אור ברסלב
שות מחנה חיים ד › סימן מד

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ד · סימן מד

סימן מג

רב שלומים לאיש הדורש שלום ה"ה גבר הלוחם מלחמות בספר תורת אלקים בחבורי ראשונים ופוסקים ומעטיר אותיותיהם כבוד הרב ר' אלכסנדר יצחק קנאפלער נ"י. מכתבו עם שאלתו הגיעני ועלי טרדות שונות במלאכות שמים תל"י ע"כ אבוא בקצירת אומר רק לעשות שלום להיות כל ישראל חברים. שאלה איקלע באתרין מילה שחל ביוהכ"פ וקפץ א' מן המנויין הוא המוהל וטען שהוא מחויב לעלות לתורה בחנם וגם אבי הבן והסנדק ג"כ חיובים ע"כ דברי המוהל וכל הקהל אומרים שאין ביכלתם ליתן ג' עליות בחנם כי מזה יבוא להם הפסד מרובה כי מעולם נהגו למכור העליות בימים נוראים כבשאר עיירות מחמת שהם צריכים המעות לצרכי בעלי תפילות ושאר צרכי צבור ואם יתנו ג' עליות בחנם מגיע ההפסד לכה"פ ט"ו זהובים כסף ועלה ביניהם טענות ומענות עד שנעשה מריבות ועד עתה עומדים בתרעומות ונסתפקתי בנידן הנ"ל לפענ"ד עכ"ל. תשובה הקשה לשאול בדבר התלוי במנהגן של ישראל ואין לו שורש מבואר רק לרוב הפצר אשיב לו כיד ד' הטובה עלי בעזה"י. מראשית אעתיק דברי מג"א סי' רפ"ב שהעתיק דברי הלבוש וז"ל הסנדק הוא דוחה לאבי הבן ואבי הבן למוהל ואם המוהל הוא מילד אחר יפילו גורלות וצ"ע אם יש ב' מילות בשבת וא"א לקרות אלא שני חיובים האיך נעבוד אם נאמר ששני אבות קודמים יבא מוהל של זה אצל אב של זה ומוהל של זה אצל אב של זה ויאמר נפילו גורל ואם יזכו המוהלים ואמר כל האב למוהל שלו אני קודם לך ונ"ל דמ"מ האבות קודמים עכ"ל והדבר יפלא אם הסנדק קודם למוהל למה יהי' מוהל מילד אחר שוה עם הסנדק לאמור לו נפילו גורל עכ"פ הוא סנדק וחבירו הוא מוהל וחיוב סנדק קודם לחיוב מוהל ועוד למה אם יש שני סנדקים מב' ילדים שהעיר המג"א דכל מוהל יאמר לסנדק מילד שני נפיל גורל רק דאח"כ יאמר האב אני קודם לך והוה ס' איך נעביד למה מכריע המג"א דהאבות קודמים וקשה אמאי יטילו גורל בחק יוטל גורל ומד' משפטם יצא והוא פלא גדול. ונלע"ד לבאר בעזה"י והוא דנודע דמצות מילה מוטל על האב שהוא בעצמו ימול את בנו דכתיב וימל אברהם את יצחק בנו ועיין ברמב"ם פ"א מה' מילה ואם האב מכבד לאחר למול את בנו הוא מבטל מצותו עיין ש"ך בח"מ סי' שפ"ב ובפלתי סי' כ"ח מכריע בשכל אם אומר שמכבד לו מילת בנו אז האב מבעל מצותו אבל אם עושה למוהל שלוחו אז שליח של אדם כמותו ומקיים האב המצוה ע"י שליח יעו"ש בהשכל ודעת. ולפ"ז לכאורה יפלא במה יזכה המוהל להיות חיוב לעלות לתורה בשלמא האב היום יום שמחתו להכניס בנו בבריתו של אברהם אבינו והסנדק הוא יום מצותו שנעשה מזבח בברכיו ועיין במג"א ה' תשעה באב וברמ"א יו"ד ה' מילה אבל המוהל הוא רק כלי שהאב קיים על ידו מצותו ומה מעלה יש למוהל שיזכה להיות חיוב לעלות לתורה. אך זכותו הוא להיות נטפל לעושי מצוה כחכז"ל במכות מה לנטפל לעושה עבירה הוא כמותו נטפל לעושה מצוה עאכו"כ ועיין בגמרא חולין ז' חלוק ליה נמי להאי שהי' בני לוי' ונטפל למצוה ועיין במס' שבת מצילין תיק הספר עם הספר על כן המוהל זוכה בתורת נטפל למצוה כמו הסנדק דהוא באמת ג"כ נטפל למצוה רק הוא חזק יותר ממוהל שיו"ט שלו כמו במס' תענית דף י"ב בהקרבת עצים יו"ט שלו כן הוא בסנדק אבל בודאי נכון שהאב קודם לסנדק וסנדק קודם למוהל דהא שניהם רק נטפלים והמוהל המאוחר דהוא רק שליח והאב מקיים המצוה שהוא מל בנו ביום השמיני והסנדק הוא מקיים מצוה שמסייע למצוה ולא בתורת שליחות רק מצוה דילי' על כן הוא עדיף ממוהל אבל לא כהאב דהוא מקיים עשה דמילה ודו"ק. אמנם אם הוא מוהל מילד אחר אשר אין האב בביתו או שהוא יתום שאין לו אב אז המוהל הוא תחת האב ישוה להאב שמוהל את בנו אז אומר המוהל בא ונטיל גורל דהלא הוא שוה עמו דשלוח של אדם כמותו גם לזכות המשלח עיין במשנה בברכות טעה הש"צ סימן רע לשולחיו דשליח של אדם כמותו ועיין בתויו"ט בשם ר"י יעו"ש. ולפ"ז דווקא אם מילד השני אין האב כאן אז המוהל של ילד השני כמו האב מן הילד הראשון דהמוהל בכח אבי הילד קאי אבל אם יש כאן שני ילדים אשר האב עושה המצוה נא יוכל המוהל לומר לאב השני בא ונטיל גורל דהא משלחו כאן ונשאר הוא נטפל למצוה דהא משלחו ראוי לזכות ולא הוא שהוא רק יד ארוכה מן המשלח ונשארו האבות ועולים לתורה והמוהלים נדחו והוא ישר וברור בסברא בעזה"י. ועיינתי בלבוש וראיתי שנתן טעם שאבי הילד קודם למוהל דידי' וז"ל כיון שנעשה מוהל עפ"י אבי הבן עכ"ל משמע דבודאי לא הניח אביו זכות דידי' ולייפות הבא מכחו והוה כאלו התנה עמו ואפשר שרמז על מה שבארתי כיון שהעיקר החיוב על האב והמוהל הוא שלוחו כידו לעשות פעולת המצוה בשליחתו א"כ האב עיקר והמוהל רק נטפל לעושי מצוה אבל במוהל בלי האב אז המוהל במקום המשלח של ילד אשר הוא מל ושוה עם אבי הבן של ילד האחר ודו"ק ומעתה הי' מסתבר שמוהל בודאי אין חיוב ביוכ"פ לעלות לתורה כי הוא רק טפל למצוה אם האב כאן ומהכ"ת להפסיד לצבור בימים נוראים אשר משכר הכנסות ישלם לכל הוצאות. וראיתי למעלתו נ"י שהעיר דלמא כל חיובים שהוזכרו בסי' רפ"ב היינו להודיע שמחויבים לעלות לתורה במקום שאין מוכרים המצות אז יש להם קדימה כנגד אחרים אבל במקום שמוכרים העליות לתורה בעד כסף אז אין חיובם יוכל להפסיד לצבור והביא ראי' מדפסק המג"א סי' קל"ה החתן בראשית שיוכל ישראל לעלות במקום כהן אם המנהג למכור חתן בראשית בעד מעות ומה התם שיש מצוה וקדשתו מכ"ש כנגד חיובים של השייכים למילת הילד. ידע מעלתו נ"י כי המעיין במהרי"ק ששם קאי במקום שנהגו כך מעולם ונתייסד מלפנים או שכהנים מחלו ונדבו לבם לצאת אז כדי שיתנדב שמן למאור להחזיק התורה רק אח"כ בא בדור אחר דור כהן אחד אשר רוצה לשנות שלא לצאת אז חידש המהרי"ק שלא יוכל לבטל מנהג שנתחזק מלפנים לחזק התורה אבל ח"ו להתחיל המנהג לעבור על וקדשתו בעבור איזה זהובים אשר יתן בעד עליות הכהן אם יתן איש כל הון ביתו באהבה זו עליות כהן בוז יבוזו לו כי אין צבור עני לבטל מ"ע של וקדשתו בעד בצע כסף חס להזכיר זה. ואם נרצה לחלק ולחקור יש לומר בשלמא שם בכהן הך מצוה וקדשתו הוא מ"ע על כל הצבור שהם מחויבים לקדש ולכבד הכהן כמבואר ברמב"ם ספר המצות סי' ל"ב א"כ א"א בעבור הרווחת ממון לבטל מצוה המוטלת עליהם אבל באבי הבן ובסנדק ובמוהל מה להם לצבור שהם חיובים לעלות לתורה יעשו המצות בשלהם בממונם ולא שהצבור יפסידו ממונם כדי שהם יעשו מצוה ודו"ק. אמנם דרכיה דרכי נועם אם יצרכו לקנות אז אחרים יעלו אותן בדמים אשר אין ידם משגת כי כולם יודעים שהחיובים צריכים לקנות וייקרו השער ע"כ ראיתי בקהלות קדושות הישנות תקנות גדולות שכל החיובים אשר יהי' בשבת ויו"ט צריכים לשלם בעד העליה שיעור הקצוב הנזכר והוא משוער כפי השיעור אשר נמכרו בשאר שבתות ויו"ט או מעט פחות ואז אם יחפצו לעלות הם מחויבים לשלם שיעור קצוב הנ"ל ובוודאי מקור התקנות הוא מכח חקירה הנ"ל שהצבור לא יפסיד אבל הם יהיו יכולים להשיג חיובם והוא דרך ישר וטוב וגם ראיתי נוהג בק"ק שאין שום חיוב נוהג בר"ה ויוכ"פ אפי' אם יחפוץ לשלם סך הקצוב בעד החיוב רק מי המחויב ידו משגת מעמיד איש או הוא בעצמו קונה עליה לעלות לתורה והי' הדבר פלא בעיני מאוד ושאלתי אחרי הטעם מפי זקנים ופורש אין להם. ונתתי ללבי לחקור דעת קדושים כי מנהגן של ישראל תורה היא אם אומרים לך זקנים סתור ונערים בנה מצוה לשמוע לזקנים שסתירת זקנים בנין ובנין נערים סתירה אחכז"ל ואמרתי בטעם הדבר כאשר אבאר בעז"ה. (א) יש אנשים שקבלו על נפשם לעלות בר"ה ויוכ"פ כל ימי חייהם הגם אם יעלו עליות בדמים ושם ינדבו להזכיר שמם ושם אנשי ביתם במי שבירך ואם יהי' להחיובים קדימה והם יתבטלו מנדרם קשה עליהם הדבר ועי"כ יתפרדו החבילה ויעשו להם מנינים קטנים אשר אין ברוב עם הדרת מלך ולא יהי' בעלי תפילות הגונים ולא בעל תוקע הגון ע"כ נהגו שאין חיוב בימים הקדושים כדי שיהי' עדה קדושה והוא בכלל עת לעשות ד' הפרו תורתך. (ב) יען כי לרוב יקבלו בעלי תפילות ובעלי תקיעות תשלומין ואם יעלו עשירי עם ינדבו הרבה ויהי' ביד הגבאי לשלם וגם על הוצאת הנרות וכדומה ולא יצרכו לתבוע מכל איש ואיש שישלם שכר תפילות ונרות אבל אם לא ישיגו נדרים ונדבות ויצרכו לתבוע שכר חזנים ומשמשים ונרות ואתי לאנצויי וישראל קדושים הם וחסים על ממונם והעיקר בימים הקדושים אהבה ושלום ואחוה וריעות. (ג) שראוי והגון שיעלו לס"ת פני העיר עשירים ומכובדים כמבואר בש"ע כי זה כבוד היום ואם יהי' לחיובים קדימה לפעמים איש עני ואביון וגם משפל אנשים עם סנדק כמותו עני ומסכן יעלו לתורה ונכבדים יעמדו ולא יוכלו לעלות ואין זה כבוד היום כלל ע"כ ראו הזקנים לכבד קדושת היום. (ד) הלא מצינו בסוכה דף נ"ו וברמב"ם שם שכל המשמרות שוות באימורי רגלים וכן בלחם הפנים עיי"ש וה"ה בר"ה ויוכ"פ לרוב חל ביום החול ואז אין בו עליות ואפי' אם חל ביום ב' יוכ"פ ור"ה שהי' ביום חול רק ג' עליות שהם בר"ה כהן ולוי וישראל הרב או רה"ק ועלי' בר"ה לבעל תוקע ומוסף וביוכ"פ לבעל תפילה רק אם הקהל משלמים שכר תפלה ושכר לבעל תוקע ועל כן לא יקבל עליה כמבואר באלי' רבה א"כ קנו אלופי קהל רביעי ולמה יתנו אותה לאחד בחנם ושאר עליות המה מכח קדושת ר"ה ויוכ"פ בזה אין לחיוב קדימה וממילא אפי' אם חל בר"ה ויוכ"פ בשבת ג"כ לא יזכו החיובים משום לא פלוג ודו"ק. (ה) עיין בתשו' אדמ"ו חת"ס ז"ל יו"ד סי' שמ"ה בד"ה והנלע"ד שביאר שם טעם שבן עיר דוחה להאורח דמסתברא הנאת בהכ"נ הוה כשותפות וכל הריוח העולה על הסחורה שייך לבעלי סחורה כי הקדישים והתפילות והחיובים לעלות לתורה שייך לבעלי סחורה יעו"ש וא"כ כיון דיש קביעות מכל הגליל להיות בימים נוראים רוב עם הדרת מלך וכל צרכי ימים נוראים מוטלים על כולם א"כ הוה שותפות חדש מאנשים רבים על ימים הקדושים ואותו שותפות לא קיבלו עליהם ליתן עליות בחנם כי כל א' אינו חושש שבימים האלו תהי' אשתו יולדת או יהי' לו יא"צ וקצרתי ודו"ק. סוף דבר נלע"ד לתקן דאבי הבן יהי' לו עלי' בשיעור קצוב אשר יהי' קצוב מאלופי קהל לחק ולא יעבור בפחות מעט מאשר הדרך לעלות עלי' בדמים בר"ה ויוכ"פ ולסנדק אשר גם הוא עוסק במצוה דילי' ועיין ברבינו פרץ בהל' מילה שסובר שסנדק גבוה מאבי הילד הגם שאחרונים חלקו עליו בכ"ז טפל למצוה הוה יהי' לו ג"כ עלי' בערך שאר עליות בכל שנה ושנה אבל למוהל אין קדימה כלל כדי שישארו עליות לאלופי קהל למכור אבל בודאי רשות ביד הקהל שלא יהי' חיוב כלל בר"ה ויוכ"פ לשום אדם כנלע"ד. שוב ראיתי בסוף מכתבו שמביא שא' הראה לו בשם הגאון מהרא"ז מרגליות שכ' וז"ל ביוכ"פ ליתא לדינא של החיובים עכ"ל הספר בשם שם אפרים לא נודע לי ואודה לד' שזכיתי לכוון לדעתו הגם שלא ביאר שורש הדבר אולי מטעמים שחקרתי בעזה"י דברי הד"ש. הק' חיים סופר:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה