שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ד · סימן סא
שפעת ששון ורב ברכות יעטה לראש גבר העוסק בחקי חורב עיניו על דרכי הורי' כמהור"ר אלכסנדר יצחק קנאפלער נ"י בישוב אורוש. מכתבו עם שאלות נפרדות קבלתי רק כעת טרדות רבות ושונות עלי ואשוב רק על אחת בקצירת אומר ואם יהיה פנאי בל"נ אשיב על שאלות התערובות. שאלה נסתפקתי לענין ברכת שהחיינו שהש"ץ צריך לברך שהחיינו כמו במקרא מגילה וכדומה שצריך הש"ץ לברך ברכות שהחיינו אי הוה ברכות שהחיינו מעין תפלה ומותר לאבל לברך שהחיינו כמו להתפלל לפי דעת שו"ת מאיר נתיבים שהובא בפתחי תשובה ביו"ד סימן שע"ו או לא הוה מעין התפילה ואסור לברך והנה בא"ח סימן תקנ"א פסק השו"ע דאין לומר שהחיינו בין המצרים וכ' מג"א בס"ק מ"ב טעם האיסור כיון דהזמן ההיא זמן פרעניות אין לברך שהחיינו לזמן הזה אבל אין הטעם משום אבילות דהא לא מצינו שאבל אסור לברך שהחיינו עכ"ל מבואר מזה דאבל מותר לברך שהחיינו כמו להתפלל אבל בה' חנוכה סימן תרע"א בט"ז ס"ק ח' כ' בשם תשובת מהר"ם מינץ בתשובה סימן מ"ג דאם אבל מתפלל בחנוכה ידליק אחר הנרות משום שהחיינו משמע דאבל אסור לברך שהחיינו ואי הוה מעין תפלה אמאי אינו רשאי לברך כמו להתפלל וצל"ע עכ"ל. תשובה לפום רהיטא בשלמא בחנוכה דמדליק בבהכ"נ קודם הלילה שאז לא חל עליו על המתפלל חיוב ברכת שהחיינו מחמת עצמו דהא עדיין לא בא הזמן שיחול על היחיד מצות הדלקה רק מפרסים הנס בבהכנ"ס אז בודאי למה יברך האבל על הזמן ההוא אשר איתרע מזלו אבל במקרא מגילה אשר חל החיוב אז על השליח צבור לקרוא את המגילה לעצמו והי' בודאי מברך לעצמו שהחיינו כדברי מג"א בסי' תקנ"א דלא מצינו שאבל לא יברך שהחיינו ואטו יען שמוציא גם הצבור מגרע גרע ויוכל האבל לברך שהחיינו על מקרא מגילה אבל בקידוש בבהכ"נ בשלש רגלים דמקדש ג"כ בעבור כבוד יו"ט דהא עכשיו אין אוכלים שם אורחים בודאי ראוי שאחר יברך קידוש חוץ אם נאמר כיון שהוא מתפלל ודרכו שגם הוא מברך הקידוש הוה כאילו מראה אבילות ביו"ט וק"ל ואולי גם המג"א מודה דלא יברך שהחיינו לכבוד הצבור דשם קאי המג"א אם לברך לעצמו על פרי חדש ושפיר קאמר דלא מצינו שאבל לא יברך שהחיינו אבל לברך שהחיינו בתורת שליח צבור כגון בחנוכה גם המג"א מודה להר"ם מינץ ודו"ק (ועיין נב"י מהד"ת סוף א"ח). והבאתי ראי' לזה דיש הבדל בין המברך שהחיינו ביחידות לפטור חיובו ובין לברך שהחיינו בעבור כבוד הצבור דראיתי בביאור הגאון מווילנא סימן תקנ"א שכתב על המג"א חומרא יתירה היא שלא לברך שהחיינו דהא מבואר בגמ' פרק הרואה בבן ששמע שמת לו אביו ונפל לו ירושה מברך הטוב ומטיב והקשה הגמ' הלא בהטבה לו ראוי לברך שהחיינו ומשני דיש לו אחים והוה הטבה לו ולאחרים משמע הא בן יחיד מברך שהחיינו הגם שהוא אבל יעו"ש ולכאורה למה לא השיג על מהר"ם מינץ שפסק שלא יברך האבל שהחיינו ולפמ"ש דמהר"ם קאי לברך בציבור אבל המג"א קאי שלא לברך אפילו ביחידות ושפיר השיג עליו למה מברך הבן כשהוא אבל ודו"ק. ועלה בדעתו דבר חדש דבודאי יכול אבל לברך שהחיינו ברגלים ויוהכ"פ או בפורים כיון דקאי ברכת שהחיינו על קדושת היום ועל מצות קריאת מגילה אשר גם האבל מחויב עיין מג"א והגם שלא קיבלו פורים ליו"ט בכל זאת הוא יום מכובד שאין נוהג בו אבילות בפרהסיא אז בודאי מברך שהחיינו דקאי הך שהחיינו על שהגיע לזמן שבא תוספת קדושה ושמחה אבל לברך על פרי חדש שאז קאי שהחיינו לזמן הזה שהפרי נתבשל אז אמרינן דלא יברך על זמן שהוקבע לאבילות בכל שנה ושנה ובזה מיושב קו' מג"א וקו' הגאון מווילנא דשם הוה זמן אבילות במקרה לא טהור אבל אבילות דט"ב הוא קביעי וקיימי בכל שנה הוה ימי אבילות עד שירחם ד' וישלח בהמק"ד מחדש ממרום במהרה בימינו אמן. סוף דבר הכל נשמע הלא בקריאת מגילה אשר החיוב לקרוא ברבים ברוב עם הדרת מלך ועיין א"ח סימן תרפ"ד ס"ק ג' וצריך האבל לקיים המצוה ברבים והוא בודאי מותר וגם מחויב לברך שהחיינו בעבור מצותו על כן מותר לקרות המגילה בצבור ובפרט אם הוא ש"ץ אשר רגיל לקרוא בכל שנה או אם יש לו חזקה לקרוא אותה בכל שנה כנלע"ד בעז"ה תודיענו אורח חיים שובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח הד"ש. הק' חיים סופר ברוך אתה ד' למדני חוקיך. אתה החילות להראות את עבדך את אמתך ואת חסדך מעשה ידיך אל תרף ממני להראני עוד נפלאות מתורתך. ואני תפלה שדבריך לא ימושו מפי ומפי זרעי וזרע זרעי עד עולם חסדך וישעך תתן לי אמן. דברי הכורע בברוך אל אביו שבשמים וחותם באהבה רבה לאמרות ד' אמרות טהורות. הק' חיים בן לאבי אדמ"ו הצדיק מהו' מרדכי אפרים סופר ז"ל: