אור ברסלב
שות מחנה חיים ד › סימן נח

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ד · סימן נח

סימן נז

שאלה ישראל ראה פרה מעוברת אצל ישראל חבירו כאשר מצא אותו אחרי ימים על השוק בעיר השוו עצמם על המקח והפרה היא בכפר בדיר של המוכר ושלם לו המעות והמוכר הלך לדרכו אח"כ נתן הלוקח על הלב פן תלד הפרה בכור טרם שיהי' לו פנאי ליסע לכפר ולנהג את פרתו לביתו פגע בעכו"ם אשר מכיר ודר בכפר ההוא ואמר לו בוודאי שמעת כי אנחנו בני ישראל צריכים למכור פרה מעוברת המבכרת פן תלד זכר קח נא אתה אותה ממני בסכום אשר לקחתי אותה מישראל אשר דר בכפר שלך ותן לי דראנגאבע כאשר תבוא לביתך תנהג את הפרה לביתך ואמר לו הגוי אני איני בטוב עם ישראל הדר בכפר שלי ולא אלך לביתו אפי' אם תתן הפרה לי במתנה אבל הא לך עשרה זהב לקנין והשאר בהקפה וא"ל הישראל מה אעשה אם יהי' איזה טענה או מריבה על הקנין אם אקח רק דראנגאבע הדין אצליכם שצריך לשלם לי רק מעות בכפלים ונסתלקת מעל הפרה אבל אם משך הלוקח לביתו נגמר הקנין ואיך אני בטוח שלא תחזור מהמקח ולא אוכל להנות מן הולד כפי תורתינו וגם עמל וטורח אשר יהי' לי בו והשיב לו הגוי אני אומר לך בפני עדים אם יהי' שום מריבה וטענה וכל דבר משפט על קנין פרה הנ"ל אני אלך עמך להרב של ישראל וישפוט לי כפי התורה שלכם כמשפט בין ישראל לישראל וכן הי' שקבל הגוי לפני ב' עדים ישראלים ונתן להישראל עשרה זהובים על פרתו וארבעים זהובים במלוה וביום המחרת היתה הפרה כורעת לילד ורץ המוכר הראשון והלך לגוי שכינו ומכר לו הפרה בסך נ' זהובים ולקח דראנגאבע זהב אחד וביקש שיבוא ויסגור הדיר אשר הפרה עומדת שם והתמהמה הגוי לבוא וילדה הפרה בכור מה יהי' הדין בבכור הנ"ל שהי' באמו קנין כסף בכפלים אבל לא קנין משיכה אפי' פעם אחד. תשובה מבוכה רבה יש כאן כי כל יתר כנטול דמי יותר הי' טוב אם לא מכר בעל הפרה פעם שנית את הפרה לא די שלא הועיל בזה נהפוך הוא שהזיק בזה ואשר יתן ד' בפי אשמור לדבר בעזה"י לפני יודעי דת ודין תורתינו הקדושה. וטרם אחקור בנידן שאלתינו אשר לא עשה הישראל הלוקח משיכה בפרה הנ"ל רק קנה בכסף ומכר בכסף לגוי אשר קבל לדון על כל משפט בפרה הנ"ל בדיני ישראל אחקור איך הדין אם הישראל ימכור לגוי פרתו מבכרת אשר בביתו בכסף וקיבל הגוי בפי' לקנות בכסף לבד ומקבל עליו לדון בדיני ישראל אם מהני בכסף לחוד או לא. הנה הרי"ט אלגזי בה' בכורות הביא חקירה למה פסקינן בשו"ע שצריך לעשות שני קנינים כדי לפטור מקדושת בכור כסף לחוש לדעת רש"י דהלכה כר"ל כסף קונה וגם משיכה לחוש לדעת ר"ת משיכה קונה בגוי דהלכה כר"י עיין ביו"ד סי' ש"ך למה לא תיקנו הפוסקים להתנות עם הגוי לדון בדיני ישראל א"כ אפי' אם בגוי משיכה קונה אם מקבל עליו לדון בדיני ישראל מהני כמו בגרוטאות דף ע"א ותי' הגאון הגם דמהני קבלת הגוי לקנות בקנין ישראל דוקא אם לא חזר בו אבל אם חוזר בו אתי דיבור ומבטל דיבור ויהי' לפעמים מכשול בקדושת בכור לכן לא תיקנו לעשות כן עיי"ש וא"כ אם נעשה מעשה שלקח הגוי מעות וקבל עליו לקנות בקנין ישראל מהני ופטורה מן הבכורה וק"ל. אמנם אחר העיון נלע"ד דלא כמהרי"ט דאפי' אם קבל הגוי לקנות בכסף בקנין ישראל לא מהני והולד קדוש בקדושת בכור ומתחילה אבאר בע"ה הסוגי' בבכורות י"ג. הנה שם אמר ר' אושעיה ישראל שנתן מעות לעכו"ם בבהמתו בדיניהם אעפ"י שלא משך קנה וחייבת בבכורה פי' רש"י וז"ל בדיניהם דנינן לי' בדיניהם עכ"ל ובמהרי"ט אלגזי בה' בכורות נתקשה דא"כ הי' לגמ' לומר בדיניהם דיינין לי' או כדיניהם בכ"ף הדמיון ולמה לא ביאר רש"י שכוונת הגמרא שקאי על הלוקח ישראל שהתנה עם המוכר לדון בדיניהם ויהי' הפי' ישראל שנתן מעות לעכו"ם על בדיניהם כפי דין שלהם אז קנה וחייב בבכורה ואשמעינן הא אם גוי התנה לדון בדיני ישראל לא קנה כמבואר בגמ' שם בקבל נכרי לדון בדיני ישראל ל"ק ישראל עד שמשך והביא סמוכין שתו' בב"ב דף נ"ד הבינו כך באמת שהלוקח ישראל התנה על דיני עכו"ם והניח בקו' וצע"ג. ונלע"ד לתרץ בעזה"י ואקדים לבאר עמקי חז"ל בגמ' אמר אביי בדיניהם שפסקה להם התורה או קנה מיד עמיתך במשיכה הא מיד נכרי בכסף ואימא מיד נכרי כלל וכלל לא ק"ו גופו קונה ממונו לא כ"ש ואימא עד דאיכא תרתי ק"ו גופו באחת ממונו בתרתי ואימא בהא או בהא דומי' דעמיתך מה עמיתך בחדא אף עכו"ם נמי בחדא והנה יש לי לדקדק הרבה (א) איך ס"ד שאין לישראל שום קנין במטלטלין של עכו"ם הלא מצינו בתורה דברים פ' ב' "אוכל תשברו מאתם בכסף ואכלתם וגם מים תכרו מאתם בכסף ושתיתם" עוד שם פ' כ"ח "אוכל בכסף תשבירני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי רק אעברה ברגלי" א"כ מבואר דישראל קונה מנכרים אוכל בכסף בקנין כדפי' רש"י תכרו הוא מקח ואיך ס"ד שישראל מנכרי כלל וכלל לא וצריך ללמוד ק"ו מגופו ולא משני דמוכח מקרא (ב) ועוד הא כתוב בנבילה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי" א"כ מבואר דיש כח לישראל למכור לנכרי מטלטלין וא"כ איך חקרו בגמ' ואימא כלל כלל לא וצע"ג (ג) מאי פריך הגמ' ואימא מידי עכו"ם כלל וכלל לא וא"כ לא יוכל ישראל לקנות כלום מנכרי מאי ס"ד להקשות כן הא כל הש"ס מלא דישראל יכול לקנות מגוי רק דכאן אמר ר"ל משום ר' אושעי' דישראל שנתן מעות לגוי בבהמתו חייבת בבכורה בדיניהם וחקרו מאי הפי' בדיניהם ובא אביי ופי' דישראל מישראל גלתה התורה קנין משיכה ונשאר לעכו"ם כסף שהוא קנין שני אשר הי' מצוי קודם מ"ת עיין תו' מ"ח וא"כ איך בא כאן לחקור מנ"ל דיש לישראל קנין מיד גוי זה שייך לחקור על אחת מן המשניות שמוזכר שם שיוכל ישראל נקנות מגוי או למכור לגוי שם יחקור הגמ' מנ"ל דיש ב, עכו"ם לישראל שום קנין (ד) דגמ' תי' לא ס"ד גופו קנה ממונו לא כ"ש ופריך ואימא עד דאיכא תרתי איך עלה זאת על דעת המקשן כיון שע"כ יש קנין בין ישראל לעכו"ם וא"כ מהכ"ת לחדש בו דצריך ב' קניינים כסף ומשיכה הלא א"כ אין לדבר סוף דנימא גם שטר וגם חזקה וגם הגבהה וחליפין וגם הלא שמע וידע דגופו קונה באחת ואיך יעלה על דעת שממונו בשתים וצע"ג (ה) יש לדקדק מקודם שהקשה כלל וכלל לא תי' לא ס"ד גופו קונה ממונו לא כ"ש וכאן שבקו תיבת לא ס"ד רק אמרו ולא ק"ו הוא גופו באחת ממונו בשתים וצע"ג (ו) אח"כ פריך הגמ' אימא או בהא או בהא מעיקרא הי' חוקר הגמ' שלא יוכל הישראל לקנות מעכו"ם אפי' אם יעשה כל הקנינים ואח"כ חקרו שעכ"פ צריך תרי קנינים ויהי' גרע כאילו יקנה מישראל חבירו ואח"כ נתהפך המקשן שיהי' בין ישראל לעכו"ם מעלה שיוכל לקנות או בכסף או במשיכה ויהי' כאן יפוי פנים יותר מישראל לישראל וצע"ג. ונלע"ד לבאר בעזה"י דהנה כל קנין פועל ב' דברים על החפץ הנקנה למשל מי שלוקח חטים בכסף א"כ נתינת הכסף פועל (א) שיצאו החטים מרשות המוכר הגם שמונחים עדיין בחדרו בכ"ז שקיבל המעות לא יוכל המוכר עוד לאכלם או להקדישם או לקדש בהם אשה ואם נתחמצו אינו עובר עליהם בפסח דלא נקראו עוד שלו דקבלת הכסף פועל שיצאו החטים מקנין שלו כאילו יהי' הפקר (ב) נתינת הכסף פועל שמשעה שקבלם המוכר נכנסו החטים ברשות הלוקח שיוכל לאוכלם ולקדש בהם אשה ויוכל להקדישם ואם נתחמצו בפסח עובר עליהם דנקרא קנין שלו דהא קנאם דמיד שיצאו מרשות מוכר נכנסו ברשותו וכן אם אמרינן משיכה קונה פועל קנין המשיכה לב' פעולות דמיד שמשך אותם הלוקח יצאו החיטים מרשות המוכר ונכנסו ברשות הלוקח הופסקו החטים מלהיות קנין המוכר והותחל להיות קנין הלוקח כמובן היטיב. והנה ההבדל בין קנין מעות או קנין משיכה הוא רק לדעת מי מהגופים פעל פעולת הקנין אם כסף קונה המוכר עושה פעולת הקנין בקבלת המעות פועל שיצאו החיטים מרשותו ויכנסו לרשות לוקח ואי משיכה קונה הלוקח פועל פעולת הקנין בזה שמושך החפץ יצא מרשות המוכר ונכנס לרשות לוקח אבל עכ"פ ברור שא"א לחשוב שיכנוס החפץ ברשות לוקח טרם שיצא מרשות מוכר דהמוכר יוכל לפעול פעולת יציאת החפץ אף שלא יכנס ברשות אחר כגון הפקר אבל א"א לחשוב בשום שכל ודעת שחפץ יכנס ברשות אחר טרם שיצא מרשות הקודם כ"ז ברור כשמש. ועתה בא הקב"ה והבדיל בין עמו ישראל ובין כל האומות שיהי' קנין שפועל פעולת האלה יציאת החפץ מן המוכר והכנסת החפץ ברשות לוקח בין ישראל לחבירו וגם יהי' קנין אחר אשר יפעל שני פעולות האלה יציאת החפץ מרשות מוכר והכנסת החפץ לרשות לוקח בין עכו"ם לחבירי ופליגו ר"י ור"ל ר"י סובר דהקב"ה בחר בין ישראל לחבירו קנין כסף ובין עכו"ם לחבירו קנין משיכה תכלית הדברים שאצל ישראל וחבירו יהי' נעשה הקנין מצד המוכר ובין עכו"ם לחבירו יהי' נעשה הקנין מצד הלוקח ור"ל סובר בהיפוך שאצל ישראל וחבירו בקש הקב"ה משיכה שיהי' הקנין מצד הלוקח ובין עכו"ם לעכו"ם יהי' קנין כסף מצד המוכר והבן זה. אך אם ירצה הישראל לקנות מגוי או גוי יחפוץ לקנות מישראל יש ספיקות לפני במה יקנה החפץ כי יש לפנינו שלשה חקירות (א) דלמא הקפידה התורה שיציאת החפץ מרשות מוכר והכנסת החפץ ברשות לוקח צריך להיות ע"י פעולת משיכה לבד או ע"י פעולת כסף אבל כאן אם ישראל קונה מגוי מצד המוכר צריך להיות לר"י משיכה ומצד ישראל צריך להיות קנינו בכסף ולר"ל איפכא מצד גוי המוכר צריך להיות קנינו כסף ומצד ישראל הלוקח צריך להיות קנינו משיכה או אם גוי קונה מישראל אז לר"י מצד המוכר ישראל צריך להיות הקנין בכסף ומצד הגוי לוקח צריך להיות משיכה ולר"ל מצד המוכר משיכה ומצד הגוי שלוקח כסף אז אם יהי' ב' קנינים כסף ומשיכה קנין מצד המוכר וקנין מצד הקונה לא מהני דתורה חודש פעולת מעשה דוקא בין ישראל לחבירו שפועל הקנין האחד המוכר והשני הלוקח אבל בין גוי לישראל שפועל כל קנין רק חצי קנין לבד שאחד פועל מצד המוכר ואחד מצד הלוקח ושני חצי קנינים לא גלתה התורה וא"כ אין קנין כלל בין גוי לישראל או בין ישראל לגוי וזה הי' חקירת הגמ' כיון שאמרת דתורה הבדיל בין קנין ישראל לישראל ובין קנין גוי לגוי וא"כ הי' בסברא דמישראל לגוי או גוי לישראל ליכא קנין אפי' אם עושה כל שני קנינים כסף ומשיכה ולכן רמזו ואימא מיד ישראל לנכרי כלל כלל לא נקטו שתי פעמים כלל כלל לרמז דאפי' כסף וגם משיכה ביחד לא מהני וכי תימא א"כ הא מבואר בתורה לקנות אוכל ומים בכסף דשאני שם אם יבוא לרשות של ישראל אז קנה ישראל דהא לר"ל קנין ישראל מישראל משיכה ואעפ"כ אם קונה דבר הוא בכסף וק' איך יהי' כסף קנין מצד המוכר ישראל דמצדו צריך להיות משיכה רק יען כל היכא דאיתא ברשות גבוה איתא עיין תו' בכורות דף י"ג ע"ב ד"ה ד"ת ומודה ר"ל דילפינן אם בא הכסף לרשות גבוה אז כסף קונה הגם שמצד המוכר הי' בעי משיכה ה"ה ילפינן מיניה דאם בא לרשות ישראל אחר שהי' קנין כסף אז למפרע כסף קונה דילפינן קנין כסף באופן זה מן הקדש וזה שדייק רש"י בלשונו הזהב וז"ל כלל כלל לא עד שתבוא לרשותו של ישראל לא קנה עכ"ל ראה שרש"י לא כ' רק אם יבוא לרשות ישראל קנה כאשר הבינו האחרונים דרש"י סובר דחצירו קונה ונתקשו אחרונים בכמה קושיות עיין מהרי"ט אלגזי (א) הא חצר מטעם שליחות ולא עדיף השליח מן המשלח לא יוכל לזכות במשיכה איך יזכה השליח וצע"ג (ב) א"כ מאי השיב הגמ' גופו קונה ממונו לא כ"ש וק' הא נשאר קנין חצירו דהא ע"כ א"א להשיב אם גופו בכסף ממונו ג"כ בכסף דהא איכא למימר ישראל מישראל יוכיח דגופו בכסף ממונו במשיכה וע"כ דהי' קו' הגמ' איך שייך שיהי' לישראל קנין בגופו ועל ממונו לא ימצא קנין כלל וכן מבואר בתו' כ"י אשר הביא וא"כ ק' הא משכחת רשותו חצר והניח בקו' (ג) עוד הקשה א"כ בסיפא אם גוי קונה מישראל דהקשה ג"כ הגמ' אימא נכרי מישראל כלל כלל לא יהי' ג"כ הפי' אבל בחצירו קונה וק' הא חצר מדין שליחות אתרבאי והא אין שליחות לעכו"ם עיי"ש שהאריך כדרכו בקודש. ולפמ"ש דרך אחר לרש"י בזה דוודאי משעה שבא החפץ לרשותו של לוקח נגמר הקנין דקנין כסף בישראל מגוי ילפינן מפסוק אוכל בכסף תשבירני ואכלתי שביקש לקנות בכסף אוכל ומים ובגוי מישראל נגמר קנין כסף אם יבוא לרשותו של גוי דילפינן מפסוק או מכור לנכרי במה ימכור ישראל לגוי הנבילה אם לא עכ"פ שנותן מעות ומכניס הנבילה לרשותו לכן דייק רש"י בלשונו הזהב וכ' וז"ל עד שיבוא לרשותו לא קנה עכ"ל שכסף אינו גומר הקנין רק עד שנכנס החפץ לרשות הקונה אז נגמר קנין כסף אבל החצר לא יפעל קנין ודו"ק ומשני הגמ' גופו קונה בכסף לבד ונגמר הקנין בכסף ממונו לא כ"ש שיהי' נגמר הקנין בכסף או במשיכה לבד ולא יצריך לגמר הקנין הכנסה לרשותו והבן. ולהמתיק נ"ל פי' רש"י דבקרא כתוב או קנה מיד עמיתך ופי' תיבת מיד הוא רשות (ויקח כל ארצו מידו היינו מרשותו המצא תמצא בידו היינו ברשותו עיין ב"מ דף ו' ובגיטין דף ל"ח) והנה קנין כסף לבד דנשאר החפץ ברשות המוכר כמקדם הוא נקרא או קנה מיד עמיתך שהוא קונה דבר המונח ברשות עמיתו והגמ' חקר ואימא מיד נכרי כלל כלל לא היינו שיהי' נגמר הקנין בכסף והחפץ מונח עוד ברשות מוכר או שעושה משיכה שמושך המוכר אבל לא הכניס לוקח לרשותו קנין זה לא מהני שיהיה בכסף ונכנס ברשות לוקח אז נגמר קנין כסף כמו בהקדש דכסף קונה יען דבא ברשות גבוה ג"כ והבן. (ב) הגם דנחליט דע"כ הקפידה התורה דיהי' קנין אשר מהני בין אם ישראל קונה מגוי או גוי קונה מישראל ולא שיצרך הלוקח להמתין לזכות בקנינו עד שיוציא החפץ מרשות מוכר להכניס לרשותו דכמו דחידשה התורה שיש קנין בין ישראל לישראל או בין גוי לגוי אשר ע"י הקנין יוגמר הדבר ללוקח הגם שהחפץ מונח עוד כמקדם ברשות מוכר דלמא עכ"פ צריך שני קנינים הקנין מצד המוכר אשר הוא קנינו וקנין מצד הקונה אשר הוא קנינו ואם גוי קונה מישראל או ישראל מגוי צריך להיות קנין כסף וגם משיכה שיוציא החפץ מרשות המוכר על כל פנים לאיזה רגעים אז בין לר"י בין לר"ל נעשה הקנין אשר הוא כח קנינו של ישראל וגם נעשה הקנין מכח קנינו של גוי דאין בסברא דיהי' מועיל כח קנין ישראל כנגד הנכרי או שיפעל כח קנין נכרי כנגד ישראל ומשני גופו באחת ומהני כח קנין ישראל על הגוי וכח הקנין גוי על ישראל ואצל ממונו בשתים דצריך כח קנין מצד המוכר וכח קנין מצד הלוקח כמובן. (ג) לו יהי' שמוכח מק"ו מגופו שתורה לא בקשה לערב במקח א' שני כוחות קנינים נפרדים וחדשה שכח קנין אחד פועל בקנין הנעשה הן בין ישראל הקונה מגוי והן בין הגוי הקונה מישראל אבל מנ"ל דתורה נתנה יתר שאת ויתר עוז לקנין של גוי שהוא בלבד יוכל לפעול אפי' על צד ישראל לר"י דדין עכו"ם מעכו"ם במשיכה אז לכח משיכה יתרון כח שפועל קנין בין ישראל הקונה מגוי ובין אם הגוי קונה מישראל וקנין מעות שהוא קנין בין ישראל לישראל הוא לא יפעול בין ישראל לעכו"ם כלל ולר"ל דעכו"ם מעכו"ם קונה בכסף אז יש יתרון לכח כסף שפועל בין ישראל הקונה מגוי ובין אם הגוי קונה מישראל והקנין המשיכה שהוא הקנין בין ישראל לישראל לא יפעל בין ישראל לגוי אלא השכל גוזר כמו דמהני הקנין שהוא מיועד בין עכו"ם לעכו"ם אפי' בין עכו"ם לישראל כן יפעל ג"כ קנין המיועד בין ישראל לישראל אפי' בין עכו"ם לישראל וזה שחקרו בגמ' דלמא או הא או הא ויהי' קנין ישראל פועל על עכו"ם כמו שפועל קנין עכו"ם על ישראל ומשני הגמ' לעמיתך בקנין ידוע חד קנין וע"כ דגם בגוי חד קנין ואם יוכל הגוי לקנות גם בקנין ישראל יהי' לו שני קנינים ולישראל חד קנין וא"א לומר אלא שבין עכו"ם לישראל קנין עכו"ם יגמר הקנין דבהיפוך א"א לומר דרק קנין ישראל יהי' מועיל דתורה גלתה לעמיתך ישראל בקנין זה ולנכרי בקנין אחר ודו"ק. ובזה יובן לשון הזהב של חז"ל אמר אביי בדיניהם שפסקה להם התורה תיבת להם מיותר דהי' די בדיניהם שפסקה התורה אך הכוונה דר"ל אשמעינן בשם ר' אושעיה שאזלינן בין ישראל לגוי כגוף הקנין שפסקה להם התורה אותו הקנין שחידשה התורה בין גוי לגוי אותו קנין פועל בין גוי לישראל ובין ישראל לגוי ולא נימא בהיפוך דטוב שיהי' הקנין בין ישראל לישראל ויהי' הקנין בין גוי לישראל ודו"ק. ומעתה יש מקום תל"י ליישב חקירת מהרי"ע בד"ה ועוד שהתפלא למה פסקו כל הפוסקים דצריך כסף ומשיכה לפטור בהמה מבכורה הא מבואר בגמרא בגרוטאות דלר"ל שקנין גוי במעות אעפ"כ אם קבל לדון בדיני ישראל אז אם קנה במעות יוכל לחזור ואם קנה במשיכה לא יוכל לחזור הגם שלא נתן מעות דבין לקולא ובין לחומרא יוכל להפוך מקנין של גוי על של ישראל א"כ ה"ה בבכורה ימכור הישראל רק בחד קנין אם ימכור במשיכה יתנה אפי' אם הלכה כר"ל דדינו של גוי במעות שתקבל עליו לקנות במשיכה ואם ימכור בדמים יתנה אפי' אם הלכה כר"י דדינו של גוי במשיכה בכ"ז מקבל עליו לקנות בדמים עיי"ש שהדחיק עצמו שיש חשש שגוי יחזור מקבלתו דאתי דיבור ומבטל דיבור עיי"ש (ועי' קידושין נ"ט אי נתינת מעות כמעשה). אמנם לפמ"ש נראה לי דדבר זה אינו דגמ' חידש רק זאת דהלא אם ישראל קונה דבר מגוי הי' סברא לילך בתר הלוקח שצריך לעשות קנין מצדו כמו אם יקנה מישראל חבירו שצריך לעשות משיכה אם יקנה החפץ כך אם יקנה מעכו"ם וצריך משיכה רק ר"ל בשם ר' אושעי' חידש שישראל וקנה בקנין שעכו"ם קונה מעכו"ם חבירו בדיניהם שפסקה להם תורה א"כ יוכל הגוי להתנות שיחפץ שישראל לא יקנה בקנין שלו מצד המוכר רק יקנה בקנין הראוי לו מצד שהוא לוקח דגם אם יקנה מישראל חבירו יהי' קנינו במשיכה א"כ לא נתחדש דבר שיקנה אדם בקנין שאינו ראוי לו מצד שהוא לוקח אבל להתנות בבכורה שישראל המוכר יתנה עם הגוי הגם אם קנין שלך הוא בכסף אני מתנה עמך שתקנה במשיכה או לר"י הגם שקנין שלך הוא במשיכה אני מתנה שתקנה בכסף א"כ העכו"ם שהוא הקונה לא עשה קנין שנו שאפי' אם יקנה מן גוי חבירו בקנין כזה לא מהני ואיך יהי' מועיל אם יקנה מישראל הלא הלוקח צריך לעשות עכ"פ קנין אשר ראוי לו מצדו עפ"י דין תורה ודו"ק כי נ"ל שמקום הניחו לי מן השמים להתגדר בעזה"י. וגם מסולק בזה השגת מהרי"ט וקצוה"ח על הש"ך בסי' קצ"ח דפסק דישראל עם ישראל חבירו לא יוכל להתנות לקנות במעות יען דעקרו חז"ל קנין מעות ולא יוכל להתנות לקנות בקנין שאינו קנין והשיגו הגאונים דמוכח מגרוטאות דגוי דדינו בכסף יוכל להתנות שיהי' קנין משיכה יען דמצינו קנין משיכה עכ"פ בין ישראל לישראל ה"ה יוכל להתנות ישראל מישראל לקנות בכסף דמצינו קנין כסף בהקדש ולא דמי להר"ן והריטב"א שפסקו דלא יוכל אדם להתנות לקנות בקנין שאינו לפי דברי חכמים עיי"ש ולפמ"ש שאני גרוטאות דהתנה רק שלוקח יקנה בקנין שלו ותמורת לילך בתר קנין מוכר ילך המקח בתר קנין הלוקח אבל כיון שעקרו חז"ל קנין מעות בין ישראל לחבירו איך יהי' מתנה שיקנה במעות שאינו קנין לא מצד המוכר ולא מצד הלוקח ודו"ק. ולפ"ז מיושב קו' מהרי"ט אלגזי על פירש"י למה לא פי' בדיניהם שהתנה הישראל עם גוי דאמרו ישראל שנתן לעכו"ם בבהמתו בדיניהם אעפ"י שלא משך קנה וחייבת בבכורה משמע לא מבעי' אם משך שאז בודאי קנה בתורת משיכה אלא אפי' לא משך אעפ"כ קנה אותה וחייבת בבכורה ואי איירי דהתנה לדון בדיני עכו"ם א"כ שוב אינה פועל המשיכה דהא בפי' התנה בישראל שלא יחפוץ לקנות רק בקנין גוי ולא נשאר רק קנין מעות לבד וא"כ מאי רבותא יש במאי דנקט אפי' לא משך אלא בודאי דפי' בדיניהם הוי שאנו דנין ואזלינן בתר דיניהם שאם בא קולא מזה שאזלינן בתר דיני עכו"ם כגון כאן שלא הי' משיכה אלא כסף ואעפ"כ קנה וחייבת בבכורה ואשמעינן שפיר לא מבעי' אם הי' ג"כ משיכה דאז ממנ"פ קנה הן מצד המוכר והן מצד הלוקח אלא אפי' לא הי' כאן רק קנין כסף אעפ"כ אזלינן בתר דיניהם שדנין שקנה עפ"י דין של גוי ודו"ק. ומה שהביא מהרי"ט דברי תו' בב"ב דף נ"ד ע"ב ד"ה וישראל לא קנה שתו' הקשה מאי מהני שישראל קונה מגוי בכסף הא אמרינן דאין דעתו לקנות אלא כאשר הוא רגיל לקנות מישראל חבירו ותי' וז"ל וי"ל דהתם בדיניהם קאמר עכ"ל מבואר דתו' הבינו דישראל הלוקח התנה לקנות בקנין של גוי שהוא לר"ל בכסף ע"ש היינו דתו' מפרשים שישראל גילה דעתו שסומך על דין תורה אבל א"א לפרש הברייתא שהתנה בפי' שלא יחפוץ לקנות במשיכה שהוא קנין שלו דא"כ מאי רבותא באעפ"י שלא משך ודו"ק. העולה מדברינו דאם ישראל מכר פרה מבכרת לגוי והתנה עמו לקנות בכסף לא מהני לפטור מבכורה דרבנן עקרו קנין כסף שלא יקנה בישראל ואם הוא מתנה שגוי יקנה בכסף לא התנה אפי' בקנין של לוקח והוי כאילו התנה בדבר שאינו קנין לא מצד המוכר ולא מצד הלוקח ודו"ק. ואוסיף נופך מה שהערותי בחי' בדבר חדש דאפי' הלכה כר"ל דמשיכה קונה בישראל ובגוי כסף קונה דזה שיטת רש"י בכ"מ דפסקינן להלכה כן מכל מקום אם הישראל התנה עם הגוי לקנות הפרה מבכרת במשיכה לא מהני דא"א לגוי מישראל או ישראל מגוי לקנות אלא בקנין שנתן לו הקב"ה ומה שחדשו הגאונים דמהני מגמ' דבכורות אחר נשיקות עפר כפות רגלם אין משם ראי' דיש לפרש בגמ' פי חדש בעז"ה. הנה זה לשון הגמ' הלוקח גרוטאות מן העכו"ם ומצא בהן ע"ז אם עד שלא נתן מעות משך יחזור אם משנתן מעות משך יוליך לים המלח והקשה הגמ' אי מעות קונה משיכה למ"ל ומשני הכא במ"ע שקבל עליו לדון בדיני ישראל א"ה מעות למ"ל ומשני הכי פי' אעפ"י שנתן מעות משך אין לא משך לא ע"כ סוגי' דגמ' בבכורות ויש לי דקדוקים בהבנת חז"ל (א) למה נקטו בברייתא יחזור ולא נקטו לא קנה וממילא ידעי' דיוכל להחזירם אבל א"צ להחזירם דיוכל ליקח גוי ויבטל ויטחון אותם בכל אופן ראוי לומר לא קנה אותם וא"צ להוליך אותם לים המלח רק יצוה לגוי לזרקם ויקח השאר (ב) מאי משני שקבל עליו לדון בדיני ישראל הי' לגמ' לומר שהתנה ישראל לקנות בקנין ישראל והגוי קבל עליו שהישראל יקנה בקנינו (ג) מאי אמרו שקבל עליו לדון בדיני ישראל איך מורה זה שמרוצה לקנין ישראל הלשון משמע אם יהי' מריבה וקטטה ביניהם על המקח ויצרכו לעמוד במשפט אז מקבל הגוי שלא ילך לדון בדיני עכו"ם אלא יקבל דיני ישראל אבל שיהי' הקנין כפי קנין ישראל לא נזכר כאן (ד) מאי משני דאשמעי' אעפ"י שנתן מעות אי משך אין לא משך לא מאי רבותא יש בזה כיון שהתנה שלא יהי' קנין בכסף אלא במשיכה אין אחר תנאי כלום והוה נתינת מעות כאילו זרק אבק לרחוב (ה) מאי משני שקבל עליו לדון בדיני ישראל אטו יש הכרח שיהי' להם מריבות ומשפטים שיצרכו לעמוד לפני ב"ד של ישראל הי' להגמ' לומר שקבל עליו דין ישראל אבל הלשון שקבל עליו לדון בדיני ישראל משמע אם יהי' לו משפט ידון בדיני ישראל (ו) תיבת לדון בדיני ישראל הי' להגמ' לומר שקבל לדון בדין ישראל אבל בדיני ישראל משמע לשון רבים הכי מוכרח שיהי' לו הרבה דינים או הכי יעמוד לפני הרבה ב"ד. ואמרתי לפרש בעזה"י דהדבר פלא הא סתמא דעתו דוקא לקנות בקנין שרגיל לקנות מישראל חבירו עיין תו' בב"ב דף נ"ד בד"ה ישראל לא קנה ולר"ל רגיל ישראל מישראל במשיכה סתמא דעתו במשיכה ומאי הקשה הגמ' אי מעות קונות משיכה למ"ל הא שפיר צריך משיכה דסתמא אין ישראל רוצה לקנות עד שימשוך וכן כ' תו' בב"ב וז"ל מאי אמר אביי בדיניהם שפסקה להם תורה מ"מ אין בדעתו לקנות אלא עד שימשוך כמו שהוא רגיל לקנות עם ישראל כדאמרינן הכא עכ"ל וא"כ הרישא שפיר דיחזור דישראל מגוי קנינו בכסף ומשיכה לבד לא קנה וסיפא א"ש אעפ"י שנתן מעות אין דעתו לקנות עד שימשוך וצריך משיכה וגם מעות וצע"ג ומצאתי אגרת שכן הקשה לי הרב הגאון הצדיק הרב ר' מנחם זצ"ל שהי' אב"ד דק"ק אונגוואר והניח בקו' אמנם י"ל דלכאורה ק' למה לא קתני ברישא הדין אם נתן מעות ולא משך ג"כ הדין יחזור והי' לברייתא לומר נתן מעות ולא משך או משך ולא נתן מעות יחזור נתן מעות ומשך יוליך לים המלח אלא פשיטא דאיירי דישראל גילה דעתו לקנות בדיניהם כפי קנין הגוי בדין תורה וכן תי' התו' בב"ב על הך דנתן מעות לגוי בדיניהם חייבת בבכורה שפי' שישראל גילה שמחשבתו בקנין הגוי ורצה הברייתא לשנות הדין בגרוטאות אפי' אם ישראל יגלה דעתו שחפץ לקנות בדיניהם וא"כ אז הוי הדין דנתן מעות לא יחזור והקשה הגמרא על הסיפא משיכה למ"ל הא מעות קונה בגוי ואם התנה הישראל שסומך דעתו על קנין הגוי מדין תורה משיכה למ"ל ודו"ק. וע"ז משני הגמ' בשקבל עליו לדון בדיני ישראל בוודאי איירי דישראל סומך דעתו על קנין הגוי אבל הישראל הי' ירא פן יהי' לו דברי משפט עם המוכר עכו"ם שאז מבקש לדון כפי חוקי התורה כאילו יקח הגרוטאות מישראל חבירו כן יהי' משפטו אם יהי' לו משפט עם העכו"ם יזכה כנגדו כאילו אם ישפוט עם מוכר ישראל כי הלוקח לא רצה לסמוך על דברי ריבות ומשפטים כפי דיני ערכאות של עכו"ם רק יהי' המשפט כדין ישראל עם ישראל וקיבל עליו העכו"ם לדון בדיני ישראל ולא בדיני עכו"ם ודו"ק. ולכן צריך בסיפא מעות ומשיכה דנחזי אנן אם הי' הישראל לוקח גרוטאות מישראל חבירו הי' הדין הגם שנתן מעות ולא עשה משיכה יוכל לחזור בו דהא בין ישראל לחבירו משיכה קונה לר"ל ואפי' לר"י עכ"פ עקרו חז"ל קנין כסף ויכול לחזור בו ה"ה בגוי שקיבל עליו לדון בדיני ישראל כאילו לקח הלוקח מישראל יוכל הישראל לחזור ממקחו וגם הגוי יכול לחזור ממקחו וא"כ לא נאסרו הע"ז דלא זכה בה הישראל אבל אם הי' משיכה אחר נתינת מעות אז א"א לחזור בהם דהא בישראל מישראל ג"כ משיכה קונה ולא יכלו לחזור בהם לר"ל מד"ת דמשיכה מפורשת מה"ת ולר"י עכ"פ מדרבנן דחכמים עשו משיכה קונה כדרך שתקנו משיכה במוכרים תקנו בלקוחות ולכן הגם שכסף קונה לר"ל מה"ת בין ישראל לעכו"ם כיון שקיבל הגוי בכל דברי ריבות דין ישראל ויוכל לחזור בו הלוקח ולבטל המקח וכן גוי המוכר יכול לבטל המקח אז לא נעשה קנין אשר יאסור הע"ז שיהי' כע"ז שקנה ישראל שנאסר בהנאה ודו"ק. ואפי' אם נאמר כשי' רש"י בב"מ דלר"י דמעות קונה בישראל יוכל המוכר לקדש בו אשה יען דעכ"פ הכסף קונה מה"ת וא"כ לר"ל דכסף קונה בגוי רק שקיבל לדון בדיני ישראל והא אפי' בישראל מישראל פעל הכסף עכ"פ מי שפרע בין לר"י ובין לר"ל ומכ"ש בגוי שקונה בכסף מה"ת וקיבל עליו לדון בדיני ישראל א"כ אם הגוי חוזר צריך לקבל מי שפרע וא"כ כיון שפועל המעות קבלת מי שפרע גם בדין ישראל על הגוי וה"ה אם הלוקח חוזר בו יש עליו מי שפרע וא"כ הוי כע"ז ביד ישראל בכסף לחוד. ז"א דאצל הגוי המוכר ליכא מי שפרע דכבר חדשו תו' בבכורות דף י"ג ע"ב בד"ה הכי דמי שפרע לא הוי דין וא"כ לא קיבל עליו הגוי לקבל מי שפרע דהוא קיבל רק דין ישראל עיי"ש כי מתוק וגם מצד הלוקח ישראל ליכא מי שפרע לא מבעי' לר"ת שהביא תו' במקום הפסד לגמרי ליכא מי שפרע וא"כ גם כאן יהי' הפסד לגמרי ליכא מי שפרע עיי"ש בתו' ואפי' אם נאמר דלא חידש ר"ת רק בהפסד ניכר כגון שריפת החיטים אבל איסור הנאה דהוי היזק שאינו ניכר לא חידש ר"ת דינו הארכתי בזה ובמקו"א אבאר אי"ה. בכ"ז נראה דאין כאן על הלוקח מי שפרע שישראל יכול לבטל קנין כסף כפי תנאו שיוכל לחזור ולבטל המקח כמו אם יקנה מישראל והלא גם בישראל יכול לבטל והגם שאצל ישראל יוצרך לקבל מי שפרע היינו יען שגם אם המוכר חוזר מקבל מי שפרע אבל אם לא יהי' על המוכר מי שפרע גם על לוקח ליכא מי שפרע וכאן דאין על הגוי המוכר מי שפרע דלא קיבל עליו רק דין ישראל וא"כ מהכ"ת יהי' מי שפרע על הלוקח ולא קבל עליו לקבל מי שפרע אם יחזור בו מהמקח ודו"ק. ואפי' אם נאמר הפי' בשקיבל עליו לדון בדיני ישראל היינו לטובת ולהרוחת הלוקח אבל על צדו לזכות אותו גם בב"ד בדיני ישראל לא ביקש העכו"ם המוכר וא"כ הוא לא יכול לבטל המקח כלל וכלל לא רק הישראל יוכל להרויח אם וזכה בדין תורה כאילו יזכה אם יהי' לו המשפט עם ישראל חבירו א"כ יהי' לחקור שיקבל הישראל עכ"פ מי שפרע דהא הגוי לא יוכל לחזור כלל דיאמר לו הלוקח הכי אני גרע ממך מ"מ בסברא נראה כיון דעכ"פ בדיני ישראל יוכל לחזור ומי שפרע ליכא דין שהתחייב ישראל עצמו כנגדן לקיים דין תורה לזכותך ולו יהי' שזה אלמות ישראל עכ"פ מהני שהוא אלמות בדין כפי תנאי שהתנה שיוכל לבטל המקח ומי שפרע לא תקנו חז"ל על ישראל כנגד גוי ומהני שלא תאסור הגרוטאות של ע"ז דנימא דהוי ע"ז ביד ישראל ועיין צמח צדק סי' ס"ד ודו"ק. אך כיון דמדין תורה כסף קונה לר"ל בין עכו"ם לישראל רק שקבל לדון בדיני ישראל על כל ריב ומשפט בדבר הנוגע במקח הזה וא"כ אם הי' הישראל הלוקח הזה לקח הגרוטאות מישראל חבירו הי' יכול לחזור גם עכשיו יכול לחזור הגם שקנאו מגוי אבל דוקא לחזור יוכל ישראל מישראל ולבטל המקח כן גם ישראל זה יוכל לבטל ולחזור אבל אם לא יחפוץ לבטל רק יצוה לגוי לבעל הגרוטאות אז בוודאי הע"ז אסורה בהנאה דהא כסף קונה מן הדין אצל גוי חוץ אם ובטל המקח לגמרי ולכן אמרינן שהפי' אעפ"י שנתן הכסף אם משך אין אז אסורה הע"ז ואם לא משך יכול לבטל ולחזור. וע"ז פריך הגמ' א"ה דאיירי שקבל שיהי' משפטו כדין תורה בין ישראל לחבירו מעות למ"ל הלא בין ישראל לחבירו הוי הדין דמשיכה קונה ולא יוכל הלוקח לחזור ה"ה אם קבל העכו"ם בינו ובין ישראל יהי' כמו בין ישראל לחבירו כיון שהוא משיכה אסורה הע"ז ולא מבעי' לשי' תוס' חולין דף ל"ט דסוגי' אזל אי משיכה קונה בגוי אעפ"כ כיון שנתן כסף ויוכל הגוי לזכות בכח אלמות כנגד ישראל אסורה משום ע"ז מדרבנן עכ"פ או אפי' מדאורייתא דכח אלמות פועל לקנין בע"ז עיין מהרי"ט אלגזי פלפול כנגד הצמח צדק ה"ה כאן שאסור או מדרבנן או מדאורייתא דגוי יוכל לזכות שלא יוכל הישראל לחזור אלא אפי' לשי' רש"י בחולין דף ל"ט דסוגי' אזלא אי מעות קונה בגוי וא"כ לא מוכח שכח אלמות פועל קנין כלל היינו אלמות גזילה אבל אם התנה הישראל שיהי' בכל דברי ריב על המקח כמו אם יסחור הישראל עם ישראל אז אלמות בדין בהיתר בוודאי פועל איסור בע"ז ויהי' אסור במשך אפי' לא נתן מעות ומשני הגמ' דאעפ"י הדין בישראל אין כאן מקח דהוי מקח טעות דאנן סהדי דישראל לא יחפוץ גרוטאות ע"ז והגם שמשך מסתמא בוודאי לא ניחא לי' ליקח ע"ז דהא יאסרו בידו ולכן ברישא יחזור לו יהי' שמעות קונה בגוי הא הוי מקח טעות אבל בסיפא דהי' משיכה וגם כסף ואילו הי' דבר היתר בוודאי לא משכחת חזרה ואם יצרך לקבל הכסף מהגוי בחזרה מתחזי כאילו מקבל דמי ע"ז ואסור משום מ"ע ובזה יש להאריך בהבנת הטור בסי' קמ"ו ובט"ז שם ודו"ק. ואם כנים הדברים א"כ מעולם לא אמרו בגמ' שיוכל הישראל להתנות עם הגוי שיהי' קונה בקנין ישראל מישראל רק יוכל להתנות על המשפטים אשר יהי' ביניהם יהי' המשפט כמשפט ישראל והוא פי' חדש רק בטלה דעתי נגד ארזי הלבנון מ"א ומהרי"ט וקצוה"ח ובמקו"א אבאר בעזה"י. נחזור לנידן שאלתינו אילו לא הי' נעשה מכירה שנית ע"י המוכר אשר מכר פרתו לישראל חבירו הי' מקום לדון שהולד אינו קדוש דלמא הלכה כר"ל שזה הוא שיטת רש"י דבגוי מעות קונה ואת"ל דהלכה כר"י דבגוי משיכה קונה דלמא הלכה אם מקבל הגוי שיקנה בכסף מהני כיון שכסף הוי קנין בהקדש וביתומים וגם בישראל עכ"פ בד' פרקים בשנה אשר הניחו חז"ל קנין כסף עיין חולין דף פ"ד ואפי' לא יוכל להתנות לקנות בקנין ישראל כיון מה שקבל הגוי בפני עדים שיהי' קנין נגמר ולא יוכל לחזור בו כמשפט ערכאות שלהם אלא מחיוב לקבל משפט ישראל ויהיה כאן עכ"פ כח אלמות אשר יוכל הישראל לזכות בדין ישראל שלא יכול הגוי לחזור במקחו ומהני לפטור מבכורה וגם זאת שגם בדיניהם הוי הדין כ"ז שלא חזר ומחזיר המעות אם נאנס הבהמה ההפסד על הלוקח א"כ הלא הגוי הקונה לא חזר מהמקח גם עתה והי' מהני לצרף לפטור את הבכור מקדושת כל פטר רחם בישראל כמובן ודו"ק. ברם כיון שהמוכר בעל הפרה הלך ומכר את הפרה בשעה שכורעת לילד פעם שנית בדמי שווי' ולקח דראנגאבע נמצא שחזר בו מן המקח אשר קבל הדמים מן ישראל חבירו וממילא לא הי' מהני מכירה מה שמכר הישראל הלוקח והתנה לדון בדיני ישראל ולא נשאר רק קנין כסף אשר עשה ישראל הראשון בשעה שכרעה לילד נמצא הולד ספק בכור דאורייתא כמבואר בשו"ע יו"ד סי' ש"ך ודו"ק כנלע"ד. הק' חיים סופר:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה