שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ד · סימן לה
את חג הפסח יחוג בשמחה האברך הרבני מורג חרוץ בעל פיפיות קושר לולאות הפוסקים על יריעות ראשונים מעשי אורג השכל והדעת ה"ה כמהו' ר' אהרן טענענבוים נ"י מטאמאר. אחד"ש מכתבו השני הגיעני וד' יודע צערי כי לא אוכל לעשות כאות נפשי כי טרדותי רבו מאוד ולולא שהוא כדי לטהר אשה לבעלה כאשר הפציר בי לא הרהבתי להשיב כעת כי הל' נדה רחבה מני ים וחמור ומי הוא זה איש ירא אלקים אשר לא ירעד לגשת להחמיר להפריד המחובר ומי לא יזדעזע להקל לקרב את אשר ד' מרחק רק לד' נשאתי עיני למצוא כח דהתירא ויצרף עוד רבנים הקרובים אליו. שאלה אשה מעוברת אשר מכבר הי' לה מכה במצר הרחם לא עמוק יותר מב' או ג' אצבעות מכלית שפיות הרחם אך מכה זו לא הוציא דם רק לאחר שבדקה בעד שלה הרבה אז מחמת דחיקת העד נתגלע המכה ותמיד הוציא דם אך נתחדש לה מקרוב חדשים אשר מרגשת בעצמה כאלו ראתה דם ומיד ותיכף בודקה עצמה אך לא בעומק ממש רק עד מקום ששיערה שלא תיגע במכה כי יראה שמא תראה על עד דם מכתה לכן לא בדקה רק עד מקום ההוא ולא מצאה כלום ונקי לגמרי הי' העד אך אחר ב' או ד' שעות רגילה למצוא כשבודקה חלוקה עלי' כתמים טיפת דמים וגם על גופה ואינה יודעת מתי באו ושאלתה נחוצה לידע מהותה כי קשה עלי' לטהר לבעלה וגם זאת המקרה יש לה הרבה וחששה גם על העתיד עכ"ל וכ' עוד במכתב שני וז"ל מה שנתחדש בנידן אשה זו שבודקה בעת הרגישה ושם כעור דק נגד מקום הידוע לה מכה זאת ואח"כ לקחה עד שני ובדקה בעומק היטב בחורין וסדקין וג"כ לא מצאה כלום אולם על עור דק זה מצאה דם הרבה והוה כמו נפסק כמו טיפין גדולים עכ"ל. תשובה הדבר קשה ממני מאוד וקרוב הדבר בעיני לאסור ואולי יגלה ד' עיני לטהר אשה לבעלה ומראשית אשים עיני לטובה על דברי מעלתו נ"י אשר פתח פיו בכח דהתירא ולראות היעמדו דבריו אם לא וד' שפתי תפתח לטובה. ראשית חתר מעלתו נ"י ואמר לא מבעי' לשיטת המקילין דמהני בדיקת אותיום אם הרגישה ובודקת מיד ולא חיישי' שמא ראתה טיפה ונאבד ה"ה כאן מהני ואפי' דלא בדקה בעומק אלא אפי' לשיטת המחמירין דלא מהני בדיקה בהרגשה ה"ט דחיישינן דטיפה קטנה נמוח אבל בנ"ד שראתה אח"כ דם הרבה כאשר מצאה על גופה ובגדי' א"כ אמרינן אם הי' בא דם הנ"ל כאשר ארגשה למה לא מצאה אז כאשר בדקה את נפשה דשהתה יותר משיעור אשם תלוי וע"כ נחליט דאז לא בא דם שהי' הרגשה ריקנית ודם זה שנמצא אח"כ בא מן המכה בלי הרגשה כלל רק נבוך מנ"ל ליזל בתר רוב דמים דאינם שוהין בפנים בכותלי רחם כ"כ ונחליט דהי' הרגשה ריקנית הגם דברוב הרגשות בא דם בכ"ז נאמר דהי' הרגשה ריקנית דיש מיעוט הרגשות בלא דם דלמא נימא בהיפך רוב הרגשות מביאין דם וכאן נתעכב הדם בפנים הגם דרוב דמים לא מעכבים בפנים זמן רב עכ"פ יש מיעוט שנתעכב הדם בפנים זה המלוקט מראש וסוף דבריו במכתבו. דבריו לא נכונים בעיני הלא משעה שהרגישה ולא מצאה מראה טהורה היא מוחזקת לנדה לפי דברי תרה"ד בסי' רמ"ו דהרגשה סברא דאורייתא דראתה עכ"פ טיפה כחרדל ונאבד ואטו יען שמצאה אח"כ אחרי איזה שעות דם הרבה נימא דהיתה הרגשה ריקנית והדם הנמצא הוא מן המכה נהפוך הוא בשעה שהרגישה נפתח המקור ויצא טיפה כחרדל ונימח ונעשית נדה ומרגע שנפתח המקור להוציא דם שוב הולך הדם מן המקור אפי' בלי הרגשה וכל זמן שלא תטהר היא נשארת בנדתה ועיין בחו"ד סי' קצ"ו ובסדרי טהרה דסוברים דדם בלא הרגשה סותרין ז' נקיים אבל עכ"פ לכ"ע בשעת הפסק טהרה צריך להיות טהורה לגמרי אבל אם בא טיפה כחרדל אפי' בלא הרגשה כלל נשאר האיסור נדה כמובן וא"כ אנו אומרים בשעת הרגשה נימח טיפה ואחר איזה שעות יצא הדם נדה בלי הרגשה וא"כ אין כאן סתירות ב' רובות דהכל בעמק השוה דהרגישה ובא טיפה כחרדל ונימח ונשאר נפתח המקור ולא תרגיש עוד ביציאת הדם ואחרי איזה שעות בא דם נדה מן המקור בלי הרגשה כלל ודו"ק. וזה רבות בשנים הצעתי דבר חדש מאוד לפני גאון ישראל הצדיק ר' אהרן זינגער ז"ל והתפלא מאוד אשר הניחו לי מן השמים על רעש הגדול אשר עשה הגאון נב"י על הגאון חכ"צ בדברי רשב"א בדין אם המכה מוציאה דם תולה אפי' בשעת ווסתה וצווח הנב"י א"כ לעולם לא תהי' טמאה יעו"ש. ואמרתי בזה דתורה גזרה עד שתרגיש בבשרה אינה נעשית נדה דדרשי' אשה כי תהי' זבה דם יהי' זבה בבשרה מהך בבשרה דרשי' עד שתרגיש היינו הרגע אשר נפתח המקור להוציא דם אשר תהי' זבה אז אם תרגיש בבשרה תהי' נדה אבל אם התחילה להיות זבה שיהי' זב טפה ראשונה בלי הרגשה אז אפי' יזל ממקורה דם נדה לא נטמאת ע"י דם נדה לחוד דהא בשעה שנפתח לצאת לא הרגישה א"כ אי יש לה מכה במקור אולי נפתח מדם המכה רגע אחת טרם שבא הזמן שדם נדתה יפתח רחמה וכאשר המקור שלח דמיו לחוץ פגע במקור נפתח אי אפשר שתהי' האשה באיסור נדה רק אי ווסתות דאורייתא א"כ ברור הוא שכאשר הגיע הוסת בא דם נדה א"כ מחליטים שדם המקור פתח המקור או לכל הפחות בתערובות יחד דם נדה עם דם המכה ושניהם פתחו המקור מין במינו אינו חוצץ והיא נדה דאורייתא אבל אי ווסתות דרבנן ואין כאן בירור שברגע זו יבוא דם לפתוח המקור ונשאר ס' גמור אי דם נדה פתח המקור או דם המכה ואזלינן בתר חזקת טהרה דתלינן דדם המכה פתח המקור ואח"כ יצא הדם נדה וא"כ קו' נב"י שהקשה דם נדה שבה היכן הלך אם תהי' נטהרת לעולם הכי חדל להיות להאשה אורח כנשים לק"מ בכל זמן ווסת נפרד והלך הדם נדה שבמקור רק היא לא נטמאת מדם מקור יען שלא נפתח המקור ע"י דם נדתה והבן ובזה ישבתי כל השגות הנב"י על גאון צבי ישראל חכם צבי ואכ"מ (ועיין בנדה דף ס"ג בראתה דם מתוך דם טוהר והארכתי בזה ועיין בסדרי טהרה בחדושיו ודו"ק). נחזור לשורש דברים כי באשה הנ"ל אשר אנו דנין בה קרוב מאוד שמרגשת פתיחת המקור ונימק טיפה כחרדל ונטמאת ואח"כ כאשר מצא הדם מקור פתוח יצא המעט דם אשר במקור בלי הרגשה כלל לתוך הפרוזדר ומשם לחוץ ולולא שהיא מעוברת הי' בא רוב דם כדרך הווסת באשה אבל יען שהיא מעוברת בא רק טיפין טיפין על בשרה ועל בגדיה והיא בנדתה כי יש מיעוט נשים מעוברות אשר רואין גם בשעת עיבור ודו"ק. שנית חתר למצוא היתר לנידן דידן דחקר הגם דהמכה רחוק מן המקור אף עפ"כ אפשר שתטעה האשה על הרגשת מי רגלים או הרגשת עד או הרגשת מכה שבצדדים אשר תרגיש סברה היא שהוא הרגשת המקור וא"כ יש ס"ס אחד הלא גם הרגשת המקור הוה רק ס' ולא ודאי כאשר ביאר הנב"י מהד"ת סי' קח"י א"כ דלמא היתה הרגשת המכה ואת"ל מן המקור דלמא הרגשה ריקנית והאריך להביא ראי' דתוכל האשה לטעות על שאר הרגשות המקור ואבוא לדרוש על ראיותיו בעזה"י. (א) הביא ראי' מתו' נדה די"ז ד"ה ודם עלי' שנתקשו מנ"ל דדם עלי' טהור ותי' דילפינן מקרא ממקור דמי' דם המקור בלבד טמא והקשה מעלתו נ"י תיפק לי' דילפינן מבשרה עד שתרגיש בבשרה ובדם עלי' ליכא הרגשה אלא עכ"ח שבדם עלי' יש ג"כ הרגשה והגם שעלי' רחוק מן המקור אעפ"כ יש לטעות ע"י יציאת דם מן עלי' שהוא הרגשת המקור והשיג בזה על אדמ"ו חת"ס בסימן קע"ח ועל הפלתי קפ"ג ז"ל והאריך בזה. י"ל דלק"מ דבאמת דבדם עלי' ליכא הרגשה כלל רק רבינו הקדוש הודיע במשנה כלל דם החדר טמא ודם עלי' טהור היינו דם החדר טמא בעצמו וגם לטמא לאחר ודם עלי' טהור שאין בו שום טומאה הן לעצמו הן לאחרים וע"ז הקשה תוס' מנ"ל הא דאין עכ"פ אפילו טומאה בגופה שלו יהי' שבא בלא הרגשה ואין מטמאה האשה עכ"פ הדם יהי' טמא וע"ז תי' התוס' יען דכתיב וטהרה ממקור דמי' משמע דווקא דם המקור הוא החדר הוא טמא אבל דם עלי' טהור לגמרי וע"ז סובב קו' הפלתי הא דתני דם הנמצא בחדר טמא קאי רק על הדם והא דתני נמצא בפרוזדור ס' טמא ג"כ רק על הדם זה אי אפשר דא"כ איך בא המשנה במס' נדה דהוא נוגע באשה ובעלה אלא עכ"ח דהפי' כך הוא דבדם החדר הדם טמא וה"ה האשה ובעלה ובעלי' האשה ובעלה וגם הדם טהור ובפרוזדר הכל ס' טמא וא"כ קשה ממנ"פ אי דארגשה יהי' ג"כ בפרוזדר ודאי טמא דבדם עלי' ליכא הרגשה ודו"ק ומה שהביא ראי' מדברי ש"ש שמעתא ד' פ"א דסובר דיש הרגשה בדם עלי' לק"מ דהוא קאי על הרגשה בסי' קפ"ג הרגשת זחילת הדם מבפנים לחוץ ואז אין הבדל בין זיבת דם עלי' או זיבת דם החדר ודו"ק. ואגב אעתיק מה שכתבתי על הגליון נב"י מהד"ת יו"ד סי' קי"ט בד"ה ועתה שנתקשה שאפי' למ"ד ווסתות דאורייתא אעפ"כ אם בודקה מיד היא טהורה ולא חיישינן שראתה טפה ונאבד א"כ למה לא חילק התרה"ד שאם בודקת מיד היא טהורה וצע"ג וכתבתי שם וז"ל קו' זו נפלאת בעיני בשלמא שם בווסתות דהגיע הזמן לראות מכח חזקה דאורח בזמנו בא והי' לה להרגיש וזו שלא ארגשה ש"מ שלא בא הווסת שאלו בא אפי' רק טיפת דם כחרדל כסברת התרה"ד מדארגשה ש"מ שהי' עכ"פ טיפה אחת ונימק ועכ"ח דגם לצאת טיפה אחת נרגש המקור וא"כ מדלא ארגשה עכ"ח דלא בא הווסת הגם דרוב נשים רואות בשעת ווסת זו מדלא ארגשה יצאה מרובא עיין כתובות דף ט"ז דוגמא רוב נשים בתולות נשאות ורוב הנשאת בתולה יש לה קול וזו דאין לה קול איתרע לה רובא ה"ה כאן רוב נשים רואין עכ"פ טפה בזמן הווסת ורוב נשים הרואות בזמן הווסת מרגישין הרגשות המקור וזו דלא ארגשה איתרע החזקה אורח בזמנו בא ודו"ק. (ב) עוד חתר למצוא ראי' שני' וכ' וז"ל ויש לי ראי' מגמ' נדה דף ט"ו דאמרינן שם ר"י בריב"ז אומר אף בעלה נכנס להיכל ומקטיר קטורת ופריך תיפוק לי' דהוה בעל קרי ופי' רש"י דאף בהעראה חייב משום בועל נדה משמע מלשון רש"י דמפרש דרק הערה ועכ"ח מדלא משני שלא הוציא הזרע והנה קשה אף אי נימא דהעראה בכל מקום היינו הכנסת העטרה עדיין איך שייך לומר כאן דלא גמר ביאתו הלא כאן על מתני' קאי ומתני' מוקמינן דלאחר זמן ולכן פטורין משום דאמרינן דהוה הרגשת שמש ואם מיירי דלא עשה רק העראה א"כ שייך לתלות ארגשה בזה אלא בודאי מוכרח לומר דהאי דתלי' בשמש לאו משום דדופק על פתח הרחם אלא כל ארגשה דאיתעבד מחמתי' היא טועה בהרגשת הדם עכ"ל צריך אני להוציא מעלתו נ"י מסבך גדול אשר נתערבו לו הדברים כלל גדול בלימוד דבר שהשכל מכחיש לא אמרו חכז"ל ח"ו ומי הוא זה אשר יסבול מוחו לאמור שאשה לא ידעה להבחין בין הרגשת הכנסת עטרה ובין פתיחת פי המקור שהוא רחוק מאוד מפי הגוי' בהכנסות עטרה בשלמא בגמר ביאה אשר מגיע האבר עד סמוך לפי רחם יש לטעות או ה"ה אם הגיע בעד ואצבע עד סמוך לשם אבל אם לא הגיע השמש או העד עד סמוך לפי הרחם בודאי ידעה האשה להבדיל כי היא אינה שוטה שאינה מרגשת להבדיל בין פתיחת המקור ועקיצת השמש או העד או מי רגלים אלא ברור דשם קאי על הרגשת הגוף באברים שבא ג"כ לפעמים בשעת ביאת הדם והוא בא ג"כ מכח דחיקת השמש או דחיקת העד במיצר צוואר הרחם ודבר זה מבואר בתשו' אבני מלואים סי' כ"ג בד"ה אמנם שביאר כן שבהרגשת צער בעלמא תטעה בין הרגשת הגוף מחמת ביאת הדם או מחמת הרגשת הגוף מביאה או ע"י דחיקת מי רגלים אבל א"א להחליף הרגשות המקור עם הרגשת מי רגלים או הרגשת העד וסיים וז"ל ותדע דהא דאמרינן המשמש עם טהורה ואמרה נטמאתי חייב ומנא ידעה בודאי שנטמאת עד שאמרו שהוא חיוב כרת אם לא פירש באבר מת אלא בודאי שהרגישה שנפתח מקורה והרגשה זו יכולה להיות אפי' עם הרגשת העד ושמש או מ"ר עכ"ל וכן מצאתי בבינת אדם בשער בית הנשים סי' י"ב בד"ה ואמנם שכ' וז"ל והא דכ' הב"י והט"ז כיון שלא הרגישה שיצא דם מגופה גם זה אמת ולכן מדייקי' בלישנא ולא כתבו בקיצר כיון שלא הרגישה ולמה האריכו בלשונם ואמנם הוא אשר דברתי כי יש ב' מיני הרגשה א' שתרגיש שיצא דם מגופה ולתרה"ד וכ"פ המחבר בסי' ק"צ שהרגישה שנפתח המקור להוציא דם ובזה ודאי לא שייך לומר שטעתה בהרגשה אלא דהש"ס משני אליבא דשמואל דאמר עד שתרגיש בבשרה וכתבנו בסי' ד' דאיזה הרגשה שיהי' בין הזדעזעות איברי' וכל כיוצא בו הכל מקרי הרגשה וע"ז הקשה הש"ס אי דארגשה למה לאחר זמן או בהצניעה תחת הכר ועגול טהורה ומשני דלעולם דארגשה ר"ל הרגשת הגוף ואפ"ה אמרינן דטעתה בשמש ועד אבל כשתרגיש שיצא הדם מן המקור בזה לא שייך טעות עכ"ל א"כ בנ"ד אם המכה בצדדין רחוק מהמקור והאשה הרגישה פתיחת פי המקור איך תתלה הרגשות המקור הרגשת המכה אשר בצדדי צואר הרחם ודו"ק ובזה נסתר ראי' ג' וראי' ד' אשר הוכיח מנדה דף י"א מדם בתולים ומר"פ האשה שעשה צרכי' כמובן בפשיטות וק"ל. (ג) ראיתי שיצא מעלתו נ"י לחקור אם א"א לתלות במכה והרגשה איך יהי' אם פ"א תרגיש ולא תמצא אח"כ טיפת דמים אם מהני הבדיקה כיון דרוב פעמים היא ראתה אחר הרגשה הנ"ל ומנ"ל לומר שעכשיו היא ממיעוט מרגישין הרגשה ריקנית דלמא היא ממיעוט שמעכב שם הדם והאריך שתלי' בשיטת התוס' דף מ"ב דיש מקום פה המקור לבית החיצון או שנימא כשיטת הרמב"ם שבית החיצון מתחיל מיד אחר גמר פה המקור והביא דברי נב"י ודברי חת"ס ודברי מעדני מלך ודברי ב"י סי' קצ"ו והאריך במאוד דניזל בתר רוב שאין אצלה הרגשה ריקנית וא"כ אין מזור להאשה. ונלע"ד למצוא היתר לאשה הנ"ל וממילא ימצא לעיין על פלפולו הנה רב אלפס בשבועות הל' נדה כ' וז"ל אמר ר"ז בנות ישראל הן החמירו על עצמן שאפי' רואות טיפת דם כחרדל יושבת עלי' ז' נקיים ואע"ג דהאי תקנתא דרבי בשדות ליכא למיחש בה למילתא דאיסורא כלל עבד רבנן הרחקה ואנהגו בנות ישראל למיעבד כר"ז דהא אמרי' דהא דר"ז הלכה פסוקה היא כדאמרינן התם אין עומדין להתפלל מתוך דין או הלכה אלא מתוך הלכה פסוקה ה"ד הלכה פסוקה אמר אביי כי הא דאמר ר"ז בנות ישראל החמירו על עצמן שאפי' רואות טיפת דם כחרדל יושבת עליו ז' נקיים עכ"ל וכ' הר"ן וז"ל תמיה למה אנהיגי חכמים מילתא יתירה כיון דתקנתא דרבי סגי חומר בנות ישראל למה לי והאריך ותי' וז"ל אלא י"ל שכיון לפעמים בטפה כחרדל יושבת ז' נקיים דהיינו בזיבה הסותרת החמירו בנות ישראל על עצמן נעשות כל דם שתראנה כאלו היא סותרת ורבותא דטפת דם כחרדל היינו משום דהוה מצי למימר דבדם מרובה דווקא הוא שראוי' להחמיר בו דשמא יצא מן המקור בג' ימים זה אחר זה ושהה בפרוזדר שהוא כמו יצא לחוץ כדדרשינן לעיל וצריכה מן התורה ז' נקיים אם הוא בימי זיבה ולהכי נקט טפה כחרדל אע"ג דודאי אינה אלא ראי' אחת עכ"ל ודקדקתי למה דייק ר"ז בלשונו שאפי' רואות טיפת דם הי' לו לומר בקיצור בנות ישראל החמירו על עצמן לישב ז' נקיים על טיפת דם כחרדל דהא זה כל החידש שהחמירו לישב על טיפת דם כמו בזיבה ובפרט דם סותרת וצע"ג. ואמרתי דבר חדש הגם דהרגשה סברא דאורייתא כדברי תרה"ד אבל עכ"פ כיון שלא מצאה דם וצריכין אנו לומר שהי' טיפה כחרדל ונאבד או נימק ובעבור כן לא מצאה דם עכ"פ האשה לא ראתה אפי' טיפה כחרדל דהא יש ס' דלמא הרגישה מראה טהורה או שמא הרגשה ריקנית ואזלינן בתר רוב וכל זה לענין שתהי' נדה טומאת ז' דאפי' בטפה אחת היא נדה אבל להחמיר להצריך ז' נקיים לא החמירו על עצמן בנות ישראל אלא הניחו על דין תורה וכיון דהרגשה אינה אלא אות על טיפת דם כחרדל ולא יותר כדברי הר"ן א"כ אם עכשיו האשה בימים הראוי' לזיבה אינה אלא שומרת יום ואי עומדת בימים הראוים לנדה היא טמאה רק ז' ימים אפי' תראה כל ז' ופסקה בסוף ז' מותרת לבעלה וזה שדייק ר"ז בנות ישראל החמירו על עצמן שאפי' רואות טיפת דם כחרדל יושבת ז' נקיים אבל דווקא רואות טיפת דם אבל על הרגשה בלבד לא החמירו ודו"ק. ואוסיף עוד הגם דהר"ן החליט דטיפת דם כחרדל אינו אלא ראי' אחת הרבינו יונה סובר דאפי' טפה כחרדל יוכל להיות ג' ראיות ואעתיק לשונו שכ' בפ' אין עומדין בטעם דנקט טיפת דם כחרדל וז"ל אלא פשר הדבר הוא כך שאם הי' אומר דם סתם היינו אומרים שאין בזה חומרא כ"כ מפני ששלשה בתים יש באשה חדר עלי' ופרוזדר וכשהדם מרובה אפשר שמהיום ג' ימים נעקר ויצא ביום הראשון מעט בבית הפנימי וביום השני נעקר מעט ויצא בבית אמצעי ועכשיו ביום הג' נתקבץ הכל בבית החיצון ואעפ"י שאינו מן הדין שיחוש האדם לדם שבפנים אלא כשבודקת ורואות בבית החיצון אפ"ה כיון שאפשר שיהי' בזה הענין היינו אומרים שראוין לחוש וא"כ אין בזה חומרא גדולה שהרי אפשר שנעקר הדם מהיום ג' ימים ודין הוא שנדון אותה כמו זבה גדולה ותשב ז' ימים נקיים אבל כשהדם הוא מעט רחוק הדבר לומר שג' משהויין הי' ובכל יום נעקר משהו אחד וקמ"ל אעפ"י שהוא דבר רחוק שדבר מועט כ"כ שיהי' נעקר מהיום ג' ימים אפ"ה החמירו על עצמן ודנו אותו כאלו נעקר לגמרי וישבה עלי' ז' נקיים עכ"ל הזהב הרי מפורש יוצא דסובר מה דהחמירו בנות ישראל לישב על טיפה דם כחרדל היינו שחששו שהן ג' משהויין וא"כ הא תינח אם מצאה טיפה דם כחרדל אבל אם רק הרגישה ולא מצאה דם אנו אומרים א"א להרגשה בלי טיפה כחרדל שנימוח אבל עכ"פ לא הוה אלא ראי' אחת ודי שנחוש על נדה אבל אין חשש על זיבה אלא בראי' ג' פעמים בג' ימים וא"כ אין צריכה נקיים אלא ז' ימים תהי' בנדותה ובשביעי שבודקת וטהרה טובלת ומותרת לבעלה ודו"ק. והנה לדברי אבני מלואים וכן דעת אמ"ו הגאון אמרי אש ביו"ד סי' ס"א בד"ה ויש דדם שלא בהרגשה אינה סותרת ז' נקיים מדאורייתא וא"כ עכ"ח איירי דארגשה דאל"כ אפי' סופרת ז' נקיים בזבה אינה סותר וכיון דארגשה א"כ בודאי ראתה לדברי תרה"ד א"כ הי' לר"ז לומר דהחמירו בנות ישראל לישב ז' נקיים אם הרגישה אפי' בלא ראי' אלא מוכח דווקא אם הרגישה וגם ראתה טיפה כחרדל אז החמירו לישב ז' נקיים אבל בארגשה לחוד די שתשב כימי נדה ולא כזיבה דהא לא ראתה דם אפי' כחרדל ודי שנחוש על נדה אבל לא להיות כזבה ודו"ק. ואין להקשות לדברי הר"ן שכתב אלו נקט רק שהחמירו לישב על ראיה אחת דם ז' נקיים הו"א דחיישינן שמא יצא הדם בג' ימים וצריכה מן התורה ז' נקיים יעו"ש וקשה הא בלא הרגשה אינה זיבה ואם הרגישה זה לפני ג' ימים א"כ בודאי ראתה כפי דברי תרה"ד והיתה צריכה להיות שומרת יום כנגד יום ואם הרגישה גם ביום שני וגם ביום שלישי א"כ היא באמת זיבה ואיך שייך לומר בנות ישראל החמירו על עצמן הא זו היא זבה גמורה אפי' בלי ראיית דם כלל וע"כ דלא ארגשה א"כ אפי' בסופרת ימי זיבה אינה סותר לפי דברי אבני מלואים ולמה החמירו בנות ישראל אפי' בראי' אחת הא בלא ארגשה טפה שבא בג' ימים אינה סותר ז' ימים וצע"ג. אחר העיון לק"מ דאיירי דארגשה רק מצאה מראה טהורה ותלתה הרגשה במראה טהורה וכן ביום שני מצאה מראה טהורה ועכשיו ביום ג' ראתה דם וחיישינן שבא בג' ימים והיא זבה דאורייתא דנגלה שיש לחוש שבא הדם בג' ימים ועכשיו היא זבה ממש דיש שהדם לא בא עד שנתרבה ומראה טהורה שמצאה הי' שם בפרוזדר מקודם ודו"ק. וראי' לזה דאל"כ קשה לדברי רבינו יונה שאפי' באמת דחיישינן שטיפה כחרדל בא בג' משהויין וקשה א"כ עכ"ח דהרגישה ג' פעמים ואיך שייך דהחמירו על עצמן הא הוה זבה גמורה אפי' מן הדין תורה אפי' בלא ראי' דם כלל ואיך שייך החמירו על עצמן אלא עכ"ח דמצאה מראה טהורה וכמ"ש ודו"ק. ויותר נ"ל אפי' לדברי חו"ד וסדרי טהרה דסוברים דראי' בלא הרגשה ג"כ סותר בז' נקיים וא"כ שפיר דברי ר"ן ור"י דחששו דלמא בא הדם בג' פעמים יען דבזבה הסופרת סותרת בראי' אחת אפי' בלא הרגשה ה"ה חששו בנות ישראל לטמאות עצמן בראי' אחת בלי הרגשה חיישינן שמא בא הדם בג' פעמים והות זבה מ"מ קשה למה החמירו בשלמא אם היתה זבה באמת אז סותר ראי' בלי הרגשה כהוכחת חו"ד דאל"כ למה הצריכה התורה בדיקה כלל אם תרגיש בלא"ה ראתה ואם לא תרגיש אינה סותרת ועוד שצריך להיות ספורין ובדוקין לפנינו יעו"ש אבל בודאי נא נעשית זבה בלי הרגשה וכיון שלא הרגישה כל ג' ימים א"א שתהי' זבה וצריך ז' נקיים ולמה החמירו ועכ"ח דהרגישה ג' ימים זה אחר זה וא"כ מן הדין היא זבה לפי סברת תרה"ד ובמה החמירו וצע"ג. ולפמ"ש ניחא דהרגישה ומצאה מראה טהורה ועכשיו ביום הג' מצאה טיפת דם וחששו שמא בא הדם בג' משהויין והות זבה מדאורייתא והגם דלא צריך למיחש שמא עיכב הדם כאשר האריך רבינו יונה אעפ"כ החמירו ל עצמן ודו"ק והי' ני להאריך בכמה מקומות מכמה חקירות (כי הרעישו על תרה"ד מגמ' אי וסת דאורייתא או דרבנן ולדעתי אי וסת דאורייתא טמאה אפי' אי מצאה מראה טהורה דיש חזקה שאורח של דם בזמנו בא אבל בהרגשה לבד מקילין אי מצאה מראה טהורה) אך הזמן בוגד בי. סוף דבר הכל נשמע אם האשה הרגישה ומוצאת אחרי שעות הרבה דם על בגדיה וגופה היא צריכה ז' נקיים ככל נדה בזמן הזה אבל אם תרגיש ולא תמצא דם אז תהי' בנדתה ז' ימים ולא תבדוק כלל רק ביום ז' תבדוק קודם טבילה ותטבול בלא ברכה כדי להיות היכר בין דין זה ובין אם תראה דם אחר הרגשה הנ"ל שאז צריכה ז' נקיים וכל זה בימי עיבורה אשר בלא"ה יש צד להקל דאז אין רוב דמים במקור ויש לתלות במראה טהורה וכן בימי מניקתה אבל אם יהי' כן בשאר אשה אין אני סומך עלי כלל כי הוא דבר חדש מאוד הגם שמיושבים כמה קו' על התרה"ד אעפ"כ אני איני מוסמך להורות בדבר חדש כזה חוץ אם יסכימו גדולי ישראל אשר להם יד ושם דברי המקצר במקום שיש להאריך כי מלאכת שמים היא ויעזור ד' למען שמו לטובה תמיד הד"ש. הק' חיים סופר מכתב שני להרבני הנ"ל אחד"ש קבלתי מכתבו והגם שידע כי מוטרד אני הפציר בי להשיב לו מיד ואבוא בקצירת אומר כמעט רק ברמיזא וד' יהי' עמדי שלא אכשל בדבר הלכה ח"ו. (א) השיב מעלתו נ"י שלכך אמרו בנות ישראל החמירו על עצמן אם רואות טיפת דם למעט כתמים כדברי רבינו ירוחם הובא בב"י סי' קפ"ג אבל לעולם אפי' בארגשה לבד החמירו בנות ישראל עכ"ד לק"מ דין זה דלא החמירו על הכתם ילפינן מדנקט ר"ז אפי' רואות טיפת דם וילפינן דם ולא כתם כמבואר בתשובת ר"ע לתלמידיו דם ולא כתם ויעיין בב"י שרבינו ירוחם כתב וז"ל לא החמירו אלא דם היוצא מגופה ונא כתם עכ"ל ולא הביא כלל לשון רואות טיפת דם ואני חדשתי מדנקט רואות טיפת דם תיבת רואות מורה דוקא אם ראתה דם מגופה ולא שהרגישה ודו"ק. (ב) השיב עוד על מה שהקשתי למה לא אמר ר"ז בנות ישראל החמירו אפי' אם הרגישו אפי' בלא ראיה דהא בהרגשה ג"כ הוה החשש רק על טפה אחת כחרדל ויש רבותא שאפי' לא מצאה דם כחרדל אלא פשיטא דלא החמירו בנות ישראל אם הרגישו ולא מצאו דם זה תמצית ראיה שלי ומעלתו נ"י השיב שלכך נקט אם רואות לא שמעי' שהחמירו על טפה כחרדל בלא הרגשה אפי' כמבואר בש"ך סי' קפ"ג וכמבואר בפלתי שם סי' הנ"ל דכיון דמגופה הוא יש בו משום טומאת כתם ודלא כתורת שלמים עכ"ד צריך אני להעמידו על נקודה אחת חומרא דר"ז אשר החמירו בנות ישראל הוא אם ימצא דבר כעין זה שתהי' טמאה מדאורייתא אז גזרו חומרא אפי' אם בנידן ראייתם ליכא ז' נקיים מדאור' גזרו להיות זבה על טיפת דם יען שמשכחת בזבה הסופרת שסותרת בטפה כחרדל דעכ"פ בראיה אחת בימי נדתה תהי' נדה דאוריי' וגזרו על עצמן להיות זבה מטעם הר"ן דמשכחת זבה הסופרת או כרבינו יונה דמשכחת בג' משהויין דהוה זבה אבל שבנות ישראל יחמירו בלא ארגשה דטהורה מדאור' מהכ"ת להחמיר על עצמן להכניס בכלל איסור כלל ולקבל ב' חומרות טומאת נדה וגם טומאת זבה רק חכמים גזרו כל היכא דאיכא בהרגשה טומאה דאוריי' הם החמירו על בנות ישראל טומאה היינו אפי' בלא הרגשה ומה לי ראי' מרובה או ראיה מועטת אבל בנות ישראל החמירו על עצמן רק על ראיה אחת אשר פועל עכ"פ נדה דאוריי' החמירו על עצמן להיות כזבה מדאורייתא ודו"ק (עיין נזיר דף ח' ותוס' כתובות דף ע"ה והבן היטב). ולפ"ז לדינא הוה נכון דאם ברור שדם בא כחרדל מגופה אסרו חכמים באיסור כתם אבל אין זה בכלל בנות ישראל החמירו על עצמן רק בש"ע כתוב הדין שיש בחרדל או אפי' בפחות איסור כתם ובזה יבין מעלתו נ"י מדוע שלא השגתו על הגאונים הפלתי וס"ט מדברי ר"ן ור"י דרחוקים זה מזה כמרחק מזרח ממערב ולא כאשר האריך מעלתי שהבין שאני משיג על הגאונים ודו"ק. (ג) על מה שהפלאתי ביום ההוא דעכ"ח לר"ן ור"י דאיירי דארגשה ג' ימים א"כ מאי חומרא החמירו על עצמן ואי בלא ארגשה לא משכחת סותרת ז' ימים בזבה (ואדמ"ו באמרי אש סי' ס"א הוכיח דרמב"ן ור"ן סברו דדם בלא ארגשה אינה סותרת) ותירצתי דאיירי בארגשה ומצאה מראה טהורה וכ' מעלתו נ"י דמזה יראה שחזרתי מדברי בראש תשובתי דהארכתי דהרגשה הוא רק בתחילת פתיחת המקור אבל אח"כ יצא דם בלא הרגשה דאל"כ גם כאן אפשר שהי' המקור פתוח ג' ימים וראתה בהם ג' ראיות עכ"ד נפלאת בעיני שישמע אזנו מה שפיו מדבר הלא האשה בחזקת טהרה ולא הרגישה כלל ועכשיו רואות טיפה כחרדל מהכ"ת לחוש שהי' הרגשה ולא יודעת ואח"כ יצא דם ג' ימים זא"ז והיא זבה אני אמרתי אם יצא דם פ"א בהרגשה אפי' רק טפה ונימק יוכל השאר דם לבוא אפי' אחר שעות בלי הרגשה כיון שנפתח המקור ודו"ק. ועוד דזה לענין נדה שהדרך שיזוב דמה ימים רבים אבל זבה דאורייתא שהוא י"א יום בין נדה לנדה שאז חידשה התורה דין שומרת יום כנגד יום ואז דווקא אם נפתח המקור בהרגשה בג' ימים היא נעשית זבה (או בב' ראיות בין השמשות) אבל בודאי צריך להיות הרגשות לראיית זבה בשומרת יום כנגד יום כי בי"א יום הנ"ל אין דרך המקור להיות נפתח וראיות בהרגשה נקשרו שתקבל האשה שם זבה ודו"ק היטב כי קצרתי מאוד. סוף דבר אגיד למעלתו נ"י שבימי מניקה ועבורה יש לסמוך אם לא מצאה דם רק שהרגישה שתחזיק עצמה בנדה וביום ז' אם תפסיק בטהרה תטבול בלא ברכה בפה כי היא לא צריכה ז' נקיים על הרגשה בלי מציאת דם ורק יען שדבר חדש הנ"ל צ"ע עוד ברש"י ותוס' מגילה דף כ"ח ודי לי בזה לסמוך לטהר אשה לבעלה בימי מניקה ועיבורה ולא בכל העתים שכלל גדול נמסר לנו ממרן חת"ס ז"ל חדש אסור מן התורה רק אם יסכימו עוד שני רבנים יראי ד' אבל אני לבדי איני כדאי וד' ירחם עלי מהרה ויעמידני בקרן אורה תורה ויראה הד"ש. הק' חיים סופר: