אור ברסלב
שות מחנה חיים ד › סימן מו

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ד · סימן מו

סימן מה

שפעת ברכות ורב נעימות לי"נ מכירי מאז הגדול המפורסם בתורה ויראה בשם טוב החו"ב כבוד הרב ר' שרגא נ"י אב"ד דק"ק סענדרע יע"א. גלילות ידיו מגילה כתובה פנים ואחור עם פלפול גדול על דברי הגיעני ומרוב אהבתו לו פניתי מכל עמלי להשיב לו כאשר נתן ד' בלבי ואקוה שישמח גם לבו בו כי תלי"ת ימצא בו כאות נפשו. (א) הנה מה שהערותי במכתב הקודם שאין איסור בעוסק הנכרי בתורה רק אם הוא מבקש ללמוד ולעסוק בתורה אבל אם לא חפץ לדעת תורה ודיני' רק הישראל אומר לו דינים אז אין בו סרך איסור הן מטעם גזל או מטעם עריות דהוא לא חפץ לדעת התורה ע"ז השיב פר"מ נ"י דא"כ מאי קשה להו לתוס' ומהרש"א לא תי' דהגוי לא ביקש ללמוד תורה עכ"ד. טרם כל אביא ראי' ממהרש"א שאם הגוי לא חפץ לדעת התורה מותר ללמדו דבשבת דף ל"א מביא הגמ' בא לפני שמאי א"ל כלום אני ראוי להיות כ"ג הלא כתוב בתורה והזר הקרב יומת וכ' המהרש"א וז"ל ר"ל דבכך ה"ל לדחוני מעיקרא שלא אתגייר ולא בכעס באמת הבנין עכ"ל וקשה אם יודיעהו שלא יכול להיות כה"ג ולא יתגייר א"כ הי' שמאי עושה איסור שלמדו הדין שהזר הקרוב יומת דהא בודאי אם אמר לו אז הפסוק הזר הקרב יומת לא הי' מתגייר כמ"ש המהרש"א בעצמו בד"ה אמר לי' מקרא וז"ל ומעיקרא לא בעי הלל למימר הכי משום דלא מקבל עליו לגייר עכ"ל וא"כ הגם שחידש המהרש"א שמותר ללמוד עם גוי תורה אם בא להתגייר היינו עכ"פ אם יש רעיון שע"י הלימוד יתגייר עצמו אבל אם הלימוד יתרחק אותו ולא יתגייר בודאי אסור ללמדו דהא יודע שלומד תורה לגוי שלא יתגייר עצמו וע"כ מאי קצף הגר על שמאי שלא אמר לו מקרא זה כדי שלא יתגייר הכי ועשה שמאי איסור בשלמא על דברי מהרש"א בד"ה אמר לי' מקרא ל"ק למה לא תי' דהי' אסור אז ללמדו דא"כ יהי' עובר על איסור לומד תורה לגוי דהא ע"כ יפרוש ולא יתגייר ונשאר האיסור לק"מ דהכל נכלל בתי' המהרש"א שכ' משום דלא הוה מקבל עליו לגייר א"כ ממילא לא הי' עושה איסור אבל הך דקפיד הגר על שמאי דלא הגיד לו מיד הפסוק הוא פלא הלא יש איסור וצע"ג אלא פשיטא מה שישראל לומד תורה לגוי אם הוא לא שאל בפיו שחפץ ללמוד לדעת התורה אין בו איסור כלל דרק אם חפץ ליקח מתורת משה אז הוא עובר על גזל ועריות ולא אם שומע אם ישראל מלמדו תורה ומה שהתפלא מה הקשה המהרש"א איך למדו תורה קודם שהתגייר וכן הקשה על תוס'. נלע"ד דלק"מ דבגמ' אמרו כיון שהגיע להזר הקרב יומת א"ל מקרא זה על מי נאמר א"ל אפי' על דוד מלך ישראל נשא אותו גר ק"ו מעצמו וכו' יעו"ש ביאור הדבר דשם בפסוק כתוב עבודת מתנה אתן את כהונתכם והזר הקרב יומת וכ' רש"י וז"ל במתנה נתתיה לכם וכ' הרמב"ן עליו וז"ל לומר שהיא לכם מתנה גמורה עד שהזר הקרב יהי' חייב מיתה עכ"ל והגר שהגיע לפסוק הנ"ל שאל מהלל אם הפי' הקרא הזר הקרב יומת קאי מי שהוא מזרע זר והשיב לו הלל אפילו דוד מלך ישראל חייב מיתה כי הפי' הקרא מי שאינו מזרע אהרן הכהן נקרא זר אצל הכהונה כי כל הפרשה נאמרה לאהרן שכהונה מתנה לו ולזרעו אחריו אבל בודאי פשטות הקרא הי' משמע זר הקרב מי שהוא מזרע זר א"כ כאן שאל הגוי לדעת פי' הקרא והלל למדו כפי הקבלה בידינו אפי' על דוד שנמשח בשמן המשחה אעפ"כ זר הוא לכהונה ונשא הגוי ק"ו אם בני ישראל שנקראו בכ"מ בנים המה נקראים זרים לגבי כהונה ק"ו הוא שבא במקלו ותרמילו ושם ציין המהרש"א דבריו א"כ דעד עכשיו הי' סובר אותו גוי שיוכל להיות כה"ג אם יבחרו בו א"כ התגייר לשם גדולה ותי' המהרש"א שאז אחר שנודע לו שגם אם יבחרו בו כל ישראל לא יוכל להיות כה"ג גיירו אותו הלל והקשה א"כ איך למדו אותו תורה להגיד לו פי' בקרא הזר הקרב יומת אי הפי' זר מי שלא נבחר או הפי' מי שאינו בתולדה מזרע אהרן ותי' כיון שבא להתגייר שרי ללמדו תורה הגם ששאל לו למסור לו קבלה עפ"י תורה שבע"פ ודו"ק. ולפ"ז מיושב הקושי' שהקשיתי מאי כעס הגר על שמאי הוא כעס יען כאשר בא לגייר להיות כהן גדול ושמאי הי' מדחה אותו באמת הבנין הי' יכול לדחותו להגיד לו הפסוק הזר הקרב יומת פי' הפסוק אם הי' מגיד לו אפי' הפסוק בסתם הי' הוא מבין זר מי שאינו מזרע ישראל ולא הוי מגייר עצמו ולמה דחפו בכעס או אפי' אם הי' למדו מיד שאפי' דוד מלך ישראל נקרא זר לכהונה לא הי' עושה איסור כי הוא לא ביקש ממנו שילמד לו תורה ודו"ק ומיושב כל מה שהאריך בזה (או שהגר האמין בתחילה שתלי' רק בבגדי כהונה דבאמת ילפינן מן הקרא הזר הקרב יומת אם כהן ששימש מחוסר בגדים חייב עיין רמב"ם פ"י מה' כלי מקדש ה' ד' יעו"ש). ומיושב בזה מה שהקשה לי בני הבחור החרוץ יעקב שלום נ"י מה הקשה המהרש"א איך למד הלל לגוי תורה הלא אמר הלל לך למד תכסיסי מלכות והגוי מעצמו למד שהי' בקי בלשון הקודש והי' בידו ללמוד א"כ לא עבר הלל על לפני עור במה שיעץ לו ללמוד וצע"ג ואוסיף דהלא לא אמר הלל כלום מעמידין כה"ג מי שלא למד דיני הקרבה אלא רמז כלום מעמידין מלך עד שלמד תכסיסי מלכות לך למד תכסיסי מלכות וממילא הבין הגוי שהוא צריך ללמוד דיני כהונה ובזה ודאי לא עבר על לפני עור וצע"ג ולפמ"ש נכון דהקושי' הי' איך למד הלל לו פי' הקרא עפ"י קבלה אשר בידינו ודו"ק. ואולי נרמז בו דבר עמוק בעז"ה דהלא הגר הנ"ל נשא ק"ו מכלל ישראל שנקראו בנים למקום וכ"ש הוא שבא במקלו וא"כ מאי רבותא יש שאמר לו הלל אפי' דוד מלך ישראל הי' יכול לומר אפי' נחשון בן עמינדב רק רמז אפי' להיות מלך ישראל כתיב מקרב אחיך עד שיהי' אביו ואמו מישראל לאפוקי גר א"כ כל אחד מישראל כאחיו יכול להיות מלך אעפ"כ גר לא יוכל להיות מלך וכ"ש כהונה שאפי' דוד מלך ישראל הוה זר אצלה ולכן רמז לו כלום ראוי להיות מלך בלא לימוד תכסיסי מלחמה משם ידע דגר לא יוכל להיות מלך בישראל ואח"כ למדו אפי' דוד המלך פסול לכהונה וכ"ש גר ודל"ב (ועיין רמב"ם פ"ט ה' ביאת מקדש ה' א'). ומה שהקשה א"כ מאי מקשה תוס' בחגיגה דף י"ג למה לי מגיד דבריו תיפק לי' משום לפני עור דלמא בחגיגה אשמעינן דאם הגוי לא תבע ללמוד דאז אין בו חיוב מיתה אעפ"כ יש איסור לישראל למסור לו ד"ת משום מגיד דבריו ליעקב עכ"ד מאוד תמהתי על פר"מ נ"י הלא אני אומר שאין בו סרך איסור אפי' מדרבנן דכיון שגוי לא ביקש ללמוד תורה מותר לישראל לדרוש בתורה אעפ"י שגם הגוי יטה אזן וישמע לדבריו וק"ל (ויעיין במהרש"א ח"א ביצה דף ט"ו א"ה לא ליענשא עכו"ם על שבת). אך מה שהשיב וז"ל וגם גוף החילוק אינו מובן לי דלמה לא יהי' גזל אצלו אם הוא לא ביקש זאת מהב"ד שילמדהו טרם שגיירוהו כיון שעכ"פ ניחא לי' בלימוד זה ומאזין ומקשיב לקבל דבריהם הכי אם יאמר אדם לחבירו אזרוק גניבה זו לחצירך ותקנה לך חצירך והוא גילה דעתו שניחא לי' לא יהי' גזל בידו ואין לך גילוי דעת יותר מזה ששומע ומקשיב לקול דבריהם מה שלומדים אותו ויורינו בזה עכ"ל. נפלאת בעיני איך עלה זאת בדעתו שאם יזרוק ראובן חפץ שמעון לחצרו של לוי ויאמר ראובן ללוי תקנה לך חצירך גניבה זו ויהי' ניחא לי' ללוי שיהי' גנב בגילוי דעתו דניחא לי' הכי יש גנב בלי מעשה הלא כל גנב צריך לעשות מעשה וגם יכוון לקנות במעשה הקנין יעיין בב"מ דף י' ובפרק הזורק בגיטין פי' רש"י וז"ל ונעל בפניה עכ"ל ובב"מ פי' ביותר וז"ל ונעל בפניה לגנבה עכ"ל ויעיין בכתובות דף ל"א ובסנהדרין דף ע"ב בהבא במחתרת וכלל גדול דבלי מעשה אי אפשר להיות גנב אפי' אם יגלה דעתו דניחא לי' לא הוי גנב וכבר בארנו זה בספרי בכמה מקומות והוא פשוט והטעם דכל פעולת עבירות המה בפעולה דווקא אבל בלי פעולה רק דניחא לי' במחשבתו לא הוה עבירה ואפי' בעריות דגילה הקב"ה דגם אשה מחויבת מיתה או מלקות או בשוגג קרבן משום דנהנה יעיין בב"ק דף ל"ג דכתיב הנפשות העושות הנאה אית להו לתרווייהו זה דווקא אם תחילתה ברצון אבל אם תחילתה באונס אז הגם שסוף ברצון פטורה כיון דהיא קרקע עולם ולא עבדה מעשה יעיין דבר זה באריכות בפנ"י דף כ"ו ואפי' דמתעסק בחלבים ועריות דחייב דהוה מעשה אבל בלי מעשה פטורה ויעיין בבעה"מ בסנהדרין דף ע"ג ויש לי הערות יקרות ליישב קושי' רמב"ן עליו ולכן אפי' אם איסור בגוי לעסוק בתורה מטעם עריות זה דווקא אם הוא עוסק בתורה שעושה מעשה בדיבורו ומכוון להנאת התורה אבל אם לא חפץ לעסוק ולא מכווין עלי' רק אנו אומרים לו דברי תורה הוא מאזין ומקשיב ובפרט בגר שאנו אומרים לו שהוא צריך לשמוע הדברים שבלא זה לא נקבל אותו להתגייר אין כאן סרך גזל או עריות דהוא לא עושה מעשה ולא נהנה מזה רק הוא שב ואל תעשה וגם בע"כ צריך לשמוע אלינו ודו"ק. ואולי מהאי טעמא אנו מקצרין ולא מאריכין לו לבאר באר היטב שום מצוה כדי שלא יבוא לידי הנאה כלל כי איזה הנאה יש לו אם שומע שמחלל שבת יסקל אם לא נבאר לו שום דבר על בורי' שיהי' ערב לו דברי התורה כמו שאנו מתפללים והערב נא דברי תורתך יען אי הטעם משום עריות יהי' חייב אפי' בלי מעשה ודו"ק. וראי' לדברי אם הגוי לא חפץ לשמוע וללמוד מותר ללמדו מגטין דף נ"ו דר"י אמר לטיטוס הפסוק שמועה טובה תדשן עצם ורוח נכאה תיבש גרם הלא הי' אפשר דר"י יאמר לו מחכמתו ומעצמו וכ"ת דשאני ד"ת אשר כתיב תורה צוה לנו דווקא תורת משה אסור ללמוד הלא שם מביא הגמ' מעשה באשה עם ז' בניה שכל אחד הגיד לו הפסוק מן התורה יעו"ש אך באמת כל הפסוקים הם בענין אחדות הבורא שלא לעבוד ע"ז וכבר מבואר בגמ' דמותר לעסוק בשבע מצות וגם בארתי במכתב הקודם שבענין אחדות הבורא אנכי ולא יהי' לך מותר לישראל להאריך א"כ אין ראי' מכאן ודו"ק (וגם ממה דמצינו כמה פעמים בגיטין דפגעו בינוקא ואמר פסוק לי פסוקיך ואמרו לו והגם שלרוב קטנים הי' וכן באשה וז' בניה מבואר במדרש דהיו קטנים בכל זאת אי הי' איסור הי' הצדיקים אשר זוכים לבנים כאלה מחנכים אותם שלא להגיד לגוי פסוקים ואם הוא שואל מינוקא הי' חפץ לשמוע דברי תורה ואעפ"כ אמרו לו ואולי מחמת פחד ודו"ק) ויעיין במדרש במבול פ' נח ובמדרש חקת ובתנחומא שמות ובמדרש איכה וברבה שמות פ' ל' ופ' מ"ז ויעיין ביצה דף ט"ז ובתוס' גיטין דף ע"א ע"ב בד"ה אתמוהי. ויש לי להעיר בדברי רמב"ם פי"ט מה' מע"ק ה' ט"ז וז"ל והעכו"ם מותרין להקריב עולות לשם בכל מקום והוא שיקריבו בבמה שיבנו ואסור לסייען ולעשות שליחותן שהרי נאסר עלינו להקריב בחוץ ומותר להורות להם וללמדם האיך יקריבו לשם האל ברוך הוא עכ"ל יש בדבריו כמה הערות גדולות רק אין פנאי ואבאר אי"ה במקו"א. (ב) ועל מה שהשבתי על הערות כבודו נ"י שנימא שמותר ללמוד עם גוי שבא להתגייר דאוקמי אותו על חזקת כשרות והשתוממתי בכמה השגות עליו וכ' כעת להצדיק את עצמו וז"ל ע"ז יש לי להשיב ששיטת הפנ"י בגיטין דף י"ז שחזקת כשרות מטעם רוב לא מוסכמת הוא וכבר דחו אותו גאוני בתראי בתשובותיהם והגאון בעל בית אפרים חיו"ד תשובה ב' הקשה עליו קושי' חזקות וחדא מנייהו דא"כ למ"ל למילף רובא מעדים זוממים מעדים גופא יש ללמוד ומדיינים דאי ל"א בתר רובא לא יהי' עדות כשרה ודיינים כשרים לכן העלו שהוא מטעם חזקה דמעיקרא שנולד כשר ועד שהגיע לשנת י"ג לא יפסל אף אם עשה כל עבירות שבעולם א"כ ברגע הגדלות כשר הי' ואינו נפסל עד שאירע לו פסול ויודע לנו פסולו וא"כ בנ"ד גבי נכרי לפמ"ש הרמב"ם בהל' מלכים פ"ח הי"א שב"נ השומר ז' מצות שלהם הרי הוא מחסידי או"ה א"כ בעת לידה כשר הי' בלי פסול עד רגע הגדלות ומשם ואילך יש לו חזקה דמעיקרא שלא נפסל לענין שמירת מצות דידהו עד שיוודע לנו פסולו ע"י עדות ברורה רק דנגד זה איכא רוב דרובן אינם שומרים מצות שלהן כאז"ל ראה ויתר גוים וכו' ע"ז אמר דרוב נכרים שאינם שומרים ז' מצות שלהן אינם באים להתגייר ולקבל על עצמו מצות נוספות של ישראל וזה מדבא לקבל עול מצות ישראל ודאי שומר מצוה הוא ואינו עובר על לימוד תורה שהוא ממצות שלהן וה"ל כהך דריש בתולה נשאת רוב נשים בתולות נשאות ורוב הנשאות בתולה יש להן קול וזו הואיל ואין לה קול איתרע לה רובא עכ"ל טרם אשיב על דבריו אודיע לכ"מ נ"י כי אני לא זכיתי לראות תשובת בית אפרים בבחרותי אבל גוף הדבר אשר הביא בשם הגאון שהעיר על חקירה הנ"ל שחזקת כשרות יהי' חזקת עצמיות שלא הי' בעל עבירה בשעת הלידה ראיתי הגאון אדמ"ו ז"ל בשערי תורה ח"ב כלל ח' פרט א' שם הראה ידו הגדולה בחקירה הנ"ל ובאות ג' הצדיק דברי הפנ"י דלולא דהוה מכח רוב הי' מחזיקים מפיסול קטנות לפיסול עבירה דמחזיקים מאיסור לאיסור והאריך בנעימות חקירותיו. וזה רבות בשנים השגתי דבפיסול עבירה נשאר על האיש שם עד רק נעשה עד פסול ופוסל עדים הכשרים אם צירף עמם דנמצא אחד מהן קרוב או פסול כל העדות בטילה אבל בקטנות לא הוה עד דקטן אינו בר עדות ואם צירף עם גדולים לא נפסל עדותם דקטן הוה כמו אבן או עץ דלא הוה עד ולא שייך לומר מחזיקים מפסול קטנות לפסול עבירה דבקטנות לא הי' פסול רק אין שם עד עליו כלל ואח"כ אם יש חשש עבירה אז יש שם עד עליו רק בא שם פסול אבל שם מחזיקים משם איסור לשם איסור ודו"ק כנלע"ד. גם יצא אדמ"ו הגאון ז"ל שם באות ז' להביא ראי' דחזקת כשרות הוה חזקת עצמיות דלא עשה עבירה כאשר נולד דאל"כ דהוה חזקה דאתיא מכח רוב כהבנת פנ"י א"כ קשה בבכורות ל' דאמרי' חשוד לדבר קל לא חשוד לדבר חמור ואי חזקת כשרות הוה מכח רובא א"כ נימא דאיתרע רובא ולא נשאר אצלו חזקת כשרות כלל אלא פשיטא דהוה חזקה עצמיות יעו"ש וצע"ג. ואמרתי לתרץ דזה הוה חזקה מכח הסברא דמבואר בסי' קי"ט בב"י ובש"ע דאין הולכים אחר חמור וקל בעבירה באמת עפ"י חק תורתינו הקדושה אלא הולכין אחר החמור והקל בעיני בני אדם לפעמים עבירה הקלה חמורה בעיני המון בני ישראל ועבירה חמורה קלה בעיני המון עם ואזלינן בתר החמור והקל בעיני העולם יעו"ש כי מתוק וא"כ העוברים על עבירות קלות בעיניהם אנן סהדי דנזהרו בעבירות חמורות בעיניהם שהגם שחשודים לעבור על עבירות קלות ראינו שפורשים עצמם מן החמורות בעיניהם וא"כ שוב לא איתרע בהעובר על הקל הרוב דבכתובות אם איתרע בהאשה דאין לה קול או באיש דאין לו שתי שערות עיין ריב"ש הוה הריעותא כנגד הרוב כולו אבל בעובר על עבירה הקלה הלא מתחילה ידענו שיש שני כיתות בישראל א) הנזהרות על הקלות כעל החמורות (ב) שנזהרו בחמורות ולא בקלות ואם בעינינו נראה שאיש ידוע יצא מן כת אחת החשודים על הקלות עדיין לא יצא מכת השנית דנזהרו עכ"פ בחמורות ודו"ק כי עמוק בעז"ה. ופלא בעיני איך דבר פר"מ נ"י דבר זה בפי' אמרו ביבמות דף מ"ו דבעבור כך אומרים לו מצות קלות וחמורות כדי שיפרוש ולא יתגייר יען דנפישי מצות בישראל כאשר אמרו בגיטין דף נ"ו מהו לדבוקי בישראל א"ל לא יעו"ש וא"כ הגם שלא עבר עדיין על ז' מצות דידי' ועכשיו בעבור ללמוד תורה יבוא לידי עבירה אחת אם לא יתגייר נמצא דעבר על גזל קהלת יעקב ועכ"ח נחליט שיתגייר שלא יהי' לו עבירת גזל בלמודו הלא טוב לו לבחור שעבר איסור גזל פ"א מלהתגייר ויהי' עליו עול תרי"ג מצות בודאי נבחר הרע במיעוטו טוב לו שעבר עבירה פ"א מלעבור עבירות הרבה עד עולם כי לא יוכל שאת תרי"ג מצות ובודאי ישוב לאיתנו וא"כ איך יהי' מותר לו ללמדו אם חכז"ל חששו פן יהי' לו המצות למשא הלא הוה שני הפכים בנושא אחד ועוד מה נעשה אם יאמר שגם הוא עבר על עריות ועל גזל ועל הע"ז ואולי דנאמר גם בגוי אין אדם משים עצמו רשע דעבר על ז' מצות שלו דלא יוכל להוציא עצמו מחזקת כשרות שלו דהרי נולד בלי העבירה דיעיין רש"י בכתובות דף כ' הטעם דאין אדם משים עצמו רשע יען דיש לו חזקת כשרות ודו"ק, אך זה טעות כיון דהרוב עוברים דבעבור ראה ויתר גוים ובודאי נאמן דהוא מן הרוב אבל בישראל דרוב אינם עוברים אז אין אדם משים עצמו רשע וא"כ אם הוא מודה שלא שמר ז' מצות שלו אסור ללמוד עמו וא"כ שפיר פסק הגאון רע"א דמי הוא גוי אשר בא לגייר שלא יאמר שעבר על ז' מצות דידי' גזל ועריות וע"ז ודו"ק. אך מבלעדי זה נפלאת דבריו שכ' וז"ל וזה שבא לקבל עול מצות ישראל ודאי שומר מצוה הוא עכ"ל הא גופא חששו חכז"ל אם ישמע עול מצות ישראל לא יקבל אותם פן לא שמר ז' מצות שלו מכ"ש שישער בנפשו שלא ישמור המון מצות ישראל ויפרוש ולא יתגייר ויהיה נשאר הלפני עור שעבר הישראל ודו"ק. אמנם בר מן דין לו יהי' שהוה חזקה קמייתא דאחר הלידה לא עשה עבירה אבל רוב גוים עוברים כאשר אמרו חכז"ל ראה ויתר גוים והגם דרוב העוברים לא באים לקבל גירות וזה שבא איתרע לי' רובא כמו בכתובות וזו מדלית לה קלא איתרע רובא א"כ הוה מחצה על מחצה ס' גמור ושם בכתובות לא תקבל ממון מס' וכאן עדיין אסור ללמוד עמו הגם דאין רוב לומר שהוא עבר מכבר ואין לו חזקת כשרות עכ"פ ס' הוה וס' דאורייתא לחומרא מה הציל פר"מ נ"י להתיר ללמוד עמו הלא בכ"מ דאיתרע ליה רובא הוה עכ"פ ס' גמור ודו"ק. וראיתי שחקר מחשבותי במ"ש וז"ל הלא זרו רשעים מרחם עכ"ל באמת שאחת דברתי ושתים רמזתי שכאן שייך חקירת פנ"י דלמא מרחם אמו פסול הוא וגם שהוא נטוי לעבור עבירות (יעיין ירושלמי פ' יוכ"פ) ותשובת בית אפרים אין בידי ומה שכתבתי וז"ל היוצא מדברי חכז"ל עכ"ל רמזתי בשלמא ז' מצות אשר למד ד' לאדם פה אל פה הי' קבלה ביד ב"נ דור אחר דור כאשר רמזו חכז"ל על פ' ויצו ד' אלקים אבל שיהי' איסור גזל אם ילמוד חכמת התורה אשר מעולם לא שמע גוי שנהרג ב"נ על זה רק יש קבלה בידינו שהוא חייב מיתה בידי שמים מהיכן ידע ב"נ זאת הכי שופטי ב"נ הי' מודיעין לו זה בודאי לא שייך חזקת כשרות ומה שמוסיף כבודו נ"י שניתן בהר סיני לא עלה על לבי. ומה שרצה לחדש אם הגוי לא יודע שעושה איסור בלימוד התורה אז ליכא לפני עור בישראל המלמדו דהלא גוי שוגג ורק משום קדושת נפש ישראל יש לפני עור אם נכשל בשוגג עכ"ד לא אאריך פה כי בספרי מ"ח ח"ב א"ח סי' י"א אות ט' הבאתי שחטא אברהם אבינו על שאמר על שרה אחותי היא בשם רמב"ן יעו"ש ויעיין בסי' כ"ג בד"ה ובחידושי במצות כותי חקירה נאותה ויש לי עוד הערות בזה במקו"א. וראיתי שיצא הדר"כ נ"י להשיג על דברי בד"ה מאוד בהשגה ג' שאמרתי אם אנו חוקרים אם יתגייר או לא יתגייר דעדיף חזקת גוי ודאי מאשר נאמר דיתגייר מכח חזקת כשרות והשיג עני דנב"י בח"ר יו"ד סי' נ"ז מחליט דלא אמרי' חזקה על להבא והאריך בזה לא אוכל להבין מה עלה על דעתו לדמות הנה לפנינו איסור ללמוד עם גוי תורה רק אם יתגייר לא יהי' עבירה ומסופקים אנחנו אם לסמוך על דבורו שיתגייר ולא יצמח איסור ע"ז אמרתי הלא יש חזקת גוי לפנינו וס' אם יעשה מעשה וימול עצמו ויקבל עליו עול מצות ואמרינן דעדיף דנאמר דהוא ישאר בחזקת גוי מאשר נסמך על חזקה שיעשה מעשה ויתגייר ואסור ללמוד עמו דהא אם יהי' שוא"ת הי' נשאר האיסור והלא עכשיו הוא גוי ודאי שלא נימל דמה אפשר שיהי' נעשה ישראל אח"כ הוא ע"י מעשה וכתבתי וז"ל אמרי' דלא יעשה מעשה גירות ויקבל עול תורה ומצות עכ"ל הרי שרמזתי דיש כאן סברא דישאר בחזקת גוי ולא יעשה מעשה להיות ישראל ולו יהי' שהוא ס' השקול חזקה דהשתא שהוא גוי עם חזקת כשרות אעפ"כ אסור ללמוד עמו דס' דאורייתא לחומרא ודו"ק. (ג) עוד ראיתי במה שהודעתי דאין הבדל בין בעל פה או בכתב בכל אופן יש איסור ללמוד עם הנכרי דכ' מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל דתורה צוה לנו משה היא מאורשה קהלת יעקב הוא בעל פה והשיג מעלת כבודו נ"י שמגיד דבריו ליעקב הוא רק דרבנן אסמכתא בעלמא עכ"ד לא אוכל להתאפק ואודיע לו דבר כי לדעתי הפסוק מגיד דבריו ליעקב הוא רק גילוי דעת כי מצאתי בזוהר פ' אחרי על פסוק כמעשה ארץ מצרים שהאריך עפ"י נסתר בטעם איסור לימוד תורה לגוי וסיים וז"ל וכל מאן דלא אתגזר ויהבין לי' אפי' את זעיר דאורייתא כאלו חריב עלמא ומשקר בשמא דקב"ה דכתיב אם נא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי ת"ח כתיב וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל לפני בני ישראל שם אבל לשאר עמין לא שם בגיני כך דבר אל בני ישראל ואל בני ישראל תדבר לאמור וכן כולהו ינוחון אבהן דעלמא אינן הלל ושמאי דהכי אמרו לאונקלוס ולא אודעו לי' מלה דאורייתא עד דאתגזר עכ"ל, דבר גדול רמז שבכל הפרשיות שבתורה נאמר דבר אל בני ישראל ולא לאו"ה ומביא שם בראש וז"ל ר"א שאל לר"ש אבוהי א"ל הא תנינא אסור ללמוד תורה לגוי ושפיר אתערו חברייא דבבל דכתיב מגיד דבריו ליעקב אמאי חוקיו ומשפטיו לישראל א"ל אלעזר ת"ח זכאין אינון בני ישראל דחולקא עילאה מקדישא נטע בהו הקב"ה דכתיב כי לקח טוב נתתי לכם לכם ולא לשאר עמין עכ"ל דבר גדול דבר הנביא התנא אלקי דקב"ה צוה למשה שידבר רק אל בני ישראל ולא לאו"ה ובעבור חוקיו ומשפטיו לישראל יעו"ש היוצא מדבריו דעיקר האיסור דאורייתא הוא שאסור לישראל ללמוד עם גוי תורה אפי' אות אחת מן דבר אל בני ישראל ופסוק מגיד דבריו ליעקב וגו' הוא רק שני דרגי' בישראל גופי' מזה ידעינן ק"ו ללמוד עם נכרי יעו"ש וימצא מרגוע לנפשו ובמקום שאין מפורש בגמ' כנגד הזוהר אז דבריו מכריעין (ואני חוזר מדברי להיות מותר ללמוד עם גוי תורה שבכתב) וגם נגלה דבעל תוס' דברו האמת דהלל גיירו מיד דלא כמהרש"א ודו"ק, עכ"פ יראה פר"מ נ"ו שדברתי דבר על אופניו דמגיד דבריו ליעקב הוא פי' על תורה צוה לנו משה דאסור אפי' בעל פה ללמוד עם גוי וכאשר הבאתי גם ראי' ואחרון חביב עלי שכ' וז"ל ועצור במלין מי יוכל והאמת אגיד שלא ירדתי לסוף דעתן של ראשונים באיסור לימוד התורה אצל הנכרי שהוא משום גזל שמסברא הייתי אומר דליכא איסור גזל בזה אלא בלומד לשם מצות לימוד ולא בלומד לדעת מה טיבה של תורת משה לישראל כמו דלא הוה גזל בנכרי הלוקח חפץ מישראל לראותה ולא יכוין נקנות לעצמו ואם הי' באמת כן לא הי' תוס' מקשים כלום בב"ק ובחגיגה לא הביישן למד נפשי אותה לדעת עכ"ל. מה אשיב להדר"כ נ"י אם אין בידי דבר ברור גם אני השתוממתי מאוד בדבר הזה מהכ"ת יהי' איסור להודיע חכמה בגוים לקיים כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את החוקים ויאמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה אשר משמע שראוי להודיע התורה לאו"ה ויעיין רמב"ם בה' קידוש החודש. והנלע"ד (א) דבאמת התורה כולה שמותיו של הקב"ה וכל רז וסוד גנוז בה כל חכמה ודעת טמון בה כמבואר בהקדמת רמב"ן על התורה משם חכמת שלמה וכחכז"ל בי הסתכל הקב"ה וברא עולמו רק הקב"ה עשה גופי' גולמי מצות וספורים ותוכחה ומוסר ברכות וקללות וכדומה והפליא לעשות כתב יושר ודברי אמת לדבר דבר על אופניו שאיש ואיש לפי ערכו יסתכל וילמד ממנה להשכל וכחכז"ל הכל בחזקת סומין עד שיגלה ד' את עיניהם כאשר התפלל דוד ע"ה גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך אבל כל זמן שלא יגלה עיניו היא סתום וחתום ויעיין בט"ז סי' מ"ה ס"ק ה' דמברכים נותן התורה ולא נתן התורה דבכל יום ויום הקב"ה נותן התורה להבין ולהשכיל שתהי' ערב ומתוק בפינו יעו"ש כי נעים ואמת וא"כ רק בפי הנימול יתן הקב"ה המתיקות ונעימות התורה אבל מי שלא נימל אשר נופל על פניו בגילוי השכינה לא יוכל לזכות שתהי' התורה מתיקות מדבש ונופת צופים משיבת נפש ומחכימת פתי ומשמח הלב ומאירת עינים וכדומה אשר שבח דוד תורת ד' וא"כ תהי' התורה פלסתר רק בלי טעם ודעת בלי תבונה והשכל בלי יקר וחשיבות ובזה יותן מגרעת לתורת ד' ולכן אסור ללמוד עם הגוי תורה אפי' בעבור חכמה כי לא יזכה לזה כחכז"ל חכמה באו"ה תאמין תורה באו"ה אל תאמין דכתיב בגוים אין תורה, הכוונה אפי' אם ילמדו לא יזכו להשיגה ולבא אל חדרי הבינה והשכל לדעת עמקותיהם וטעמיהם ויסודותיהם כי עצר עצר ד' בעד כל מי שאינו נימל שאברהם קבל ע"י המילה שתי אזנים ושתי עינים כאלו מתחילה לא הי' לו עין רואה ואזן שומעת וא"כ הלומד לגוי תורה הוא נותן מגרעת לתורה ומחלל שם שמים כאשר כ' הזוהר וז"ל ומשקר בשמא דקב"ה עכ"ל, כי הגוי יחרף על התורה כי לא תכנס באזניו ובלבו והאי ק"ו שנשא הגר בעצמו שישראל נקראו בנים והוא בא במקלו ותרמילו לא זכה לזה רק יען דהי' נימל אז נכנס באזנו ק"ו דאורייתא אבל אי היו אומרים לו מקודם הי' פורש עצמו ולכך ברך את הלל שגיירו מקודם ועי"כ נכנס תחת כנפי השכינה אבל קודם הגירות הי' בועט ואומר אטו בתולדה תלי' מילתא ולא במעלות האיש ועל כן אסור ללמוד תורה לגוי אפי' לתכלית החכמה ודו"ק. (ב) התורה היא כלי יקר סגולת הקב"ה היא קודש קדשים כל הנהנה בה מעל רק אל בני ישראל הנמולים או גוי שמתגייר עצמו ונימל אז התיר לו הקב"ה להנות בה כי הוא עבדו ע"י חותם ברית קודש ומשולחן גבוה קזכי כמו כהנים אוכלים בשר חטאת יעיין דבר נפלא בר"ן נדרים דף י"ב דלא הוה דבר הנדור רק דבר האסור מתוק מדבש יעו"ש, אבל ללמד אותה לגוי לשאוף ממנה חכמה ודעת מי התיר לו להנות מן קדשי שמים הכי מותר לשתות מים מכלי שרת הגם קול ומראה וריח אין בו מעילה אבל הנוטל כלי זמר ומנגן עליו מועל אם הכלי זמר הי' של הקדש כמבואר במ"ל באריכות קצת וכאן בדיבורים עביד מעשה להנות מן התורה כי חיים הם למוצאיהם בפיו ודו"ק (ועיין במ"ל בפ"ח מהל' כלי מקדש ה"ו יעו"ש ובשעה"מ פ"א ממעילה). (ג) כל הלומד לגוי תורה גוזל אביו ואמו זו כנסת ישראל דגוי יתלבש עצמו מחכמת התורה כאלו גם בחכמת בני קדם נודע כל זאת אשר התורה יגלה לעיני בני אדם ולא יאמר הדבר בשם אמרו ויגרע מנחלתינו ועל נחלת אחרת יתוסף ולא די שגוזל תפארת כנסת ישראל לפעמים עי"כ מייקר מקהלות שאר אומות שגדלו בהם חכמים גדולים אשר תורת אמת בפיהם ודל"ב. (ד) הטעם כי זה כבוד לישראל כל מי שרוצה לדבק בהקב"ה ע"י התורה אשר נתן בהר סיני קב"ה ואורייתא חדא הוא צריך להתדבק בבית ישראל כאשר אמרו חכז"ל ב"ב ט"ו על פסוק ונפלינו אני ועמך שהתפלל משה שלא ישרה הקב"ה שכינתו באו"ה ופי' אדמ"ו הגאון חת"ס ז"ל הובא ג"כ בהקדמה ליו"ד היינו שלא יהי' חסידי או"ה אומה לפני עצמם אלא יהיו נדבקים ונצמדים לבית ישראל שיסתפחו אל בית יעקב יעו"ש דפח"ח וא"כ במי שמוסר לגוי תורה יוכל לדבק בו טוב מזה שיתגייר ויהי' מאחד המיוחד בבית ישראל כחכז"ל בשמעי' ואבטליון ור"מ וכדומה וראה זה מצאתי ברמב"ן על פסוק תורה צוה לנו משה וז"ל ודרשו רבותינו שלא אמר בית יעקב או זרע יעקב ואמר קהלת יעקב לרמז שיקהלו רבים עליהם ותהי' התורה לעולם מורשה ליעקב וכל הנקהלים עליו הם הגרים הנלוים אל ד' לשרתו ונספחו אל בית יעקב ונקראו כולם קהלת עכ"ל הזהב היקר מפז ופנינים הרי באותו פסוק אשר דרשו חכז"ל שגוי העוסק בתורה חייב מיתה או משום גזל או משום עריות גילה הרמב"ן דכתיב קהלת יעקב אלו הגרים ולכן מי שלומד לגוי תורה עובר עבירה שעי"כ ישאר הוא גוי וידרוש ד' וידבק בו ולא יהי' קהלת יעקב כנלע"ד לברר מקחן של צדיקים ראשונים כמלאכים ודו"ק. ולפ"ז יש לי לחדש דווקא אם הגוי רוצה ללמוד תורה הן בעבור שחפץ להתגייר או שמבקש בה חכמה ותבונה אסור ללמוד עמו תורה אבל להתווכח עמו ולהראות לו כי שגה ברואה או מדברותיו כזב או לגלות לו כי שקר על לשונו מותר דהוא הגוי לא יחפץ לדעת תורה וגם הישראל אינו מכוין ללמדו תורה רק מציל עצמו מידו ובעבור זה מצינו שתנאים הודיעו פסוקים לנכרי בפלפולים כנלע"ד בעז"ה. דברי או"נ הק' חיים סופר:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה