אור ברסלב
שות מחנה חיים ה › סימן א

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ה · סימן א

הקדמה

ד' יענה שלומך בכל טוב כאות נפשך לטובה אהובי תלמידי הרב המה"ג הצדיק כבוד הרב ר' עמרם ישי נ"י אב"ד דק"ק סערנטש. אחד"ש היום קבלתי מכתבך עם שאלתך ובקשת כי נחוץ הדבר להשיב מיד ועזרני ד' להשיב לך כזאת אשר חנן לי אלקים להראות לך כי החמרת מאוד ובפרט לחוש לצרוך שני עדים המעידים ואת אשר תעשה הודעתי לך בסוף ובפרט בעוה"ר בדור הזה אין ראוים להיות מן המקילין ביותר ולא מן המחמירין לחדש חומרות רק טוב לילך בעקבי אבותינו ורבותינו ז"ל זכותם יגן בעדינו הד"ש. שאלה וז"ל אם אב נאמן על בנו להעיד שהוא בקי בבדיקת פנים בבהמה בשאלת הריאה וכדומה ולע"ד כיון דתלי' בממונא דהבן רוצה לפרנס עצמו ובני ביתו עי"ז והרב רואה שבקי בדינים ועל הסכין אבל על בדיקת פנים הדרך שהרב יאמין לשו"ב שלמדו איך יהי' נאמן קרוב או אחד ולמה לא יצטרכו שנים כשירים עכ"ל. תשובה אחת שאלת ושנים דברת ראשית דבריך אם האב נאמן על בנו ואח"כ הוספת שיהי' צריך שנים כשירים ולא כן עמדי כאשר אבאר לך בעזה"י. הנה אם האב או שאר קרוב דאורייתא נאמן להעיד שקרובו בקו בחכמת בדיקת פנים אם הרב מנסהו שבקי בדיני בדיקת פנים נ"ל פשוט שיהי' נאמן דהא כלל גדול בתורה נשחטה הותרה דרוב בהמות כשירות והגם שהחמירו בבדיקת הריאה דשכיח בה טריפות היינו דשכיח בהו טריפות אשר אנו מטריפין מכח ספיקות וחומרות אבל בודאי מי יכחיש שרוב בהמות כשירות עפ"י דין תורה כמבואר בגמ' ובפוסקים ועיין בפלתי סי' ל"ט ס"ק ב' קו' למה לא הוכיחו בגמ' דאזלינן בתר רוב יען דאנו אוכלים חלב מן הפרות אשר עודנה חיים יעו"ש ודבריו מופלאים דגמ' חקר מנ"ל מקרא דאזלינן בתר הרוב ובבכורות דף ו' חקרו הגמ' מנ"ל דחלב שרי דהוה היוצא מן החי ומי יאמר לנו שמותר החלב טרם שבדקנו כל הטריפות דגם אם שחטו הבהמה עכ"פ החלב נחלב בחיי הבהמה אבל אי ילפו' משאר פסוקים דאזלינן בתר רוב וגם ילפינן דחלב מותר באכילה אז מותר החלב אפי' אם האם עודנה בחיותה אבל אי אפשר למילף מכל הנך פסוקים דילפי' בבכורות דף ו' שמותר החלב בחיי הבהמה אבל עכ"פ ברור מדאנו אוכלים החלב בחיי האם דמדאורייתא יש חזקת היתר אפי' כנגד טריפות הריאה רק דרבנן חששו על מיעוט ריעותא דשכיח בריאה שנצרך בדוקה ולמה לא נאמין להאב להעיד שבנו בקי על בדיקות פנים הלא נשחטה הותרה הגם אם נאמר שאב אינו נאמן שבנו בקי בדיני שחיטה ובדיקת הסכין היינו להיות נאמן נגד חזקת איסור שאינו זבוח ובהמה בחייה בחזקת איסור עומדת אבל על בדיקת הריאה הלא אז יש נשחטה בחזקת היתר עומדת ונאמן ודו"ק. ואוסיף עוד הלא אותן טריפות אשר בעבורם אנו צריכים בדיקות פנים המה מיעוטים בטריפות ריאה כי כמה וכמה טריפות בריאה אשר אי אפשר לידע בבדיקת פנים ובעבור כן הקפידו להוציא הריאה ולבדוק אח"כ א"כ כנגד טריפות הצריכין בדיקות פנים בודאי נשחטה הותרה דדווקא אם מצרפין כל הטריפות אשר יוכלו להיות בריאה יש מיעוט המצוי טריפות אבל לא נאמר שיש מיעוט מצוי באותן אשר צריכין בדיקת פנים ודוק. ומה שרמזת וז"ל כיון שתלי' בממונא דהבן רוצה לפרנס עצמו ובני ביתו עכ"ל דע כלל גדול אמרו חכז"ל אין אדם חוטא ולא לו ואמרו כל עמל אדם לפיהו לא לפי בנו ולא לפי בתו הגם שבעבור הנאת עצמו ח"ו יחטא איש אבל בעבור הנאת בנו ובתו לא יחטא ולא חשדינן לאב להיות מחטיא רבים כדי לפעול הרווחת בנו ולא יעיד עליו שהוא בקי בבדיקת פנים אם אינו בקי ח"ו לא תהי' כזאת בישראל ודוק. וראיה לדברי ממה דפסקי' ביו"ד סי' שי"ד בדין דחשודין כהנים להטיל מום בבכור אעפ"כ פסקי' בסעיף ד' וז"ל אפי' בניו ובני ביתו של כהן מעידין לו על הבכור אבל לא אשתו מפני שהיא כגופו עכ"ל הרי יען דאיסור דרבנן סמכי' על בניו דלא יחטאו בעבור הנאת עצמן שיאכלו מן הבשר מכ"ש שלא נחשב לאב שיעיד שקר על בנו כדי לעזור לו לפרנסה ודוק. והגם שיש להשיב דשאני התם לו יהי' שהטיל בו מום ג"כ אין כאן איסור תורה כמבואר בבכורות בגמ' פ"ה אבל כאן הגם שחיוב בדיקת הריאה מדרבנן אבל החשש הוא פן יש טריפות דאורייתא א"כ הוה שהאב יהי' נאמן על בנו בדבר הנוגע איסור דאורייתא. אחר העיון נ"ל דנהפוך הוא אם נאמן הבן להעיד לטובת האב באיסורין אשר הוא רק איסור דרבנן אשר אין חזק חזקת כשרות כל כך על איסור דרבנן עיין רה"מ בפ"ב מאישות דהוכיח דאיסור בעילת פנוי' דאורייתא דאל"כ איך עושין חזקה דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ועיין במ"ל הל' ריבית ברב עילוש גברא רבה לא שלח טופיינא לריבית מכ"ש שנסמוך על חזקת כשרות שאב לא יחזיק לבנו להכשיל רבים בבדיקת הריאה אשר יוכל להיות שמאכל טריפות דאורייתא וגם יהי' ח"ו מכשול עולמית דחמור בעיני אדם עיין רא"ש סוף נדרים הגם דחשודה לעשות איסור חמור בכל זאת לא תאמר לבעלה גרשתני להיות באיסור עולם הגם שיש שם איסור מיתה וכאן איסור לאו דטריפות הלא ביאר רש"י ביבמות דף קי"ט אם יש חשש שנוגע בגוף האיסור אמרי' מה לי איסור לאו ומה לי איסור כרת ועיין בתשובת תה"ד ודוק. ואין להשיב דשאני התם בבכור דיש איסור ברור אז אין בנו חשוד להעיד שקר בעבור האב וה"ה האב בעבור בנו אבל כאן דלא נגמר המכשול ברור דמי יימר שיבוא תחת ידו בבדיקת פנים טריפות ויצא מכשול מידו א"כ יש לחוש שהאב משקר בעבור בנו דוגמא דאמרו בגיטין דף ס"ו דבורי אמרי מעשה לא קעביד דפי' התוס' שם אם נגמר הדבר מיד הגם שיאמרו בדבור הוה כמעשה כגון להעיד מת בעליך אבל בגט שאמרו בשם הבעל פלוני ופלוני כתבו גט יעו"ש וה"ה הכא יתלה האב מי יימר דיבוא תחת ידו מאותן טריפות שאינו בקי בו בבדיקת פנים נ"ל דנהפוך הוא אם רואה שחכמים חששו לבדוק יען דשכיח אותן טריפות מהכ"ת יתלה הוא דלא ימצא בידו אם בנו ישחוט בהמות ונמצא שהכשיל רבים בעדותו ודוק. וחזי דאל"כ איך נאמנים אפי' שנים להעיד שזה בקי בבדיקת פנים ניחוש דלמא קבלו ממון כיון דלא נגמר המכשול בדיבורם אלא פשיטא שאני הגט דחסר מעשה כתיבה ונתינה מאותן שנים אשר יכתבו ויתנו אבל כאן מאי חסר הלא ידעו שבודאי ישחוט שנטל קבלה להיות שוחט וממילא יוכל להיות שיבוא תחת ידו אחת מכל השאלות השייכים לבדיקות פנים כמו דנחשב מעשה אם מעידים מת בעל האשה הגם מי יימר דתנשא לאיש אבל עכ"פ נגמר המעשה אם אחד יבעל אותה אפי' בעכ"ח וק"ל. ולא עוד הנותנים כתב תעודה להעיד על איש שהוא בקי בבדיקת פנים המה שוחטים אשר אומנתם בכך להעמיד שאר שוחטים בעולם וא"כ יש חזקה אין אומן מרע אומנתו להוציא מתחת ידו להעיד על איש שהוא בקי בבדיקת פנים אם אינו בקי ועיין דבר נפלא בשב שמעתתא דלכך אין הסופר נאמן שהס"ת לא נעבד או לא נכתב לשמה הגם דאין עוקר החזקה מעיקרא שלא הי' הס"ת כשר מעולם יען וביען דרוצה לסתור חזקת אומנות שסופר כותב ס"ת בהכשר וכיון שהוציא מתחת ידו בשם ס"ת כשר אינו נאמן לסתור חזקת אומנתו יעו"ש כי נחמד ואמת וה"ה שוחט שמעמיד תלמידו לפני הרב ומעיד עליו ונותן כתב תעודה יש חזקת שלא הוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן כי בזה מגרע חזקת אומנתו וא"כ ע"א דעלמא נמי שהוא שוחט בודאי נאמן ודוק. וה"ה אם האב הוא שוחט ומעיד על בנו שבקי בבדיקות פנים ג"כ נאמן דכל מקום שע"א נאמן ה"ה האב דיש חזקה דלא יגרע אומנתו ומאי דאמרי' כלום אב מעיד על בנו היינו בדבר שצריך כח עדות אבל באיסורין דצריך רק אמיתיות הדבר עיין ט"ז ביו"ד סי' צ"ח ס"ק ב' בודאי גם האב נאמן ודוק (ועיין קידושין דף ס"ד אי אב נאמן על בנו שהוא בן י"ג שנים ועיין בפנ"י שם). וגם נ"ל דהוה כמו שלח ואחוי דע"א נאמן עיין גמרא קידושין [ס"ו ע"ב וש"ך יו"ד סי' קכ"ז ואפי' לפי מה שהעיר הגאון מהר"ש לאנדא בשיבת ציון דשלח ואחוי הוה דווקא כגון בבעל מום שע"כ ימצא בו אבל אם אמר שרץ מונח על טהרותיך או גוי עומד ומנסך יינך שיכול להצדיק עצמו שניטל השרץ והגוי הלך אינו נאמן ע"א דאין זה שלח ואחוי יעו"ש מילתא בטעמא אעפ"כ בנידן דידן הוה שלח ואחוי שירא להעיד עליו פן יצוה הרב ששוחט אחר יבדק אחרי' או לפניו ויוכל להראות שאינו בקי בבדיקות פנים ואיך ישא פניו ממום שהעיד בשקר ולא חש להכשיל רבים הכי יאמר ששכח מאתמול להיות בקי בבדיקות פנים ואפי' אם אב אינו נאמן להעיד על בנו שבקי באומן ידו שאני התם דאפשר להתנצל דאתמול הרגיש אפי' בפגימה דקה והיום אולי ידו כבידה עליו אבל אם העיד רק שבקי בדינים ועל האומן יד יש לו קבלה השכל גוזר שיהי' נאמן מכח חזקת כשרות וחזקת אומן ואפי' דנאמר דאינו נאמן שאני התם דיש חזקת איסור דאינו זבוח כנגדו אבל להעיד שהוא בקי בבדיקת פנים ועל הדינים ועל השחזת הסכין הרב ינסהו בודאי האב שהוא שוחט נאמן גם על בנו ודוק. כל זה כתבתי להלכה אבל למעשה נראה לי דיש לחוש שאהבה מקלקלת השורה מרוב אהבה מאב לבנו יש לחוש על אבן חן הוא השוחד שיעור עיני חכמים ויסלף גם לצדיקים דבריהם על כן לא יתן הרב לו רשות להיות שוחט אלא א"כ שוחט אחר יעיד עליו שבדק ג' פעמים לפניו ומצא את ידו נאמן ודי בזה להאמין לאביו שלמד אצלו בדיקת פנים יפה יפה וכל זה אם האב הוא שוחט העומד לשרת בקודש לברך את הזבח אבל אם אינו שוחט ואז אין כאן חזקה אין אומן מרע אומנתו צריך כתב תעודה משוחט מומחה כאשר נוהגים בנתינת רשות לשוחט חדש כנלע"ד בעזה"י. ותדע שלא נעלם ממני תל"י שיש פלפול בשו"ת אם אין האב נאמן ליתן קבלה לבנו להיות שוחט אעפ"כ אין אנו אני מצרף עצמי אפי' להאמין לו על בדיקת פנים רק באופן הנאמר למעלה ולכן לא הערותי על שורש הדברים אם האב נאמן ליתן קבלה לבנו דברי הד"ש. בשולי המכתב אודיעך שבעיקר ענין אם האב נאמן על בנו לאמור שהוא מוסמך להיות מורה הוראה או להיות שוחט או סופר או מנקר גיד וכדומה יש לי הערה דהוה כמו אם ע"א ואמר חתוכה זו חלב או חתיכה זו נבילה דקיי"ל האיסור עצמו בע"א יוחזק קודם שהגיע לידי מעשה וה"ה קרוב ועיין בר"ה דר"ש סובר דקרוב נאמן בקידוש החודש דהוא קודם המעשה וה"ה להגיד דבנו בעל הוראה או שוחט או מנקר או סופר אם עדיין לא הורה ולא שחט ולא ניקר ולא כתב סת"ם יהי' נאמן דזה רק בירור על מעלות בנו ונ"מ אם יבוא איזה דבר לנסיון בענינים האלו נשאל את פי בנו כי הוא בר סמכא שהוא מלומד ובקי ואם אח"כ נעשה רב ומנקר ושוחט וסופר להיות קרדום בידו להביא גם פרנסה לאנשי ביתו הוא המסובב כמו אם אח"כ יאכל אחד החתיכה עיין רמב"ם בה' נזירות ובה' שגגות ועיין בספרי מ"ח [ח"ב יו"ד סימן ג'] שהשגתי על דמיון התורת גיטין דף ב' אבל בנידן כזה נכון והדברים ארוכים אין עת להודיעם פה:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה