שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ה · הקדמה
הקדמת המחבר:
יתברך העוזר וישתבח המושיע ידעתי כי רק זכות אבותי
ורבותי ז"ל עמדה לי להקים אותי ולהעמידני על רגלי ואם ששולטים בי מכאובים רבים ויסורים גדולים לא עליכם בית ישראל בכל זאת חסד גדול הוא מד' שאני מיושבי בית המדרש ואומר ברוך אתה ד' למדני חקיך שהחייני וקיימני והגיעני הזמן הזה ואני נותן הודאה על העבר ואתפלל על העתיד שיחזקני ויאמצני לתורה ועבודה ויצליח אותי לזקנה ושיבה טובה אמן אמן. חסדי ד' אזכיר שבזכות אבותי ורבותי ז"ל עזר לי ד' גם עתה להזמין לפני נדיבי לב אשר מהונם כבדו את התורה להיות לי אחי העזר ואחי סמך להוציא לאור ספרי ח"ג על היו"ד ואזכיר שמם לזכר עולם לטובה ה"ה הקצינים ש"ב החבר ר' אברהם רא"ד נ"י מפ"ב והחבר ר' זלמן לאווינגער נ"י מוואדנא והחבר ר' אלעזר צוקער נ"י מווארקאן והחבר ר' בנימין לאעווי נ"י מדייטש קראנע והחב' ר' אליעזר ב"י מיארדענהאז ועוד אחד אשר הקפיד שלא להזכיר שמו איש ואיש נדבו ועזרו כפי יכלתם וכולם יעמדו על הר הברכה וגבעת הצלחה זכות כבוד התורה יגן עליהם. ובאתי להזהיר לבני ישראל למודי ד' שחלילה לא יסמוך עלי כדין חדש אשר חדשתי כי לא באתי להורות אלא להערות להרחיב גבולי תורה הן כאשר הייתי בריא ושלם שהעיון לא הזיק לי וגם הי' הלילה כיום לפני לחקור ולהעמיק בתורתינו הקדושה קראתי בקול גדול הגם שהרואה יראה שדרך שקר שנאתי ואמת חפצתי לא אדע אם מצאתי האמת גמור לכן אל יסמוך עלי איש ח"ו קל וחומר כעת אשר לא ככחי אז מלפנים כחי עתה וגודל העיון והתמדה מזיק לי על כן ח"ו שלא יסמוך עלי איש בהוראה אני בא רק בקצירת אומר שם רמז עניות דעתי הערות קטנות עם גדולות כאשר עין רואה יבין וישכיל אם להשמאיל ואם להימין ואם הוא בר סמכא ימצא בי עזר בעזה"י. ולא אמנע להודיע כי בפעם הזאת לא הייתי במקום הדפוס רק מסרתי פנקס השו"ת שלי לבני הרבני החריף ובקי כמוה' ר' יעקב שלום נ"י וגם התשובות אשר כתבתי בעיר פעסט סמכתי על בני הנ"ל הוא יבחר לידפסם כי ידעתי שאוכל לסמוך עליו בעזה"י בכל זאת אני בעצמי לא הייתי שם להסתכל פן יש חסרון או יתרון אין זה במרד ובמעל רק שגיאות מי יבין אני נותן תודה לבני נ"י על טרחתו הגדולה וד' ישלם לו בכל מילי דמיטב. ואני תפלה לד' שלא יצא דכר תקלה על ידי ולא אכשל כדבר הלכה ויהי' דברי אשר חננת אותי יהי' קרובים למרכז האמת ומה ששגיתי ברואה או שנעלם ממני דבר אשר הקדמני חובר חיבור אדם מלפני תעמיד לי רעים אהובים אשר יעמידני על האמת ועל הנעלם. ואבוא היום בזכות אבותי ה"ה אבי אדמ"ו הצדיק מוה' מרדכי אפרים הנקרא בפי כל ר' פישל סופר ז"ל בן הצדיק ר' זוסמן סופר ז"ל ואמי מורתי הצדקת לאה בת החשוב וירא אלקים מכבד התורה כבוד ר' יהודה לאשברין ז"ל זכרונם לברכה ובזכות רבותי גאוני ארץ ומוסדי דור ה"ה הגאון בעל חת"ם סופר והגאון בעל שערי תורה והגאון בעל אמרי א"ש זכרונם לברכה לפניך מלך מלכי המלכים הקב"ה ברוך הוא וברוך שמו וברוב כריעות וברוב השתחויות בתודה על העבר ובתפלה על העתיד שאזכה להפיץ מעיינותי חוצה במקהלות ישראל ובסגל חבורה למודי ד' בחריפות ואגדה כאשר עם לבבי אמן. וזכור אזכיר שבר גדול אשר קראני על פי ד' שמתו עלי ר"ל חמש בנות ובן אחד הילדה שרה והילדה רייזיל והילדה רבקה מלכה והילדה צירל בלומה וגם בתי הגדולה שהיתה נקראת על שם אמי לאה וגם בני הילד מאיר שלמה זכרונם לפני מכניע לכי לא עליכם עבדי ד' יקרה אתכם כאלה ולא מאלה וגם אותי ישמור ד' מכל צרה יגון ואנחה וישמחני כימות עניתני לבלה בטוב ימי לעולם אמן. ושפתי לא אכלה עד שאני תפלה לד' שיגמור בעדי ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים כל דברי תורתך ולא ימושו תורתך ומצותך מפי ומפי זרעי ומפי זרע זרעי עד עולם אמן. היום ט' תמוז היאצ"ט של אבי זקני הצדיק זוסמן סופר זצ"ל תרל"ט לפ"ק. הק' חיים בלאדמ"ו הצדיק מרדכי אפרים המכונה פישל סופר זצ"ל אב"ד דקהל יראים בק"ק פעסט מתגורר במרחץ קארלסבאד רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה היא זוגתי החכמה והצנועה הרבנית מ' בריינדיל תי' אשר היא עזרי מעם ד' וישלם ד' לה פעלה בעוה"ז שתזכה להיות עמי בהצלחה ונזכה יחד לגדל בנינו לתורה ועבודה והצלחה ותהיה משכורתה שלימה מעם ד' צבאות לאחר זקנה ושיבה בעוה"ב אמן. מצאתי אגרת ישן נושן מאחי הרב המה"ג הצדיק ר' יעקב שלום ז"ל וראיתי שטוב להדפיסו לראות כמה מגיע דביקת תלמיד לרבו וגם להזכיר שמו בדברי תורה שיהי' שפתותיו דובבות בקבר זכר צדיק לברכה וזה לשונו:
ואגב אודיעך דבר מענינו שהי' פה זה שבועות שתים תלמיד אחד מתלמידי רבינו הגאון זצ"ל שדר במדינת פולין ושמו מהו' יוסף ליב דערבוי ואני הי' מכיר אותו מפ"ב ובשבת קודש הי' אצל הרב דפה כאשר באתי אצלו ראיתי שיגע מאוד ליישב מה שהראה תלמיד זה בתשובות מר"ן ז"ל להתיר למכור לנכרי עוף שנתנבל בשחיטה אם לא נשחט רק הרוב דהוה כאבר מדולדל שאין בו אלא מצות פרוש יעו"ש ותמה הנ"ל שהוא נגד גמ' ערוכה בפ' בהמה המקשה ע"ד וכן פסק הרמב"ם שדווקא שחיטה מתיר אך מיתה עושה ניפול ואמר שכמה גדולי פולין תמהו על זה והרב הגאון מזבארעוו אמר שמצווה ליישב כי זה שגיאה נפלאה ותאמין לו שלא הי' לו עונג שבת וגם בלבול תפילה עד שנפל ברעיוני כי י"ל כוונת מר"ן ז"ל על פי מה שכתבתי בחורף הזה ליישב לשון המשנה בפ' השוחט שחט סימן אחד והמתין עד שמתה שהוא לכאורה לשון מיותר אך לדעתי י"ל בודאי אם ישחוט רק הקנה א"כ עדיין תוכל לחיות עד י"ב חודש א"כ אם אח"כ מתה מעצמה בודאי לא יעלה על הדעת שסבור ר"ג שיהי' זה שחתך לפני י"ב חודש הקנה יועיל אח"כ לטהר מידי נבילה בודאי מודה ר"ע דהוה נבילה אך אם ע"י מעשה זה שחתך סימן אחד גורם להיות נפיק נפשה כגון שהיתה חלושה וחולנית א"כ כיון דנפיק נפשה ע"ו מעשה הכשר סימן אחד בזה סבירא לי' לר"ע דמטהר סימן אחד מידי נבילה ועיין כסברא זאת בתורת חיים בפ"ק גבי הגרמה בהגרים שליש ושחט שליש דנפיק נפשה ביד ישראל יעו"ש וזה לדעתי נכון והנה רש"י כתב בחולין דף כ' נקב שבא ע"י הכשר שחיטה לא איכפת לן כידוע וא"כ לדעתי אצל ב"נ שאסר באבמה"ח אבל מותר להמית א"כ אם רוצה להמית בעל חי ע"י שחותך רוב מכל אבר בב"א כמה אברים עד שנעשה חלושה ויצאה נפשה א"כ לדעתי אין שייך לומר בזה דמיתה עושה ניפול להיות אבמה"ח דדווקא באבר אחד ושלא בדרך מיתה משא"כ אם המיתה בכך הוא מיתה אריכתא וכמו נקב בשחיטה לדידן ומותר לב"נ וא"כ כאן איירי בנתנבלה בשחיטה א"כ יפה כתב מר"ן ז"ל ויישרו דברי בעיני הרב הגדול דפה עכ"ל אחי הצדיק ז"ל (עי' ספר המקנה כלל ח' סוף פ"א). שני גרגרים מחידושי רבינו המחבר זצ"ל, מהעתקת בן אחיו ותלמידו הגה"צ ר' משה סופר בעל מהר"ם סופר זצ"ל. רש"י שבועות כ"ג ע"א ד"ה בכולל, גבי לא אוכל נבילות ושחוטות הקדים רש"י נבילות קודם שחוטות וביומא ע"ג ע"ב מקדים רש"י שחוטות לנבילות, וכן לשון הגמ' בכולל דברים המותרים עם דברים האסורים משמע שהקדים ההיתר וצ"ע הכוונה. י"ל כי רש"י פי' בתי' רבא דאיירי בסתם ותוס' ד"ה אלא כרדבא פירשו דהן משכחת במסרחת ואיירי במפרש, והקשו התוס' דא"כ ל"ל שחוטות כיון דנבילה בעצמה הוה כולל ותי' דע"י שמזכיר שחוטות אמרי' שאוסר עצמו אפי' מסרחת ע"ש. והנה י"ל כי רש"י מודה להתוס' רק דסבירא לי' דדוקא אם מקדים שחוטות ואח"כ הוסיף נבילות אמרי' כיון שכבר גילה דעתו שגם שחוטות אוסר שאפי' הוא דבר מותר אז אמרי' שגם בנבילה כוונתו למסרחת שהוא היתר, משא"כ אם אמר מתחילה נבילה אמרי' שכוונתו לאיסור תורה ולא מהני גילוי דעת למיפרע מה שמזכיר אח"כ שחוטות, וס"ל לרש"י דר"י דנקיט כולל איירי בכל עניני כולל הן בסתם והן במפרש רק מפרשין הלשון בכולל דברים ולכן פי' רש"י בסתם ובא בחכמה לפרש שהקדים נבילות, אבל ביומא לא פלפל הגמ' מהן ולאו לכן פרש"י כמו לשון ר"י בכולל דברים המותרים שהקדים ההיתר, וה' הידיעה בכולל דברים המותרים ולא אמר בכולל דברים מותרים משמע כתוס' שנבילה בעצמו הוה היתר, ועי' ברמב"ם בפ"ה משבועות הל' י' שנקט שבועה שלא אוכל תמרים ונבלות וטרפות. על קו' מל"מ פ"ד משבועות ד"ה הן אמת על תוס' דמכות כ"ב ע"א ד"ה אמר לי' שכ' דליתי' בלאו והן. הא זה רק לקרבן ולא למלקות ובמכות איירי לענין מלקות. ונראה שיש לדקדק מדוע לא ציינו התוס' קושיתם על קו' הגמ' הראשונה דפריך במכות שם וליחשוב נמי דאמר שבועה שלא אחרוש ביו"ט הא לא משכחת בלאו והן, וי"ל דהנה הא דאמרי' כולל הכוונה יען דשם האיסור חל על ההיתר חל נמי על האיסור, היינו אם נימא כולל יהי' חל על האיסור כמו על ההיתר, אבל אי נימא כולל ג"כ לא יחול על האיסור כמו על ההיתר אז אמרי' בהיפך כיון שאין חל על האיסור לא חל נמי על ההיתר כי אין כולל לחצאין ולא חל כלל, כך י"ל מסברא, ולפ"ז בלא אחרוש ביו"ט ובחול אז בחול אם עבר וחרש בשוגג חייב קרבן יען שמשכחת לאו והן אבל ביו"ט אם חרש בשוגג לא חייב קרבן יען דלא משכחת בלאו והן, וא"כ גם אם אמרי' כולל ג"כ אינו שוה האיסור עם ההיתר א"כ לא אמרי' כולל כלל יען דעכ"פ אינן שווין לגמרי וכולל לחצאין לא אמרינן ומיושב בסברא זו כל השגות של הרמב"ן על הרז"ה, ולפ"ז על קו' הראשונה של הגמ' וליחשוב שלא אחרוש ביו"ט לא יוכל התוס' להקשות הא לא משכחת בלאו והן די"ל כקו' המל"מ דלענין מלקות לא בעינן לאו והן לכך הקשו על שלא אחרוש ביו"ט ובחול דמתרץ הגמ' דהאי תנא לית לי' כולל, ע"ז הקשו דנימא דלעולם ס"ל כולל אבל כאן דלא משכחת בלאו והן וא"כ אינם שווין לגמרי ההיתר עם האיסור א"כ לא אסר כאן כולל, ותי' בעפר תיחוח והבן עי' היטב בזה כי הוא נכון: