שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ד · סימן ל
שפעת ברכות ורב הצלחות ונעימות לתלמידי הצדיק הרב הגדול הבקי ידיו רב לו כבוד הרב ר' עמרם ישי נ"י אב"ד דק"ק סערענטש יע"א. מכתבך אודות הש"ץ אשר נתלבנו שערותיו שנית הגיעני וחפשתי מכתבך הראשון ולא מצאתי לא אדע מקום אשר הנחתי אז ע"כ לא אדע מה שפלפלת שם רק הערה אחת אשר ציינת במכתב הזה אזכיר ואשר לבי אומר לי אחלק לך בשמחה. שאלה איש צעיר לימים שהוא שליח צבור ואירע לו מקרה שבזמן קצר נתלבן לו חצי שערות ראשו וצדעו אחת וחצי זקנו וחצי ראשו וצדעו השנית וחצי זקנו נשארו שחורים ובעבור שכל הרואה מסתכל בו הוא יבוש עצמו ללכת בשוק וגם אנשי עדתו ממאסים בו עי"ז שלא ירד לפני התיבה אם מותר לו לצבוע הלבינות של אותו צד כולה בצבע שחור שיהי' דומה לחצי' שנית או לא עכ"ה. תשובה לכאורה הדבר נראה לאיסור כי לרמב"ם סוף ה' ע"ז לוקין אם משחיר שערה אחת לראב"ד שם עכ"פ איסור דאורייתא יש בו וגדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת היינו בלא תסור דוקא אבל כאן דהוה לאו מפורש שלוקין עליו עיין בב"י יו"ד סי' קפ"ב שמצדיק דברי הרמב"ם שלוקין עליו ומה שהוזכר בש"ע איסור יען שעכשיו אין הב"ד לוקין והזכיר איסור ודו"ק. אמנם חקרתי שהוא היתר גמור שמותר לצבוע צד אחת כגון בנידן דידן שיצבע חצי ראשו וצדעו וחצי זקן דהעיקר איסור צביעות השערות לא הוזכר בגמ' רק הרמב"ם כ' כן בה' ע"ז דמדמה צביעה למלקט לבינות מתוך שחורות אשר הוזכר בגמ' מכות דף כ' ושבת דף צ"ד דאמרינן מודים חכמים לר"א במלקט לבינות מתוך שחורות אפי' אחת חייב ודבר זה אף בחול אסור משום לא ילבש גבר שמלת אשה וכ' רש"י במכות בד"ה אף בחול אסור וז"ל שמתנאה עצמו בנוי האשה עכ"ל ובשבת צ"ד כ' רש"י בד"ה שמלת אשה וז"ל ודרך הנשים להקפיד על כך ולהתנאות עכ"ל משמע דווקא אם האיש מלקט אפי' שער אחת כדי שלא יהי' נראה כזקן אז עובר דזה דרך נשים ללקט שער לבן שלא תהי' נראה כזקנה ואם איש מלקט שער לבן שלא יהי' נראה כזקן אז לובש שמלת אשה וכן כ' רש"י שם במכות בד"ה אפי' אחת וז"ל שבאחת הוא מקפיד שלא יהי' נראה כזקן עכ"ל הרי שפתיו ברור מללו אם מלקט השער שלא יהי' זקן עוד דרך נשים לו ועובר על לא ילבש גבר שמלת אשה וכן מבואר שם ברש"י ד"ה מלקט וז"ל דכיון דאדם מקפיד על שיער לבן אחד שבין שערותיו שחורות שלא יהי' נראה זקן עכ"ל הוה בשבת מלאכה חשובה ובחול אסור משום לא ילבש גבר שמלת אשה יען שאשה מקפדת להתנאות וגם הוא מקפיד להתנאות אבל אם נעשה צד אחת מראשו וצדעו וזקנו לבן וצד השני הוא שחור אם תהי' כזאת באשה לא תקפיד בעבור להתנאות אלא תקפיד בעבור גנאי שנא יסתכלו בה בני אדם שנשתנה עלי' סדרי הטבע כי דרך הטבע שיבאו שערות לבינות בתערובות שחורות ולא ששערות הראש יהי' חצים יחדיו לבינות וחצים יחדיו שחורות שיחזו בה זקנה ושחרות א"כ לא תהי' באשה להתנאות אלא שלא להתגנות א"כ גם באיש מותר דתורה הקפידה שלא יתנאה איש כמו שתתנאה אשה הא למה הדבר דומה כשם שמותר לאיש ללבוש בגדי אשה או לאשה בגדי איש להגן מפני החמה או צינה יען דאינה להתקשט ולהתנאות עיין בש"ך סי' קפ"ב ס"ק ו' בשם הב"ח דצריך שני דברים להיות אסור (א) אם מכווין להתדמות איש לאשה או אשה לאיש (ב) אם השווי' והדמיון הוא לנוי וקישוט יעו"ש וא"כ כאן בנידן שאלתינו שאין עושה בשביל נוי וקישוט אלא שלא יתגנה מפני מומו עיין רמב"ם פ"ה מהל' ביאת מקדש גבן או ריס אחד שחור והשני לבן הוה מום יעו"ש ומכ"ש בגוונא דידן וא"כ אין כאן איסור כלל כנלע"ד ברור בעז"ה. וראי' ברורה לדברי דאם אינו צובע לשערות לבינות בעבור קישוט נוי אין בו איסור כלל הוא מדברי שו"ע ח"מ סי' רכ"ח סעיף ט' וז"ל אין מפרכסין לא אדם ולא בהמה ולא כלים כגון לצבוע זקן עבד העומד למכור כדי שיראה כבחור עכ"ל והוא בעבור שאסור לרמאות חבירו יעו"ש והוא מרמב"ם פח"י עיי"ש ברה"מ וקשה הא איסור שאשה מצווה גם העבד מצווה וכיון שאשה מצווה בלאו דלא תלבש אשה שמלת גבר ה"ה דגם העבד מצווה על לא ילבש גבר שמלת אשה ויעיין ברמב"ם סוף ה' ע"ז ובש"ע סי' קפ"ב ס"ה דאשה לא תעדי עדי איש וא"כ לדברי רמב"ם פי"ב מה' ע"ז דצביעת שערות לבינות הוא בלאו ולוקין עליו משום לא ילבש גבר שמלת אשה א"כ גם עבד אסור לעשות כן דמשכחת לאו זה גם באשה דלא תלבש אשה שמלת גבר וה"ה לעבד דלא ילבש שמלת אשה וא"כ למה לי דאסור לצבוע לעבד שערותיו הלבינות משום רמאות וגונב דעת הבריות תיפק לי' דאסור לו לצבוע דמביאו לעבור בלאו והגם דמשכחת דהרב מלבן שערותיו בעל כרחו של עבד אבל עכ"פ אסור לכוף לעבד שיעשה בו איסור. ולפמ"ש לק"מ אפי' אם ישראל עצמו אם יצבע זקנו וראשו כדי למכור עצמו או להשכיר עצמו למשרת שאינו עושה בשביל להתנאות ולקשט רק עושה כדי שימצא איש שישכרו או יקנה אותו לעבד אין בו איסור כלל דכל תוקף איסור הוא רק אם עשה לקישוט ונוי ודו"ק. ואוסיף עוד הגם דהב"י החליט בסי' קפ"ב דמותר ללבן שערות שחורות דאין דרכה של אשה לעשות זאת ואינו אסור באיש היינו אם האיש הזה אינו צריך שיהי' זקנו לבן אבל אם נעשה נשיא בישראל ונאה לדרשן להיות זקן ויושב בישיבה כחכז"ל הקב"ה הראה עצמו בסיני כזקן או כאשר דרשו חכז"ל באברהם זקן שאמר אברהם אב ובנו באו לעיר ראוי שיהי' האב זקן אמר הקב"ה בך אני מתחיל ואברהם זקן אז אם יהי' השערות לבינות קישוט אסור לעשות כן דדרך האשה להתקשט בשערות ואסור לאיש להתקשט וסמך לזה בברכות פ"ד ממעשה דר"א שאמרה לו אשתו לית לך חיוורתא פי' רש"י וז"ל אין לך שערות לבינות של זקנה ונאה לדרשן להיות זקן עכ"ל ובעבור זה עשה לו הקב"ה נס בי"ח שורות שערות שנתלבנו וקשה הא יכול לצבוע זקנו שיהי' לבנים אלא פשיטא כיון שהלבינות בשערות לדרשן הוא קישוט ונוי א"כ אסור משום לא ילבש גבר שמלת אשה ויש בזה ליישב גירסא הישנה בשבת ובטור ודו"ק. והראה לי בני הב' המופלג יעקב שלום נ"י כי כעין שאלה זו מצא בספר שואל ומשיב ח"א סי' ר"י שמביא גמ' בב"מ דף ס' והתפלא על רש"י למה נקט בעבד העומד למכור ולא פי' על כל אדם אלא מכאן הוציא רמב"ם שיש מלקות בצובע שער לבן והכ"מ כ' שלא ידע מקורו וכ' הגאון נ"י שמכאן למד דבישראל אסור יעו"ש ומאוד נפלאת בעיני הא כאן קאי המתני' שלא יעשה מוכר רמאות בחפצו אשר מוכר כאידך דמתני' ועכ"ח דאיירי בעבד הנמכר שהמוכר לא יעשה רמאות ונהפוך הוא אם יהי' בצביעה איסור איך יכשול האדון לעבד הא מצווה בכל ל"ת שאשה מצווה אלא עכ"ח כאן שהאדון מוכר אותו ואין בצביעה לשם נוי או קישוט להתנאות אז אפי' בישראל המשכיר עצמו לשכיר יום או פועל ליכא איסור ואפשר דליכא איסור כלל בצביעה דלא כרמב"ם אעפ"כ שייך בו רמאות אם האדון מוכר עבדו כנלע"ד. אך מה שפלא בעיני שמצאתי בירושלמי סוף פ"ד דב"מ על המתני' אין מפרקסין וז"ל מאי מפרקסין דלא יימא לי' צור גרמך עכ"ל ופי' המפרש וז"ל צייר את עצמך בצבע ושרק על פניך שתהי' נראה בחור ויפה עכ"ל ופי' המשניות פ"ד דב"מ וז"ל מפרכס הוא התיקון והיפוי עכ"ל משמע שמצוה לעבד שיכחול פניו בצבע ושרק שיהי' נראה בחור ויפה במראות פנים ולא משמע כלל בשערות לבינות והוא יצבע אותם שחורות ודלא כגמ' ופלא שלא הביאו הגאון הנ"ל ומשמע דבאמת יהי' איסור לירושלמי לצוות לעבד שיצבע שערותיו בלי רמאות רק משום לא ילבש גבר שמלת אשה ויהי' דין הרמב"ם מירושלמי אך קשה איך פוסק כירושלמי ודלא כגמ' דידן ודו"ק. ודע דיש לי הערה דדווקא במלקט לבינות או צובע לבינות מתוך שחורות אז יש איסור משום לא ילבש גבר שמלת אשה שעושה להתנאות כי כן אורח הנשים שמבקשות שתהי' נראות שערות שלהן בראשן כאשר הטבע בבריאות ואם המצא תמצא לבינות ילקטו או יצבעו כדי שתהי' נאותין וקשוטין בשערות גופם אבל שאשה תשחיר חצי ראש אשר נתלבנו והשאר ישארו על טבעם ותוארם אין זה נאה לאשה ותשחור לכל השערות ראשם שיהי' דמות ותבנית לכל השער שוה בתואר אחד וא"כ מי שישחור צד אחד כולו וצד השני יניח על טבעו אין זה לובש שמלת אשה רק המלקט או צובע איזה שערות לובש שמלת אשה אבל צד אחד צבוע וצד השני בדמותו ותבניתו ממש הוא אינו קישוט ונוי לאשה וא"כ בנידן דידן יצביע הצד הלבן הגם שהמסתכל היטב יראה שצד אחד הוא שחור בטבע אדם והצד השני צבוע עכ"פ אין גנאי לילך בתוך מקהלות בשוק ודו"ק. ועיין בב"ק דף ס' בהאי משל לאדם שיש לו ב' נשים זקנה ונערה אחת מלקטות מזקנו שערות לבינות ואחת שערות שחורות ונשאר קרח יעו"ש מסתמא הביא התנא האלקי ראי' מאדם ישראל א"כ איך הניח לנשיו ללקט מזקנו שערות לבינות וכן הזקנה המלקטות שחורות כי חפצה שאדוני' יהי' זקן א"כ עובר בשני לאווין הן בעבור ליקוט השחורות והן בעבור לבינות ואפשר אם מלקט רק השחורות ולבינות יהי' נשארין או מלקט רק לבינות ושחורות יהי' נשארין יש לאו אבל לעשות שלא יהי' לו שערות כלל וישאר קרח אז אין כאן איסור כלל דאין זה נוי לאשה אם תלקט כל שערות ראשה ודו"ק. וראיתי במכתבך השנית שציינת לעיין בתוס' בשבת דף צ"ד שגנאי בשוק הוה כצער כבר קדמך בזה הדרכי משה בסי' קנ"ו בענין להסתכל במראה יעו"ש (ויש לי הרהור ד"ת במשנה בפ' המוציא בשבת א"כ משכחת שיער צבוע בכ"ש לצבוע איזה שערות לבינות). ולדינא נ"ל שיצבע כל הצד רק ישייר באמצע זקנו איזה שערות לבנות שיהי' ניכר שלא מבקש להיות עושה קישוט ונוי כאשה וגם לא יצבע צד השני כלל רק יניח כטבעו וגם הצבוע לא יהי' שוה ממש לצד השני אלא צבע יותר שחורה או פחותה בשחרותה ואז הוה כלא אפשר בעבור גנאי ולא מכווין לקישוט ולהתנאות והוא מותר ועיין בפנ"י בפסחים דף כ"ו כנלע"ד להקל בעז"ה ובפרט שראיתי שגם הגאון מלביב מיקל שם בתשובה שסומך על החולקים על הרמב"ם ודו"ק דברי הדש"ת. הק' חיים סופר: