אור ברסלב
שות מחנה חיים ד › סימן נב

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ד · סימן נב

סימן נא

שאלה סופר שכ' תפילין למכור לכל הבא לקנות ומסר למוכר ספרים חמש זוגות תפילין ובשבוע אח"ז בא הסופר להמוכר ספרים והביא לו חמש זוגות תפילין אחרים וא"ל הרי לך חמש זוגות תחת חמש זוגות שמכרתי לך זה ימים כי שכחתי לקדש השמות שבהם ולבי עלי דוי פן יכשלו על ידי רבים והשיב המוכר ספרים מה אעשה אנכי כהיום מכרתי אותן וקבלתי ריוח נאה ואם אודיע להקונים כדבריך אצרך להחזיר להם המעות ולא יקנו עוד תפילין ממני באשר יהי' לבם נקפם על כשרותי או כשרותך ושאל המוכר ספרים אם צריך לפרסם המכשול כדברי הסופר או לא. תשובה לכאורה פשוט גדול דאינו נאמן כמו דאמרינן בגיטין דף נ"ה סופר שאמר ס"ת שכתבתי לפלוני אזכרות שבו לא כתבתי לשמן אם הס"ת ביד הלוקח נאמן להפסיד שכרו וא"נ לפוסלו והובא להלכה בשו"ע יו"ד סי' רפ"א סעיף ה' וז"ל ס"ת שאמר הסופר לאחר שיצא מידו לא כתבתי האזכרות לשמן א"נ לפוסלו שמא לא נתכוין אלא להפסיד על הלוקח או על זה ששכרו ודומה שאינו מפסיד באמירה זו אלא שכר האזכרות עכ"ל וא"כ ה"ה בתפילין אם אמר אזכרות שבהם לא כתבתי לשמן אינו נאמן לפסלן דהוא סבור שלא יפסיד אלא שכר אזכרות ולא שכר כל הפרשיות בשלמא אם הי' אומר גוילין שלהן לא עבדתי לשמן אז יודע דמפסיד הכל אבל באזכרות טועה בדר' ירמיה שלא יפסיד אלא שכר האזכרות דעיין בחי' רשב"א בגיטין דף נ"ד דאפי' ביריעה אחת או בדף אחד איכא ג"כ חילוק הנ"ל אם אמר גוילין של הדף או היריעה לא עבדתי לשמן נאמן אבל אם אמר האזכרות שבדף או ביריעה לא כתבתי לשמן אינו נאמן דעיקר החילוק אם יש לטעות אי טועה שלא יפסיד רק דבר מועט ממה שבא לפוסלו או שיפסיד כל הדבר שבא לפסול עיי"ש ודו"ק. וחדאי נפשאי שמצאתי הדברים מבוארים ברמב"ם פ"א מה' תפילין ה' ח"י וז"ל ס"ת תפילין ומזוזה שאמר הסופר אחר שיצאו מת"י לא כתבתי האזכרות שבהן לשמן אינו נאמן לפסלן אבל נאמן להפסיד כל שכרו ולמה א"נ לפסלן שמא לא נתכוין אלא להפסיד על הלוקח או ע"ז ששכרו ודומה שאינו מפסיד באמירה זו אלא שכר האזכרות לפיכך אם אמר ס"ת זה או תפילין אלו עורות שלהן אינם מעובדות לשמן מתוך שנאמן על שכרו לפסלן שהרי הכל יודעים שאם אין העורות מעובדין לשמן אין לו שכר כלל עכ"ל הזהב הרי שפתיו ברור מללו אם אומר תפילין או מזוזה האזכרות שבהן לא כתבתי לשמן נאמן להפסיד שכרו ואינו נאמן לפסלן והבן. אמנם כד דייקת הדבר צריך עיון גדול ואבאר בעזה"י דהנה הדברים נפלאים בעיני דהגמ' הזכיר המעשה שהי' בס"ת והרמב"ם ביאר הדברים ג"כ על תפילין ומזוזות וא"כ דרכו של רבינו ב"י בשולחן ערוך להעתיק לשון הרמב"ם כהויתו וכאן בשו"ע סי' רפ"א העתיק לשון הרמב"ם על ס"ת ועזב להעתיק על תפילין ומזוזה והוא פלא גדול. ונלע"ד לבאר בעזה"י כי עמקו מחשבותיו בזה דלכאורה יפלא איך טעה ר' ירמיה לאמור שמפסיד שכר האזכרות ולא שכר כל הס"ת אי נפסל הס"ת ע"י שלא נכתבו האזכרות לשמן א"כ פשיטא דהפסיד שכר כל הס"ת ואי לא נפסל הס"ת עי"כ א"כ למה יפסיד שכר האזכרות ומצאתי אח"כ במרדכי פ' הנזקין שהקשה קו' זו איך סבר ר' ירמיה שלא יפסיד רק אזכרות ממנ"פ אם כשר הס"ת בלי שנכתבו אזכרות לשמן לא יפסיד כלום ואי לא כשר מהכ"ת לא יפסיד כל הספר ותי' דהוא סבור שיעביר עליהם קולמוס ויקדשם עיי"ש וא"כ לכאורה ק' איך ניחא לר' ירמי' שא"נ על הס"ת לפסול הא ינוכה לו שכר לכתוב האזכרות פעם שנית והלוקח לא יפסיד כלום דהא יוכל לצוות לעבור עליו קולמוס ולקדשם א"כ מי הפסיד רק הסופר דהא הלוקח לא יפסיד כלום דבשכר האזכרות אשר ינוכה מהסופר ישלם לסופר אחר להעביר עליו בקולמוס ולקדשו ויהי' נאמן אפי' לפסול הס"ת ודברי מרדכי נפלאים מאוד דא"כ הי' לר' ירמיה להקשות שיהי' נאמן על הס"ת עד שיתוקן האזכרות והסופר הראשון ישלם השכר וצע"ג אמנם לק"מ דזה גופא הי' קושי' ר' ירמי' נהי דמפסיד שכר אזכרות שכר ס"ת כולה מי הפסיד וא"כ מתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן לפסול האזכרות שבס"ת עד שיתוקן בהעברת הקולמוס אך לפ"ז ק' מה דאמר אח"כ שאני התם דטעה בדר' ירמי' ופירש"י שמכוין להקניט חבירו וק' ממנ"פ אי ידע הסופר דס"ת מנומר פסול א"כ נשאר קו' המרדכי עי"כ ידע דיפסיד כל שכר הס"ת ואי דלא ידע הדין דכל הס"ת פסול והאמין דיוכל להעביר עליו קולמוס א"כ מגיע כל ההפסד רק לו שינוכה לו שכר האזכרות ובאותו סכום יתקן הלוקח הס"ת ויהי' נאמן לפסול הס"ת דהא ע"כ אומר אמת וצ"ע. אמנם לק"מ דחיישינן הגם שספר כשר אבל עכ"פ מחזי כמנומר וחפץ הסופר להקניט לחבירו שיהי' לו ס"ת דמחזי כמנומר שלא מזיק לו כי יפסיד הוא שכר האזכרות ולא בעל הס"ת רק דחפץ בהפסד מועט להקניט לחבירו שיהי' לו ס"ת מנומר ועיין רש"י שכ' וז"ל התם א"ל דמשקר ונתכווין להקניט וסבר שלא יפסיד אלא שכר האזכרות כר' ירמיה אבל הכא גבי קלפין דיודע הוא דיפסיד כל שכרו ואתא ואמר אימר קושטא קאמר עכ"ל ראה דרש"י לא נקט דמכוין להפסיד לחבירו דבאמת יודע דלא מפסיד לחבירו ולא מזיקו אלא מקניטו שיהי' לו ס"ת מנומר וא"נ ול"צ להעביר עליו קולמוס ולקדשו ודו"ק. וכ"ז ניחא לרש"י דנקט רק להקניטו אבל מצאתי בנמ"י וז"ל טעה בדר' ירמיה כיון שאין מפסיד אלא שכר אזכרות שאינו אלא אחד ממאה משקר שיפסיד חבירו כל הספר שהוא מכוין להזיקו עוד שם וז"ל הא קפסיד וכו' ואם לא הי' אמת לא הי' אומר כיון שאין מפסיד כ"כ עכ"ל ולדבריו נשאר הקו' במאי טעה ר' ירמיה ממנ"פ אי ידע הסופר דכל הספר פסול א"כ הוא דומה לגוילין ואם סובר כר' ירמיה דמהני העברת הקולמוס א"כ אינו מפסיד כלל לחבירו וצע"ג וכן מבואר ברשב"א שסובר כנמ"י שכ' ג"כ וז"ל וניחא לי' דלפסיד איהו הפסד מועט כי היכא דלפסוד אידך כולה ס"ת עכ"ל וא"כ קשה במאי טעה ר' ירמיה הלא הס"ת אינו שוה כלום וע"כ יפסיד הכל וצע"ג ונלע"ד דחבל ראשונים סוברים דטעה בדר' ירמיה היינו דר' ירמיה סובר דמותר לקרות בס"ת ביחיד רק לא בצבור ועיין בטו"ז סי' רפ"א סק"א וסק"ה אבל ר' אמי סובר כסברת הטו"ז יען דלא ניכר דהס"ת פסול אסור לקרוא בו אפי' ביחידות כמו בביעי ספק טריפה ודו"ק. ובזה עלה בדעתי דין חדש שאם אמר הסופר על תפילין ומזוזות אזכרות שבהן לא כתבתי לשמן נאמן דלא יכול לטעות בדר' ירמיה שיהי' מותר לקרות בו דשם בודאי איכא למיגזר שיבוא לידי מכשול (א) דבשלמא בס"ת אשר מעכב בביתו יהי' ניכר שזה נכתב בתורת חומשין ללמוד ממנו כמו שהעיר ע"ז נקה"כ בסי' רפ"א אבל בודאי אין דרך לכתוב פרשיות תפילין או מזוזה ללמוד מהם ויסבור שהם כשירים לקיים מצות הנחת תפילין ולקבוע מזוזה בבית וצריכה גניזה ודו"ק (ב) הלא בוודאי יאמין שהם כשירים דאין כותבין פרשה לתינוק ללמוד ממנו דתורה חתומה נתנה עיין גיטין דף ס' ועיין ברמב"ם ה' א' מה' ס"ת פו' הכתוב ועתה כתבו לכם את השירה דע"כ כל התורה דאין כותבין פרשיות חוץ שכותב הפרשיות תפילין לעשות מהן חפץ קדושה ולא בתורת פרשה ללמוד ממנה וא"כ בודאי ברוב ימים יאמין שהם תפילין ומזוזה כשרה ופסולין לקרות ומפסיד הכל. שוב התבוננתי דנכון הדבר שטעה הסופר והאמין שמותר ליתן לתינוק להתלמד וגם לא ידע שאסור לכתוב פרשה ללמוד בו לתינוק וגם לא ידע משום דין ודת רק אם אמר דבר שנודע לכל עמי הארץ שאם אין גוילין מעובדין לשמן שלא יקבל שום שכר ולכך דייק הרמב"ם אצל גוילין וז"ל שהכל יודעים שאם אין גוילין מעובדין לשמן אין שכר לו כלל עכ"ל רמז בחכמת לשונו דדוקא אם אמר דבר שנודע איסורו בכל ישראל אז מאמינים לו אבל דבר שלא נודע איסורו בכל ישראל רק תלוי בדינים הגם שסופר ידע הדין שמפסיד כל שכר בכל זאת אנו תולין להקל דלמא אז שכח הדין או מאמין דבעל הבית לא יהי' יודע הדין ואינו נאמן ודו"ק. ואוסיף סברא הא באיסורין אין צריך הגדה בב"ד רק לבעל דבר ונקל שסופר מאמין שבעל הבית אינו יודע הדין ולא יפסיד שכר הכל אבל אם הגוילין אינם מעובדין לשמן הכל יודעים וטעמא דמלתא דמקילין לתלות להקל דהא הסופר אינו נאמן אם יצא כבר מת"י רק אם בבטח עושה לעצמו הפסד גדול בדיבורו אז אנן סהדי שאומר אמת אבל אם יש לתלות שלא ביקש לעשות לעצמו היזק גדול אז ליכא אנן סהדי ונשאר הדבר על הדין שע"א אינו נאמן ולכך כ' הרמב"ם שמא לא נתכווין אלא להפסיד עכ"ל כדמשמע בלשון הגמ' איכא למימר טעי בדר' ירמיה וק"ל. ובזה יתורץ לי קו' גדולה שהקשתי לשיטת הראשונים שטעה בדר' ירמיה שהאמין שמותר להעביר קולמוס וא"כ איך מדמה הרמב"ם תפילין ומזוזות לס"ת דשאני ס"ת דנכתב שלא כסדרן כשר שפיר יכול להעביר עליו קולמוס אבל בתפילין ומזוזות דפסלי שלא כסדרן א"כ איך יעבור עליו קולמוס ומבטל בכתב האחרון הנכתב לשמה את הכתב הראשון הנכתב שלא לשמה עיין תו' גיטין דף נ"ט הלא פסולין מטעם שלא כסדרן והיאך האמין שיפסיד שכר האזכרות וצע"ג: (הג"ה אח"ז זמנים טובא מצאתי בפרמ"ג בפתיחה לסי' ל"ב בד"ה והנה אם כ' תיבה אחת שלא לשם תפילין אי הוי אמרי' דמהני העברת הקולמוס לשמה הי' מקום לספק אי הוי שלא כסדרן או לא אבל ודאי לא מהני העברת הקולמוס ע"ג שלא לשמה דיו ע"ג דיו כמבואר בא"ה סי' קל"א ס"ה וי"א לא פליגי אלא חוששין מיי"ש עכ"ל הרי שהגאון מסופק אי הוי שלא כסדרן ובמקו"א אי"ה אכתוב בזה):

ועוד הקשתי בשלמא הרמב"ם מעתיק דברי הגמ' ואז בזמן כשבא המעשה לר' אמי לא נודע הדין דהא ר' ירמי' טעה בו אבל היאך העתיק בשו"ע שאינו נאמן אם אמר שלא כתב האזכרות לשמן הלא כל סופרים בקיאין עכשיו בדין שאסור להעביר קולמוס דמחזי כמנומר וא"כ יהי' נאמן ואיך סתם בשו"ע שאינו נאמן לפסול הס"ת וצע"ג ולפמ"ש נכון בעזה"י דכיון דאפשר לכל העולם לטעות בזה א"כ סובר הסופר להטעות הבעל הבית ואין אנן סהדי שאומר אמת נשאר על הדין שאין ע"א נאמן בדבר שאין עוד בידו והבן. ובא ברוך ד' ואראך חכמת תורת משה של רמ"א בסי' קכ"ז סעיף ב' שהמחבר כ' וז"ל אם אומר בענין שמפסיד כל שכרו נאמן אפי' אינו בידו ולא א"ל בפעם ראשון שמצא וכ' הרמ"א וז"ל ודוקא שאומר שנאסר היין בדרך שהוא גלוי וידוע לכל שמפסיד שכרו כגון בפשיעה הנזכר אבל אם אמר בדרך שא"ל שטעה הפועל שאינו מפסיד שכרו אעפ"י שמפסידו עפ"י הדין אינו נאמן עכ"ל בשם רבינו ירוחם רמז דדוקא אם אומר פשיעתו בדרך שגלוי לכל שמפסיד שכרו אבל אם אמר בדרך שא"ל שטעה הפועל שאין מפסיד שכרו אעפ"י שמפסיד עפ"י הדין א"נ דעכ"פ ליכא אנן סהדי כיון שהוא דבר שאינו גלוי לכל ודו"ק. והמעיין בלשון ר"י שהובא בב"י יראה שרמז אם טען הפועל דבר שיוכל עכ"פ לטעון אח"כ שלא ידע שיפסיד כל שכרו אינו נאמן אבל אם א"א לטעון שלא ידע שיפסיד כל השכר נאמן עי"ש רמז בזה כיון דאפשר לטעון אח"כ שרצה להפסידו ונותן אמתלא לדבריו שלא ידע שיגרום בזה גם לעצמו הפסד גדול א"נ דאיך נאמר אנן סהדי שאומר אמת אם יכול ליתן אמתלא אח"כ והגם שלא יהי' נאמן באמתלא דאין אדם משים עצמו רשע וגם אין מהני אמתלא באיסור מכל מקום ליכא אנן סהדי שאומר אמת ודו"ק עיין בספר פלס חיים. ודע דדוקא בסופר או פועל ביינ"ס אשר הדבר הי' כבר בידו והי' נאמן אפי' אם הוציא מת"י אם אמר לו בפעם הראשון רק אם לא א"ל בפעם הראשון אז יש ריעותא אם אמת כדבריו הי' מודיע לו וכיון שלא הגיד לו בפעם הראשון א"כ הוא רק מקניט אז אם נודע שמפסיד שכרו אמרינן הגם דלא א"ל מיד קושטא קאמר והא דלא א"ל מיד או דשכח או דהי' לו צער לאבד ממונו זה הוא האמתלא שלא הגיד לו מיד ונאמן כמבואר ברמ"א שאם נותן אמתלא מהני ובמקום שמפסיד נודע אמתלא ממילא אבל מי שלא הי' הדבר בידו אשר הימני' לא אמרינן יען שמפסיד ממון לעצמו יהי' נאמן גם לחבירו ומיושב בזה קו' ט"ז סק"ה מקדושין דף ס"ה יען שהיא אסורה בקרוביו יהי' הוא אסור בקרובותי' ולפמ"ש לק"מ דמעולם לא הי' בידה לאסרו על קרובותיה והבן. וראיתי ברשב"א שנתקשה לאיזה תכלית הקשה ר' אמי ס"ת ביד מי כיון דהימני' לי' שלא עבד הגוילין לשמה אפי' כאשר הי' ביד הלוקח א"כ למה שאל כלל ס"ת ביד מי ועיין בש"ך סי' רפ"א שתי' שהחכים לדעת אם לא כתב בחנם עיי"ש. ונלע"ד דחקר ר' אמי אם הס"ת ביד הסופר לא הי' נאמן והוא דדוקא אם הפועל עושה בטהרות חבירו או לטהר לו יין ואומר שנטמאו או נתנסך בפשיעתו ויפסיד שכרו נאמן דאז בודאי אומר אמת דהא אם יאמינו דבריו לא יתן לו בעל הטהרות או היין את טהרותיו או יינו וע"כ יפסיד שכרו וזה האות שאומר אמת אבל אם הסופר אומר ס"ת שכתבתי לך גוילין שלו לא עבדתי לשמן חיישינן דלמא יש לו קונה א' אשר יחפוץ בס"ת זו שנתן עיניו בו שהוא מהודר ונאה מאוד ואומר לבעה"ב אשר כ' בעבורו שלא עיבד העורות לשמן ולא יקח שכרו וישאר הס"ת בידו וימכור אותו כאות נפשו ולא מבעי' לדעת הש"ך דכשר בו לקרות ביחידות א"כ יעכב אותו הסופר בביתו ואחר ימים ימכור אותו כאות נפשו שהוא יודע שהוא ס"ת כשר ואפי' לדעת הט"ז סי' רפ"א דאסור לקרות בו ביחידות וצריך גניזה פן יכשול ברוב ימים אבל עכ"פ הכי הב"ד יזדקק ליקח הספר ממנו ולגנזו בסתר אהלם דאין הב"ד נזקקין לגנוז דברי' אסורים ויהי' נשאר בידו כדי לגנוז והוא ילך וימכור אותו במקום אחר וא"כ א"נ אם הס"ת בידו ולכן שאל ס"ת ביד מי והשיב לו ביד לוקח אז אמר מתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן לפסול ס"ת דממנ"פ אם מותר לקרות בו אז יעכב הלוקח וישלם לו רק דמי חומשים כמבואר בטו"ז ואם פסול לקרות בו אינו שוה כלום לסופר ויגנוז אותו הלוקח אשר הס"ת בא לידו ודו"ק ולו יהי' שהדין נותן שיוכל הב"ד או הבעה"ב לתבוע ממנו הס"ת ויותן לו שכר חומשין וס"ת יהי' ללוקח או אם צריך גניזה יבקש הב"ד הס"ת לגנזו שלא יכשלו בו דורות הבאים עכ"פ אין הדבר הזה גלוי וידוע לכל והאמין הסופר שיעכב הס"ת בביתו וימכרנו אח"כ וליכא אנן סהדי דאומר אמת וא"נ וק"ל. ואם תשיב אם עדיין בידו נאמן בלא מתוך שנאמן להפסיד שכרו רק יען שבידו ז"א דאם כבר נעבדו הגוילין לשמה א"א לעשות שלא יהי' לשמן בשלמא באזכרות תי' רשב"א שיכול לגרור האזכרות ולכתוב שלא לשמה אבל בגוילין לא שייך למימר הכי ולרא"ש שסובר בידו בתורת בעלים הגם שלא יכול לעשות שפיר הוצרך הרא"ש לומר ששאל ס"ת ביד מי שלא לטעות שצריך להיות דוקא ביד סופר אבל לרשב"א דסובר דבידו מכח שבידו לעשות וא"כ תינח באזכרות יכול ליטול ולכתוב שלא לשמה אבל בגוילין שא"א לעשות א"כ אפי' בידו א"נ חוץ אם יפסיד שכרו ואם הס"ת ביד מוכר יש לחוש שאינו מפסיד וא"נ ומלשון הרשב"א שכ' וז"ל תמיה לי למאי אצטריך לי' למבעי' הכי דכיון דהימני' אעפ"י שס"ת ביד הלוקח כ"ש דמהימן אי הוי הס"ת ביד מוכר ושמא אגב גררא קמ"ל דאע"ג דס"ת ביד הלוקח נאמן ולא פליגי בין דר' אמי להאי כדמקשינן התם טעי בדר' ירמיה הכא פסיד כולה אגרא עכ"ל משמע דאם הס"ת ביד המוכר בוודאי נאמן מכח כ"ש ולפמ"ש הלא אין בידו לעשות שיהי' הגוילין שלא לשמה וא"נ דכאן לא שייך מתוך שנאמן להפסיד שכרו דהא בידו למכור אותו לכל אשר יחפוץ וצע"ג ואפשר כיון דהוא ספק אם אומר אמת ויש לעורות חזקת פסולין לס"ת חוץ אם יעובדו לשמה וחזקה שסופר עביד לשמה אין כאן דהוא אומר שאין לו שכר ולא יחפוץ להוציא דבר שאיני מתוקן ופסול הס"ת הגם שאינו בידו לפסול עוד דמידי ספיקא לא נפקא ודו"ק. תמצית הדברים דאפי' בתפילין אשר פסול אם נכתב שלא כסדרן אפ"ה כיון שאומר הסופר אזכרות שלהן לא כתבתי לשמן א"נ דלאו כ"ע ידעו דלא מהני העברת הקולמוס שלא כסדרן והגם שהביא לו תפילין אחרים תחתיהם חיישינן דלמא הסופר יחפוץ בראשונים אשר הם טובים מאלו ואינו נאמן לפסול התפילין אפי' אם הם עדיין ביד המוכר ספרים ודו"ק. וחקרתי עוד טעם שלא יהי' נאמן הסופר והוא דבחידושי דרשתי לדעת טעם הדבר דנקט ר' אמי מתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן לפסול ס"ת ולא אמר מתוך שמזיק לעצמו נאמן להזיק לחבירו ויהי' נ"מ אם יבוא א' ויאמר נסכתי יינך או טמאתי טהרותיך בפשיעה יהי' נאמן והארכתי שם בדבר חדש בעזה"י. דהנה אם הסופר בא ואמר גוילין שלו לא עבדתי לשמן אשר גלוי וידוע דאין לו שכר א"כ ראשית דיבורו לא בא לקום על איש להפסיד ממונו רק בא לגלות ולהעיד על ממונו שלא יוכל ליקח שכר תשלומין אשר עבד הגוילין וכ' ס"ת ועל ממונו בוודאי נאמן דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי ולא עוד שחפץ לגדור בעדו שלא יעשה גזילה להוציא ממון מחבירו שלא כדין של תורה והגם שאומר כנגד חזקת הסופרים שמעבדין גוילין לס"ת לשמן כאילו אנן סהדי בדבר בכ"ז אפי' אם ואמרו עדים אכל חלב בשוגג והוא אומר מזיד נאמן דהגם דמשים עצמו רשע נאמן דלא חפץ להביא חולין בעזרה עיין תו' ב"מ דף ג' ד"ה מה אם ירצה לומר מכ"ש הכא שאינו רוצה ליקח בגזילה תשלומי עבודתו ונאמן להפסיד שכרו זה הוא התחלת עדותו אז נאמן ממילא שיהי' הס"ת פסול (כמו הסברת נמ"י בדין אם אומרת מת בעלי תרשוני לינשא נאמנת וגבתה גם כתובתה) ולא שייך הא התורה אמרה לא יקום ע"א באיש להפסיד ממון חבירו דהא הוא לא קם על חבירו רק על עצמו כי בו על עצמו מתחיל דיבורו שאין לו לתבוע שכר אבל אם א' בא ואמר אני טמאתי טהרותיך או נסכתי יינך וחפץ לשלם אינו נאמן יען כי שם צריך להתחיל ולהעיד אני מחויב לשלם יען שגרמתי לך שיינך אסור בהנאה אז התשלומין סיבה יען שהיין אסור בהנאה אמרינן בהיפך לא יקום ע"א באיש להפסיד ממונו אפי' אם יחפוץ לשלם לו כי הבעל היין משיבו לא מדובשך ולא מעוקצך אני חפץ בגוף היין שלי ולא בתשלומין שלך וא"נ אבל בסופר הוא בא להעיד שאין לו לתבוע שכר שאינו חפץ לגזול ונאמן על עצמו ומתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן לפסול ס"ת ולא מתוך שנאמן להזיק לעצמו נאמן להזיק לחבירו ולכן איש אחר שאינו פועל אינו נאמן הגם שרוצה לשלם ושם ביארתי בעזה"י וה"ה כאן כיון שמכר התפילין ולקח דמי מחירם והוא בא ליתן תפילין אחרים תחתיהם אינו נאמן ודו"ק. והוספתי עוד לחקור דשם בגוילין נאמן יען דעכ"פ הוא הימני' מתחלה ואם הי' אומר בפעם הראשון הי' נאמן ורק יען דלא אמר בפ"א חיישינן דמשקר וא"כ אם מפסיד שכרו אין כאן ריעותא ונשאר הוא בנאמנותו אבל אם מכרם כבר אז הגם דהוא הלוקח מן הסופר הימני' דצוה לו לעשות לו תפילין אבל הלוקחים מן המוכר ספרים לא הימנוהו לי' ואינו נאמן להזיק ללוקחים מן המוכר ספרים ודו"ק. שוב ראיתי בשבות יעקב ח"ב סי' ע"א שאם מכר היין לאחרים אינו נאמן הפועל יען דמזיק לו ממון היינו הריוח ולא יקום ע"א באיש הגם שהוא לא סמך ע"ז רק ביי"נ דרבנן ולא באיסור דאורייתא עיי"ש עכ"פ הוא סניף להיתרים שבררתי שיפה הורתי שתפילין מותרים ול"צ המוכר ספרים לחוש לדברי הסופר ואם הוא יודע האמת ילך ויתרפס אם ידועים אותן אנשים שלקחו ויתודה חטאתו אולי יאמינו לו ויחליפו התפילין אבל משורת הדין אינו נאמן כנלע"ד. הק' חיים סופר:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה