שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ד · סימן נ
שמחת החג עם ברכת שמים מעל יבוא לראש גבר באחיו כהן שדעתו יפה במאור התורה שבילי פוסקים ונתיבות תשובות גדולי ישראל מונחים פתוחים לפניו חו"ב כמהו' ר' דוד הכהן נ"י סופר סת"ם בק"ק קוטב יע"א בפולין. אחד"ש אודיעהו כי שאלתו הגדולה עם בקיאות וחריצות פלפולו קבלתי לפני ר"ה רק מלבד משא דבר ד' אשר עלי נוסף לי עוד בשורה בעוה"ר בטוב ישמע כי בצום גדלי' מתה אחותי החשובה מ' מלכה ע"ה ה' הצדיק בכל דרכיו ואחרי יוכ"פ אמרתי בלבי חכז"ל אמרו ויהי ממחרת מחרת יוכ"פ ישב משה ולמד לישראל על כן עיינתי מעט בשאלה ואודיעהו מחשבותי ועל פלפולו לא אוכל לעיין כעת. שאלה סופר א' שכבר כתב כמה ס"ת ובכלם לא כ' השם יו"ד ה"א שבסוף עזי וזמרת בפ' בשלח לשם קדושה כלל יען שלא ידע אם זה שם קדוש רק הי' סבור שהוא תיבה פשוטה של חול וע"כ לא הבדיל בין הקודש ובין החול לכן באתי לשאול את פי הדר"ג נ"י מה דינם של הס"ת הללו ואופן תיקונם ומה דינם של כל הסתו"מ הזה עד עכשיו ומה דינו של הסופר הזה בעצמו עכ"ל. תשובה אדבר בעז"ה כאשר יתן ד' בפי על דין הספרים ואקדים חקירה אחת אם יש נאמנות לסופר לפסול הס"ת והתפילין שיצאו מתחת ידו בתורת קדושת החפץ ולדעתי הוא שורש גדול בעז"ה בנידן שלפנינו. הנה בא"ח סי' ל"ט סעיף ט' כ' המחבר וז"ל לקח ממי שאינו מומחה צריך לבדקן לקח ממנו מאה קציצות בודק מהם שלשה קציצות שתים של ראש וא' של יד או שתים של יד וא' של ראש אם מצאן כשרים הוחזק זה האיש והרי כולם כשרים ואין השאר צריך בדיקה עכ"ל וכ' המג"א בס"ק י"ב וז"ל בודק ולא חיישינן שמא עיבדן שלא לשמן דהכל בקיאין בזה (תוס') עכ"ל ונפלאת בעיני מאד מה מהני דהכל בקיאין בעיבוד לשמה הלא אין מספר לדינים אשר צריך להיות הסופר נזהר בפרט בכתיבה לשם קדושת תפילין וקדושת אזכרות ולמה לא חיישינן שלא הי' הסופר בקי בהן וצע"ג. ואמרתי דבר חדש בעז"ה השם תפילין נתהוה על ידי שני פעולות (א) קדושת הקלף לעשות פעולת עיבוד בהעור לשם קדושה (ב) קדושת הכתב שפעולת הכתיבת פרשיות יהי' נכתבים לשם קדושה וההבדל ביניהם הוא שלהעור יש חזקת קמאי שמקדם היתה העור בעולם בלי שם קדושה דבשעת ההפשט מן הבשר לא היתה בקדושה אך בכתב ליכא חזקת קמאי דלמא מרגע שנעשה אותיות נתהוה בקדושה הגם שאפשר שנציירו האותיות בלי מחשבה לקדשם עכ"פ ליכא בעולם חזקת קמא שלא נתקדשו כמובן. ומעתה אם אנו רוצים להכשיר תפילין אשר לא ידענו אם נעשו כדת להיות כלי קודש אין לחוש שמא לא נכתבו בהכשר לשם קדושת תפילין או שמא לא נכתבו כסדרן אשר מעכב בתפילין או שמא נעשה חק תוכות וכדומה דאזלי' בתר הרוב אנשים אשר נשאו לבם לקרב לעשות מלאכות תפילין המה יודעים איך עושים כתיבות תפילין ולולא דלמד לא הי' נגש להתעסק להכשיל רבים כמו דאמרינן רוב מצוין אצל שחיטה מומחים הם ורוב העוסקים בניקר הגיד מומחין הם יעיין ברא"ש חולין בשם ראב"ד ורוב העוסקים לעשות מקוה הם מומחים יעיין בב"י ה' מקוואות סי' ר"א וסמכי' על רוב העוסקים בתפילין הם מומחים דנעשה בהכשר רק כנגד עיבוד העור דהי' חזקה קמייתא דהיתה פ"א בלא קדושה ויש חזקת קמא כנגד הרוב הוצרך תוס' לחדש דהכל בקיאין בזה דצריך להיות העור נעבד לשמן ולא הוה רוב בלבד אלא כל ולא חיישינן על שהי' חזקת קמא על העור וכל סופר לא יקרב אל מלאכת הקודש אלא אם יודע שנעבד העור בקדושה אבל על פסולים אשר יכולים לבוא ע"י הכתיבה ליכא קושיא דאין כאן חזקה המתנגדת וסמכינן על הרוב דכתיב אחרי רבים להטות ומשם ילפינן לילך בתר רוב ודו"ק. שוב נפל ברעיוני שרמב"ן במלחמות בסוכה פ"א השיב על בעה"מ דסובר דכתיבת תפילין וכתיבת ס"ת לכ"ע בעינן לשמה שהיא גוף הקדושה יעו"ש ורמב"ן השיג עליו דתפילין לא צריך כתיבה לשמה דבס"ת כתיב לכם וצריך כתיבה לשמה אבל בתפילין לא כתיב לכם והביא ראי' מגמ' הנ"ל אם צריכין אנו לבדוק בעבור טעות בכתב ולא חוששים דלמא לא הי' עיבוד לשמה או כתיבה לשמה והאריך עוד בקו' דלמא קטן כתבן או שמא להתלמד כתבן או דלמא לשם מזוזה כתבן ופסולין לתפילין אלא בודאי אין תפילין צריכים עיבוד וכתיבה לשמה ומסיים שהלכה רופפת אבל הכל מודים דמצוה מן המובחר שיהי' לשמה יעו"ש. ולפמ"ש יש הבדל גדול דהחששות אשר יתחדשו ע"י הכתב סמכינן על הרוב המצוין אצל מלאכות הקודש לתקן תפילין מומחים הם ואזלינן בתר הרוב ולא חיישינן על המיעוט כלל דמי שכותב להתלמד ישמור עצמו שלא תצא מכשול מידו וליכא לברורי וסמכינן על הרוב אבל לבדוק אם אינם נכתבים בטעות הא איכא לברורי וצריכין לחוש על המיעוט ולברר אבל אם בדקנו ומצינו שנכתבים כדת וכדין שוב סמכינן דרוב הכותבים תפילין הם מומחין ויראי ד' וגדולים ויוצדקו דברי בעה"מ וכן הלכה באמת ורק על חשש עיבוד נכון דברי תוס' דכל המומחין נזהרין שלא לכתוב אא"כ ידעו שהקלף נעבד לשמה ודו"ק. והגם שהארכתי במקו"א דלפי דברי נב"י דחידש כלל גדול דלא אמרינן בס"ס היכא דאיכא לברורי מבררינן אלא דוקא אם בידינו לברר או איסור ברור או היתר ברור אבל אין אנו צריכין לברר אם יהי' נשאר ספק אחד ויהי' אח"כ ספק לחומרא יעו"ש ה"ה נ"ל כלל זה ברוב הגם דאמרי' היכא דאיכא לברורי מבררינן ולא סמכינן על הרוב זה דווקא אם אחר כך לא נצרך לסמוך על הרוב אבל אם בכל אופן נצרך לסמוך גם אח"כ על הרוב סומכין מיד על הרוב וה"ה כאן נימא הלא אפי' אם נמצא בלי טעות ע"כ נסמוך על הרוב לענין הכתיבה לשמה ושאר פסולין ונסמוך מיד על הרוב וצע"ג. זה לק"מ בשלמא מי ששחט או ניקר גיד או המשיך מים למקוה אמרינן כיון שאדם נשא לבו למלאכת תיקון איסור בודאי הוא מומחה על כך דאם לא הי' מונע עצמו מלעסוק בו אבל בתפילין אמרינן בהיפך דלמא באמת הכותב עשה להתלמד וכדומה וכתב בחסירות ויתרות שיהי' ניכר שלא כתב תפילין דהא הניח לפנינו רושם ניכר שנדע שהכתב הנ"ל לא הוא כתב תפילין שהרי פרש רשת לצוד בו כל רמאים אבל השוחט או מנקר או הממלא מים שלא הניח רושם להכיר א"כ בודאי לא הי' קרב לעשות מעשה שחיטה ומעשה ניקר או מעשה מילא מקוה אם לא שעשה בהכשר וזה סברא עמוקה בעז"ה ולכן לא חיישינן דלמא כתב על קלף שאינו מעובד דא"כ לא הניח מקום להכיר שהפרשיות פסולות וגם לא חיישינן שמא כתב להתלמד דא"כ לא הניח מקום להכיר אבל בחסירות ויתירות דהניח מקום להכיר דלא יבוא מכשול ואיך נסמוך על הרוב אם לא נבדוק מתחילה דלמא מצודתו של המומחה פרוסה שלא יכשלו בני אדם ומה שאנו סומכין על הרוב היינו אם עכ"פ ראינו שנחתכו הסימנים ויוכל להיות שחיטה וה"ה אם ראינו ניקר בגיד שיוכל להיות מנוקר וכן יוכל להיות מ' סאה מים שהמקוה נתמלאה בכשרות אבל עכ"פ צריכים אנו לבדוק אם יש כאן מעשה ראוי לשם שחיטה או ניקר או מקוה וה"ה כאן נבדוק אולי אין כאן מקום לתלות לאמור שהפרשיות הנ"ל נעשו בהכשר וראוי למצות תפילין וזה נכון מאוד בעז"ה. ועוד דאם יש עכ"פ צד אחד דיוכל להיות מבורר איסור צריך לברר הגם שיכול להיות נשאר צד דלא נוכל לברר אבל אם ספק אחד ישאר בודאי אז חידש הנב"י דלא צריך לברר בס"ס וה"ה ברוב לא צריך לברר באופן זה דיהי' נשאר עכ"פ רוב להתיר אז מיד סמכינן על הרוב ואכ"מ להאריך. תמצית הדברים אם נראה ונגלה שאין טעות בכתיבה שוב אין חשש דלמא נעשה פיסול בגוף הכתיבה דיש חזקת כשרות שלא יקרב איש להתעסק בהכנת חפץ אשר יכשלו על ידו רבים מבני ישראל ומדראינו שקרב בודאי הוא מומחה ודו"ק. ולפ"ז אומר אני דבר חדש אם כבר נתחזק הס"ת או התו"מ בחזקת חפץ קדוש כי הי' סומכים על הרוב כל הנושא לבו להיות כותב ס"ת ותו"מ הוא יודע לכתוב להיות ס"ת כשר ותו"מ כשרים והי' מברכים עליהם ויצאו החפצים בהיתר שוב אין ע"א נאמן להוציא החפצים מחזקת היתר ועיין ט"ז סי' ח"י ביו"ד דמה שנתחזק בהיתר אפי' נמצא אח"כ ריעותא בסכין תלינן דאח"כ נפגמה ויעיין בתב"ש שם שמביא ראי' לט"ז מגמ' מכתובות דף כ"ד דכבר זכו הבעלים בזכות זה יעו"ש כי מתוק מכ"ש בנ"ד דלא נאמן ע"א לפסול ממון בעלים אשר כבר מוחזק בידם זכות חפץ קדושה וגם ממון דס"ת ותפילין הוא ממון יעיין במ"ל על מי שהזיק אתרוג של חבירו דצריך לשלם לו כל שווי' דאתרוג הוא ממון למכור יעו"ש ה"ה ס"ת ותפילין הן ממון למכור ואין ע"א קם להפסיד ממון חבירו דכתיב לא יקום ע"א באיש לכל עון ולכל חטאת יעיין בש"ך יו"ד סי' קכ"ז ס"ק ג' ודו"ק (הן אמת דיש לי אריכות דברים במקו"א אם מתחילה סמכנו על הרוב לא שייך כבר יצא בהיתר יעיין בספרי מ"ח ח"ר סי' ל"ו שהערותי על סברא הנ"ל אבל בנ"ד דהי' לנו לדון מתחילה אם ראוי לסמוך ולברך על ספריו ותפיליו וסמכינן על חזקת כשרות וק"ל). ואומר אני ק"ו מה התם דיש הדין דאם סכין לפנינו צריך לבדוק אעפ"כ אם יצא בהיתר תלינן דכבר הוחזק בהיתר מכ"ש כאן דכבר נתחזקו הס"ת ותפילין מכח רוב מצוין בכתיבת ס"ת ותפילין מומחין וסמכינן אפי' לכתחילה דנתחזק בהיתר ואין ע"א נאמן להפסיד ממון בעלים ודברי סופר שאומר שלא קידש הם כלא נחשב בעינינו ודו"ק. ולכאורה תלי' בפלוגתא דהרא"ה עם הרשב"א דעל הקו' איך סמכינן על הרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הלא יש מיעוט דאינו מומחין ונסמוך מיעוט לחזקה והוה פלגא ופלגא כ' הרא"ה בב"ה בה' שחיטה וז"ל ולאו דווקא רוב אלא כל מצוין אומרי' שאין לך מצוי אצל שחיטה לעולם אלא מומחה והאי דנקט רוב אשגרת לישן הוא בגמ' וטעמא דמילתא דכל המצוין אצל שחוטה סומכין אנו לומר שהם מומחים לפי שדבר מפורסם הוא בישראל ואפי' אצל עם הארץ שהנבילה אסורה וכן אבמה"ח ואין תקנה בזה אלא בשחיטה הלכך אין אדם מישראל נזקק לשחוט לעולם אלא א"כ יודע ה' שחיטה ואלו הדברים קלורין לעינים עכ"ל וה"ה אני אומר דכל ישראל יודע חטא דלא תשא את ד' אלקיך לשוא ח"ו ואין אדם מישראל נזקק לעשות ס"ת ותפילין אא"כ יודע ה' סופרים (ועיין מחה"ש סי' ל"ט סקי"ג דגם ה' כתיבת ס"ת מרובים דומים לה' שחיטה מרובים יעו"ש) וא"כ מסתבר דכמו שאין השוחט נאמן אם כבר הי' הבעה"ב אכל משחיטתו זה זמן זמנים טובא לאמור שלא ידע שה' הלכות שחיטה פוסלים גם בתרנגול למשל מי יאמין לו נאסור הבשר אשר ביד בעה"ב ה"ה הסופר אינו נאמן שלא ידע לקדש את השם דחזקה מי שכותב ס"ת ותו"מ יודע שהשם ק"ה הוא קודש וצריך לקדש אותו ואיך נאמן לומר שלא קידש את השם והגם דמחמירים בשוחט שלא נטל קבלה ואינו יודע עיקרי הל' שחיטה שאני התם דלמא לא למד כלל רק ראה שחותכים בצוואר וחתך גם הוא בצוואר אבל סופר הנ"ל שלמד ה' כתיבה ויודע לכתוב האותיות כתקונן וגם יודע שצריך הסופר לקדש את השמות ויודע כמה וכמה דינים רק אומר שלא קידש את השם בפסוק עזי וזמרת וגו' בודאי אינו נאמן כלל דכל הלומד הל' סופרים אינו מתחיל לכתוב סת"ם בלי שלמד הדינים ולדעת השמות אשר יקדש אותם הא למה זה דומה לשוחט שיודע הל' שחיטה רק יאמר שלא ידע שהם נוהגים בעוף תרנגול ודו"ק. אמנם לשיטת רשב"א במשמרת דסובר הטעם דגם מן המיעוט שאינם יודעים אפשר דשחטו שפיר והיה החשש שמא השחיטה נבילה מיעוטא דמיעוטא יעו"ש וזה שייך בשחיטה אבל בסופר בוודאי אם לא ידע דשם ק"ה צריך כתיבה לשם אזכרה ליכא לתלות דשמא קידש לשם אזכרה דמהכ"ת יהי' לו לקדש שם חול לפי דעתו לשם קודש הלא לא נכון לקדש שם חול במחשבת קודש כנודע בספרים הרומזים בגבוה מעל גבוה שאסור להוסיף מחשבות אזכרות על שאר תיבות וגם בלא"ה השכל גוזר שלא קידש חול לשם קודש וא"כ א"א לסמוך על הרוב העוסקים במלאכת סת"מ מומחין אם לא נטל קבלה והגם דעדיין נשאר סברא שרמזתי כיון דיודע הדין דהשמות קודש אינו נאמן לומר שלא הי' יודע על שם ק"ה כשם שאין השוחט נאמן שלא ידע שגם בתרנגול יש ה' הלכות שחיטה מ"מ אולי יש לפקפק כיון דנגלה ריעותא דלא ידע ניחש על למפרע ונאמין לו דלא ידע דשם ק"ה קודש ומברר דהוא מן המיעוט שאינם מומחין לגמרי. בכל זאת אפי' לרשב"א ליכא חשש דכבר חידש התב"ש בשמ"ח סי' א' סעיף י"ז וז"ל אם יודע כל הל' שחיטה רק בדין אחד הוא שוגה ואומר מותר על האסור דבין נטל קבלה בין לא נטל יש לאסור שחיטתו איזה ימים למפרע כדי להחמיר באיסורי דאורייתא ולהתיר מקודם זה משום ס"ס הנזכר וכו' וגם בלא נטל קבלה אין אומרים מסתבר דמעולם לא ידע כיון דיודע כל ההלכות עדיין הוא בכלל רוב מצוין עכ"ל הרי כיון שיודע רוב ה' הוה בלא נטל קבלה כאלו נטל קבלה וה"ה בסופר הנ"ל שיודע רוב הנ' סופרים אפי' לא נטל קבלה והגם דתב"ש החמיר שם על איזה זמן היינו דיש חזקת איסור מקודם וגם שם לא הוה רק להחמיר אבל לא להביא כתבי קודש שהי' בהכשר לידי פסול ודו"ק. ואוסיף נופך במה שחקרתי במקו"א אם השוחט אינו יודע הדין ואומר על אסור מותר אשר עכ"פ נמצא פלוגתא בדין זה שיש מי שמתיר רק הדין נפסק לאסור אז יש לחוש בלא נטל קבלה דלמא מעולם לא ידע הדין לאסור הגם שאנו רואים שיודע הרבה דינים על בורין אעפ"כ כיון שלא נטל קבלה א"כ חיישינן על מיעוט דינים שלא ידע אותה מעולם (חוץ אם יודע הכל רק על דין אחד טועה כדברי התב"ש שהבאתי) אבל אם שוחט יודע דינים הרבה בהל' שחיטה ועל דין אשר אין בו פלוגתא כגון שצריך לשחוט הרוב סימן אומר שדי בשליש סימן בוודאי אינו נאמן דלצעורי הוא מכווין דמהכ"ת דלא ידע דין אשר אין פלוגתא כלל כיון שיודע הלכות על בורין אשר יש בהם פלוגתא מכ"ש שיודע דין פשוט אשר כל המתחילים ללמוד יודעים דין הנ"ל בודאי גם הוא ידע ושכח ויש לי בזה אריכות הערות (ויעיין בפרמ"ג ובקיבוץ דינים של יד אפרים ביו"ד סי' א' בשם יעב"ץ ובשם ר"י בי רב). וכן אני אומר הגם שיש פלוגתא בפסחים דף קי"ז על פסוק כי יד על כס ק"ה אם ק"ה קודש או חול אבל על ק"ה בפסוק עזי וזמרת לא הי' פלוגתא דהוא קודש ועיין באריכות בתיו"ט פ"ד דסוכה מ"ה על דברי כף נחת ויש"ש דבריו נעמו מאוד א"כ ק"ה שבפסוק זה מוסכם לכ"ע דהוא קודש מהכ"ת להאמין שלא ידע סופר כי שם ק"ה בפסוק זה קודש לכ"ע ואינו נאמן דלצעורי קמכווין דאטו הסופר הזה לא למד בינקותא רש"י בתורה שם שכ' וז"ל וזמרת דבוק הוא לתיבת השם עכ"ל וממילא ידע פ"א שתיבת ק"ה הוא שם קודש והוה כאלו נטל קבלה על שם זה ומכ"ש שנעשה סופר וידע שהשם צריך קידש אומר שלא קידש רק לצעורי' כי הוא יודע למי כתב ס"ת כנלע"ד לנכון ברור. ומצאתי להגאון ש"ש שמעתא ו' פ"ז שנתקשה למה השליח נאמן שקידש האשה ואמר לי ואח"כ אומר שרצה לקדש למשלח דנאמן דלפי דבריו עוקר החזקה כמבואר בתשובת מיימוני א"כ למה לא יהי' הסופר נאמן אם הס"ת ביד הלוקח שאומר שלא כתב האזכרות לשמו הלא עוקר החזקה שמעולם לא הי' הספר כשר ותי' שיש ב' מיני חזקות חזקה קמייתא וחזקת הוחזק לפנינו וחזקה שהוחזק לפנינו עדיף מחזקת קמא ומסיים וז"ל מש"ה בס"ת שהוחזק לפנינו בחזקת כשרות כיון דכל הסופרים כותבים ספריהם לשמו ומש"ה הוחזק הס"ת בחזקת כשר ומש"ה אין ע"א נאמן להוציא מחזקה אבל בהך דתשובת מיימוני בשליח שטעה ואמר לי וחזר ואמר שטעה דמעולם לא הוחזק לפנינו בחזקת א"א דכיון דאפשר שטעה וכמ"ש בתשובת מיימוני דאדרבה כיון דאמר בתחילה שרצה לקדש למשלחו א"כ מיקרי לא הוחזק לפנינו וגם חזקת קמא ליכא לדברי העד מש"ה נאמן עכ"ל דבריו מאירים כשמש בצהרים כיון דמתחילה הי' סומכין על חזקת סופרים שכותבים לשמו א"כ נתהוה חזקה שהס"ת כשר א"כ שוב אין ע"א נאמן להוציא מחזקתו אשר נתהוה מכח סתם סופר כותב אזכרות לשמו ודו"ק וממילא אני אומר סתם סופר דורש לדעת איזה שמות המה קדושים ונתחזק הספר שכל השמות הצריכים קדושה נתקדשו א"כ אין הסופר נאמן להוציא מחזקתו לומר ששם ק"ה בפסוק וזמרת לא התקדש ודו"ק (ויעיין רשב"א בגיטין שם). ועלה בדעתו דשאני אם הסופר אומר שידע שאזכרות צריכין קידש ואף על פי כן מעל באומנותו שלא קידש האזכרות אז אינו נאמן שחזקה על חבר שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן כיון שהוא חבר מלומד בדינים אינו נאמן לעשות עצמו רשע כנגד חזקת כשרות וחזקת אומן אין מרע אומנתו ועיין רש"י בכתובות דף כ' בטעם דאאמע"ר דהוא נגד חזקה יעו"ש) אבל אם אומר אדם שהוא אינו יודע הדין והי' שוגג באומר מותר ועי' ט"ז יו"ד סי' צ"ט על זה לא היה מעולם חזקת הספר דכל החזקה היה שהסופר בודאי עשה כדין וכדת אשר ידע שצריך לעשות אבל אם מעולם לא הי' חזקה על הספר רק מכח סתם סופר הוא מרוב בקיאים א"כ נאמן הוא להגיד על עצמו שהי' מן המיעוט שאינו בקי בדינים לברר המיעוט מן הרוב (ועיין ר"ן קדושין דף ס"ד לברר שהוא האיש המותר בה) זה שיבוש דאיש נאמן לברר שהוא לא הי' מעולם בכלל הרוב אם לא עשה מעשה לכנוס באותו רוב וכמו אם בא אחד ואמר שהוא כהן נאמן הגם שרוב מחזיקים בתורה המה רק ישראלים אבל כאן שעשה מעשה להחזיק עצמו מן סופרים היודעים דהא כתב סתו"מ ומכר אותם בודאי אינו נאמן על עצמו שלא הי' מומחה לדעת ששם ק"ה בפסוק עזי וזמרת הוא קודש אשר תינוקות בית רבן ידעו ונשאר בכלל רוב מומחים ומה שאומר שלא קידש את השם ק"ה אומר לצעורי פטומי מילי בעלמא ודו"ק. ואחר שכתבתי זה האיר ד' עיני שמצאתי בחדושי רמב"ן גיטין דף נ"ג שכ' וז"ל וראב"ד ז"ל כ' נ"ל דלאביי אם א"ל בשעה שיוצא מתחת ידו כל שבידו קרינן בי' ומהימן ואי לא א"ל בהאי שעתא לא מהימן כיון דפועל הוא בשעה שהמלאכה יוצא מת"י הו"ל למימר ואם אמר אחר מכאן אינו נאמן דלצעורי קאמר עכ"ל הרי שפתיו ברור מללו דאינו נאמן לאחר מכאן משום דלצעורי קמכווין וה"ה בנ"ד דלא נאמן ואומר לצעורי לחבריו ודו"ק וידעתי שיש לחקור שעושה דרך תשובה יהי' נאמן שכבר הלכו בכעין זה בשוחט אבל בכאן לפסול ס"ת ותפילין ומזוזות יש ללמד להעם שלא להאמין כי רחוק מהשכל ששכח לדעת שתיבת ק"ה הוא שם קדוש ויעיין ברמ"א ובש"ך יו"ד סי' קכ"ז ובאחרונים שם וק"ל. עוד הערה אחת דבנ"ד לא מעלה אפי' נטל קבלה מחכם דדרך החכם לשאול דינים ולו ששאל אותו כל הדינים וכאשר שאל אם צריך איזה יתרון בכתיבות השמות השיב לו דצריך לקדש אותו בקדושת השם אבל בודאי לא שאל ממנו לפרט לו כל השמות שבתורה אשר צריכים קודש והלא החכם יודע דק"ה הוא כמו שאר שמות ולא בחן אותו לחקור אם ק"ה הוא שם קדוש ומהכ"ת לשאול על זה בשלמא לדברי כף נחת ויש"ש שהבאתי דסוברים על כס ק"ה חול אפשר ששאלו אותו החכם איזה שם ק"ה יקדש אבל לדברי תיו"ט וכן רוב אחרונים דכל שני פעמים ק"ה בפ' בשלח קודש א"כ בודאי המה נכללים בשאר שמות ולא נשאל עליו כלל ואולי נשאל מהחכם איזה שם ק"ה יקדש כדי להשמיע מפיו הדין ששניהם צריכים קודש ודו"ק. ואיידי דאיירי בענין אם נאמן לעשות עצמו רשע אם יאמר שבא להציל לאחרים אשר בזה יש סתירות גדולות בראשונים ואחרונים הערותי דבר חדש בעז"ה אם אומר רשעתו טרם שנכשל בו אחרים כגון בכהן שפיגל או אשה אומרת שזנתה וכדומה נ"ל דנאמן שמגלה הגם שחטא נגד ד' בכל זאת נשאר בחזקתו הראשון שלא להיות כירבעם חטא ומחטיא רבים דעכ"פ נשאר בחזקת קמאי חזקת צדקת שחוטא נפשו ולא חוטא ולא לו אבל אם אומר שחטא וגם החטיא לרבים זה ימים רבים רק עכשיו מתנחם ולא יחפץ להחטיא רבים על ידו עוד אז אינו נאמן דאין אנו מאמינים לו לעשות עצמו רשע בכפלים שחטא והחטיא רבים יעיין תוס' ב"מ דף ג' ובפירש משניות נדרים דף צ' ור"ן נדרים דף מ' ואין פנאי להאריך כעת ועיין במ"ל ה' תמורה. סוף דבר לבי אומר לי אם הסופר בקי בשאר דיני סופרים אין דבריו עושים ספק לפסול ח"ו הסתו"מ שכתב זה מלפנים ואין להחמיר לחוש על דבריו כלל כנלע"ד כעת וכבר הזכרתי כי אין עת פנאי לפני להעמיק בעיון אבל אודות הסופר גיליתי דעתי כי אקוה שיודיע לי מעלתו נ"י אם נמצא עוד חששות על הסופר ואז אקח מועד ברצות ד' דרכי לעיין בדבריו על עמודי בקיאות תשובות אחרונים אשר נוגעים לדיני מחיקת השם ועל הסמיכה שאומר מתחילת הכתיבה לקדש השמות וכדומה הד"ש. הק' חיים סופר: