אור ברסלב
שות מחנה חיים ד › סימן כח

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ד · סימן כח

סימן כז

שלום וכ"ט לאחי הרב הגאון כבוד הרב ר' זוסמן סופר נ"י אב"ד דק"ק האלאש יע"א. אחד"ש קבלתי מכתבך אשר הפלאת ביום ההוא קו' על הגאון נב"י בא"ע סי' ס"ט בד"ה והנה שכ' וז"ל אחר כתבי זאת התשובה נתתי ללבי יותר בדין קצב ששחטו לו כמה בהמות ורובם נטרפו איך קונים ממנו בשר והרי ע"א אינו נאמן באיתחזק איסורא ורובא עדיף מחזקה ועכשיו נלע"ד שאין כאן שום חשש דהרי אפי' באיתחזק איסורא במה שבידו נאמן וא"כ גם נגד רובא נאמן במה שבידו והרי ביד הקצב לשמור שלא יתערבו הבהמות זו בזו ולכן מעשים בכל יום להתיר בזה ובאמת אם אירע אצל אחד שנתערב לו איסור בהיתר אם נתערב חד בחד הדבר מבואר בש"ע סי' קכ"ז סעיף ג' שנאמן אבל אם מתערב חד של היתר בתרי דאיסור ובא ע"א להעיד שמכיר איזהו של היתר הדבר צריך תלמוד דכיון שכבר נתערב הו"ל אין בידו עכ"ל וכתבת וז"ל שראוי לפרסם מרגליות אחת שמבואר בתוספתא בפ"ה דפסחים ה' חבורות שנתערבו פסחיהן נאמן אחד מבני חבורה לומר פסח זה אחד של אותו חבורה הוא עכ"ל התוספתא הרי מבורר דע"א נאמן לברר הגם שכבר נתערבו עכ"ל. אהובי אחי נ"י נפלאת בעיני דבריך מזה התוספתא נ"ל ראי' לדברי הגאון נב"י והוא דאקדים לדקדק למה נקטה התוספתא בלשונה וז"ל נאמן אחד מבני חבורה לומר פסח זה וכו' למה לא נקטו נאמן ע"א לומר פסח זה וצע"ג. ועוד ק"ל דכ' התוספתא וז"ל לומר פסח זה אחד של אותו חבורה הוא עכ"ל משמע דא' מבני חבורה אומר פסח זה אחד הוא של אותו חבורה אשר הוא מבני חבורה הנ"ל והוא פלא למה לא יוכל להגיד פסח זה הוא של חבורה ידועה וצע"ג. אמנם נלע"ד לחקור בדבר דבגמ' אמרו בגיטין ע"א נאמן באיסורין וכ' רמב"ן בחדושיו שם וז"ל יש מפרשים משום דכתיב וספרה לה לעצמה וק"ל התם איתחזק איסורא שאפי' פרסה נדה עמו במטה או שיולדת סופרת לעצמה ונאמנת על טבילתה ונגמר מינה דע"א נאמן אפי' איתחזק איסורא אלא שאני התם מתוך שנאמנת על עצמה נאמנת נמי לבעלה אבל בשאר עדות מנ"ל עכ"ל הרי שגילה כיון שאדם על עצמו נאמן בכל איסורים שבתורה אם יודע שהוא היתר או נעשה היתר ומתוך שנאמן על עצמו נאמן נמי לגבי אחרים דעל עצמו בודאי יש לו חזקת כשרות וכיון שנאמן על עצמו נאמן לגבי אחרים וה"ה באחד מבני חבורה שאומר שהוא מכיר פסח בני חבורתו ויאכל הוא ממנו ועכ"ח דידע שלא עובר בו על שלא למנויו נאמן על כל החבורה כולה אבל איש א' מעלמא אינו נאמן כדברי נב"י ודו"ק. ושמחתי כעל כל הון דמצאתי לפנ"י בגיטין דף ב' בתוס' ד"ה הוה דבר שבערוה בד"ה בא"ד שכ' וז"ל אמנם לענ"ד בלא"ה מאי דפשיטא להו לתוס' נמי לעיל דע"א נאמן באיסורין ילפינן מוספרה לה נלע"ד לאו מילתא פסיקתא הוא דאיכא למימר נמי איפכא דוקא היא עצמה נאמנת דחזקה שאינה מקלקלת את עצמה באיסור נדה ומעשה כהאי ודאי לא עבדה דכל ישראל בחזקת כשרות מה שאין כן בע"א דעלמא דלית ליה שייכת בגוויה ודבורא בעלמא דקאמר אפשר דלא סמכינן עלי' דלא דייק כ"כ ואמר בדדמי כדמפליג הש"ס בדוכתא טובא בין דבורא בעלמא למעשה וכמו שאבאר עוד בסמוך וכן מבואר להדי' בתוס' רי"ד בפ' האומר דף ס"ד עכ"ל הרי שפתיו ברור מללו דאם הוא עושה מעשה בעדותו יכול גם אחר לסמוך עליו יען דאשה נבעלת מותר הבעל לבעול אותה דאין זה מכח דסמכינן על פיו של העדות ע"א רק מכח חזקת כשרות של האשה אנן סהדי דקושטא קאמר וה"ה כאן כיון שהוא אוכל מן הפסח המכיר שהוא של חבורתו א"כ כל בני חבורה יכולים לסמוך עליו ולאכול עמו ודו"ק. ואוסיף נופך הגם שחקר שם הפנ"י דלמא בהיפך איך סמכינן עליה דלמא יצרה תקפה יעו"ש שאני התם שהוא תאות בעילה אשר יצרו של אדם מתגבר עליו אבל כאן דנחשוד לישראל שרוצה לאכול הפסח לשם מצוה לולא דברור לו שזה פסח חבורתו לא הי' נכנס בספק איסור שאינו נאכל אלא למנויו לא די שלא קיים מצוה אלא שעובר עבירה א"כ הר"ז בירור גמור ע"י אכילתו אבל לעולם ע"א מעלמא אינו נאמן בדבורו שיסמוכו עליו אחרים לברר היתר מרוב איסור כדברי הנב"י ודו"ק. אך בעיקר הקו' נ"ל לחדש דבר בעזה"י בשלמא בהיתר שנתערב בתרי איסור חקר הנב"י למה יהי' ע"א נאמן בנתערב הא מדאורייתא ההיתר כאיסור דהא נתבטל חד בתרי והע"א בא להוציא חתיכה אחת מרוב ולומר שהוא היתר א"כ מסתבר שלא יהי' נאמן לברר הותר מתוך רוב איסור אבל בחמשה חבורות ולהם חמשה פסחים כל הפסחים המה היתר כל פסח ופסח לחבורה שלו וכן כל הפסחים הווי' איסור כל פסח ופסח לחבורה שאינו שלו וא"כ אפי' ע"א דעלמא בא ואומר פסח זה הוא לחבורה הזאת אשר מראה עלי' באצבע לא מוכח דבא להתיר דלמא בא לאסור אותו פסח על שאר ד' חבורות שמודיע שפסח זה אצלם איסור ומהכ"ת שלא יהי' נאמן לברר זה הלא בלא"ה הי' אסור להם פסח זה מכח רוב פסחים אשר המה אינם לכל חבורה בפני עצמה ובודאי נאמן ע"א לברר חתיכה אחת מרוב איסור ולומר עלי' שהיא ודאי איסור דבלא דבריו היתה אסורה מכח רוב ומברר הוא שזה החתיכה הוא מהרוב איסור דנאמן וה"ה כאן במה שאומר למשל שפסח זה הוא של חבורה של ראובן ואנשיו מברר בעדותו שפסח זה הוא איסור ברור לשאר ד' חבורות והלא בלא עדותו הי' אסור פסח זה על כל חבורה דכנגד כל חבורה יש בתערובות רוב איסור כנגד פסחם ונאמן ע"א לברר לאסור אותו פסח וממילא כיון שנאמן לאסור כנגד כל חבורות יאמנו דבריו גם להתיר כנגד חבורה אחת אבל אם נתערב חתיכה אחת היתר לכ"ע בתוך שני חתיכות איסור לכ"ע ובא ע"א ואומר זה החתיכה אשר מראה באצבע היא מותרת אז כל עדותו להוציא חתיכה זו מרוב האיסור ולאמור עלי' שהיא מותרת אז אינו נאמן כנגד רוב והבן זה מאוד. ולא אוכל לעצור בקסת הסופר להודיעך שבעיקר הקו' אשר הרעיש הפנ"י בקדושין דף ס"ד ובנב"י סי' ס"ע איך סמכינן על ע"א אם נתערב חד היתר בתרי חתיכות איסור הלא ע"א אינו נאמן נגד חזקה מכ"ש נגד רוב ועיין בש"ש שמעתא ו' פ"ז שתי' דע"א המעיד המכיר את החתיכה הר"ז כמונחת בפני עצמה ומעולם לא היתה בתערובות דוגמת סברת תשובת מיימונית יעו"ש ומשמע אלו גם ע"א המעיד עכשיו אתמול לא ידע והיום נותן ללבו ומכיר בט"ע ובסימנים אינו נאמן דכבר הי' נכנס גם אצלו בכלל רוב. ולענ"ד דבר חדש בעזה"י דכל עד שבתורה מעיד עדותו ע"י ידיעתו או ראה או שמע קודם שמעיד ועפ"י ידיעתו או ראייתו הוא מעיד למשל אם אומר הכרי מעושר הכי הוא אומר שמתבואה במראיתה ומתמונתה הוא מעיד שרואה בה שהוא מעושר הלא גם אם יתן שבעה עינים על הכרי לא יודע לו מהכרי שהוא מעושר אלא עכ"ח הוא מעיד שראה בעיניו שלוקח ממנו היום או אתמול המעשר א"כ מעיד בתורת עד וסותר החזקה ואינו נאמן אא"כ בידו אבל בתערובות היתר מועט באיסור הרבה ובא א' ואמר מסתכל אני עכשיו בחתיכה הנ"ל ומכיר אני אותה בטביעת עין בעבי' בגבהה בארכה וברחבה ובתוארה וברור בעיני שזה הוא החתיכה כשירה אשר אתם מבקשים א"כ מובדלת היא בסמני' האותות מעידין עליה שהיא מובדלת מחברותיה ולא תוכל להתערב בהרוב ע"י סימנים א"כ מדוע לא יהי' נאמן עלי' הא אינו מעיד עפ"י ראי' ושמיעה וידיעה שכבר הי' אלא מעיד ע"י אותות העומדים לפניו שהוא עכשיו מכיר בה והבן זה. והבאתי ראי' לזה מדברי הר"ן פ' י' יוחסין שכ' על המתני' איזה שתוקי שהאשה נאמנת להכשיר את הולד ולא לפסול אותו והקשה הא חי' נאמנת כדאיתא בגמ' ותי' וז"ל שאני התם לפי שהוחזק כאן ממזר דמיירי בארבע נשים שילדו בבית אחת אשת כהן ולוי ונתין וממזר וגילוי מילתא בעלמא הוא דמגלה והיינו דבגמ' לא אמרינן בודקין את אמו אי אמרה לכשר נבעלתי או לפסול נבעלתי אלא אמרינן בלחוד דאי אמרה לכשר נבעלתי בלחוד מהימנה עכ"ל וקשה כיון שד' נשים יולדות ונתערבו הולדות איך אפי' ע"א כשר יהי' נאמן לברר כנגד הרוב כחקירת נב"י הנ"ל אלא פשיטא יען דהיא אומרת שהיא מכירה הולד במראות פניו בשערות ראשו בעובי איבריו וכדומה אז מעידה עפ"י הכרת עין נאמן ע"א אפי' כנגד הרוב דהא עדיין לפניו הם המה הסימנים ומראית עין ודו"ק. ועיין בב"ש סי' ד' ס"ק ס' שביאר הגם שהר"ן סובר דע"א יוכל להכחישה זה דוקא אם היא אשה אז הטעם שנאמנות רק מחמת שעל הרוב א"א בענין אחר אבל איש ע"א כשר הוא נאמן ולא יכול ערעור דחד להכחישו וקשה הא הוה ע"א כנגד הרוב ועיין בפנ"י שם דביאר דמן התורה אפי' האשה נאמנת רק משום מעלה עשו דלא נאמנות ובמקום דא"א הניחו על דין תורה ופי' עוד היכא דדייק ע"א נאמן ולפמ"ש שאני אם העד מעיד עפ"י סימנים אשר רואה ומסתכל בו כנלע"ד נכון בעזה"י. שוב ראיתי פלא גדול דבשלטי גבורים שם כ' וז"ל לשון ריא"ז שתי נשים שילדו בבית אחד אחת אשת כהן וא' אשת לוי או א' אשת פסול וא' אשת כשר ואינן מכירות ולדותיהן נאמנת החיה לומר זה כהן וזה לוי או זה כשר וזה יצא שני עכ"ל הרי שדייק דאיירי דווקא בב' נשים שילדו בבית א' משמע אבל בד' נשים או ג' נשים אפי' אינה נאמנת כחקירת נב"י ודו"ק. ועלה בדעתי דאין ע"א נאמן ברוב והוא דביו"ד סי' קמ"ג סעיף א' כ' וז"ל הי' כותל שלו ושל אלילים ידון מחצה למחצה שלו מותר בהנאה ושל אלילים (אסור ואם אינו מכיר טור) הכל אסור בהנאה עכ"ל והוא מר"ן בשם ירושלמי יעו"ש בב"י ולפום רהיטא נפלאת מאוד כיון דצריך דווקא שיכיר אבניו א"כ מה לי מחצה על מחצה הי' לסתום באם מכיר אבניו מותר אפי' אם המיעוט שלו ומכיר מותר אלא משמע לברר המיעוט מתוך רוב אינו נאמן ע"א והגם שאדם על עצמו יותר מסתבר שיהי' נאמן אבל יען כי מגיע לאחרים ג"כ אינו נאמן ואפשר דגרוע יען שהוא נוגע בדבר ועיין במצאתי כתוב בב"י סי' קכ"ז ובחת"ס יו"ד סי' קכ"א שביאר בפי' המצא כתוב הנ"ל ולא העתקתי בראי' הנ"ל כי צריך בירור גדול בפי' רש"י שם בע"ז פ' כל הצלמים וק"ל. וגם לא אכחד ממך כי פלא בעיני הלא כיון דרוב פוסקים סוברים דאם נתערב חתיכת היתר בב' חתיכות איסור ואכל אחת מהן אין לוקין דהיתר לא בטל להיות איסור ועי' מנחת כהן בשער תערובות ובמ"ל ספ"ד מה' מעילה מבואר הדבר באר היטב) וא"כ הוי רק כשני חתיכות לפניו ואכל א' דחייב אשם תלוי דאיקבע איסורא מה לי שנתערב א' בא' או א' בב' עכ"פ ידענו שיש כאן איסור עם היתר ואח"כ ראיתי שנכלל זה בדברי פנ"י קדושין דף ס"ד ודו"ק והי' בדעתי להאריך מירושלמי דדמאי דאמרו מפני אכסנאי התירו להיות ע"א מעיד מי הוא מעשר והקשה שם בירושלמי וכי ע"א נאמן עי' תויו"ט פ"ה דדמאי משנה ו' יעו"ש היינו איך ע"א נאמן להוציא איש אחד מהרוב אמנם בפר"ח סי' קי"ט מסביר דהוה עדות גברא וצריך ב' עדים ע"כ אקצר. ואעתיק לך מה שכ' אצלי על משניות פ"ב דדמאי מ"ב התוי"ט מביא לשון הרמב"ם שכ' וז"ל וצריך שיקבל עליו דברים אלו וכשבאו עדים נאמנים שקיבל דברים אלו ברבים ושהוא רגיל בהם תמיד הר"ז נאמן עכ"ל התויו"ט וכתבתי על הגליון וז"ל הא דצריך ב' עדים ולא נאמן ע"א היינו טעמא שהי' לו חזקת אינו נאמן וע"א אינו נאמן נגד חזקה (עיין ביבמות דף קט"ו) כי הבעל דבר הוא נוגע בעדות אעפ"י שהוא בידו ונשאר ע"א נגד חזקה דהא הע"א אינו בידו לעשות חבירו נאמן ודו"ק עכ"ל שם עד הנה עזרני ד' להשיב על קו' שלך ואת הטוב בעיניך תבחר כי מוטרד אני בשאלה גדולה לפני. דברי אחיך הדש"ת באהבת הנפש. הק' חיים סופר:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה