אור ברסלב
שות מחנה חיים ד › סימן מה

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ד · סימן מה

סימן מד

שלומים אלף לי"נ מכירי ומיודעי ה"ה החשוב הגדול בתורה המפורסם בעולם קרא שמו לתפארת בשם הרב ר' שרגא ט"ב נ"י אב"ד דק"ק סענדרע. אחד"ש מכתבו קבלתי והגם שאני טרוד מאוד בכ"ז שמתי עיוני על דבריו ובקצירת אומר אבוא להשיב כאשר עם לבבי וגם אודיע בו הערה חדשה ואי"ה בפעם אחר אם יהי' אלקים עמדי אבוא לשעשע עמו באריכות כאות נפשו. פר"מ נ"י התפלא על הגאון רע"א בתשובה שאוסר ללמוד עם גוי תורה קודם שהתגייר אעפ"י שדעתו להתגייר כמו שהבאתי דבריו בספרי מ"ח סי' ז' והקשה עליו איך נעלם מהגאון המבואר ביו"ד סי' רס"ח והוא מפורש בגמ' יבמות דף מ"ז שמודיעין לו מקצת מצות קלות וחמורות א"כ מפורש כדברי מהרש"א שאם גוי רוצה לגייר מותר ללמוד עמו עכ"ד. ונלע"ד בעז"ה דלק"מ בודאי אם הגוי בא להתגייר ומבקש לכנוס בקהל עדת ד' ולא חפץ רק בגירות ע"י ב"ד ולא שאל שילמדו אותו תורה או מצות כי יש זמן לו ללמוד כאשר יהי' ישראל רק שהב"ד חוששין פן אם ישמע כמה גדול עול המצות יפרוש ולא יחפץ לכנוס בעדת ישראל על כן מודיעין לו מקצת מצות כדי אם מכיר טבעו שקשה לו לשמור אותם יפרוש כמבואר בגמ' דף מ"ז ע"ב מודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות מ"ט דאי פרוש ופריש יעו"ש א"כ הוא לא בא ללמוד רק אנו לומדים אותו א"כ הוא אינו גוזל והוא אינו בועל דלא חפץ ולא ביקש זאת רק שהב"ד לומדים אותו תורה ומצות והם מותרין ללמוד תורה אפי' אם הגוי שומע ממילא דרק הגוי העוסק בתורה חייב מיתה או משום גזל או משום נערה מאורסה אם הוא חפץ לדעת התורה ונכון שם בב"ש וב"ה בא הגוי וביקש שילמדו אותו התורה שם הי' קושי' מהרש"א ותוס' ביבמות דף כ"ד שהוא דומה לסנהדרין דף נ"ט או בע"ז דף מ"ד ששאל הנכרי לר"ג איך רחץ אצל ע"ז ששאל הגוי הדין או בב"ק דף ל"ח שהקשה התוס' שבאו הגוים ובקשו ללמוד אותם תורה יש לחקור שהגוי חייב מיתה וישראל עובר על לפני עור יעיין תוס' חגיגה דף י"ג אבל הב"ד המודיעין לגוי שלא חפץ ללמוד תורה ואנו מודיעין לו תורה ודינים כדי שיפרוש ולא יתגייר א"כ אין הגוי חייב מיתה שלא ביקש ללמוד והב"ד אינם עוברים על לפני עור ואין כאן סרך איסור כלל דהאיסור הוא כמו שיש מצוה על כל בר ישראל שילמד כך יש איסור שגוי לא ילמוד אבל אם מוסרים לו דברי תורה והוא לא חפץ בו ליכא איסור כנלע"ד ברור בעז"ה כי יש מקומות רבות בחכז"ל שרבותינו למדו לגוים פסוקים ופרושיהם. אמנם לשעשע עם פר"מ נ"י אחלק לו דבר חדש מאוד בענין זה ואתרץ הקושי' בעז"ה יעיין ברמב"ם פי"ד מה' א"ב ה' ב' שכ' וז"ל ומודיעין אותו עיקרי הדת שהוא ייחוד השם ואיסור עכו"ם ומאריכין בדבר הזה ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות ואין מאריכין בדבר זה עכ"ל וכ' הרה"מ וז"ל ברייתא בהחולץ והכל מפורש שם חוץ ממ"ש ומאריכין בדבר זה ביחוד השם ובאיסור ע"ז שאינו מבואר שם שיאריכו עמו זה אבל דבר פשוט שכיון שאלו הם עיקרי הדת והאמונה צריך להאמינם בבירור ולהודיעם ולהאריך עמם בזה שהוא עוקר היהודית והדת והגירות עכ"ל והדבר נפלא הלא יש י"ג עיקרי הדת והי' לו לב"ד להאריך בכל השרשים רק הרגיש הרה"מ והוסיף והגרות שמבלעדי השתים אחדות הבורא וכפירה בע"ז לא הוה גירות אבל מנ"ל לרמב"ם דין זה אם אמרו חכז"ל ואין מאריכין דלמא גם בזה אין מאריכין ואין דרכו של רמב"ם לכתוב דבר בלי יסוד בש"ס כנודע. וד' האיר עיני בדבר נפלא תל"י דהנה יש ב' אופנים לימוד למשל אם אנו לומדים לגוי איסור שבת יש אופן בתוך אופן בדרך הלימוד (א) שאנו אומרים לו דרך כלל יען שהקב"ה ברא הכל בששת ימי המעשה צוה לשבות ביום השביעי כאשר הוא שבת מכל מלאכתו וכל העושה בו מלאכה חייב סקילה אבל אין מגלים שיש ל"ט מלאכות עם תולדות רבות ואם מגלים לו גם הל"ט מלאכות עם התולדות אין אנו מגלים השיעורים הנפרדים בכל מלאכה ושיש משכחת לחייב סקילה אם יצא החייט במחט וכדומה ונהפוך ג"כ אם ישא על שכמו אבן רחיים ורכב או קורת בית הבד בחצר או בקרפף המסובב מחיצות, אז בודאי אין הגר לומד שום דין באר היטב מה' שבת רק למד אם מחלל שבת חייב סקילה או אם יוציא משא ברשות רבים חייב סקילה אבל כמה נחשב משא או אם הוציאו שנים ביחד אם פטור ואיזה נקרא רשות רבים לא למד ולא ידע וכדומה דברים הרבה שעדיין לא למד אפי' מצות שבת דהא לא הודענו רק זאת שמשכחת בחילול שבת סקילה וכן אנו לומדים לו שיש על אכילת חלב כרת אבל אין אנו מודיעין איזה נקרא חלב מן חי' או בהמה אם חלב כליות או חלב שעל בני המעיים וכמה השיעור של החלב כזית או כביצה או כ"ש ואם צריך להיות חלב מבושל או חלב חי אם צריך להיות גוש או המחהו וגמעו אי צריך לאכול באכילת פרס או לבלוע ביחד או מצרפין חצי זית שחרית וחצי זית ערבית וכדומה רק אנו אומרים לו דע שמשכחת חילול שבת או אכילת חלב ועל שני עבירות בא על שבת סקילה ועל חלב כרת וזה הפי' ואין מאריכין בדבר הזה שלא ידע רי' שום דבר ולא ידע שום דין על בורין כי הוא התכלית שידע שקשה דת ישראל אולי יפרוש ולא יתגייר א"כ למה לנו ללמדו הדינים מבוררים באר היטב הלא אסור ללמוד לגוי תורה שיהי' דבריו שנונים בפיו לדעת המצות אשר יעשה אותם אדם וחי בהם ואם בעבור כדי לקבל עול מצות די לנו שמגלים לו שיש סקילה על חילול שבת וכרת על אכילת חלב ואם לא יחפץ לקבל יפרוש עצמו ולא יתגייר כי קשי' גרים לישראל כספחת ולמה נעשה איסור ללמד לגוי תורה (ב) יש אופן לימוד למשל אם אנו לומדים אותו יחוד השם אז לא מקצרין לומר דע שצריך להאמין בהקב"ה ולא לעבוד אלהים אחרים אלא מאריכין עמו ללמוד שצריך להאמין באחדות גמור שאין יחיד כיחידו (ועיין בחובת הלבבות וברמב"ם יסודי תורה ובספר המצות) וצריך ישראל לקדש שם שמים ברבים ולמסור נפש על כל מצוה בשעת השמד ח"ו ואסור להאמין בשום מלאך או שום כח מהכחות השמים וכל שיתוף ע"ז אסור ועל ד' עבודת חייב מיתה בכל ע"ז ואם דרכה של ע"ז בכך חייב אפי' בזורק אבן למרקוליס ללמדו דינים מפורשים וברורים שידע הכל כמו בר ישראל זה נקרא ומאריכין לו בדבר הזה שידע הדברים על בוריין באר היטב מפורש יוצא מפיו והגם שעי"כ צריכים אנו ללמדו תורה אעפ"כ מותר ללמדו כי יחוד השם ואיסור ע"ז לא נכללו באיסור שאסור ללמדו הדינים כמו שהם בישראל. ואסביר הטעם דהנה בסנהדרין ילפינן איסור מיתה בגוי העוסק בתורה או מטעם גזל או מטעם עריות דכתוב תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב יעויין שם בדף נ"ט ומבואר במכות דתרי"ג מצות יש אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענו המה שנים מתרי"ג והשאר מצות תרי"א בגימטריא "תורה" שמענו מפי משה יעו"ש ואותן התרי"א אשר הוא תורה צוה לנו משה היא מאורסה קהלת יעקב ואסור לגוי או בתורת גזל או בתורת נערה מאורסה אבל אנכי ולא יהי' לך מפי גבורה שמענו מותר ללמד לכל גוי וזה רמזו חכז"ל בסנהדרין דף נ"ט גוי העוסק בתורה חייב מיתה אם עוסק בתרי"א מצות ופריך ר"מ אומר אפי' הגוי העוסק בתורה הוא ככה"ג ומשני בשבע מצות דידהו אם לומד כדי לדעת איזה נקרא ערוה בישראל או איזה הוה ע"ז או איזה נחשב גזל או אבמה"ח מותר ללמוד בתורה כל מה שצריך לדעת ז' מצוותיו אבל ביחוד השם ובאיסור ע"ז אין זה מהכלל תורה צוה לנו משה לכן מאריכין לו בדבר הזה לבאר לו הכל כי אין איסור בו ללמד אותם לכל האומות ואז נכון טעם הרה"מ שטוב ללמד עמו כי הם עיקרי הדת והגירות לכן ראוי' ללמוד עמו באר היטב כי הקב"ה פתח ואמר אנכי ולא יהי' לך כדי שיוכל כל גוי ללמוד אותם ויבא ויתגייר וא"כ מתוק מדבש לשון הרמב"ם בעז"ה. ואת יגיעי ראה אלקים וגילה עינו שמצאתי במדרש תנחומא פ' וילך וז"ל כתיב ד' בחכמה יסד ארץ ואין חכמה אלא תורה ומה שמה אמון שנאמר ואהי' אצלו אמון ולא נקראת תורה עד שנתנה בסיני ועל מנין המצות נקראת תורה כי מצות של תורה הן תרי"ג ותורה עולה בגמטריא תרי"א והשנים שנפחתו מן תרי"ג אלו השנים שנתנו מפי הגבורה וזהו שאמר הכתוב אחת דיבר אלקים שתים זו שמעתי וזה תורה צוה לנו משה כמנין תורה צוה לנו משה מורשה והשנים צוה הקב"ה כמו שפרשתי פ' יתרו והי' מורשה לבני יעקב ולא לעכו"ם שנאמר מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי עכ"ל הרי שפתיו ברור מללו דמה שילפינן בגמ' בחגיגה דף י"ג מפסוק מגיד דבריו ליעקב וגו' שאסור ללמוד לגוי תורה הוא דווקא על מצות מנין התורה אשר צוה לנו משה אבל השנים מצות אנכי הוא יחוד השם ולא יהי' לך הוא איסור ע"ז מותר ללמד אותם לגוי הרי מפורש יוצא כמו שבארתי דברי רמב"ם ובלתי ספק שמכאן למד הרמב"ם דינו ואקוה שמקום הניחו לי מן השמים לזכות לזה בעז"ה. ומעתה אשיב לקושי' כבודו נ"י כי לא על הגאון רע"א היה הקושיא רק על התוס' יבמות דף כ"ד אשר תירצו שהלל סמך שיהי' סופו לש"ש מכאן הוכיח הגאון מדלא תירצו שלמד עמו ואח"כ גיירו אלא ש"מ שאסור ללמד עם גוי תורה אפי' אם מבקש להתגייר יעו"ש וא"כ קשה האיך העלימו בעלי תוס' עינם ח"ו מגמ' דף מ"ו כקושי' מעלתו נ"י ולפמ"ש נכון דברייתא התירו רק להודיעו שיש על חילול שבת סקילה ועל אכילת חלב כרת אבל לא הודיעו לו פרטי המצות לדעת דין ברור זה מותר ללמוד עמו אבל שם הגוי בא שמבקש להיות כה"ג ולמד עמו תורה עד שהגיע לפסוק הזר הקרב יומת א"כ למדו תורה שידע בבירור כמה מצות ודינים מפורשים זה אסור ללמוד עם גוי לכן תי' התוס' שגיירו מקודם וכפסק הגאון והבן והי' לי להאריך בזה על קושי' בן אחי הרבני הגדול ר' משה סופר נ"י אשר הבאתי שם אך לא באתי אלא לחלק לו דבר זה ולעשות מטעמים לשעשע עמו. (ב) עוד הקשה על הגאון ר"ע ז"ל שאוסר ללמוד עם הנכרי החפץ להתגייר והקשה מנ"ל זה הלא בודאי שגר מותר ללמוד תורה שגם הם עמדו בהר סיני וקבלו חלקם בתורה כמבואר בשבת דף קמ"ו ואם בעבור דלמא יחזור ולא יתגייר א"כ יהי' הישראל עבר לאו דלפני עור קשה הלא בודאי מותר ליתן כוס יין לנזיר אם צריך היין לצורך דבר היתר ולא חיישינן דלמא ישתה דאוקמי' לי' על חזקת כשרות וסיים מעלתו נ"י וז"ל וא"כ ה"ה בגוי שבא להתגייר עצמו ורוצה לשמור הדינים מוקמינן לי' על חזקת כשרות שלא יפרוש ולא יעבור איסור בלימוד תורה וגם בש"ס דע"ז דף י"ד ע"א וביו"ד סי' קנ"א לא מצינו נגד זה והוא לענ"ד סברא נכונה למסמך עלה עכ"ל גם פה לא על הגאון רע"א ז"ל תלונתו כי אם על רבותינו בעלי תוס' שכתבו שהלל גיירו מקודם ואח"כ למד עמו ולפי מעלתו נ"י קשה מה איסור יש ללמוד עם הגוי הלא יש לו חזקת כשרות שלא יפרוש מלהתגייר ולא יעבור איסור בלמודו. מאוד נפלאת בעיני איך מלאו לבו לחדש דיש לגוי חזקת כשרות (א) הלא אמרינן בע"ז דף ב' מאי דכתיב ראה ויתר גוים ראה הקב"ה שז' מצות לא קיימו התיר להם כדי שלא יקבלו שכר יעו"ש ואם ז' מצות לא קיימו איך יש להם חזקת כשרות שלא יעבור ללמוד תורה שלנו אשר הוא באיסור מיתה בידי שמים ולא בידי אדם עיין רמב"ם ה' מלכים בזה הלא זרו רשעים מרחם שנסמוך אנחנו ללמד עמו תורה ומה שרצה התשובת פנ"י לחדש ביו"ד סי' ה' דבזמן הזה ליכא איסור לפני עור בגוי כבר השיג עליו אדמ"ו בחת"ס ח"מ סי' קפ"ה מדברי רמב"ם פ"י מה' מלכים ופלא על הגאונים הלא מבואר ברש"י ע"ז דף ו' ע"א בד"ה לפני עור כדברי אדמ"ו ז"ל הגם שהתיר להם אבל אל יכשלו על ידינו דהא יענש עליהם וישראל עובר על לפני עור אבל חזקת כשרות מניין לגוי ודו"ק (ב) הלא כבר העיר הפנ"י בגיטין דף י"ז מה טיבה של חזקת כשרות דלמא מבטן האם היא פסולה רק סמכינן רוב ישראל דהמה בחזקת כשרות והאי חזקה בא מכח רוב יעו"ש וא"כ בגוי מאי חזקת כשרות הבא מרוב כשירים איכא בגוי דבא להתגייר הלא אם הוא מהרוב א"כ ליכא אצלו חזקת כשרות שלא יחפץ לעבור על לימוד תורה שהוא משום גזל או עריות עפ"י דרש חכז"ל ודו"ק (ג) הלא כבר ביאר הגאון הפנ"י מדברי תוס' כתובות דף ט' דחזקה קמייתא עדיפא מחזקת כשרות ומה שהקשה שם למה מהני חזקת כשרות דעדים כנגד חזקת ממון יעו"ש כבר תירצתי במקו"א דשאני התם בעדותן עדיין נשאר הממון בחזקתו רק התורה חדשה שהב"ד יוציא ממון בעדות שני עדים אשר כוחם חזקת כשרות כמבואר ברמב"ם הל' יסודי התורה פ"ז ה' ז' בסוף וז"ל כמו שנצטוינו לחתוך את הדין עפ"י שנים עדים כשרים ואעפ"י שאפשר שהעידו בשקר הואיל וכשירים הם אצלינו מעמידין אותן על כשרותן עכ"ל א"כ הב"ד סומכים על חזקת כשרות ובכח ב"ד חותכים הדין ודו"ק אבל מי יכחיש בנידן דידן שראוי לומר אם אנו חוקרים אם יתגייר אח"כ או לא דמעמידין אותו בחזקת קמייתא שישאר גוי ולא יתגייר אעפ"י שלומד תורה ואומר שחפץ בגירות אמרינן דלא יעשה מעשה גירות לקבל עול תורה ומצוה ועדיף חזקת קמייתא דהוה גוי וודאי מאשר נאמר דיש לו חזקת כשרות ויתגייר ודו"ק. אך בעיקר הקושי' לא ידעתי מה עלה בדעתו הגם אם בודאי יתגייר ויזכה לו חלק בתורה מאז והלאה אבל לא נעשה ישראל למפרע ועבר על איסור מיתה אם למד תורה מקדם דחוקיו ומשפטיו לישראל וכל זמן שלא התגייר הוא גוי ותוס' לא חדשו רק הגם שלא התגייר לשם שמים סמך הלל שיהי' סופו לשם שמים דאפי' אם לא יהי' סופו לשמים מהני הגירות כמבואר ברמב"ם פי"ד מה' א"ב יעו"ש אבל לא מהני הגירות שיהי' ישראל למפרע ובזה נדחה מה שחקר שהוה דבר שאינו מתכוין ולא הוה פסיק רישא ובאמת הי' לו להקשות הא ספק לפני עור מותר (כמבואר בגמ' ויעיין תשובתי במ"ח מצאתי זה ימים לא כבירים תשובת פנ"י חלק יו"ד סי' י"ד אשר אז לא הי' לי תשובת פנ"י) אבל באמת אין כאן ספק דיש חזקת איסור וס' לחומרא דו"ק ובחנם כ' על דברי הגאון רע"א שדבריו מרפסין איגרא והי' לו עוד השגות רבות על דבריו מנ"ל דס' בב"נ להקל דלמא לחומרא אפי' לשיטת הרמב"ם דרק בישראל חידש הקב"ה ס' איסור להקל אבל לא בב"נ אך יש לי בענין פלפול עצום מאוד עם גאון אחד ויעיין בנב"י ופרמ"ג דלא אזלינן בב"נ בתר רוב להקל וממילא דאסור לגוי ללמוד וישראל עובר על לפני עור דהא מכשילו בדבר האסור לו ודו"ק כי אין עת האסף פה חקירה הנ"ל. (ג) וראיתי לפר"מ נ"י שיצא לחדש דבר דיש איסור רק ללמוד עם הגוי מתוך הכתב ומי שבא להתגייר אנו לומדים עמו בעל פה אבל שם בגר שלמד עמו בכתב דאמר כיון שהגיע למקרא על כן הקשה מהרש"א עכ"ד לא נראה לי כלל דהא דאסור ללמוד תורה שבכתב בעל פה ילפינן מן הקרא שתורה בכתב אי אתה רשאי לאומרו בעל פה ותורה שבעל פה אי אתה רשאי לאומרו בכתב יעו"ש בגמ' וזה דווקא לישראל כרת ד' ברית על זה אבל מה דילפינן מן פסוק מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל אסור אפי' בע"פ דתורה צוה לנו משה מאורסה קהלת יעקב מה שצוה בעל פה יעיין נדרים דף ל"ח ובפרט כמ"ש דעיקר האיסור הוא דווקא בתורה שבע"פ אשר נהג משה עין טובה ונתנה לישראל וכן בכל לשון שלומד התורה לגוי יש איסור אפי' בלשונות עכו"ם וכן משמע מכל קושי' התוס' וקושי' טור אבן מר"ג דעיקר הוא שהגוי לא ידע דיני ישראל דאל"כ מאי הקשה תוס' בב"ק דף ל"ח משני סרדיוטות דלמא למדו משאר לשונות ודלמא בעל פה וכן ראי' מתשובת עקילס הגר אשר הבאתי בתשובה שם כנלע"ד. (ד) השיג על מ"ש בספרי סי' ז' בד"ה ואיידי להשיג על הלח"מ דמתרץ דרמב"ם סובר קושי' התוס' לאמת דליכא דלישראל שרי ולגוי אסור ולכך סובר דלא נהרג אם לומד תורה וכתבתי הלא האיסור לימוד תורה או משום גזל או משום עריות ועל אותן שמות מוזהר ישראל וסיימתי וז"ל ותוס' שם לא הקשו רק בגוי ששבת ביום חול דלא משכחת אותו יום איסור לישראל או מאם המית עוברין אבל מגוי שעוסק בתורה שחייב מיתה לא הקשו תוס' מטעם שכתבתי עכ"ל ופר"מ נ"ו התפלא עלי בשתים (א) הלא תוס' הקשה שם בחולין דף ל"ג גם מגוי ששבת חייב מיתה (ב) הלא הגמ' הקשה מגזל פחות משוה פרוטה ומן בני מעיים שאין מזמנין הגם דאיכא בישראל שם גזל ושם אבמה"ח עכ"ד. ידידי נ"י יראה בתוס' חולין וז"ל ואין להקשות מהא דאמר בפד"מ דף נ"ח כותי ששבת חייב מיתה וכן העוסק בתורה דבדבר שהוא מצוה לישראל לעשות לא שייך למימר מי איכא מידי דלישראל שרי וכו' ואע"ג דאמר אפי' ששבת בשני בשבת חיוב מיתה מכל מקום לא דמי הואיל ויש מצות שביתה לישראל כמו בשבת ואע"ג דב"נ נהרג על העוברין כדאמר התם וישראל אינו נהרג נהי דפטור מ"מ לא שרי עכ"ל יראה בעיניו דתוס' כתבו על שביתת יום השבת ועוסק בתורה ואין להקשות והכלל אני אומר שתלי"ת דייקתי בספרי דדווקא מגוי ששבת ביום חול דלא משכחת כלל איסור שביתה בישראל על אותו יום או בעוברין דלא משכחת בישראל עונש מיתה אם המית עובר אז שייך מי איכא מידי וה"ה בפחות משוה פרוטה דלא משכחת בישראל שיהי' עובר על לאו בפחות מפרוטה או בבני מעיים דלא משכחת שיהיו בני מעיים אסור לישראל אחר שחיטה אבל בתורה מה שאין ישראל עובר דתורה דילי' ומה שגוי עובר יען דתורה היה מורשה קהלת יעקב וא"כ איך שייך לומר מי איכא מידי דלישראל שרי ולגוי אסור הלא בכל חפצים הוה כן לבעלים מותרים ולאחרים אסור משום גזילה אבל הקשה תוס' אפי' לסברתם מגוי ששבת בחול ומהמית עוברין אבל מגוי העוסק בתורה אין להקשות בשום אופן ולכן תוס' בסנהדרין דהקשה קושי' רק מגוי ששבת לא הזכירו מגוי העוסק בתורה והלח"מ הביא רק תוס' סנהדרין יעו"ש אבל באמת בחולין שהביאו התוס' מגוי ששבת הביאו בלשון אין להקשות כי תירוץ שלהם טוב אפי' על גוי העוסק בתורה אבל באמת ל"ק משם כמ"ש ואקוה שימצא מרגוע לנפשו דלק"מ מהגמ'. ואת והב בסופה אעתיק לו מה שציינתי בספרי הגהות בד"ה ולכאורה שורה ה' כתבתי וז"ל מצאתי בפתחי תשובה יו"ד סי' ס"ב סק"ג בשם תשובת אמונת שמואל שעמד על חקירה הנ"ל אי שייך לישראל לפני עור בדבר דליכא איסור גבי' עכ"ל ובד"ה ולפ"ז שורה ג' כתבתי וז"ל עיין ילקוט פ' שלח לך סי' תשמ"ט דבר ד' בזה ר' נתן אומר כל שאינו משגיח על המשנה ר"נ אומר כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק עכ"ל היינו שהוא משגיח רק על המשנה ואינו מאמין לעשות התעסקות בתורה ממקום למקום והבן עכ"ל ובסוף בד"ה בזה כתבתי וז"ל מצאתי ראי' מדברי רבה פ' משפטים שמבואר שם לאו"ה נתן הקב"ה גולמי מצות אבל לישראל פירש עונשן ומתן שכרן ומסיים לכך נאמר חוקיו ומשפטיו לישראל עכ"ל ובסוף ד"ה שוב כתבתי וז"ל ועיין בב"ק דף צ"ב ע"א גוי נהרג על שהי' לו ללמוד דרך ארץ ולא למד עכ"ל. ועתה אשים קנצי למלין שלום לו ולזרעו ולאוהביו דברי הטרוד מאוד הדש"ת. הק' חיים סופר:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה