אור ברסלב
שות מחנה חיים ד › סימן מט

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ד · סימן מט

סימן מח

שאלה איש אחד יש לו ספר תורה מירושת אבותיו דור אחר דור וקראו בו בבהכ"נ בשבתות ידועים כגון פ' זכור ובכל שבת שמוציאים שני ספרים וכן ביו"ט כי עשה הידור בספר הזה כי ראש המשפחה הי' אדם גדול בענקים בתורה ויראה וכתב בעצמו הספר לקיים מצות כתבו לכם וזה ימים בא תלמיד חכם עובר אורח והי' שם ביו"ט העבר וקראו אותו לתורה וכאשר ירד מן הבימה אמר שלא יוציאו עוד הספר לקרות כי בו כמה אותיות אדומות אשר אין בהם רושם שחרות דיו ואחר התפלה ביקש העשיר להראות לו אותיות ההמה אשר צריכים תיקון נעלו הספר ופתחו וראו בכמה יריעות אותיות אדומות וכמה שמות הקדושים אדומות ואמר הת"ח הנ"ל שאי אפשר לתקן הספר ושיעשו בו סימן במפה שלא יקראו עוד בו והביטו אחריו על הת"ח כי תורה חדשה היא לאמור על הספר אשר כל חפצים לא ישוו בו שנפסל לעולם ושאלו אם יש באמרות העובר אורח ממש או קרא האי ת"ח וטעה כי הדבר לפלא באזני כל השומעים לאמור ראו זה חדש הוא. תשובה ת"ח שאמר דבר אין מזיחין אותו עד שנדון אותו לכף זכות כי כבוד מלכי רבנן חקור דבר חלילה לחשוד לת"ח שלא חש על כבוד ס"ת ויצוה להניחו בקרן זויות ארון הקודש אם שיחת חולין של ת"ח צריכין לימוד ק"ו אם ת"ח אמר דבר הלכה בכל זאת מותר לכל אדם לברר מפי סופרים וספרים שיש תיקון סופרים לספר תורת ד' ואשר יתן ד' בפי אותו אשמור לדבר בעזהי"ת. ראשית יש לדון לכף זכות אם המצא ימצא בשמות הקדושים שחצי שם אחרון יהיו האותיות שחורות וחצי שם הראשון יהי' האותיות אדומות בלי רושם שחרות אז אם יכתב מחדש חצי שם הראשון נמצא דנכתב השם שלא כסדר והשכל גוזר דאין השם מן המובחר דזה אלי ואנוהו כתיב לכתוב אותו כסדר שהוא מפורש יוצא מפי כהן גדול ולא להיפוך לכתוב אותיות אחרונות קודם הראשונות דהא כיון שהדיו הלך ונשאר אדמימות פרח הכתב אזל הקדושה ונחשב לנו כאלו מקום אותיות אדומות לא נכתב מעולם וכבר העיר הרב הגדול מוה' טיאה ווייל ז"ל בנב"י סי' ע"ו דהשם צריך להיות כתוב כסדרן והנב"י שתק על ספק זה רק רחוק מהשכל שהי' זה מחשבת ת"ח הנ"ל דא"כ לא יופסל לעולם דברוב זמן יאדימו גם שאר האותיות מהשם ויוכל לתקן בהעברת הקולמוס. ויגעתי ומצאתי מחשבת ת"ח הנ"ל שהדבר מפורש שאין לספר תיקון כלל והוא כי אדמ"ו בחתם סופר סי' רנ"ו בד"ה היוצא מדברינו כתב וז"ל הס"ת הנ"ל אם השינוי לאדמימות מחמת יושן וכדרכו של דיו הרי הוא כשר שהרי נכתב בדיו וטוב להעבירו בקולמוס כדי לקיימו ימים רבים יותר כנ"ל וקרוב לוודאי אפי' בשמות הקדושים מותר בדיו ע"ג דיו דאין כאן מחיקה אבל אי נשתנה לאדום ממש מה שאין כן וסתו של סתם דיו או אפי' רק לאדמימות רק שנשתנה מיד מהרה דנראה שאינה מחמת יושן אלא שנעשית הדיו על ידי המצאה חדשה מסממנים אחרים הרי הוא פסול מעיקרא ואסור להעביר על שמות שאינם נמחקין דהוה כמו דיו ע"ג סיקרא דמוחק התחתון ולענין קדושת השם אין חילוק אפי' נכתב בכל צבע אסור למחקו דהתם לא כתיב וכתבתם דנילוף כתובה בדיו אלא לא תעשון כן לד' אלקיכם וע"ז הנכתבת בכל צבע מ"ע ואבדתם וממילא לא תעשון כן לד' אלקיכם ובסת"מ לא כשר משום דבעי קדושת כתובה וקדושת כתיבה לא הוה אלא בדיו דילפינן מואני כותב וא"כ לענ"ד אין תקנה לאותו ס"ת עכ"ל ומעתה ברור שת"ח הידוע פסל הס"ת הלז יען שראה כמה אזכרות שהם אדומים א"כ לא מהני תיקון כלל. ועפר אני תחת כפת רגלי אדמ"ו ז"ל כי כפי הנראה לי מותר לכתוב ולהעביר הקולמוס על אזכרות אשר נתאדמו ממש ואגלה דעתי בעזרת חונן הדעת הנה קוטב דברי אדמ"ו ז"ל לפסול הספר הוא דאם אדמימות האותיות בא מחמת יושן ונקראים עוד דיו מותר להוסיף דיו אפי' באזכרות דדיו ע"ג דיו לא הוה מחיקה אבל אדומים ממש הוה כדיו ע"ג סיקרא דהתחתון הוה כסיקרא ואם כותב אח"כ עליהם בדיו הוא מוחק את השם דאפי' נכתב השם בצבע הוא מקודש ובסת"ם לא כשר משום דבעי קדושת כתיבה וקדושת כתיבה דוקא בדיו אלו תמצית דבריו הקדושים. ואחרון יצא ראשון מה שחידש אדמ"ו ז"ל דאם כותב בדיו על אזכרה מסיקרא מוחק את השם דבר זה נפלאת בעיני מאוד בש"ע סי' ל"ב בא"ח סעיף ג' כתב וז"ל אם זרק עפרות זהב על האותיות מעביר הזהב וישאר כתב תחתון וכשר אבל אם זרק הזהב על אות מאזכרות אין לו תקנה לפי שאסור להעביר הזהב משום דהוה כמוחק את השם עכ"ל ועיין מקור הדברים בב"י ולכאורה יפלא מאוד מה כתב דהוה כמוחק את השם בכ"ף הדמיון היינו מראית עין משמע אבל באמת לא הוה מוחק את השם וקשה הא באמת הוא מוחק את השם. ונלפע"ד ליישב בעזהי"ת דהנה מקור האיסור של מחיקת השם ילפינן מפסוק ואבדתם את שמם מן המקום ההוא לא תעשון כן לד' אלקיכם עיין שבת דף ק"כ ומכות דף כ"ב וא"כ כלל גדול בתורה אם אדם מישראל עושה איבוד בדבר אם הי' עושה בע"ז הי' מקיים מ"ע של איבוד ע"ז אז אם עשה ח"ו איבוד כזה בקדושת השם עובר על לאו דלא תעשון כן לד' אלקיכם דהכתוב השוה הדברים שיש מצוה לאבד בע"ז ויש איסור לאבד ח"ו בקדושת השם כמובן. ונחזי אנן אי הי' עומד שם ע"ז רשום בכפלים תחתון הי' כתוב בדיו ועליו זורק עפרות זהב ובא ישראל וקלף העפרות זהב ושמר את עצמו שלא יקלוף הדיו בוודאי לא קיים מצות עשה של ואבדתם את שמם מן המקום ההוא דהא מתחלה ביטל העפרות זהב את הדיו והי' נראה ונגלה שם ע"ז במראות זהב ואח"כ אשר איבד מראות זהב של שם ע"ז נגלה ונראה אותו שם בעצמו במראות דיו ובאותו פעולה אשר יהי' מאבד שם ע"ז הוא מגלה אותו שם ע"ז בעצמו ולא קיים מצוה כלל דהא לא פעל מאומה. ואין להתעקש ולומר במה שנטל עפרות זהב קיים מ"ע של ואבדתם ובמה שגילה שם ע"ז של דיו עבר עבירה שחידש מחדש שם ע"ז כאלו כתבו מחדש זה שיבוש דהא בתפילין צריך להיות הכתיבה כסדרן ואעפ"כ בשאר אותיות חוץ האזכרות מותר לגרור עפרות זהב והם כשירים ואי הוה כאלו כתבם הוה שלא כסדרן וגם באזכרה הוה הטעם רק משום דנראה כמחיקת השם אבל אם עבר וגרר הזהב כשירים התפילין כאשר כתב הריב"ש בסי' ז' וז"ל וה"נ אפשר לומר בכתב האזכרות בזהב דא"א לתקן מפני שאסור למחוק את השם דאם עבר וגרר וכתבו בדיו כשר אלא שהמתקן עבר ומפני שאין תיקון בהיתר קתני בכלהו הרי אלו יגנזו עכ"ל הזהב בנידן שלו אם כתב מתחלה האזכרות בזהב על הקלף בלי דיו כלל וה"ה בנידן אם זרק עפרות זהב על האותיות בדיו דכשירים אם עבר וגרר והא שלא כסדרן מעכב בתפילין וע"כ אם נוטל עפרות זהב נשאר הכתב אשר כתב מאז והוה כסדרן וא"כ ממילא אם נטל עפרות זהב משם ע"ז ונגלה אותו השם אשר הי' תחתיו מדיו לא פעל מאומה לא קיים מצוה ולא עשה איסור ח"ו כאלו כתב עכשיו שם ע"ז חלילה ודו"ק. ואם כן אם הי' שם ד' הקדוש והנורא כתוב בכפלים מתחלה הי' כתוב בדיו ואח"כ זורק עליו עפרות זהב והי' כתב עפרות זהב מבטל כתב הדיו ובא ישראל וקלף העפרות זהב בשמירה גדולה שלא ינטל מן הדיו שתחתיו אז בוודאי לא עבר על לאו דלא תעשון כן לד' אלקיכם דלא עשה מאומה שיהי' איבוד ח"ו כי במה שנוטל עפרות זהב נגלה שם ד' אשר כתוב תחתיו בדיו ולא נחשב כאלו איבד ח"ו שם ד' דהא אם עשה כן בשם ע"ז לא קיים מצוה של ואבדתם את שמם וה"ה שלא עבר על לא תעשון כן לד' וזה ברור. אך הגם שאם גורר הזהב לא עבר על לאו דלא תעשון כן הגם שאיבד העפרות זהב מן השם יען כי נגלה אותו השם בדיו עכ"פ מאי אולמא לגרר העפרות זהב להיות נגלה הדיו הגם שלענין תכלית כשרות פרשה הנ"ל לתפילין או לתכלית כשרות ס"ת חשוב מראה דיו ממראה זהב עכ"פ לקדושת האזכרות ליתן כבוד לשמו של הקב"ה יש בזהב הוד והדר לשמו המהולל והמשובח כמבואר בב"י בא"ח סי' ל"ב דהי' ס"ד שיכתבו האזכרות בזהב קמ"ל שגם המה נכתבים בדיו אבל שאר אותיות פשיטא בדיו ולא בזהב יעו"ש וכל זה לתכלית כשרות ס"ת ותפילין אבל לקדושת השם בפני עצמו בודאי זהב נאה יותר מדיו זה אלי ואנוהו כתיב וא"כ אם גורר הזהב נראה כמוחק את השם דמאי אולמי לראות על תכלית ס"ת ולא על כבוד שמו וע"כ כתב בש"ע דנראה כמוחק את השם ולא מוחק ממש והבן זה מאוד. ועיינתי במקור הדברים ומצאתי בנמק"י בה' קטנות שכתב בד"ה בזהב וז"ל כלומר שזרק זהב על כתב השמות שנכתבו בדיו אפ"ה פסול דס"ל כתב עליון כתב הוא ומבטל התחתון לפי שהוא מחקו אסור לקרות בו עכ"ל ודבריו נפלאים בעיני לא ידעתי להלמם אם יהי' כוונת הנמ"י שבזה שזרק עפרות זהב על אותיות דיו והוה כתב עליון כתב ונעשה מחיקת השם ולפיכך פסול לקרות בו יען שעבר עבירה מחיקת השם דבר זה אי אפשר לאומרו דלענין קדושת השם ליכא קפידא שיהי' בדיו דוקא שיכול נקדש השם בכתיבה בכל צבע שבעולם וכאשר הבאתי בשם אדמ"ו חתם סופר ז"ל והוא פשוט. ולפ"ז נחקור על הדבר איך הי' המעשה אם ישראל הי' נוטל עפרות זהב וזרק על שם ע"ז אשר הי' נכתב בדיו הכי ועלה על הדעת שישראל זה קיים מצות מחיקת ע"ז אשר כתב בתורה ואבדתם את שמם מן המקום ההוא רק גם עשה עבירה שכתב מחדש שם ע"ז זה אינו אמת דבוודאי נא התחיל לקיים מצות ואבדתם את שמם אלא הוא רשע עריץ שנתן נוי לע"ז שיהי' מוזהב בזהב שם ע"ז כי התורה אמרה ואבדתם את שמם מן המקום ההוא שלא ימצא שם ע"ז באותו מקום אשר הי' נכתב ובזריקת זהב על הדיו הגם שלא נראה הדיו על ידי כתב זהב עכ"פ לא אובד השם ע"ז מן המקום וממילא אם הי' כתוב שם השם הנכבד והנורא יזרק עליו עפרות זהב לא עבר על לא תעשון כן לד' אלקיכם כי לא איבד חלילה את שם ד' מן המקום אלא כסהו בעפרות זהב ועשה נוי והדור לכבוד שם הקדוש שיהי' לתפארת ואיך יאמר הנמ"י שעבר על מחיקת השם ולכן אסור לקרות בו וצע"ג. וגם לו יהי' שעבר בזה שזרק עפרות זהב על מחיקת השם נקנס לס"ת שלא יקרא בי ויהי' התורה מונח בקרן זויית ולא מצינו שיהי' מותר לבני נגרר הזהב דלדידי' קנסו רבנן לבנו לא קנסו ואטו אם עשה זה איש אחר אשר אינו הבעלים של ס"ת יקנסו לבעל הממון בעבור שאיש א' עבר ועשה מחיקת השם ועוד מה יהי' הדין אם זרק בשוגג או באומר מותר דלא שייך קנס בזה דבר זה אי אפשר לאמרו או לשמוע שיהי' זה מחשבות נמ"י ולא עוד שלא מצינו קנס זה מפירש אם אחד יעבור וימחוק שם בס"ת ועבר על מחיקת השם דיהי' אסור נתקן את הספר עוד והלא הבאתי למעלה דברי הריב"ש אם כתב מתחלה בזהב ועבר וגרר את הזהב וכתב בדיו הגם דעבר על מחיקת השם אעפ"כ הס"ת כשר ועי"ש וא"כ דברי נמ"י מופלאים מהכ"ת נאסר הספר יען שעבר על לאו דמחיקת השם וצע"ג. וראיתי בב"י סי' ל"ב שכתב וז"ל וכתב בנמ"י כתב את האזכרות בזהב כלומר שזרק זהב על כתב השמות שנכתבו אפ"ה פסול דס"ל כתב עליון כתב ומבטל התחתון עכ"ל ונ"ל דהיינו דווקא כשאינו יכול להעביר את הזהב אבל אם יכול להעבירו יעבירנו וישאר כתב התחתון מיהו באזכרות נראה דאסור להעבירו משום דהוה כמוחק את השם ולפ"ז מש"ה נקט אזכרות דבהני הוא דאמרינן יגנז ואין לו תקנה אבל בשאר תיבות אינו צריך לגנוז דמעביר זהב וחוזר לכשרותי עכ"ל ומכאן יצא מ"ש בש"ע סעיף ג' דהוה כמוחק את השם לב נבון ילבב דהב"י השמיט תיבות "לפי שהוא מחקו" והסיב מחשבת נמ"י לדבר אחר דכתב עליון מבטל לכתב תחתון כל זמן שזהב על הדיו אבל אם יגררו חוזר הכתב לכשרותו אבל באזכרות אי אפשר לגרר דנראה כמוחק את השם כמו שפסק בש"ע ולכן יגנז כמובן. ולכאורה דברי הב"י נפלאים בעיני שפי' דכתב עליון מבטל כתב התחתון עד שיגרור הזהב ובאזכרות לא יוכל לגרור משום מחיקת השם וקשה לי הא מבואר בתוס' גיטין דף י"ט בד"ה דיו דכתב ע"ג כתב לא הוה כתב רק אם הכתב השני מתקן דבר כגון שהגט או הס"ת הי' מתחילה שלא לשמה ובכתב השני הי' לשמה אבל אם הכתב השני לא מתקן אז כתב ע"ג כתב לא הוה כתב יעו"ש ועיין בתוס' בשבת דף ק"ג בד"ה אמר ר"ח מתני' דלא כר"י דלר"ח איירי מתני' בכל גווני אפי' בגט ולכן אמר מתני' דלא כר' יהודה וכתב מהרש"א שם וז"ל דלא ניחא להו למימר דלר"ח אין חילוק בין כשמתקן ובין שאינו מתקן האחרון יותר מן הראשון דהך סברא פשוטה לחלק שהרי לא הוזכר בדברי ראב"י וע"כ הוא מפליג בהכי ור"ח לא פליג עליו אלא בהך טעמא דזה אלי ואנוהו וק"ל עכ"ל היוצא מדבריו דגם ר"ח מודה דאליבא דר"י כתב אחרון הוה רק כתב אם מתקן דבר רק ראב"י סובר דבגט גם רבנן מודים דהוה כתב דמתקן דבר ור"ח סובר דלרבנן אפי' אם מתקן אעפ"כ לא הוה כתב ודו"ק. ובש"ע א"ע סי' קל"א הובא שני דיעות דרמב"ם פוסק כר"ח דלרבנן אפי' אם הכתב השני מתקן כגון בגט דכתב השני מתקן אעפ"כ לא הוה כתב ופסול הגט הי"א פוסקים לחומרא כר"א בן יעקב דאם מתקן דבר אפי' לרבנן הוה כתב ולכן בגט מהני העברת הקולמוס לשמה לפסול לכהונה יעו"ש ועד כאן לא פליגו הי"א דכתב אחרון הוה כתב היינו אם הכתב השני מתקן כנגד הראשון אבל אם אינו מתקן כלום לא הוה כתב אפי' בשבת או בגט אפי' לקולא לא הוה כתב כמובן אבל אם העביר קולמוס שלא לשמה על הגט שנכתב לשמה בוודאי אינו פוסל וכבר הבאתי ראיות ברורות תל"י במקו"א וק"ל. ומעתה קשה לי איך נימא דכתב זהב יהי' מבטל כתב הדיו אשר הי' כתוב כדת כדין באזכרה לשם קדושת השם בקדושת תפילין וכתב הנמ"י וז"ל דס"ל כתב עליון כתב ומבטל התחתון עכ"ל כפי המובא בב"י וקשה הא כתב ע"ג כתב אם לא מתקן כלום לא הוה כתב וצע"ג. אמנם יש לתרץ בשלמא בגט או בס"ת חוץ מהאזכרות נכון הסברא כיון דכתב השני אינו מתקן א"כ יש בידו לגרור מה שהוסיף בדיו וממילא לא נחשב לנו כתב השני אפי' נשאר עליו על כתב הראשון כלא נחשב הוא דכל יתר כנטול דמי ואין בכתב השני כח ליתן גרעון בכתב הראשון אבל אם זרק עפרות זהב על האזכרות דאסור לגרור הזהב דהי' מוחק את השם של זהב וכיון שלא יוכל לסלק את הכתב העליון אז הוא חשוב לכתב ומבטל את הכתב הראשון דכתב עליון אם הוה כתב הוא מבטל התחתון דזה גופי' בעי' דר"ל אי כתב עליון כתב אז מבטל התחתון ובאזכרות הוה כתב עליון כתב ומבטל התחתון ודו"ק. ובזה יובן דגמ' נקט הדין בכתב האזכרות וזרק עפרות יגנוז ולא הזכיר כלל מה יעשה אם זרק עפרות זהב על שאר אותיות ועיין בב"י שהעיר על זה ולפמ"ש נכון דבשאר אותיות אם זרק עליהם זהב אין כאן כתב עליון שמבטל התחתון ולא צריך תיקון כלל שגם אם ישאיר עליהם עפרות זהב לא יזיק ובאזכרות הוה כתב עליון ומבטל התחתון וצריך גניזה ודו"ק אבל על הש"ע קשה מנ"ל דצריך לגרור העפרות זהב דכתב עליון מבטל כתב התחתון עיין בש"ך יו"ד סי' רע"ו שצעק על הלבוש שמתיר לזרוק עפרות הב על שאר אותיות וקשה מצד הסברא הדין עם הלבוש דלא כש"ג ולמה פסק הב"י דגם בשאר אותיות צריך גרירה וצע"ג. וד' האיר עיני בדבר הלכה בעזה"י כי מאוד פלא בעיני דלא הוזכר הדין שאם זרק עפרות זהב על האזכרה ועבר וגרר הזהב שיהי' הספר כשר דריב"ש איירי אם כתב מתחלה בזהב ואח"כ כתב באותו מקום בדיו אבל אם זרק עפרות זהב וגרר הזהב אם הכתב התחתון כשר לא מצאתי מפורש וצע"ג. ואקדים דצ"ל דיש הבדל בין עפרות זהב על האזכרות ובין עפרות זהב על האותיות בעפרות זהב על האזכרות הוה במשל כמו בשבת אם כותב דיו על גבי סיקרא דחייב שתיים אחת משום מוחק ואחת משום כותב ובעפרות זהב על שאר אותיות הוה כמו בשבת אם כותב סיקרא ע"ג דיו ואבאר בעזה"י. הנה קדושת השם הנכבד הוא דבר קדושה בפני עצמו אפי' כותב את השם בקדושה על ידות הכנים או על מחנב בכל מקום אשר ישראל יזכיר שמו קדוש הוא וכן בכל דבר הכותב אפי' באיזה צבע שבעולם ובכל איזה כח אשר יפעל נחדש את השם הנכבד קדוש הוא אפי' אם כותב בעץ ובודאי נאה ומהודר כתב עפרות זהב באותיות השם מדיו שחורה דאין עניות במקום עשירות ועיין בב"י דס"ד לכתוב האזכרות מתחלה בזהב רק לענין הכשר קדושת ס"ת או הכשר תפילין הקפיד הקב"ה להיות נכתב בדיו ולכן אם זורק עפרות זהב על האזכרות הכתובים בס"ת ותפילין הגם שלענין כשרות ס"ת ותפילין מגרע גרעו לכתב הראשון ע"י עפרות זהב אבל מה ענין קדושת השם לתכלית כל החפץ עכ"פ לקדושת השם בפני עצמו עיולי מעלי דהא נאה להשם שיהי' מזהיר כזהב ולכן אם כותב בעפרות זהב על דיו הוה כמו כותב בשבת בדיו ע"ג סיקרא דחייב שתים אחת משום מוחק ואחת משום כותב יען דדיו חשוב יותר מסיקרא ה"ה אם כותב בעפרות זהב עילוי מעלי מוחק את הדיו וכותב בזהב דהא יש לגוף הכתיבה השני' מעלה על כתב הראשון והגם דנא עבר במחיקה הנ"ל על לאו דלא תעשון כן לד' אלקיכם כמו שבארתי למעלה הוא יען דאין בזה בזיון לד' דאלו עשה כן ח"ו לשם ע"ז לא הי' מאבד ע"ז אלא מכבדה ח"ו אבל עכ"פ הוה מחיקה בלי עשיות עבירה ודו"ק. אך אי זורק זהב על שאר אותיות ס"ת ותפילין דשם אין לדון על האותיות רק שיהי' עליהם קדושת ס"ת וקדושת תפילין ולענין הכשר תפילין או ס"ת הקפיד הקב"ה על כתב דיו וא"כ אם כבר כתוב כדת בדיו לשם קדושת ס"ת ותפילין והוא זורק זהב עליהם כתב השני גרוע מכתב הראשון ודומה כמו בשבת אם כותב בסיקרא ע"ג דיו אז כתב ודאי לא הוה רק אמרי לה משום מוחק חייב ואמרי לה פטור דמקלקל הוא ובשבת מקלקל פטור הגם דהוה מוחק עכ"פ מקלקל הוא אבל נענין כתיבת ס"ת ותפילין הגם דהוה מקלקל עכ"פ מחק כתב הכתוב וחסרו האותיות מן הספר או מן הפרשה ודו"ק. ובא ברוך ה' וראה בלשון נמ"י כתב עליון כ' ומבטל התחתון דדיו על גבי סיקרא הוה כתב עליון כתב לבטל התחתון דהא חיוב בשבת שתיים משום מוחק ומשום כותב וסיים וז"ל לפי שהוא מחקו אסור לקרות בו עכ"ל דכתב עליון של עפרות זהב פעל מחיקה ואסור לקרות בו דאין הספר שלם ואסור לקרות בו אפי' ביחיד וצריך גניזה אבל אין הטעם דעשה עבירה מחיקת השם רק הכתב זהב פעל מחיקה ודו"ק. רק כל זה באזכרות דאסור לגרור הזהב מע"ג הדיו ממש כמו שבארתי למעלה דהגם אם עבר וגרר לא עבר על לאו דהא יעמוד במקומו השם בקדושתו ע"י הדיו רק איסור יש בדבר לגרוע בכבוד והדר קדושת שמו דלתכלית תפארת השם נאה זהב יותר מדיו ואם עשה וגרר הוה עכ"פ כמוחק את השם וא"כ פעל הכתובה בזהב מחיקת האזכרה כאל חסר השם ההוא מן הספר דהא אין בידו לקלוף הזהב ונחשב למחיקה גמורה למחיקה עולמית דהוה נראה ונדחה אז אפי' חזר ונראה כיון דאידחי אידחי לעולם ופסול הספר לעולם לקרות בו אבל בשאר אותיות הספר דבידו לקלוף העפרות זהב וכל שבידו לא הוה דחוי' (ועיין זבחים דף ל"ג בדם הנשפך או קבל בשמאל) אז אם יקלוף הזהב כשר הספר דלא נדחה מעולם והוה רק כאלו הי' כסוי על האותיות אשר בידו ליטול אבל לא הוה כתב עליון כתב לבטל התחתון בתורת כתב דהא הכתב הראשון טוב ממנו וגם בידו בכל שעה לקלוף וכל העומד לקלוף כקלוף דמי רק יש מכסה זהב דבוק בו ואפי' בתפילין כשר ולא נחשב שלא כסדרן ודו"ק. העולה דדברי הש"ע עולה יפה עם דברי נמ"י הגם שהב"י השמיט תיבות לפי שהוא מחקו ובכל אופן אין כאן איסור מחיקת השם שיעבור על לאו הגם שזהב על דיו הוה לענין קדושת השם כמו דיו ע"ג סיקרא אפ"ה אם זרק זהב על שם קדוש בדיו לא עבר על לאו דמחיקת השם דהא נשאר השם רק שהדרו ואפי' אם יגרור הזהב מהשם לא עבר על הלאו דלא תעשון רק דאין ראוי לעשות כן שממעט בגרירה ההוד וההדר של השם דנראה כמוחק ואפי' אם יכתוב בדיו על העפרות זהב לא עבר על לאו דלא תעשון דעכ"פ יהי' שם אותו השם בדיו דלא נשאר המקום בני קדושת השם רק דאסור לעשות כן למעט נוי השם דזהב טוב לקדושת השם עצמו מדיו ומיושב קושית אלי' רבה למה לא יעבור בדיו על עפרות זהב של האזכרות ולפמ"ש נכון דאסור לעשות הגם שמבקש לעשות תיקון לס"ת או לתפילין אבל ממעט בכבוד והדר השם ודו"ק (ועיין ר"נ פ' בני העיר אין מוכרין ס"ת בעבור ס"ת הגם דס"ת מעולה ומכ"ש שאין למחוק השם בעבור שם אחר להיות לו עילוי יתירה). תמצית הדברים דלא נזכר שיהי' באופן זה איסור מחיקת השם בכתב ע"ג כתב הן מזהב אשר נותן על הדיו או אם יתן דיו ע"ג הזהב או אם יגרר הזהב מעל הדיו דהכל נראה כמוחק את השם אבל אינו עובר על הלאו ורק למעט הוד השם נראה כמוחק את השם אבל אינו עובר על הלאו אבל בוודאי אם מעביר דיו ע"ג רושם אדמימות של השם אין כאן מחיקה נהפוך הוא שמהדרו ומיפהו כנלפע"ד בעזה"י. וחפשתי באוצר הפוסקים ומצאתי להגאון מהר"ש לנדא ז"ל בנבי"ת ס' קפ"א שנשאל אם מותר לצפות את השמות החצובות על האבן שהם בולטות ואינם ניכרים ואם יחפה אותם בזהב יהיו נקראים אי ליכא בו איסור מחיקת השם והביא שם דברי נמ"י שכתב בזרק זהב תיבות "לפי שהוא מחקו" אסור לקרות בו ופי' הגאון יען שעבר בי עבירת מחיקת השם צריך גניזה ואסור לקרות אפי' ביחידות יעו"ש שהאריך. נפלאת בעיני על אדם גדול כמוהו (א) הלא מבואר אפי' כתב זהב מתחלה ומחק את האזכרות וכתב בדיו כשר אפי' לקרות בו מכ"ש כאן דאין זה מוחק קדושת השם רק פוסלו שלא יוכשר לס"ת ובעבור זה יהי' נגנז ס"ת והגם שהב"י כתב טוב להחליף היריעה אם קדר השם הנעשה בו עבירה עכ"פ לא פוסל בדיעבד וכאן אמרו יגנז (ב) דשם נעשה העבירה בגוף היריעה דקדר ממנה השם אבל כאן מה שהאדם עבר עבירה ומחק השם עשה העבירה בכתב ולא בגוף הס"ת הנשאר לפנינו (ג) דהי' לנמ"י לומר הואיל ונמחק ולא לפי שהוא מחקו דקאי על הכתב או על הגברא ודו"ק (ד) דכבר בארתי הגם שלענין הכשר ס"ת גרועי גרעי ע"י שזרק על הדיו עפרות זהב אבל לענין קדושת השם עיולי קא מעלי והגאון כתב שם בד"ה אמנם וז"ל ובאותו זהב קא פוסל תיבת השם מקדושתו דאין עליו קדושת ספר תורה דהא הלכה היא לכתוב בדיו דוקא א"כ כיון שמגרע כתב הראשון מקדושתו הוי זה מוחק אבל כשהי' מתחילה בכתב צבע אחר שלא בדיו ואף שמחפה עליו זהב אח"כ אין זה מוחק דכיון שהשם גם עתה הוא נכתב ונקרא ומאי חילוק יש בין צבע אדום לצבע ירוק או זהב הא הכל שלא בדיו והשם נקרא כמו מקדם אין זה מוחק את השם עכ"ל פלא בעיני מה איכפת לי' לקדושת השם שלא יוכשר לס"ת ולקדושת השם הזהב נאה מדיו ומכ"ש שלא נאמר יען דגרעו מהכשר ס"ת יהי' פוסל לס"ת כיון שאין כאן עבירות לא תעשון כן לד' אלקיכם נשאר רק כאלו מחק שאר אותיות בס"ת דשם בקודר השמות גוף הקדירה היא עבירה אבל עבירת מוחק את השם הוא דווקא אם עושה ח"ו איבוד לקדושת השם הנכבד שמו של הקב"ה וכאן נהפוך הוא שעשה לו הידור בזהב והיכן נכתב עבירה זה אם אדם פועל שלא יוכשר האזכרה לקדושת ספר ומכ"ש שנאמר בעבור זה לא יקרא בספר הזה עוד ודו"ק אבל זאת נלמד מדבריו דאם כותב איש על השם של צבע במראה אדום ירוק או זהב דאינו עובר על לאו דמחיקת השם כיון דהכתב נקרא כמו מקדם והבן זה דלא כאדמ"ו ז"ל. ויותר מזה אני מתמיה מה שכתב עוד שם בד"ה ואף שהקשה א"כ למה אסור לגרר הזהב מעל האזכרות בעבור איסור מחיקת השם הא כאשר יגרר הזהב יהי' נגלה השם בדיו ואדרבה לא די שאין בזה השחתה נהפוך הוא כ"ז שהזהב עליו הוא פסול וכאשר יגרר הזהב יהי' חוזר ונראה הדיו הוא כתב כשר כהלכתו ולמה יחשב זה למוחק את השם יעו"ש לא ידעתי מה הי' לו להגאון הנ"ל אטו השם של זהב אינו דבר חשוב ומקודש אשר יקרא בעצמו קדושת הגוף שהוא אחד משמותיו של הקב"ה מה איכפת לי' שלא יצורף להכשר ס"ת ואטו אם יגרר הזהב והשם של דיו יהי' נגלה ויוכשר לס"ת ירויח מזה אותו הזהב שהי' כתב עליון כתב והי' בעצמו קדושת החפץ שהזהב הוא שמו של הקב"ה אטו נאמר לזהב מעטי את עצמך ורד מגדולתך להרבות כבוד חבירך הוא הכתב התחתון של דיו ולו יהי' שאפשר לקלוף הזהב שלא יטחן עד לעפרות זהב אפ"ה עכשיו זכה להיות כתוב בספר תורת ד' ונתקדש הקלף על ידו דהא כתב עליון ביטל התחתון ונמצא השם של זהב מקדש היריעה וכאשר יוקלף אז מצדו פרח הכתב אזלה הקדושה מן היריעה רק יתקדש ע"י השם של דיו ומהכ"ת יהי' מותר לקלפו ובודאי הוה כמוחק את השם רק דלא עובר על לאו כמ"ש למעלה ודו"ק רק מה שמתרץ דעי"כ יהי' הזהב נפרך עד דק והוא בזיון הגם שאין בו עבירת מחיקה הוא אמת וברור אך יקשה לפי דבריו דיעבור עליו בדיו מחדש וג"כ אינו בדרך השחתה וק"ל. סוף דבר אם מעביר דיו על רושם אדמימות לדעתי אין בו מטעם לאו של מחיקת השם ומי שמעביר זהב על אזכרה הגם שמבטל כתב התחתון לא עבר על מחיקת השם וגם אם גורר עפרות זהב ונגלה שם של דיו ג"כ לא עבר על מחיקת השם רק נראה כמוחק את השם וא"כ בנידן דידן מותר להעביר קולמוס על הספר כך נראה לפע"ד אך לא אהי' כתלמיד החולק על רבו ולא יסמוך עלי לבדי אבל מסברא כאן דלא צריך לגרור רק לעבור קולמוס אין בו איסור כלל ודו"ק. ואולי דעת אדמ"ו ז"ל מיד שמתחיל להעביר דיו על חצי אות אז הוה מחיקת השם דחצי רושם אדמימות נתמלא דיו א"כ נמחק האות ועדיין לא נגמר הדיו והוה בנתים כמוחק את השם אך גם זה לא נראה לי דסותר ע"מ לתקן בע"ז לא מקיים מצות ואבדתם את שמם מן המקום ההוא וה"ה במוחק את השם ד' ע"מ לתקן מיד באותו מעשה אינו עובר על לאו דלא תעשון כן לד' ואין לעשות חומרות לגנוז ס"ת ודו"ק. ומצאתי בפרמ"ג במשבצות זהב אות ב' שכתב וז"ל מ"ש הש"ך בס"ג אם זרק זהב מעביר ואע"ג כ"ז דלא מעביר פסול לא הוה שלא כסדרן כיון שאין כותב כ"א מעביר ונשאר התחתון ממילא ובא"ר אות ה' כתב בדיו וזורק זהב וחפוי דיו עליו אפ"ה פסול דאל"כ יש תקנה לאזכרות ועיי"ש וי"ל כשמעביר דיו על מקצת אות ועדיין לא השלימו נמי הוה כמוחק עכ"ל ואמרתי שישו בני מעי תל"י. הק' חיים סופר:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה