אור ברסלב
שות מחנה חיים ד › סימן לא

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ד · סימן לא

סימן ל

אמר המחבר ראיתי להגאון נודע ביהודה בח"ר סי' מ"א שם דברי תשובת הגאון חכם צבי ז"ל בענין רואה דם מחמת תשמיש ויש לה מכה כמטרה לחץ יען שלפי דבריו אם יודעת שמכתה מוציאה דם טהורה אפי' בשעת וסת ואבי' ארגשה והקשה עליו הנב"י איך תלה סברה משובשת כזאת ברשב"א שהי' שכל צח ומצוחצח דא"כ לעולם לא תהי' טמאה וגם איך יקבל השכל שבכמה שנים לא בא להאשה דם נדה כלל זה אי אפשר לקבל על כן הוכיח שרשב"א מטהר דווקא בלי ארגשה שאז טומאת נדתה רק מדרבנן ויכולים לתלות במכה יעי"ש. ולע"ד להצדיק ראשון בריבו הוא ח"צ ז"ל וטרם אשיב על ראיותיו של הנב"י בעז"ה אמרתו להסביר עוקר הדבר שאפי' בארגשה ובשעת וסתה אפי' אם תחי' אלף שנים לא תהי' טמאה אשר הוא מופלא ממושכל ואקדים הלא נודע דילפינן מן הפסיק שאם אשה רואה דם בלי הרגשה אינה טמאה כלל דבבשרה אמר רחמנא עד שתרגיש בבשרה אבל כל זה בהתחלת ביאת הדם בעינן הראי' בהרגשה אמנם אם כבר נפתח מקורה בהרגשה אז הדם היוצא אח"כ בלי הרגשה סותר הטהרה מן האשה יען שהתחיל דם נדה לפתוח המקור ונחשב הכל לחד ראי' עיין בחו"ד סי' קצ"ו יעו"ש. אמנם נ"ל בסברה שאם אירע שהמקור נפתח ממראה טהורה ואח"כ כשהוא עומד פתוח יוצא דם נדה אינה טמאה מן התורה דדווקא אם המקור נפתח מדמי נדה בהרגשה ונטמאת האשה לא תבוא לכלל טהרה אפי' דם שבא אח"כ בלא הרגשה אבל אם גוף הרגשה הי' ע"י מראה טהורה ונא נטמאת מתחילה אזי כל הדם שבא אח"כ כ"ז שמקור נפתח הגם שהוא דם ממראה טמאה טהורה האשה מדאורייתא דבלי הרגשה אין אשה נטמאת ודו"ק. ולפ"ז נחקור אם אירע באשה שיש לה מכה במקור שנפתח המקור ע"י דם המכה הלא היא טהורה דדם מכה אינה מטמאה את האשה ואח"כ אחר שכבר פתוח המקור עדיין יצא ג"כ דם נדה היא מותרת לבעלה יען וביען דתורה אמרה "אשה כי תהי' זבה דם יהי' זובה בבשרה" והאי דם הוה הפי' דם נדה הנתהוה במקור ואמרה התורה עד שתרגיש ביאת הדם נדה הנ"ל בפתיחת המקור אבל אם דם נדה שיוצא אחרי שכבר נפתח המקור אינו מטמא כלל בודאי אם דם נדה ודם מכה באים בבת אחת היא טמאה דעכ"פ הי' הרגשת דם נדה ג"כ ועיין בס"ט מה שהשיג על השב יעקב דמראות טהורות לא הוה כמו שפופרת יעו"ש שהאריך ונכונים דבריו. והנה מבואר בגמ' דף ע"ז אי אמרי' ווסתות דאורייתא אם בדקה איזה רגעים אחר זמן וסת אשר הרגילה לראות בו היא טמאה דאמרינן חזקה אורח בזמנו בא וע"כ דדם נפל על הארץ דמחזיקים דדם נדה בא באותו רגע ועיין בס"ט שנתקשה איך משכחת בדיקה שתהי' טהורה יעו"ש אבל א"א ווסתות דרבנן אז אמרינן שאפשר שיאחר הדם מלבוא ואם בדקה ומצאה טהורה נשארה טהורה יעו"ש. ומעתה אי אמרי' ווסתות דאורייתא ומחליטין שבאותו רגע שמגיע זמן הווסת בא דם נדתה א"כ היא טמאה מדאורייתא דלו יהי' שבא דם מכה עכ"פ בא ג"כ דם נדה באותו רגע אבל אם ווסת דרבנן ואם בדקה אשה ומצאה עצמה טהורה נשארה טהורה דאמרי' שאפשר שדם נדה יאחר את עצמו מלבוא אז באשה שוש לה מכה שמוציאה דם אנו תולין ונאמר מה שנפתח המקור ע"י הרגשה הי' מדם מכה בלבד ואח"כ כאשר הי' המקור כבר פתוח מדם המכה בא דם נדתה ואינה טמאה מן התורה כלל וא"כ מאי הקו' של הגאון נב"י שא"כ לעולם לא תהי' טמאה דתלי' בדם מכה ויפלא דם נדה להיכן הלך קו' זו לק"מ דבכל חודש הולך ממנה דם נדתה רק תלי' שדם מכה בא מקודם ונפתח המקור אז שורת הדין הגם שבא אח"כ דם נדתה אינה טמאה מדאורייתא ודו"ק היטב כי נכון בעז"ה. אמנם לכאורה קשה דא"כ אם נחליט מכח לעולם לא תהי' טמאה דבאמת בא ג"כ דם נדתה רק דתלי' שהדם מכה בא מקודם ונשארת טהורה אבל אם נודע שדם נדה בא ביחד עם דם מכתה היא טמאה מדאורייתא וא"כ איך אנו תולין שדם מכה בא מקודם הלא ספק דאורייתא ואסור וצע"ג ולכן הסביר הרשב"א יען דבלא"ה יש כאן חזקת טהרה ואוקמינן הספק אחזקה דקמא כמו דבכל התורה כולה דאזלינן בתר חזקה וכל זה אם אמרינן ווסתות דרבנן ויש כאן רק ספק אם הדם נדה בא באותו רגע שבא דם מכתה או אח"כ אבל אי אמרינן ווסתות דאורייתא אז בהחלט אמרינן שבא באותו רגע דם נדתה דהא בכל הנשים הוה הדין אי לא בדקה בשעת ווסת אפי' אם מצאה עצמה אח"כ טהורה היא טמאה וליכא בעולם שום ספק אם היא טמאה ואין כוונת הרשב"א במה דכתב דקיי"ל ווסתות דרבנן לומר יען שווסתות דרבנן אנו מקילים דזה אינו דעכ"פ תהי' צריכה ז' נקיים ורשב"א מתיר אפי' בלא נקיים כמו שהוכיח בנב"י באריכות אלא כוונת הרשב"א אם ווסתות דרבנן וע"כ אפשר שבא הדם נדה אח"כ ויש כאן ספק גמור ואוקמינן אחזקה ודו"ק היטב כי ברור מאוד (ומנדה דף ס"ג ל"ק להמעיין היטב שם). ובזה מיושב לי קו' שהקשה אותי י"נ הגאון החריף מו' אהרן זינגער נ"י דאמרו בגמ' מאי לאו בווסת קמפלגי דלמא דווקא בבדקה ומצאה טהורה אמרינן מדלא ארגשה מכלל דלא בא דם כאשר הסביר בס"ט אבל כאן דארגשה רק אנו מסופקים אי בא הדם ממקור או בא הדם ממכה שבמקור אז הוה כאלו בדקה ומצאה טמאה וצע"ג ולפמ"ש נכון מאוד כיון דעכ"פ בלא מצאה דם טהורה וע"כ דאפשר לאחר הדם וא"כ שוב אזלינן בתר חזקת טהרה ותלינן שהדם מכה בא מקודם ונשארת האשה טהורה לבעלה ודו"ק. והוסיף הח"צ דדוקא אם בטוח לנו שיש להאשה מכה שיש שם דם תלינן שהדם מכתה יצא בראשונה ול"ק הקו' הכי לעולם לא תהי' טמאה אבל אי יש ספק אי המכה מוציא דם או נא היא טמאה דיש ס"ס לאיסור דלמא המכה אינה מוציאה דם ואת"ל שמוציאה דם דלמא דם נדתה בא בראשונה לכן אין להקל אלא אם נדע דמכתה מוציאה דם. אך בתוס' דף ט"ז בד"ה ומר כתבו שאפי' אם ווסתות דרבנן איירי במרגשת דאל"כ לא תהא טמאה יעו"ש ולפמ"ש אין מובן לדבריהם מאי קו' הלא אפי' בודאי אם בא נדתה אעפ"כ האשה לא תהא טמאה וצע"ג. ונלע"ד דיש לדקדק בלשונם מתחילה כ' וז"ל דדוקא במרגשת שבא דם זה מן המכה ואח"כ כתבו וז"ל אבל אם אינה מרגשת יציאת דם מן המכה ולא כתבו דם זה והוא פלא גדול אמנם נכון מאוד בעז"ה דבלא"ה יש לדקדק למה ציינו התוס' על המקשן דאינו מבורר עדיין אם המכה במקור ונ"ל דתוס' רוצה לבאר להבין דברי הגמ' דאמרו מאי לאו בווסתות קמפלגי הלא יש לנו ב' אוקמ' דלא פליגי בווסת (א) דכ"ע סברו ווסתות דאורייתא וקמפלגי באופן דמרגשת דם זה יוצא מן המכה ורשב"ג סובר דאעפ"כ חיישינן שדם נדה יצא ג"כ ורבי סובר דלא מחזקינן ריעותא (ב) דכ"ע ווסתות דרבנן ואיירי דלא ידעה אי מכתה מוציא שום פעם דם וסובר רשב"ג אעפ"י דווסתות דרבנן עכ"פ צריך להיות מכה שמוציאה דם ורבי סובר כיון דווסתות דרבנן הגם שלא ידעה אי מכתה מוציאה דם תלינן בה (בפלפול של פי' הב"י ואחרונים פליגי רבי ורשב"ג) ומנ"ל שפליגי בווסתות ובא תוס' לפרש דמקשן סובר אי ווסתות דאורייתא אפי' אם דם זה יוצא ממכתה לא מהני דחיישינן שמא דם נדה יוצא עמו ואח"כ מפרשים ג"כ אם אינה מרגשת יציאת דם מן המכה הכוונה שלא ידעינן שאם המכה מוציאה דם בשום פעם אז בודאי לכ"ע בשעת ווסתה טמאה דאל"כ קשה הכי לעולם לא תהי' טמאה ואיך יאמר אדם דתלי' במכה וע"כ אמרינן שהמכה עכ"פ בודאי מוציאה דם ומאן דאוסר אוסר אפי' אם ידעה שדם זה יוצא מן המכה דפליגי בווסתות דאורייתא או דרבנן ודו"ק דסברא כשיטת הח"צ שאפי' אם ווסתות דרבנן צריך עכ"פ לדעת דמכתה מוציאה דם וק"ל והמקשן הוכיח דבוסתות פליגי יען דאיירי אפי' במרגשת דם זה יוצא מן המכה ולא תטעה למ"ד ווסתות דרבנן אפי' בלא ידעינן אם המכה מוציאה דם בשום פעם ג"כ מטהר לכן כתבו תוס' שלא תטעה בזה ודו"ק (שוב עיינתי בש"ך ס"ק כ"ד שמוכיח מתוס' הנ"ל לענין ז' נקיים בעינן עכ"פ שיודעת שמוציאה דם אך אין צריכה לדעת שדם זה יוצא ממנה וברוך ד' אשר הנחני בדרך אמת). ואין להשיב על מ"ש דאמת הוא שהדם נדה בא רק תלינן שלא בא בהרגשה והיא טהורה ואכתי קשה דזה הדין מדאורייתא אבל מדרבנן גם בלי הרגשה טמאה ומרשב"א משמע שמותרת לבעלה כמ"ש אחרונים וצע"ג ונ"ל דלק"מ דזה דווקא אם ראתה בלא הרגשה חששו חכמים דלמא ארגשה ולאו אדעתה והיא נדה מדאורייתא אבל כאן שהי' הרגשה ורק מכח חזקת טהרה מחליטים שהרגשה הי' מדם מכה ומספק אוקמינן אחזקה א"כ לא שייך החששא הנ"ל על כן טהורה ומותרת לבעלה כנלע"ד מסברא בעז"ה. ועתה שבארתי תל"י שגוף הפי' אשר הבין הגאון ח"צ בסברת הרשב"א הוא יפה בסברא ולא נשמע עוד קול רעש גדול אשר טען הגאון הנב"י נגדו שפרושו לא יקובל אבוא לבאר כל דברי החכם צבי להצילו מן השגות נב"י עם שאר אחרונים בעז"ה. (א) מה שהביא הנב"י דלא כח"צ והביא ראי' דאיירי בלא ארגשה דהא רשב"א הוכיח דתלי' במכה דאיירי בלא בדיקת שפופרת מדאמרינן בגמ' הרואה דם מחמת תשמיש צריכה בדיקת שפופרת ואם יש לה מכה תולה במכתה וע"כ בלא בדיקת שפופרת עכ"ד הרשב"א והקשה הנב"י הא ברואה מחמת תשמיש איירי ע"כ בלא הרגשה שהוא בא מן המקור דאמרינן שם בגמ' שבדיקה הנ"ל הוא לדעת פן הוה הדם מן הצדדים ואי איירי שראתה דם בתשמיש בהרגשה מאי מהני אם ימצאו דם מן הצדדים הא הרגישה בשעת תשמיש שבא מן המקור ועכ"ח די אם יש לה מכה ג"כ באופן זה איירי יעו"ש בהג"ה סי' ל"ה שהאריך. ונלע"ד דלק"מ בודאי בארגשה איירי ואעפ"כ מהני בדיקת שפופרת דמבואר בגמרא ד' נ"ז דיכולה אשה לטעות שסברה הרגשת שמש היא וה"ה בהיפך יכולה לטעות שסברה שהיא הרגשת המקור ובאמת הוא הרגשת השמש ולכך אנו בודקין בשפופרת ואם לא נמצא דם בצדדים אמרינן באמת הי' הרגשת המקור אבל אם נמצא דם בצדדים תלינן שהדם בא מן הצדדים יען דרוב נשים אינן רואין דם מחמת תשמיש שלא בשעת וסתה וה"ה בדין אם יש לה מכה איירי ג"כ בדארגשה ואעפ"כ אמרינן שדם זה מן המכה והיינו אם המכה בצדדים אמרינן שטעתה וסברה על הרגשת השמש שהוא הרגשת המקור ואם המכה במקור אמרינן שבאמת הי' הרגשת המקור ודם מכה יצא כנלע"ד נכון. (ב) הביא הנב"י ראי' מרשב"א דע"כ בדלא ארגשה איירי יען דנקט הרשב"א אפי' בשעת תשמיש וקשה כיון דרשב"א מטהר אותה לגמרי אפי' לבעלה א"כ קשה מאי רבותא יש אם אשה רואה דם נדה בשעת תשמיש או רואה נדה ביום הכפורים שאסור בתשמיש אלא על כרחך הכוונה דדווקא בדלא ארגשה הרשב"א מתירה וא"כ אם ראתה בשעת תשמיש הוא דניחש הגם שלא הרגישה דלמא סברה הרגשת שמש היא ותהי' אסורה קמ"ל הרשב"א שמותרת יעו"ש בנב"י שהאריך. ולענ"ד א"א לפרש בהבנת הרשב"א שכ' וז"ל זו שרואה דם אפי' בשעת תשמיש ואפי' בשעת וסתה טהורה עכ"ל והנה האי שראתה בשעת וסתה הוא בודאי בלא שימשה עם בעלה ולא ארגשה כלל דהא אסור לשמש בסמוך לוסתה ומכ"ש בשעת וסת וכן ביאר אדמ"ו חת"ס ז"ל וא"כ איפכא הי' לרשב"א לומר אפי' בשעת ווסתה דשכיח הדם לבא עכ"פ הא לא ארגשה ואפי' בשעת תשמיש דיש לומר דארגשה רק סברה הרגשת שמש היא אעפ"כ טהורה דכך היא הדרך שאופן האחרון יהי' חידוש יותר מן אופן הראשון אלא בודאי דאפי' בארגשה איירי הרשב"א וכ' שפיר אפי' בשעת תשמיש ואפשר שלא הי' הרגשה כלל ואפי' בשעת ווסת בלא שימש והיא ארגשה אעפ"כ טהורה יען דיש לה חזקת היתר כנלע"ד. (ג) עוד הקשו כל האחרונים דאם כוונת רשב"א שאינה צריכה לדעת שדם זה יוצא מהמכה א"כ למה צריך להביא ראי' מן הגמ' שאין צריכה בדיקת שפופרת הא אי אפשר לדעת זה דגם אם עכשיו יצא דם ממכה דלמא מקודם לא הי' הדם מן המכה אלא מן המקור והיא קושי' גדולה מאד. ולענ"ד אחר עיון היטב נר' ליישב על נכון בעז"ה דכבר נתקשה בס"ט בלשון הגמ' שמתחילה אמרו תולין במכתה ואח"כ אמרו נאמנת אשה לומר שיש לה מכה משמע שבודאי מוציאה דם יעו"ש ונ"ל והוא דכלל גדול בתורה כל היכא דאיכא לברורי מבררי' דכיון דאפשר לעמוד על בירור הדבר למה נסמוך על הספק להקל כנודע ולפ"ז לכאורה אם אשה שיש לה מכה וראתה או שופעת דם איזה שעות דמבואר בנדה דאיזה ימים יכולה להיות שופעת דם והיא אומרת שהדם שיוצא ממנה היא מהמכה שהיא מרגשת שהדם זה שיוצא ממנה בא מן המכה תמיד שצריכה בדיקת שפופרת באופן שמבואר בחכ"צ שמעמידין השפופרת במקום המכה לראות אם הדם יהי' זב בתוכו הגם שאשה נאמנת אם ראתה ראי' אחת שהדם יצא מן המכה יען כי אז א"א לעמוד על בירור וע"כ שתורה האמינה ועיין בס"ט בחידושיו דף ס"ו או אפי' אם האשה בעצמה אינה יודעת בבירור שהוא בא מן המכה אנו תולין במכתה יען דא"א לברר הספק אבל בשופעת דם דאפשר לברר הו"א דצריך בירור אבל בשופעת יום שלם שנוכל לעמוד על הבירור ניחוש אולי טעתה האשה או שמשקרת במזיד וצריכה בדיקה לברר אם לא יבא דם מן המכה ע"י העמדת שפופרת נדע שטעתה או שמשקרת ולא נסמוך על דבורה קמ"ל הברייתא אפי' באופן שאשה אומרת שעדיין הדם שותת ויורד אעפ"כ נאמנת ולכן (לא] שנו בלשון עבר שממנה הדם שתת וירד ואמרו שותת ויורד הגם שעדיין הדם שותת ואפשר לעמוד על דברי' אעפ"כ נאמנת ומתחילה הודיע הברייתא אם ראתה בשעת תשמיש ועכשיו לא תראה עוד וא"א לעמוד על הבירור דגם אם תראה ע"י דחק שפופרת איך נדע שגם מעצמו יצא דם שאם נדחק עליו בודאי יצא דם וע"כ נסמוך על נאמנות שלה שגם מעצמו יוציא דם א"כ מיד נסמוך על דבורה ודו"ק. ועוד הגם שעכשיו יוצא ממנה דם דלמא מעיקרא מן המקור בא הדם אבל כיון שאומרת שמרגשת שעדיין זב דם המכה ומשם התחיל לזוב ויכולין לברר אולי טעתה בכל דבורה ומעולם אינו יוצא דם מן המכה וע"י שפופרת נראה שעכשיו יוצא דם ומהכ"ת נאמר שמתחילה לא הי' זב דם מהמכה וקמ"ל הברייתא דסמכינן על דברי' ודו"ק ולפ"ז י"ל דבודאי בעינן שאשה צריכה לדעת שדם זה יצא מן המכה וברייתא אשמעינן שלא נטעה לומר דווקא אם א"א לברר אז סמכינן עלי' אבל אם אפשר לברר לא סמכי' קמ"ל שיש לה נאמנות ולא צריכה לברורי וק"ל ויהי' עיקר החידוש בהך ברייתא דנאמנת אשה לומר על סוף דברי' שהמכה שותת ויורד ולא צריכה לברר הדבר אבל הרשב"א כתב דנהפוך הוא דאשה גופה אינה יכולה לדעת אם דם זה יוצא מן המכה בלא בדיקת שפופרת רק מכח ספק תולין לומר שמן המכה יוצא הדם א"כ עיקר החידש בהך דנאמנת וכו' לומר שנאמנת שיש לה מכה שמוציאה דם ואנו תולין כיון שנאמנות שיש לה מכה אמרינן שהדם עכשיו שותת ויורד ואין אנו צריכים לברר הדבר דאוקמינן אחזקה ודו"ק. וזה שכ' הרשב"א וז"ל ומסתברא אפי' אינה מרגשת ממש שהדם שותת ויורד מן המכה עכ"ל ונקט ג"כ לשון שותת ויורד שמשמע אפי' שגם עכשיו שופעת דם ויש לטעות אם אינה יודעת בבירור שדם זה שותת מן המכה צריכה בדיקה לברר קמ"ל דאפי' בשותת ויורד דתולה במכתה ולא מצריכי' לברר ובמה שאמרו תולה במכתה הכוונה הגם שאשה עצמה אינה יודעת ולפ"ז הרישא איירי דתולין במכתה ג"כ בשופעת וקמ"ל הגם שיכולה לברר תוכל לתלות בו ולא צריכה לברר ודו"ק. היוצא ממ"ש דבודאי אם אי אפשר לברר כגון שאינה שופעת עכשיו דם בודאי מותרת האשה יען דיש חזקת טהרה ויש ספק אולי נפתח המקור ע"י דם המכה ואינה נטמאת ע"י דם נדה הבא אח"כ רק במקום דאיכא לברורי כמו אם אשה אומרת שעדיין יוצא ממנה דם מכה הוא דצריכה בדיקה דאולי טעתה האשה או משקרת וצריכה בדיקה אם אמת הדבר שמכתה מוציאה עכשיו דם או לא וחידש הרשב"א דגם כאן באופן זה אין צריך לברר הדבר הברייתא קמ"ל אפי' בעדיין הדם שותת ויורד נאמנת ודו"ק. ובזה מיושב לי להבין דברי רשב"א דמקדים דווסתות דרבנן ויש חזקת טהרה ואח"כ כ' דין הנ"ל ומסתברא, ולכאורה צריך להבין אי צריכה לדעת דווקא שדם זה שותת ויוצא אבל אם לא ידעה שדם זה יוצא מן המכה טמאה וקשה הא גופא למה הא יש לה חזקת טהרה ווסתות דרבנן ונאמר מספק להקל ולפמ"ש נכון מאוד דכוונתו רק אפי' במקום דאיכא לברורי [אין[ צריך לברורי קמ"ל וק"ל ולפ"ז מיושב קו' שהבאתי לעיל דבודאי אם ראתה בשעת תשמיש והפסיקה פשיטא דמותרת לבעלה מכח חזקת טהרה וספק דרבנן ורשב"א דן אפי' אם שופעת עדיין והיא אומרת שמאותו מקום שהתחיל לזוב עדיין זב תמיד איכא לברורי אעפ"כ מותרת ודו"ק וח"צ לא הקשה קו' הנ"ל רק נתקשה שם אם הדם זב עדיין איך אפשר בדיקת שפופרת הלא המוך נתלכלך מן דם המקור ע"ז מצייר שם אופן הבדיקה שנוכל לדעת זאת אבל אם לא צריך לדעת רק אם המכה מוציאה דם בודאי נוכל להמתין עד שתפסוק מלראות ולבדוק וע"ז נתקשה יעו"ש ודו"ק. (ד) ולפ"ז מיושב ב' קו' שהקשה הנב"י אי כוונת הרשב"א שהו"א שצריכה לדעת אם הדם זה יוצא מן המכה הי' לו להוכיח מלישנא הגמ' איך שייך תולה במכתה אם יודעת בודאי שדם זה יוצא מן המכה וצ"ע. (ה) עוד נתקשה א"כ הגם אם נשתנה דם ראיתה מדם מכתה אמאי אינה תולה הא יודעת בבירור שהוא ממכה ופשיטא שטהורה יעו"ש מה שתי' אדמ"ו ז"ל בספרו החזיק הקו' שבמקומה עומדת יעו"ש. ולפמ"ש לק"מ דפשיטא באופן בראתה רק בשעת תשמיש דאי אפשר לברורי גם רשב"א מודה דמתירין האשה מכח ספק ומכח חזקת טהרה רק אם שופעת ואיכא לברורי אז חקר הרשב"א אם לא נברר והי' פי' הברייתא אם יש לה מכה תולה במכתה אם ראתה רק בשעת תשמיש אז גם אם היא בעצמה אינה יודעת אם דם זה מן המכה תולין מכח ספק ווסתות דרבנן ובאופן זה שהוה ספק ג"כ אצל האשה כתב הברייתא אבל אם משונה הדמים אינה תולה ואח"כ כ' הברייתא שנאמנת האשה שהדם שותת ויורד אם הדם עדיין שותת ויורד דאיכא לברורי ואז צריך האשה לידע בבירור שהדם יוצא מן המכה דאל"כ צריכה לברר כיון דאיכא לברורי ורשב"א חידש דזה הוה פי' על תולה במכתה וכוונת הברייתא אפי' בשופעת ואינה יודעת בבירור אנו תולין מכח ווסתות דרבנן וחזקת טהרה אפי' איכא לברורי ודו"ק היטב כי נכון מאוד לפענ"ד. (ו) עוד השיב הנב"י דמנ"פ אם אפשר בלא בדיקה לדעת שמכתה מוציאה דם צריכה גם עתה לדעת ואם א"א לדעת עתה שמכה מוציאה הדם א"כ איך אפשר לה לדעת כלל בלא בדיקה שמכתה מוציאה דם יעו"ש שהחליט הפי' שהאשה אינה יודעת אם יש דם במכה יעו"ש. (ז) עוד השיב לו יהי' כפי' ח"צ שאשה אומרת שיש לה מכה שיש בו דם אבל אם אשה צריכה לדעת שמכה מוציא דם בשום פעם גם עכשיו תוכל לדעת זאת ואם עכשיו אינה יודעת בשום פעם לא ידעה יעו"ש שהחליט כנגד דבריו. נ"ל ליישב דלק"מ דלכאורה קשה להבין איך יש באפשרות שלא נדע אם המכה מוציא דם או לא דזה בודאי במושכל אם יש לאשה מכה במקור או בצדדין ואינה יודעת אם יוצא ממנה דם ולא תראה רק בשעת ווסת דלא נתלה במכה דאם המכה מוציא בא במכווין שמוציא המכה דם רק בשעת ווסת והימים שבנתים לא תתן דם ויכולנו להחליט כיון שלא בא דם רק בשעת ווסת בודאי שהוא דם נדה וע"כ שגם בתוך ימים שבין ווסת לווסת יוצא דם וגם בשעת הווסת יוציא דם יש להסתפק אולי דם מכה הוא וא"כ קשה כיון שיש לאשה הנ"ל ווסת קבוע והיא רואה בתוך ימי טהרתה וידענו שיש לה מכה וע"כ נחליט שהמכה מוציא דם דמהכ"ת שנתקלקל ווסתה וא"כ ידענו שרואה ממכתה דם וא"כ איך משכחת לה שיהי' ספק אם המכה מוציא דם וצע"ג ולשיטת ח"צ ניחא דבודאי כיון שראתה שלא בשעת ווסת ויש לה מכה יודעת שמכתה מוציא דם רק אם בשעת ווסת יוצא דם ממכתה זאת לא ידעה וגם לא תוכל לדעת או שבדקה בתוך הזמן בשפופרת ובא דם מן המכה ואח"כ בשעת ווסת לא ידעה מאין יצא ול"ק קו' נב"י כמובן ומקו' שהקשתי ראי' גדולה לח"צ ודו"ק. שוב עיינתי בחכם צבי וראיתי שכ' בעצמו שם דמסתמא גם ברואה שלא בשעת וסת הצריך בדיקה ומוכח מדבריו שסובר הגם שתראה שלא בשעת וסתה ויש לה מכה אין אנו מחליטין שהוא מן המכה עד שנודע שמוציא דם וגם מה שכתבתי שיכולנו לדעת זאת בבדיקה בתוך הזמן בשפופרת גם זה לא סבירא לי' שכ' שם שמלשון הרשב"א משמע שאפי' בלא בדיקה יכולה האשה לבחון אם מוציא דם ועדיין נשאר קו' הנב"י במקומן וצע"ג ועיין בש"ך ס"ק כי. אך בעיקר הקו' לא אבין הא משכחת שאם אשה תדחק בבטנה במקום המכה תרגיש שזב ממנה דם ואם לא תדחוק לא רגילה לראות ועכשיו ראתה שבא דם ממילא וידעה שיש לה מכה באותו מקום שמוציא דם או שאם תדחק באותו מקום יצא דם ובשאר מקומות אם תדחוק לא יצא דם וידעה שמכתה מוציאה דם אף אם עכשיו הדם יוצא משם אינה יודעת עכ"פ יש ראי' ברורה שמכתה מוציאה דם ודו"ק. (ח) עוד השיב הנב"י בסי' נ"ה דקו' ח"צ מעיקרא ליתא דר"ע לא שאל באמת רק שמא מכה היתה בך ולא שאל שמא מכה מוציאה דם היתה בך רק היא השיבה היתה בי וחיתה וכיון שנתרפאת הי' צריך ר"ע לשאול אם יכולה להגלע וגם אני הקשתי קושי' זו תלי"ת. ונ"ל דלק"מ דר"ע לא שאל רק זאת אם יש לה מכה דמסתמא תולין א"כ אחר שהשיבה האשה שחיתה הי' לו לר"ע לומר שמא יכולה להגלע ומה לו להוסיף ולהוציא דם דכיון דיכולה להגלע הוה כמו שלא נתרפאת ומסתמא תולין אלא ע"כ דרק ביכולה להוציא הדם אנו מקילין ודו"ק ומה שלא שאל רק שמא מכה היתה בך לק"מ דבלא"ה ג"כ קשה איך שאל סתם דלמא היתה יודעת בבירור שהמכה אינה מוציאה דם ואז בודאי אין אנו תולין והוא שאל אם יש לה מכה אולי תשיבנו סתם שיש בה מכה ותתלה בו וצע"ג. אמנם נכון הדבר דח"צ כתב שם דלולא ר"ע חידש דגם רק אם יכולה להתגלע תוכל לתלות הו"א דצריך דווקא להוציא דם בפועל דסתם מכה דאנו דנין בנדה דווקא במכה המוציא דם רק ר"ע חידש בכתם אם יכולה להתגלע יעו"ש ולפ"ז לק"מ דקודם דחידש ר"ע הדבר אז אם שאל שמא מכה היתה בך היינו ששאל על מכה המוציא דם דאל"כ איך תתלה הכתם בדבר שאינה מוציא דם אח"כ חידש אפי' אם תוכל להתגלע די יען שכתם מדרבנן אבל בדם נדה צריך דווקא להוציא בפועל ודו"ק שיש ראי' לח"צ מכאן. (ט) ובזה נדחה מה שהשיב הפלתי על קו' יען דאצל ר"ע הי' המכה יבישה לכך הוצרך ר"ע שיכולה להגלע ולפ"ז לק"מ דא"כ הי' לר"ע רק לומר אם יכולה להתגלע ולהיות כבראשונה ולמה אמר דוקא ולהוציא הא גם מעיקרא לא צריכה לדעת זאת אלא פשיטא דלעולם צריכה עכ"פ לדעת שמכתה מוציאה דם ודו"ק וגם במתני' שם אמרו אם יש בה מכה והיא יכולה להגלע ולהוציא דם משמע דקפידא בזה לדעת אם מוציא דם וע"כ כשיטת ח"צ ודו"ק (ויש לפקפק דב' דברים לא מקילין היינו אם יכולה להגלע וגם ספק אם מוציא דם וק"ל). אך בעיקר דברי הפלתי שכוונת רש"י יען שיש קרום עלי' עיין בדבריו ובאדמ"ו חת"ס ז"ל ולענ"ד במחכ"ת ז"ל לא עיינו כל צרכם דז"ל ואם יש בה מכה יבישה וראוי' להגלע כלומר להתלחלח ולהוציא דם תולה עכ"ל וכוונת רש"י דאיירי במכה שהיא יבשה בפנים ואין בה דם כנוס לכך שאל ר"ע אם ראוי' עכ"פ שיכולה להתלחלח ולהוציא דם ולא איירי שיש על המכה קרום מכח רפואה רק שזה גופא הוה רפואתה שהדם קרוש בתוכה ואין הפי' של הגלע שתוכל לקלוף הקרום לכן פי' רש"י שתיבת ולהגלע כלומר להתלחלח שמכה בעצמה אינה יבישה כ"כ שלא יהי' אפשר עוד להתלחלח ולהוציא דם ודו"ק וכוונת המשנה אם יש בה מכה והיא יכולה להגלע הכל על המכה בעצמו קאי אם המכה מעצמה יכולה להתלחלח ולהוציא ולא נטעה שהכוונה שאם נסיר הקרום ע"י אדם אז יצא הדם ועיין במרדכי שכתב כן לענין גרב יעו"ש לכן לא כתב בגי' הרש"י יכולה להתגלע רק יכולה להגלע מעצמה ודו"ק היטב וראה פלא בלשון הרמב"ם בפי' המשניות וז"ל ופי' להתגלע להתקלף וההוא מלה עברית ולפני התגלע הריב פי' קודם התגלות והתפרסמו כמו שבארתי עכ"ל נראה דרמב"ם גורס אם יכולה להתגלע שהוא אפי' ע"י אדם לכך מפרש שהכוונה לקלוף הקרום וכן בחבורו פ"ט ה' כ"ב גורס אם יכולה להתגלע ודו"ק שם אמנם הח"צ הביא הגירסא אם יכולה להגלע א בפלוגתא הפלתי בגרסאות כנ"ל. עד שידי מגעת כתבתי אולי ירחיב ד' גבולי להבין ולהשכיל יותר דברי הכותב באהבת התורה. הק' חיים סופר:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה