אור ברסלב
שות מחנה חיים ה › סימן ג

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ה · סימן ג

סימן ב

שפעת שלומים להעוסק בחוקי חורב להחזיק בשבט יראת שמים כבוד הרבני המופלג החרוץ ר' שרגא פייבל גראסמאן נ"י באלמאש שאלה אודות שו"ב בישוב אחד אשר בא ומספר בעצמו שאירע לו זה שתי שבועות ששחט בהמה וכאשר הכניס ידו ובדק בסביב חצר הכבד הרגיש שבה"כ הי' מעט נסרך לחה"כ וכאשר פגע בידו נמס שהי' רק קצף הנקרא "שוים" אעפ"כ חיפש בבה"כ בעבור קוץ או מחט ולא מצא אח"כ מצא מחט מונח אצל החזה רחוק מבה"כ רק בתוך הקרום הנקרא בלאנע ולא עלה על דעתו שזה המחט גורם טריפות שם שלא ידע שמחט הנמצא בחלל הגוף הוא טריפה ואמרתי לו מדוע לא שאל אז שאלת חכם והשיב שהי' פשוט בעיניו שקוץ או מחט אשר מונח ואינו תחוב הוא כשר וסיים וז"ל הנה באתי בבקשת פני אדוני נ"י שיורנו משפט האיש אם די שיקבל תשובה על שגגתו או להעבירו מאומנתו עכ"ל. תשובה השאלה לא פורש אם השוחט התודה על זה לאסור הכלים וגם מעלתו נ"י לא חקר על כלים של בעלי בתים רק דרש אם להעביר השוחט מאומנתו או לסדר לו תשובה והעיר בדברי ט"ז יו"ד סי' צ"ט דאומר מותר שוגג הוא וגם הוא רחוק שימצא שוחט שלא ידע דמחט בחלל הגוף הוא טריפה שבכל ספר שחיטות נזכר דין זה וגדול העון לפי דבריו שהכשיל רבים חלילה. אמנם לדינא נ"ל דאינו נאמן כלל דכבר הערותי במקו"א על תשובת רא"ש הובא בש"ע סי' ל"ט סעיף י"ד דבודק יען שמסר בידו נאמן שמצא סירכא וקשה הא נשחטה הותרה מכח רוב בהמות כשרות וא"כ אמאי נאמן הבודק לאמור שמצא סירכא בשלומא אם אומר לטבח הבהמות שלח ואחוי בא נא וראה בודאי נאמן אבל אם אומר מצאתי סירכא והעתקתי אותה או אומר שמצא מחט ולקח אותה משם אמאי נאמן כנגד רוב בהמות כשירות ונשחטה הותרה ומצאתי אח"כ שפרמ"ג במשבצות זהב עמד בזה והניח בצע"ג. ואמרתי בתשובה אחת הגם ביי"נ ובס"ת ובטהרות ובפגול יש פלוגתא אביי ורבא אי צריך להיות עוד בידו או מהני אם הי' בידו ועיין ביו"ד סי' קכ"ז שאני התם דהתמנות הסופר או התמנות השומר או התמנות הכהן הוא שישמור שיהי' היין כשר והס"ת כשר והטהרות טהורין והקרבן כשר והוא בא שנעשה ההיפך המבוקש ממנו שנתנסך היין ונטמאו הטהרות והאזכרות לא נכתבו לשמן והקרבן נתפגל אז מעיד כנגד אשר התמנה ואמרי' דאינו נאמן חוץ אם יש בידו לאביי דאל"כ אינו נאמן שלא שמר פקודתו אשר הי' עליו ועיין ברשב"א גיטין דף נ"ג דאין אומן מרע אומנתו איך השיב לבעלים השומר את הטהרות או הסופר את הס"ת ולא אמר שאיתרע לו שמירתו לכן אינו נאמן נגד החזקה אלא א"כ עדיין בידו אבל בבודק שנתמנה על זה להכן הבשר בבדיקתו יען שיש מיעוט טריפות הריאה ושכיח סרכות בבה"כ וכדומה והוא אומן לידע לבדוק אם נמצא טרופות אז אם אמר שמצא טרופות הוא נאמן אפי' אין בידו להטריף דיש חזקה דאין אומן מרע אומנתו דחזקת פועל שעובד באמונה אשר האמינו לו בעליו לברר הטריפות מן הכשירות והא הימנוה בעליו ונאמן הבודק שמצא טריפות וזה שרמז הרא"ש דע"א נאמן בדבר המסור בידו עכ"ל לא כאשר הבין הפרמ"ג שיש בידו לעשות תמונת נקב טריפות והתקשה בפרמ"ג מי ימר דאין להבחין בנקב אם נעשה לאחר מיתה יעו"ש ונהפוך הוא דהרא"ש לא כתב בדבר שיש בידו אלא כתב נאמן בדבר שנמסור בידו שיהי' נאמן דאי אפשר שיצרך לברר הטריפות דהא בהרבה פעמים שאי אפשר לברר לעיני בעליו ואעפ"כ ידע בנפשו שמצא סירכא וכדומה ודוק וה"ה אשה משרת בבית אשר עבודתה להסתכל בהעופות אשר מכינה לאכול נאמנת שמצאה איזה טריפות בעופות דאל"כ איך תהי' משרתת בבית הכי להאכיל טריפות לבני בית ח"ו זאת עבודתה שהבית יהי' בית ישראל ואם היא אומרת שמצאה טריפות נאמנת דכל משרת אשר הופקד בידה כשרות הבית האמינוה כבי תרי וזה ברור בעזה"י. אך כל זה דנאמן השוחט אם אמר שמצא טריפות אם בא ואמר מיד טרם שלקחו הבעלי בתים בשר במקולין אבל אחר שכבר לקחו הבשר בתורת בשר כשר עפ"י השוחט איך יהי' השוחט נאמן אח"כ לאמור מצאתי מחט בחלל הגוף הלא הוא רק ע"א המעיד כנגד רוב בהמות כשירות ונשחטה הותרה ובפרט שהמתין עד שאכלו הבעלים וחזקה שלא הכשיר השוחט הבשר למכור בתורת בשר כשר אם מצא טריפות ואינו נאמן כלל כי חזקה שאין בודק מוציא מתחת ידו אא"כ הוא בשר כשר ודוק [ועיון ט"ז סי' מ"ח ובש"ך]. וגם הארכתי בתשובה אחת כיון דיש לו חזקת פועל הנותן ללבו כל הדברים הנוגעים אל הנשמה אינו נאמן לומר שכחתי או לא הייתי יודע מעולם הדין כי בחזקת כשרות וחזקת פועל יש בכלל שנותן ללבו להיות ירא וחרד בדבר ד' ואינו נאמן לעשות עצמו רשע שעשה שלא כדת שלא שמר כראוי' או שלא ידע שזה עון ומי שנכנס בכלל רוב מצוין אצל שחיטה מומחים או בחזקות רוב סופרים בקיאים או בחזקת בודקים מומחים אינו נאמן להוציא עצמו מן הרוב לאמור על עצמו דלא ידע הדין נהפוך הוא אוקמי' בודאי ידע ושמר כראוי' רק עכשיו בא לצער את חבירו ואינו נאמן ובפרט אם כבר יצא הדבר בהיתר עיין ט"ז סי' ח"י סברה זאת ועיין בתב"ש שם שהביא ראי' מדברי גמ' כתובות דף כ"ד יעו"ש וכ"ש אם כבר נאכל הבשר. סוף דבר נ"ל דאינו נאמן כלל לעשות עצמו רשע שהאכיל טריפות לישראל דאיזה שוחט לא ידע דמחט בחלל הגוף הוא שאלת חכם דיש לחוש עכ"פ שמא פעל המחט נקב ויהי' כל כך פשט בעיניו ההיתר להאכיל לבעלי בתים הבשר ואינו נאמן כלל לאסור הכלים ואם ידע בנפשו שפעל און ילך ויקבל תשובה לפני ד' ויהי' נאסר לזבוח עד שיעמוד לנסיון שנית אם הוא בקי בדיני שחיטה ובדיקה כי לדעתי אילו הי' חוזר על למודו כראוי לשוחט לא הי' באפשר שלא ידע שמחט הנמצא בחלל הגוף יוכל לפעול טריפות רק מי שמאמין לו וחושש על דבריו יען שנראה כאילו הסיח לפי תומו שבא לידו מעשה מחט ולא חשש עליו יחמיר להשהות כל כלי ביתו מעל"ע עכ"פ אבל אין לחוש להאמין לו כי הכל ערומי קמערים גדולה החזקה שאינו נאמן כלל כמו בס"ת שאינו נאמן ומברכים כמה ברכות בכל קריאת התורה לדור דורים ועיין בשב שמעתא שמעתא ו' ועיין רשב"א גיטין היטיב ובש"ך סי' קכ"ז על רמ"א דמלמדין אותו שלא להאמין ובאחרונים שם ודוק ויקבל השוחט בשבועה שמהיום והלאה כל דבר השינוי אשר ימצא הגם אם יהי' פשוט בעיניו ההיתר לא יעשה דבר בלי הוראת חכם כלל כנלענ"ד להלכה בעזה"י בתנאי אם יסכים רב דגבול אשר השוחט תחת רשותו ודגלו דברי הד"ש:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה