אור ברסלב

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ד

ג

הקדמה

הקדמת המחבר:

יתברך העוזר וישתבח המושיע הוא הבורא שמים וארץ שרפי'

עומדים ממעל לו וחיות הקודש מנשאים כסא כבודו וכל צבא מרום יזמרו וישוררו תקפו תפארתו וגדולתו ובגדולתו משגיח ממכון שבתו במעמקים על הארץ לעמוד לימין העזוב והרצוץ עוזר דלים ומושיע עזובים סומך חלושים ותומך מדוכאים עיני כל אליו ישברו ובטובו נותן ומשפיע ומשביע לכל חי רצון. אני הגבר האביון החלוש והמדוכה אחד כתוך רבבי רבבות ישראל אשר אביו ואמו עזבוהו ולא נשאר לו אלא ליתן עיניו ביושב השמים ועליו השלכתי מבטחי מנעורי והוא הגדיל חסדו עלי מעודי עד היום הזה מה אומר ואדבר ואספר מרב טוב אשר גמל עלי אגידה ואדברה עצמו מספר כי צרות רבות סבבוני רעות גדולות הקיפוני כמה וכמה פעמים לא האמנתי בחיי וכרגע באפו חיים ברצונו מן המיצר קראתי יה ויענני מה אשיב לד' על כל תגמולוהי עלי ד' הגדלת חסדך עמי אם גם ככל נשימה אהללך ובכל רגש ורגש אשבחך ובכל הבטה והבטה אשתוממך אין די עולה ועל אחת מאלף אשר היטבת עמדי קטנתי מכל החסדים אשר עשית עמדי ולא ידעתי להודות לך רק בזאת שאגיד זרועך לדור לדעת שכל קויך לא יבושו ולא יכלמו לנצח כל החוסים בך. עת לדבר להודיע לכל רואי שמש אם ימצא שאני חולק בספרי על גדולי חקרי לב כסברא אל תדמו בנפשכם שלא נשאתי פני איש חלילה נהפוך הוא קטן כגדול נחשב בעיני לראש שבטי ישראל והבוחן לבבות הוא יודע אשר עמלתי כדבריהם עד שנחלת שפרה עלי לבוא לגלות דעתי שלבי אומר לי שמקום הניחו לי מן השמים והא לכם זרע אמונים דברי פי איש אלקים הרמב"ן ז"ל בהקדמה על ספר המצות לרמב"ם שכתב וז"ל והנני עם חפצי וחשקי להיות לראשונים תלמיד. לקיים דבריהם ולהעמיד. לעשות אותם לצוארי רביד ועל ידי צמיד. לא אהי' להם חמור נושא ספרים תמיד. אבאר דרכם. ואדע ערכם אך כאשר לא יכילו רעיוני. אדון לפניהם בקרקע אשפוט למראה עיני. ובהלכה ברורה. לא אשא פנים לתורה. כי ה' יתן חכמה בכל הזמנים ובכל הימים. לא ימנע טוב מהולכים כתמים עכ"ל. ראה נא אחי הדברים ישינים יוצאים מפי חכם הרזים שלא נאה להיות חמור נושא ספרים תמיד זאת נחלת אדם מאל להיות תלמיד להקודמים לעמול להעמיד דבריהם האלה לשפוט למראה עיניו בהלכה ברורה ולא לישא פנים בתורה כי ד' לא ימנע טוב להולכי תמים ויתן חכמה בכל הזמנים ובכל הימים כמאמר חכז"ל (יגעתי ומצאתי תאמין) מי שמייגע עצמו למצוא האמת ואומר מצאתי תאמין כי ד' יתן חכמה דעות ותבונה בכל עת ובכל זמן ולכל אדם השוחר טוב ומבקש רצון מד'. ואחלה נא פני כל איש שאל יחשדוני שתכלית הדפסת ספרי בעכור להרבות כבוד ביתי ח"ו אמרתי לגלות לעיני כל בני עמי שלא נעלם ממני דברי חכז"ל שאמרו וכל הרודף אחר הכבוד הכבוד בורח ממנו וכל הבורח מן הכבוד הכבוד רודף אחריו) והדבר יפלא אם דעת לנבון נקל שנכון הדבר שהאיש הרודף אחר הכבוד ישולם לו מדה כנגד מדה שהכבוד יברח ממנו. אמנם נפלאת מאוד למה תהי' כזאת שאם המצא תמצא איש הבורח מן הכבוד ירדוף הכבוד אחריו לכבדו הלא לא חפין האיש ביקרו: אך פשר הדבר ימצא כי עין בעין נראה בספר חסידים מרבינו יהודה חסיד ז"ל באות פ"ד שכ' וז"ל אל תשמח לכך אם יכבדוך כי לפי הכבוד והנאה שיש לו לאדם בעוה"ז על מעשיו מנכין לו מזכיותיו בעוה"ב עכ"ל הזהב על כן המשכיל באורח חיים למעלה בורח מלקבל כבוד על מעשיו אבל אם כן איפה גם יצרו מתגבר עליו ועומד לימינו לשטנו וישלח אחריו לאחוז בו ולכבדו כדי למנוע ממנו אור בהיר בשחקים שכר עוה"ב ועל כן אמרו חכמים בטעמא שאיש אמונים הבורח מן הכבוד הכבוד רודף אחריו וירחק עצמו מן קבלות הכבוד כמטחוי קשת והבן. ואספר מחסדי ד' כי זה שנתים ימים שנשאתי לבי לשמים לעזרני להוציא לאור ספרי מ"ח ח"כ על או"ח ויו"ד ביחד ורבות מחשבות בלב איש מאת ד' היתה זאת שלא עלה כידי אז להדפיס רק על או"ח והאל גמר עלי חסדו למלאות משאלותי כהיום להוציא לאור על היו"ד מספר התשובות יחדיו של או"ח ויו"ד עולים כמספר "מחנה" ואצלתי לי בזה שיהי' המחנה בעזה"י שומר בעדי לתת לי חיים וברכה עד עולם. ועתה באתי להזכיר המתנדבים כעת לברכה שהאנשים האלה קיימו מה שקבלו לעזרני בכספם להיות לאל ידי להוציא לאור ספרי על היו"ד הלא המה איש ואיש בשמו הטוב לברכה. ואלו הם הנקובים בשמותיהם:

הקצין ר' סענדר קראו יהונתן וויינבערגער, חיים צבי קרא, ניסן קעסטענבוים, יואל בראנד, יהושע אליעזר פרידר, ברוך מייזלס, משה ווייס, יחזקאל קליין, חיים כ"ץ, יעקב צבי בארנשטיין, אשר צבי אויסלענדעד, פנחס ווייס, בנימין פריעדמאן, משה קרוים, שמואל זנוויל מערמעלשטיין שאול ווייס, יעקב גאטטעסמאן. האנשים האלה עזרו כאיש אחד העשיר הגדול לא העדיף והעשיר הקטן לא החסיר נתנו שוה בשוה עד שמגיע להדפיס בישועת ד' הספר ואליכם המתנדבים בעמי אתן תודה לאלפים ואקרא בקול הודאה לאמור ישלם ד' לכם פעלכם ותהי' מעם ד' אלקי' ישראל משכורתכם שלימה ובל"נ אחלק איזה מאות מספרי הנ"ל לעניי לומדי תורה ולבתי מדרשים שיהי' שמכם וזכרכם במקהלות ישראל תאות נפש. ואבוא היום בזכות אבותי ה"ה אבי אדמ"ו הצ' מהו' מרדכי אפרים הנקרא בפי כל ר' פישל סופר ז"ל בן הצדיק ר' זוסמאן סופר ז"ל ואמי מורתי הצדקת לאה בת החשוב וירא אלקים מכבד התורה כבוד ר' יהודה לאשברין זכרונם לברכה ובזכות רבותי גאוני ארץ ומוסדי דור ה"ה הגאון בעל חת"ם סופר והגאון בעל שערי תורה והגאון בעל אמרי א"ש זכרונם לברכה, לפניך מלך מלכי המלכים הקב"ה ברוך הוא וברוך שמו ברוב כריעות וברוב השתחויות אברך ממקור לבב לשמחה במעונו ברוך אתה ד' למדני חוקיך שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה אתן הודאה לך על העבר שהטבת עמדי זה הרבה שנים להוציא לאור ספרי פלס, ומחנה, ומחברת שערי חיים ואומר שכח לאלף על אשר אתה מטיב עמי כהיום לדפוס ספרי הנ"ל על היו"ד ואתפלל לחסדיך על העתיד שתזכה אותי להפיץ מעיינותי חוצה הן בחריפות והן באגדה כאשר הוא עם לבבי אמן ואמן. וזכור אזכיר שבר גדול אשר קראנו על פי ד' שמתו עלי ר"ל חמשה בנות ובן אחד הילדה שרה והילדה ריזל והילדה רבקה מלכה והילדה צירל בלומה וגם בתי הגדולה שחיתה נקראת על שם אמי לאה וגם בני הילד מאיר שלמה זכרונם לפני מכניע לבי לא עליכם עבדי ד' יקרה אתכם כאלה ולא מאלה וגם אותי ישמור ד' מכל צרה יגון ואנחה וישמחנו כימות עניתנו לבלה בטוב ימים לעולם אמן. ושפתי לא אכלה עד שאני תפלה לד' שיגמור בעדי ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים כל דברי תורתיך וצא ימושו תורתיך ומצותיך מפי ומפי זרעי ומפי זרע זרעי עד עולם. יום ה' ב' דר"ח תמוז יום היא"צ של אבי הצדיק ז"ל התברכו לפ"ק. הק' חיים בלאדאמ"ו הצדיק המפורסם מחו' מרדכי אפרים סופר זצ"ל. חונה פק"ק מונקאטש והגליל. רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה היא זוגתי החכמת והצנועה הרבנית מ' בריינדל תי' אשר היא עזרי מעם ד' וישולם לה פעלה בעולם הזה שתזכה להיות עמי בהצלחה ונזכה יחד לגדל בנינו לתורה ועבודה והצלחה ותהי' משכורתה שלימה מעם ד' צבאות לאחר זקנה ושיבה בעולם הבא בעלה המעתיר בעדה למחיה חיים בחסד. אמר המחבר להודיע לעיני בני עמי כי בקשתי מי"ג הרב הגאון מה"ר שלמה גאנצפריד נ"י ראב"ד דק"ק אונגוואר, שישים עינו לטובה על ספרי שלא יהי' כקורא להגיה הדפוס רק כקורא להגיע אשר יאמר בספר ואשר יהי' בידי להצדיק אצדיק ואם אראה ששגיתי אדפיס בסוף ספרי שלא יצא ח"ו מידי דבר שלא כדת הלכה, והגאון הנ"ל עשה כן ושלח לי כמה השגות ובפרט בהל' ס"ת, אבל אני בעוה"ר נחלתי ולא יכולתי בקיץ הזה לשים עיני לטובה על דבריו. לכן אתן תודה ברבים ובל"נ כאשר יזכני ד' להוציא לאור שאר השגות אשר שלחו לי גדולי חקרי לב ולמודי ד' על ספרי ואשר מצא ידי להצדיקני או להודות להם דברים שאמרתי המה שגגות השכל או העלם ידיעה, אזכור גם לטובה השגות הרב הגאון הנ"ל. דברי אוהבו ואוהב כל דורש בצדק ולומד לאמת, פה מרחץ קארלסבאד. יום ח"י תמוז תרל"ג הק' חיים סופר:

סימן א

הרבני המופלג מורג חרוץ בעל פיפיות לחקור שפעת נעימות ורב ברכות עלי ראש גבר אברך בתורת ראשונים ולפלפל על דיני אחרונים כמהו' ר' אהרן טעננענבוים בישוב טאמאר. שאלתו עם פלפולו הגדול מענין לענין בדברים הנוגעים להלכות גדולות קבלתי ואני מוטרד מאוד ושמתי עינו ולבי רק על הדבר הנוגע לדינא כעת יעזרהו אלקים להיות אמץ לבו בגבורים לעמוד בפרץ דברי הכותב לכבוד תורת אלקים ולומדיה. שאלה הנה זה לא כביר קבע אחד מיוחד בין פושעי ישראל דירתו פה והנה העם מספר ממנו דברים רבים אשר לא יעשה אך אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ועד היום לא ראינו כי אם שהוא מחלל שבת בפרהסי' על ידי שעובד חורש וזורע בבהמותיו כמו בחול וגם אותו בעצמו ראינו איך פעם ש"ק לעת מנחה כאשר עמדנו לפני בהכ"נ עבר לפנינו כאשר בא מן השדה ומטה בכפו וגם פעם הראה לעיני כל שנושא צרור כספו בידו והנה אשאל את פה קדוש הדרגנ"י מה דינו של האי גברא אם יש לדונו למומר לכל התורה אשר מגעו עושה יין נסך כי המכשלה רבה והעם אינו נזהר ממנו לשתות עמו יחדיו וגם יש לקצין אחד דפה יין במרתף שלו אם מוכרח ליקח אותו משם או לא עכ"ל. תשובה הדבר צריך תלמוד בירור גדול מאוד ובכל זאת טוב עשה כבוד מעלתו נ"י ששם עיניו בו כי לא דבר קטן להתחבר עם מחלל שבת בפרהסי' והראני ד' אחרי ימים רבים שהוצאתי לאור עולם ספרי "שערי חיים" מצאתי מרגליות טובה שגאון קדוש חכם צבי בתשובותיו סי' ל"ח כתב על ששאלוהו יראי ד' ראו שיש פריצי בני ישראל אשר עושים חטאים גדולים בפרהסי' ובאים לבהכ"נ להתפלל ולעלות לתורה אשר אין דעת יראי ד' יוכלו לסבול זאת וחפצו שקהל יסכימו שכל איש אשר עושה חטאים בפרהסי' לא יבוא בקהל ד' ואין שומע להם על כן שאלו היראים אם מותר לעבור החרם אשר הי' שם שלא לעשות מנין להתפלל ויעשו להם מנין בפני עצמם שלא לראות בעמל ישראל והשיב להם הגאון ח"צ ז"ל וז"ל ואם יטעון טוען והא קיי"ל דמותר להתפלל עם העבריינים כל זמן שלא נידום בפירש תשובתו, דעד כאן לא אמרי' הכי אלא בעובר לפרקים אבל העושים ביד רמה בשאט בנפש ופורקים מעליהם עול מצות אפי' מצוה אחת קלה הרי הוא מאותן שאין להם חלק לעו"ה כמ"ש הרמב"ם בה' תשובה וכ' בריש חולין שהעובר על מצוה אחת שחייב עליה מיתה אף שאין בידינו לדונו עתה מחרימין אותי חרם עונם והנה הבועל ארמית בפרהסי' אף שאין דנין אותו בב"ד מ"מ על כל ביאה וביאה קנאין פוגעין בו עד שמפני זה דיני שיהרג ואל יעבור ואם העלם יעלימו עם הארץ את עיניהם גדול עונם מנשוא וביחוד המחלל שבת בפרהסי' שהוא כנכרי גמור כדאמרי' בעירובין דף ס"ט ובשחיטת חולין דף ה' ופסקוה הפוסקים ז"ל אין לך חילל השם וכיבוי מאור הדת גדול מזה וכל העומד ונמצא שם באותו פרק באותו מקום ואינו מוחה ילכד בעוונו ובחבלי חטאתו יתמק ואם רוח טהרה עברה על מקצת אנשים בקנאם קנאת ד' צבאות לצאת מן המקום ההוא בל יסופו בעוונם עליהם תבא ברכת טוב אלא שאין לנו לפסוק דין שיש עליו עוררין כי אם בידיעת דברי שני הצדדין ומה שדברתי עד הנה להיות מילתא דאיסורא וכבוד שם הגדול הגבור והנורא שהדבר מצוה וחובה על כל אשר בשם ישראל נקרא אשר על כן הנני גוזר בתוקף גזרתי על כל הבא להסתייע בפסקי זה ובו ימצא עזרה שיראה קונדרסי זה לצד שכנגדו ויתרה בצד שכנגדו בפני ב' עדים כשרים שיעמוד עמו לפני ב"ד שוה וממוצע נשני הצדדים בין בעיר ההיא בין בעיר אחרת ויסדרו ב' הצדדין לפני ב"ד טענותיהם מפיהם או מפי כתבם והב"ד ידונו ביניהם עפ"י דין תורתינו הקדושה ואם ח"ו אנשי קהל יתנו כתף סוררת לבלתי בא לפני אלקים אלו הדיינין מה שלא יקווה מאנשים שרוצים להיות בשם קהל קדוש מכונים למעול מעל בד' יתברך ובתורתו ימרודו לעשות להם כונים הרי הרשות נתונה ביד כל איש אשר נגע השם בלבו להפרד ולצאת מן הקהל ההוא להתפלל בעשרה במקום אשר יבחר והשומע לתורת ד' ישכן שאנן ויהי' כזית רענן פי הדובר לכבוד ה' יתברך ותורתו הקדושה עכ"ל. הלכות גדולות שנה לדעת חיוב כל בר ישראל לנהוג כדת עם הרשעים העושים ביד רמה ובשאט נפש נגד רצון ד' שישו בני מעי כי זכיתי לעשות ככתוב בעז"ה. ואחרי שהודעתי לו כזה אבוא לחקור בדברי מעלתו נ"י שכתב וז"ל מה דמחלל שבת בפרהסי' על ידי שעובד בבהמותיו בזה נולד לי ספק אם על ידי זה נעשה מומר היות שעכ"פ אינו מחלל שבת בגופו עכ"ל. הנה הרמב"ם בספר המצות שורש י"ד השיג על בעל הלכות שמונה המחלל שבת בכלל חייבי סקילה וגם מינה אח"כ לא תעשה כל מלאכה וצעק עליו שזה לא יתכן להמנות העונש והזהרה לשתים והרמב"ן שם אות ב' האריך להצדיק הבעל הלכות דלא תעשה כל מלאכה הוא הלאו דמחמר אחרי בהמתו דלא עבוד מעשה בגופו לא בא חטאת בשוגג ולא סקילה במזיד והוה רק לאו אבל בודאי אם האדם חורש בבהמתו מלאכת עצמו היא ובהמה עמו כגרזן ביד החוצב בו דעביד בגופו מעשה שאפילו למאן דאמר לאו שניתן לאזהרת ב"ד לוקין עליו אבל במחמר פטור וכ' וז"ל ופטרוהו ג"כ ממלקות אפי' למ"ד לוקין עליו משום דא"כ לכתוב קרא לא תעשה כל מלאכה ובהמתך אתה למה לי הוא ניהו דכי עביד מלאכה מחייב בבהמתו לא מחייב שאין המלאכה עם בהמתו חשובה כמו שעושה הוא אותה להתחייב עליה מלקות אבל היא נחשבת כמלאכת בנך ובתך עבדך ואמתך שמוזהר עליהם בלאו ואינו לוקה שאין מלקות במעשה אחרים וזה דבר ברור עכ"ל ולפ"ז חכז"ל אמרו מנסך יין ומחלל שבת בפרהסיא מה ניסך הוא במעשה בגופו באיסור דאורייתא ה"ה המחלל שבת בגופו דומי' דניסך עיין גיטין דף נ"ב ברש"י שם ומה מנסך דבר שחייב במזיד סקילה ה"ה בשבת אם מחלל בדבר שחייב עליו סקילה אבל מחמר אחר בהמתו לא הוה מחלל שבת דומי' דמנסך לע"ז משני טעמים דלא עביד מעשה בגופו וגם אין עליו במזיד חיוב מיתה שיהי' מומר לכל התורה כולה ואי דהולך וכלי מחרישה בידו אז בודאי הוא מחלל בגופו ואם שבהמותיו עובדים בשבת והוא אינו מחמר אחריהם אז בודאי לא הוה מחלל שבת רק עובר על עשה שמחויב בעשה שבהמותיו יניחו ויעיין בריטב"א בע"ז ט"ו דהוה עשה שבגופו שיניחו בהמותיו אבל עכ"פ לא הוה בזה מחלל שבת בגופו רק שלא שמר שבת בעשה דשביתה כנ"ל ע"ד בעז"ה (ומצאתי בפרמ"ג בפתיחה לה' שבת שמסופק אם הוה מחלל שבת במחמר ככופר בכל התורה כולה). ומצאתי בתב"ש סי' ב' ס"ק כ"ו דדייק מדנקט הגמ' מנסך יין ולא אמרו סתם מומר לע"ז משמע דדווקא באיסור דאורייתא דומי' דניסך יעו"ש א"כ אני מוסיף דומי' דניסך דהוה חיוב סקילה ועבד מעשה בגופו ה"ה מחלל שבת בפרהסי' דווקא בחיוב סקילה ועבד מעשה בגופו אבל במחמר דליכא סקילה ולא עביד מעשה בגופו רק פועל שבהמתו יעבוד והוא עובר עשה של למען ינוח שורך בשב ואל תעשה או ל"ת של לא תעשה מלאכה ע"י בהמותיו בזה לא הוה מומר לכל התורה וכן משמע מרש"י חולין דף ה' שכ' וז"ל האי תנא חמירא ליה שבת כע"ז דהעובד ע"ז כופר בהקב"ה והמחלל שבת כופר במעשיו ומעיד שקר שלא שבת הקב"ה במעשה בראשית עכ"ל דבשלומא אם מחלל בגופו במלאכה שחייב סקילה אז כופר במעשיו ומעיד שלא שבת הקב"ה במעשה בראשית אבל אם משמר שבת בגופו רק שלא נתן נייחא לבהמתו עכ"פ מעיד בשביתת גופו שהקב"ה נח ממעשה בראשית אינו דומה לעובד ע"ז ככופר בהקב"ה ודוק. אך כל זה בעובר לתאבון להרויח ממון אבל בבועט דרך אפיקורס שמראה באצבע שלא מאמין במצוה זו אז בודאי גם בבועט מצות שביתת בהמתו הוה מומר להכעיס והרי הוא כגוי דבר זה גילה התב"ש בסי' ב' סס"ק ח"י והביא ראי' מכ"מ שכ' שמבעט במצות מילה הוה אפיקורס הגם שהוא מבעט בשב ואל תעשה ומכ"ש במצות עשה דשביתת בהמתו שהוא אביזרייהו דשבת שכל הכופר בה כופר בכל התורה כולה דדרך אפיקורסת שאני ואפשר לחלק בשלומא אם מבעט במצות אתרוג ולולב או מבעט במצות מילה א"כ יש ביעט במצוה זו לגמרי אבל אם מבעט במצות שביתות בהמתו בשבת אבל משמר העשה בגופו א"כ לא ביעט בכל המ"ע ודוק. הן אמת שהדבר שאמרתי שצריך להיות מחלל שבת במעשה יפלא הלא חזינן בגמ' דמדמה מומר לערלות למומר אוכל נבילות דפריך האי מומר ה"ד אי מומר לדבר אחד היינו מומר לערלות וקשה הא מומר לערלות הוה בשב ואל תעשה ואוכל נבילות הוא בקום ועשה ועכ"ח דשווין הם דאל"כ מאי הקשה הגמ' נימא דאשמעינן מתחילה מומר לערלות דהוא שוא"ת ואח"כ אשמעי' אפי' מומר בקו"ע שוחט אלא פשיטא לענין מומר ליכא חילוק אי בקו"ע או בשוא"ת וכן מצאתי תל"י בח"צ סי' מ"ג שהוכיח כן יעו"ש וא"כ לענין מומר לחלל שבת ג"כ לא יהי' חילוק אם עובר בקו"ע או בשוא"ת ודוק. שוב ראיתי דנכון הדבר דכיון דאמרי' מומר לדבר אחד לא הוה מומר לכל תורה כולה רק בשבת וע"ז שם יפעל עבירה אחת להיות מומר לכל תורה א"כ צריך דווקא עבירת מיתה אשר עבר בקום ועשה דאל"כ לא הוה מומר לכל התורה אבל בברייתא דחקרי' אם הדין שמומר לנבילות אי מותר לשחוט אז שפיר פריך האי מומר ה"ד דמה לי עבירות ערלות או עבירות נבילות אבל באמת דאמרי' מומר לדבר אחד לא הוה מומר כלל אפי' אם אוכל נבילות מותר לשחוט רק שני עבירות החמורות שבת וע"ז אשר כל המודה בע"ז או כופר בבריאת שמים וארץ הוא כופר בכל התורה אז אמרי' חומר של אותן עבירות וגם עושה האיסור מיתה בידים הוא דווקא הוציא הקב"ה למעט מתיבת מכם ודוק. וידע מעלתו נ"י כפי מה שהעלה הר"ן ביומא פ' יוכ"פ דעשרה פעמים לאכול נבילה הגם דהוה רק עבירות לאו שקול כעבירת סקילה פ"א ולכן מותר לשחוט לחולה בשבת ולא להאכילו י' פעמים נבילה ועיין במג"א סי' שכ"ח ועיין במ"ל פ"ד הל' ב' מהל' ריבית ובספרי מ"ח סי' פ"ה אם יעבור בגופו כמה פעמים איסור עשה בשבת כגון שישא משא כבד בחצר מוקף עיין רמב"ן בתורה פ' אמור דביאר דיש עשה דשבתון בלי עשיית מלאכה הגם שעשה קיל ממלאכת שבת בכל זאת מי שטורח גופו בשבת במדידות תבואה ושקלות פירות וכדומה ועובר זה כמה פעמים יהי' נחשב כמחלל שבת באיסור סקילה פעם אחד דהוה מומר לכל תורה כולה. אך הדרנא בי דהנה כפי הדין מפורש דחשוד על הקל לא חשוד על החמור וחשוד על החמור חשוד על הקל למה לא מחלקים הפוסקים דאם חשוד לעבור הלאו יו"ד פעמים הוא חשוד על החמור פ"א או בהיפוך אם חשוד על החמור בפ"א לא חשוד לעבור על הקל י' פעמים דנימא הגם שאכל כזית חלב לא יאכל עשרים זתים נבילה או בהיפוך מדידענו שאכל עשרים זתים נבילה חשוד לאכול כזית חלב מזה לא הוה שתקו כל הפוסקים. לכן חלקי אמרה נפשי בשלומא בחולה שיש בו סכנה אשר אמרה התורה וחי בהם ולא שימות בהם וע"כ יהי' נדחה איסור אחד לגבו ואנו הב"ד שוקלין בדעת להאכל לו איסור קל ולא איסור חמור דהדין הוא מאכילין לו קל קל תחילה אז חידשו הראשונים דאנו שוקלין בדעת תורה שמותר לו לשחוט בשבת הגם דהוא איסור סקילה יען דלא יודחה האיסור רק פ"א ולא יודחה איסור לאו הוא אכילת נבילה עשרה פעמים אבל אם איש עובר עבירה אשר יהי' עי"ז עבריין וענש יענש על כי חטא נפשו כי עבר פי ד' אז יש לנו כלל גדול הגם כי ראינו שהאיש הזה חוטא נפשו באיסור קל אפי' מאה פעמים שאין פחד אלקים לנגד עיניו לאכול נבילות בכל זאת פחד אלקים לנגד עיניו שלא לאכול חלב אשר העניש ד' על חלב כרת וכן אם ראינו שאדם אוכל חלב ואין פחד אלקים לנגד עיניו הגם שפי ד' יעניש על עבירה הזה כרת אז חשוד הוא לקל אשר האיסורי' שלהם רק בעונש קל מלקות מי שאוכל חלב חשוד לעבור כל איסורי לאו ואוכל אפי' מאה זתים נבילה או חזיר דהא אין פחד אלקים לנגד עיניו על עונש חמור וכ"ש על הקל ולכן לא חלקו הפוסקים בדין חשוד רק בין קל וחמור באיכות העבירות ולא דברו מקל וחמור בכמות העבירות בין אם חטא פעם אחד או הרבה דאפי' אכל אלף זיתים נבילה אינו חשוד לאכול חלב פ"א והבן זה ובעז"ה הוא נכון וברור בשכל. ומצאתי במגן אבות מהגאון מהר"ם בנעט בסוגי' דשוחט בשבת שנתקשה על תוס' ד"ה שחיטתו שהקשה הלא לר"מ מומר לדבר אחד חשוד לכל התורה איך השחיטה כשירה והקשה הנ"ל למה לא הקשה בלא"ה הלא חשוד לדבר חמור חשוד לקל ותי' בסברת הרא"ש עשרה זיתים נבילה חמור כמו איסור סקילה דשחיטה ולא הוה חמור נגד קל יעוי"ש ולדעתי דבריו אינם מכוונים דדווקא אם אנו הב"ד חוקרים להתיר לחולה מכח פקוח נפש אז שוה להתיר בעבור פקוח נפש פ"א איסור חמור כמו להתיר בעבור פקוח נפש עשרה פעמים אכילת נבילה אבל בודאי מי שחשוד לאכול עשרה פעמים נבילה שעובר עבירות לאו של נבילה עשרה פעמים בכל זאת אינו חשוד לעבור עבירות אכילת חלב אפי' רק פ"א ומי שחשוד שעבר אכילת חלב פ"א הוא חשוד אפי' על אכילת נבילה אפי' מאה פעמים דאזלי' בתר העבירה באיכות ולא נחשב כמות העבירה כלל ודוק. וגוף הקושי' שהקשה למה לא הקשה תוס' אם חשוד על החמור ששוחט בשבת הוא חשוד על הקל היינו נבילות יפלא בעיני דהב"י בסי' קי"ט הביא דדווקא במין איסור אחד אמרי' החשוד באותו איסור החמור חשוד על הקל אבל בשני מיני איסורין אפי' מן החמור על הקל לא חשוד כאשר הביא הרמב"ן ראי' דמומר לערלות אינו חשוד על השחיטה יעו"ש כי מתוק וא"כ הגם דחשוד על החמור לחלל שבת אינו חשוד על נבילה דזה היה איסור פעולה ונבילה הוה איסורי אכילה והקשה תוס' רק לר"מ דסובר חשוד לדבר אחד חשוד לכל התורה ודוק (ובזה פלפלתי לתרץ קושי' התב"ש דלמא לתאבון איירי כגון שרוצה לאכול בשר יעיין בראש יוסף שפי' כן דאז הוה באותו איסור שעושה להנאת גופו כמבואר בהרי"ט אלגזי בכורות פ"ד שהוכיח כן מדברי הרמב"ן בהלכות דכל סיג הנאת גוף סיג איסור אחד חשוב יעו"ש כי מתוק ונשאר הקושי' חשוד לדבר חמור חשוד לקל אך אין דרכי בזה ודל"ב). ולפ"ז אפי' אם עובר בעשה דשביתה מאה פעמים עכ"פ לא הוה כאיסור מלאכה פ"א דנימא שיהי' כופר בכל התורה דדוקא במלאכה בפעולה שחייב עליו סקילה כמו מנסך נעשה כופר בכל תורה כולה ודוק ובפרט לפי דברי רש"י שהבאתי שהטעם במחלל שבת שכופר בזה שהקב"ה לא שבת במעשה בראשית א"כ אם שומר נפשו לעשות מלאכה בידים אשר עליו חיוב מיתה הרי מכיר במעשה של הקב"ה ששבת ממלאכה ביום השבת ודוק. ראיתי בסוף מכתבו לפי דברי הגאון מרן חת"ס ח"ו סי' פ"ג דכ' דלכך בעינן בשבת בפרהסי' יען דבספרי ילפי' ששבת הוה כע"ז מדסמך פ' מקושש לפ' ע"ז ואין לך בו אלא חידושו דווקא בפרהסי' הוה עכ"ד אדמ"ו ז"ל וא"כ אמרינן דווקא עושה מעשה בגופו כמו במקושש ויפה דובר מעלתו נ"י וה"ה במחלל בעשה דשבת שעמל וטורח בגופו בסידר עצים ואבנים בחצר מוקף ג"כ לא הוה ככופר בכל התורה דדווקא דומי' דמקושש דעשה איסור חיוב סקילה בגופו כ"ש למעלה ודוק. (ולענ"ד מדכתיב בסוף פ' בהר לא תעשו לכם אלילים ופסל ומצבה לא תקימו לכם ואבן משכית לא תתן בארצכם להשתחות עליה כי אני ד' אלקיכם את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו אני ד' הרי הוקש שבת לע"ז ועיין ברש"י שם שמביא דברי תורת כהנים שלא יאמר הואיל ורבי עובד ע"ז אף אני כמותו הואיל ורבי מחלל שבת אף אני כמותו לכך נאמרו מקראות הללו יעו"ש ועיין ברמב"ן וז"ל ופירושה הזכיר הכתוב ע"ז ושבת וכו' וה"ה לכל המצות אבל הזכיר אלה שהן אבות ויש גורסים הזהיר רמזו שכל המצות בכלל השבת עכ"ל):

סוף דבר הגם דתב"ש בס"ק כ"ו מחדש דווקא שלא הוה מחלל שבת אם עובר איסור דרבנן לדעתי אפי' מחמר אחר בהמתו או אם יעמול גופו ואפי' שניהם יחד דעובר על עשה דשבתון וגם על עשה למען ינוח שורך וחמורך דביאר הריטב"א בע"ז דף ט"ו בד"ה מי דמי דצריך לעשות שמירה מעולה בבהמתן אעפ"כ לא הוה בזה מחלל שבת בפרהסי' להיות מומר לכל תורה כולה אבל דרך ביעוט שמבזה המצוה פורק עול אז הוה אפיקורס כמבואר בתב"ש אפי' לולב אינו נוטל וגם בזה יש לפקפק דשם הוא כופר במצוה אחת לגמרי אבל כאן הלא הוא מקיים העשה בזה שלא עושה מלאכה ודוק. ומה שהעיר להפך בזכות של עובר הנ"ל וכו' וז"ל אם עכ"פ יש לצרף בנידן האיש שלא נתחזק באחד מהם ג"פ או דלמא אינו צריך ג"פ ואף בפעם אחד הוה מומר וכל זה הוא פלפול בפוסקים ואינו יודע על מי לסמוך עכ"ל. הנה האריכו הפוסקים אי מומר דווקא ג' פעמים ולכאורה הקשתי א"כ איך שייך מומר לערלות דהוא דווקא שאינו מל עצמו ואי אפשר לעבור רק פ"א וכל ימיו יוכל לקיים את העשה ולא משכחת ג' פעמים לעבור וצע"ג ונ"ל דמבואר בחולין דף מ"א התרה בו וקבל עליו התראה אין לך מומר גדול מזה וא"כ אם התרה בי שחייב כרת בכל יום שמשהה א"כ נעשה מומר הגם שסוף כל סוף אינו עובר רק עבירה אחת עכ"פ בהתראה נעשה מומר בפ"א ודוק. אך יש להקשות מאי הקשה הגמ' האי מומר ה"ד אי מומר לשאר עבירות היינו מומר לערלות דלמא בערלות עדיין יש בידו למול ולתקן כמו בלאו שניתק לעשה אם מתקן בסוף נעקר העבירה עיין בכ"מ ובמגדול עוז בפ"א מהל' מילה דבר מתוק א"כ כיון שלא נגמר העבירה א"כ לא נחשד לנבילה דאין בידו לתקן אם יעבור אבל אם כבר עבר עבירה אשר אין בידו לתקן חשיד נמי על נבילה קמ"ל וצ"ע. אמנם יש לתרץ דאיירי דאמרו לו אופן דיוכל להיות נימול ולא ירגיש יסורים והוא משיב דמצוה זו אינו חשיב אצלו לעשות אפי' בלי יסורים והוה מבעט במצוה והגם ששאר מבעט במצוה הוה אפיקורס זה דווקא אם הי' מבעט עד שעברה המצוה כגון שביעט בנטילת לולב והנחת תפילין וישיבת סוכה עד שעבר הזמן אבל אם נשאר עוד לתקן היה מבעט בערלות כמו עובר לתאבון בעבירה עוברת וזו שהחכים רש"י וכ' מימר לערלות מבעט ונתקשה הכ"מ בפ"ד מהל' שחיטות דא"כ הוה אפיקורס ולפמ"ש לק"מ דהא יש בידו לתקן הוה האי ביעט רק כעובר לתאבון ודוק. וזה לי עשרים שנה כתבתי לאחי הגאון ר' יעקב שלום זצ"ל ליישב סתירת מג"א אשר נתקשה בו מחה"ש בסי' תמ"ד דכתב מג"א שם בס"ק י"א וז"ל עשה דתשביתו חמור טפי דכל שעתא עובר עליו משא"כ במילה עכ"ל והקשה המחה"ש בסימן רמ"ט ס"ק ה' כתב המג"א דמותר לעשות מילה שלא בזמנה בערב שבת וז"ל מילה אעפ"י שעבר זמנו כגון שהי' חולה בשמיני נקרא זמנו קבוע דכל שעתא ושעתא זמנו הוא עכ"ל א"כ מבואר דגם במילה הוה כל שעתא עבירה וצ"ע. ואמרתי באריכות וכאן אקצר דעשה דתשביתו ובל יראה עובר בכל רגע ורגע דיש חמץ בביתו ועובר למשל אלף פעמים בכל יום אבל מילה החיוב עליו בכל יום לקיים המצוה דאם מת ולא עשה לא עבר רק עשה ואם מקיים בסוף נמצא שלא עבר כלל רק שלא קיים המצוה בזמנה והשהה עצמו לצאת מהחיוב אשר חל עליו בכל יום לקיים אותו מצוה אשר לא עשה אתמול ויש לי מטעמים בעז"ה דמילה הוה כל ימי חייו תשלומי יום ח' אבל חמץ הוה כל שעה וכל היום בפני עצמו, ועיין רוקח בה' לולב והוא דבר חדש מאוד והארכתי בבירור לשון מג"א ודוק. ובאמת נ"ל יען דחיוב על האב למול את בנו ביום השמיני ואפי' גם לאחר שמיני עד י"ג שנים כמבואר ביו"ד וא"כ משכחת מומר לערלות ג' פעמים שלא מל עצמו ולא מניח לבניו למול אותם אפי' ע"י שליח והוה מומר ג' פעמים על מ"ע של מילה ומה שלא מניח למול את בניו הוה מבעט הגם שעושה שלא לצער בניו מ"מ הוה צער חוץ לגופו ובכל זאת שהוה מבעט עי"כ אפיקורס לא הוה דהא לולא בעבור בניו אשר מרגיש גם הוא הי' מל אותם ודוק. ומה שנתקשה למה לא נעשה ככופר בכל התורה אפי' אם עבר איסור דרבנן הלא פסקי' כהך בעירובין דף ס"ט לק"מ דמה שנוגע לענין שבת הוה מומר באותו דבר אבל לא לכל תורה נעשה מומר אם חילל באיסור דרבנן וכן מביאר בספר מגן אבות במתני' השוחט בשבת בד"ה אע"פ ודוק. גם מה שהקשה מעלתו נ"י אי ילפי' מחלל שבת דהוקש לע"ז א"כ גם בפ"א נעשה מומר דהא התם פ"א הוא ש"מ דאף בפ"א נעשה מומר עכ"ל שגה ברואה הגם דמקושש הי' חייב מיתה אבל אם הי' שוחט הי' שחיטתו כשרה וראי' לזה דיש שיטות דגם בע"ז בעינן ג"פ כמבואר באחרוני' וא"כ קשה ממקושש ועיין בכור שור חולין ה' אי צריך בע"ז גם בפרהסי' וק"ל. רק כבר חקרתי אם התרה בו במחלל שבת ובע"ז אז לכ"ע נעשה מומר ע"י שקבל התראה והתיר עצמו למיתה כמבואר בחולין מ"א התיר עצמו למיתה אין לך מומר גדיל מזה א"כ די אפי' בפ"א ובמקושש הי' התראה שלא יחלל שבת שחייב מיתה עכ"פ הגם שלא נודע איזה מיתה עכ"פ התיר עצמו למיתה ומצאתי תל"י שהמגן אבות חקר בזה שאם התרה בו די בפ"א להיות מומר יעו"ש בד"ה גם שהמתיק בזה פי' רש"י מתחייב בנפשו כרת שקאי על יוכ"פ דאל"כ סקילה בשבת א"כ הוה בפ"א מומר דפח"ח מתוק כדבש וידע מה שהפליא התב"ש להביא ראי' מתוס' דף י"ד דגם בלתאבון היה מומר היינו דחקר אולי כמו דיש חילוק לרוב ראשונים דבשבת צריך לחלל בפרהסי' ובע"ז אפי' צנעה גם מחלקין בע"ז די אם הודה בע"ז אפי' פ"א אבל בשבת דווקא ג"פ כמו כן יש לחנק בע"ז הוה מומר אפי' לתאבון אבל בשבת לא הוה מומר אם חילל לתאבון לכן הוכיח מקו' התוס' דגם בשבת הוה מומר לתאבון כמו דהוה מומר לתאבון בע"ז אבל הגמ' שפיר מדחה דברי רב ענן דסובר מומר לע"ז מותר לשחוט נדחה מכח מכם להוציא לנסך יין א"כ אין מגמ' ראי' לדברי תב"ש כאשר העיר מעלתו ודוק. ועתה אשים קנצי למלין ולא אשיב על פלפולו אם נעשה מומר בפ"א או ג"פ כי אני מוטרד גדול וגם חלוש מאוד ובודאי העובר עבירה הזה ישלש חטאיו ועונותיו ובכל זאת אין אני רואה לדונו ככופר בכל התורה להיות מנסך ולא אפונה שבמהרה ישמע ליצה"ר אשר היום אומר לו עשה כך ולמחר יאמר לו עשה כך עד שיאמר לו לך עבוד ע"ז אמרו חכז"ל ויחלל שבת בגופו בפרהסי' ואז נודע דינו. ובכל זאת אני אומר שמורגלא בפומי מה שאמרו חכז"ל לא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דיניהם על דין תורה" הכוונה אמת אין לדיין אלא מה שעיניו רואות וצריך לדון עפ"י יסודי תורה ולא כאשר יבין בשכלו מי שהעיז כך בפרהסי' מה הוא עושה בצנעה וא"כ הרב או דיין הממונה צריך לשים יד לפה ורואה כבלע את הקודש איך משורש נחש יצא אפעה חמד רשע לצד מרעי' ומהפכים צדיקים להיות רשעים ח"ו אבל בעלי בתים אשר ברך ד' אותם בעושר וכבוד מה להם לשקול במשקול הזהב אם בדין תורה הדבר ברור כאחותך שאסורה לך הלא המה צריכין לדון עפ"י שכלם ויראת ד' אשר בקרבם להתרחק מאנשים אשר העיזו פניהם לפרוק עול לחלל שבת הן בגדרים וסיגות או איסורי דרבנן או מצות עשה ראוי' להם שלא להתחבר לרשעים ולפועלי און בכל אשר יכולו לעשות ויען שבדור החרבן העמידו דבריהם על דין התורה לשאול אם מחלל שבת כזה עושה יי"נ אי שחיטתו כשירה או ראוי' לצרפו למנין עפ"י דין תורה לכן חרבה ירושלים כנלע"ד בנועם אמרי חכז"ל דברי הדש"ת. הק' חיים סופר:

סימן ב

שפע רב ממעונה אלקי קדם העומד על המשמר עדת ה' החרדים על דבר ה' המאור הגדול בתורה ידיו רב לו בפלפול וסברא ובקיאות כבוד הרב ר' יודא ליב לעווינגער נ"י מורה במקהלות ק"ק באיא יע"א. ימים רבים עברו אשר קבלתי מכתבו אשר בו יצא להשיג על דברי פרמ"ג אשר הבאתי במחברתי "שערי חיים" שאסור לחלל שבת בעבור חולה המחלל שבת בפרהסי' והחזקתי את ידי בו בשער כ"א ולא יכולתי אז לעיין כי טרדותי רבו עד למעלה וכעת בא לפני שאלה לדינא בענין הנ"ל פקדתי מכתבו וחפשתי באמתחתי ואחזתיו ולא ארפנו עוד ואשיב לכבודו נ"י כפי אשר תשיג ידי בעזה"י. ואעתיק דברי מעלתו נ"י שהתפלא במכתבו בקו' גדולה על מרן החתם סופר ז"ל שכתב וז"ל מ"ש אדוננו רבינו בח"ס ח"ר מאה"ע סי' כ"ב וז"ל אף דמומר לחלל שבת מומר לכל התורה ואינו בכלל בן ברית אבל אינו חשוד לשאר עבירות אפי' קל ממנו עפ"י דעת הב"י סי' ב' (ט"ס צ"ל סי' קי"ט) דדוקא בענין אחד כאחאב שהי' מומר לע"ז אי לאו דאינו בר זביחה לא הי' חשוד לאכול נבילות עכ"ל וזה מה שכתבתי כבר על מה שהביא ראי' מב"י היינו לדעת תשובת הרמב"ן אבל הטור שם כתב להיפוך דהוא חשוד לדבר קל אפי' לדבר אחר וכ"ש כאן ועיין רש"י חולין ד' ע"ב אחאב וסיעתו דעע"ז ובנבילה לא אשכחן דפקרי ואיכא למימר יצרא דע"ז תקיף עלי' והיינו רק לרב ענן ולא קיי"ל כותי' ותדע דבש"ס אסיק דראית ר"ע מדלא הוי מפליג נפשי' מיני' פי' משום חשד אע"ג דמומר לע"ז לא הוה מומר לכל התורה ולדברי אדמ"ו ל"ש חשד אפי' הוי מומר לכל התורה ומה ראי' לר"ע כיון דבאמת לאו חשוד הוא ולדידן דלא קיי"ל כר"ע מוכח דהוה חשוד לכל דבר אף שמוחזק לישראל לכל דבר רק עע"ז עכ"ל. ונלע"ד לבאר בעזה"י דדברי מרן חתם סופר נפלאת מאוד (א) מבואר בתוספתא בכורות פ"ג חשוד לע"ז חשוד להתורה (ב) מבואר ברש"י בעירובין דף ס"ט עובד ע"ז מחלל שבת בפרהסיא חשוד לכל מילי (ג) מדברי תשובת רמב"ן הובא בב"י סי' קי"ט דמביא ראי' רק ממומר לערלות כשר לשחיטה אבל למנסך ולחלל שבת גם רמב"ן מודה וגם מעלתו נ"י הרגיש בזה (ד) מדברי תשובת רשב"א הובא בב"י סי' קי"ט בקצב שנשבע שלא לצחוק מבואר דבע"ז ושבת חשוד על הנבילות (ה) וכן משמע ממרדכי כתובות וקידושין דמטעם מומר חשוד לשאר כל התורה דאם נטמע בין הגוים תיפוק לי' דחשוד בפועל על כל התורה וגם מעלתו נ"י הרגיש בזה ויעויין בביאורי הגר"א מווילנא בא"ע סי' ז' ויעיין במהרי"ק סי' ק"ס ובפרמ"ג יו"ד סי' ב' ודברי מרן חת"ס פלאים לפום רהיטא. אמנם דבר גדול דיבר הנביא ואבאר בעזה"י דבריו בודאי האיש העושה זאת ח"ו לעבוד ע"ז או לחלל שבת בפרהסי' הוא חשוד כלל התורה דמהכ"ת נאמין לו עדות אפי' באיסורא דע"א נאמן הוא אינו נאמן דהא דאנו סומכין על איש או אשה אשר יאמרו על חתיכה שמותרת הוא מטעם דלא יעבור המעיד על לפ"ע לא תתן מכשול דחזקה א"א חוטא ולא לו וה"ה אם יאמר שחתיכה זו אסורה נאמן דמהכ"ת יפסיד לחבירו הלא אלקים יבוא במשפט עמו על כל הנעלם ועיין פנ"י גיטין דף ב' דראוי יותר להאמין להתיר מלאסור דלהתיר יש סברא אין אדם חוטא ולא לו אבל לאסור דלמא לצעורי' קמכוין יעו"ש בהסברת תוס' או דילפי' מושחט את בן הבקר דע"א נאמן דסמכי' על חזקת כשרות שארית ישראל לא יעשה עולה ולא ימעל להכשיל חבירו או להזיק לחבירו וכדומה אבל איש אשר עובד ע"ז או מחלל שבת בפרהסי' חשוד הוא לכל עבירות שבעולם דמאן דנפל בגדולות שבעבירות מכ"ש בקטנות זה הוא מסברה חיצונה. ונוסף עוד כיון דילפי' מקרא בהוריות ח' אשר רמז עליו רש"י עירובין דף ס"ט דבעבודת ע"ז כפר בכל התורה דכיון דלא מאמין בראש דבריו מכ"ש בסוף דבריו של הקב"ה או כיון דעובר על ראש דבריו לתאוותיו מכ"ש בסוף דבריו ובפרט דרכו של יצה"ר היום אומר לו עשה כך ועשה כך ולמחר אומר לו עשה כך ועשה כך ולבסוף אומר לו לך ועבוד ע"ז אמרו חכז"ל שכך דרכו של יצה"ר א"כ בוודאי עבר האיש העובד ע"ז או המחלל שבת בפרהסי' כמה וכמה עבירות קלות ואח"כ חמורות עד שנפל ברשת היצה"ר שאומר לו לך ועבוד ע"ז או לך ותחלל שבת בפרהסי' לכפור במעשה בראשית אשר פתח הקב"ה אנכי ד' אשר הוצאתיך מארץ מצרים ואמר לא יהי' לך אלהים אחרים ועיין ברמב"ן בתורה שמיציאת מצרים נגלה האמונה במעשה בראשית מתוק מדבש ומי שעובד ע"ז או כופר במעשה בראשית בלתי ספק חשוד לכל תרי"ג מצות. אך כל זה אם עודנו מחזיק ברשעתו שעובד ע"ז או מחלל שבת בפרהסי' אבל אם שב וחוזר בתשובה שלימה התוודה על עוונותיו ואשמיו וקבל עליו להיות ישראל כשר ולעמוד במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד ואומר עבירה זו לא עשיתי אז יש הבדל אם ידענו למשל שעבר החמורה באותו סוג שאכל חלב מחליטין אנן שאכל גם נבילה וטריפה אם בעל א"א בוודאי בעל גם נדה וחייבי לאוין או אם עשה מלאכה בשבת בוודאי עביד גם ביו"ט [ואם שלא בא לידו אבל אם הי' בא לידו והתאווה תאווה לא הי' פורש מפחד ד'] אבל בסוג עבירות אחרות נאמן עכשיו כאשר שב להיות בעל תשובה לאמור הגם דעבר עבירה חמורה וחילל שבת בכל זאת לא אכל טריפות כי הלא כללא כייל הרמב"ן דאפי' חשוד על החמור בסוג עבירות אכילה אינו חשוד אפי' על עבירה הקלה בסוג אחר וא"כ הגם שכל זמן שהי' עובד ע"ז וחילל שבת בפרהסי' לא הי' לי נאמנות כלל כגוי גמור ולא הוה בר עדות אפי' על איסורין כגוי שאינו בן ברית אבל משחזר בתשובה נאמן על עצמו שלא עבר אפי' עבירה הקלה מסוג עבירות אשר לא ידענו שעבר ודו"ק. היוצא מזה דהמחלל שבת בפרהסי' בוודאי חשוד הוא בעינינו שמכשיל לישראל כשם שגוי אינו בר עדות אפי' באיסורין וחשוד להכשיל לישראל כך המחלל שבת ועובד ע"ז חשוד להכשיל דהאיש העובד ע"ז ומחלל שבת לא יחוש על לפני עור לא תתן מכשול וגם הלא הוא כגוי גמור דמומר לעבוד ע"ז או לחלל שבת אינו בין ברית ואינו בר עדות אפי' אם יאמר לאסור אין לו נאמנות אבל להיות אנן סהדי שעבר שאר עבירות אז מחלקי' על הקל באותו סוג העבירה שעבר על החמור בודאי עבר על הקל אבל בסוג אחר אפשר דלא עבר עבירה כלל וק"ל. ומעתה שם בא"ע סימן כ"ב דן השואל יען האשה שנדרה להמיר ידענו עכ"פ שחללה שבת בפרהסי' ותהי' אסורה לכהן משום זונה הגם שהיא אומרת שלא זינתה ואומרת ברי לי שאני מותרת לכהן הגם שחזרה בתשובה ומתנהגת כבת ישראלית הכשרים ע"ז השיב שפיר אדמ"ו ז"ל הגם שהיתה מומרת לכל התורה אעפ"כ אינה חשודה שזינתה ונאמנת עכשיו שלא זינתה אז והביא ראי' דהא אחאב עבד ע"ז ואעפ"כ לא הי' אוכל נבילות יען דע"ז לא הוה עבירה מסוג אכילה ולרב ענן הי' גם בר זביחה ואנן דפסקינן דלא כרב ענן דמומר לע"ז אינו בר זביחה ולא בר עדות אבל עכ"פ חזינן דעובד ע"ז לא חשוד שעובר על נבילה וה"ה המחללת שבת בפרהסי' אין אנן סהדי דזינתה ודוק. והוסיף אדמ"ו ז"ל בטעם לשבח יען דראינו דאחאב או שאר מחללי שבת או עע"ז נשארו בתוך ישראל ונזהרו מכל עבירות ושמרו כל המצות הגם דעון ע"ז וחילול שבת פועל דלא הוה בן ברית ולא בר עדות עכ"פ חשוד לא הוה על שאר עבירות דהא עין בעין נראה דהוא שומר כל התורה ומהכ"ת לחוש שהוא עובר בצנעה על שאר עבירות ואמרי' בהיפוך כשם שלא בוש לעבור לעיני כל רואי שמש עבירות החמורות מהכ"ת הי' בוש לעבור על הקלות אלא פשיטא דהוא שומר באמת כל התורה ודו"ק. רק מדברי הגהת מרדכי הקדושים משמע דאנן סהדי שזנתה יען דעבדה ע"ז ואעתיק לשונו בסי' רפ"ו וז"ל אשת איש שהמירה כמו כן אסורה לבעלה ואע"פ דליכא עדים שראו כמכחול בשפופרת ואמר שמואל במנאפים עד שיראו כמכחול בשפופרת אפ"ה מיתסרי בלא עדים דקיי"ל במס' יומא יצר ע"ז נטרד והלך לו שמע מינה דאין המרות האידנא בין דאיש בין דאשה לשם ע"ז ויצר דעבירה עדיין קיים ויש מקשקשים בדבר ואין ממש בדבריהם עכ"ל הרי מבואר דאנן סהדי דזינתה יען דעבדה ע"ז אך לק"מ דהלא ביאר יען דיצה"ר דע"ז בטל א"כ המירה רק בעבור זנות ע"כ אנן סהדי דזינתה אבל אם הי' יצה"ר דע"ז בעולם אין אנן סהדי דזינתה הגם דעבדה ע"ז דאין עריות מסוג עבירה דע"ז ודוק. והביא אדמ"ו דברי הגהת מרדכי דכתובות סי' תקס"ח שרמז הח"מ סי' ז' וכתב וז"ל ומ"ש תרה"ד דבהמירה לבדה נאסרה לבעלה ותי' היינו מומרים שבזמנינו שמתטמע בין הגוים ופורק עול כל התורה והרי הוא כגוי ממש אבל ישראל כאחאב דעובד ע"ז ונשאר בין ישראלים ומכ"ש מחלל שבת נהי דהוה מומר לכל התורה חשוד לא הוה עכ"ל והשיג עליו מעלתו נ"י דבח"מ כתב וז"ל דברי מקילין תמוהין דקי"ל מומר לע"ז הוה מומר לכל התורה וא"כ בודאי הפקירה עצמה וכו' וכ"ש זאת שיצאה מן הכלל לגמרי האי וודאי כעדים דמי עכ"ל משמע דבאמת אפילו מוחזק בשארי דתי ישראל דאל"כ תיפוק לי' דהוה מומר לכל עבירות אם מתערב בגוים וכל מעשיו כגוים דאז הוה ממש מומר לכל התורה עכ"ל מעלתו ויפה הקשה דלאיזה תכלית הביא דמומר לע"ז הוה מומר לכל התורה וצע"ג. ונ"ל דמרן חת"ס ז"ל כתב ומ"ש תרה"ד דבהמירה חשודה לכל ומייתי לי' ח"מ סי' ז' ס"ק כ' עכ"ל באמת הח"מ לא הביא דברי תרה"ד אבל התרה"ד כתב וז"ל ואע"ג דמסיק התם דהיכי דנשתמדה לבדה אסורה דהוה כמו עדים איכא למימר דה"מ כשנשתמדה ברצון והפקירה עצמה לעבור על כל עבירות שבתורה אי לא דבעלה משמרתה הוי וודאי זנוי זנאי אבל זאת נאנסה ע"י נפשות וכאשר מצאה יד לברוח נמלטה ודאי כה"ג לאו כעדים דמי עכ"ל הרי שפתיו ברור מללו כהבנות אדמ"ו ז"ל דווקא שנשתמדה ברצון והפקירה עצמה לעבור על כל עבירות שבתורה א"כ יפה הביא בשם תרה"ד אבל לשון חלקת מחוקק וכן בביאורי הגאון מווילנא בא"ע מבו' דמכח ע"ז אמרי' דזנתה אבל דברי תה"ד כמרן ז"ל. ועתה אבוא ליישב קו' מעלתו נ"י הא בוודאי מרן ז"ל מודה דכל זמן שהאיש עובד ע"ז או מחלל שבת דהוה מומר לכל התורה הוא חשוד על כל איסורין להכשיל אחרים דמאן דלא חש על עבודת ע"ז וחילול שבת בפרהסי' אינו חש להכשיל אחרים דאיסור לפני עור הוא איסור קל רק לרב ענן דסובר דעובד ע"ז לא הוה מומר לכל התורה ומביא ראי' דיהושפט לא הוה פליג מיני' משום חשד כלל יען דע"ז אינו מסוג נבילה וא"כ אפי' חשוד לדבר חמור אינו חשוד לדבר קל מסוג איסור אחר אבל למסקנא דגמ' דמומר לע"ז ושבת הוה מומר לכל התורה א"כ לא הוה בן ברית ולא בר עדות כגוי גמור וא"כ בוודאי חשוד להכשיל כל איש וגם חשוד הוא אולי עבר על כל עבירות שבעולם אבל אם נעשה בעל תשובה ואומר שלא עבר אותן עבירות נאמן דלא הוה חשוד שנימא אנן סהדי שעובר כל העבירות שבעולם וביותר אם אנו מכירין עובד ע"ז ומחלל שבת שהוא נזהר אפי' בצנעה מכל שאר עבירות רק יצרא דע"ז [דהוא עכשיו בזמנינו יצרא דעריות כמבואר במרדכי] גבר עלי' או יצרא דחילול שבת גבר עליו ומשאר עבירות נזהר אפי' בצנעה עיין בכורות דף ל' הא בצנעה פי' רש"י שנוהג בביתו דלא שייך דלא עשה אלא מלפנים יעו"ש והגם דלא הוה בר עדות כגוי אבל חשוד לא הוה דהא מצינו דיהושפט לא הוה מפליג מיני' דאחאב כלל דהי' יודע בו שעובד ע"ז ונזהר בשאר עבירות רק לרב ענן הו' בר זביחה ובר עדות ואנן פסקי' דהוה מומר לכל התורה ולא הוה בר עדות אפי' באיסורין אבל ליכא חזקה דהוא חשוד ודוק ועיין פרמ"ג יו"ד סי' ב' והבן]. ויראה אשר מצאתי בחלק השישי סי' פ"ג בחתם סופר וז"ל גי"ה הגיעני וראיתי תקפה עליך משנתך כאשר תראה בהעתק חי' ספ"ב דגיטין ומשם תראה ג"כ כי אין המומר לע"ז ושבת חשוד לכל התורה רק הוא מומר לכל התורה שאינו בן ברית אבל איננו חשוד לעבור על כל התורה כל שאינו מאותו סוג ואחאב הי' מומר לע"ז ונהי ששחיטתו פסולה שאינו בר זביחה אבל אינו חשוד לאכול נבילות אבל אינו נאמן להעיד כי אינו בר עדות והפוסקים מיירי במומרים שבזמנינו שמתטמעים בין הגוים והם ודאי עוברים על כל התורה אבל מי שהוא בין ישראלים ונוהג כמנהגיהם רק הוא מומר לע"ז או לחלל שבת נהי שהוא מומר לכל התורה מ"מ אינו חשוד לכל התורה וכן החשוד אינו מומר וק"ל עכ"ל הרי שפתיו ברור מללו שאינו נאמן להעיד אבל אינו חשוד לעבור על כל התורה כל שאינו מאותו מין ועל כן אם ראינו בעינינו ששומר עצמו מלעשות עבירות ועושה המצות הגם שמחלל שבת בפרהסי' עכ"פ הוחזק שעושה שאר מצות רק שאינו נאמן להעיד כמו גוי ששומר כל הדת ישראל שאינו בר עדות וא"כ אם חוזר אח"כ ונעשה בעל תשובה נאמנת להעיד על עצמה שלא זנתה כנלפענ"ד. הן אמת כי במהרי"ק סי' ק"ס האריך דמומרת לע"ז בפ"א לא חשודה בזנות והביא דברי תוס' בחולין דף ט"ו בשוחט בשבת דאי אפשר לומר דחשוד על נבילות נעשה בפ"א רק דאיירי באחרים רואים ואז הוה מומר לכל התורה לא הוי בר זביחה זה אי אפשר דהא תוס' הקשה גם לר"מ דסובר חשוד לדבר אחד חשוד לכל התורה ומאי הקשה תוס' אי איירי באחרים רואים אותו הא בוודאי כשר לר"מ ועוד הקשה איך שייך לומר אפי' באחרים רואים שחיטתו כשירה הא אעפ"י שחטא ישראל הוא והוא דסובר דמומר הוה בר זביחה] ועמד אח"כ על חקירה דלמא יש חילוק בין מומר לע"ז בלבד דלא חשוד לכל איסורי תורה ובין מומר לע"ז הכופר בכל הדת והשיב דזה אינו דא"כ מנ"ל לגמ' דמכם קאי למומר לנסך יין בלבד דלמא קאי על מומר לכל התורה כולה אלא ע"כ כיון דילפי' בהוריות דמודה בע"ז כופר בכל התורה הוה כאלו חזינן דכפר בכל התורה והביא ראי' מר"ג שהתיר מומר בכל הדת דיליף מכהני בית חוניו דמותרין לדוכן ואם יש הבדל הא כהני בית חוניו הי' שומרים כל התורה ועוד הביא ראיות סוף דבר המעיין במהרי"ק יראה שסובר שמומר לע"ז בלבד הוה ככופר בכל התורה וסובר דאם היתה מומרת בפעולה או בג"פ אז חשוד על כל תורה דלא כאדמ"ו חת"ס ז"ל אך בסוף דבריו כתב עוד וז"ל אלא בוודאי התיר רבינו שמשון משום דאין האשה נאמנת על בעלה בלא עדים אלא ע"י קינוי וסתירה וכל היכא דלא ידעי' בבירור שזנתה לא מתסרי והתם נמי כיון דלא מפקרי נשייהו לא חשוב ידיעה בבירור ואע"ג דפשיטא דהרבה פעמים נתיחדה עם הגוים וגם הפקירה עצמה לעבור על כל המצות שבתורה אפ"ה סמכי' עלה מאי דאמרה השתא לא נטמאתי כיון שעשתה תשובה וכו' וה"נ לש"נ וכ"ש הוא שהרי לא עשאה מעשה רק דבורא בעלמא וגם חזרה בה תיכף מחמת הסגירה כמבואר בשאלה עכ"ל הרי סברה חדשה יען דנעשית בעל תשובה א"כ מעיקרא לא היתה מרשעת גמורה כמבואר שם וג"כ נכון תשובת אדמ"ו ז"ל דשם בנידן שאלתו ג"כ חזרה בתשובה ודוק. וראי' לדברי דגם אדמ"ו ז"ל מודה דכל זמן שהוא מחלל שבת חשוד הוא לכל עבירות דהרי בח"מ סי' קצ"ה כתב וז"ל והרי הוא מובדל מקהל ישראל ונידון כיוצא מן הדת ואיננו לא ישראל ולא נוצרי ולא תוגר ע"כ אסור לשום ישראל לאכול בביתו וכו' וסיים כללא דמלתא כאלו נמחה שמו מישראל עכ"ל ובאות ב' שם כתב וזה לשונו הרי הוא מופרש ומובדל מעדת ישראל ואין לו דת כלל ופסול לעדות ולשבועה ולכל דבר ושחיטתו אסורה וכל מאכליו ומשקיו בחזקת איסור כי אבד נאמנות שלו עכ"ל הרי בעצמו ביאר שכל מאכליו ומשקיו בחזקת איסור שאבד נאמנות שלו והא לפי דבריו מחלל שבת אינו חשוד אלא פשיטא היינו אם חזר בתשובה ונעשה ישראל אז נאמן שלא עבר על עבירה זאת אבל כל זמן שהוא מחלל שבת חשוד הוא לכל עבירות שבתורה ודלא כאשר הבין מעלתו נ"י דבריו ודו"ק. ומעתה יראה מעלתו נ"י שסיים פשיטא דלדברי רבינו ז"ל בישראל כשר מותר לחלל שבת עליו ולהצילו וכ"כ הרמב"ם פ"ד מהל' רוצח הי"ב במומר לתאבון בעושה עבירות להנאת עצמו מצוה להצילו ואסור לעמוד על דמו עכ"ל ולפ"ז איכא חילוק גם במחללי שבת אם להכעיס או בלתאבון ומחזיק בדת ישראל לכל דברים על כן חכמים הזהרו בדבריכם עכ"ל. ואני אומר תל"י הזהרתי בדברי וכתבתי בשערי חיים שם באותיות מרובעות וז"ל המחלל שבת ועומד במרדו ונחלה ונפל למשכב חולה שיש בו סכנה אסור לבר ישראל הן איש הן אשה לחלל שבת בעבורו עכ"ל דברור בעיני אם הוא בשכלו ואינו מתחרט לשוב לאמור אם אקום מחלי זה לא אחלל שבת להנאתי או לפרנסתי שאין מחללין עליו את השבת דהוא כגוי גמור כמבואר ברמב"ם פ"ל מהל' שבת וז"ל אבל המחלל שבת בפרהסי' הרי הוא כעובד עבודת כוכבים ומזלות ושניהם כעכו"ם לכל דבריהם עכ"ל וכן בפי' משניות חולין דף ח"י כתב וז"ל לפי שעוקר בידינו הוא ג"כ המחלל שבת בפרהסי' הרי הוא כעכו"ם לכל דבריו עכ"ל וכיון שהוא כעכו"ם לכל דבריו פשיטא כשם שאין לחלל שבת על עכו"ם ה"ה על המחלל שבת בפרהסי' ומה שהביא ראי' מפ"ד הל' רוצח הי"ב תמה אני על מעלתו נ"י הכי ראוי' לעשות שלא להעתיק יפה הלא הרמב"ם כתב וז"ל אבל ישראל בעל עבירות שאינו עומד ברשעו תמיד אלא עושה עבירות להנאת עצמו כגון אוכל נבילות לתאבון מצוה להצילו ואסור לעמוד על דמו עכ"ל הרי שדייק בלשונו הזהב אוכל נבילות לתאבון ולא נקט מחלל שבת לתאבון כי מחלל שבת לתאבון הרי הוא כגוי גמור כי הוא כופר בכל התורה ואין מצוה להצילו ומותר לעמוד על דמו ואסור להחזיר לו אבידה כמבואר ברמב"ם פי"א מהל' גזילה ובח"מ סי' רס"ו דאין חילוק בין להכעיס או לתאבון ובין אם בשאר מנהגי ישראל או לא כיון שעומד במרדו ודו"ק. עוד יצא מעלתו נ"י להקשות אי אין מחללין שבת על מחלל שבת בפרהסי' לתאבון א"כ למה לא נקט בגמ' דבעבור שבת יהרג ואל יעבור כיון דלא שייך בזה וחי בהם דהלא הרמב"ם כתב בכל המצות יעבור ואל יהרג דכתיב וחי בהם וא"כ כיון דבשבת לא שייך וחי בהם דמותר רק לחלל שבת אחד בעבור לשמור שבתות הרבה כמו שהסברתי בספרי דברי פרמ"ג א"כ גם שבת בכלל יהרג ואל יעבור עכ"פ פלא איך שגה ברואה כל כך בוודאי מי שמחלל שבת בפרהסי' במזיד הוא כופר במעשה בראשית עיין רש"י חולין דף ה' ובהה"מ פ"ל מהל' שבת אז מחלל שבת הוה כגוי ואין לחלל שבת בעבורו בעבור לשמור מצוה אחרת אשר מחזיק בה אבל המחלל שבת באונס ובכפי' של שונאי הדת אז בודאי לא הוה כופר בכל התורה ואפי' לא מסר נפשו בעבור ע"ז לא הוה כגוי רק דלא קיים מ"ע של קידוש השם אבל הוא ישראל מעלי' ובע"ז וגילוי עריות ורציחה חידש הקב"ה שיהרג ואל יעבור אפי' בכפי' אשר השונא מבקש להרגו אבל בשבת לא צריך למסור נפשו דחי בהם ולא שימות בהם אבל מחלל במזיד לתאוותו ולא מקיים להיות מן ושמרו בני ישראל את השבת אז בודאי אין מחללין עליו את השבת כיון שהוא מחלל שבת בפרהסי' ודו"ק. וגם זאת ראיתי במכתבו שכתב כל זמן דלא בטלו יצה"ר אז מומר לע"ז לא הוה מומר לכל התורה כפי' רש"י דיצה"ר דע"ז תקפו אבל משבטלו ליצה"ר דע"ז וכל עובד ע"ז אז ע"כ הפקירא ניחא לי' כמ"ש המרדכי בהג"ה כתובות סי' רפ"ו א"כ הוה מומר לכל התורה כולה כפי אשר האריך במכתבו וקשה דלמא המיר רק בעבור זנות דגם בעריות אמרינן יצה"ר דזנות תקיף לי' כמבואר בתוס' סנהדרין דף כ"ו ע"ב בד"ה החשוד על עריות כשר לעדות באר היטב. ולסיומא דמילתא אעתיק לשון הרמב"ם פ"ב דע"ז הל' ה' שכתב וז"ל ישראל שעבד עכו"ם הרי הוא כעכו"ם לכל דבריו ואינו כישראל שעובר עבירה שיש בה סקילה ומומר לעכו"ם הרי הוא מומר לכל התורה כולה עכ"ל ועיין בהרה"מ שם שנתקשה בלשונו שכפל הדבר במילין שונים וצע"ג רק מתחילה ביאר דדינו כעכו"ם לכל דבריו ואינו כישראל שעובר עבירה שיש בה סקילה דאעפ"י שחטא ישראל הוא אבל זה הוא כגוי גמור רק אפשר לומר ניהי דלא הוה בר ישראל ואינו בן ברית ובר עדות אבל לומר באמת שכופר בכל המצות וחשוד בכל עבירות לא הוה דעובד לעכו"ם לא הוה חשוד קמ"ל דמומר לעכו"ם מומר לכל התורה והבן זה מאוד בעזה"י. ואגב גררא אזכור לו פלא במרדכי סי' רפ"ו שהבאתי לשונו למעלה שכתב וז"ל ואע"ג דליכא עדים שראו כמכחול בשפופרת ואמר שמואל במנאפים עד שיראו במנאפים כמכחול בשפופרת עכ"ל והוא תרי פליאות דמדכר דכירי אינשי (א) מה שהקשה אע"ג דליכא עדים שראו כמכחול בשפופרת הא לא קי"ל הכי דצריך עדים כמכחול בשפופרת (ב) הא שמואל לא אמר רק במנאפים כדרך המנאפים ולא צריך מכחול בשפופרת עיין מכות סוף פרק ראשון ואיך העתיק דשמואל אמר עד שיראה כמכחול בשפופרת וצע"ג. אמנם בתשובה אחת יש לי דבר חדש כפי מה שחידש הנב"י בח"ב א"ע סי' ר"ג דיש שני מקומות במקום ביאה (א) שפת הרחם אשר המה שפתיו חלק הירכים (ב) מקום צוואר הרחם אשר הוא חלק המקור יעו"ש כי דבר ד' בפיו אמת א"כ חדשתי הגם דלא צריכין עדים לראות כמכחול בשפופרת בחלק המקור שפת הרחם עכ"פ צריכין עדים לראות כמכחול בשפופרת במקום שפיות שהוא פי הביאה כמו [אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און] והארכתי בזה בדבר חדש הנ"ל ששפיות נקראו כריסה של אשה בזה יש ליישב דברי מרדכי מאוד עד שייראו כדרך המנאפים היינו אבר האיש כמכחול בשפופרת בשפיות עכ"פ ועיין ברא"ש ביבמות בשם בה"ג לאסור אשה על בעלה צריך כמכחול בשפופרת א"כ יש לו חבר בדברי הגהת מרדכי ואין כאן מקומו להאריך כי דברי מרדכי פלאים כעת. ולא אוכל לכחד תחת לשוני שגוף דברי תשובת רמב"ן דחשוד על סוג עבירה אינו חשוד על סוג עבירה אחרת וראי' דמומר לערלות מותר לשחיטה הקשיתי עליו דלמא בערלות שאני שיוכל לתקן כל ימיו יעיין ברמב"ם פי"א ממילה אם מל בסוף ימיו מהני אבל נבילות שאכל אי אפשר לתקן וכעת מצאתי קו' בספר דגול מרבבה ופלא שלא הודפס אצל הש"ע בתוך הגהותיו ושם בתשובה הסברתי דלכך נקט רש"י מבעט והכ"מ הקשה בפ"ד משחיטה א"כ הוה מין ותרצתי דבר שיכול לתקן הוה מבעט כלתאבון דבידו לתקן עוד ולא הוה ביעוט אבל על רמב"ן נשאר קו' הנ"ל וגם הרמב"ן בהל' בכורות פ"ד דף ל' הביא דלולא דיצה"ר דעריות גבר הוה חשד דהניח לנסך יין משמע דחשוד מעריות על נסך לולא דיצה"ר תקיף על עריות וכבר העיר שם במהרי"ט דרמב"ן סותר עצמו לתשובתו והדחיק עצמו דכל הנאת גוף לסוג אחד נחשב ואולי חזר בו רמב"ן דאין ראי' ממומר לעריות דבידו לתקן עוד ויעיין בתב"ש סי' ב' ובפרמ"ג סי' ב' ס"ק י"ז וז"ל ודע למאן דסבר פ"א לא נעשה מומר או למאן דסבר באותו שחיטה לא נעשה מומר הי' נראה לכאורה מ"מ בעינן אחרים רואים אותו דחשוד לדבר חמור חשוד לדבר הקל ואם חשוד לשבת כ"ש לשאר עבירות ולא מהימן עכ"ל א"כ הרי הדבר ברור כמ"ש בעזה"י ועל יתר פלפולו על לפר שערי חיים שם אין פנאי כעת דברי הדש"ת. הק' חיים סופר:

סימן ג

שאלה אל כבוד נשיא אלקים מבחר גבורי ישראל מלומדי מלחמות ה' צבאות הפותח שערי תורה לדופקי בתשובה טוב לקויו ידרשוהו וישאלהו בדבר ד' מה לעשות ה"ה נזר ועטרה גאון ישראל אדונינו כקש"ת כמו' חיים סופר נ"י אב"ד ור"מ דק"ק מונקאטש. שומרי דת קהל ד' ישאו עיניהם לאדמ"ו עיני העדה משתחוים מול ארון הקודש לשמוע דבר ד' אחת ישאלו ואותה יבקשו נא יאיר רבינו עיניהם בהלכה למעשה בדבר גדול העומד ברומו של עולם. הנה זה שש שנים אשר נבנתה פה מקוה ישראל בסוד חכמי ונבוני דייני העיר והוחזקה בהיתר והי' למקוה ישראל המטהר כל טמאי נדה אשר הלכו שמה אך מאז נבנתה נמסרה המקוה ביד איש המפורסם לחלל שבת אולם דייני העיר הושיבו שמה אשה אשר עד עתה לא נשמע עליה שמץ פסול בדבר הזה ועל בעל המקוה לשלם שכרה וכאשר אמרה לנו אשה הנ"ל על ידי' תתחמם המקוה בכל עת הצורך והיא גם היא תנקה אותה בעת אשר מימי' סרוחים או בלתי נקיים בסייעת בעל המקוה אשר רק שואב מים והנה אשה הנ"ל ביום אשר תקרא אל המקוה בערב היא באה ואחר טבילת הנשים היא שבה לביתה. והנה זה תואר המקוה יש ב' מקואות סמוכות זו אצל זו ויש בהם מי גשמים ארבעים סאה האחת בה ילכו לטבילה והאחת היא למשמרת הנקרא "רעזערף" למען בעת אשר מי מקוה הטבילה סרוחים או בלתי נקיים אז המה ילכו החוצה ומי מקוה אשר עומדת למשמרת יזולו דרך חור אל מקוה אשר לטבילה עומדת ואם לא נותרה במקוה המשמרת מ' סאה אז צריכים להמשיך בתוכה מי גשמים למען יעמדו למשמרת המקוה אשר לטבילה עומדת היא תתחמם תמיד ובטרם שנתחמם ישאבו ממנו מים הקרים ורק שיעור המקוה תשאר בקרבה אם מעט ישאבו ממנה אז צריכים מים חמים רבים להחם מקוה הטבילה ואם רב ישאבו ממנה אז ימעטו מים החמים כי מעט מים החמים יש כדי צורך החום להחם המעט וכאשר ירבון הנותרים במקוה הטבילה כן צריכים עצים להרבות האש להחם המקוה העומדת לטבילה וכן יפרצו ההוצאות על העצים והעצים דמיהם יקרים פה מאוד ויען שאם תעמוד המים במקוה העומדת למשמרת זמן רב אז המה סרוחים שאל בעל מקוה להדיין מהו' שאול פריעדענטהאל מה לעשות ואמר אליו שיוסף עליהם מים רבים ולא יפסלו מי מ' סאה בזאת וגם הריח רע יתבטל עי"ז. מכל הנ"ל נשמע כי בעל המקוה אשר שכר אותה ומקבל שכר מכל אשה בעבור החימום צריך להיות איש ירא ה' ולא יחוש למלאכה רבה ולהוצאות מרובות וא"כ איפה במה נדע אם איש הלז אשר הוא מפורסם לחלל שבת אם קורא את אשה הנ"ל בכל עת הצורך או בכל עת שצריך לנקות המקוה ובפרט כי המקוה אינה מתחממת רק פעם או שתים בשבוע וא"כ אף שהאשה הנ"ל אומרה שהוא תחמם את המקוה בכל פעם והיא תנקה אותה והוא רק שואב מים בכל זאת לבינו נקפה אולי באשר שהמקוה אינה נתחממת בכל יום והאשה הנ"ל אינה שם תמיד והמקוה אינה נעולה בפני בעל המקוה אולי ינקה את המקוה העומדת לטבילה בתוכה וימלאנה מים שאובים ולא במי הרעזערף אשר פעמים סרוחים ועל הרעזערף גופא יש לחוש שיסיר מתוכה מים הסרוחים וימלאנה מים שאובים אולם גם זאת לדעת שבעל המקוה עוסק תמיד במלאכת "וואטטע מאכען" ואינו פנוי בכל יום מה נאמר ומה נדבר אנחנו שרידי עם ד' אשר לעם א' היינו מקדם וקהלה אחת עם אנשי קהלה בעלי חדשים אשר הבימה למעלה ובקאהר בחרו ובחדשות לא שערום אבותינו וגם קבלו עליהם גזירת הקאנגרעסס כמה קשה הי' עלינו פרידתינו מהם צרות רבות ובהלות תסמר שערות ראשינו אם אמרנו נספרם ברוך ד' אשר הצילנו מידם יש לנו בהכ"נ כשר ושוחט כשר ומו"ץ רצוננו לעשות כפי תוה"ק המסורה לנו מאבותינו הקדושים עפ"י שו"ע. פעמים רבים נדברנו יחד גם אודות המקוה הנ"ל ונאמר כיון שהמקוה הוחזקה בהיתר והדיינים אשר על פיהם נגמרה ונעשה המקוה (המה הדיינים הזקנים אשר אצל כת אחרת ולא אצלינו) כיון שהם אינם מפרסמים שאין להאמין לבעל המקוה ולמנוע מלטבול בתוכה וגם שמענו ונדע כי הדיין הנ"ל הולך בכל עש"ק לטבול בתוכה אך עתה נתעוררנו ע"י תלמיד אדמ"ו ה"ה הרבני המופלג חו"ש מהו' פנחס כ"ץ שטיינער נ"ו מפאקש וצעק אלינו בצעקה גדולה ומרה שכפי הפשוט ביו"ד סי' ר"א סעיף ד' בש"ך שם שהמקוה שהיא של עכו"ם ומקבל ממנה שכר אין להאמינה עלי' היכא שיש לו הנאה במה שעושה שלא כהוגן וגם גלוי וידוע שכל המחלל שבת בפרהסי' דינו כעכו"ם ופירסום היינו בפני יו"ד או במקום שידע שיתפרסם כמו שהביא הפרמ"ג ביו"ד סי' ב' וא"כ סר נאמנות בעל המקוה הנ"ל וקיימו כל החששות הנ"ל ע"כ צעק אלינו תלמיד אדמ"ו הנ"ל שנשאל שאלה ממאור הגולה פסק הלכה. והנה המקוה נתונה לבעל המקוה בשכירות מראשי כת עדת אחרת דפה ולא נוכל אנחנו למשול בה ובנפשינו ובלבינו לבנות לנו מקוה בע"ה אשר תהי' תחת ממשלתינו ואז נמסר אותה לאיש ירא וחרד על דבר ד' אבל במה נעבוד את ד' עד באנו אל מחוז חפצינו כי לזה צריך כסף רב ומקום להבית אשר בתוכה רצוף המקוה ובפרט בימי החורף קשה לבנות וגם יש טירחא רבה מאוד לנשינו ללכת אל עיר אחרת לטבילה כי בריחוק מקום מקוה כשירה אנו יושבים פה ואחרון הכביד קשה מאוד לנו על מקוה שהי' לנו עד עתה בחזקת כשרות ונשינו הלכו שמה לטבילה להוציא לעז עלינו ועל כל אשר לנו כי ע"פ הנ"ל גם לא נוכל לומר עתה איתרע יען שזה ברור שבשנה או שתים כבר הושאבה המקוה לגמרי אשר לטבילה עומדת ואיך נוכל לומר העמד מקוה על חזקתה עד עתה הלא נהפוך הוא בכל פעם שתשאב ונקתה המקוה צריכה להיותה מקבלת מים מחדש ממקוה העומדת למשמרת ואם כן יש ספק אם יש כאן חזקה על כן מאוד נפלה פנינו אחזונו מורא וזאת נשוב אל לבינו נשאלה לאדונינו מאור הגולה הוא יוציא לאור דברינו הוא יאמר ויהי הוא יצוה ויעמוד וכפי אשר ישים ד' בפיו נשמע ונעשה והנה באשר שמענו כי כמה נשים אשר דבר ד' נגעה בלבם ימנעו מלטבול במקוה עד כי יאירו אלינו דבריו הקדושים כי א"א לילך בקור הגדול הזה למרחקים וגם יש בהן נשים אשר אינן בקו הבריאה על כן נחלה נא פני אדמ"ו ימחול לבשרנו על ידי טעלעגראף אם כשר או פסול להגיד לבית יעקב מה יעשו עד כי יצהירו אלינו שורותיו הקדושים א"ד שומרי דת המיחלים ומשתוקקים לתשובתו הרמתה מול שמש צדקתו. הק' מרדכי ענגעלמאן רה"ק, הק' הרש הערמאן הסופר תשובה אבאר בעז"ה מקור הדברים אשר על שרשם שלחתי טעלעגראף (וז"ל בטעלעגראף, קיינע צייגצן פעכטער אייגענהענדיג מלאכה דאורייתא געטהאן אונד אין אנדערע עבירות מוחזק בכשרות איזט מקוה כשר עכ"ל) שאם הפעכטער לא עשה מלאכה דאורייתא בידיו ממש ונוהג בדת יהדות כסתם ישראל מקוה כשירה וכפי אשר שם ד' בפי אשמר לדבר בעז"ה. הנה לכאורה יפה התעורר תלמידי נ"י כיון שמחלל שבת בפרהסי' הוה כגוי לכל דבריו חוץ אם קידש אשה חוששין לקדושיו כמבואר בתב"ש סי' ב' סק"ל וז"ל ודע שמה שכ' בפנים בסי' זה כמה פעמים הרי הוא כגוי לשחיטה אין הכוונה לאפוקי שאר מילי אלא לאפוקי לענין קדושין כמ"ש בא"ע והא דנקט שחיטה משום דבהא קאי עכ"ל וא"כ כיון דמבואר בש"ע יו"ד סי' ר"א בט"ז ובש"ך דיש לחוש בגוי שמלא במים שאובים ה"ה בישראל המחלל שבת בפרהסי' דהוה כגוי וחשדינן לי' שמלא במים שאובים להנאתו לקבל שכר הקצוב כמובן. אך כד דייקת הדבר צריך התבוננת רב ואעתיק דברי אדמ"ו חת"ס ח"ר א"ע סי' כ"ב שכ' בד"ה הנה וז"ל הנה אמת מומר לחלל שבתות הוא מומר לכל התורה כולה אבל אינו חשוד לכל התורה כולה ואין המומר הזה בכלל בן ברית ולא בר שחיטה אבל מ"מ אינו חשוד לשאר עבירות אפי' קיל ממנו עפ"י דעת הרב"י ביו"ד סי' ב' [צ"ל קי"ט] דווקא בענין א' כגון אם נחשד לאכול דבר חמור נחשד לאכול דבר קל ממנו אבל נחשד לעשות מלאכה בשבת אינו נחשד לאכול איסור קל ואחאב שהי' מומר לע"ז אי לאו דאינו בר זביחה ושחיטתו פסולה אבל חשוד לא הי' לאכול נבילות עכ"ל. ודברי אדמ"ו ז"ל המה נפלאים בעיני מאוד שמחליט שמומר לע"ז או לחלל שבת בפרהסי' אינם חשודים כלל אפי' לאיסור קל שאוכל נבילות דמומר אינו חשוד והוא פלא גדול בכמה קושיות (א) הרי מבואר בתוספתא פ"ג דבכורות וז"ל חשוד על השביעית חשוד על המעשרות חשוד על המעשרות אינו חשוד על השביעית חשוד ע"ז וע"ז חשוד על הטהרות ישראל החשוד על הטהרות אין חשוד לא על המעשרות ולא על השבועות חשוד על עבודה זרה חשוד על כל המצות שבתורה ולא למפרע אלא מכאן ולהבא שנאמר מן היום אשר צוה ד' והלאה לדורותיכם עכ"ל הרי מבואר כאן כמה מינים אשר המה חשודים וסיימה התוספתא דחשוד על ע"ז חשוד על כל המצות ולדברי אדמ"ו ז"ל חשוד על ע"ז אינו חשוד אפי' על נבילות והוא פלא הלא הבדק הבית בסוף סי' קי"ט רמז על התוספתא וצע"ג. (ב) הלא בעירובין דף ס"ט איתא בגמ' אי כרבנן האמרו חשוד לדבר אחד לא הוה חשוד לכל התורה כולה עד דהוה מומר לע"ז וכ' רש"י בד"ה עד דהוה מומר לע"ז וז"ל דההוא ודאי חשוד לכל מילי דאמר מר חמורה ע"ז שכל המודה בה כופר בכל התורה כולה דכתיב וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה ובע"ז משתעי קרא בהוריות עכ"ל הרי מבואר דמומר לע"ז חשוד לכל מילי יען דמודה בע"ז כופר בכל תורה כולה ולדברי אדמ"ו ז"ל מומר לע"ז אינו חשוד אפי' על איסור קל כגון נבילות וצע"ג. (ג) היותר פלא הלא מקור ראי' אדמ"ו ז"ל הוא מתשובת רמב"ן שמביא ב"י סי' קי"ט ורמב"ן הביא רק ראי' ממומר לערלות דכשר לשחיטה אבל עובד ע"ז ומחלל שבת בפרהסי' גם רמב"ן מודה דחשוד לכל התורה דהרי כ' וז"ל ומה שאמרת החשוד על דבר קל אם הוא חשוד לדבר חמור ואפי' על הקל ממנו אינו חשוד דמומר לערלות אינו מומר אצל שחיטה ולא אמרו מומר לד"א מומר לכל התורה כולה אלא במומר ליי"נ ולחלל שבת בפרהסי' כדאיתא פ"ק דחולין עכ"ל הרי דגם הרמב"ן מודה דמחלל שבת ועובד ע"ז חשוד לכל תורה כולה ומה שביאר הב"י בהבנת הרמב"ן דצריך להיות החמור בסוג אחד היינו בשאר איסורין אבל המודה בע"ז או מחלל שבת בפרהסי' בודאי הוא חשוד לכל איסורין שבעולם וצריך עיון גדול (ד ) הלא הב"י בסי' קי"ט מביא דברי תשובת הרשב"א על הקצב שנשבע שלא לצחוק ועבר על השבועה אי נאמן למכור בשר והשיב אפי' עבר על השבועה במזיד נאמן דמומר לד"א לא הוה מומר לכל תורה כולה חוץ מע"ז ומחלל שבת בפרהסי' יעו"ש וא"כ משמע בעובד ע"ז ומחלל שבת בפרהסי' הוא חשוד לכל תורה אם הי' הקצב מחלל שבת בפרהסי' הי' אסור למכור בשר כשר ולפי דברי אדמ"ו ז"ל קשה הא הנחשד לעשות מלאכה בשבת אינו נחשד לאכול נבילות וצ"ע. אמנם עמוקים דברי אדמ"ו ז"ל שאנו חושדים להאיש קל הדעת שלא יפחד מלעשות און יען שראינו בהאיש שהעושה עבירה חמורה וגדולה ואינו חושש על העבירה החמורה איך יחוש על הקל ור"מ דאומר חשוד לד"א חשוד לכל התורה סובר מי שהוא קל הדעת ועובר על עבירה אחת חיישי' פן הוא עובר כל עבירות לתאותיו וחמדותיו דמה לי איסור חמור או איסור קל הלא הכל מפי ד' צוה לנו עיין יבמות דף קי"ט מה לי איסור לאו או איסור כרת ורבנן פליגי דרק אם חשוד על עבירה חמורה הוא חשוד על עבירה קלה ממנו אבל החשוד על הקל אינו חשוד על החמור דהחוטא שוקל העונשים של עבירות לכן הגם שהוא עובר עבירה שהיא בעונש קל ישמור עצמו מן החמורה והוסיף הרמב"ן דחמור על הקל פועל דווקא באותו סוג מעריות חמורות על הקלות ומאכילות חמורות על הקלות ומן מלאכות חמורות על הקלות אבל מסוג אכילה לא נחשד על העריות או על המלאכות שבת וכדומה. והנה העובד ע"ז ומחלל שבת בפרהסי' הוה מומר לכל התורה דמי שאינו מאמין בראש המצות ע"ז ושבת הוא כגוי [אפי' אם ישמור כל המצות הוא מחמת רגילות או מטעם שכל אנושי] ואינו בר עדות ולא בן ברית ולא בר זביחה אלא הרי הוא כגוי ששומר כל המצות אעפ"כ אינו נאמן להעיד אפי' באיסורין ועובד ע"ז ומחלל שבת בפרהסי' נעשה גוי גמור [חוץ לקדושין] אבל אינו חשוד לנו שעובר על כל תרי"ג מצות שנימא מדעובר על עבירה חמורה בודאי עובר על הקלה שנימא אנן סהדי כשם שהוא נעשה מומר כופר בכל תרי"ג מצות כך בודאי הוא עובר על כל תרי"ג מצות ונחזיק למחלל שבת ועובד ע"ז שעבר על כל עבירה שבא לידו כשם שאנו מחזיקים אותו למומר על כל תרי"ג מצות ולא הוה עוד בן ברית ובר עדות ובר זביחה דהא יצא מכלל ישראל ונעשה כגוי ויהי' ברור בעינינו שעובד ע"ז ומחלל שבת עובר כל עבירות זה אינו דנהפוך הוא הגם שנעשה מומר לכל התורה בכל זאת לא חשוד לעבור רק אותן עבירות שהם בסוג אחד מכלל החמור על הקל אם מחלל שבת בודאי מחלל יוכ"פ ויו"ט בכל מלאכה אבל אין עובד ע"ז ומחלל שבת חשודים על עריות ונדה או אכילת נבילות וטריפות דהם סוג אכילה והוא חשוד על חילול שבת או עבודת ע"ז והא ראי' דאחאב עבד ע"ז ואעפ"כ שמר עצמו וכל ביתו שלא לאכול נבילות וע"כ דיהושפט ידע הגם שעובד ע"ז הוא שומר כל שאר מצות ולא הוה משמר עצמו יהושפט מכל דבר וע"כ הגם דעובד ע"ז בכל זאת אין חזקה דעובר על שאר עבירות והגם דהגמ' חולין ה' פוסק דלא כרב ענן דהוה עכ"פ מומר לכל התורה וא"כ אינו בר זביחה ובר עדות אפי' להיות עד על איסור נבילה וממילא אין מחלל שבת ועובד ע"ז נאמן להעיד כמו שגוי לא הוה בר עדות אפי' לאיסור אבל עכ"פ אין אנן סהדי דמחלל שבת ועע"ז עבר על כל שס"ה ל"ת שבתורה וא"כ אם נעשה אח"כ בעל תשובה ונעשה בן ברית ובר עדות סמכי' עליו אם אומר דלא עבר שום עבירה רק ע"ז או חילול שבת ודוק. ולפ"ז גם אדמ"ו הגאון ז"ל מודה דעובר ע"ז או מחלל שבת בפרהסי' אנו חושדים אותו כשם שהוא עובר עבירות הנ"ל הוא עובר כל עבירות רק אם ראינו אותו נוהג בשאר המצות אעפ"כ אנו מחליטין מי שחשוד לחלל שבת הוא מחלל גם יוכ"פ ויו"ט במלאכה אבל בשאר עבירות כל התורה אין אנו מחליטין שעובר אותן כיון דבעינינו ראינו שמשמר אותם ואעפ"כ אינו נאמן להעיד שהבשר הזה הוא כשר דהא לא היה בר ישראל שראוי להעיד כללא דמילתא מסתמא אמרי' מי שחשוד לעבוד ע"ז או לחלל שבת בפרהסי' הוא ג"כ עובר כל עבירות רק אם נראה בעינים דהוא שומר המצות כולם אז יש חילוק העבירות הקלות באותו סוג אנו מחליטין שבודאי עבר אותם דחשוד על החמור חשוד על הקל באותו סוג אבל עבירות שאינו מאותו סוג אין אנו מחליטין שעובר אותם ונ"מ אם שב בתשובה גמורה נאמן לומר שלא עבר אותן עבירות שאינם בסוגו ודוק. היוצא מזה אם ראינו מחלל שבת או עע"ז אמרינן בודאי לא בפ"א בא לעבור עבירות חמורות כאלה אשר עשה אותם נעשה מומר לכל התורה אלא בודאי הוא חשוד שעבר כל העבירות מקודם כחכז"ל דרכו של יצה"ר היום אומר לו עשה כך ועשה כך ולמחר אומר לו עשה כך ולבסוף אומר לו לך עבוד ע"ז א"כ מסוף דבר שעע"ז ומחלל שבת בפרהסי' אנו חושדים אותו שהוא איש שעובר כל תרי"ג מצות כולם וחשוד על כל עבירות אבל אם עין בעין נראה שהוא נזהר בשאר כל המצות אז באותן עבירות אשר הם בסוג עבירה החמור מאכילה לאכילה ממלאכה למלאכה הוה חשיד בודאי מי שעובד בשבת עובד ביו"ט מי שבועל אשת איש בועל חייבי לאוין ונדה ומי שאוכל חלב אוכל נבילה על זה אנן סהדי אבל בשאר עבירות נהי דעע"ז ומחלל שבת הוה מומר שאינו בר עדות אפי' על איסורין אבל כאשר שב לד' נאמן שלא עבר אותן עבירות שאינו מסוגו יען דהלא ראה ראינו ששמר שאר כל המצות חוץ מע"ז וחילל שבת ודוק. ומעתה אדמ"ו ז"ל דן האשה אשר רוצית להמיר וחללה שבת בפרהסי' אם נאמר להחליט שזנתה ולא נאמין לה שלא זינתה אז שפיר כ' אדמ"ו ז"ל ראי' מאחאב דעבד ע"ז ואעפ"כ לא הי' חשוד על נבילות יען דידע יהושפט דאחאב שומר כל המצות חוץ מע"ז וממילא כל מחלל שבת בפרהסי' אנו מחליטין שמחלל יו"ט דהוא קל כנגד חמור בסוג מלאכה שחשוד בה אבל אין אנו מחליטין אם מחללת האשה שבת שזנתה הגם כל זמן שהיתה מחללת שבת היינו חושדים אותה אולי גם זנתה ועוברת כל איסורין אבל עכ"פ עכשיו שהיא בעלת תשובה ואומרת ברי לא שלא זנתה נאמנת אבל אותן שממירי' בזמנינו ומקבלים לצאת מן כלל ישראל ח"ו אז בודאי האשה המשתמדת בלי בעלה אנן סהדי שזנתה דיצרא דע"ז בטל ונשתמדה רק בעבור זנות כמבואר בהגהת מרדכי כתובות סי' רפ"ו ובחלקת מחוקק סי' ז' ודוק ואם כן מיושבים כל הקושי' על תשובת מר"ן ז"ל בודאי מי שחשוד לע"ז חשוד שעובר כל עבירות כיון דעין בעין נראה שעובר בראש עבירות בודאי עובר כל עבירות כמבואר בתוספתא וברש"י עירובין דף ס"ט ובתשובת רמב"ן ורשב"א כמבואר בקושי' אבל דבר אלקים אמת בפי אדמ"ו ז"ל דנחליט דהוא עובר שאר עבירות הוא דווקא מחמור על הקל באותו סוג עצמו אבל אם אינו מאותו סוג אפי' מן החמור במלאכה אינו חשוד על הקל באיסור אכילה וא"כ אם חללה שבת וגם רוצית להמירה ונעשית בעלת תשובה ואומרת ברי לי שלא זניתי מותרת לכהן וכן במחלל שבת בפרהסי' אם ידענו ששומר עצמו בביתו בצנעה ונבילות וטריפות וכדומה הגם שאינו בר עדות דהוה כגוי עכ"פ אינו חשוד שנחליט שעובר עבירות כנדה ונבילה ודוק. ומצאתי ראי' שגם אדמ"ו ז"ל מודה דמן הסתם המחלל שבת חשוד לכל עבירות רק אם ידענו ביה דנזהר משאר עבירות אז אין אנו אומרים דעובר רק באותו סוג מן החמור על הקל דמצאתי בחת"ס חלק שישי סי' פ"ג שכ' וז"ל גי"ה הגיעני וראיתי תקפה עליך משנתך כאשר תראה בהעתק חידושי ספ"ב דגיטין ומשם תראה ג"כ כי אין המומר לע"ז ושבת חשוד לכל התורה רק הוא מומר לכל התורה שאינו בן ברית אבל אינו חשוד לעבור כל התורה כל שאיני מאותו מין ואחאב הי' מומר לע"ז ונהי ששחיטתו פסולה שאינו בר זביחה אבל אינו חשוד לאכול נבילות אבל אינו נאמן להעיד כי אינו בר עדות והפוסקים איירי ממומרים שבזמנינו שמתטמעי' בין הגוים והם ודאי עוברים על כל התורה אבל מי שהוא בין בני ישראל ונוהג

כמנהגיהם רק מומר לע"ז או לחלל שבת נהי שהוא מומר לכל התורה מ"מ אינו חשוד לכל התורה וכן החשוד אינו מומר עכ"ל הרי שדייק שאינו נאמן להעיד היינו אפי' באיסורין כי אינו בר עדות דהוה כגוי דמומר לחלל שבת הוה מומר לכל תורה ועכ"פ אם ראינו שהוא בין בני ישראל ונוהג כמנהגם שנשמר מכל עבירות אינו חשוד לכל התורה שנאמר אנן סהדי יען שמחלל שבת או עע"ז הוא בודאי בועל עריות או אינו שומר נדה או אוכל טריפות דהא עין בעין נראה שנזהר מכל העבירות מהכ"ת דאנן סהדי שעובר אבל אנן סהדי דמחלל שבת מחלל יו"ט ואנן סהדי שבועל עריות בועל איסור ל"ת ומי שאוכל חלב אוכל נבילה דמי שאינו חש באותו סוג לחמור אינו חש להקל באותו סוג כנלע"ד. והארכתי במקו"א דכל שהאיש העובד ע"ז או מחלל שבת בפרהסיא חשוד הוא לעבור על כל עבירות שבתורה אפי' אם נוהג לפנינו בשאר מצות כישראל כשר וא"כ בנידן שאלתינו אפי' אם הפעכטער מתנהג כישראל יהי' נחשד על המקוה לכאורה. ועלה בדעתי נהי דמחלל שבת הוא כופר בכל התורה כולה ונחשד שאינו שומר אחת מכל מצות ד' אשר צוה על הר סיני אבל עכ"פ לא נחשד להיות רשע דחמס להיותו גונב ממון חבירו כי על גניבה וגזילה גם בי"נ מצווה והגם דאמרו חכז"ל ראה ויתר גוים ראה הקב"ה שלא שמרו ב"נ שבע מצות שלהם מ"מ זרע ישראל אשר נשא ידו לחלל שבת ונעשה רע לשמים וחשוד לעבור כל מצות ד' אשר צוה ד' ביד משה בהר סיני אבל עכ"פ אינו חשוד לעבור על ז' מצות אשר צוה ד' לאדם הראשון. והא לך לשון הרמב"ם פ"ב מה' עכו"ם הל' ד' וז"ל מצות עכו"ם כנגד כל המצות כולן הוא שנאמר וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות וכו' ומפי השמועה למדו שבעכו"ם הכתוב מדבר הא למדת שכל המודה בעכו"ם כופר בכל התורה כולה ובכל מה שנצטוו הנביאים מאדם עד סוף העולם שנאמר מן היום אשר צוה ד' והלאה לדורותיכם וכל הכופר בעכו"ם מודה בכל התורה כולה ובכל הנביאים ובכל מה שנצטוו הנביאים מאדם ועד סוף העולם והוא עיקר כל המצות כולם עכ"ל הרי שביאר שהעובד עכו"ם כופר גם במצות שאדם הראשון מצווה בה דהא אדם נצטווה בע"ז כחכז"ל ויצו ד' אלקים את אדם אין צו אלא ע"ז א"כ המודה בע"ז כופר גם בז' מצות שנצטווה אדם הראשון ולכן כתיב מן היום אשר צוה ד' והלאה לדורותיכם שגם מאדם התחיל ד' לצוות על ז' מצות אבל המחלל שבת בפרהסי' אפשר לומר דלא חשוד על גזל ושאר מצות שנצטוו ב"נ וא"כ בנידן שאלתינו דהוא לוקח תשלומין בעד טבילות כל אשה אשר היא משלמת דווקא בעד מקוה כשירה עפ"י חקי תורה ואם הוא שפך מים שאובים א"כ הוא גונב ממון אשר לוקח בעד הטבילה בשלומא חשוד למכור נבילות למשל יען כי הבשר טוב אם הוא נתנבל בשחיטה כמו אם נשחט בלי פגימה אבל במקוה נודע שאין משלמין בעד תענוג רק כדי לטבול ולטהר מטומאת נדה במקוה כשירה עפ"י תורה וקבלת חכז"ל ועל גניבה לא חשוד. אך מה אעשה הלא הרמב"ם פ' ל' ה' ט"ו כ' וז"ל השבת ועכו"ם כל אחת משתיהם שקולה כנגד כל שאר מצות התורה והשבת היא האות שבין הקב"ה ובינינו לעולם לפיכך כל העובר על שאר המצות הרי הוא בכלל רשעי ישראל אבל המחלל שבת בפרהסי' הרי הוא כעובד עכו"ם ושניהם כעכו"ם לכל דבריהם עכ"ל הרי שהשוה הרמב"ם שבת לעכו"ם ששבת שקול כנגד כל שאר מצות התורה והלא הז' מצות של בני נח ג"כ כתובים בתורה ועיין ברה"מ שם וז"ל והכופר בהחידוש כופר בכל התורה כולה ועיין רמב"ן על פ' אנכי ד' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ודוק. ואוסיף דבר להבין ששבת שקול כע"ז יען דמחלל כופר בהקב"ה כמ"ש הרמב"ן בתורה בפסוק לא תרצח וז"ל ולא אמר על המחלל שבת עונש הכרת או עונש אחר זולתו ולא הזכיר זולתו שכר על השומר שבת מחללו מפני שהשבת נכלל בשתים מצות הראשונות כי השומר שבת מעיד על מעשה בראשית ומודה במצות אנכי והמחללו מכחיש במעשה בראשית ומודה בקדמות העולם להכחיש במצות אנכי והנה הוא בכלל אל קנא פוקד ובכלל ועושה חסד לאלפים עכ"ל הרי מבואר דמחלל שבת הוא כופר באדון העולם וממילא אין לו תורה ומצות כלל ואין לו אמונה כאשר האריך על פ' אנכי בפ' ואתחנן בד"ה וטעם על כן צוך לעשות את יום השבת ודוק. המורם מזה דעובד עכו"ם ומחלל שבת בפרהסי' הוא חשוד אפי' על ז' מצות אשר צוה ד' את האדם וא"כ נדע דאסור לב"נ השומר ז' מצות שלו כדי להיות לו עוה"ב כמבואר ברמב"ם הל' מלכי' לסמוך על ישראל המחלל שבת יש לגוי נחוש שהמחלל שבת יתן לו אבמה"ח וכדומה והוא דין חדש מאוד ועכ"פ עדיין נשאר החשש כאשר התעורר תלמודי החרוץ נ"י פן המחלל שבת הפעכטער המקוה שפך שאובים בתוך מי המקוה כדי שהי' לו ריוח. והרהרתי הגם דמחלל שבת מומר לכל התירה וחשוד לכל עבירות שבתורה אבל אינו חשוד להיות מחטיא רבים כאשר מצינו באחר שיצא לתרבות רעה וחילל שבת בפרהסי' אעפ"כ אמר לר' מאיר עד כאן תחום שבת שב מאחרי הרי שאינו חשוד להחטיא רבים אבל באמת שאני אחר עם ר' מאיר ואין מכאן ראי' וק"ל. והי' בדעתי להאריך בדברי רמב"ן בתורה בפ' לא יהי' לך אלקים אחרים על פני שיש ג' מינים עובדי ע"ז (א) מי שעובדים למלאכי שמים (ב) מי שעובדים לכוכבים ומזלות וצבאם (ג) מי שעובדים השדים והרוחות ועיין רמב"ם פ"א מעכו"ם ובמורה נבוכים שהאריך בזה ולחקור אם יש הבדל בעובדים הללו להיות כופר בתורה כולה או לא ולבאר בזה מאיזה מין עבד אחאב ע"ז ועל כן הי' עבד ע"ז ולא הי' חשוד על אכילת נבילות ועבור כן נדחה ראי' רב ענן הגם דיהושפט אכל אצל אחאב אעפ"כ פסקינן דמומר לע"ז הוה כופר בכל התורה כולה ואינו בר זביחה ולדעת למה השלטי גבורים בריש חולין והמהרי"ק שורש ק"ס דסוברים דמהני עומד על גביו דאעפ"י שחטא ישראל הוא והוה בר זביחה דלא כרמב"ם שסובר דנפסק שם ישראל ממנו אבל הזמן בוגד בי כעת. וטרם אשים עיני נכתוב שערי היתר בנידן שאלתינו אמרתי להעיר עיין בב"י ובד"מ דמהרי"ק סובר דע"א נאמן להעיד על המקוה שנעשה בכשרות זה דוקא אם בידו לעשות בהכשר ומביא ראי' מיבמות דף פ"ח מטבל דכנגד חזקת איסור נאמן ע"א אם הוא בידו אבל אינו בידו אינו נאמן והר"ש בר צמח חולק דנאמן ע"א אפילו אינו בידו ומביא ראיה מחולין דף י' ורמ"א סעיף ד' מכריע כמהרי"ק ודלא כהרשב"ץ. ולכאורה דעת המהרי"ק נפלאת כשם שפסק הרמב"ם איסור עצמו בע"א יוחזק קודם המעשה הוא הדין כאן שע"א מעיד שהכינוס מים הללו המה מקוה טהרה ולא מעיד עכשיו כנגד חזקה בשלומא בטבל צריך להיות בידו דהא ע"א אומר הגם שהי' על התבואה חזקת איסור מעיקרא כבר הלך האיסור א"כ צריך להיות בידו לתקן אבל כאן הוא מעיד על כינוס מים שהם לפנינו בספק אם יש להם כח טהרה או לא ומהכ"ת לא יהי' ע"א נאמן לומר שהמה מקוה טהרה וצריך עיון גדול. ואין לחלק במ"ש במקו"א הבדל בשלומא אם ע"א אומר חתיכה זו הוא חלב בא לומר שלא יקח איש לאכול אותו אז אם עובר איש ילקה אם התרה בו דע"א לא בא למלקות אבל אם ע"א אומר גט זה כשר מיד הוא בא נגד חזקת אשת איש דאל"כ שתכלית עדותו לכרות אישות בגט זה לאיזה תכלית הוא מעיד שהוא נכתב לשמה של אשה וא"כ ה"ה כאן לאיזה תכלית היא מעיד שזה המקוה כשירה אלא להתיר בו חזקת טומאה על כן צריך להיות בידו ודוק. אך זה אינו דנ"מ דמעיד שאם יגע איש טמא במים הללו לא יתטמאו דמקוה לא מקבלת טומאה עיין רמב"ם בפי' משניות במקוואות וגם נ"מ לטבילת ידים וגם נ"מ שיטהר אדם עצמו בו ברגל או לטבילת כלים דרבנן או טבילת בעל קרי דרבנן וכדומה ודברי תוספתא שהובא בב"י דרוב מקוואות בחוצה לארץ פסולים יע"ש אינו ענין לכאן דשם היה החשש שלא נעשה אלא למרחץ ע"י עכו"ם אבל בנידן ידוע כגון דמהרי"ק מהכ"ת לא הי' נאמן ע"א להעיד שהוא כשירה] ואפשר דסובר המהרי"ק כיון דעכ"פ דאם נחזיק המקוה מים הנ"ל למקוה כשירה תהי' ג"כ לטהר אשה נדה א"כ מיד אנו דנים שמעיד נגד דבר שהוא בחזקת איסור וצריך להיות בידו דהא יש נשים נדות בעולם עכ"פ יש להרשב"ץ פנים בהלכה בעז"ה. בארתי זה יען דמהרי"ק שורש קס"א הביא דברי המרדכי פ"ק דחולין שכ' וז"ל אפי' הוא משומד לע"ז אי מחלל שבת במזיד פ"א ואין מפקיר עצמו לכפור ולעשות בפרהסי' נראה דההוא לא מיקרי משומד לאסור שחיטתו בדיעבד ודאמר ר"ל וכו' משמע דתרתי בעינן שלא עבר אלא פ"א וגם שלא יעשנה בפרהסי' ותי' בסוף דבריו וז"ל ועוד דנראה לומר שגם המרדכי עצמו מודה הכא דיש להקל דדווקא התם שבהמה בחזקת איסור אבמה"ח עומדת וודאי יש לילך אחר המחמיר כיון דמספקא לן כמאן נעבד בשני תירוצים כדפי' לעיל דאין לנו להוציא רק מחזקת איסור מס' אבל הכא אדרבה שאשה זו בחזקת היתר לבעלה עומדת מס' אל תאסרנה והיינו טעמא שהקילו חכמים בשבוייה עכ"ל ונ"ל לענין אם ניחש שלא יהי' לו נאמנות בהכשר מקוה לא דמי לזביחת בהמה שבא השוחט לומר לסלק חזקת איסור אשר הי' על הבהמה אבל כאן דמעיד על המקוה טרם שאנו דנים שנסתלק חזקת איסור מן האשה והבן זה. וראי' לזה דאל"כ לא יהי' ע"א נאמן להעיד על סכין שהוא בלא פגימות כדי שישחט אחר בו מי שיוכל לשחוט ואינו בקי בבדיקת הסכין דנאמר יען דהבודק הסכין אינו שוחט שלא בקי במעשה שחיטה והשוחט אינו מרגיש בפגימה לא מהני בדיקת הסכין מע"א יען דנוגע לחזקת איסור אלא פשיטא יען דמעיד טרם שנעשה הסתלקות חזקת איסור נאמן או שקרבן זה היא בלי מום שישחט בשבת ודוק. ומצאתי בתורת גיטין להגאון מליסא בחידושיו דף ב' בד"ה בתוס' ד"ה הוה דבר שבערוה שכ' וז"ל וכמו כן ל"ק מהא דאיתחזק איסור לחוד דהא וודאי אם יעיד אחד שבמקוה זה יש בה מ' סאה ואח"כ יטבול בו הטמא בוודאי יהי' טהור אף

שמוציאין על ידי ע"א הטמא מחזקת טומאה מ"מ כיון דבשעת הגדה על המקוה לא הוציאו עדיין שום דבר מחזקתה עכ"ל ודבריו נפלאים הכי נעלם ח"ו מגאון ישראל דברי מהרי"ק המובאים בש"ע יו"ד סי' ר"א סעיף ד' דע"א אינו נאמן להעיד שהמקוה כשירה חוץ אם היה בידו לתקן דהוה ע"א נגד חזקה דאינו נאמן וא"כ איך יהיה נאמן ע"א שיש במקוה מ' סאה הלא אין בידו לתקנו דהא מדמה שם שיהי' נאמן ע"א להעיד על הגט שהוא לשמה יען דהוא מעיד רק שהגט זה ראוי לגרש כמו שע"א מעיד במקוה זה ראוי' לטבול א"כ עכ"ח איירי דאין בידו להכשיר המקוה כמו שאין ביד העד לעשות הגט לשמה וצריך עיון גדול. ואין לתרץ דדווקא נקט שאמר העד שבמקוה זה יש בה מ' סאה דנאמן דהוה מילתא דיוכל להתגלות אם ימדוד איש אחריו ועיין בש"ע יו"ד סי' קכ"ז דהוה כשלח ואחוה אבל בעובדא דמהרי"ק וברמ"א דאנו דנים הגם דיש בודאי מ' סאה רק דהוה ס' אם נעשה בהכשר וא"א לעמוד עליו ולברר שם חידשו המהרי"ק והרמ"א דאינו נאמן חוץ אם הי' בידו ודוק אך זה אינו דא"כ בגט דאיירי דא"א לברר כגון שהסופר הוא במד"ה וכדומה ואעפ"כ נאמן השליח שהוא לשמה ועכ"ח דגם במקוה אם א"א לברר אעפ"כ ע"א נאמן כאשר האריך הגאון שם בסברה דבשעה שמעיד עדיין לא נגרע חזקת א"א או חזקת טמא דמעיד רק שזה חפץ ראוי' לגרש בו וזה מקוה ראוי' לטבול בו כאשר הסברתי תלי"ת למעלה דברי רשב"ץ א"כ דברי הרמ"א ומהרי"ק סותרים דברי הגאון מליסא וצע"ג. שוב התבוננתי דלכאורה יש ראי' להגאון מליסא מירושלמי פ"ב דיומא וז"ל אמר ע"א נולד איש פלוני בשבת מלין אותו על פיו עכ"ל וקשה הא שבת הוה איתחזק איסורא דהוה קביע וקיימא עיין תוס' חולין דף ק"א א"כ איך מלין עפ"י ע"א אלא פשיטא כיון דאמר שהתינוק זה ראוי' להיות שבת נדחה במילתו אבל עכ"פ אין מעיד נגד סתירת חזקה כמו בטבל שאמר שכבר הלך חזקת טבל נאמן ע"א לסמוך על פיו לסלק חזקת איסור אח"כ וכאן דלא הוה ביד העד לעשות דיהי' הזמן של התינוק ואעפ"כ נאמן ולמה לא יהי' ע"א נאמן בעובדא דמהרי"ק שהמקוה כשר אעפ"י שלא הי' בידו לתקן וצריך עיון גדול. אמנם כבר הארכתי במקו"א דשאני מילה דהוא פרט יוצא מן הכלל שהעד אינו רוצה לעקור חזקת שבת רק שיש פרט יוצא מן הכלל דמלאכת מילה ביום השמיני דוחה שבת א"כ לא מעיד כלל לסלק חזקת איסור של שבת נהפוך הוא כבוד השבת במקומו עומד רק גדולה מילה שדוחה שבת בפרט זה שיהי' נעשה התינוק מהול אבל לסלק לגמרי חזקת אשת איש ע"י גט או חזקת טמא ע"י המקוה צדקו דברי מהרי"ק ורמ"א מה לי אם יהיה נאמן ע"א לומר שכבר סלקו לחזקת אבמה"ח או לומר גט זה כשר ויסולק בו חזקת אשת איש דאל"כ מאי נ"מ שגט זה נכתב לשם גירושין של אשה זו או מאי נ"מ שמקוה זו בהכשר נעשה אם לא בעבור לטבול אפי' הטמא וא"כ אין ע"א נאמן אלא א"כ הי' בידו ודוק. ויש לי הערה בזה למה ביבמות דף ע"ז אמרי' ת"ח שבא ואמר כך קבלני צריך להיות מילתא דאפשר לגלוי אם הוא נוגע עיין תוס' שם משמע אם אינו נוגע אינו נאמן הגם שהוא המעשה שבא לפניו ונאמן ע"א נגד מה שנתחזק איסור וצריך עיון. וכד דייקת לק"מ דדומה להך תשובת מיימונית ה' אישות סי' ג' הגם דאין דבר שבערוה פחות משנים ה"מ אם לפי העדות מודה העד דהי' כאן פ"א חזקת איסור כגון בגט להתיר אישות או בטבל להתיר הכרי אבל אם לפי דברי העד לא התחיל הדבר שבערוה נאמן כגון שאומר השליח שרצה לומר הרי את מקודשת לראובן טעה ואמר הרי את מקודשת לי יעו"ש וה"ה בדרש עמון ולא עמונית מואב ולא מואבית א"כ לא התחזק איסור בהך גוף מעולם אבל ביבמות דף מ"ז אם בא ואמר נתגיירתי בב"ד של פלוני לא מהני אפי' אפשר לגלוי יען שלפי דבריו מודה דהי' כאן חזקת גוי ולא מהני אפי' אפשר לגלוי אם הוא נוגע ואפי' אינו נוגע אינו נאמן רק אם לפי דבריו עוקר שלא הי' כאן מעולם חזקת איסור ועיין בנב"י ח"ר א"ע סי' כ"ז ויש לפלפל עליו ועיין ט"ז א"ח סי' תצ"ח ועיין רמב"ם בה' בכורות ואכ"מ להאריך. ולא אכחד שהדבר צריך ביאור רחובות כי בודאי יש לחלק דע"א מי שהוא אומן על הדבר כגון הסופר שנאמן שתפילין או המזוזות כשרים הגם שיש חזקת חיוב הבית או חזקת חיוב הגוף על מצות תפילין או מגילת סוטה זו היא לפני האשה הזאת הגם שהי' בחזקת ודאי אסורה לבעלה עיין תוס' סוטה דף כ"ח וה"ה ת"ח שמורה שאלה בחזקת איסור או המורה בחזקת בכור וכדומה ששם יש נאמנות מכח שהוא אומן או פקוד על זה דיש חזקה אין אומן מרע אומנתו כמו קפילא אין מרע אומנתו ולא לחנם נקט הגמ' ביבמות דף ע"ז ת"ח שמורה הלכה ולא אמרו מי שאמר דבר הלכה ועיין בשב שמעתתא שמעתא ו' פ' ז' דיש חזקה דסופר עושה כפי חזקת אומנתו יעו"ש. היוצא מזה דשאני שוכר מקוה שנכנס בחיובו לעשות כפי אשר יוגד לו מפי הדיינים יש לחקור חזקה אין שוכר מקוה מרע אומנתו לעבור פי הדיינים ול"ד לתשובת הרא"ש דהגוי הוא אדון המקוה ויעשה בשביל הרווחת ממון אבל שוכר מקוה אשר נכנס בחיובו להיות עבד מורים ושופטים בעיר הוא טוב יותר מגוי אדון בעל המקוה ודוק. ועתה אסדר על האותיות מה שנראה לי להלכה בעז"ה (א) הגם דמחלל שבת בפרהסי' הוא מומר לכל התורה וגם חשוד לכל התורה הוא דווקא אם עשה מלאכה דאורייתא בידיו אשר מחויב עליו מיתת ב"ד דהא בגמ' חולין דף ה' ברייתא מכם להוציא מומר המנסך יין לע"ז ומחלל שבת בפרהסי' וכשם שעל ניסוך יין לע"ז הוא איסור דאורייתא וחיוב עליו מיתת ב"ד דהוא אחד מד' עבודות ועיין בגמ' סנהדרין דף ס"א וברמב"ם ה' ע"ז ה"ה מחלל שבת בפרהסי' דווקא במלאכה דאוריי' שחייב עליו מיתה וכן הסכים התב"ש סי' ב' דלא כבית הלל יעו"ש. ולולא דמסתפינא דיצעקו עלי בבי מדרשא אמרתי לחדש דבר חדש מאוד דמבואר בגמ' פ"ד מיתות וברמב"ם פ"ג מהל' ע"ז ה' ג' דארבע עבודות שהי' בפנים לפני הקב"ה אם עשה אחת מהם לע"ז אפי' אין עבודתה של ע"ז באחת מאלו עבודות אעפ"כ חייב מיתה היינו השתחוי' זביחה קטירה וניסך אבל שאר עבודות שעשה לפני ע"ז אינו חייב אלא אם דרכה בכך שעובדים אותה בזו וילפינן זה ממקראות התורה ועיין בכ"מ ובלח"מ ובמגדול עוז והוא כלל גדול מאוד. ולפ"ז אני אומר דבר חדש לכך נקט הברייתא חוץ מן המומר למנסך יין שניסך יין הוא איסור חיוב מיתה אם ניסך לע"ז הן אם דרכה בכך או לא דכתיב ישתו יין נסיכם א"כ אין לחוטא העובד פתחון פה לאמור שאינו מורד בד' ואינו כופר בתורה דהא אפי' אין דרך ע"ז אשר עובד בניסך אעפ"כ הוא חיוב מיתה דכתיב זובח לאלהים יחרם ריקן כל עבודת רק לשם ד' ועיין ברמב"ן שם בתורה וה"ה המחלל שבת דווקא בדבר אשר ברור שהיא מלאכה דאורייתא שחייב עליו מיתה כגון שחיטה ובנין ואריגה וכדומה אשר השכל גוזר שהמה בכלל לא תעשה כל מלאכה כי במלאכה כזה אינו שובת הגוף ואינו נח כמובן אבל העושה מלאכה שאין השכל גוזר שתהי' מלאכה שאין הגוף שובת בו רק המקובל לנו מאבותינו ורבותינו שהוה בכלל מלאכה כגון שלא יצא החייט במחט בבגדו או אם יצא בטבעת שאין עליו חותם הגם שהדין דין אמת אם עובר בהתראה חייב מיתה עכ"פ אם איש עובר בזה ושומר עצמו בלעשות מלאכות בשבת אשר נדמו בעיני השכל למלאכה אז בדעתו אינו כופר במעשה בראשית ולא הוה מומר וחשוד לכל תורה כולה. ואין להשיב מגמ' עירובין דף ס"ט האי דנפק בחומרתא דמדושא כיון דחזי' לר"י נשיאה כסיי' אמר כגון זה מבטל רשות ופי' רש"י בד"ה בחומרתא שני פרושים או חותם של מין אחר או בשמים יעו"ש ומשמע לולא דכסי' לפני הנשיא הוה מחלל שבת בפרהסי' הגם דנשמר משאר מלאכות שאני התם לענין מבטל רשות שהוא באותו דבר דאפי' איסור דרבנן אשר עובר הוה מחלל שבת בפרהסי' לענין שלא מהני ביטול רשות ועיין בתב"ש סי' ב' ועיין במגן אבות בסוגי' דשוחט בשבת מהגאון מהר"ם בנעט שפי' ג"כ דלאותו דבר מהני איסור דרבנן יעו"ש אבל אכתי יוכל להיות דאין מחלל שבת בפרהסי' ככופר בכל התורה רק אם עובר מלאכה אשר נודע לכל דהעושה זאת אינו שובת והבן. ומצאתי ראי' גדולה בדבר תוס' עירובין דף ס"ט בד"ה היוצא שכ' בשם ר"י וז"ל ומפרש ר"י דהכא לאו מטעם מומר קאמר דמומר לא שייך אלא באדם הרגיל לחלל שבתות ואינו נזהר כלל אבל הכא לא ברגיל איירי אלא במיקרי בעלמא אירע כך שהוציא שהי' דחוק לפי שעה עכ"ל דבר גדול גילה הרי שאין מחלל שבת מומר לכל התורה דווקא אלא באדם הרגיל לחלל שבתות ואינו נזהר כלל אלא כל מלאכה שבא לידו הוא עובר שלא נמצא מלאכות אשר הוא נזהר מהם אז הוא כופר במעשה בראשית והוה מומר לכל התורה אבל אם נזהר מכח שבת שבשום אופן לא יבער אש ולא יארוג ולא יחצוב בהר אבן ולא יחפור באדמה משום שבת רק ימצאו מלאכות אשר נקלו בעיניו שלא ידמו לו שהם מלאכות אשר על ידם יהי' נקרא האדם אינו שובת אז לא הוה כופר בכל התורה דאיך שייך לומר שכופר בבריאת שמים וארץ עיין רש"י חולין וברמב"ן בתורה פסוק אנכי ד' אלקיך אם הוא שובת בעבור שבת בכל מלאכות עבודה אשר השכל אנושי סובר שבהם הזהיר הקב"ה והבן זה [ויש לדונו כדין המכחיש דברי רבותינו]. ובזה יובן הברייתא בחולין ה' דנקטו חוץ מן המומר המנסך יין ומחלל שבת בפרהסי' ולא נקטו גם בשבת איזה מלאכה והי' להם לומר ועובד מלאכה בפרהסי' בשבת וצ"ע אלא עכ"ח דווקא אם הוא מחלל שבת בפרהסי' לגמרי שלא נזהר אפי' מאיזה מלאכה שבא תחת ידו ועושה יום השבת כיום החול לגמרי אבל אם משמר עצמו ממלאכות חמורות המקובלות לו הגם שעובר על כמה מלאכות דברים המקובלים בידינו שגם הם בכלל מלאכות אז אינו מחלל שבת לגמרי ודוק. אך מלשון הרמב"ם פ"ג מע"ק ה' ד' שכ' וז"ל ישראל שהוא מומר לע"ז או מחלל שבת בפרהסי' אין מקבלים ממנו קרבן כלל עכ"ל וכ' עוד בפ' ג' משגגות ה' ז' וז"ל כבר בארנו בה' מעשה קרבנות שהמומר לע"ז או לחלל שבתות בפרהסי' אין מקבלים ממנו קרבן כלל עכ"ל הרי שכ' סתם מומר לע"ז או חלל שבת והשוה אותם משמע מדלא פרט לנסך יין משמע דלא צריך דווקא דבר שדומה לניסך אבל אין הכרח בזה דאולי כללא כייל דצריך מומר גמור בע"ז וכן בחילל שבת ודוק. רק כיון דכל הפוסקים כתבו סתמא מחלל שבת בפרהסי' ולא העירו בזה סברו יען דשבת חמור א"כ היה בסברא עכ"פ דחשוד על דבר חמור חשוד על דבר קל ושבת חמור וממילא הוא חשוד על כל התורה אפי' אם נזהר ממקצת מלאכות החמורות בעיניו עכ"פ גם הקלות בעיניו המה חמורות לענין שיהי' חשוד על כל התורה ועיין בש"ך יו"ד סי' קי"ט חמור בעצמו וחמור בעיני הבריות. בכל זאת נ"ל להכריע באמת מומר לחלל שבת אף על פי שנזהר בכל התורה הוה מומר לכל התורה שלא להיות בר עדות ובן ברית אבל להיות גם חשוד על כל איסורין יש לחלק אם מחלל שבת בכל מלאכה שבא לידו ועושה שבת כיום חול אז הוה חשוד לכל התורה דהוה כגוי אבל אם נזהר בכמה מלאכות עבודה בעבור שבת ועובר במלאכות אשר לא נדמו בעיניו שבזה יהי' נחשב שאינו שובת אז מומר הוה לכל התורה אבל אינו חשוד לכל איסורין כנלע"ד רק להערה בעלמא להיות סניף בנידן דידן אם נזהר בכל המצות ונשמר מכל עבירות גם בשבת עצמו הוא נזהר שלא מבער אש ומשמר עצמו מכמה מלאכות אז אינו חשוד לכל התורה ובפרט להיות מחטיא רבים ודוק. (ב) אפי' אם הוא מחלל שבת באיזה מלאכה שבא לידו צריך עכ"פ שהוא בעצמו מחלל בידיו דומי' דמנסך שהוא מנסך בידיו ועובד בגופו לע"ז ולא אם מניח אחרים לעבוד בביתו דהא אין שליח לדבר עבירה ובפרט בשבת דעכ"פ גופו נח עיין בבית מאיר סי' ה' על תשובת פנ"י דלחומרא יש שליחות בשאר עבירות בשבת לא שייך זה דמשלח נח בגופו יעו"ש ומכ"ש כיון שגופו נח א"כ אינו כופר במעשה בראשית אלא מודה בו ומשמר עצמו מלעשות מלאכה מה שנותן ליהודים לעשות מלאכה הוא מסייע ידי עוברי עבירה ועובר על לפני עור אם לא ימצאו לעבוד אצל גוי אבל עכ"פ מי שעובר על לפני עור בשבת לא הוה כופר בכל התורה כולה דמה לי שהוא על לפ"ע באיסור נבילה או באיסור שבת או באיסור ריבית. וגם אם עובר בידים לעשות מלאכה דאורייתא דווקא שעובר ביד רמה לעיני כל רואי שמש ולא יבוש מלעבור לפני אדם חשוב דאלו פוסק ממלאכתו לפני אדם גדול וחשוב בישראל א"כ לא הוה בפרהסי' כמבואר בעירובין דף ס"ט כסיי' לפני ר"י נשיאה הוה מחלל שבת בצנעה והטעם דצריך בפרהסי' כ' אדמ"ו חת"ס ח"ו סי' פ"ג דילפינן מחלל שבת הוה כופר בכל התורה ממקושש דסמכה התורה פ' מקושש לפ' ע"ז ושם במקושש הי' בהתראה כמבואר בספרי שמשה העמיד שומרים והמה התרו בו יעו"ש וא"כ כיון שהתרו בו אין לך מומר גדול מזה עיין חולין דף מ"א וכן כ' הגאון מהר"ם בנעט במגן אבות בסוגי' דשוחט בשבת אם התרה בו שנים הוה בפרהסי' יעו"ש אבל בלא התראה צריך י' אנשים או לכל הפחות במקום מגולה שיהי' נודע לכל אדם וכעובדא דמהרי"ק סי' ק"ס דומה דאסתר הוה בפרהסי' דהכל יודעים למה היא נקראת בערב והבן זה וא"כ בנידן דידן רחוק שהעיז האיש לעשות מלאכה דאוריי' שחייב עליו מיתה לפני י' אנשים וגם שיעיז לעשות ביד רמה לפני חשובים שבעיר וא"כ הוא לא יחשב כגוי גמור והגם שהוא חשוד לעבור לתאוותו על איסור חמור עכ"פ לא חשוד על הגזל לגזול מנשים הממון ולהחטיא רבים אשר יש בידו לעשות בהיתר להוסיף מים במקוה רעזערף עד שיהי' אח"כ גם מקוה השנית כשירה רק אם חשוד לעבור גם שאר עבירות דאורייתא אז הוי חשוד על כל עבירות כאשר ביאר התב"ש אם עובר ג' עבירות שונות אז הוא מומר לכל התורה יעו"ש בסי' ב' כי נעימים מדברותו אבל אם מוחזק בכשרות בשאר עבירות אז אין לחוש שעשה באיסור מה שיכול להרויח בהיתר ודוק. (ג) הרהרתי עוד היתר בדבר דלו יהי' שמחלל שבת בפרהסי' חשוד לכל תורה כולה בכל זאת בנידן שאלתינו אימת הדיינים עליו שהמה אדוניו בכל דבר הנוגע לנפשות בדת ואמונה ראה שתשובת הרא"ש כלל ל"ב סי' ח' שחקר באשה שלא קדשה שם שמים והמירה אם הבעל יכול לגרשה בלא כתובה כ' וז"ל דווקא דת משה ויהודית דקתני במתני' אבל אכלה חלב ונבילה חלב ודם אפי' למ"ד מומר לד"א מומר לכל התורה כולה אינה חשודה על אלו שאימת בעלה עליה כדאמרי' גבי עבד אימת רבו עליו ולא מגרש לה אלא בכתובתה עכ"ל א"כ ה"ה בנידן שאלתינו אימת הדיינים וכן יראים ושלמים עליו ואין חשש שיכשול ויפסול את המקוה כי יהי' עונשו גדול מאוד אבל שם בגוי בש"ע סו' ר"א שהוא אדון המקוה ואין אימת אחרים עליו ודוק. ואוסף דכאן מתיירא ג"כ מפני האשה אשר משמשת את הנשים הרגילה במקוה ובקל תוכל להכיר אם הוא החליף מי המקוה ותגידה להדיינים שעשה מבלעדיה ומתיירא לנפשו פן יהי' לבוז ויבא לחרפה בקהל ועדה שהוא כירבעם בן נבט חוטא ומחטיא רבים הכי לא ימצאו גם בכת החדשה אנשים השולחים נשותיהם לטבול שם ופחד כל הראשים עליו וק"ל. (ד) ואחזה גם זאת שיש כאן אוקמי מקוה על חזקתה דהי' לאסיפת מים הנמצאים בים המקוה חזקת כשרות שהם ראוים לטבילה והגם שבכל יום שואבים משם היינו יתרון המים אשר עודפים על מ' סאה ואם יבואו אח"כ מים שאובים כולם נעשים כשרים מכח זריעה והשקה עיין רש"י ביצה דף ח"י ובש"מ שם א"כ אמרינן כאן נמצא כאן הי' והגם שידענו שבתוך שנתים הושאבה המקוה העומדת לטבילה לגמרי עכ"פ אז בודאי היתה גם האשה שם וירא הפעכטער להביא מים שאובים וליתן בתוכה ולעבור פי הדיינים ומסתמא בא מהרעזערף אשר נעשה לכך ומהכ"ת ליקח ממקום אחר הלא מים כשרים לפניו בהרעזערף [ועיין רשב"א במשמרת הבית אם נמצא שם סכין בדוק לפני אוכל נבילות ששחט אמרינן כאן נמצא כאן הי' בודאי הי' הסכין גם אז כאשר הלך האוכל נבילות לתאבון לשחוט בדוק ושחט בו דהי' ההיתר לפניו] ובודאי עשה הפעכטער כן שיבואו המים מהרעזערף ולא דמי לתשובת הרא"ש שהובא בש"ע הל' מקוואות ודין הט"ז והש"ך דחיישי' דהטיל שאובים לתוך המקוה דאל"כ לא יהי' לו מקוה כלל ויפסיד שכירתו אבל בנידן דידן דבכל אופן יהי' לו שכרו ע"י מקוה הרעזערף מהכ"ת לחוש שעשה שלא כדת בודאי עשה כאשר צוה עליו שיבואו מים מהרעזערף ודוק. ואוסף נופך הלא אפי' בגוי לא חיישי' שעושה רק כדי להרויח או להנאת גופו עיין ש"ך בהל' מקואות שם ס"ק ט"ז וא"כ בשלומא בנידן תשובת הרא"ם שהי' חסרון מים וירא שלא יכולו לטבול או אם יהי' אינם נקיים לא ילכו הנשים אלא במקוה אחרת אבל בנידן שאלתינו דאין מקוה אחרת באותו מקום ולא יוכלו הנשים לטבול אלא אצלו אפי' אם אינם נקיים כי בנות ישראל הכשרות סובלים הכל רק אעפ"כ עליו על הפעכטער מוטל לנקות המקוה כפי חיובו דאל"כ יטלו ממנו ראשי העדה המקוה א"כ מהכ"ת לעשות יותר מאשר יוכלו בני הקהלה לתבוע מעליו ליקח מהרעזרף הגם כי מי הרעזערף ג"כ אינם יפים מאוד מה יוכל לעשות ומי יבקש יותר וחשש הפסד לא יוכל לבוא לו אבל בדין השו"ע אם יהי' חסרים לא יהי' לו מקוה כלל ויפסיד ודוק. (ה) וגם זאת יסוד גדול להכשיר המקוה הלא עיין בב"י ובש"ע סי' ר"א סעיף נ"ב וסעיף נ' אם יש נקב כשפופרת הנאד יוכל להכשיר המקוה כולה שאוב ממקוה העומדת בצדה אפי' נסתם אח"כ נשארת השאובה בהכשרה רק רבינו ירוחם חושש אם נסתם הנקב עיין ש"ך שם לחוש לכתחילה עיין באדמ"ו חת"ס ז"ל יו"ד סי' רי"ב דמעיד דגאוני דורות שלפניו עשו כן ולא חשו לדעת רבינו ירוחם כלל יעו"ש וא"כ אפי' היתה כולה שאובה ופתח הנקב להיות השקה מן הרעזערף ג"כ כשר בדיעבד ועיין ט"ז שם ודוק. (ו) ועלה בלבי שיש לצרף עוד הלא מבואר בבית יוסף תלי' בשפחת עכו"ם שמלחה והדיחה שעשתה כהרגילה ובפר אם יש שם נערה היודעת או אפי' השפחה תאמין בלבה שהנערה יודעת מירתת ממנה וא"כ מהכ"ת לומר שהפטכטער לא עשה כהרגלו וגם לא ירא מפני האשה אשר רגילה לבא שהיא תרגיש בדבר אז כאשר נקה המקוה לגמרי אם לקח המים מהרעזערף אשר המה גם כן סרוחים קצת דאל"כ שהי' יפים מהכ"ת לא יקח מהרעזערף ועכ"ח דגם הם הי' סרוחים במקצת ויכולה האשה לרגוש בדבר וא"כ יש הוכחה שלא לקח אלא מהרעזערף וכיון דלעשות מקוה היכא שיש בידו נאמן ע"א עיין מהרי"ק שורש קט"ו הובא ברמ"א בש"ע וכל מקום שע"א נאמן מהני אפי' הוכחה עיין ט"ז יו"ד סי' צ"ח סק"ב ופי' בחו"ד היינו אם מהני ע"א בלי הגדה בב"ד מהני הוכחה או מסל"ת יעו"ש כי מתוק והלא תיקון מקוה לא צריך ב"ד דהא בארץ ישראל סמכי' על רוב מצוין אצל מקואות עושין בכשרות עיין בב"י בזה ועכ"ח דע"א נאמן אם יש בידו לתקן כמו דנאמן ע"א ברוב המצוין אצל שחיטות או רוב מצוין אצל ניקר הגיד עיין ברא"ש פ' גיד הנשה בשם הראב"ד ויש גדולי פוסקים דכולו שאוב דרבנן עיין בב"י סי' ר"א בשם חבל ראשונים והמחבר בכללן דסוברים [כן[ וא"כ יש לסמוך על הוכחה דעשה המקוה כהוגן שעשה כפי הרגיל ליקח מהרעזערף וגם ירא בעבור האשה שתרגיש אם החליף המים ועיין היטב בש"ך סי' ר"א ס"ק רמ"ט יען שהי' שם מקוה כשר ודוק. סוף דבר הכל נשמע שאין להוציא לעז ולחוש שהבנים בני נדות אשר נולדו מן הנשים אשר טבלו שם עד עתה וממילא המקוה גם כשירה בעתיד דאין כאן חשש כלל ומקוה הנ"ל בחזקת כשרותה להיות למשמרת טהרת בנות ישראל כנלע"ד להלכה למעשה [ועיין ט"ז יו"ד סי' ח"י ובתב"ש ובכתובות דף כ"ג לא תצא מהתירה הראשון]. הק' חיים סופר:

סימן ד

יהי' ד' עמו ויעל במעלות גבוהות תרומות ה"ה תלמידי חביב לי כבוד הרהמ"ג הצדיק הרב ר' עמרם ישי נ"י אב"ד דק"ק סערענטש אחד"ש שאלות רבות קבלתי ממך ולא אוכל למלאות מבוקשתך רק בעבור השוחט אשר כתבת פעמים את אלקים אני ירא שלא להשיב בקוצר שאין אני רואה שום צד להסיר אותו מאומנתו אם הולך בדרך תמים ותאמין לי שהי' לי לכתוב תשובה ארוכה אבל יהי' כדבר שפתים לתכלית הנרצה. שאלה שוחט אחד שהלוה מעות בריבית קצוצה לישראל ותירץ עמו שהמעות היא של בתו אשת איש שנסע לאמעריקא ובתו הנ"ל היא מאוכלי שולחן אבי' הנ"ל והטראטע נכתב על שם השוחט אבי' ומעתה השאלה אם לפסלו ולהעבירו כי עובר על לאו דאורייתא עכ"ל. תשובה כפי הנראה לא הלוה אלא פעם אחד א"כ הוא עבר עבירה אחת אשר אינה בענין שחיטה וא"כ אפי' לדעת הרמב"ם לא צריך בדיקת הסכין דדווקא במועד נפסל כאשר מבואר הדבר בתב"ש סי' ב' ס"ק ו' כי לשאר פוסקים אפי' רגיל בא' מהעבירות נשאר בכשרותו לשחיטה ולרמב"ם עכ"פ ברגיל ומועד לאחת משאר עבירות וצריך עכ"פ ג' פעמים וזה ברור. ובזה אמרתי מכבר לתרץ קושי' הפרישה אשר מובא בט"ז סי' ב' למה כשר אם מצא גדייו ותרנגוליו שחוטים במקום רוב גנבי ישראל הא עכ"פ חשוד על הגניבה יעו"ש ואמרתי שהוא פלא דשאני התם מי יימר שגנבם איש שגנב ג' פעמים דלמא מי שלא גנב ג' פעמים א"כ יש ס"ס הלא דלמא מי שהתחיל ללמוד עצמו להיות גנב גנבם ושחטם ואת"ל גנב שמורגל לגנוב גנבם שחטם אעפ"כ יכול להיות ששחט שפיר ודוק. אך פן ואולי יצאו עליו ג' שטרות הנקראים טראטע אז יש לדון עליו וראיתי בשאלתך כי כתוב על השטר מצד השני בזה הלשון "עפ"י היתר עיסקא כדת" והשוחט אמר כי ראה מגדולי יראים אבל לא דבר עם הלוה מאומה וכתבת אתה תלמידי נ"י וז"ל לפענ"ד אין תי' זה כלום אעפ"י שאמר השוחט שראה כך מגדולי היראים ואפי' אם אמת ה"מ שכתב כך בידיעת הלוה בשעת הלואה אבל כיון שלא דיבר מהיתר אין זה כלום לדעתי העני' עכ"ל. לדעתי יש לחקור דדבר גדול מה שכתב על השטר מאחריו "עפ"י היתר עיסקא כדת" דהא בוודאי [עיין יו"ד סי' קס"ב וקס"ט ובסמ"ע ח"מ סי' ס"ד ובתומי' שם ס"ק כ"ט] אי לא הי' כתוב על השטר מאחריו עפ"י היתר עיסקא הי' נאמן השוחט שנעשה על צד היתר עיסקא דאל"כ שנתרצה לוה לעשות עמו היתר עיסקא לא הי' מלוה לו עיין תומים דלא כסמ"ע ונאמן מכח חזקה לא שביק התירא ועושה איסורא והגם דלא יוכל להוציא בחזקה הנ"ל ממון אבל עכ"פ חזקת כשרות שלו לא אבד ואין בירור שעביד איסורא רק הוא הודה בעצמו שלא ידע הלוה ממה שכ' אחורי שטר א"כ הי' שוגג בדין דאל"כ עדיין יש חזקה שלא הי' שבק היתר ועשה איסור ומהכ"ת לפסול אותו משחיטה ועיין מג"א סי' שי"ח ועיין יו"ד סי' צ"ט ודוק (ועיין יו"ד בש"ך סי' ק"ס ס"ק ל"ג] ועל חקירת התומים היכא אפשר להוציא ממון עפ"י חזקה נ"ל דהוא חזקה דאתי מכח הסברא דסמכי' על זה ואפי' לעשות משפחה ישראלית ומפנויה אשת איש הארכתי בזה במקו"א בעז"ה. ואוסף טעם לשבח בעז"ה דמהני מה שכתב בשטר מאחריו דאדמ"ו חת"ס ז"ל כתב בח"ב בא"ע סי' נ"א בד"ה ועוד וז"ל ועוד מאן לימא לן דנכשלים בריבית דאורייתא ומעולם לא שמעתי תיבת ריבית יוצא מפיהם אלא רווחים והיינו עיסקא ליתן לו חלקו בריוח אם לא ירויח לא יתן לו אלא שאינו מקבל עליו הפסד ואינו נותן לו שכר עמלו ומזונו ומ"מ איסור דאורייתא ליכא עכ"ל תמצית הדברים כי סתם ישראל אינו מזכיר ריבית אלא ריוח היינו עיסקא דליכא איסור דאורייתא ומכ"ש אם נכתב על השטר הלואה מאחוריו עפ"י היתר עיסקא כדת הרי גילה בפי' שחלילה אין הוא מלוה על ריבית רק על עיסקא א"כ ליכא איסור דאורייתא עכ"פ ומוסיף כדת היינו שאפי' איסור ריבית דרבנן לא יבקש ליקח רק ריוח מהעיסקא ועכ"פ מכח איסור דרבנן בודאי גם הרמב"ם מידה דלא נפסל לשחיטה דחשוד על איסור דרבנן לא חשוד שיעביר איסור דאורייתא בעבור הנאת ממון ודוק. ואצרף עוד שערי היתר אשר חקרת (א) יען כי המעות הי' של בתו הגדילה והיא רק שליח (ב) כי בתי שלחה איתו להלוות והשטר הי' נכתב על שמו [ולדעתי נהפוך הוא כי אז הי' המעות שלי והוא הלוה ללוה עיין חו"ד סי' ק"ס ס"ק ח'] חוץ אם נאמר דבתו צותה כך ואין זה ברור (ג) כי המעות המה של בני' אשר יש לבתו א"כ הוה הוא אפטרופוס ולפמ"ש הוה רק איסור דרבנן כדברי אדמ"ו ז"ל ומותר להלוות מעות עזובים ונטושים מאביהם שהוא באמעריקא על ריבית דרבנן אבל חלילה לעשות כן די שהתירו ביתומים ממש ואפטרופוס ב"ד ודל"ב. סוף דבר הכל נשמע אין אני ריאה שום צד לאסור השוחט ולהסיר אותו מאומנתו רק יקבל בת"כ שלא יעשה כזה עוד מה לו להכניס עצמו הלא יכולה בתו לעשות היתר עיסקא בהיתר ולכל הפחות הוא לא יתערב עצמו בנכסין שלה אם יש בו רק סרך איסור דרבנן אבל אין לחוש כלל על שחיטתו אם הוא הולך בדרך טובים כראוי לשוחט אשר אומנתו בחזקת היתר דברי המקצר במקום שאין צריך להאריך הד"ש. הק' חיים סופר:

סימן ה

שלום וכ"ט לי"נ הרב הגאון הגדול המפורסם בעולם הרב ר' משה שיק נ"י אב"ד ור"מ דק"ק חוסט יע"א. בחורף העבר קבלתי מכתבי רצוף אהבה כי שם עיניי לטובה על ספרי שערי חיים והראה שני אותיות כי העריך פלפול נגד דין חדש אשר הבאתי בשם פרמ"ג שאין לחלל שבת על מומר לחלל שבתות בפרהסי' וגם העיר פלפול בדיני תוכחה וטרם שמתי עייני בי נעלם מכתבו ממני וכעת מצאתי את שאהבה נפשי מכתבי מונח בתוך ספר וקבלתי עלי בל"נ שמיד אחר יו"ט לעיין בי כמסת הפנאי ואשר נראה בעוני להצדיק דברי הפרמ"ג אעריך לפני הדר"ג נ"י בעז"ה. (א) מה שחקר הדר"ג נ"י דלשיטת רב שלום גאון אשר הובא בש"מ בב"מ דף ע"א דקדישיו קדושין ואסור להלות לו בריבית וכ' וז"ל דאמר שמא יתחרט ויעשה תשובה לפיכך אסור עכ"ל וכ' הדר"ג נ"י דנראה מדבריו דנעשה בכה"ג ישראל למפרע ולדעתו גם לענין ריבית אסיר ליקח ממנו וזה לא קיי"ל יעו"ש ג"כ טעמו עכ"ל במכתבי ואני אומר אפי' לדברי הגאון מודה דלא מחללין עליו שבת דכלל גדול שמא מת לא חיישינן שמא ימות חיישינן כמבואר בגיטין דף כ"ח ואפי' בדבר אשר בודאי יבא כמו מיתה אעפ"כ כל זמן שנוכל לומר חי אמרינן דעכ"פ עדיין לא מת ורק אם כבר נודע שמת ומסופקים על הזמן חידש הט"ז סי' שצ"ז יען דאדם עלול למיתה אז אמרינן דכבר מת יעו"ש וא"כ שפיר דחיישינן שמא יעשה תשובה ויהיה ישראל למפרע וחיישינן על קדושין שלו וגם מצרכינן גט וחליצה דשמא יהי' נעשה בעל תשובה רגע אחת עכ"פ קודם מותו אבל לחלל שבת אם הוא חולה דנימא להקל דכבר הוא שב בלבו ומותר לחלל שבת כדי שישמור שבתות הרבה או שיש מצוה וחי בהם אמרי' עדיין הוא בחזקתו ראשונה שלא שב והוא בכלל באבוד רשעים רנה מוטב לו שימות ואפי' אם ישוב אח"כ ויהי' צדיק למפרע לא ימצא עון לבר ישראל שלא חילל שבת בעבורו כי אז ביום השבת לא הי' קם בעדת צדיקים ולא הופקד ישראל עליו להחיותו ויען דנקרא אח לענין חליצה ממילא אסור ממנו ריבית ודוק. ורואה אני ק"ו אם במיתה שסוף כל אדם למות אוקמי' אותו בחזקת חי כ"ש ברשע שהוא מוחזק ברשעו עבר אדם עבירה פעמים ושלש נעשה לו כהיתר ומעט מזעיר מצא איש אשר העיז פניו לחלל שבת בפרהסי' שישוב שנימא שחולה רשע הזה כבר הוא שב בלבו רשעים עד פתחו של גיהנם אינם חוזרים בתשובה וצורם לבלות שאול לזבול להם בפן ואולי בשעת יציאת נשמתם אז חוזרים ולא בשעת מחלתם הגם שיש סכנה בו ואסור ישראל לחלל שבת בעבורו ודוק. ובזה אני משיב על אשר מביא ממרן חת"ס ז"ל ביו"ד סי' שמ"א שכ' שבוודאי חזר בו האיש אשר תועבה נמצא על צווארו ולפמ"ש נכון דברי אדמ"ו ז"ל שם שכבר נמצא מת אמרי' בודאי סמוך למיתתו חזר בלבו בתשובה שכ' שם וז"ל ובשעה שבטלו כל תאוותיו סמוך למיתתו ויודע שעתיד לעמוד בדין חוזר ומתחרט עכ"ל הרי שדן יען שכבר מת אמרי' שסמוך למיתתו התחרט כאשר ראה שיש דין וחשבון בשאול אבל בודאי הגם שמחלתו מסוכן עכ"פ לא אמרינן שחזר בשעת סכנה דאוקמי' לרשע בחזקתו דעדיין לא שב רק חיישינן שמא ישוב עכ"פ קודם מותו ודוק ואם לחלל עליו בשעת גסיסה אז שייך חקירת שבות יעקב דאין מחללין שבת על גוסס. ועוד אני חושב דשאני התם שדן על שתלוי' לו בצווארו שהמיר דתו וכפר באלקי ישראל אז שפיר הביא אדמ"ו ז"ל ראי' מריב"ש והחליט שקודם מותו בודאי התחרט על שכפר באלקי אבותיו אבל המחללי שבת אשר לא יאמינו בתורה שבע"פ שיש ל"ט אבות מלאכות לזה אין חזקה שמתחרט דבעינינו ראינו שחילל שבת נעשה להם כהיתר אבל נצח ישראל לא ישקר להאמין בלבו באל אחר כמובן. (ב) יצא הדר"ג נ"י לחקור היתר חדש דתוס' בפסחים הקשה דנתבטל מלאכות שבת אי אמרי' הואיל ותירצו דחולה שיש בו סכנה לא שכיח וא"כ כאן דיש לפנינו חולה שיש בו סכנה ושכיח דיהרהרו בתשובה א"כ אמרינן הואיל אי שב השתא נמי שרי מן התורה דפח"ח בכח דהיתירא ואמרתי לרמז בקצור מ"ש בחידושי זה כמה שנים דלמה בחרו תוס' להקשות שיתבטל מלאכות שבת ולא הקשו בקיצר א"כ נתבטל כל שמירת שבת עשה דשבתון וחדשתי דבר בעז"ה דהואיל לא יפעול רק זאת דאין חייב על ל"ת מלאכה יען דראוי' לחולה שיש בו סכנה אבל עכ"פ עשה דשבתון ביטל דעכ"פ לא שבת ואם היתר דהואיל פועל שלא חייב על חיוב מלאכה עכ"פ שביתות שבת מעכב דלא יכול לעשות מלאכות בעבור דלמא יבא חולה שיש בו סכנה והקשה תוס' א"כ בטלת כל מלאכות שבת והארכתי בזה דהלאו לא עבר אם ראוי' אח"כ לחולה אבל העשה עובר עד שיש היתר חולה לפניו כאשר ביאר החו"ד דברי רמב"ם מגמ' סוטה דלא יקשה עליו מגמ' מנ"ל דאזלינן בתר רובא ודל"ב ועכ"פ אין ראוי לחלל שבת בעבור מחלל שבת בפרהסי' והאמת כאשר הדר"ג נ"י אומר אם שבת דחוי' לא שייך הואיל ותלי"ת גם אני הארכתי במקו"א בזה. (ג) עוד כ' דר"ג וז"ל אמנם אכתי כיון דקיי"ל אין הולכין בפ"נ אחר הרוב א"כ אפי' איכא רק מועט המהרהרין בתשובה בעת הסכנה הא אמרי' וחי בהם ורשאין לפקח בעבורם עכ"ל ולדעתי הא יש לו חזקת רשע שלא מינטר שבת וגם איכא רוב דלא מהרהרין בתשובה אפי' בעת הסכנה ואיכא רוב וחזקה דלא נהי' מחללין שבת בעבורו דמנ"ל דרשע זה שהוחזק לפנינו הוא מן מיעוט המהרהרין ולא נימא דהוא מן הרוב דאינם מהרהרין ונשאר בחזקתו יעיין במחה"ש סי' שכ"ט ויעיין בט"ז יו"ד סי' ק"א איסורא ברובא איתא] ולכל הפחות אם הוא החולה בדעת מיושבת שאין רשאין לחלל שבת בעבורו עד שישאל לו אם חוזר בתשובה דכל היכא דאיכא לברורי מבררין המועט כנגד הרוב ומכ"ש שיש לחוש שהוא מן הרוב אשר אינם מהרהרין בתשובה ומעשה בכל יום אם פושעי ישראל מחלל שבת בפרהסי' מסוכן שמחללין שבת בעבורו אפי' ע"י עובדי עבדי ד' בלי התעוררת תשובה ואפי' אם נימא דהרוב מהרהרין בתשובה הלא יש חזקה כנגד הרוב ויעיין במחה"ש בסי' ח' ובאדמ"ו חת"ס יו"ד סי' קע"ה דבחזקה נגד הרוב צריך לברר מכ"ש דהמהרהרין הם מעוטים ודוק. (ד) עוד יצא לחלוק על פרמ"ג וכ' וגדולה מזו מצינו שמותר לחלל שבת בעבור תינוק הנמצא בעיר שרוב גוים אשר לא שייך בו שישמור שבתות הרבה כאשר העיר מרן סי' רמ"ה והאריך בזה אמרתי להעתיק מחדושי אשר נפלאים לי דברי אדמ"ו מרן ז"ל שכ' שהב"ד מתירין לתינוק הנ"ל לחלל שבת ולדעתי חקור דבר. ראיתי קושי' בחת"ס יו"ד סי' רמ"ה ברוב עכו"ם מפקחים הגל וקשה הא אם ישאל הב"ד מתירין לו לחלל שבת דאזלי' בתר רוב עכו"ם דתינוק הנמצא הוא עכו"ם וא"כ איך מפקחים עליו את הגל הא כתיב ושמרו בני ישראל לעשות את השבת לדורותם כדי שישמור שבתות הרבה מותר לחלל השבת עליו ואצל תינוק הנמצא מי יודע אם ישמור שבת אחת מכ"ש שבתות הרבה וצע"ג. ונלע"ד ליישב בעז"ה ואוסיף קושי' הא בודאי לא ישמור שבת דהא עפ"י רוב העיר הוא עכו"ם וגוי ששבת חייב מיתה וא"כ לא יכול לשמור שבת ואיך מפקחין עליו את הגל וצע"ג. אמנם נ"ל לחדש דכבר העיר הפרמ"ג והגאון מהר"ש לאנדוי בנב"י מהד"ת א"ע סי' מ"ב דהך דין דאחרי רבים הוא ממחודשי דינים אשר נתן הקב"ה לבני ישראל אבל הגוי לא יוכל לסמוך להקל לילך אחרי הרוב רק צריך לחוש למעוטא ולכן בני קטורה חייבין למול הגם שנתערבו בגוים יעו"ש. ואם כנים הדברים נ"ל בתינוק הנמצא ברוב העיר עכו"ם מותר לישראל להאכילו נבילות וכל איסורי אכילה ואין עוברים בזה איסור דהא בישראל יש חק התורה אחרי רבים להטות ואין הב"ד מצווין להפרישו יען דעפ"י רוב התינוק הנמצא הוא עכו"ם ובישראל הולכים אחר הרוב אבל התינוק הנמצא כאשר יגדל הוא בעצמו מחויב לחוש על המיעוט שמא הוא ישראל ואסור לו לאכול נבילות או לחלל שבת ומחויב בכל מצות כישראל ממילא אסור לישראל לסייע לו לעבור על אחד מן המצות ולא שייך גוי ששבת חייב מיתה דהוא שובת בתורת בן ישראל ולא בתורת גוי כמו במחצה ומחצה דצריך לשבות שבת מכח ס' וה"ה ברוב עכו"ם צריך לשבות וא"כ שפיר מחללין עליו שבת דהא צריך לשמור שבתות הרבה דאין בב"נ דין אחרי רבים. ובזה יובן לי דברי רש"י ביומא דף פ"ה בד"ה להאכילו נבילות וז"ל עד שיגדל ויקבל עליו גירות עכ"ל ולכאורה פלא מי הגיד לרש"י שיתגייר הלא הוא כעכו"ם לכל דבר ומותר ליתן לו נבילות אפי' משיגדיל. אך רמז רש"י דמשהגדיל אסור לו לאכול עוד נבילות דהא צריך לחוש שמא הוא ישראל וא"כ גם ישראל אסור להושיט לו עוד נבילות אבל עד שיגדיל דמותר לו לאכול ועל הב"ד אין מוטל מצוה להפרישו מכח קטן אוכל נבילות מצווין להפרישו דהא עפ"י רוב הוא גוי אבל משיגדיל ונעשה בן י"ג שנים שהגיע הזמן שאם הוא ישראל אסור לו לאכול נבילות א"כ צריך לחוש לעצמו על המיעוט ואסור לאכול נבילות וגם אין להאכילו נבילות הגם שעפ"י רוב הוא גוי דהלא אין ב"נ יוכל לילך בתר רוב ודוק. ובחקירה הנ"ל יומתק לי דברי הרמב"ם פט"ו מה' א"ב ה' כ"ו שכ' הטבילוהו ב"ד לשם גירות או שטבל משהגדיל הרי הוא כשאר אסופים הנמצאים בערי ישראל עכ"ל ורהמ"ג כ' שדבריו פשוטים שגר קטן מטבילין על דעת ב"ד והוא פלא. ולפמ"ש חידש גדול הוא הגם שפי' בפ"י מה' מלכים הגדילו יכולים למחות יען דאין זה זכות גמור כמבו' בכתובות דף י"א דדלמא ניחא לי' בהפקירא אבל כאן אפי' אם נמצא בעיר שרוב גוים יצרוך לשמור כל התורה מכח המיעוט א"כ בודאי זכות הוא לו הגירות ואפי' אם הגדיל אין יכול למחות ודוק. סוף דבר נבוך אני מאוד מנ"ל למרן החת"ס ז"ל שאם בא לשאול לב"ד שמתירין לו לחלל שבת ולאכול טרפות כמו שהערותי למעלה בעז"ה רק זה נלע"ד דפטור מכל מ"ע שיש על כל בר ישראל דאין חיוב עשה אפי' אם ס' דאורייתא לחומרא רק אם הוא בודאי בר ישראל שנכנס בסוג חיוב מצוה ומצוה אבל ס' אם הוא בר ישראל ויש עוד רוב דהוא עכו"ם הוא פטור ממצות והארכתי בזה בסוגי' דמצות צריכות כוונה דהבדל בין לעבור עבירה או שצריך לעשות קום ועשה לקיים מעשה מצוה ואכ"מ להאריך כעת. דברי ידידו הדש"ת הק' חיים סופר מכתב שני: אחד"ש אודיעהו שלא יאמן כי יסופר רוב טרדותי ובש"ק העבר הסתכלתי בדברים אשר כתבתי להדר"ג נ"י בשבוע העבר וראיתי ששכחתי מלכתוב הרהורי דברים באשר העירותי על דברי חת"ס ז"ל אשר פשיטא לי' שב"ד מתירין לנמצא ברוב העיר עכו"ם לחלל שבת ואני חקרתי דרק עד י"ג שנים מותר להאכילו נבילות אבל אח"כ צריך הוא לחוש למיעוט דאין הולכין אחר הרוב רק בישראל ושכחתי להודיע אשר הרהרתי עוד ואסדר אותם עתה בעז"ה. לכאורה אפשר לחלק דשאני מצות הנהוגים בו בתורת ב"נ כגון מילה בבני קטורה או אבמה"ח אם אמרינן הלא זה מצוה בתורת ב"נ ודין אחרי רבים לא חידש התורה בו ונשאר באיסורו בתורת ב"נ אבל שבת דהוא מצוה אשר חידש הקב"ה בישראל א"כ איך נאמר דלא אזלי' בו בתר רוב בב"נ דממנ"פ בתורת ב"נ אינה מצווה בו רק אני מסופקים שיתחייב בו בתורת בן ישראל ואזלינן בתר רוב דהוא ב"נ וממילא לא נצטווה בשמירת שבת אמנם באמת נ"ל כיון דגילה הש"מ בב"מ דף ו' דרוב גופא הוה רק ס' רק התורה התירה ס' כזה אשר הרוב נוטה לצד אחד אזלי' אחר צד ספק אשר הוא עפ"י רוב כנרמז בלשון גמ' בחולין מנ"ל דאזלינן בתר רובא דיש לפנינו ב' צדדים רק אנו אזלי' בתר הצד אשר הוא עפ"י רוב וא"כ רק בישראל מי שהוא בוודאי מזרע ישראל ונולד לו ס' בפרט אחד ממצות ד' אשר לא תעשינה גילתה התורה אחרי רבים להטות אשר מסנהדרין ילפי' אבל איש אשר הוא מסופק אם הוא ישראל או עכו"ם ונימא דהרוב יכריע שהוא עכו"ם ויהי' נבדל מעדת ישראל ופטור מכל המצות איך נימא דדין חדש אשר הבדיל ד' לעדת ישראל יסייע לאיש הזה להיות עכו"ם אשר אצלו לא מכריע הרוב כלל ונשאר הרוב כס' השקול וחייב במצות שבת ובכל מצות אשר לא תעשינה ומוזהר לחומרא כמו שפסק הרמב"ם דבני ישמעאל מחויבים מס' למול רק אינם מחויבים מיתה מס' ויעיין במ"ל ה' מלכים ודוק. עוד הרהרתי דמרן חת"ס ז"ל לשיטתו אזיל שביו"ד סי' ע' בד"ה ראיתי הכריע הגם דב"נ נהרג בדיין אחד אבל בשלשה דיינים ושנים מזכי' פטור דשייך בב"נ אחרי רבים להטות יעו"ש. אך נלע"ד דשאני התם דבודאי בטל דעת אחד כנגד שנים בין לזכות ובין לחוב אותו דמהכ"ת ניזל בתר המיעוט דיעות ונשבוק הרוב דיעות והלא הדיינים הם המחייבים או המזכים ועפ"י הכרעתם הוא מחויב או מזוכה וכך פסק להם הדין תורה אשר ציוה לב"נ על הדיינים כפי אשר ירשיעון אותו הדיינים כן יהי' חייב או זכאי כפי אשר יצא מפי דייניו אם יחייבו השנים הוא מחויב מיתה דהא אפי' על פי אחד הוא נהרג רק אם יש שלשה אז יהי' כאשר ידונו הרוב בין לחיוב ובין לזכות כפי אשר יצא מפיהם כן יהי' לו אבל לילך בתר רוב להתיר לו דבר אסור או לפטור אותו ממצוה אשר עליו לא אזלי' בתר רוב דדלמא הוא באמת מן המיעוט אשר הוזהר אבל בדיינים בלי אשר יצא מפי דייניו ושופטיו הוא באמת פטור ממיתה וא"כ אם שנים מזכים הוא פטור ואם שנים מחייבים אז המיעוט בטל ובודאי יכולים שנים לחייב אותו דאפי' אחד יכול לחייב אותו אבל בישראל דצריך דווקא ב"ד כ"ג למיתה ואעפ"כ אזלינן בתר הרוב ודוק. ובזה ישבתי מה שהראה לי למדן אחר זה ח"י שנים סתירה בדברי מרן ז"ל דבסי' י"ט בד"ה ועדיין כ' מרן דטע"כ אסור לב"נ דאחרי רבים להטות לא כתוב בב"נ וא"כ אפי' באלף לא בטל יעו"ש הרי דמרן החליט דאחרי רבים לא שייך בב"נ ובסי' ע' כ' דדין אחרי רבים הוא יותר בב"נ וצע"ג. ולפמ"ש דשאני ביטול דהוא להתיר איסור הנאסר כבר אבל כאן לחדש על הב"נ זכות או חיוב אז בודאי מהכ"ת דלא נאמר דהאמת עם השנים ייתר מאשר הוא עם האחד ואזלי' בתר רוב דיעות וממילא שנים מזכים לא בא עליו החיוב ואם שנים מחייבים בא עליו חיוב ודוק. והי' לי עוד הערות אבל לא באתי אלא להשלים מה שמנעוני הטרדות ובל"נ אכתוב להדר"ג נ"י על יתרון הדברים דברי הדש"ת. הק' חיים סופר:

סימן ו

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה