברר יוכלו אלופי קהל בצירוף כבודו נ"י לאסור לו לשחוט בעירם עד שיברר זכות דברי הדש"ת. ואשר שאלת באחד שמל ולא פרע אם מברך על המילה או על הפריעה אעתיק לך רק דברי אדמ"ו חת"ס ז"ל ביו"ד סי' רמ"ח בד"ה והנה שכ' וז"ל והנה פשוט ומבואר בהגהת ש"ע סי' רס"ה סעיף ד' כשחזר על ציצין המעכבין הפריעה חוזר ומברך שהרי ביבמות ע"א ע"ב יליף פריעה משוב ומל את בני ישראל ש"מ דשייך על פריעה נמי לשון מילה ושפיר מברך על המילה עכ"ל וכתב עוד שם אבל לעולם פריעה נמי איקרי מילה ושייך שפיר על המילה וכן ברכת להכניסו בבריתו של אברהם אבינו נמי יברך על ציצין המעכבים הפריעה עכ"ל הזהב והבאתי ראיה מדברי הש"ך סי' רס"ה סע"ק א' ועיין בפת"ת בשם חמודי דניאל דהמוהל צריך לכוין להוציא הפורע ופורע צריך לכוין על ברכתו ולא שמענו אם לא כיון שהפורע יברך אשר ציונו על הפריעה דאם היה כן היה מסתבר שלא לכוין לצאת שיברך כל אחד אלא פשיטא דמל ולא פרע כאילו לא מל וא"כ בפריעה נגמר מצות מילה ואם לא כיון הפורע מברך אשר ציונו על המילה וכן החליט אדמ"ו ז"ל בסי' רמ"ט ביו"ד בד"ה וטעמא וז"ל ומברכין על ציצין המעכבים הפריעה ברכת על המילה וזה ברור לפע"ד עכ"ל הזהב וחלילה לעשות בהיפך דברי הכותב בידים רפות עם ברכת יו"ט ועיין בספרי מ"ח ח"ר סי' ק"ג בענין זה:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה