שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ד · סימן נג
רב שלום וכ"ט לראש המאור הגדול לממשלת התורה מחותני החו"ב כבוד הרב ר' אלי' שענקעל נ"י בק"ק קוטב בגאליציען. תכריך מכתבים שלו קבלתי ולא יאומן כי יסופר שטרדותי רבו ואני אדם חלוש ולכן לא אוכל להשיבו כאשר עם לבבי ויען כי כתב ששאלה זו נחוצה אמרתי אשיב והגם כי קשה לי לגלות דעתי בו שכבר הורה זקן אדמ"ו ז"ל ואגלה דעתי רק להגדיל תורה וספרי אחרונים שהזכיר שדברו בדין זה אינם בידי כי אין לי אוצרות ספרים. שאלה בספר תורה שנמצא בה טעות בשם אשר א"א לתקן וברוב ימים נתערב אותו ספר בין שאר הספרים שמונחים בארון הקודש שנשכח באיזה ספר ובאיזה מקום יש בו הטעות אי מותר לקרות באחת מהן מן התערובות או לא עכ"ה. תשובה הדבר לדעתי בסבך החקירות כי יש בו לדון פנים בפנים שונים זה מזה על מה אדני הטעות הטבעו ואבאר דברי אשר עם לבבי ואני תפילה שלא אכשל בדבר הלכה בעז"ה. הנה ראש המדברים בזה הובא במרן חת"ס ז"ל יו"ד סי' רע"ד בשם תשו' יד אלי' סי' פ"ח דחקר דנימא דס"ת הפסול יהי' בטל ברוב הכשרים דלא הוה דבר חשוב דלא בטל דהטעות נחשב כבליעה בחתיכה חשובה דבטל ואדמ"ו ז"ל חולק עליו דכל הספר נפסל והוה דבר חשוב ולא בטל יעו"ש ולא כן עמדי אחרי נשיקת עפר כפת רגלי תורת הגאונים ואדברה וירווח לי בעזה"י. נודע מפי רבותינו כי ביטול ברוב ילפינן מסנהדרין דכתיב בהו אחרי רבים להטות כי יפלא דבר בין דין לדין ששנים מזכין וא' מחייב או א' מזכה וב' מחייבין אזלי' בתר רוב והא' המתנגד להם בדין יתבטל ברוב ומזה ילפינן כל ביטול ברוב חתיכת איסור שנפל בשנים היתר בעל ברוב כמבואר ברש"י חולין דף צ"ח באר היטב יעו"ש. ונחזי אנן איך הוה הדין בדיינים אם ב' מזכים או מחייבים וא' אומר איני יודע מבואר ברמב"ם ובש"ע סי' ח"י סעיף א' וז"ל אפי' שנים אומרים זכאי או חייב וא' אומר אינו יודע יוסיפו שני דיינים ונמצא שהן חמשה נושאים ונותנים בדבר אם שלשה מזכים ושנים מחייבים זכאי ואם שלשה מחייבים ושנים מזכים חייב עכ"ל ובסמ"ע שם העיר דגם אם ב' מחייבים או מזכים והשלישי מתנגד בטל דעתו אבל אם אומר איני יודע נחשב כאלו אינו יושב בדין ואמרינן אלו הי' יושב הדיין השלישי אפשר הי' השנים אומרים כדבריו יעו"ש הרי שהרגיש שהדבר פלא למה יגרע אם אומר אינו יודע מאלו אמר דעתו כנגדם הדין בטל ועכשיו שיש ספק אם לא הדין עמהם אינו בטל כחו והוא פלא מאוד. ואמרתי בטעם הדבר בעזה"י דכח ביטול הוא שהרוב יגביר על המיעוט דאחרי רבים להטות אבל אותו מיעוט צריך להיות מינו שאם יאסוף חיל לגבור ויהי' הרוב על צידו הי' הוא גובר בכח רוב והי' המיעוט נתבטל נגדו כי כאשר ישבו לשפוט הי' ספק אם יהי' הרוב אומרים זכאי או חייב א"כ כאשר יתברר הרוב אז המיעוט בטל כנגדם דגם המיעוט ישפוט שפוט לחייב רק הרוב ישפטו לזכות או בהיפך המיעוט ישפוט שפוט לזכות והרוב ישפטו לחייב אבל עכ"פ כולם קבלו שם דיינים דהא כולם דנין אז מין במינו בטל המיעוט ברוב אבל אם המיעוט אומר אינו יודע להטות אם לזכות או לחייב א"כ לא ישפוט שפוט ולא מקבל שם דיין דהא לא אמר פסק דין והרוב יאמרו דעתם חייב או זכאי ונעשים דיינים ולא הוה מין במינו ולא שייך ביטול ברוב דהוה מין בשאינו מינו ודו"ק. וגם לו הי' שהי' על צידו הרוב שהי' ב' אומרים אין אנו יודעים להכריע אם לזכות או לחייב לא הי' המיעוט שאומר יודע אני לזכות או יאמר יודע אני לחייב בטל כנגד הרוב שאומרים אין אנו יודעים דא"א לעשות מיודע אינו יודע הגם שלא יוכל לפסוק בלבדו אבל עכ"פ שם דיין עליו ואיך יהי' דיין בטל ברוב אינם דיינים הא לא הוה מינם וסוגם וא"כ מעיקרא לא שייך בזה ביטול דנימא אחרי רבים להטות וצריכים להוסיף דינים ודו"ק. ואוסיף נופך בסברא אחת אשר חקרתי במקו"א דכח הרוב הוא לשנות את השם ולחדש יש מיש אבל אין כח הרוב לחדש יש מאין דחקרתי אטו אם יתערב גוי א' בט' ישראלים וא"א להכיר הכי נאמר דבטל מדין תורה והוויין י' ישראלים לקדושה או לקיים קדושת השם ברבים דהוה בתוך בני ישראל או אם נתערב ישראל בט' כהנים הכי נימא דבטל ויכול כל א' להקריב קרבנות או לעלות לדוכן ולאכול קדש וכדומה. אך פתשגן הדבר דהרוב פועל לברוא יש מיש לעשות מחתיכת בשר איסור חתיכת בשר היתר דהא מתחילה הי' בשר רק ארי הוא דרבע עלי' אבל הרוב לא יפעל יש מאין לעשות מגוי ישראל או מישראל כהן או אם נתערב עבד לא נתבטל שיפעל הרוב לעשות מעם הדומה לחמור עם קדוש עיין פ' השולח דף ל"ט כי זה בריאה חדשה לעשות מאין יש שיתהפך הישראל להיות כהן או שיתהפך גוי להיות ישראל או מעבד יהי' נעשה קדוש הרוב פועל שילך שם לויה היינו שם איסור וממילא ישאר הדבר להיתר אבל לא יחדש בריאה יש מאין וה"ה פועל הרוב לשנות פסק היוצא ממיעוט דיינים שיתבטל כנגד פסק היוצא מרוב דיינים דעכ"פ כולם נעשים דיינים במשפט הזה אבל לעשות מאיש האומר אינו יודע ולא נעשה דיין יפעל הרוב עליו שם דיין זה לא יפעל הרוב א"כ אין המשפט יוצא מג' דיינים ודו"ק. וא"כ איפה איך נימא ס"ת פסול יהי' בטל בתוך ב' ס"ת כשרים הכי יפעל הרוב לעשות יש מאין אם בס"ת הפסול חסר אות או יתיר אות או נמצא בו אות שנפסד צורתו או נכתב בחק תוכות וכדומה מן הפסולים דלא הוה ס"ת שלם והלא כתיב תורת ד' תמימה וס"ת שחסר אות אחת לא הוה תורת ד' תמימה אלא חסר וה"ה אם נפסד צורת אות וכדומה הכי יפעל הרוב לחדש יש מאין הגם שלא נכתב יהי' ככתוב דבר זה לא יקובל בשכל הכי בריאה יברא הרוב לעשות את שאינו ישנו או הכי יפעל לעשות זאת שישנו אינו הלא יש שם יתיר אות או תיבה או חסר אות או תיבה הלא אם כל הרובות ילכו על הספר הוא איננו מלא או איננו חסר ע"כ לא אוכל בזה להבין דעת קדושים. ואמרתי בלבי אולי נמצא פסול דנכתב אות או תיבה שלא בקדושת ס"ת או אזכרה שלא נכתב בקדושת אזכרה אז אפשר לומר דהשם או האות והתיבה נכתבים כהוגן ולא חסר רק מעלות שלימות קדושה אז ע"י ביטול נתוסף בו שלימות קדושת ס"ת וקדושת אזכרה כמו שיסולק ע"י ביטול שם איסור א"כ פעולת הרוב נסלק השם איסור ה"ה אפשר שיפעל כח הרוב להוסיף שם שלימות כאלו העביר עליו קולמוס וקדשו דכאן לא שייך פסול מחמת כעג"כ או משום זא"ו דלא נשתנה גוף הכתב רק ממילא קאי עליו השלימות כאלו העביר עליו קולמוס וקדשו כי הרוב יתן משלימות שלו על הדבר שנתבטל על ידו כך עלה במחשבה לפני. והדרנא בי דהרי בדיינים גופא מבואר בח"מ סי' כ"ה סעיף ג' ברמ"א בשם הטור וז"ל וכשטעו משלמים אם הסכימו כל הדיינים ביחד כולם משלמים ואם הי' הדיינים רק שלשה והלכו אחרי שנים שבהם הם משלמים שני חלקים והחלק השלישי מפסיד הבעל דין עכ"ל ועיין בבדק הבית בב"י בשם הלכות דאמר אלו לדידי צייתיתו גם אתם לא שלמתן ועיין בסמ"ע ובש"ך הרי מבואר דכח ביטול פועל רק זה דלא יהי' בכח המיעוט להחריב הרוב אבל לא פעל כח הרוב להפך כח המיעוט כאלו גם הוא נתהפך כחומר חותם והסכים עמהם להיות כרוב יען כן פטור מלשלם א"כ גם באיסור פועל שנסתלק העונש מהאיסור ומותר לאדם לאכול כל התערובות דאיסור הותר מעונש כמו שאין עונש על הרוב כך אין עונש על המיעוט אבל אם הוכר איסור ברוב ימים הוא אסור דמעולם לא נשתנה מאיסור היתר רק בתערובות הלך העונש אבל איסור נשאר איסור ע"כ אם הוכר אח"כ בא לאיתנו אפי לענוש עליו ודו"ק א"כ פשיטא דלא שייך לומר דהרוב יפעל לעשות מה שלא נכתב בקדושת ס"ת או בקדושת אזכרה שיהי' כאלו נכתב בקדושה הראוי לו גם זה בכלל דרוב לא יברא יש מאין ולעשות מה שאינו כאלו ישנו ודו"ק. וראי' למה שהערותי דרוב פועל רק לסלק העונש אבל לא יחדש יש מאין דאל"כ אטו נאמר אם יתערב חתיכת שומן בב' חתיכות חלב ואכל חתיכה א' מהם יהי' חייב חטאת וכרת או אם נתערב בשר כשר בב' חתיכות נבילה ואכל א' מהן יתחייב מלקות על לא תאכל נבילה דבר זה לא יקובל דהיתר לא נתהפך לאיסור ע"י שמעורב באיסור ומונח אצלו בקירוב כמ"ש המנחת כהן בספר התערובות ח"א פ"א בד"ה אמנם וז"ל וכן אם נתערב זית א' של היתר בב' זתים של איסור צריך שיאכל מן התערובות זית וחצי וכן כל כיוצא בזה אבל על זית אחד מן התערובות נ"ל שאין חייבים כרת או מלקות ואף שהאיסור הוא הרוב כיון שאין שם שיעור זית שלם מהאיסור עכ"ל הרי שביאר שאין הרוב פועל לעשות מהיתר איסור ודו"ק. ושורש דבר זה נ"ל מהבנת המשנה פ"ז דדמאי מ"ז דתני' רבינו מאה טבל שנתערב במאה מעשר נוטל מאה ואחת מאה חולין מתוקנים שנתערב במאה מעשר נוטל מאה ועשר וכ' הרע"ב וז"ל והא דלא מחמירין הכא כשנתערב עם טבל להזקיק הטבל להפריש ממנו עשרה לתרומת מעשר כמאה של מעשר משום שכך הוא הדין שכל דבר שנתערב חוזר להיות כתחילתו הלכך המעשר חוזר להיות כטבל ואין טבל חוזר להיות כמעשר עכ"ל הכוונה להיות ממעשר טבל הוה רק הסתלקות השם אשר נקרא על החפץ זה הוא כח הרוב לבטל השם המתנגד לרוב אבל אין כח רוב לחדש יש מאין שיבא על טבל שם מעשר כי רוב לא יוכל לעשות בריאה חדשה ודו"ק. והבאתי ראי' מדברי ר"ן נדרים פ"ז דף נ"ט ע"ב בד"ה ועד כאן שכ' וז"ל ולא תיקשי לי אמאי דכתיבנא לעיל בריש שמעתין דסבירא לן דאי אין גדולן כעיקר פשיטא דמבטלין אותו והכי אמרי' דגדל בחיוב חייב אלמא אין גידולן כעיקר ואפ"ה קתני גדל בפטור פטור אלמא אעפ"י שאין גדולים כעיקר אין מבטלין אותו דהכא היינו טעמא משום שהתירא לא בטיל שהאיסור דרכו להתבטל ולא ההיתר עכ"ל משמע בפשטות לשונו דסובר ג"כ שאין ההיתר מקבל שם איסור ע"י שנתערב בתוך האיסור והגם ששם יש תערובות כוחות יעו"ש בד"ה שאני ודו"ק. שוב נזכרתי שיש אדון לנו הוא אדונינו הפרמ"ג ביו"ד בפתיחה לה' תערובות ישב על מדוכה זו אם היתר נתערב ברוב איסור אי לוקין עליו והביא דברי מנחת כהן שאין לוקין אבל העיר שמדברי תשובת רשב"א משמע דלוקין וא"כ יהי' תלי' חקירה הנ"ל אם יש תיבה או אזכרה שלא נכתב בקדושה הראוי לו אם מקבל שם קדושה ע"י תערובות. אמנם עדיין אנו אומר דיש הבדל בשלמא איסורים אשר פי ד' קבע אותם כגון חזיר או חלב או נבילה וכדומה אז פעל פי ד' לילך אחר הרוב שיבוא גם על חתיכת היתר שם הרוב נבילה חלב או חזיר כי על מוצא פי ד' נתחדש האיסור של הרוב על ההיתר ורבץ עליו לעונש גברא אבל קדושת ס"ת לא נתחדש רק מפי אדם במחשבות זכות אם חושב לקדש בשעת מעשה כתיבה את האות או התיבה בקדושת ס"ת או בקדושת השם אבל אם סופר יכתב בלי מחשבה לקדש בשעת כתיבה ואעפ"י שאח"כ אמר יהי' אלו תיבות בקדושת ס"ת ואזכרה לא מהני כדמוכח בגיטין דף נ"ד ובדף כ' כנודע וא"כ איך נבוא ע"י הביטול קדושת ס"ת או קדושת אזכרה על אותן תיבות שלא נכתבו בקדושה ויקדש אותם אח"כ בקדושת פיו קדושת ס"ת וקדושת אזכרה הכי הביטול יפעל להיות למפרע קדוש בשעת כתיבה אין ביטול פועל אלא מכאן ולהבא ולא למפרע א"כ א"א שיפעל הביטול עליו קדושת ס"ת או קדושת אזכרה ודו"ק. ולולא דמסתפינא אמרתי דא"כ שע"י הביטול יהי' נתקדש א"כ הוה קדושה עפ"י הקב"ה וקדושת ס"ת צריך להיות ע"י בן אדם מזרע ישראל אשר פעל הקדושה בפיו ולבו יעיין ברמב"ן בתורה בפתיחה וז"ל אבל זה אמת ברור הוא שכל התורה מתחילת ספר בראשית עד לעיני כל ישראל מפיו של הקב"ה לאזניו של משה כענין שנאמר מפיו וקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו עכ"ל ועיין בדבריו פ' וילך על פסוק ועתה כתבו לכם שדייק למה כתב בלשון רבים כתבו לכם וז"ל על דרך הפשט דמשה ויהושע שניהם יצוה שנכתבו כי רצה לעשות יהושע נביאו בחיי משה והנה משה כתבה ויהושע עומד עמו וקורא ורואה עכ"ל הרי קדושת ס"ת צריך להיות קדוש ע"י מחשבות אדם ולא שיהי' הקדושה עפ"י הקב"ה ודו"ק דוגמא לדבר דברי רמב"ן בחדושיו פ' הספינה הובא בקצו"ח סי' ר' על הא דאמרי' אין מועלין במה שבתוכה כתב הר"ר שמואל וז"ל אי נמי קני לה אין מעילה בזכיותה עכ"ל והסביר הקצו"ח דאין מעילה אלא בהקדש שהוקדש ע"י אדם וזה שממילא נתקדש אין בו מעילה ודו"ק וה"ה קדושה שבא על ספר תורה ע"י ביטול ברוב זה הוא קדושה שפי ד' יקבענו ולא בא ע"י אדם מישראל ודו"ק. וראי' לזה אעתיק דברי הראב"ד פי"ב מהל' שבועות ה' ד' שכ' וז"ל ובירושלמי מפורש בתורה הר"ז מותר כקדושת התורה כלומר ואין זה כדבר המקודש בידי אדם ככתוב בה הרי זה אסור דקדושה כתוב בה כלומר שהם מקודשים ע"י אדם וכוונתו לקדושה עכ"ל הרי מבואר דקדושת הכתב צ"ל ע"י בן אדם ולא דבר האסור מפי הקב"ה ודו"ק כי קצרתי. ולא אכחד כי הדבר החדש הזה דביטול לא יוכל לפעול שם חדש לעשות מפסול הכשר רק יוכל לסלק האיסור צריך התבוננות בדברי ירושלמי פסחים פי"ג ה' א' דיש פלוגתא אי יש חיוב כרת או מלקות עכ"פ אם אכל כזית תערובות שיש רוב חמץ יעו"ש וגם בסוכה ט' ע"ב בשחבטן כשר דסכך פסול בטל ברוב יעו"ש וגם בדברי רא"ש ורמב"ן בה' חלה ואין פנאי כעת אבל ברור בעיני שלא מהני ביטול ברוב פסול להיות נכשר ע"י ביטול ברוב דאין רוב מועיל למפרע וגם אין רוב פועל לברוא יש מאין לעשות שאינו ישנו והבן זה בעזה"י. אמנם לסמוך על ס"ס אם יחפש ע"י סופר כל השמות הנמצאים בס"ת (אם אפשר להכיר הטעות) ואם חיפש ולא מצא לתלות בכל ספר דלמא לאו הוא הס"ת הפסול ואת"ל הוא דלמא אין הטעות באותו חומש שקוראים בו ואחר שחיפש כולם ולא מצא יבדוק אח"כ רק חומש אחד פעם שנית ושאר חומשין לא יבדוק לתלות דהטעות הוא בשארי חומשים שלא נבדקו שנית ותלינן הפסול ברובא איתא וכן יעשה בדיקה בכל חומש טרם שיתחיל אותו חומש לקרוא בו ומכל ספר יניח חומש אחד בכל שנה שלא יקרא בו דאל"כ נדע דעכ"ח פעם אחד לא יצא הצבור חובת הקריאה ועיין מ"ל בהל' מגילה סברת הר"ן למה לא אמרינן ספק דרבנן להקל יעו"ש כנלע"ד. וראיתי לכ"ת נ"י שרוצה לומר בפסול בשם מן השמות דצריך לסלק היריעה אם נדע הטעות א"כ גם הרמב"ם מודה דלא יוצא אפי' אם קורא בשאר חומשין עכ"ד לא ידעתי מי הגיד לו שאין קודרים בשם שנפסל ובפרט לקדור עוד איזה תיבות עמו ובפרט ע"י עכו"ם שיעשה הקדירה או דלמא יפרחו אותיות השם ולא יהי' רשומן ניכר וכדומה. ומה שצ"ע דלרמב"ם דקורין בחומש כשר א"כ אין כאן ספק ספיקא רק ספק אי יש פסול בחומש שאני רוצה לקרות בו או לא מאי איכפת לן אי נמצא בשאר חומשים פסול או לא הלא אין לפנינו לדון עכשיו אי כל החומשים כשרים או לא ועיין ר"ן גיטין דף ס"ד בשם רמב"ן וצע"ג ואולי להקדים ס"ת אחרת ולא יהי' שייך בו אין מעבירין על המצות ודו"ק. ונפשי תגל מאוד כי בחסדי ד' מצאתי במלאכת הקודש בדף ל"א ששאל לו חתנו הגאון ר' איצק נ"י בסופר שלא קידש א' משמותיו של הקב"ה ואינו יודע באיזה מקום ובאיזה יריעה אם שייך לומר היריעה בטלה ברוב כמו בכל איסורי תורה והשיב לו חותנו בעה"מ מלאכת הקודש ז"ל אני אומר שאין מקום לספק הזה כי השם הנכתב שלא לשם קדושת השם פוסל הס"ת והוה כאלו לא נכתב שם השם וחסר השם במקום ההוא ואיך שייך לומר בזה ביטול וכי מצינו בשום מקום שהחסרון יהי' בטל וכל פעם התוספת בטל כמו החוט שנאבד וכדומה עכ"ל היקר אודה ד' בכל לבבי שזכיתי לכוון לגוף הדין שאין לחסרון ביטול ופלא על כל הגדולים. ואעתיק מה שכתבתי במקו"א על מרן חת"ס ז"ל בסי' רע"ז בד"ה אבל שהשיג על תשובת יד אליהו וסובר אדמ"ו כל הספר או כל החומש נפסל ולא הוה כבלועה בחתיכה חשובה יעו"ש לא אוכל להבין עמקי מרן ז"ל דשאני התם השם האיסור הוא שם בשר בחלב א"כ הוה איסור עצם ולא איסור בלוע דאלו נפרד כל אחד לבדו ג"כ נשאר באיסור עיין בבד"ה ובמשמרת הבית באפשר לסחטו אסור אבל כאן בס"ת הפסול הוא דס"ת שחסר אות אחת לא הוה תורת ד' תמימה הגם שכל הנכתב הוא כשר אבל חסר השלימות להיות ספר תמים עיין פ' הקומץ דף ל' אפשר ס"ת חסר אות אחת יעו"ש וכאשר ישלים האות או ותקן את האות אז נגמר השלימות ומקבל שם ספר תמים ולא שייך לומר נפסל הספר או החומש ע"י הטעות אטו מתחילה הי' לו שם ספר שלם עד שנמצאו בו כל האותיות השייכים לו הלא כל האותיות והתיבות והפרשיות קבלו שם ספר תורת ד' תמימה ואם נפסל אות אין חסרון בכל שאר אותיות שנמצא החסרון הוא בחוץ ממנו ע"י אותיות שלא נמצאו ואיך נימא דבר חשוב לא בטל תכלית הביטול יהי' שיקבל הנתבטל ספר תורת ד' תמימה וחשיבות הזה לא הי' בו קודם הביטל והאותיות והתיבות והפרשיות הנמצאות בהנתבטל במלא צריך ביטול דהא המה בשלימות וחשיבות כמו המבטל א"כ לא הוה רק כבלוע שנמצא בספר אות או תיבה שנתקלקל בעצמו עד שלא יצורף להשלים הספר להיות תמים והוא המבטל דאותו אות או תיבה בא בתערובות והאות הנפסל בעצמו בודאי אין בו חשיבות (ועיין במג"א סי' שח"י) תמצית הדבר מה שאין קורין בו בצבור הוא דלא נתקבצו כל חלקיו כמו בכל דבר מצוה שצריך שיעור וכל זמן שלא נמצא השיעור לא נעשה שלם אבל במה שנמצא לפנינו אין בו גרעון דיקרא עליו שם פסול דעליו בעצמו אין להוסיף שלימות ודו"ק ועל השאלה השנית אין פנאי דברי הדש"ת. הק' חיים סופר: