אור ברסלב
שות מחנה חיים ה › סימן ב

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ה · סימן ב

סימן א

לשונה הלכות הרב המופלג החרוץ כבוד מהו' ר' יהושע נ"י מ"צ בישוב טיסא דאדע יע"א. מכתבו עם שאלתו קבלתי והגם שאני טרוד בכל זאת חשתי ולא התמהמהתי להשיב לו מיד יען שהוא נחוץ. שאלה אחד אשר לא טוב עשה בעמיו ויצא מכשול מתח"י שמכר בשר שלא הודח ולא נמלח מה שעברו יותר מן ג' ימים אחר השחיטה ולא הגיד להקונים שלא יבשלו בשר ההוא ולא יאכלו ממנו כי אם צלי אש ע"כ באתי בשאלתי מה דינו של הטבח הזה אם להעבירו מפרנסתו או לא וגם שמע עליו ששתה יי"נ ועוד שמחלל שבת ועדים מעידים עליו בשעת יציאת מבית הכנסת בש"ק נתן בשר להערלים ומגערין בו ואומרים אליו היעשה זאת בעמינו לחלל שבת והשיב להם "דאס מוס איך טוהן דען דאס איזט איין גזירות המלכות" ע"כ אם יש להתיר הכלים שנתבשל בהם בל"ס שניקח מן הטבח הזה למפרע עכ"ד. תשובה אחת שאל ועל ג' דברים השאלה עומדת כדת מה לעשות בקצב הנ"ל חטא בכפלים (א) האכיל בשר שעבר ג' ימים בלי הדחה אם יש להעבירו מפרנסתו שלא יהיה עוד קצב (ב) שחילל ש"ק שהקציב בשר בש"ק רק הוא אומר שצריך לעשות כן מפני גזירת המלך (ג) אם להטריף הכלים של כל בני היישוב אשר לקחו בשר מן הקצב הזה למפרע וד' יעזרני שלא אכשל בדבר הלכה. הנה אודות שאלה א' אם להעביר את הקצב בעבור שמכר בשר ששהה ג' ימים בלי הדחה להכשיל רבים כבר העיר עבודת הגרשוני בסי' ט"ו ראיה שלא להעבירו מדכתב הרמב"ם ושו"ע סי' ס"ד וז"ל טבח שדרכו לנקר בשר ונמצא אחריו חוט או קרום מלמדין אותו ומזהירים אותו שלא יזלזל באיסורים אבל אם נמצא אחריו חלב אם הוא כשעורה מעבירין אותו עכ"ל הרי החילוק מבואר בחוטים וקרומים שהוא מדרבנן אין מעבירין אותו וק"ו בחומרת הגאונים שלא מהני מליחה לבשר אחר ג' ימים דאין מעבירין אותו עכ"ד ורמז בפ"ת בסי' ס"ד על דברי עה"ג הנ"ל יעו"ש. ולא אכחד אם היה מאכיל בשר האסור מדבריהם הן מדברים הפוסלים בשחיטה או שטריפה בבדיקות הריאה הייתי אומר שמעבירין אותו כיון שאסור בוודאי מדרבנן הוא אסור מדאורייתא מכח לא תסור והרמב"ם קאי שלא האכיל כזית דומיא בחלב דמעבירין אותו אפי' בחלב כשעורה אז אין מעבירין אותו אם האכיל חוט או קרום שהוא מדרבנן או אפילו מדאורייתא עכ"פ אין בכזית חוטים וקרומים מלקות רק איסור דאורייתא כחצי שיעור מדכתיב כל חלב תיבת כל מרבה אפי' חוטים וקרומים כמבואר ברמב"ם שם ה' ט"ז וברה"מ שם לכך אם מאכול ח"ש חוטין וקרומין אין מעבירין אותו דהוה ח"ש בכמות וגם ח"ש באיכות דהא אפילו כזית חוטין וקרומין הוה כחצי שיעור וא"כ אפי' אם היה ח"ש בכמות אין מעבירין אותו אבל לעולם אם האכיל כזית חוטין וקרומין מעבירין אותו וה"ה אם האכיל כזית איסור דרבנן ג"כ מעבירין אותו הגם דליכא מלקות דאורייתא עכ"פ האכיל כזית איסור ודוק. אמנם מדברי הרה"מ בה' כ"א שם שכתב יען דגמרא נקטו הדין בחלב ש"מ בחוטין וקרומין אין מעבירין יעו"ש וא"כ ר"י דאמר כזית בגמ' דף צ"ג יקשה אם בכזית דווקא א"כ לאשמעי' שאפי' בחוטים וקרומים מעבירין ואין להשיב יען שרב פפא נקט בחלב כשעורה פליג ר"י ואמר כזית אבל לעולם שבכזית חוטין וקרומין גם כן מעבירין הא גופא קשה למה לא אמר ר"פ בחלב כשעורה בחוטין וקרומין כזית ור"י אומר אפילו בחלב כזית אלא משמע שאפי' בכזית חוטים וקרומים אין מעבירין יען דאין חמור שיהי' בו כרת או מלקות ומכ"ש באיסור דרבנן בכזית שאין מעבירין ודוק. אך כפי דברי הלח"מ בה' כ"א דהך כזית הוא אפילו בשנים ושלשה מקומות יעו"ש הפי' בהבנת הרמב"ם א"כ לא יוכל ר"פ ור"י לומר דינם בקרומים וחוטים דבהנך צריך כזית ביחד וכזית בחלב הוה אפי' בשנים וג' מקומות אבל לעולם אפשר אם מאכיל כזית ביחד אפילו באיסור דרבנן מעבירין אותו דהא הכשילו באמת ומה לי שהכשיל באיסור דאורייתא בח"ש או שהכשיל באיסור דרבנן בכשיעור ודוק. ועוד עלה בדעתי בגמ' ובש"ע ורמב"ם איירי שלא נכשל אדם ע"י כי הוא מכר הבשר ובדקו אחריו ונמצא חלב טרם שנאכל עכ"פ הוא הקיל הראש באיסור אך מחלקים בין חלב שהוא איסור גמור או קרומים שהוא איסור מדרבנן אבל אם כבר נאכל ונכשלו רבים על ידו אז אפי' באיסור דרבנן מעבירין אותו דהא הכשיל רבים וק"ל. ולכאורה השכל גוזר להיפך דהלא כל נאמנות הקצב הוא על חזקת כשרות שלא נחשד ישראל להכשיל חבירו דעובר על לפ"ע והוא נכנס תחתיו לעונש אם חבירו לא ידע שעובר עבירה כלל כי לפ"ע הוא אפי' אם יחפוץ לעבור עבירה והוא מושיטו לו בתרי עברי דנהרא אבל אם מכשיל חבירו בלא דעת הוא מקבל ענשו כמבואר ברש"י בתורה ובמדרשי חכז"ל והארכתי בדבר זה לבאר בעזה"י וא"כ לכאורה לפי דברי הרה"מ בפ"א מאישות דעל איסור דרבנן ליכא לסמוך על חזקת כשרות דלאו כ"ע מוזהר זהירא ולולא דבעילת פנוי הוא איסור דאורייתא איך אמרי' חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות יעו"ש וא"כ קשה האיך סמכי' בקצב שלא יאכל איסור דרבנן לזה התעורר בני הב' החרוץ ר' יעקב שלום נ"י וצ"ע. אך משבשתא לו יהיה שיש אנשים שאינם נזהרין באיסור דרבנן סמכי' עליו דספק דרבנן להקל והרה"מ הוכיח איך אנו עושין חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ואי הוה בעילת זנות איסור דרבנן לא נתהוה ממנו חזקה שהוא כודאי אבל לסמוך על קצב לו יהיה שהוא ספק אם נזהר סמכי' עליו דקרוב הוא יותר דנזהר גם באיסור דרבנן והוה ספק דרבנן ולקולא וכ"ז כל זמן שלא מבורר שזה הקצב הוא מאותן אנשים שאינם נזהרין גם באיסור דרבנן אבל אם ראה ראינו שהוא מקלי דעת וכבר הכשיל לרבים א"כ איך נסמוך עליו באיסור דרבנן שלא יכשיל עוד אם ראה ראינו שמרע אומנתו ועבר בשאט נפש להכשיל כי קל בעיניו איסור דרבנן ודוק ואולי כיון שאנו מזהירין אותו אז נעשה ספק שישמע לקול המזהיר וספק דרבנן לקולא ותלינן דלא יכשיל עוד ודו"ק. ואולי אפילו אם כבר הכשיל באיסור דרבנן אעפי"כ לא מעבירין אותו במה שהערותי במקו"א מה דאסרו רבנן הוא על מי שעבר דבריהם בשאט נפש אבל מי שנכשל בשוגג ע"י איש אחר שמכר לו איסור דרבנן לא עבר עבירה כלל כי החכמים עשו דבריהם לסייג וגדר לדאורייתא שלא יבוא האדם להיות פרוץ באיסור דאורייתא ולתכלית זה די אם אסרו החפץ למי שרוצה לעבור במזיד על דבריהם אבל אם כבר אכל בלא הודע אליו מה בצע אם עבר האיש עבירה ולא אסרו כלל בכה"ג ולכן הוה הדין ביו"ד סי' קי"ט אם מכר לחבירו איסור דאורייתא ואכל צריך להחזירו הדמים ואם מכר לו איסור דרבנן א"צ להחזיר הדמים ועיין בש"ך שם בשם הסמ"ע ולפימ"ש יובן הדבר דאיסור דרבנן מתחיל בלא תסור מדבריהם אם יודע שסר מדבריהם אז עובר אבל נפש בלא דעת לא יחשוב לו ד' זאת למכשול והבן אבל המכשיל הוא חוטא נפשו שידע מזה אבל עכ"פ אפי' הכשיל באיסור דרבנן הוה כאלו לא נעשה המכשלה באיסור דאורייתא וגרע ממנו דבדאורייתא עכ"פ הוציא מתח"י מה שחבירו יוכל לבוא לידי מכשול דאפי' דאוכל בלא דעת קאכל איסור אבל באיסור דרבנן לא הוציא דבר שיכשול בו חבירו דאם לא יודע לו לא הכשילו ולא ימצא להאוכל און ולכן מזהירין אותו אבל אין מעבירין אותו אפי' אם האכיל איסור דרבנן כדי שביעה אבל בחוטים וקרומים אם נאמר שהם איסורים מדאורייתא מסתבר אם האכיל כשיעור מעבירין אותו וכ"ז רק להערה בעלמא להגדיל תורה אבל לא לצרף להקל באיסור דרבנן ח"ו. אך בנידן הזה שהוא רק חומרת הגאונים שלא לבשל בשר ששהה ג' ימים בודאי צדקו דברי עה"ג שיש להקל שלא להעביר אותו מאומנתו אבל עכ"פ חשוד הוא על בשר ששהה ג' ימים ולא יהיה נאמן עוד לאמור שהוא עשה הדחה בתוך ג' ימים חוץ אם יקבל ת"כ שלא ימכור בשר ששהה ולא הודח שיהיה מורא תקיעת כף על פניו וכאן לא שייך שהוא מושבע ועומד יען דהוא רק חומרת הגאונים וחל השבועה או הת"כ עליו ואם יעבור אח"כ הרי דינו כתוב ואל יתמה שלא כתוב זה כי הרבה צריכין לעשות באיש קלי הדעת ובדור נפרוץ אשר חומרות נדמו להם כקולות אז אין די באזהרה ובפרט זה הרשיע שכבר הכשיל רבים לעבור מה שמוזכר ומפורש בש"ע לאיסור ודוק. (ב) אם לאסור הכלים למפרע לחוש שגם מכבר מכר בשר ששהה ג' ימים כבר העיר ע"ז עה"ג ושם ג' חקירות שלא לאסור הכלים (א) דווקא בשוחט שלא ידע הל' שחיטה אסרי' למפרע יען דהוא טעה שהאמין שיודע לשחוט ונתברר שטעה שלא ידע א"כ אסרי' כל מה ששחט למפרע וגם הכלים אסורים אבל כאן שידע שאסור למכור בשר ששהה ג' ימים וע"כ שנעשה פושע ואמרינן עכשיו הוא דאיתרע יעו"ש וכבר ביאר בקצו"ח ובש"ש על הך דין בחו"מ סי' ל"ד אם לא ידענו מתי נפסלו העדים לא פסלי' כל מה שהעידו מכבר דאוקמי' אחזקת כשרות ונתקשה הגאון בשלומא בשוחט שהמיר לא אוסרין הכלים למפרע דעכשיו נעשה פושע מכח מעשה שעשה ולא חיישי' על מעשה אחרת מזמן מרובה אבל אם יש ספק על אותו מעשה אימתי נעשה המעשה היה ראוים להחמיר ואעפי"כ אמרי' השתא הוא דאיתרע ואמרינן דאותו מעשה בודאי עכשיו נעשה יען כי היה לו חזקת כשרות יעו"ש ומכ"ש כאן דלא נאמר מדמכר עכשיו טריפות ונבילות כבר עשה כמו כן (ב) מטעם הלא כל הבשר שמכר מאז הוא רק ספק אולי שהה ג' ימים וא"כ אפי' יש בשר לפנינו והוא ספק ג' ימים אנו מתירין לבשל הבשר מכ"ש שלא נחמיר לאסור הכלים בעבור בשר שהוא ספק אם היה בשר של ג' ימים עכ"ד ואוסף הלא כל בשר ששהה היה לו חזקת קמייתא חזקת היתר לבישול דמיד אחר השחיטה הי' מותר לבשל רק אחר שיעבור על הבשר ג' ימים נתחדש בו איסור בישול וא"כ יש ספק שמא הוא אסור לבישול אמרי' אוקי הבשר על חזקת קמייתא ועדיין הוא בהתירא אמנם משבשתא הוא דמעולם היה לבשר חזקת איסור שלא לבשלו עד שיוציא ממנו דמו (ועיין בנקה"כ סי' ס"ט בספק אם נמלח) ועכשיו נולד ספק אם יפעל בו מליחה להוציא ממנו הדם ואוקי החתיכה על חזקת דם שבו והגם דליכא בזה חזקת איסור ממש כאשר הארכתי במ"ח ח"ר סי' מ"ג עכ"פ חזקת קמייתא להיתר ג"כ לא שייך אבל עכ"פ אמת דמתירין בשר ספק של ג' ימים כדברי עה"ג ומכ"ש שלא לאסור הכלים ודוק והיה בדעתי להעיר מכח דם שבישלו דרבנן וספק אי הי' הבשר שהה ג' ימים והוה ספק דרבנן רק א"כ כבר הי' נאסרו כלי ראשון שנבלע הדם בהקדירה כאשר נתחמם טרם שנתבשל ונאסר הקדירה מדאורייתא בשעה שהיה דם איברים שפירש ועדיין לא נתבשל רק ע"י חימום נבלע ונאסר ודוק כי קצרתי (ג) מטעם דבכל ספק ששהה אוקמי' הבהמה על חזקת חי ואח"כ נשחטה ולא הוה ג' ימים שעבר וכן העיר הפלתי בסי' ס"ט ס"ק נ"ג יעו"ש ועיין בתוס' בב"ק דף ק' יעו"ש והגם דיש לחלק בין אם אנו דנין אם מתה כדרכה אוקמי' על חזקת חי אבל אם נהרג ע"י אדם וסוף בהמה לשחיטה עומדת וידענו שנעשה בה מעשה השחיטה ולא ידענו אימתי עשה האדם התכלית לבהמה מנ"ל לאוקמי אחזקת חי ועיין בנקה"כ בסי' שצ"ז בכל זאת בחומרת הגאונים בודאי ראוי' לצרף לאוקמי אחזקת חי והגם שאין לנו לדון על הבשר עוד דכבר נאכל הבשר אעפ"כ לענין חומרת הגאונים גם זה נכון ודוק. (ג) אודות שקצב בשר בליל ש"ק מלבד שבפ"א לא נעשה מומר ולא עוד הלא דלמא כבר היה החתיכות בשר מחולקים מבעוד יום רק הי' שוקל בלילה וגם הלא כבר פסק החיי אדם כלל ל"ו שאין מלאכת מחתך באוכלין ועיי"ש בנשמת אדם וכמדומה לי שראיתי כן גם בפרמ"ג ואין כעת פנאי לחפש והגם שהוא רשע קל שבקלים למה לא היה לו גוי אשר יחתוך וישקול אם צריך ליתן לאנשי הצבא מחק שר המלך כי לולא כן שהיה צריך ליתן לחיל המלך בשר לא ידעתי מה חק מלכות הוא שצריך לחלל שבת הלא המלך ויועציו ושריו כולם שווים לטובה ליתן חירות לדת שיהיה יוכל כל איש לשמור אמונה שלו כאות נפשו ע"כ אשפוט שהיה צריך ליתן בשר לחיל אנשי הצבא אבל בכ"ז יהיה מזהיר אותו אם יחלל שבת דעכ"פ עבר על עשה דשבתון שצריך לשבות ולא יעמול בגופו עיין רמב"ן בתורה פ' אמור שפי' הדברים יעו"ש ואם יקבל לילך בדרך ישרה לנהוג בדת יהודית יכול הוא להיות עוד קצב אבל אם ישוב לכסלה בודאי לא יאכל ישראל מן הבשר שנלקח במקולין שלו כן נראה לע"ד בעזה"י הד"ש. אחר זה הראה לי בני נ"י דברי נטע שעשועים בסו' י"ז בענין זה וראיתי שמחמיר בזה וכתבתי על הגליון אחר שחולק על דברי עה"ג וז"ל ולדעתי רחוקים הדינים בשלומא בריאה הגם שגוף בדיקת הריאה מדרבנן דמדאורייתא סמכינן על הרוב אבל עכ"פ עשו בדיקת הריאה משום חשש טריפות דאורייתא שגזרו על מיעוט טריפות שמצוי שהוא טריפה מדאורייתא ואם לא בדק שפיר הוא רשע בחשש איסור דאורייתא שהוא בלאו אבל בדיקת חוטים וקרומים אם הוא מדרבנן לית ביה פשיעה באיסור דאורייתא כלל דלא משכחת שיכשל האוכל באיסור תורה עכ"ל:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה