שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ד · סימן כט
כו"ח טובה להרבני המופלג בתורה כמה"ר ר' משה שטערן נ"י בק"ק פאלדעש. מכתבו עם שאלתו קבלתי היום ומרוב טרדותי לא אוכל להאריך כי בשבוע זו יום הזכרון לטובה ובכ"ז אמרתי להשיב אולי אוכל לעשות שלום בין למודי ד'. שאלה הבעה"ב מפה עשו מעץ שני אריות לשום אותם למעלה מארון הקודש בבהכ"נ ויש מהם אשר אוסרין שאומרים שהיא בכלל לא תעשה פסל ויש מהם מתירין והלומדים שבכאן חולקים על הדבר וע"כ ימחל מעכ"ה א"פ ויכתב התשובה כי הקהל כולם כאחד אמרו נעשה ונשמע עכ"ה. תשובה דבר זה מחלוקה ישנה בין ראשונים פ' כל הצלמים ועיין בב"י ביו"ד סי' קמ"א ובש"ך ס"ק ל' ובתשובת מבי"ט סי' ל' ויעיין במרן חת"ס יו"ד סי' קכ"ט שכ' וז"ל עי' רדב"ז ח"א מש"כ בענין צורת ארי' שרגילים בבהכ"נ ע"ש עכ"ל וחלילה לומר שהוא בכלל לא תעשה פסל לחשוד ח"ו דורות ראשונים שהיו כמלאכים כאלו עברו על לאו דע"ז האומרים כן דוברים עתק על קדושים אשר בארץ והחולקים שאומרים שהוא אסור הוא משום חשדא הגם דברבים ליכא חשדא בבהכ"נ גזרינן טפי שהוא מקום תפלה ועי' בר"ן פ' כל הצלמים ובמרדכי. והנה לדעתי האיסור אם שני האריות שלימים אבל אם יהי' כל אחד חצי ארי' וחצי השני לצד הכותל יהי' חלק תחת היקף אין איסור ויש לי ראי' בעז"ה מדברי ירושלמי שקלים פ' כל הרוקין וז"ל כתוב א' אומר מעשה רוקם וכתוב א' אומר מעשה חושב מעשה רוקם פרצוף אחד מעשה חושב שני פרצופים ר' יהודא ור' נחמי' חד אמר מעשה רוקם ארי מכאן וארי מכאן מעשה חושב ארי מכאן וחלק מכאן חרנה אמר מעשה רוקם ארי מכאן וחלק מכאן מעשה חושב ארי מכאן ונשר מכאן עד כאן לשונו. ועיין ביפה מראה באגדה על ירושלמי ועיין בש"ס דילן [יומא[ דף ע"ב ועיין תוס' באריכות דף נ"ד (ועיין בפסוק בים שעשה שלמה שנים עשר בקר) מכאן ראי' אם יש כחצי צורת אורך ולא נראה כל הקיפם של הצורות ליכא איסור כך נלע"ד (ובפרט בשני אריות קליש האיסור) ודו"ק. אך כל זה אם לא נקבע על הארון הקודש אז הזמנה לאו מילתא ומותר לחתוך חצי ארי מכל האורך אבל אם כבר הוצגו על הארון יש בחתיכה לאו דלא תעשו כן לד' אלקיכם עי' מכות דף כ"ב ובמג"א סי' קנ"א ובפרמ"ג שם ודו"ק. ואעתיק שורש הדבר מאי זה בא להעמיד שני אריות הוא לדעתי כדברי רמב"ם והוספת רבינו בחיי פ' תרומה על פסוק ועשית שנים כרובים זהב וז"ל על דרך הפשט הכרובים במקדש ובמשכן מופת ועדות למציאות מלאכים שכשם שנצטוינו באמונת מציאות השי"ת והוא העיקר הראשון מעיקרי התורה וכענין שכ' אנכי ד' אלקיך כן נצטוינו שנאמין מציאות המלאכים והוא העיקר השני לפי שהמלאכים הם המשפיעים כח השכל ומשימים הדבור בפי הנביאים במצות השי"ת שאלמלא כן אין נבואה ואם אין נבואה אין תורה ומפני זה צוה הכתוב מעשה הכרובים להורות על מציאת המלאכים ומה שהיו שנים ולא אחד כדי שלא תחשב שהוא צורת האל הנעבד וא"ת יש לכל להסתפק בשתי רשויות אין זאת שהרי פורשים כנפים למעלה ומקבלים שפע כח הבא להם מלמעלה זה דעת הרמב"ם בענין הכרובים עם קצת לשונו עכ"ל מזה בא המנהג להיות אריות על הארון הקודש דוגמא לזכר למקדש ודו"ק. אך קשה איך בפרוכת וביריעה צורת ארי ונשר פרצופים הלא שם לא הי' אפי' בנשר פורשים כנפים למעלה אלא עכ"ח יען שלא הי' נראה בכל צד רק חצי ארי או חצי נשר ולא שייך חשש כלל כנלע"ד (ועיין במדרש איכה על פ' כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה ואין פנאי לבאר). סוף דבר לא אוכל בשעה זמניות לעיין בדבר גדול כזה ולא באתי להשיב אלא מפני לעשות שלום דברי הד"ש. הק' חיים סופר: