שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ה · סימן ה
שלום רב לאיש הזקן הנכבד בעמו אהובי כבוד הקצין המושלם בחכמות העוסק בתורה ועבודה הרבני מהו' ר' בנימין צינער נ"י. שאלה איזה ישובים אשר הי' נספחו לדגל לרבנות אחד וכאשר נעשה חדשות בארץ אויטענאמע יודישע געמיינדע השיגו הישובים הנ"ל החירות להיות געמיינדע בפני עצמה וקבלו עליהם כל תקנות שומר הדת כי חפצו להיות יהודים אמיתים וגם יש להם שוחט אשר יש לו קבלה מגאוני ארץ והרב אשר יושב על כסא הרבנות בק"ק הסמוך אשר על דגל זה הי' נספחו מאז ומקדם ובעת אשר נתקבל הרב זה נפרדו מדגל הנ"ל והרב ההוא אוסר הבשר אשר נשחט משוחט שלהם כנבילה וטריפה ואוסר תערובת כליהם ורבים עוברים ומביאים בסתר כי שם לוקחים בשר טוב ובזול וגורם משטמה ומריבה ושאלת פיהם אם יש רשות לרב הסמוך בעדתו לאסור הבשר בעדה הסמוך לו למה נגרע הכי עדה אשר זכתה זכותה הן משרי הקומנדאטה והן מראשי שומרי הדת קבלו אותם תרד פלאים לאסור איש את הבשר וגם תערובת כליהם הלא עדה עדה לגזירה שוה קטן וגדול שם משפט אחד יהי' להם זה תוכן השאלה בקצירת אומר. תשובה הדבר קשה לשפוט שפוט ולהשיב על צד אחד הלא לא דבר ריק הוא אשר אמרה התורה שמוע בין אחיכם מי יודע טענות הרב האוסר נ"י כי יש לחקור בטעמי האיסור פנים מפנים שונים אולי הרב אוסר כל שחיטה חוץ שלא יבוא בקהלתו בשר ממקום אחר או הרב אוסר למגדר למילתא שאין על השוחט שום השגחה מן ת"ח ואבאר בעזה"י פרטים הנ"ל. הנה מצד הדין ע"א נאמן באיסורים עיין רש"י חולין דף י' בד"ה ע"א וז"ל דכל יחיד ויחיד האמינתו תורה וזבחת מבקרך ומצאנך ושחט את בן הבקר ואכלו כהנים על ידו ולא הזקיקו להעמיד עדים בדבר עכ"ל הגם שיש כאן חזקת אבמה"ח וחזקת אינו זבוח עיין רש"י כ"ה בביצה ועיין תוס' שבועות דף כ"ד אעפ"כ אכלו הכהנים אם הבעל הקרבן שחט דשחיטה כשירה בזר ובאמת המרדכי פ"ק דחולין נתקשה בדבר איך ע"א נאמן הא ע"א אינו נאמן נגד חזקה וכל בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת ותי' במוחזק בכשרות נאמן ובאמת הטעם דרוב מצוין אצל שחוטה מומחים הם א"כ הרוב עדיף מחזקה וטעם דרוב מצוין מומחים יען דיש חזקת איסור א"כ אין אדם מקיל לעצמו לשחוט אם אינו בקי והרוב ישראלים בחזקת כשרות שלא להקל כנגד חזקת איסור ועיין ברשב"א בת"ה ובהרא"ה ובמשמרת הבית בבית א' ויובן בזה דבריהם בדף ז' יעו"ש וממילא שהוא מומחה הוה בידו לסלק האיסור וכל שבידו נאמן ע"א וחזקת כשרות יש לכל ישראל מכח רוב אעפ"י שאינו ניכר לנו עיין פנ"י גיטין דף י"ז אי חזקת כשרות הוה חזקה דמעיקרא שלא נולד בעל עבירה או חזקה דאתי' מכח רוב ישראל מחזיקים בדת משה ובתורה שבעל פה ועיין רש"י יבמות דף פ"ח בד"ה ואמר ברי לי שכתב וז"ל והא ודאי פשיטא לן דסמכי' עליה כל זמן שלא נחשד דאי לאו הכי אין לך אדם אוכל משל חבירו ואין לך אדם סומך על בני ביתו עכ"ל הסביר לן רש"י דבאיסורים בודאי סומכים ולא שייך אפי' להחמיר דאל"כ לא יוכל איש לאכול אצל חבירו או אצל בני ביתו ועיין בהגהת אשרי פ"ק דחולין דנתקשה איך אוכל בשר אצל חבירו דלפני עור לא שייך כאן יעו"ש בארתי במקו"א כוונתו אם הדין שיוכל אדם להאמין לחבירו שהבשר מבושל שנותן לו הוא כשר א"כ יצמיח חזקת כשרות דהנותן לא יעבור על לפני עור אבל אי שורש הדין שאין רשות להאמין לחבירו א"כ איך התחיל העולם לאכול זה אצל זה הא הנותן אינו עובר על לפני עור דידע דלא יסמוך עליו חבירו דהא הדין הוא שאינו רשאי לסמוך עליו ואכ"מ אך כוונת רש"י א"כ יהי' איבה גדולה שיחשד איש את חבירו ודרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום ועיין בחגיגה דף כ"ב שסמכו על ע"ה על שמן ופרה אדומה משום איבה שלא יהי' כל אחד בונה במה לעצמו ושורף פרה אדומה לעצמו ועיין בטו"א שם שנתקשה בהבנת הגמ' יעו"ש ואמרתי דבשמן ליכא כנגדו חזקת איסור והאמינו לע"ה שנשאר השמן בחזקת טהרה ודי שלא יהי' כל אחד בונה במה לעצמו ואפי' אפר פרה אדומה שבא לטהר מחזקת טומאה אעפ"כ חששו שלא יהי' שורף פרה אדומה לעצמו שיחוש בודאי איך יסמוך לטהר חזקת טומאה ובאמת כבר הערותי במ"ח יו"ד סי' כ"ה במקום שתורה התיר בפירוש לא יוכלו חכמים להחמיר שזה כוונת הרמב"ם דלא כתויו"ט שנתקשה בדבריו רק יען דכתוב והיתה לעדת בני ישראל למשמרת א"כ גילתה התורה הכל נאמנים על אפר הפרה ומה שהתירה התורה לא יוכלו חכמים להחמיר כי האנוש מאלקי יצדק יעו"ש בעזה"י. ומצאתי בשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' נ"ח העיר אם ראוי' שקהלה אחת יאסור שחוטי חוץ והאריך שיש איבה משום איבה דיחיד לא חיישי' אבל לאיבה דרבים חיישינן ועיין במג"א סי' קצ"ט וכתב וז"ל ותו דהוה כגזירה שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בה כי מה יעשו עוברי דרכים כיון שלא יהי' באפשר לאכול אצל כל אדם וכבר אמרו חכז"ל ע"א נאמן באיסורין ורוב המצוין אצל שחיטה מומחין הן ורוב בהמות בחזקת כשרות הן עומדים וגם בשבת דף ל"ב אמרי' הלכות הקדש תרומות ומעשרות ומעשרות הן הן גופי תורה ונמסרה לע"ה עכ"ל ודבריו נפלאים הכי גזרו הקהלה שלא לאכול בדרך אצל כל איש הלא המה גזרו רק שלא יבוא בקהלתם בשר שחוטי חוץ וגם פלא בעיני שלא הביא דברי רש"י ביבמות דף פ"ח דהסביר רש"י דע"א נאמן באיסורין הוא סברה חיצונה דאל"כ לא יאכל אדם אצל חבירו וגם פלא מה שהביא רוב בהמות כשירות היינו לענין חשש טריפות אבל הא חששא על השחיטה והי' די באמרו רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן ואז ממילא נשחטה הותרה ולפי מ"ש למעלה יש להסביר דבריו כנגד השחיטה יש חזקת איסור א"כ ממנ"פ אותו חזקת איסור גורם שלא יקרב אדם לשחוט אא"כ הוא מומחה דהא כל ספק הוא לחומרא ועל הבדיקה אפי' אי אין רוב הבודקים מומחים הן מקילין דהא ליכא חזקת איסור לפניו אבל אין לנו לחוש דהא רוב בהמות כשירות הגם אם נאבד הריאה בפשיעה טריפה היינו דאנו מחמירים בכמה ספיקות מכח מיעוט ידיעתינו אבל אין לחוש דשמא הבודק אינו בקי בטריפות דהא כלפי שמיא גלי' דרוב בהמות כשירות ודוק. אך כל זה לאסור שחוטי חוץ ממקום שיש שוחט ועליו עומד בעל הוראה אשר משגיח על השוחט וגם יש להשוחט מקום להראות סכינו וגם לשאול שאלת חכם אם יארע לו ספק הן בשחיטה והן בבדיקה אבל לסמוך על שוחט אשר אין עליו מורא ממורה הוראה כל בעל נפש לא יאכל ממנו כאשר העיר השבות יעקב שם אחר שהביא דברי ר"י שהביא הב"י בסי' ח"י ורמז עליהם הש"ך ביו"ד סי' קי"ט הגם שרוב מצוין מומחים אבל רבים מן המומחים רחק לבם מיראת חטא והאריך שלקח ת"כ מכל שוחט שיהי' ירא וחרד ויראה סכינו לשוחט אחר ושלא להכשיר שום ריעותא בלי צירוף שוחט אחר יעו"ש ועיין פרמ"ג בסי' א' ויעיין תב"ש בסי' הנ"ל סוף דבר נשמע להיות עדה בפני עצמה בלי רב ומורה ובעל הוראה ובלי שוחט אחר אשר אימת קצבים עליו אשר אין עליהם מורא ממורה הוראה כל איש אשר יראת שמים בלבו לא יאכל ממנו ומה טוב עשה הרב אב"ד נ"י שאסר ברבים הבשר אשר בא משם שיהי' בגבולו כנבילה ודוק. ולא אוכל ליתן מתג ורסן לפי כי חם לבי בקרבי איך שוחט ינהג עדה אוי לבשר מפני בשר מה יעשה בשאלת נשים מה יעשה בשאלת שבת איסור כרת של נדה ואיסור סקילה של שבת מה יעשה בשאלת כשרות הבית הכי כל הדת הוא בשחיטת בהמה תמה אני מאוד על לא אסף הרב נ"י בכנופי' כל הרבנים מקאמידאט ומרעיש העולם כנגדם אם לא יחפצו לצרף לדגל שלו יקבלו עכ"פ בעל הוראה להיות מנהיג עליהם היודע להורות לכל הפחות דינים הנוהגים בכל יום היינו ש"ץ ומ"ץ ועל כן אבדה הארץ ואשים מחסום לפי פן יאמרו לי מי שמך לשופט עלינו וידבר על לב אנשים חשובים דשם שיספחו לדגל ההוא או יקבלו בעל הוראה. ופן יש עוד חשש כי אלופי קהל בקשו זאת מן הרב אב"ד נ"י שע"י כפרים הנ"ל יפסידו להם הטאקסע שקורין קריפקע געלד מן כל ליטרא בשר כי איך ובמה יפרנסו את הרב אב"ד נ"י ושאר משרתים כשוחטים ושמשים והוה גזילה גמורה ורשאים לאסור הבשר המובא לשם והדבר מבואר באחרונים ויעיין באדמ"ו ז"ל חתם סופר יו"ד סי' ה' הדבר באריכות ולכן לא אדבר בזה כלל כי יהי' דבר שפתים. היוצא מזה (א) אם הרב אב"ד עם אלופי קהל נ"י אסרו כל שחיטת הכפרים אשר סביבותיהם משום קריפקע לית דין ולית דיין שאפי' אין לכפרים הנ"ל טענה כנגדו (ב) אפי' אם אוכלים שחוטי חוץ מכל הקהילות כי לא חששו אלופי קהל על קרופקי געלד או שידעו שכל איש ישלם לפעכטער ורק על כפרים הנ"ל אסר הרב נ"י להביא בגבולו ג"כ צדק כיון שאין להשוחט מקום לשאול על השאלות ולהראות לו סכינו וכדומה (ג) אם לא נאסר שם שחוטי חוץ וגם אין הפסד לקהל עד שהוצרכו לאסור שחוטי חוץ ויהי' לכפרים הנ"ל מורה הוראה אשר בידו קבלה להורות איסור והיתר אז אין רשאי להרב אב"ד נ"י לאסור הבשר הבא משם כיון שזכו בחיריות להיות עדה לעצמם (ד) ובכל אופן לא יוכל הרב נ"י לאסור שחיטת השוחט הכפרים הנ"ל לאנשים שהם חוץ לדגלו רק אם יקבץ עוד רבנים ויגדרו גדר לעמוד בפרץ כנלענ"ד בעזה"י. ולו שאלופי קהל נ"י ישמיענו יעשו זאת לשם שמים הגם שעדה קטנה זאת לא תחפוץ להיות נספחו לדגלם בכל זאת ירשו להרב אב"ד נ"י לקבל עליו להורות להם והשוחט יהי' תחת השגחתו עד כי יוכלו ליקח בעל הוראה לעצמם וימחול להגיד כזה לרה"ק מגליל ההוא כי קשה עלי הכתיבה בכפלים וגם אולי הרה"ק ההוא אינו בר אריון הדש"ת: