שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ד · סימן לז
שאלה בא לפני באשה אחת אשר יוסת שלה מן חמישים ואחד יום בין ווסת לווסת והגיע שביום מ' לטבילתה פרסה נדה וכאשר התחילה לספור ז' נקיים הגידה לבעלה שנפל ממנה איזה חתיכה דם וזרקה לאשפה וספרה זאת לאמה ואמרה לה שיש לחוש לנפל ועל כן שאל הבעל אם תוכל לילך לטבילה כנהוג אחר שפסק דמה וספרה ז' נקיים עכ"ה. תשובה ראש המדברים בענין זה הוא בעל עבודת הגרשוני סי' כ"א שהביא שנסתפק השואל בלשון הטור שכ' וז"ל אין האשה טמאה לידה עד שיוגמר צורת הולד ואין צורתו נגמרת אלא למ"א לזכר וכו' ולפיכך אם יודעת בבירור שהפילה תוך הזמן הזה טהורה מטומאת לידה עכ"ל ונסתפק מר אם זה מה שראתה נדה קודם שירדה לטהר עצמה הוא בירור גמור שלא נתעברה מקודם לכן דאם נתעברה שוב לא תראה נדה וממילא מוכח שולד זה עדיין איננו בן מ' יום או אם נאמר אף גם שהאמת הוא שאשה מעוברת דמיה מסתלקין ואין שכיח שתחזיר ותראה אחר שקבלה הריון מ"מ אין זה בירור שיש לסמוך עלי' לענין איסור כרת עכ"ל עבודת הגרשוני יעו"ש. הרי שפתיו ברור מללו דבודאי יש מיעוט נשים הגם שקבלו הריון אעפ"כ בא להם ווסתן ותראה דם אבל רוב נשים משקבלו הריון לא יבא להם עוד ווסת נדתן וא"כ עפ"י רוב אשה זו שהפילה ביום מ' לטבילתה אין לחוש שמא נתעברה מכבר ואעפ"כ ראתה אח"כ דם והפילה עכשיו ולד שתהי' טמאה נדה דנהפוך הוא רוב נשים המתעברות אינן רואין עוד ווסת ואשה זו שראתה בזמן ווסתה ג"כ לא הי' מעוברת קודם הטבילה רק אח"כ נתעברה ולא הגיע עד יום מ"א ואינה טמאה לידה רק יען דהוא איסור כרת אם הי' נגמר הולד א"כ לא סמכי' לומר דניזל בתר רוב נשים דנסתלק ווסתן מיד אחר שקבלה הריון דהא רוב נשים אינן מפילות וזו שהפילה יצאה מרוב נשים אפשר שיצאה גם מרוב נשים שאינן רואות דם אחר שקבלה הריון דחולשת המקור גרם שראתה אחר שקבלה הריון וחולשת המקור גרם שהפילה ג"כ ולדה הגם שנגמר בצורה דהוה כס' השקול דרוב נשים אינם רואות דם ווסתן אחרי שקבלו הריון ובודאי אין הולד נגמר משטבלה שנית ויש כנגד זה רוב נשים אינם מפילות וזו שהפילה איתרע לה רובא וחיישינן שמא היתה מעוברת מקודם ואעפ"כ ראתה וא"כ באיסור כרת ראוי' להחמיר כמבואר ברש"י חולין קל"ד ובמ"ל ה' בכורים פי"ב הל' ז' דחקר אפי' ס"ס לא יועיל במקום כרת כנלע"ד. ואוסיף נופך דרוב נשים אינן מפילות ומיעוט מפילות ומאותן המפילות רוב מפילות משלשה חדשים ואילך שכבר נגמר הולד רק סיבות חיצונות פועלים שתפיל ולדה עיין נמ"י ריש פ' החולץ דלכך לא מהני חליצה מעוברת ולא אמרינן איגלאי מילתא למפרע דדלמא בשעת חליצה היתה ראוי' והוליד ולד גמור רק סיבה מבחוץ פעל שהפילה יעו"ש וא"כ נאמר רוב נשים המפילות מפילין אחר שראשה ואיברי' כבידין עלי' מסיבות מפנים שונים ולא שתפיל טרם שנגמר צורת הולד ומיעוט מן המפילות מפילין טרם שנגמר צורת הולד שאין בכח המקור לגמור צורת הולד וא"כ אוקמי האשה שהיא מן רוב נשים המפילות שאין חסרון בגופם עכ"פ לגמור צורת הולד ובודאי היתה מעוברת מקודם והפילה כמו רוב נשים מפילות וזו שראתה דם לפני מ' יום הוא שהיא מן המיעוט נשים שרואות בתחילת עיבורם ולכל הפחות באיסור כרת חיישינן שהיא מן המיעוט שרואות הגם שעיברו משנאמר שהיא מן המיעוט דמפילות טרם שנגמר הולד וחיישינן לחומרא (ועי' ח"מ סי' ר"ח דיש נ"מ לדין מזנה לעובר וירושה) כנלע"ד בעז"ה. אך התבוננתי דיש לחקור בהיפך מנ"ל לומר שהיא מן הרוב המפילות ולד שנגמר צורתו נימא שהיא מן הרוב נשים אשר מתעברות ויולדות ולד מעלי' אשר יוכל לחיות ונימא דזו לא היתה מעוברת כלל רק חתיכת דם נפל ממנה דמה שנחליט שלא היתה מעוברת כלל אין זה כנגד רוב נשים מתעברות ויולדות דהכי תמיד יתעברו הנשים הלא כמה נשים מתעברות שנים מעוטים ועיין בנב"י אה"ע סי' ס"ט ד"ה ומעתה. ובזה יובן דברי רש"י נדה דף ל' במתני' וז"ל המפלת שליא ביום מ' לטבילתה עכ"ל והקשה בתוס' חדשים א"כ למה בסיפא ליום מ"א תשב לזכר ולנקבה ולנדה וקשה למה תשב לנדה דדלמא לא הי' ולד הלא אין שלי' בלא ולד ותי' שם בהגהת רע"א ז"ל דרשב"א בת"ה ביאר שתשב לנדה שמא לא הקליט הזרע עד יום ג' וא"כ הגם שאין שלי' בלא ולד אבל לא נגמר צורתו רק אחר מ' יום משעת קליטה יעו"ש ולפמ"ש מובן מאוד יען דיש שלי' א"כ עכ"ח הי' עכ"פ ולד רק הס' אם נגמר אז חיישינן שמא נקבה או זכר אבל אי לא ידעי' משליא א"כ נימא דאזלינן בתר רוב נשים מתעברות ויולדות ולד גמור ומהכ"ת שהיא מן המיעוט שמתעברות ומפילות ולא חיישינן כלל דממנ"פ אם אתה הולך בתר רוב א"כ אמרינן דלא נתעברה כלל ואם אתה אומר שיוצאת מן הרוב מתעברות ויולדת ולד גמור וניחש למיעוט מפילות נימא ג"כ שהיא מן המיעוט שמתעברות בתוך הזמן בין טבילה לווסתה ועדיין הולד לא בר מ' יום והוה מיא בעלמא וגם דלמא זכר הי' ולא שייך כסברת התוס' דף כ"ז ד"ה וחומר דניקל ג"כ מטומאת זכר דנימא ס"ס דלמא לא היתה מעוברת ואת"ל מעוברת דלמא נקבה והוה השני ראיות דם טוהר זה אינו דהלא יש כאן רוב דרוב נשים מתעברות ויולדות ולד מעלי' ג"כ עפ"י רוב לא היתה מעוברת ואין לה דם טוהר כלל כנלע"ד בעז"ה נכון בהבנת רש"י. הן אמת שמצאתי לרשב"א בחדושיו לנדה בדף ט' בד"ה הכא שכ' וז"ל ואי קשי' לך הא דאמרי' בפסחים סוף אלו דברים גבי אשתו נדה בעל חייב יבמתו בעל פטור דפרכינן התם מ"ש יבמתו דקא עביד מצוה אשתו נמי מצוה קא עביד ומשני באשתו מעוברת והאיכא שמחת עונה ומפרק סמוך לווסתה דמשמע מיהא דאע"ג דמעוברת צריך לפרוש ממנה סמוך לוסתה תירצו בתוס' דלמאי דמוקמינן לה בסמוך לוסתה לא מוקמי' לה במעוברת ול"נ דאפי' אמעוברת קאי ומיירי בג' חדשים ראשונים שלא הוכר העובר דבג' חדשים ראשונים הרי היא ככל הנשים וחוששת לוסתה וצריכה בדיקה ואסורה לשמש עונה אחת סמיך לוסתה ובאותן שלשה חדשים ליכא מצוה ואדרבה קשה לה וקשה לולד ומ"מ שמחת עונה איכא עכ"ל כן הוא ברשב"א ת"ה בית שביעי שער ב') הרי שהביא גמ' ערוכה מפסחים שאפי' מעוברת רואה דם והרי הוא ככל הנשים שחוששת לוסתה ואסורה לשמש בעונה סמוך לוסתה ואיך נימא מדראתה עכ"ח לא נתעברה מקודם כחקירת עבודת הגרשוני וכן מצאתי בחו"ד בביאורים סי' קצ"ד סק"ב מדפסקינן שקובעת וסת בג' חדשים ראשונים ופלא שלא הביא דברי רשב"א הנ"ל. ונראה לי דבוודאי מי יכחיש המוחש דרוב נשים המתעברות מיד לא יראו דם נידות אבל יש מיעוט שרואות נדתן עד אחר ג' חדשים וכל ווסת הקבוע הוה חזקה דאורייתא שאורח בזמנו בא וא"כ הרוב נשים מתעברות אינן רואות בא לעקור החזקה וכל הרוב כנגד חזקה היכא דאיכא לברורי מבררינן וצריך לפרוש עונה סמוך לוסתה דדלמא היא מן המיעוט אשר האורח יבא בזמנו אצלה ועל כן חוששת לווסתה וצריכה בדיקה ואסורה לשמש בעונה סמוך לווסתה ועיין במג"א סי' תל"ז בדג"מ ובאדמ"ו חת"ס ז"ל יו"ד סי' קע"ה ד"ה בהא כל היכא דאיכא לברורי מבררינן ברוב המתנגד נגד החזקה כגון רוב מצוי' אצל שחיטה כנגד חזקת איסור או רוב בודקים בתיהם כנגד חזקת חמץ והגם דהכא ליכא לברורי בידים ותפסיד עונה אחת הסמוך לווסתה וא"כ נימא רוב עדיף מחזקה. נ"ל דשאני הכא דהוא תלוי' בטבע דרוב נשים משעה שקלט הזרע לא יתן המקור עוד דם לחוץ ומיעוט נשים טבעם עד שראשם ואיברם כבדים עליהם יתן המקור דם עכ"פ מיעוט דם ועכ"פ יש לחוש שמא האשה ממיעוט אשר תתן אפי' טפה אחת דם ותהי' בנדתה ולכן צריכה לחוש על וסתה עד ג' חדשים ודו"ק. ולפ"ז הא תינח שצריכה לחוש על איסור נדה אבל עכ"פ כל אשה יש לה חזקת היתר שאם יבא האורח בזמנו ויפסוק תוך ז' אז הרי היא מותרת לבעלה ע"י טבילה (עיין רש"י במתני' יבמות דף ל"א) ומהכ"ת דנימא דניחש הגם דאשה זו ראתה נדה ורוב נשים המתעברות אינן רואין דם נדה ואמרינן בודאי חזקה אורח בזמנו בא כי לא היתה מעוברת ובא הדם בזמנו עפ"י רוב נשים שאינן מעוברות שבא האורח בזמנו ולא נאמר שהיתה מהמיעוט שמתעברות ואעפ"כ בא האורח בזמנו כנלע"ד ברור בעז"ה (ועיין בתוס' שבת דף קל"ה שכ' לענין טלטול תינוק אם לא בעל אלא פ"א ופירש והארכתי בזה במקו"א). וראיתי בסדרי טהרה סי' קצ"ד ס"ק ז' שהשיג על עה"ג מגמ' נדה דף ט' אם ראתה ואח"כ הוכר עוברה מטמאה מעל"ע הרי מבואר אפי' נתברר שהיתה מעוברת אעפ"כ חיישינן על ווסתה העלולה לראות דם כל זמן שאין ראשה ואיברי' כבדין עליה יעו"ש ולא אוכל לירד לסוף דעתו בודאי יש מיעוט נשים שרואות בתוך ג' חדשים וא"כ כיון שאשה זו ראתה א"כ היא ממיעוט שלא פעל אצלה קליטת הריון שלא תראה דם א"כ חיישינן על מעל"ע דהא איתרע לה רובה אבל בסתם מפילות אמרינן רוב נשים מעוברות אינן רואין ואשה זו שראתה בודאי לא היתה מעוברת ודו"ק. ומה שהביא הס"ט ראי' דאם נאמר מדראתה ע"כ לא היתה מעוברת א"כ נימא אם יש ס' באשה שנתעברה אי בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון נימא אם ראתה דם בודאי הוא בן ז' לאחרון יעו"ש. ולפמ"ש לק"מ אפי' ראתה נשאר עכ"פ מיעוט דמתעברות ורואין דם ובגמ' יבמות דף מ"ב אמרי' בשלמא ביבמה כדאמרן אלא שאר כל הנשים אמאי אר"נ אמר שמואל משום דאמר קרא להיות לכם לאלקים ולזרעך אחריך להבחין בין זרע של ראשון נזרעו של שני ופי' רש"י וז"ל שאין השכינה שורה אלא על הודאי שזרעו מיוחס אחריו וה"נ קיי"ל בנדרים דף כ' וברותי מכם המורדים והפושעים בי אלו בני ערבובי' עכ"ל א"כ צריך ודאי להיות זרעו מיוחס אחריו ורוב לא הוה ודאי עיין ש"מ בב"מ בסוגי' דתקפו כהן ולכך לא מהני הבחנה אפי' אם פרסה נדה הגם דרוב מעוברות לא רואין דם עכ"פ ודאי לא הוה כמובן ואם הקושי' לברר עכ"פ שנדע ביבמה או בממזר יעיין בנב"י ח"ר א"ע סי' ס"ע בד"ה וראיתי וצע"ג. נ"ל דלק"מ דרוב נשים לא יולדת נז' רק לתשעה חדשים וא"כ יש רוב שהוא מן הראשון ויש ג"כ רוב נשים שאינן רואים כשהמה מעוברות ועכ"ח הוא בן ז' לאחרון והוה רוב כנגד רוב והוה כס' השקול ודו"ק. וגם ראיתי שהס"ט הביא שהגאון שבות יעקב הבין דעיקר דחששו מג' חדשים ראשונים היינו דלא ידעו אם מעוברת היא והשיג עליו מנדה דף ט' דמבואר הגם דידעינן שהיא מעוברת ויפה השיג עליו ופלא שלא הביא דברי רשב"א בחדושיו שהבאתי למעלה אבל בגוף הדין עיינתי בשבות יעקב שכ' וז"ל אבל באשה שהפילה לפנינו אם הוא אחר מ' לטבילתה ובעילתה אז בפשיטות יש להסתפק שהפילה ולד מעלי' ותהי' יושבת ס' לזכר ולנקבה ולנדה כהאי מתני' פרק המפלת וכפי' רש"י ורמב"ן כ"כ בתה"א דף קפ"ו ע"ב אבל אין לספק דלמא היתה מעוברת קודם טבילתה ובעילתה הזאת ואפ"ה ראתה כי תולין במצוי שמיד שמתעברת היא בחזקת מסולקת דמים ושוב אינה רואות וזו שראתה תו לא מספקינן דלמא היתה מעוברת קודם לכן כיון דהיתר שכיח טפי ויעיין ביו"ד בקונטרס הספיקות שלי עכ"ל בסי' ע"א ביו"ד הגם שנפרדים דבריו בזה שהבין הטעם דחיישינן לטמא למפרע מטעם דלא ידעי' שהיא מעוברת עכ"פ יפה דיבר שהיתר שכיח טפי דמעוברת לא תראה ולא חיישינן אם הפילה ביום מ' לטבילתה דלמא היתה מעוברת מקודם וכאשר הצדיק דברי עה"ג שאוסר רק אם מצאה כתם ולא בראותה ממש ודו"ק. כל זה פלפלתי להצדיק דברי עה"ג אבל בנידן שאלתינו אשר דרכה של האשה לראות מנ"א יום לנ"א יום ועכשיו הפילה ביום מ' לטבילתה ולא ידעה אם הי' בו צורת ולד או הי' רק חתיכת דם עב בזה נ"ל היתר חדש דטובלת בסוף ביום י"ב. ואקדים דאם נאמר אין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה א"כ אם היתה האשה הזאת מעוברת מטבילה שלפני זה שראתה אח"כ א"כ ע"כ היא כבר מעוברת צ' יום כי י"ב אזלו עד שירדה לטבילה אז ונשאר ל"ט יום ואח"כ ראתה ואזלו י"ב ימים עד שטבלה הרי נ"א יום ואח"כ מ' יום משירדה לטבילה פעם שנות הרי צ"א יום חשוב כי נכון בנקל. והנה בסוטה דף כ"ז נסתפקו בגמ' בפרוצה ביותר אי בניה כשרים ואמרו למאן דאמר אין אשה מתעברת אלא סמוך לווסתה לא תבעי לך דלא ידע לאנטורי כי תבעי למ"ד אין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה מאי אי אמרינן נטר נטורי' לה או דלמא בפרוצה ביותר לא תיקו וכ' בתוס' ד"ה למ"ד אין אשה מתעברת אלא סמוך לווסתה וז"ל תימא לרבי והא אמרי' התם בפ' המפלת דף כ"ה ההוא שפורא דאתא לקמי' דמר שמואל אמר האי בר מ"א יומא הוא וחשב מיום דאזלה לטבילה עד ההוא יומא לא היה אלא מ' יומא אמר האי בנידותי' בעל וכפתי' ואודי ותקשה למ"ד סמוך לויסתה ונראה דמ"ד סמוך לווסת רוב עבורי' קאמר מיהא מודה דזימנין מיקרי דמעברה נמי סמוך לטבילתה או באחד מאותן ימים שבין טבילה לווסתה וכן למ"ד סמוך לטבילתה עכ"ל וביארתי בחדושי דלכאורה יפלא קושי' התוס' דשמואל הכיר שהוא דוקא בן מ"א יום וכן מבואר בתשובת עבודת הגרשוני אלא כוונת התוס' מדחשיב מיומא דטבלה ולא חשוב מיומא דסמיך לווסת ואיך הי' אפשר להיות בר מ"א יום בדיוק הא אין אשה מתעברת אלא סמוך לווסתה וזה הי' בר מ' יום שכבר עבר מ' לטבילתה וע"ז תי' התוס' דמיעוט מתעברות סמוך לטבילה ואם הי' מקום לדון לזכות כגון שהי' מ"א יום מהבעילה לא הי' חוששים שבנדה בעל וכן תוכל להתעבר בכל הימים בין טבילה לווסתה הייני בכל ימי טהרה וכן למ"ד סמוך לטבילתה היינו הרוב אבל מודה שתוכל להתעבר עפ"י מיעוט בין סמוך לווסתה או בכל ימי טהרה או בימי נדותה ודו"ק. היוצא מזה דלר"י רוב נשים מעוברת סמוך לטבילה עיין תוס' נדה דף י' ע"ב בד"ה דהויא וא"כ הי' ניכר עוברה אם נתעברה בפעם הראשון ומדלא הוכר עוברה עכ"ח נתעברה בטבילה שנית ולא הוה בר מ"א יום ואין כאן לידה וכן הסכים הפלתי בתפארת ישראל סי' קצ"ד שביאר כוונת רש"י דלא כעבידת הגרשוני ומסיים בסוף דבריו וז"ל דאוקמינן אחזקה דאשה מתעברת בליל טבילה ורוב נשים דרכן בכך ואזלינן בתר רובא ולקולא עכ"ל הרי שפוסק כר"י דרוב נשים מתעברות בליל טבילה אפי' לקולא וא"כ בנידן דידן אי היתה מתעברת מקודם ע"כ בליל טבילה יהי' צ"א יום עד שראתה עכשיו יהי' ניכר עוברה ומדלא הוכר ע"כ לא נתעברה רק בליל טבילה אחרונה ולא הוה ולד ודו"ק. ופן יעלה לפקפק דלמא לא נקלט הזרע עד יום ג' ובעבור כן לא היכר עוברה ביום צ"א זה אינו דהא סמכינן אפי' ביבמה עיון הקושי' גדולה בנב"י סי' ס"ע בא"ע ועוד עיין בפלתי סי' קצ"ו דחידש ליישב קושי' מג"א בה' יוכ"פ שכ' וז"ל אף דשלשה ימים לקליטה רוב זרע הריון נקלט תיכף ומיעוט שנקלט אחר ב' יג' ימים ומה שנקלט לא יועיל כלל רחיצה וא"כ מותר לרחוץ כי מה שלא נקלט כבר על הרוב לא יהי' נקלט עוד ואין כאן השחתת זרע ומותר וזה הי' בהעלם עין להרב מג"א ה' יוכ"פ שתמה שהתירו לרחוץ דהוה השחתת זרע עכ"ל וכן מצאתי בנב"י סי' ס"ע בד"ה אבל שכ' על קושי' הגאון מק"ק טרטקוב ז"ל איך יבם נושא יבמתו אחר ג' נשאר קו' דלמא לא נקלט הזרע עד ג' ימים ולא ניכר עד צ"ג יום ותי' התוס' א"כ יהי' אח"כ ניכר ולא יהי' ספק פן הוא בן ז' לאחרון והקשה הגאון אבל איך יבם מיבם יבמתו פן יוכר הולד ובא על אשת אחיו שלא במקום מצוה והמציא דבר חדש שעכ"פ המת לא הי' לו זרע בשעת מיתה וכתב אח"כ וז"ל וגם עפ"י רוב הזרע נקלט בשעת עיקר התשמיש ולהכי לא חיישינן לזה עכ"ל. העולה ממ"ש דבנידן שאלתינו בודאי מותרת לטבול ביום י"ב כשאר אשה נדה דרוב נשים מתעברות ויולדות ואין מפילות וכל זמן שלא ראינו שליא מחזקי' דאורח בזמנו בא דהא הגיע שעת ווסתה וגם יש רוב נשים מתעברות בליל טבילה א"כ הי' ניכר שהיא מעוברת דהא עברו צ"א יום מטבילה הקודמת ורוב נשים קולטות הזרע מיד והי' ניכר עוברה וא"כ לא ידעתי חשש איסור כנלע"ד. וגם אוסיף נופך סברא להתיר דכבר העיר הפלתי בבית הס' ביו"ד בד"ה ויש לי בלא"ה תימא לשיטת התוס' שכ' וז"ל והאמת אגיד ואודה ולא אבוש כי בעו"ה לא הגעתי לתכליתו של השורש הזה כי ס' בן ז' לראשון ובן ט' לאחרון (טעות הדפוס וצ"ל בן ט' לראשון ובן ז' לאחרון) חשבי' לי' בגמ' לס' ולמה לא נאמר העמיד אשה בחזקתה דהי' ריקנית והשתא הוא דנתעברה והרי הוא ברור ודאי בן ז' לאחרון ודוחק לומר דבן ז' לא שכיח עכ"ל. ולפמ"ש למעלה דבלא"ה דרוב יולדות לט' ומהכ"ת דנימא דהוא בן ז' לאחרון דיהי' חזקת ריקנית טוב מרוב דיולדות לט' ויש לצרף דרוב נשים לא רואין דם משעה שנתעברו ולא נשאר חקירת הפלתי רק אם ראתה נדה אז נצרף גם חזקת ריקנית עם רוב אינם רואות ונימא דהוא בן ז' לא שכיח רק מיעוטא דמיעוטא ומעוברות ורואות דם הוה מיעוט דשכיח ודו"ק עכ"פ יש לצרף לחזק דברי עה"ג דנימא אוקמי האשה אחזקת ריקנית ואח"כ נתעברה ודו"ק. ועוד הרהרתי בדברי מהרי"ק שורש קמ"ג דנימא דאוקמי הולד בחזקת שלא נתרקם והגם דלענין איסור נדה גם מהרי"ק מחמיר וכבר הסביר הנב"י בח"ר יו"ד סי' צ"ז דכיון דירדה לטומאת נדה דלא תצא עד שיעברו י"ד יום מטומאת לידה מס' יעו"ש והבאתי במקו"א ראי' מגמ' דף ח' כיון שנכנס לנזירות לא יצא מס' עכ"פ בצירף התירים דלעיל שיש כאן תרי רוב ואצרף גם שאוקמי הולד בחזקת שלא נתרקם וק"ל. ודבר שפתים יהי' למחסור דנימא יען דאשה זו זמן ווסתה לנ' יום א"כ לא עבר עלי' ג' עונות רק ב' עונות ועי' בתיו"ט פ"ק דנדה משנה ה' ובב"י סי' קפ"ט אך לק"מ דהלכה מפורשת דסגי בשלשה חדשים ודו"ק. וראיתי אחרי רואי שאדמ"ו בחת"ס יו"ד סי' קס"ט פוסק כסדרי טהרה וחקר דבעי' שני דברים דווקא הוכר עוברה שעי"כ ראשה ואיברי' כבדים ורש"י דנקט מ' יום מטבילתה היינו אחר לידה והגם שלדעתי זה דוקא דהוה מיעוט ומחמירין במעל"ע אבל אם לא ידעה כלל מה שהפילה הדין עם עה"ג כי המעיין בעה"ג יראה דפסק כן להלכה ורק בכתם החמיר ודלא כאדמ"ו ז"ל שכ' שלא החליט הדבר יעו"ש והמדייק יראה שעל כתם כ' כן בכל זאת ח"ו לא אחפוץ להיות כתלמיד חולק על רבו אבל בנידן שאלתינו דיש לצרף שרוב נשים מתעברות בליל טבילה והי' ג' חדשים שניכר עובר גם אדמ"ו ז"ל הי' מודה כנלע"ד להלכה בעז"ה. שוב ראיתי בפתחי תשובה יו"ד סי' קצ"ד שהביא שמשמע שהגאון בעל תשובה מאהבה ח"א סימן ע' מודה לדין עה"ג ולא נמצא בידי לעיין בדבריו ומצאתי בחכמת אדם כלל קט"ו אות כ' שכ' וז"ל המפלת בתוך מ' לטבילתה שלאחר ראי' ממש לאפוקי לאחר כתם דאפשר שנתעברה מקודם בענין שאין לספק שמא נתעברה קודם לטבילה חוששת משום נדה אפי' לא ראתה מפני שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ומיד לאחר שספרה ז' נקיים אפי' הוא קודם י"ד יום מן הלידה מותרת ואין חוששין שמא היתה ולד דקודם מ' יום לא נגמרה יצירת הולד ולכן אין לחוש שמא היה ולד עכ"ל דבריו מחוסרי הבנה דמתחילה משמע כעה"ג ואח"כ משמע כאלו חולק וכדברי ס"ט ודו"ק. ומה תמוה בעיני שמצאתי להגאון הרב ר' יוסף שאול אב"ד דלבוב נ"י בפ"ג בהגהותיו על משניות נדה שציין דברי עה"ג וס"ט ונב"י סי' ס"ט ותשובת ב"ח וכ' וז"ל ואני הראיתי ש"ס ערוך פסחים ע"ב אשתו מעוברת הרי גם באשתו מעוברת יכול להיות שתפרוס נדה עכ"ל ופלא בעוני הלא רשב"א חידש כן נדה דף ט' והביא הש"ס ערוך הנ"ל אבל הביא גם דברי תוס' אי אוקמי סמוך לווסתה לא קאי על מעוברת וא"כ אין פלא על הב"ח ודעמי' וגם ל"ק משם כמו שבארתי למעלה ודו"ק עוד זאת מצאתי שמהרש"א חדושי אגדה חוקר אי גם ר"י מודה דאשה תוכל להתעבר סמוך לווסתה יעו"ש ופלא מתוס' סוטה שהבאתי. ולולא שיראתי לחדש אמרתי בתוס' נדה דף כ"ז ודף כ"ט שהקשו נימא ס"ס דלמא לא ולד ואת"ל ולד דלמא זכר ותירצו דא"כ גם אם תראה ביום ל"ד וגם ביום מי"א נימא ס"ס שמא לאו ולד ושמא נקבה והוה דם טוהר יעו"ש והמעיין יראה שדייקו בלשונם דא"כ יהי' תרתי דסתרי אהדדי באותה אשה דעכשיו נטהר אותה לז' ימים שתלינן בזכר ואח"כ נטהרנה שתלינן בנקבה וא"כ עכשיו שאין בועלין על דם טוהר א"כ לא משכחת שתבא לידי איסור כרת דיהי' תרתי דסתרי אהדדי א"כ נוכל לומר ס"ס הראשון דלמא לאו ולד ודלמא זכר דאם תראה ביום ל"ד וביום מ"א ע"כ תהי' טמאה דהא אנו מחזיקין אותה לנדה אפי' על דם טוהר אינו בועל ודו"ק (ועיין במהרש"א ומהרש"ל בדף כ"ד) והוא רק להגדיל גבולי התורה (ושישו בנו מעי ששוב מצאתי בס"ט ס"ק י'). אך בעיקר ובשורש הדבר נ"ל הערה חדשה מי יכחיש כי מיד משעת העיבור טבע האשה להיות מסולקת מדם נדתה ועיין רש"י פ' מפלת כי הולד נוצר מדם ומיד מתחיל סילוק הדמים רק בג' חדשים ראשונים עד שתהי' ראשה ואיברי' כבדים עלי' אז יש מיעוט נשים רואות בקביעת ווסתן אבל לא תראה בשפע וברבוי דם כאשר הי' טבעה טרם שנעשית מעוברת רק לענין לחוש שיבא ווסתה ותהי' לבעלה באיסור כרת של נדה אין לנו נ"מ אם תראה הרבה או מעט שאפי' בטפה אחת היא בנדתה א"כ אסורה בעונה סמוך לווסתה וגם צריכה בדיקה וחוששת לוסתה ואם בעלה בעל אותה חייב וגם חיישינן על מעל"ע כמבואר בנדה דף ט' דעכ"פ עלולה לראות מעט דם בג' חדשים ראשונים אעפ"י שהיא מעוברת אבל שתהי' אשה שופעת דמה אם היא מעוברת זה הוה מיעוטא דמיעוטא וא"כ אם האשה אומרת לבעלה שראתה דם נדתה כאשר הרגילה אז בודאי לא מעוברת מקודם וזה בענין איסור לבעלה אבל אין לסמוך על דברי' בספק בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון לענין הבחנה או בס' ממזר אבל לעצמה ולבעלה נאמנות עיין פנ"י גיטין דף ב' כנלע"ד להערה בעלמא. והי' ברצוני עוד להאריך בענין הרחיקה לידתה עיין ס"ט סי' קצ"ו ס"ק כ"א וגם בענין שמא הנפל לא הי' בו צורת אדם ועיין בנב"י ח"ר סי' צ"ז ועיין תוס' בב"ק דף י"א ובנדה דף כ"ט אך אין הזמן מספיק כעת. ועלה בדעתי עוד לפלפל בדברי נב"י ח"ר סי' ס"ב אי הך ס"ס דסתרי אהדדי הוה דאורייתא או דרבנן כדברי מהרש"ל ואי מקילין בג' ספיקות אפי' סתרי אהדדי וגם אפי' אם יש עצם הוה רק ס' ולד וגם לחקור דיש הבדל בין קדשים ולבעלה עי' ברשב"א רמב"ן וראב"ד בב"י סי' קצ"ו ובנב"י סי' מ"ו ואין פנאי אבל הכל צירף היתר לנידן דידן. והבאתי ראי' מרשב"א וטור שו"ע יו"ד סי' ק"ץ סעיף נ"ב וז"ל אחת מעוברת שהוכר עוברה ואחת שאינה מעוברת טהורה ושאינה מעוברת טמאה עכ"ל ולמה לא נקט ואחת מעוברת שלא הוכר עוברה אלא פשיטא של נוכל לתלות המעוברת שהוכר עוברה במעוברת שלא הוכר עוברה דעפ"י רוב מיד שנתעברה הוא מסולקת מדמים רק תולה באינה מעוברת דומי' דאינה מינקת שהיא בודאי אינה מינקת ה"ה זו שבודאי אינה מעוברת ומנא ידעי' שהיא אינה מעוברת היינו כגון שלא עבר עלי' זמן ווסתה שלא ראתה אמרינן דלא ראתה כשהגיע ווסתה נמצא שלא היתה מעוברת אבל בודאי א"א לתלות אשה שהוכר עוברה באשה שלא הוכר עוברה דכיון שלא ראתה בהגיע ווסתה היא מסתמא מעוברת רק עכ"פ צריכה לחוש עד ג' עונות שעברו לפרוש סמוך לוסתה וצריכה בדיקה לחומרא הגם שעפ"י רוב היא מעוברת אבל אם ראתה היא בחזקת שאינה מעוברת כדברי עבודת הגרשוני ודו"ק. וכאשר דרשתי עוד הפעם מפי הבעל אמר לי שבין ראי' ראשונה לשני' הי' נ"ב יום ובין ראי' שני' לשלישי נ"א יום ומטבילה שלישי מ' יום א"כ הוה צ"א יום ועיין בתיו"ט פ"א דנדה דבג' עונות עכ"פ חודש א' חסר והי' ניכר עוברה אפי' אי הפי' סמוך לטבילה לילה אחר הטבילה עיין פרק המפלת ובסוטה ועדיין נשאר שהי' ניכר עוברה ודו"ק. סוף דבר הכל נשמע שאשה זו מותרת לטבול אחר ספירת ז' נקיים כנהוג אפי' קודם י"ד ימים כנלע"ד קצרתי בכמה דברים אשר הם סניפים להיתר הנ"ל כי הזמן בוגד בי ואי"ה ארחיב דין הנ"ל בעז"ה. הק' חיים סופר: