אור ברסלב
שות מחנה חיים ד › סימן מז

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ד · סימן מז

סימן מו

שפעת נעימות לידידי המכירי הרב הגדול המאור בתורה ויראה מפורסם בעולם מוכתר בשם טוב החריף ובקי כבוד הרב ר' שרגא נ"י אב"ד דק"ק סענדרע יע"א. אחד"ש מכתבו קבלתי וראיתי שנפלאת בעיניו הדבר ובעיני לא יפלא כי זה רבות בשנים ישבתי על מדוכא זו עד שכמעט הדבר פשוט בעיני ועל כן קצרתי במכתב הקודם ואבאר בעז"ה. הנה במכתבי הקדום בד"ה נפלאת הפלאתי עניו על שהחליט אם ראובן יזרוק לחצר שמעון גניבות ושמעון גילה דעתו שניחא לי' בגניבה שנעשה שמעון גנב ואמרתי דאין אדם נעשה גנב במחשבה רק אם עבד מעשה גזילה או גניבה כאשר רמז רש"י בגיטין דף ע"ז ובב"מ דף י' דווקא אם נעל החצר אז נקנה לו הגניבה וכ' פר"מ נ"י וז"ל ועל גוף הדבר אשר העלה דגנב אינו חייב במחשבה אני מרשה עצמי לשאול אם דבריו הבנוים על סברא ברור אצלו כאחותו שהוא אסורה כי לענ"ד אין לו ראי' על זה כי מה שהביא דברי רש"י ריש הזורק וב"מ דף יו"ד שנעל בפניה אין ראי' דבאמת נוכל לומר דשפיר קונה לו חצירו לענין חיוב אונסין כמו בהפקר ומתנה שקונה לו לגמרי רק דמי יימר לן שחפץ שיקנה לו חצירו דלמא איסורא לא ניחא לי' דלקני לכן כ' רש"י שנעל בפני' וגלי' דעתי' שחפץ שיקנה לו חצירו הגניבה עכ"ל. טרם אענה שהקשה לשאול אם הדבר ברור אצלי כאחות שהיא אסורה כנודע מחכז"ל שאנן בסברא כאצבע בקירא ואיך חלילה אסמוך בסברא לאמור שברור הדבר כאחות שאסורה לאדם חס מלהזכיר כזאת אבל מראש צורים אראנו בעז"ה בב"ק דף ס"ה על פסוק המצא תמצא בידו הגניבה תניא בברייתא ידו אין לי אלא ידו גגו חצירו וקרפיפו מנין ת"ל המצא תמצא תוס' בד"ה אין לי אלא בידו וז"ל פי' שגנבו בידו ממש גגו חצירו כלומר שהכישה במקל מחצירו של בעה"ב ונכנסו לגגו וחצירו וקרפיפו ואיצטריך לרבויי חצר לאשמעינן דחצר קונה אף לחובתו דלא תימא כשליח דמי' ואין שליח לדבר עבירה קמ"ל דקונה כדמפרש בפ"ק דב"מ דף י' דיש שליח לדבר עבירה היכא דשליח לאו בר חיובא הוא כדמוכח התם כדפי' עכ"ל, ולכאורה יפלא למה לא פי' תוס' אם נכנסו מעצמן בחצירו של גנב והוא אמר בפירש שחפץ שהחצירו וקרפיפו יקנה לו הגניבה דס"ד ידו דווקא קמ"ל דה"ה חצירו קונה לו כמו שחצירו קונה בהפקר ומתנה אלא מוכח דבמחשבה לבד אשר חשב שיקנה לו חצירו חפץ חבירו לא נעשה גנב רק אם הכישה במקל מרשות חבירו עד שנכנסו לרשותו ואז נעשה גנב ע"י פעולת הכישה בצירף חצירו ודו"ק. אך טעמא בעי מנ"ל לתוס' זאת דלמא קונה לו חצירו במחשבה ודבור בלבד שחפץ לגנוב כלי של חבירו נעשה גנב או גזלן ונ"ל דתוס' הבינו אי בעית אימא סברא אי בעית אימא גמרא כאשר אבאר בעז"ה (א) סברא המעיין בב"מ דף נ"ו הקשה הגמ' דאמרי' אין אונאה לקרקעות דכתיב או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד למעוטי קרקעות והקשה הגמ' הא כתיב ויקח כל ארצו מידו ואטו הוה לי' כל הקרקע בידו אלא ע"כ בידו הוה הרשות ופריך הגמ' הלא מצינו בגט ובגניבה דדרשינן בידו או בידה יד ממש רק דגילה התורה בגניבה המצא תמצא או בגט ונתן ומשני בידו הוה יד ממש רק שאני התם גבי ויקח כל ארצו מידו הוה ע"כ הפי' רשות יעו"ש מבואר דתיבת בידו הוה יד ממש רק בכיבוש מלחמה אי אפשר לפרש רק ברשותו ובגט ובגניבה דהי' נשאר בידו ממש הוצרך התורה לגלות שיהי' נודע הפי' בידו הוא רשות וא"כ הלא גבי ויקח כל ארצו מידו מבואר בגיטין דף ל"ז היינו כיבוש מלחמה שהוא קנין בפני עצמו הגם שהוא דומה לקנין גניבה וגזילה דאין כאן דעת מקנה רק דעת קונה ה"ה בקנין כיבוש מלחמה דיש כאן דעת קונה בלי דעת מקנה אעפ"כ אינו קנין כיבוש מלחמה כח קנין גזל עיין בחדושי רשב"א שם באריכות ובנעימות וא"כ התורה כתבה בגניבה בידו דהוה משמע דווקא שעשה קנין ביד ממש והוה דומה כמו או קנה מיד עמיתך דהוה הפי' יד ממש וגילתה אח"כ המצא תמצא אפי' מרשות כמו גבי ויקח כל ארצו מידו דהוה הפי' מידו רשות א"כ די דנימא דצריך עכ"פ קנין בפעולה כמו קנין כיבוש מלחמה הגם שאין כאן דעת מקנה עכ"פ השונא הלוחם הוא כובש בפעולה ה"ה בגנב צריך עכ"פ לעשות מעשה קנין דאל"כ הך בידו דכתב רחמנא בגניבה למה לי אלא ע"כ לדעת דעכ"פ צריך להיות הך קנין רשות חצירו גגו וקרפיפו דומה לויקח כל ארצו מידו שעושה פעולת קנין חזקה בע"כ של בעלים ראשונים וה"ה כאן ברשות צריך הגנב לעשות מעשה קנין אז קונה לו רשותו הגם דבמציאה ומתנה קונה לו רשותו בלי מעשה קנין שאני התם דליכא רשות מאן דמעכב שלא יקנה אבל בגנב שבעלים של החפץ מעכבים שאינם מקנים לו הגניבה אז דומה לקנין מלחמה שבעלים ראשונים מעכבים שלא יקנה הלוחם ביום קרב וא"כ צריך הגנב לעשות עכ"פ קנין ויחפוץ לקנות החפץ כמו שעושה הלוחם במלחמה שכובש וחפץ לקנות בכבישת מלחמה כנלע"ד ברור ואמת בעז"ה (ועיין בעה"מ וברמב"ן מלחמת פ"ד דע"ז על אבני מזבח ששקצום אנשי יון). (ב) אי בעית אימא גמרא דיעיין בב"ק דף ק"ה ע"ב ברייתא וכחש בה פרט למודה בעיקר כיצד שורי גנבת והוא אומר לא גנבתי מה טיבו אצלך אתה מכרתו לי אתה נתתו לי במתנה אבוך מכר לי אביך נתנו לי במתנה אחר פרתי רץ מאליו בא אצלו תועה בדרך מצאתיו וכו' יכול יהי' חייב ת"ל וכחש בה פרט למודה בעיקר והקשה בגמ' תועה בדרך מצאתיו לימא איבעי לך לאהדורי לי אמר אבוה דשמואל באומר שבועה אבידה מצאתי ולא הייתי יודע שהיא שלך שאחזירנה לך רש"י בד"ה איבעי לך לאהדורי' וז"ל כשמצאתו לא הי' לך לאוספו אל ביתך שהרי מכיר היית בו ואין לך גנב גדול מזה עכ"ל, ונוראות נפלאתי על דברי רש"י הנ"ל למה לא פי' כפשטות למשל שהי' מעכב אצלו איזה חדשים וטוען בעל השור למה לא אהדרת לי זה כמה ומשיב הגנב לא הייתי יודע שהוא שלך למה כ' רש"י שבעל השור טוען כשמצאתו לא הי' לך לאספו אל ביתך וצע"ג ועוד שכ' רש"י וז"ל ואין לך גנב גדול מזה עכ"ל הוא בלי הבין לדעת שיעור גנב קטן וגנב גדול. אמנם דבר גדול דיבר כאשר אבאר בעז"ה דלכאורה יפלא הא מתחילה כתיב בברייתא אחר פרתי רץ מאליו בא אצלי וקשה למה לא הקשה הגמ' גם על זה לימא איבעי לך לאהדורי' לי דהלא ידעת שהוא שורי ורץ אחרי פרתך או מאיליו בא אצלך והחזקת בו ולא אהדרת א"כ גנב אתה ואיך אמרת לי לא גנבתי וצע"ג. ונחזי אנן בודאי אם יוכל אדם לגנוב ע"י חצירו וקרפיפו אם מחשב האדם שרשותו יקנה לו חפץ חבירו בתורת גניבה כמו שיוכל לכווין לזכות ע"י רשותו מציאה והפקר ומתנה אז בודאי קשה אם ידעת ששורי רץ אחר פרתך או אם מאליו בא אצלך ולא אהדרת לי זה הוא אות ומופת ששורי גנבת דאל"כ למה לא הגדת לי ולא הודעת לי ולמה לא אהדרת לי אלא הוא אות ומופת שהחזקת בו וגנבת אותו ע"י רשותך אבל אם כלל גדול דאין גניבה ע"י מחשבה הגם שחשב שחצירו יקנה לו שור חבירו לא הוה גנב דחצירו צריך להיות דומה לידו מה אם המצא בידו היינו שעשה פעולת גניבה בידו ה"ה רשותו צריך להיות שעשה עכ"פ פעולת קנין בידו א"כ אפי' מודה שיודע שרץ שורו אחרי פרתו או מאליו בא אליו לא הוה גנב הגם שחישב להחזיק בו להיות שלו ושפיר משיב אתה אמרת שורי גנבת ואני אומר לא גנבתי אין בזה מעשה גניבה הגם ששאלת מה טיבו אצלי אני משיב לך שרץ אחר פרתי או ממילא הי' בא וא"כ לא יכולתי לגנוב אותו במחשבה בלי מעשה ואני ידעתי בנפשי שלא עשיתי בו מעשה גניבה אבל אם אומר תועה הי' בשדה ומצאתיו משמע דומי' דאידך דאמר אתה מכרת או נתת לי או אביך מכר ונתן לי או שרץ אחר פרתי או מאליו בא אצלי דהכיר אותו מאז ה"ה באומר תועה מצאתיו מודה גם כן שהכיר אותו מעולם שהוא שור של חבירו א"כ הקשה הגמ' יאמר לו הי' לך לאהדורי לי והחכים רש"י לא הי' לך לאסוף אל ביתך אלא להחזירו לי וכיון שאספתו אל תוך ביתך עשית מעשה גזילה משיכה לרשותך א"כ אין לך גנב גדול מזה שעשית מעשה גניבה בידך דילפינן מידו אם גנב ביד הוה בודאי גנב רק אם נכנס בביתו ונעל בפני' ילפינן מן המצא תמצא דאם עושה מעשה קנין עכ"פ יוכל לגנוב ע"י חצירו אבל אם מאסף בתוך ביתו הוא גנב טוב אין לך גנב גדול מזה ודו"ק. ולפ"ז מובן דראתה עינו של רש"י יען דגמ' הקשה רק על הך תועה בדרך מצאתיו שיטעון בעל השור הי' לך לאהדורי ולא הקשה על מקודם אם טוען מאליו בא אצלי מוכח דאין אדם נעשה גנב ע"י רשותו בלי פעולת הקנין אבל כאן שהכיר אותו ואסף אל תוך ביתו הוא האיש אשר נמצא הגניבה בידו ומתרץ הגמ' שנשבע שלא הכיר את השור כאשר מצא אותו ודו"ק (ועיין במ"ח או"ח ח"ב סי' כ"ד ד"ה מה שהעיר). תמצית הדברים דרש"י בשלשה מקומות בב"מ דף י' ובדף נ"ו ובגיטין דף ע"ז ביאר דוקא נעל בפני' אז יוכל לגנוב בחצירו וכן דעת תוס' בב"ק דף ס"ה מצריך ג"כ דווקא אם עושה מעשה קנין הכישה במקל דהוא קנין משיכה כמבואר בקדושין דף כ"ג אבל במחשבה שיקנה לו חצירו לא מהני בגניבה כמו שבארתי בעז"ה. ולכאורה יפלא לתוס' שפי' שהכישה במקל א"כ עשה בה משיכה בידו ממש כמבואר בקדושין דף כ"ג דאם הכישה במקל והלכה הוה קנין משיכה א"כ למה לי עוד שחצירו קונה לו וצע"ג אך לק"מ דתוס' כתבו וז"ל כלומר שהכישה במקל מחצירו של בעה"ב ונכנסה לגגו חצירו וקרפיפו עכ"ל הכוונה שם בחצר חבירו הכישה במקל וא"א לו לגנב לקנות שם בודאי אם הכישה ברה"ר או בסמטא הי' קונה אותה בהכאת המקל אבל הוא הכה אותה בחצר חבירו ועשה מעשה קנין רק הי' חסר המקום שפועל בו הקנין רק ע"י הכאה נכנסה בחצירו של גנב וקונה חצירו הגניבה אשר עשה בה מעשה קנין ודו"ק. ובזה יובן לי סמיכת דברי תוס' שם בב"ק דף ס"ה בד"ה אין לי אחר שכתבו דאיירי דהכישה במקל כתבו וז"ל ואיצטריך לרבויי חצר לאשמעי' דחצר קונה אף לחובתו דלא תימא כשליח דמי' ואין שליח לדבר עבירה עכ"ל והוא פלא דמשמע יען דהקדימו דאיירי שהכישה במקל קשה למה צריך לרבוי חצר הלא אפי' אם יהי' הפי' שחצר קונה בלי הכישה במקל רק כיון שחשב במחשבתו שחצירו יקנה לו החפץ שחפץ לגנוב אותו ג"כ קשה מאי רבותא בחצירו והלא חצר הוה שליחו של אדם ויצטרכו לתרץ דס"ד אין שליח לדבר עבירה וצע"ג. ולפמ"ש נכון בעז"ה בודאי אי המחשבה לבד מהני שחצירו יקנה לו הגניבה אז צריך רבותא דחצר מהני דל נאמר אין שליח לדבר עבירה הגם שחשב ואפי' דבר בפיו שמבקש שחצירו יקנה לו אנן סהדי דעביד אינש דגזים ולא עבד ואוקמי' בחזקת כשרות שלא רצה לקנות ולגנוב הלא כל טעם דאין שליח לדבר עבירה הסביר הסמ"ע הגם שדבר שפלוני יהי' שלוחו לעשות עבירה בשבילו אעפ"כ אין פיו ולבו שווים ועיין תוס' בב"ק דף ע"א וה"ה כאן ס"ד דאין פיו ולבו שווים איצטריך קרא לאשמעי' דחצירו קונה לו דשאני אם צוה לאדם בר חיוב אז יודע שלא ישמע לו ומצחק בו אבל בחצירו נעשה גנב בדיבורו דעם מי יהתל אבל אם הפי' הכישה במקל א"כ עשה מעשה קנין לגנוב בהמת חבירו רק הי' חסר שהמקום גורם שלא נגמר קנינו עד שנכנסה לחצירו וא"כ פשיטא דחצירו קונה ע"ז השיב תוס' דקמ"ל דחצירו יוכל להיות שלוחו לחובתו ודו"ק. ברם כעת מצאתי במחנה אפרים ה' גזילה סימן י"ב שעמד בחקירת מהרי"ט אם יוכל אדם להיות נעשה גנב ע"י רשותו והביא ראי' גדולה דנעשה גנב וגזלן ע"י חצירו מדאמרינן בגמ' בב"ק דף ק"ו אמר רב ששת הכופר בפקדון נעשה עליו גזלן וחייב באונסים ואמרי' פ"ק דב"מ כגון דאתו סהדי ואסהידו בי' דהאי שעתא איתא לפקדון בביתו א"כ מבואר הגם שלא שלח בו יד נעשה גזלן והוא קו' עצומה וגדולה ופלא איך נעלם זה ממהרי"ט וצע"ג. ועלה בדעתי לתרץ בודאי אמת נכון הדבר שבלי מעשה קנין לא נעשה אדם גנב דלא לחנם כתבה התורה בידו וע"כ דהך רשותו דמרבינן מהמצא תמצא צריך לבוא ע"י מעשה קנין אבל אם מתחילה עשה מעשה קנין שהכניס החפץ מרשות בעלים לרשותו הגם שאז הי' מעשה אשר לא כיון לקנין אם אח"כ בא המחשבה שחפץ לקנות החפץ בגניבה מצרפים המעשה אשר עשה מתחילה ופעולתה עומדת לפניו שיוכל לחשוב או לדבר שחפץ עתה בתכלית הפעולה להיות נקנה לו וא"כ השומר או הנפקד אשר הביא הפקדון לביתו במשיכה ואלו חשב אז לגנוב הי' מהני ה"ה הגם דאז חשב להיות שומר פקדון ועכשיו חשב לגנוב מהני הך מחשבה בצירף המשיכה אשר עשה מקודם בחפץ זה ודו"ק. ולא מלבי המצאתי סברא הנ"ל אלא מדברי הר"ן פ' הזורק בגיטין על המשנה אמר לה כנסי שט"ח זה וז"ל אוקי לה בגמ' דעריק לי' חרצי' ושקלתו לא מהני ומיהו כי אמר לה בתר הכי הא גיטך אפי' לאחר שבא לידה מהני דונתן בידה קרינן בי' אע"ג דנתינה ראשונה לאו כלום הוא וה"ה כשנתנו לה לשם פקדון או שנתנו בחצירה לשם גירושין ואח"כ אמר לה הא גיטך ועומדת בצד חצירה מתגרשת כיון שמיד הבעל בא לידה או לחצירה ומיהו אם דחתו רוח ונתנו בחצירה אעפ"י שאמר לה הא גיטך אינה מגורשת דהוה כטלי גיטך מע"ג קרקע דאמרינן דאינה מגורשת משום דליכא נתינת הבעל עכ"ל. הרי מפורש יוצא בגט דהוה דרשינן בידה ממש רק מרבינן מונתן כמו שמרבינן בגניבה המצא תמצא ה"ה רשות וכמו דמצרפים בגט אם הי' הנתינה בתורת פקדון אם יאמר אח"כ להוי גיטך מצרפים מעשה ראשונה לדבור הבא אחריו ה"ה בגניבה אם עשה משיכה לשם פקדון מצרפים אח"כ אם חושב או אומר אח"כ שחפץ לגנוב והבן. אך א"כ קשה קו' מהרי"ט למה אמרינן במתני' בהטה את החביות ונטל רביעית פטור יען דלא הגביה החביות פטור וקשה ליקני לי' החצר (ומחנה אפרים הרגיש בקו' מהרי"ט ותי' דשליחות יד הוה גזה"כ דשליחות יד חידוש הוא והוא דוחק גדול) ומכ"ש לפי מה שבארתי בודאי קשה הא שם הי' מעשה משיכה בתחילה ויהי' די במחשבה שיקנה לו חצירו וצ"ע. ואחר העיון נ"ל נכון מאוד דרא"ש בפסחים דף ו' חידש דהנפקד משאיל המקום להמפקיד א"כ מונח החמץ בחצר העכו"ם ועיין בט"ז וחק יעקב בסי' ת"מ ובאחרונים וא"כ לכאורה איך יהי' הנפקד קונה הגזילה בחצירו במקום אשר מונח הפקדון הלא המקום קנוי להמפקיד אך זה שיבוש כיון שכופר בפקדון לו יהי' שאינו קונה הגזילה אבל המקום חוזר לבעליו דהא אין לו לתבוע עוד כלי אצלו דהא כפר בב"ד וממילא קונה הכופר בפקדון הגניבה בתורת רשות דהא כבר עשה משיכה וכל זה אם כופר בפקדון אבל שם בב"מ דף מ"ג בחביות שנוטל רק רביעית אבל החביות וכל אשר בתוכו יהי' נשאר למפקיד א"כ אינו חוזר הנפקד שהמקום לא יהיה קנוי למפקיד א"כ אין לו לנפקד חצר לקנות בו הגזילה ופטור דהא עדיין השאיר הנפקד למפקיד המקום והבן זה כי עמוק וישר בעז"ה. ומצאתי בש"מ בב"מ דף מ"א בד"ה תרגמה וז"ל ושלשה דברים הוזכרו כאן במאי דקתני במתני' לצרכו אי לגזלו או לשלוח בו יד או שהי' עלי' שואל שלא מדעת וכל אחד מאלו חייב הוא באונסין וצריכה משיכה דבלא משיכה לא מחייבי כלל דברשותא דמריה קיימא וכדאמרינן לקמן הא לא משך עכ"ל רמז שצריך משיכה דברשותא דמריה קיימי ויעיין בדבריו ע"ב ד"ה ומה שואל דאמרינן דיתחרט ויעיין בש"מ בד"ה יהא לא משך שכ' וז"ל שתקנו משיכה בגזלנים כמי בלקוחות עכ"ל והוא מחוסר הבנה אולי יהי' דבר בפיו יודיעני וצע"ג כעת. הן אמת שגוף הקו' של מחנה אפרים נפלאת בעיני דלו יהי' שלא קנה החפץ גופו עכ"פ כפר בשווי' הלא אפי' במלוה אם לא שייך אשתמוטי הי' גזלן א"כ לו יהי' שלא נעשה גנב שלא קנה הפקדון בתורת גנב עכ"פ כפר בשווי' ולא שילם לו אפי' ממין דטען נאנס וצע"ג כעת (ויעיין תומים סי' ל"ד סק"ה יעו"ש כי עמוק בגוף הסברא ודו"ק) וגם חקרתי דכופר בפקדון כ' הרי"ף והרמב"ם ג"כ הלשון וחייב באונסים והוא כשפת יתר חלילה הכי לא ידענו דגזלן חייב באונסין אך הוא הדבר הגם דלא קנה הגזילה אעפ"כ עכ"פ ע"י כפירתו חייב באונסים ודו"ק ויעיין במגדל עז פ"ג והבן. תמצית העולה דהדבר מבואר מגמ' בב"ק דף ק"ו ומתוס' בב"ק דף ס"ה ומרש"י בב"מ דף י' ומדף נ"ז וגיטין דף ע"ד ומהרי"ט וקצו"ח דאין אדם נעשה גנב חוץ אם עשה גם פעולת הקנין רק לרש"י דמדייק נעל החצר משמע דצריך לעשות מעשה הקנין בשעה שקונה ולתוס' מבואר אפי' אם הכישה במקל לרשות חבירו והקנין לא נגמר רק אח"כ בשעה שבאתה לחצירו מצרפים מעשה הקנין שעשה מתחילה עם כח החצר שהוא חלות הקנין שלא צריך לבוא מעשה הקנין בשעה שחל הקנין ולזה יש ראי' מכופר דנעשה גזלן כמו שהארכתי בעז"ה והוספתי במכתבי אל פר"מ נ"י טעם לשבח דאין שום עבירה נחשב בלי מעשה (כמו שהעיר הפנ"י בכתובות דף נ"א) דכל איסורין שבתורה נתנו שלא יעשה אדם פעולת איסור אם שייך בו פעולה או איסור שתלוי בדבור כמו עדות ונדר וחסימה וכדומה אבל אין גניבה נגמר במחשבה דצריך לעשות בעבירה מעשה קנין דגניבה דומה לגזילה דכתיב ויגזול חנית מידו רק יש הבדל דגזילה הוה בפני בעלים וגניבה שלא בפני בעלים כנודע מחכז"ל אבל הכל במעשה ולולא דרש המצא תמצא הי' קפידא שגם גמר הקנין צריך להיות על ידו דווקא ודו"ק (ורמזתי לו לעיין באלו נערות דף ל"א והוא בד"ה כדרבא וברש"י סנהדרין דף ע"ב בד"ה הי' מגרר ויוצא שכ' שידו הוה לו כחצירו יעו"ש משמע הגם שבא בחצירו צריך להיות מגרר ויוצא שהוא הכניס ליד השנית שהוא כחצירו אבל בלי פעולה אי אפשר לחייבו אבל במחשבה לבד לא נעשה גניבה וכ' רש"י בכתובות וז"ל כאלו הגביה למעלה משלשה עכ"ל והדבר צריך ביאור וק"ל). (והרהרתי עוד ליתן בה טעם דאלו אם יהי' נגמר במחשבה שבלבו חפץ שחצירו יהי' קונה לו חפץ פלוני בתורת גניבה א"כ יהי' בא מחשבה ומוציא מידי מחשבה כמ"ש התיו"ט פ"ק דפסחים במשנה א' וז"ל ומ"ש שמא ימצא גלוסקא יפיפיה וימלך על ביטולו ויחשב עלי' לאכלה ויעבור עליו על ב"י כלומר דכמו שביטול בעלמא היינו בלב שיחשוב בלבו כאלו הוא עפר סגי בכך אעפ"י שלא הוציא בשפתיו כלום ה"נ במחשבה בעלמא חוזר מבטולו וזוכה בה דמחשבה מבטלת מחשבה עכ"ל ולכן לא אפשר להיות גנב במחשבה ודיבור דא"כ מחשבה ודיבור יבטל הגניבה וזה א"א כנלע"ד). והלום ראיתי כי פר"מ נ"י הביא מתניתא בידו ששיטה מקובצת כתובות דף ל"ד מביא בשם הראב"ד בסוגי' דגנב וטבח בשבת דפטור דאם אין גניבה אין טביחה ומכירה ופי' רש"י בכפות וכ' הראב"ד ע"ז וז"ל אלא נראה לפרש כגון שהיתה בהמת חבירו רבוצה ונתכוין לגנבה ולזכות בה עם שחיטתו דאלו נתכווין לזכות בה קודם שחיטה הרי נתחייב משעה שזכה בו ומתחייב (בדו"ה) לא הוה עד שעת שחיטה ובהאי שעתא מתחייב בדו"ה דחידוש הוא שחדשה התורה בקנס עכ"ל וכ' כבודו נ"י וז"ל ולפי דברי קצו"ח אף אם כיון שיקנה לו החצר אינו חייב עד שיעשה מעשה ע"י שחיטה נתחייב ושפיר באים כאחת עכ"ל והוא כנגד כל חבל ראיות שהבאתי דגניבה צריך מעשה יישר כחו על שהאיר עיני בזה וצע"ג. ונלע"ד דיש לדקדק בלשון הראב"ד שכ' וז"ל ונתכוין לגניבה ולזכות בה עם שחיטתו עכ"ל הוא כפל לשון או שהי' לו לכתוב נתכווין לגניבה עם שחיטתו או שיכתב נתכווין לזכות בה עם שחיטתו למה כפל הדברים וצע"ג עוד יש לדקדק דאח"כ כ' וז"ל דאלו נתכווין לזכות בה קודם שחיטה עכ"ל למה לא כ' ג"כ דאלו נתכווין לגניבה ולזכות בה קודם שחיטה כמו שכפל ברישא לגניבה ולזכות בה. ועלה בדעתי ליישב בעז"ה דהנה בספרי פלס חיים דף כ"ט ע"ב בד"ה ונלע"ד בארתי דכח גניבה פי שנים ברוחו (א) דצריך הגנב לעשות מעשה קנין היינו אם הוא עושה הגבהה או משיכה או חזקה וכדומה שיכווין שפעולת הנ"ל יהי' פעולת הקנין לשם גניבה שעי"כ הוא מוציא החפץ מרשות הבעלים כמו שלוקח עושה להוציא מרשות בעלים פעולת הקנין (ב) שיכוון לזכות בו שע"י הקנין שעושה יהי' מעתה והלאה החפץ שלו דהא אפי' אם יקנה בכסף או יזכה מהפקר או במתנה צריך לעשות מעשה קנין לשם קנין ולכווין לזכות בחפץ ע"י הקנין ה"ה בגנב שצריך ב' דברים שיכווין שמעשה המשיכה או הגבהה יהי' מעשה קנין וגם מכווין לזכות בו שיהי' שלו גם בכלל הקדש ונדר דף ע"ז ובספרי מ"ח סי' ס"ט הארכתי בפרטים יעו"ש. והנה כבר הערותי למעלה דלשיטת התוס' בב"ק דף ס"ה וכן לר"ן פ' הזורק מבואר דמהני פעולת הקנין הגם שזכות הקנין יהי' אח"כ שהכישה במקל ברשות חבירו לא קונה הגם שגוף הכישה הוה מעשה קנין שמכווין לגנוב אבל לא מהני ברשות חבירו משיכה רק כאשר תבוא הבהמה אח"כ בחצירו זכתה לו חצירו וה"ה כופר בפקדון מתחילה הי' מעשה קנין שמביא הפקדון לתוך ביתו שהוא משיכת השומר ואח"כ אם יכפור בו יזכה לו חצירו בצירוף מעשה הקנין אשר עשה מתחילה והבאתי סמוכין במקו"א מדברי הגמ' במכות דף כ"א בנזיר שהלך במגדל בבית הקברות ופרע מעזיבה או בכהן שלבש כלאים לעבודה ואח"כ יצא להר הבית שלוקה דמצרפין מעשה היתר אם בא אח"כ מזה איסור ועיין בריטב"א שם ובמ"ל פ"ג מה' ביאת מקדש שהאריך יעו"ש. ולפ"ז רמז הראב"ד שמתחילה כאשר היתה בהמת חבירו רבוצה בחצירו חשב להיות גנב אשר על ידו יוגנב הדבר כגון שנעל החצר אבל לא חפץ לזכות בה להיות שלו מעכשיו רק נתכוין לזכות בה עם שחיטתו אז בא גמר הקנין בשעת שחיטה ופטור מטעם קים לי' בדרבה מיני' וכתב דאילו נתכווין לזכות בה קודם שחיטה היינו שעשה מעשה קנין גניבה וגם נתכווין לזכות בה מיד א"כ כבר חייב על הגניבה קודם שבא איסור שבת (ורש"י לא ניחא לי' לפרש כן יען שרש"י לשיטתו מפרש בכל המקומות שנעל בפני' משמע שצריך להיות מעשה קנין עם חלות הקנין בפעם אחד) ודו"ק. שוב התבוננתי הגם שניכר בדברי ראב"ד שפרושי אמת שמרמז על שני דברים דגניבה יהי' עכשיו וזכות גניבה להיות כשלו יבוא אח"כ עם השחיטה בכל זאת מדכ' וז"ל ונתכווין לגניבה משמע שעכשיו גונב במחשבה ומחשב ג"כ לזכות בה אח"כ בשעת שחיטה עכ"פ משמע שיוכל לזכות בה גם קודם שחיטה במחשבה בלי שום פעולה רק חצירו שפועל לו כל זאת ואודה שדברי הראב"ד מורים דחצר קונה גניבה והוא פלא בעיני כי דברי גמ' דף נ"ו ותוס' דף ס"ט וגמ' בב"ק דף ק"ו ודברי רש"י בב"מ י' ודף נ"ו וגיטין דף ע"ז מורים דאין אדם נעשה גנב בלי פעולת הקנין וכן הביא מהרי"ט ראי' מגמ' בב"מ דף מ"ג ולומר שראב"ד איירי שהכישה במקל לחצירו לשונו לא משמע כן ודו"ק. ועתה אשים קנצי למלין כי כפי אשר ידי מגעת בעזר ד' הבאתי ואקוה שישמח נפשו בו כי יראה שתורת חכז"ל הי' כמוסים עמדי ויישר כחו כי הביא לי תורת ראב"ד אשר לא משמע כן ואין לי כעת פנאי להעמיק בסוגי' הנ"ל ואם יהי' בפי דבר לא אמנע מלהודיע לו ועל יתר הדברים לא אשוב יען כי הודיע שיש לו השגות רבות ואמתין כי אשיג אותם ואשיב על כולם יחד כאשר יתן ד' בפי דברי הד"ש ושלום תורתו באהבה רבה. הק' חיים סופר:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה