אור ברסלב
שות מחנה חיים ד › סימן נו

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ד · סימן נו

סימן נה

שפעת שלומים ורב ברכות יעטה מורה ליושב על מדין ומורה הבוחן ובודק בשכל טוב על חקירות ראשונים ודרישות אחרונים ללמוד ולהורות ה"ה המאור לממשלת התורה כבוד הרב ר' משה ראבינשטיין נ"י מורה בעדתו טיסא פעלדוואר. שאלותיו וגם אגרתו קבלתי חלילה לי לקבל שום לישנא בישא על איש אשר לא ידעתי כאשר חשב כבודו נ"י רק לא יאומן כי יסופר טרדותי ואני איש חלוש כגבר אין איל ד' יעזור לי וגם אחר אשר התמרמר על אשר לא השבתי אין בידי כעת להשיב רק על אחת משאלותיו רק בל"נ אשיב לו כאשר יעזרני ד' ואוכל. שאלה שם הוי' ב"ה נמצא כתוב על מטלית וכה משפט המטלית אחורי היריעה מטלית גדול ובפנים של היריעה נחתך הקלף ובתוך חלל החתך מטלית קטן מצומצם כשיעור התיבה הוי' ב"ה ממלא הגומא והחלל ועל המטלית הקטן נכתב השם והמטלית קטן מחובר בדבק על המטלית הגדול אשר מעבר היריעה והאותיות אינן מוקפות גויל מהמטלית עצמו רק דבוקים ונוגעין ביריעה עכ"ל. תשובה טרם כל אחקור מעט בדברי מהרי"ק שפלפל על האיש אשר שלח לו מגילה בלא חתימת שמו וז"ל ואשר רצה מורי לדקדק מרוב פלפולו אשר פרשו המפורשים ההוא דדובקים בדבק איירי היכא דנקרע דמשמע דוקא נקרע אבל לא נחסר אל ני הצעיר לא ראיתי ראי' שהרי מה שפירש דאיירי בנקרע לא אתי לאפוקי חסר וכו' ואח"כ כתב וז"ל בפרק קמא דגיטין מקרעין להם נייר חלק פ"ה מסרטין ורבינו חננאל פי' דלוקחין נייר חלק ומקרעין עליו שמות העדים מעבר לעבר ומשימין אותו על קלף שהגט כתוב בו והעדים באים וממלאים הקרעים דיו וניכרת הכתיבה על הגט ובירושלמי פריך והלא כתב ראשונים הוא פי' ואין הגט יכול להתקיים בחותמיו ומשני כשהרחיבו להם הקרעים והעדים אין ממלאים כל הרוחב לגמרי עכ"ל משמע דהאי קריעה רוצה לומר קריעה וחסרון עד כדי רוחב הכתב ויותר לפי שיטת הירושלמי עכ"ל המהרי"ק שורש קכ"ב. ולדעתי יש להצדיק דברי מורו של מהרי"ק דקרע משמע קריעה בלי חסרון כלל רק שהקרע הוא מעבר לעבר ושם בעדים אין הפי' שחותכים מן הנייר אותיות שמות העדים והם ממלאים חתך האותיות ולא ממלאים לגמרי ונשאר מן הרוחב האותיות החתוכים בלי דיו כי הוא קשה מאוד שאינם יודעים לכתוב שיוכלו לשמור עצמם שלא למלאות רוחב האותיות ואעפ"כ יהי' עליהם צורת האותיות רק כך הם עושים הם חותכים למשל צורת הו רק קריעה בלי חסרון ואח"כ באו עדים וממלאים רק חצי רוחב מן האות כאשר ציינתי בקווים וזה שתי' בירושלמי כשהרחיבו להם הקרעים המרשמים הקורעים הרחיבו הקרעים והם ממעטים במלאותם ומניחים חלק אשר לא ממלאים דיו וזה שכתבו וז"ל והעדים אין ממלאים כל הרוחב קרע לגמרי עכ"ל למשל אם הקרע של ה הי' רוחב אצבע הם ממלאים רק כרוחב חצי אצבע ואח"כ נותנים הנייר ומניחים במקום שבא רגל ימין ועושים רגלו ואח"כ מניחים לעשות רגל שמאל במקום שכלה גג ה שעשו א"כ לא בא כתב עדים במקום שעשו המקרעים רגל שמאל של ה והוה כתב עדים ולא כתב ראשונים וכן בכל האותיות המה מכוונים לעשות צורות האותיות לא כפי אשר רשמו העדים הצורות ועיין בירושלמי שכ' וז"ל והלא כתב ידו של ראשון הוא אלא מרחיב לפניהן את הקרע עכ"ל היינו שהקרעים רחבים יותר מאשר הם ממלאים אבל לעולם שאין שם אלא קרע ולא חסרון ואין להקשות א"כ הי' לירושלמי לאמור שהאריכו לפניהן את הקרעים דהי' יכולים העדים לקצר באורך האותיות ומדכ' שהרחיבו משמע שהי' האותיות חתוכות והעדים לא מלאו דיו לק"מ דאם מקצרים באורך עדיין נשאר כתב ראשונים לגמרי ודו"ק. ומה שהביא מהרי"ק ראי' דמצינו שקרע הוה עם חסרון ממה דמצינו בחולין דף ק"ז ואי בזיע דולא ככונס משקה מילף לייפו וע"כ דרחב וחסר דיוכלו המשקים לכנוס ועל ויקרעו שמלותם כ' התרגום ובזעו לבושיהון ועל לא יקרע מתרגם לא יתבזע וע"כ דבכל קריעה הוה נכלל אפי' חסרון יעו"ש בער אנכי מאיש להבין זה דכל קריעה מעבר לעבר והוא בראש הבגד או שחלקי הכלי נבקעו יש בין חלקים רוחב הגם שלא חסר מן הבגד ומן הכלי אפי' כחוט השערה אבל אם יתפור אדם או ידבקו החלקים זע"ז אז לא הוה חסרון וא"כ שפיר כ' מורו של מהרי"ק דלא התיר אלא לדבק הקרעים שאז כאשר יתקרבו הקרעים אחד אל אחד יתלכדו א עם אחיו יחדיו והיו תואמים למעלה ולמטה כאשר הי' מלפנים טרם שנעשה קרע ע"ז אמרו בירושלמי ודובקים בדבק חלקי הנקרעין אבל שיפעל דבק למלאות החסרון מנ"ל ופותר אין לי להבין השגות מהרי"ק על רבו דבודאי טרם שנקרבו חלקי דוולא יש שם חלל רחב שיכנסו בו משקה ודו"ק. וראי' במקצת במ"ק דף כ"ו דילפינן מאלישע דכתיב ויחזק בבגדיו ויקרעם לשנים קרעים ממשמע שנא' לשנים איני יודע שהם קרעים אלא מלמד שקורעים ועומדים לשנים לעולם וקשה דלמא אשמעי' שאלישע קרע שני קרעים שיש חסרון בהם אבל ויקרעום לשנים משמע שהם שנים בלי חסרון אלא פשיטא דקרעים משמע בלי חסרון רק שנקרעו ודרשינן שיהי' עומדים קרועים לעולם רק בילקוט נמצא גרסא אחרת למה כתוב לשנים יעו"ש א"כ אין כאן ראי' ודו"ק. וגם מצינו באותן קריעות שאינם מתאחות יעיין בגמ' ושו"ע יו"ד ש"מ אעפ"כ כ' הט"ז סק"י וז"ל כך אסור להפוך וכו' ונראה דאם בא לחתוך סביבות הקריעה ולהשליכו ולהושיב שם חתיכת בגד אחר שרי לאחר י"ב חודש לאביו ואמו דאין זה בכלל איחוי הקריעה כלל וכן הסכים מו"ח ז"ל בזה עכ"ל הרי מה שמושיב שם טלאי לא הוה דומה כאלו מאחה הקרעים יחדיו וא"כ בס"ת נהפוך הוא לדבק הקרעים אם אין שם חסרון פועל לעשות הספר אחד אבל ליתן טלאי במקום חסרון לא פעל לעשות הספר אחד וידעתי שהדבר עדיין צריך צירף ההשכל ולהעלות במאזני הדעת. ועתה אשים עיוני על דברי מעלתו נ"י שסמך על דברי תשב"ץ ח"ג סי' ל"א ויען כי מכותלי מכתבו ניכר שלא ראה דברי תשב"ץ בעצמו ע"כ אעתיק אותה תשובה אות באות כי היא יקרה מפז שכ' וז"ל במה שנהג הסופר לגרוד ולדבק על הגרד גויל ולכתוב עליו אין זה רע שהרי בירושלמי פ"ק דמגילה והביאו הרי"ף בסוף ה' ס"ת אמרו הל"מ שיהי' כותבין בעורות וכותבים בדיו ומסרגלין בקנה וכורכין בשער וטולין במטלית ודובקים בדבק ותופרין בגידין וכשהוא תופר יהי' תופר בתפירה הזאת כתב בספר התרומה דמיירי בנקרעה היריעה וקאמר שמחוץ אם ירצה ישים מטלית או קלף בדבק ע"כ ולשון טולין בטי"ת הוא לשון טלאי וה"ה שאם מבפנים ירצה לדבק שם גויל ממינו שהוא מותר וגם אם יכתוב עליו מה בכך שכיון שדבקו יפה הרי הוא גוף אחד וכבר אמרו בפ' העור והרוטב ובפ' הקומץ רבה כל נקב שהדיו עוברת עליו אינו נקב וכן מעשים בכל יום שאם יש בגויל נקב מדבקים בי גויל וכותבין עליו ושפיר דמי, וע"ז הוספת לכתוב ולחלוק ולומר שלא בכל נקב אמרו וחלקת בין נקב לנקב ולא נתת טעם לדבריך ודע שעיקר בכל זה הוא שיהי' כתובה תמה וזה שהקשו בפ' העור והרוטב תפילין היכי כתבינן וה"ה ס"ת ומזוזה כמו שכ' הרמב"ן ז"ל והא בעינן כתיבה תמה וליכא והקשו על זה מה שהי' סבורים לומר כי מקום השער הוא הנקב והשיבו הא אמרינן במערבא כל נקב שדיו עוברת עליו אינו נקב וכיון שהדיו עוברת עליו כתיבה תמה הויא וכן הוא בפ' שמונה שרצים וכן בפ' הקמץ רבה אמרו אמר אביי האי קלפי דתפילי צריך בדיקה דלמא אית בי' ריעותא ובעינא כתיבה תמה וליכא ואסיקנא דקולמוסא בדיק לי' ומשם למדו הסופרים שאם יש נקב בגויל שמדבקין גויל מבחוץ וכותבין עליו דהוה להו כתובה תמה כיון שהוא מדובק יפה והוספתי בזה שכיון שכן הם מעשים בכל יום מה לי מדובק מבחוץ מה לי מדובק מבפנים אדרבה יותר נאה הוא מבפנים כיון שאינו ניכר כל כך כמו שכתבתי ולא כשהוא מבחוץ ודומה לטלאי ובכל זה אין לנו אלא שתהא כתיבה תמה ויהי' נאה משום התנאה לפניו במצות ויותר טוב הוא דיבוק זה ולא לכתוב על הגרד שמחזי כמנומר כמו שכ' הרא"ש ז"ל וכל מה שכתבת מדברי הר"מ רוטנבורג ז"ל שהוא אוסר הדבק אינו ענין לזה שהוא לא דיבר אלא בס"ת שנקרע שחולק התלמוד בין אפיצן ללא אפיצן שאין לדבק הקרע מבחוץ בלא אפיצן לפי מה שמהדקין אותו וקורין בו זה מושך לכאן וזה מושך לכאן ושמא יקרע וזה אוסר הרב ז"ל אבל מה שהוא מבפנים אפי' ימשכו כל היום יקרע כל הספר ואותו דבוק עומד במקומו וזה לא אסר הרב ז"ל וגם בכתיבה עליו הכל הוא למראית עינים אם האותיות הם פרודות או דבוקות ככתיבה תמה ולפי מה שאמרת שהדיבוק הוא יפה שאיני ניכר אלא לדקי הראות ע"כ אמרתי אומר לדבק כי טוב הוא עכ"ל. ואבאר דברי התשב"ץ חקר אם טוב לכתוב על הגרד או ליתן על מקום הגרד מטלית מבפנים שמדבק המטלית על מקום גרד והכריע להלכה שמותר דהא בספר התרומה מפרש דברי הירושלמי טולין במטלית ודובקים בדבק בס"ת שנקרע ישים מבחוץ על הקרעים מטלית הדבוק בדבק כי טולין באות ע' הוא עלאי ה"ה מותר ליתן מבפנים לדבק גויל שהוא ממינו ונעשה המדובק מין גוף עם היריעה ומותר אפי' לכתוב עליו והאריך שהעיקר הוא כתיבה תמה והא ראי' דקולמוס בודק אם הדיו עובר עליו ולא מזיק הנקב דעכ"פ יש כתיבה תמה ומגמ' הנ"ל למדו הסופרים אם יש נקב ודבק עליו מבחוץ גויל וכותבים עליו דהוה להו כתיבה תמה כיון שהוא מדובק יפה ממילא למד התשב"ץ לדין שלפניו וכ' וז"ל והוספתי בזה שכיון שכן מעשים בכל יום מה לי מדובק בפנים אדרבה יותר נאה הוא מבפנים כיון שאינו ניכר כל כך כמו שכתבת ולא כשהוא מבחוץ ודומה לטלאי עכ"ל כי המעשה בכל יום עושים הסופרים טלאי מבחוץ על נקב א"כ הוא טלאי אבל לדבק גויל במקום גרד אין כאן טלאי דהא מבחוץ נראה ונגלה שהיריעה שלימה ומה שדבק בדבק המטלית על מקום גרד נעשה גוף אחר ומותר לכתוב עליו כי הלא העיקר כתובה תמה ושיהי' נאה התנאה לפניו במצות על כן טוב יותר לעשות דיבוק במטלית על מקום גרד ולכתוב עליו מאשר בחר השואל לכתוב על הגרד שמחזי הכתב אשר הוא העיקר ס"ת כמנומר אבל אם משים המטלית על הגרד יהא כמנומר בקלף ולא בגוף הכתב והאריך דשואל חקר מדברי מהר"ם מרוטענבורג וכעס עליו דשם קאי בס"ת שנקרע ולא עפצן דיוכל לבא ע"י ההדוק לידי קריעה אבל בנידן שאלתו דיריעות שלימות רק יתן מטלית על מקום גרד אפי' ימשכו כל היום ויקרע כל הספר אותו הדיבוק עומד במקומו כי הוא דבק על היריעה שלימה תחתי' מזה לא דיבר מהר"ם ומסיים ועל הכתובה שעליו הכל הוא למראות עין הרואה אם האותיות הם פרודות או דבוקות מה שהם נכתבים מהם על המטלית ויען שהסופר עשה מעשה אומן שלא יוכר אלא לדקי הראות שיש שם מטלית על כן אמר התשב"ץ לדבק טוב הוא זה תוכן דברי התשב"ץ למעיין שם שמתחילה כ' וז"ל וכן מעשים בכל יום שאם ימצא בגויל נקב מדבקים בו גויל וכותבים עליו עכ"ל היינו דביקת גויל בחוץ ואח"כ כ' וז"ל ומשם למדו הסופרים שאם יש נקב בגויל שמדבקים גויל מבחוץ וכותבים עליו דהויא להו כתיבה תמה כיון שהוא מדובק יפה והוספתי בזה שכיון שכן הם מעשים בכל יום מה לי מדובק מבחוץ או מבפנים עכ"ל הרי מתחילה הודיע שמעשה בכל יום שמדבקים מטלית מבחוץ וכותבים עליו מבפנים וביאר מאין למדו הסופרים הדין והוא הוסיף ליתן מטלית מבפנים תחת גרד דדיבק המטלית נעשה גוף אחד עם היריעה אבל ליתן מטלית בפנים על הנקב מזה לא איירי התשב"ץ מעולם דמה לי טלאי מבחוץ או טלאי בפנים כיון שסותם הנקב הוה טלאי ובאופן זה אוסר מהר"ם גם מבפנים והתשב"ץ לא הזכיר שנידן שאלתו הי' עפיץ אלא אפי' בלא עפיץ כיון שאין קרע בכל הספר רק מדבק על יריעה שלמה ולא יצרך לכתוב על גרד ומעולם לא עלה על דעת התשב"ץ ליתן מטלית מבפנים לכסות הנקב הלא אין זה התנאות לפניו במצוה כי אין דרך לעשות טלאים בפנים לסתום הנקב ודו"ק. ומזה מוכח דאסור לכתוב השם על טלאי דהא במנחות דף ל' ע"ב מדר"מ שפוסל גרד ומחק ותלי' וצוה לגנוז היריעה וקשה הא יוכל ליתן מטלית על הגרד ועל המחק ולכתוב עליו את השם כדברי התשב"ץ ולא יקדור כלל ולא יעשה נקב ביריעה רק ידבק מטלית על הגרד והמחק אלא ודאי אין כותבים שם על המטלית כלל ודו"ק וראיתי שמעלתו נ"י העיר על קושי' נטע שעשועים בדברי אדמ"ו יו"ד סי' רנ"ט שקו' נטע שעשועים הי' על ר"מ שאומר יגנוז הלא יכול לקדור התיבות ולכתוב השם על מטלית ותי' אדמ"ו שאסור לעשות עכשיו נקב כדי לתקן אח"כ רק אם טעה וכ' שני שמות שקודר אחת ועושה נקב שנגמר ונעשה התיקון מיד אבל לא לקדור ולעשות אח"כ תיקן (יעוין דוגמא בביאור מרדכי דף פ"ג ע"ג אות ל"ח בד"ה וקצת בענין מחיקת השם) ולפמ"ש נשאר הקו' לפי דברי תשב"ץ וע"כ דאין כותבים השם על המטלית. וראיתי למעלתו נ"י שהאריך שיוכלו הסופרים ליתן מטלית בפנים לפי דברי תשב"ץ וסיים וז"ל אך מחמת זה תפסו הסופרים לדבק מבחוץ לא כן אם עושים המטלית מבפנים הלא המטלית צריכה להיות רחבה מהנקב וא"כ יפסיד כמה אותיות ואין לומר יכתבו על המטלית ומה איכפת לנו בהאותיות שהמטלית יכסה אותם דהוה הורדה להאותיות שעד עתה הי' להם קדושה וכיוצא בזה כ' הנב"י ביו"ד סי' ע"ו לענין הנטפל להשם ועכשיו ע"י הקליפה הורד קדושתם וחת"ס יו"ד סי' ר"ט כ' דבר גדול דבר הנביא עכ"ל. לא נתן ללבו כי מעולם לא עלה על דעת תשב"ץ להניח בפנים מטלית לכסות הנקב ולא מטעם יען שכבר נכתב וצריך לכסות אותיות כי באמת יש להשיג ע"ז שאין בזה הורדה מקדושה כי יהי' זה מכוסים מן המטלית והם קיימים כתוב על היריעה כמקדם ואם אפשר שיהי' נמחקים מחמת הדבק א"כ עובר עבירה למחוק אותיות קדושות בלי תכלית כי הלא יוכל ליתן מטלית מבחוץ (וגם מה יעשה אם יהי' נכתב שם שם הויה ב"ה). והנה ראיתי במכתבו שכ' בשם ספר מישחא דרבותא אשר אין בידי וז"ל אבל ראיתי מין טלאי אחד שעושים טלאי מבפנים וטלאי מבחוץ במקום נקב ופסלתי אותן היריעות שהי' כך דבוודאי טלאי ע"ג טלאי מיגנא מילתא ואם אמרו על מנעול של ת"ח שלא יהי' טעג"ט מכ"ש ומכ"ש בספר תורה עכ"ל ויצא מעלתו לחלק אם השני טלאים מבחוץ זע"ז הוה טעג"ט אבל אם הניח מטלית רחב על נקב מבחוץ וברוב ימים נעשה נקב בתיבות סמוך לטלאי א"כ א"א לסלק הטלאי הראשון ולכתוב טלאי גדול שיספיק לכל התיבות דהא אסור להוריד טלאי הראשון אשר עליו השם כל זמן שיש תקנה לו והוא מוכרח ליתן מטלית מבפנים דאם יתן המטלית מבחוץ ג"כ צריך ליתן חלק ממטלית השני ע"ג מטלית הראשון ויהי' טעג"ט אבל אם נותן מבפנים א"כ לא הוה טעג"ט ומכ"ש אם מבפנים לא ניכר הטלאי כלל וכשר ויהי' הפי' במס' סופרים מתחילה שכתבו שיתן המטלית מבחוץ ואח"כ כתבו וספר שנקרע מטלה עליו מבפנים אבל לא מבחוץ והוא פלא כנודע ולפי דבריו מיושב שמתחילה יתן המטלית מבחוץ ואם ספר הנ"ל נקרע היינו בסמוך של מטלית הראשון יתן אז מטלית בפנים ולא מבחוץ וא"כ בנידן דידן כשר הס"ת בפרט שהמטלית מבפנים משובץ תוך מלאת הנקב על כל גדותיו בודאי לא הוה טעג"ט ואף אם אין מוקף גויל מהמטלית כשר לפי מה שבארתי בשם התשב"ץ ז"ל עכ"ד. הנה בסברא אני מסכים שאם יש מטלית אחד מבחוץ ועושה מטלית שנית מבפנים סמוך להראשון לא הוה טעג"ט הגם דיש לומר על בסמוך לו הוה ג"כ גנאי אבל היטב דבר בני הב' החרוץ יעקב שלום נ"י מדאמרו חכז"ל שבת דף קי"ג וז"ל טלאי על גבי טלאי עכ"ל וכן נקט הרב אלפסי והרמב"ם בהל' דיעות ולא כתבו טלאי על טלאי שאז הי' טלאי סמוך לטלאי ג"כ פסול משום על בסמוך לו ע"כ החכימו חכז"ל לומר על גבי טלאי משמע שטלאי אחד מונח על חבירו עכ"ד במקצת ויפה דבר תלי"ת וה"ה מבחוץ שני טלאים סמוכים כשר אבל לא ידעתי אם יהי' כשר בנידן השאלה שעכ"פ מונח טעג"ט ממש כי ע"כ מוכרח לדבק בתחילה קלף מבחוץ ונעשה כגוף היריעה ומה שמדבק אח"כ למלאות טלאי אחר וכותב עליו א"כ סוף כל סוף הוה טעג"ט ממש והוא גנאי לגבוה כי דק הראות יכיר מיד שהוא מונח על טלאי אחר הגם שהוא שוה עם שאר היריעה. ואולי כיון שראוי לכתוב השם על המטלית אשר דבוק מבחוץ רק הוא מהדר לקיים התנאה לפניו במצות שיהי' השם כתוב שוה בשוה עם שאר התיבות כחכז"ל בהר המורי' מיראתו נעשה הר שאין דרך המלך להיות בעמק א"כ הוא כל עצמו של טלאי השני לרומם שם ד' ואיך יהי' גנאי לפניו בודאי אי לא הי' באפשרות לכתוב השם על טלאי הראשון הא דומה כמו ת"ח שאסור לצאת בטלאי ע"ג טלאי אם צריך הטלאי השני כמו שצריך עלאי הראשון אבל כאן כל טלאי השני רק בהגבהה למעלה ודו"ק. ולכאורה יפלא למה יהי' מותר בס"ת מטלית הא מבואר ברמב"ם פי"א מה' כלי מקדש ה' י"ד שכ' וז"ל כלי הקדש שנקבו או שנסדקו אין סותמין אותן אלא מתיכין אותן ועושים אותן חדשים עכ"ל והוא מגמ' פ' המזבח והכ"מ מביא שם לשון רש"י וז"ל אין מתיכין אותן כמו שעושים למדות מנוקבות שמתיכין אותן סביבות הנקב ואין מתיכין לתוכו אבר לסתום הנקב וכולהו משום דמחזי כעניות ולאו אורח ארעא עכ"ל הכ"מ וא"כ למה לא נאמר ג"כ בס"ת שהיא פסול במעלית אלא צריך יריעה חדשה כי הלא דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרו בעל פה וכל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה וכן בכל הקרבנות א"כ הרי משמש בו לפני הקב"ה והגם דהל"מ שס"ת שנקרע מטלה עלי' ואפי' נקב שיש בו חסרון כדברי מהרי"ק דקרע משמע אפי' יש בו חסרון עכ"פ נימא די בשאר כל הספר אבל שיכתב שם על הטלאי שייך בודאי אין עניות במקום עשירות. ואמרתי דשאני כלי שרת שבו משמש לפני הקב"ה והיה קדושת הגוף שאין יוצא להיתר לעולם אבל בס"ת דהכתב הוא הכלי שרת בו משמשים לפני הקב"ה והקלף אגב כתב הוא דקדיש אזל הכתב פרח מקלף הקדושה ועיין שבת דף קט"ו א"כ לא שייך שהקלף לא יהי' מלא טלאים הלא הוא רק טפל לכלי שרת הוא הכתב דיש היתר לקדושתו אם יפרח הכתב ואין איסור טלאי אפי' בשם ודו"ק. עוד נ"ל דכל שם ושם הוה ככלי שרת לפני עצמו וא"כ כיון שהשם כולו עומד על המטלית א"כ הוא כלי שרת תמים חשוב במקומו כולו בעשירות דשאני אם יש נקב בכלי שרת אם יעשה שם טלאי בהתכה א"כ הוה העניות באותו כלי אבל כאן קדושת השם עומד בעשירות ואטו כל הספר הוה כחד כלי הלא כל תיבה הוה דבר שלם בפני עצמו בקדושתו וכל התיבות יחדיו המה כמשכן או מקדש אשר כל חלקים עומדים לחבר האוהל להיות משכן כך כל התיבות המה מחוברים להיות ס"ת שלם ודו"ק. ולפ"ז לכאורה אף לדברי הט"ז בסי' ר"פ דמותר לכתוב אות אחד על טלאי והשאר על היריעה או הכל על היריעה ואות אחד על טלאי ויותר מזה שחצי אות על הטלאי וחצי על היריעה יעו"ש אולי מודה דבשם הוא אסור דאין עניות במקום עשירות באותו שם עצמו שיהי' מקצתו על טלאי אבל באמת נגלה דסברת הט"ז כיון שחבר הטלאי טרם הכתיבה נעשה גוף אחד בשלמא שם במנחות דכבר הוה כלי שרת רק ניקב או נסדק ורוצה לתקן הכלי שרת ואין עניות במקום עשירות אבל כאן טרם שיכתוב הוה רק הכנה לעשות ממנו כלי שרת ע"י הכתב וכבר נעשה גוף אחד טרם שנכתב שם אותיות השם ודו"ק. רק נ"ל דט"ז מודה שלא לכתוב חצי השם על היריעה וחצי השם על הטלאי משום הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך ומשום האי טעם הי' ראוי שלא יהי' רשאי לכתוב השם על הטלאי הכי יקרב איש לפני מלך בשר ודם בספר אשר יכתב שם המלך בטלאי ושייך גם לגבוה הקרב נא לפחתיך ודו"ק. והנה לכאורה כפי רוב הפוסקים כהש"ך ביו"ד סי' ר"פ דצריך הקפת גויל בטלאי עצמו וכאן בנידן שאלתו נראה עין בעין דאין כאן הקפת גויל מתחילת כתיבתו א"כ יוכל לגרור מעט צד השמאל של ה' שיהי' ניכר הקפת גויל ואין בזה איסור מחיקה דכבר ביאר הגאון נב"י מהד"ת יו"ד סי' קס"ט דאין איסור מחיקת השם דאורייתא רק אם מוחק אות שלם עכ"פ דאז לא נשאר השם בשלימות רק מדרבנן אסור למחוק אפי' מקצת אות וה"מ שלא לצורך תיקן אבל כאן שפסול בלי הקפת הגויל מהיריעה מותר למחוק כדי שיהי' חוט השערה מוקף גויל ודו"ק. אמנם הנב"י בתשובה שם החמיר אפי' אם בודאי הי' בעי הקפת גויל משעת כתיבה דדלמא הלכה כתי' הראשון אם אינו דבוק באות אחרת לא מעכב אם אינו מוקף גויל דביו"ד סי' רע"ו סעיף י"א איירי דוקא בדביקת האותיות כי שמא פסול לכ"ע בלי גרירה וא"כ גם כאן אסור כיון שאין כאן דביקות אותיות וצע"ג. ולפום רהיטא יפלא הלא ספיקא דרבנן להקל ומחיקת קצת אות הוה רק איסור דרבנן ונימא ספק דרבנן ולקולא אך דבר גדול דיבר הנב"י דאתחזק בו איסור דרבנן וספק אם צריך תיקן א"כ גם ספק דרבנן במקום דאתחזק איסורא לחומרא ודו"ק. אך הגם שאיני כדאי לחלוק על הנב"י נראה לי שמותר למחוק מקצת אות כדי שיהי' מוקף גויל כדי שיהי' כתובה תמה לקיים בו זה אלי ואנוהו דמי יכחיש שהוד והדר השם הוא אם מוקף גויל הוא במקומו כי בלי הקפת גויל אינו מהודר ונאה ולא מבעי' אם זא"ו הוה דאורייתא אלא אפי' דהוא דרבנן עכ"פ הוה מצוה דרבנן הנסמך על פסוק בתורה התנאה לפניו דמהאי טעמא השיבו רבנן על ר' יהודה שלא יעבור קולמוס על השם ויקדש ועיין גיטין דף כ' וכ"ש כאן מה שהוא מוחק מקצת אות הוא כדי להדר שם ד' ומיד בשעת מחיקה נעשה ההידור דהא נעשה הקפת גויל הלא בודאי אי הי' כתוב על איזה מקום שם ע"ז בלי הקפת גויל ובא ישראל ח"ו ומחק מקצת אות כדי שיהי' מוקף ויהי' נאה ומהודר ח"ו הוא פושע ישראל שמייקר שם ע"ז וא"כ נהפוך הוא אם בא ישראל ומוחק מקצת אות שיהי' שם ד' מהודר ונאה שלא עשה איסור כלל אפי' מדרבנן ודו"ק. וד' האיר עינו שמצאתי בבאר עשק סי' ז' שכ' בעובדא דידי' בס"ת שכלה ואכלו עש וז"ל ואופן התיקון צריך לימוד ובפרט באותיות השם ואמינא דהכי ליעבד ישים טלאי חוץ לנקב אחורי הקלף או הגויל ואח"כ יגרר מעט קט מן האות כדי שתהי' מוקפת כהלכתה ובכן כל דברי חכמים קיימים בין לירושלמי שהביא השו"ע בסי' הנזכר סעיף ט"ו ובין לגמ' ושפיר דמי למיעבד הכי אפי' באותיות השם ולא הוה ח"ו כמוחק אלא מתקן כיון דהאי שעתא אינו כשר והשתא מעמידו בהכשרו ואפי' למאן דמכשיר אעפ"י שהנקב ממלא כל האות מ"מ שפיר דמי לגרירי פורתא כדי שיהי' נראית הכתיבה תמה משום זה אלי ואנוהו למיעבד ככולהו תנאי עכ"ל הרי שהתיר לגרורי פורתא כדי שיהי' כתיבה תמה משום זא"ו וברוך שזכיתי לדבריו בעז"ה. ואולי בנידן השאלה אין לו היקף גויל משני צדדים רוחב השם כגון שאין היקף גויל לפני יו"ד בשם ד' וגם אין היקף גויל אחר סוף הה"א בשם ד' ויש לחקור הלא צריך שיהי' כתוב אותיות השם כסדרן וא"כ ממנ"פ פסול דמה יפעל התיקון עכשיו רק זה טעות כיון דהאותיות היו שלימות ונקראות מאליהם רק צריך שכתיבה תמה יהי' ונאה התיקן לא נחשב כאלו יכתב מחדש ואעתיק דברי פרמ"ג בא"ח בפתיחה לסי' ל"ב בד"ה ובענין שכ' וז"ל ויש לפעמים תיקון אע"ג דנכתב באין היקף גויל ך' פשוטה בלי היקף כמ"ש המג"א אות כ"ז והוא מוסכם כמ"ש שם וה"ה שאר אותיות הן באורכן או בעובין אם תשאר צורת האות עלי' מוחק וגורר ולא הוה שלא כסדרן וכדכתיבנא עכ"ל הרי משמע הדברים בקיצר (וגם אין לחקור דהוה חק תוכות דאותיות גופא טובי' רק החסרון מכח כתיבה תמה עיין א"ע סי' קכ"ה) והי' בדעתי להאריך בדברי ר"ן פ"ק דמגילה כאשר חולק על הרמב"ן שם וגם באיסור גרמא במחיקת השם אבל גורם במקצת השם מותר בודאי ויעיין נב"י מהד"ת א"ח סי' י"ז וגם בחקירה על הט"ז בסי' ר"פ ודברי ביאור מרדכי שהצדיק דברי ט"ז ובדברי ירושלמי פ"ק דמגילה דאין ספרים נכתבים בשני עורות וא"כ בשלמא מטלית בפני עצמו יש להכשיר אבל לכתוב חצי אות או חצי תיבה יהי' אסור משום שני עורות אבל בנידן השאלה שלא נכתב אלא על המטלית שבפנים נמצא שעכ"פ כתב השם על עור אחד ודו"ק (ויעיין ר"ן ורשב"א שבת דף קי"ד) רק אני מוקף מכל צד בטרדות שונות וחשתי לגלות דעתי להפיס דעתו שלא יאמין שלא אחפץ להשב לשואל בדבר הלכה דברי הד"ש. הק' חיים סופר ומדי דברי זכור אזכיר הערה אחת כיון דפסקי' שהסופר צריך לטבול את הקולמוס לשם השם ולומר הריני כותב בקדושת האזכרה א"כ מיד שדובר בפיו קדושת האזכרה קונה את מקומו שיכתב שם השם באופן פנוי והטוב והישר כתובה תמה מוקף גויל באותיותיו כדת של ס"ת וגם הסופר אשר אומר הריני כותב את השם בקדושת האזכרה מכווין במחשבתו לקדש במעשה ידיו רק הכתובה אשר תהי' בהקפת גויל כראוי וכהלכה א"כ הגם שבשעת כתיבה נשמט ידו ומשך באות הראשון עד שלא נשאר הקפת גויל ביו"ד הראשונה מן השם וגם נשכח להיות זהיר בה' אחרונה שישייר הקפת גויל טרם שיתחיל לעשות גם הה' אחרונה עכ"פ לא חפץ במחשבתו לקדש אותו חלק מן האותיות אשר באין במקום שישאר הקפת גויל ולא נתקדש כלל אותו חלק והוה בכלל כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד א"ע ל"מ דתורה מבקשת שישאר אותו חלק ריקן לקדושת השם ולא נתקדש כלל אותו עובי' אותיות אשר העדיף לעשות ובאופן זה בודאי אין איסור מחיקה במקצת דנאמר דחזי לי' מקדש לי' דלא חזי לי' אינו מקדש והדבר צריך התבוננות ואין פנאי לדרוש ולחקור ולברר כעת. ואגב גררא אזכיר אם הס"ת כתב הסופר לבעה"ב אחד יש לחקור עוד עיין תשובת הרשב"א אלף נ"ו הובא בח"מ הגם שסופר טעה בדרך בני אדם שטועין אין לבעה"ב הקפדה אבל לכתוב השם בלי הקפת גויל הלא הסופר צריך לידע וא"כ שייך לתקוני שדרתיך אח"כ נזכרתי שיש לאחי הגאון במטה נפתלי ח"ב פלפול בזה:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה