אור ברסלב
שות מחנה חיים ד › סימן נה

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ד · סימן נה

סימן נד

שאלה בעשיר אחד אשר נפשו אותה לקיים מצות כתיבת ס"ת ושלח אחר סופר מהיר מפורסם כי ידיו אמונה במלאכתו והשוה עמו שיכתוב לו ס"ת נאה רק שיניח לו בכל ספר מחמשה ספרים איזה תיבות בתחלתו ובסופו אשר יחפוץ לכתוב בעצמו ונתרצה לו הסופר כפי אשר השוו עצמם בכסף מלא וכן שמר הבטחתו שהניח לו בראש וסוף כל ספר איזה תיבות ושלח לו עב"ד כל ספר מיד אשר נגמר וכאשר הודיעהו הבעה"ב שרוצה לחנך את הספר כנהוג הקדים הסופר עצמו להיות שם יום א' מקודם לזכות ע"י לבעה"ב להשלים הכתב אשר הניח בכל ספר וכאשר בא הסופר ומצא הגוילים כתובים בכל אותן מקומות ושאל את הבעה"ב מי כ' זאת ואמר אני השלמתי כי יש שם בתוך התחום ת"ח אשר למד אותי לכתוב כדת וכהלכה לשם קדושת הספר וכאשר כתב שם ד' אמר לשם קדושת ד' ועוד כמה דינים והלך הסופר וחקר אצל הת"ח ואמר אמת הדבר שהוא הגיד לו הכל ושב הסופר לבית הבעה"ב והסתכל על האותיות וראה שהם כתובים נאים וישרים מאוד ודרש מבעה"ב איך יוכל איש אשר לא הורגל לכתוב אותיות ס"ת לכתוב כמו סופר מלומד עד שגילה לו הבעה"ב שבן אחותו לומד אצל סופר מומחה ובא בימים האלה לראות פני אמו והי' כותב לו כל הפסוקים החסרים בצבע ברוין ואח"כ כ' הוא על האותיות בדיו כדת וכהלכה והתחיל הסופר לצעוק צעקה מי התיר לך לעשות כן כך קבלתי מרבותי שאין רשאין לעשות אפילו נקודות רק כפי המחט בהיקף צורת האותיות שלא יהי' נקודה ח"ו כצורת אות י' ואותן יריעות פסולים כך קבלה היא בידי ויפן ויצא בחרי אף ונסע לביתו ושאל האיש אי יש ממש בקבלת סופר שאותן יריעות פסולים או לא. תשובה קנאת סופרים תרבה חכמה וגדולה הקנאה אשר קנא הסופר לאלקיו כי לא עשה הבעה"ב כדת כי זה אלי ואנוהו כתוב ואמרו בגמ' גיטין דף כ' בפלוגתא דר"י ורבנן בנתכוון לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו ד' דאמר ר"י מעביר עליו קולמוס ומקדשו ורבנן השיבו אין השם זה מן המובחר וסובר ר"ח דלרבנן לא מהני אפי' בגט אם מעביר קולמוס לשמה וראב"י אמר ע"כ לא פליגי אלא בשם דכתיב זה א"ו אבל בגט אפילו רבנן מודו ועיין בא"ע סי' קל"א דיש ב' דעות שם אם מהני אפי' בגט אם מעביר קולמוס לשמה דפליגי אי הלכה כר"ח או כראב"י אבל בס"ת ובפרט באזכרות דכתיב זה א"ו כ"ע מודים דפסול דמ"ש אין שם זה מן המובחר מבואר בירושלמי הובא ברשב"א שם דלר"י השיבו אבל רבנן פוסלים אפי' בדיעבד אפי' לראב"י משום זא"ו וא"כ בנידן שאלתינו דיש באותן פסוקים אשר רשם לו בן אחותו בצבע אזכרות והוא העביר בקולמוס עליהם א"כ פסולים היריעות ואפילו בשאר יריעות שאין בו אזכרה אשר העביר בקולמוס לא גרע מגט דפסק המחבר דלא מהני העברת קולמוס ודעה ב' חושש רק להחמיר לפסול לכהונה אבל לא להקל וא"כ כל היריעות שהעביר הבעה"ב בדיו על כתב הראשון פסולים כאשר אמר הסופר ודו"ק. ואחר אשר ירדתי בעומק העיון האיר ד' עיני כי יש תרופה שלא להצריך לגנוז כמה יריעות ואשר יתן ד' בפי אותו אשמור לדבר לפני יודעי דת ודין ואני תפלה גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך ד' שלא אכשל בדבר הלכה ח"ו. הנה בגיטין דף י"ט אתמר העביר דיו ע"ג סיקרא בשבת ר"י ור"ל דאמרי תרווייהו חייב שתים אחת משום כותב ואחת משום מוחק דיו ע"ג דיו סקרא ע"ג סקרא פטור סקרא ע"ג דיו א"ל חיוב ואמרי לה פטור א"ל חיוב מוחק הוא וא"ל פטור מקלקל בעי מיני' ר"ל מר"י עדים שאין יודעים לחתום מהו שיכתבו להם בסקרא ויחתמו כתב עליון כתב או אינו כתב א"ל אינו כתב א"ל הלא למדתני רבינו כתב עליון כתב לענין שבת א"ל וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה ע"כ סוגי' דגמ' ופירש"י בד"ה וכי וז"ל שאנו אומדים וסבורים ואומדין מאומד לבינו להחמיר עכ"ל ובד"ה נעשה מעשה וז"ל להקל אפי' לענין שבת אם בא מעשה לידינו בזמן שבהמ"ק לא הייתי סומך על דברי להביא חולין לעזרה עכ"ל מפורש יוצא דאפי' בדיו ע"ג סקרא דאמר ר"י ור"ל דחייב שתים הוא רק לחומרא אבל לא אם יבוא מזה קולא אם כ' בדיו ע"ג סקרא דיביא חטאת בעבור כתב ע יון ונמצא דחילל שבת בשוגג או לענין אם העדים לא ידעו לחתום וחתמו על סקרא כמבואר. והרמב"ם פי"א מה' שבת ה' ט"ז כ' וז"ל המעביר דיו ע"ג סקרא חייב ב' אחת משום כותב וא' משום מוחק העביר דיו ע"ג דיו וסקרא ע"ג סקרא או סקרא ע"ג דיו פטור עכ"ל והרואה ישתומם איך כתב הרמב"ם בדיו ע"ג סקרא חייב שתים הא ר"י אמר מפני שאנו מדמין נעשה מעשה שלא סמך על דבריו להקל אפי' להביא חולין בעזרה או להכשיר חתימת העדים בגט ואיך כתב הרמב"ם חייב שתים והוא פלא גדול ונפלאת התמיה הזאת מאוד שמצאתי למג"א בסי' ש"מ ס"ק ז' העביר דיו ע"ג סקרא חייב שתים משום כותב ומשום מוחק דיו ע"ג דיו או סקרא ע"ג דיו פטור עכ"ל ואיך העלים המג"א עין גדולה שלו אשר שטט בכל אפיקי ש"ס ופוסקים ולא העיר כלל על סוגי' מפורשת בגיטין וגם המחה"ש לא העיר עליו ופלא. ונלע"ד ליישב בעזה"י ואקדים לתרץ קו' מהרש"א על תו' גיטין דף י"ט בד"ה דיו דחדשו דלר"י כתב ע"ג כתב הוי כתב היינו אם כתב שני מתקן כגון דכתב הא' הי' שלא לשמה וכתב הב' עושהו לשמה אבל הכא הכתב הב' אינו מתקן כלום עיי"ש והקשה המהרש"א א"כ מאי בעי ר"ל מר"י בדיו ע"ג סקרא הלא באופן זה שכתב הב' עושה לשמה אפי' בדיו ע"ג דיו מהני וצע"ג והנראה ליישב בעזה"י דהנה דקדקתי בלשון התו' שכ' וז"ל ואומר ר"י דלקמן וודאי שכתב הראשון הי' שלא לשמה וכתב השני עושהו לשמה חשוב כתב עכ"ל תיבת עושהו פלא דהא דן על הפעולה ואמר דלקמן הכתב הא' הי' שלא לשמה והי"ל לומר וכתב הב' הוא לשמה חשוב כתב אבל הלשון עושהו לשמה הוא מחוסר הבנה דהא אנו דנין על יתרון כתב השני מן הראשון. אמנם הכוונה דהלא הגט או הס"ת נכתבו בתכלית שלימות הפעולה של ספר כריתות או ס"ת ולא חסר רק מחשבה כפי קבלה בידינו שהגט יהי' נכתב לה לשמה וכן הס"ת והי' נכתב לשם קדושת ס"ת והאזכרות לשם קדושת אזכרות כנודע וא"כ אם כתב מתחילה שלא לשמה ואח"כ מעביר בקולמוס לשמה א"כ אינו כשר מכח כתב עליון אלא במה שמעביר הקולמוס לשמה אז כל הדיו הנמצא על הקלף נתהוה לשמה ואפי' אם ברוב ימים יתישן הדיו העליון ויהי' נשאר רק דיו התחתון אעפי"כ כשר שע"י העברת הקולמוס נתן לכל כתב הראשון כח שהוא בכל עצומיו לשם גירושין ולשם קדושת ס"ת ואזכרות דהא עשה כל הפעולות המחיייב לכתיבת הגט וס"ת רק שהי' ראוי שיהי' עוד מחשבה בשעת הכתיבה ומחדש עוד העברת הקולמוס שיחבר באותיות עוד מחשבת קדושת הס"ת אי מחשבת לשמה בגט שיחובר הקדושה בפעולת הכתובה במה שמחדש הני אותיות הראשונות אשר כ' וזה שאמר ר"י מעביר עליו בקולמוס ומקדשו שהוא מעביר בקולמוס על הכתב ומקדש בזה לכתב הראשון וזה שחידש הר"י דלקמן הכתב הראשון היה שלא לשמה וכתב השני עושהו לכתב הראשון גופי' לשמה אז בוודאי כתב עליון חשוב כתב דהא מתקן לכתב התחתון אבל בשבת שאין כתב השני מתקן כלום לכתב הראשון אז אמרינן מאי אולמי' לכתב השני להיות נחשב לנו לכתב כתב התחתון חשוב שהוא עומד במקומו ועשה פעולתו שחידש במקום ההוא שם חידוש שם כתב וכתב השני אשר מעמיד עליו לא חידש שם כתב על המקום איני נחשב למאומה ועיין ר"ן בסוגי' דקמא קמא בטל בע"ז דוגמא לזה מי שמונח במקומו חשוב כנגד הבא על גביו ודו"ק. אך כ"ז אם אינו חסר מהגט או מהס"ת רק מחשבת לשמה לשם כריתות או לשם קדושת ס"ת או קדושת האזכרות אז אמרינן שאם מעביר בקולמוס פועל גם כתב הא' להיות לשמו וה"ה אם עדים הי' כותבים שמם על הגט בסקרא אי בדיו שלא לשמה ואח"כ מעבירין עליו הקולמוס נשמה הי' מהני דהא לא הי' חסר מגוף כתובת הגט אי הס"ת או חתימת עדים רק מחשבת לשמה וזה נתוסף ע"י העברת הקולמוס לשמה אבל אם העדים לא ידעו לחתום שמם ומי שאינו עד כלל ירשים שם בסקרא נמצא שמלבד שהי' חסר השלמה מן החתימה הי' חסר גם חתימות העדים כי כתובת איש אחר אשר אין עד בדבר חתם שם עדות והדין הוא שהעדים צריכים לחתום שמם דיקא בכת"י אבל אם איש אחר חותם שמם חסר שני דברים (א) גוף המעשה של חתימת העדים (ב) המחשב אשר צריכים לכוון בחתימתם לשם עדות של גירושין לשם המתגרשת בגט זה מן בעלה אז בנידון כזה א"א לומר שכתב הב' יתקן לכתב הראשין דכתב הראשון אינו כתב עדות בשלמא בס"ת וגט והעדים בעצמם הי' חותמים בסקרא שלא לשמה מהני כתב הב' להכשיר הראשון דגם הא הי' המעשה טוב רק לא הי' בו מחשבת לשמה ויוכל להוסיף מחשבת לשמה במעשה העברת הקולמוס אבל אם הכתב ראשון לא הי' מעשה מאיש אשר הגון לכתיבת ס"ת או לגט אן לחתימות עדים לא שייך בו שכתב הב' עושה לראשון לשמה ומתקנו ודו"ק. אמנם יש לחקור לו יהי' שא"א שכתב הב' יתקן לכתב ראשון אולי חשוב בעצמו הכתב הב' אשר עומד על התחתון וזה ששאל ר"ל עדים שנא ידעו נחתום מהו שיכתבו להם בסקרא ויחתמו ומבאר שאלתו כתב עליון כתב אי איני כתב דכאן אין לחקור רק זאת אי כתב עליון אשר עומד על הכתב התחתון נחשב בפני עצמו נכתב או לא וא"ל ר"י אינו כתב דמסברא אין כח לכתב העליון לבטל כתב התחתון נהפוך הוא לסברא כתב התחתון העומד מקודם שם ההוא חשוב יותר מכתב הבא אחריו ועומד עליו ואם תשוב הלא יש לכתב הב' אשר עומד עליו מענה שהוא נשמה זה הועיל אם יהי' נחשב לכתב אך עיקר חסר מן הספר שלא נחשב כתב עליון כלל דהוי כאילו רק אותיותיו פורחות באויר שכתב התחתון מפסיקו מלהיות נכתב בספר ופריך ר"ל הלא אמרת רבינו דחייב שתים אם כתב בדיו ע"ג סקרא בשבת והלא שם אין הכתב השני מתקן לכתב הא' דנא הי' חסר לכתב הא' מאומה דבודאי בחול כתב סקרא כתב נקרא וא"כ אם כותב עליו בדיו בשבת הוי כתב השני רק כתב עליון ואעפ"כ הוי כתב והשיב לו ר"י משום שאנו מדמין נעשה מעשה דגם בשבת לא ברור לי דיהי' נחשב כתב עליון כתב לענין חיוב חטאת כדפי' רש"י ודו"ק. ואם כנים הדברים מיושב קו' המהרש"א דתוס' מחדשים דאם כתב השני מתקן להראשון ועושהו לשמה שפועל גם על הראשון שיהי' נחשב לכתב לשמה וכשר לגרש בו אז כתב ע"ג כתב הוי כתב אבל אם א"א לתקן הכתב הראשון רק שכתב השני יהי' חשוב בפני עצמו זה נקרא כתב עליון והוי כתב ולענין חיוב שבת בדיו ע"ג סקרא הוי דומה לדיו ע"ג סקרא אם העדים לא ידעו לחתום והשיב לו שפיר מפני שאנו מדמין ול"ק קו' מהרש"א דכאן א"א שכתב הב' יתקן לכתב הראשון שלא הי' הכתב מן העדים ודו"ק. ואחרי שהקדמתי אבאר דברי סוגיא דגיטין דף י"ט שהבאתי דאמרו ר"י ור"ל דהמעביר דיו ע"ג סקרא חייב ב' אחת משום כותב ואחת משום מוחק ופירש"י וז"ל שמוחק התחתונות סקרא וכתב העליונות דיו עכ"ל ונפלא בעיני דהי"ל להגמ' להקדים מוחק לכותב דמיד שמתחיל להעביר בקולמוס למשל על אות א והעביר בקולמוס על חצי אלף כבר נמחה ונתבטל צורת אלף של סקרא אבל עדיין לא נגמר צורת א' של דיו אז הוי מחיקה קודם כתיבה וצע"ג. אמנם לק"מ בוודאי לענין כתיבה סת"ם כיון שנמחה צורת האות הוי כאילו כל האות נמחה ופסול הס"ת אבל בשבת דאינו חייב רק במוחק ע"מ לכתוב וצריך מחיקת שתי אותיות לגמרי דאל"כ לא חזי לכתוב ב' אותיות על מקום המחיקה וממילא לא בא חיוב על המחיקה של אותיות סקרא עד שנגמרו אותיות של הדיו דכ"ז שלא נגמר אותיות של הדיו לא נמחק מקום שראוי לכתוב עליו שתי אותיות דהא בהך כתיבה של דיו נעשה המחיקה של אותיות הסקרא ורק כאשר נגמר חיוב של כתובה בא ג"כ חיוב של מחיקה ודו"ק כי עמוק בעזה"י. ובכ"ז ק' דהי' ראוי לומר מתחילה חייב משום מוחק ואח"כ משום כותב שעכ"פ נמחק צורת האות של הסקרא טרם שנכתב צורת האות של דיו וצ"ע אך יש לתרץ דבודאי שאר מוחק חייב דפעל שיהי' ראוי לכתוב במקום ההוא ב' אותיות דצריך להיות מוחק ע"מ לכתוב דיהי' נחשב למתקן ולא למקלקל אבל כאן דנעשה המחיקה של סקרא על ידי הכתיבה של דיו וא"כ בשלמא אם דיו ע"ג סקרא הוי כתב א"כ הי' המחיקה ע"מ לכתוב וחייב ג"כ על המחיקה אבל אי דיו ע"ג סקרא לא הוי כתב ופטור על הכתיבה ממילא פטור גם על המחיקה דמוחק אינו חייב אלא ע"מ לכתוב והוא עושה המחיקה באופן שא"א לכתוב עליו דהא מוחק בדיו אשר לא הוי כתב ופטור אף על המחיקה ולכן הקדימו דחייב על הכתיבה ואז שייך לומר דחייב אף על המחיקה ודו"ק. ואל יפלא א"כ איך חייב משום מוחק אם כותב בסקרא ע"ג דיו הלא הסקרא לא חשוב כתובה ע"ג דיו ואעפ"כ חיוב על המחיקה נאמר ג"כ דלא הוי מחיקה ע"מ לכתוב דהא מחק בכתיבת הסקרא וכתיבת הסקרא לא הוי כתב לק"מ דכבר ביארו תוס' בד"ה מוחק הוא דמסתמא עומד לחזור ולכתוב עליו בדיו ותהי' ניכרת טפי מאילו היתה התחתונה לבדה עיי"ש וכ"ז בסקרא ע"ג דיו אבל בדיו ע"ג סקרא אם אינו נחשב כתיבת הדיו לכתב לא מחייב ממילא אמחיקת הסקרא דדיו אינו עומד לכתוב עליו עוד הפעם בדיו ודו"ק. ולפ"ז כאשר השיב ר"י לר"ל מפני שאנו מדמין נעשה מעשה פירש"י שאילו הי' בזמן ביהמ"ק לא הי' מתיר להביא קרבן מפני חשש חולין בעזרה דר"י החמיר לומר כתב עליון כתב אבל רק מסברא ואומד דעתו כי י"ל דגם על המחיקה הוא פטור דאם כתב עליון לא הוי כתב לא הי' מוחק ע"מ לכתוב ופטור הן מן הכתיבה הן מן המחיקה ואי כתב עליון הוי כתב הי' חייב הן על הכתובה הן על המחיקה ודו"ק. וכ"ז איננו שוה לי דגם אם הקדים חייב משום מוחק וחייב משום כותב היינו יודעים שמחיקה קשורה בכתיבה דא"א לחייב על המחיקה אי אינו חייב גם על הכתיבה אבל כיון דדיו ע"ג סקרא הוי כתב ממילא בא המחיקה קודם הכתיבה דבמשל אות א כיון שהעביר בדיו על רוב אות א' הגם שחסר יו"ד מן אות ולא נגמר האות מדיו בשלימות כבר נמחה רוב אות א' מסקרא ונגמר המחיקה קודם הכתיבה ואעפי"כ חייב על המחיקה דהא הוא מוחק ע"מ לכתוב דהא הוא יכול לגמור אות א' בדיו וכן באות השני למשל שהוא אות ב בתיבת אב אשר העביר בדיו מיד כאשר העביר דיו על רוב אות ב נמחה כתב הסקרא ועדיין לא נגמר כתיבת אות הב' בדיו ואעפ"כ יהי' חייב על המחיקה דהא הוא מוחק ע"מ לכתוב כאשר יגמור אות ב' בדיו אטו מי שמוחק ב' אותיות והניח מהם שיור כ"ש לא יהי' חיוב משום מוחק דעכ"פ מחה האותיות הגם ששייר נקודות אבל בכותב שתי אותיות ולא גמר צורתם להיות אותיות שלימות בוודאי פטור וא"כ בא המחיקה ברגע אחת עכ"פ קודם הכתיבה והי' לר"י ולר"ל לומר חייב משום מוחק ומשום כותב (ובירושלמי מצאתי באמת הגירסא וז"ל רבנן דתמן אמר חייב שתים משום מוחק ומשום כותב) והדבר צריך התבוננות מאוד. והנראה בעיני בעזה"י הוא כך דהי' לפלא בעיני דר"ל בעי כתב עליון כתב או אינו כתב למה לא בעי כתב ע"ג כתב הוי כתב או לא וכן כאשר השיב לו ר"י אינו כתב השיב ר"ל הלא למדתנו רבינו כתב עליון כתב לענין שבת למה לא אמר למדתנו רבינו כתב ע"ג כתב הוי כתב לענין שבת וממילא יובן הגם דמפורש בשבת במשנה כתב ע"ג כתב פטור היינו דיו ע"ג דיו דפטרו ר"י ור"ל אבל בדיו ע"ג סקרא הוי כתב וצע"ג. אמנם שפתי חכמים ישמרו דעת כי ד' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה והוא דנקדים דמי שכותב על אותיות שכבר כתובות לפניו והוא עובר עליהם עוד הפעם בדיו יש בשני אופנים ומובדלים בשם (א) אם הי' הכתב הראשון בסקרא וכתב הב' בדיו ופועל הדיו שמוחק הסקרא לא שייך לחקור יען דהסקרא כתב התחתון והדיו הוא כתב עליון לא יהי' נחשב לנו לכתב יען דהוא עומד על כתב אחר דנהפוך הוא דע"י הדיו נמחק כתב הסקרא ועבר מן העולם ולא הוי הדיו כתב עליון דהא ליכא תחתיו עוד כתב דסקרא דכבר נמחק ונחליט דכתב הדיו הוי כתב ולכן בשבת בדיו ע"ג סקרא חייב ב' משום מוחק ומשום כותב דכיון דחייב משום מוחק דכתב הסקרא נמחק ע"כ חייב משום כותב דהוא לבדו נשאר ותחתיו אין עוד כתב כלל ודו"ק (ב) אם כ' הראשון בדיו רק דהי' כותב הגט או הס"ת או האזכרות שלא לשם גירושין או שלא לשם קדושת ס"ת ותפילין או אזכרות ומעביר קולמוס על אותן אותיות והכתב הב' חשוב יען שמתקן במחשבת לשמה בגט או במחשבה דלשמו בס"ת ובאזכרות אבל עכ"פ בא דיו ע"ג דיו אשר אם כתב בשבת דיו ע"ג דיו הי' פטור דדיו אינו מוחק דיו דהוי מין במינו ולו יהי' דכתב השני חשוב כתב יען דמתקן אבל גם כתב הראשון חשוב תחתיו חי וקיים א"כ נקרא כתב השני כתב עליון דהוא עומד גם עכשיו על כתב התחתון ואם הדין דכתב עליון לא הוי כתב בס"ת וגט הגם דלפני עצמו יהי' נחשב לכתב אבל עכ"פ מטעם כתב עליון לא נחשב לכתב. ועתה יובן דרמז ר"י ור"ל דלא תימא דוקא אם חייב משום מוחק דאז נחשב כאילו הסקרא עבר ובטל מן העולם לכן חייב משום כותב דלא הוי כתב הדיו כתב עליון דהא ליכא תחתיו כתב סקרא עוד אלא אפי' אם לא יהי' נחשב למוחק אעפ"כ חייב יען דכתב עליון הוי ג"כ כתב ואלו הקדים חייב משום מוחק היינו חושבין יען דחייב משום מוחק לכן חייב ג"כ משום כותב והקדימו לאמור חייב משום כותב דאפי' לא הי' חייב משום מחיקה כגון בדיו ע"ג דיו וכתב השני מתקן דנחשב לכתב דחיוב משום כותב דכתב עליון הוי כתב ורק בדיו ע"ג סקרא יש ממילא שתים משום כותב ומשום מוחק ודו"ק. ובזה מיושב קו' חזקה איך רצה לפשוט ר"ל משבת דשאני שבת דיש לנו לחשב דכתב הא' נמחק והא ראי' דחיוב משום מוחק לכן הוא חייב משום כותב דכתב הסקרא עבר וחלף לגמרי ונחשב כלא הי' אבל כאן בעדים דלא ידעו לחתום ורק ע"י הסקרא הוציאו כלי למעשהו שיהי' להם חתימות ידם ולו שהי' בשעת חתימה בטל כתב הסקרא לא הי' נברא בעולם חתימת ידם וגם במה יכירו חתימתם אם לא דחתימת הסקרא פעל כל זאת ולכן לא הוי כתב עליון כתב אבל בשבת אטו הי' צריך כתב השני לראשון ובאמת גם בשבת מי שאינו יודע לכתוב וכתב בדיו ע"ג סקרא פטור וה"ה בעדים דידעו לחתום וחתמו עצמן על הסקרא מהני ואיך מדמה עדים שלא ידעו לחתום לכותב בשבת דיודע לכתוב בלי סקרא והוא קושיא גדולה. ולפמ"ש נכון דר"ל שמע דר"י מקדים חייב משום כותב ואח"כ אמר חיוב משום מוחק והקדים כותב למוחק לאשמעינן אגב אורחי' דאף אם לא יהי' חייב משום מוחק דיהי' נחשב לנו שכתב התחתון עומד כגון אם לא הי' יודע לחתום או בדיו ע"ג דיו ויהי' מתקן בכתב הב' אעפ"כ חייב משום כותב וע"כ דכתב עליון הוי כתב והשיב לו ר"י מפני שאנו מדמין להשמיע אגב אורחי' רבותא דכ"ע הוי כתב להחמיר בשבת נעשה מעשה להקל דעכ"פ אמת הוא דבדיו ע"ג סקרא חייב ב' משום דחייב משום מוחק חייב משום כותב דכיון דהוי מחיקה לא נקרא כתב דיו כתב עליון דאין תחתיו כתב אחר והחלפתי הסדר להשמיע רבותא בהלכות שבת דגם כתב עליון כתב אבל לעשות מעשה להקל כגון בעדים דלא ידעו לחתום דאז הוא באמת כתב עליון דנימא דהוי כתב דזה לא שמעת בפי' ממני דאפי' בשבת גופא אם הובא מעשה כזה לפני שא' לא ידע לחתום וחתם עצמו בדיו ע"ג סקרא לא הייתי מחייבו חטאת להביא חולין לעזרה ודו"ק ולפ"ז מיושב דברי הרמב"ם דפסק דמי שכותב בשבת דיו ע"ג סקרא חייב ב' דאין זה כתב עליון רק כתב ע"ג כתב דמוחק הסקרא וכותב בדיו רק דיו ע"ג דיו פטור מכל דלא הוי כותב ולא הוי מוחק אבל בדיו ע"ג סקרא חייב משום כתב ע"ג כתב דהוי כתב ודו"ק. ודע דלכאורה לפמ"ש למעלה דאם כ' גט או ס"ת ואזכרות שלא לשמה הגם דמעביר עליו אח"כ קולמוס ומתקנו ונחשב הכתב הב' לכתב עכ"פ גם כתב הא' אשר הי' מידיו נשאר תחתיו וא"כ הוי הכתב הב' כתב עליון דהוא עומד על כתב אחר והא ר"י סובר דכתב עליון לא הוי כתב רק לחומרא בשבת אבל לא לענין חטאת ואיך יהי' מועיל להכשר ס"ת ואזכרות או בגט אפי' לר"י ומכ"ש לי"א בא"ע סי' קל"א דפוסקים לחומרא לפסול האשה לכהונה דדלמא הלכה כרבנן וצע"ג. לק"מ דשאני בעדים דלא ידעו לחתום דלא יכול הכתב הב' להיות לולא דנשען על כתב הא' או אם לא ידע בשבת לכתוב וחתם עצמו לעד בשבת בדיו ע"ג סקרא למשל דפטור גם על שבת אבל גבי ס"ת וכדומה אטו צריך כתב הב' להראשון לו יהי' דלא נכתב מקודם כלל ג"כ הי' יכול לכתוב מחדש ומ"ש למעלה באופן (ב) דזה נחשב לכתב עליון היינו אם לא ידע לכתוב רק שיוכל להעביר דיו על אותיות הראשונות יהי' באמת פסול ומזה לא איירי בגמ' או בשו"ע ודו"ק. אך באמת נ"ל דגם אם אינו יודע לכתוב אעפ"כ לא הוי בגט כתב עליון אם מעביר קולמוס דשא"ה דגם כתב הא' נכתב לשם גירושין רק שלא לשם אשה זו וגם נכתב מבר כתיבה היינו ישראל כשר ולא חסר רק המחשבה לשמה אז הכתב הב' מתקן כתב הראשון ומוסיף עליו מחשבה לשמה וה"ה בס"ת דהא כתב גם יהודה לשם קדושת ס"ת רק דלא חשב לשם אזכרה ואם מעביר בקולמוס לשם אזכרה אז מתקן כתב הא' כמ"ש למעלה אבל אם גוי או קטן הי' כותב הגט או הס"ת לא מהני העברת הקולמוס יען דכתב הא' אינו כתב הגט או הס"ת ומה שמחדש הכתב פעם ב' הוא רק כתב עליון ולא מהני להקל בהא ר"י אומר מפני שאנו מדמין נעשה מעשה דכתב עליון לא מהני להכשיר הגט או הס"ת ועיין תוס' בדף י"ט בד"ה דיו דבשבת דף ק"ד דאמר מתני' דלא כר"י היא לר"ח אפי' אם כתב שתי אותיות בגט היינו בגט שנכתב עכ"פ לשם גירושין ונכתב מבר ישראל אז מהני לר"י אם כותב ב' אותיות לשמה ולראב"י לא איירי בגט דא"כ אפי' לרבנן הוי כתב וחייב משום כותב אבל וודאי בגט הנכתב מגוי או קטן שא"א לתקן כתב הא' וכתב העליון אינו כתב כלל ודו"ק. תמצית הדברים דדיו ע"ג סקרא הוי כתב וחייב בשבת משום מוחק ומשום כותב דדיו מוחק כתב הא' וא"כ בנידן שאלתינו דהי' כתב הא' מצבע ושלא לשמה ובעה"ב תיקנו שהעביר הקולמוס בדיו לשמה הס"ת כשר לכל הדיעות כאשר פסק הרמב"ם והביא המג"א ן סי' ש"מ סק"ו] להלכה ודו"ק. ונתמלאה כל הבית אורה כאשר מצאתי אחר רבות בשנים בפרמ"ג במשבצות זהב סי' ל"ב ס"ק ט"ו וז"ל וגם כ' תפילין בסקרא ואח"כ העביר עליהם דיו לכאורה מהני דבגיטין י"ט פריך עדים שא"י לחתום רושמין באבר וחותמין הא כ' באבר כשר וא"כ הוי כתב ע"ג כתב הא לא הוי כתב כשר העליון ותפילין בעינן דיו דוקא וא"כ סקרא אין כלום ומהני דיו אח"כ כשהעביר לשמה עיין ב"ש סי' קכ"ה אות ב' עכ"ל חדאי נפשאי וישמח לבי גם אני דהא בס"ת צריך ג"כ דיו וסקרא לאו כלום הוא וא"כ כיון שהעביר הבעה"ב בקולמוס כשר ודו"ק וקבלת הסופר אמת דבדיו אסור לעשות רק נקודות קטנות שלא יהי' בהם צורת אות חלילה כי יוכל לבוא לכתב ע"ג כתב דהרושם לא מכוון לשם קדושה ועיין ב"ש סי' קכ"ה ס"ק ב' ודו"ק. ודרשתי מס' תורת רבינו אמ"ו ז"ל בחת"ס יו"ד סי' רנ"ו ומצאתי שהביא שם דברי אלי' רבה אם כ' בצבע ירוק והעביר עליו קולמוס התפילין פסולים והביא שהפרמ"ג השיג על המחבר הנ"ל דהוא נגד סוגי' י"ט דכ' דיו ע"ג סקרא הוי כתב וא"כ אמאי פסל הא"ר אם יעביר קולמוס ע"ג צבע וכ' אמ"ו הגאון ז"ל בד"ה והנה וז"ל והנה הכותב בצבע ומעביר עליו דיו כשר (צ"ל פסול) אע"ג דמתחילה אמר ר"י בגיטין י"ט דיו ע"ג סקרא הוי כתיבה מ"מ לבסוף אמר מפני שאנו מדמין לא נעשה מעשה ולענין גט פסול ולענין שבת לא מחייב חטאת וא"כ ה"ה לענין סת"ם פסול מספק וכמ"ש הא"ר ופרמ"ג במח"כ שגג בהשגתו בזה עכ"ל. ונקודה נפלאה היא איך הי' חלילה בהעלם רגע אחת מאמ"ו ז"ל מרא דש"ס ופוסקים דברי הרמב"ם פי"א דפוסק בדיו ע"ג סקרא חייב ב' אחת משום מוחק ואחת משום כותב וכן הביא המג"א בסי' ש"מ להלכה דדיו ע"ג סקרא חייב שתים א' משום כותב ואחת משום מוחק וכי יעלה על הדעת דהרמב"ם כותב חלילה לחומרא הא כ' בפ"א מה' שבת ה"ב וז"ל כ"מ שנאמר בה' שבת שהעושה דבר זה חייב ה"ז חייב כרת ואם הי' שם עדים והתרו חייב סקילה ואם הי' שוגג חייב חטאת עכ"ל וא"כ הרי כ' בפי"א חייב שתים משמע בין למיתה (ונ"מ לקברו בין רשעים גמורים) ולכה"פ דחיוב שתי חטאות ואמ"ו ז"ל כותב בפי' ולענין שבת לא חייב חטאת והוא נקודה נפלאה. והנני אוסיף להפליא על אמ"ו הפלא ופלא דבירושלמי פ' הבונה כ' וז"ל עדים שא"י לחתום ר"ל אמר רושם לפניהם בדיו והן חותמין בסקרא בסקרא והן חותמין בדיו א"ל ר"י מפני שאנו עסוקין בה' שבת אנו מתירין א"א אלא מביא נייר חלק ומקרעין לפניהן והן חותמין ולא כתב ידו של הראשון הוא מרחיב לפניהם את הקרע עכ"ל ואח"כ בסוף הלכה בירושלמי שם וז"ל אמר ר"ח בר בא אילן בני מדינתא ערומין סגון כד חד מנהון בעי משלחי מילה מסטרוקין לחברי' הוא כ' במי מילין והדין דמקבל כתבייא הוא שופך דיו שאין בו עפיץ והוא קולט מקום הכתב ובשבת אם עשה כן מהו ר"ל ור"י תרווייהו מתירין והוא שכ' דיו ע"ג דיו וסקרא ע"ג סקרא אבל אם כ' דיו ע"ג סקרא וסקרא ע"ג דיו חייב ר' יצחק בר משרשי' בשם רבנן דתמן חייב שתים משום מוחק ומשום כותב עכ"ל הרי אחר שהביא הירושלמי לחלק בין שבת לגט אעפ"כ הביא אח"כ דבדיו ע"ג סקרא חייב ורבנן דתמן אמרו חייב שתים וגם בסברא אני תמה אם גם בדיו ע"ג סקרא הא ר"י ג"כ מסופק אפי' לענין חטאת כאשר הבין אמ"ו ז"ל א"כ למאי נ"מ אמר דחייב שתים אי שלא לעשות הדבר לכתחילה הלא די אם יאמר דחייב א' אבל לחייב ב' אינו נ"מ אלא או בשוגג לענין ב' חטאות או במזיד ונ"מ לקברו בין רשעים גמורים והוא פלא בעיני. ומאוד יפלא בעיני על אמ"ו שדברי הפרמ"ג אשר הביא מסי' ל"ב ס"ק ל"ז שכ' שם הפרמ"ג שאלי' רבה הוא כנגד סוגי' דגיטין י"ט הבין אמ"ו שרמז על ר"י ור"ל דאמרו תרווייהו דיו ע"ג סקרא חייב ב' ועי"כ השיג אמ"ו ז"ל שר"י חזר בו בסוף ואמר מפני שאנו מדמין נעשה מעשה אבל באמת כוונת הפרמ"ג הי' מגמ' דהקשה הא באבר כשר והוי כתב ע"ג כתב משמע הא לא הי' כשר באבר ל"ק קו' הגמ' כאשר העתקתי לשונו למעלה וזה ברור בעזה"י. וחדאי נפשאי שמצאתי כתוב בפרמ"ג על מג"א סי' ל"ב ס"ק ז' וז"ל פסול עמג"א ולא הבינותי דבגיטין שם לא מטעם מנומר רק משום זה אלי ואנוהו פסול לרבנן ובגיטין דף נ"ד אמר דר"י מודה בהרבה אזכרות דלא מהני העברת קולמוס דמחזי כמנומר אבל בשם אחד ל"מ מנומר ואנן כרבנן קיי"ל ואפי' גט לא מהני העברת קולמוס לשמה דדחי הוא דמדחי בדף כ' א' הא טעמא דרבנן כמו בשבת דיו ע"ג דיו לאו כלום הוא וכ"פ באה"ע קל"א ס"ה וה"ה צבע שחור ע"ג צבע שחור פטור בשבת ולגבי השחרת רצועה נמי לא מהני והמג"א גופי' הביא הא דא"ע קל"א עכ"ל הרי מבואר מדבריו הגם דקיי"ל כרבנן דלא מהני כתב ע"ג כתב אפי' אם כתב שני מתקן לשמה היינו בדיו ע"ג דיו וה"ה ברצועות נמי לא מהני כמו בשבת צבע שחור ע"ג שחור אבל דיו ע"ג סקרא מהני בתפילין וה"ה בס"ת וזה ברור ודעת אמ"ו ז"ל נעלם ממני כעת אבל בחנם השיג על הפרמ"ג דדעתו מבואר וברוך ד' אשר הנחני בדרך אמת. הק' חיים סופר:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה