שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ד · סימן כה
הטור ביו"ד סי' ק"ה כ' וז"ל כ' הרשב"א יש אומרים שאין מפליט אלא חום של כלי ראשון שהוא מבשל אבל כלי שני וכן עירוי שהוא ככלי שני אינו מפליט ולא נהירא שהרי חום של בית השחיטה וחום חלב הכסלים מפליט שהם פחותים מכלי שני אלא כל חום שעל ידי האש מפליט ואפי' אין היד סולדת בו עד כאן ונראה לי שאין הנידן דימה לראי' שאין חום בית השחיטה וחום חלב הכסלים מפליט אלא כדי קליפה אבל להבליע בכל ההיתר לא חשוב חום אא"כ היד סולדת בו ואפשר שרוצה לומר דחם לתוך חם אינו אסור ג"כ אלא כדי קליפה וכן ראיתי לקצת מהמחברים ואינו כן אלא אסור כולו אם היד סולדת בו עכ"ל. והב"י בד"ה כתב השיג על הטור וז"ל דברי רשב"א הם בת"ה הקצר בית ד' שער א' ובאמת שיש לתמוה על רבינו בדברים האלו שכ' דאפשר שר"ל דחם לתוך חם אינו אסור אלא כדי קליפה ולקמן בסי' כ' דיראה בדברי רשב"א שסובר דחום ע"י מליח אוסר הכל ולפ"ז יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא ועוד דבלא"ה א"א לומר כן מדאמרינן בפ' כיצד צולין חם לתוך חם וצונן לתוך חם אסור ובחם לתוך צונן אמרינן קולף א"כ א"א לומר דאסור דאמרינן גבי חם לתוך חם או צונן לתוך חם לאסור כדי קליפה בלבד אמרו דא"כ דינם שוה לדין חם לתוך צונן ובמאי איפליג רב ושמואל התם אי עילאה גבר אי תתאה גבר וזה דבר שאפילו בר בי רב דחד יומא לא יטעה בו כ"ש הרשב"א שהוא אורו של עולם ואעפ"י שכ' שראה כן לקצת מחברים אין הדעת סובלתו שראה לשום אחד מהמחברים דחם לתוך חם או צונן לתוך חם בקליפה סגי עכ"ל. ונ"ל לבאר בעזה"י כי ראתה עיני הטור קצת מחברים סוברים כן והמה גדולי חקרי לב שני מאורות הגדולי' רש"י וריב"א וכי כנים דבריהם רק הטור מסכים לחלוק עליהם ואבאר הדבר בעז"ה. ואקדים דברי תוס' שבת מ"ב ע"א בד"ה נותן שכתבו וז"ל ולא משום דסברה הך ברייתא דתתאה גבר כדפי' הקונטרס דא"כ יקשה למ"ד עילאה גבר ולמאן דאמר תתאה גבר נמי הא מבשל כדי קליפה כמו שאפרש לקמן בעז"ה עכ"ל והפנ"י נתקשה למה צריך התוס' להביא ראיה מפירושם דלקמן הלא מבואר בברייתא בפסחים דחם לתוך צונן קולף וצע"ג ותי' דיש לחלק בין בישול ובין לבלוע ורמזו תוספות על פרק דם חטאת יעו"ש. ונלע"ד לתרץ להבין עומק רמיזתם בעז"ה דבפסחים אמרי' חם לתוך צונן מדיח אדמיקר לי' בלע אלא חם לתוך צונן קולף ויש לפרש שני הבנות בקושי' הגמ' (א) דחם לתוך צונן מדיח משמע דדי אם מדיח אפי' החם וקשה הלא עכ"פ יעברו איזה רגעים עד שהצונן מקרר החם א"כ אז החם בולע מהצונן למשל חתיכת היתר חם נפל על חתיכת איסור צונן א"כ טרם שצינן התחתון הקר את העליון החם בלע חתיכת היתר החם מן חתיכת האיסור ומשני באמת חם שנפל לתוך צונן קולף החם אבל באמת אם הי' בהיפך כי חתיכת איסור חם שנפל על חתיכת היתר צונן לא צריך קליפה כי התחתון שהוא קר מתחיל לקרר העליון ולכל הפחות מונע שלא לבלוע מן העליון (ב) עוד יש לפרש קושי' הגמ' אדמיקר לי' בלע אם חתיכות איסור חם נפל על חתיכות היתר צונן אמרת מדיח וקשה הן אמת דלא נאסר כדי נטילה לשמואל דסובר תתאה גבר כי התחתון מקרר לעליון ולא יוכל בחומו לאסור התחתון אבל טרם שפעל התחתון שהוא צונן לקרר את העליון באותן רגעים בולע התחתון מן העליון עכ"פ כדי קליפה ומשני באמת שצריך לקלוף הצונן אפי' אם הוא התחתון. ובא נא וראה כי רש"י בפסחים כ' וז"ל עד דמיקר לי' קודם שיצטנן בלע כל דהו עכ"ל הזהב משמע דקו' הגמ' הוא אם החם הוא הותר ויצטנן מן האיסור הקר שתחתיו אתה אומר מדיח לחתיכת היתר החם הא קודם שיצטנן בלע החם כל דהו מן חתוכות האיסור אשר נוגע תחתיו ודו"ק אבל התוס' בזבחים דף צ"ה ע"ב בד"ה עירה כ' וז"ל ואע"ג דקי"ל כוותי' דשמואל דאמר תתאה גבר מודה שמואל דמבשל כדי קליפה דהא ברייתא דמסייע לי' קתני חם לתוך צונן מדיח ופריך הש"ס אדמיקר לי' בלע פירש קודם שיצטנן חום של מעלה נבלע ממנו מקצת בתחתון עכ"ל נגלה דתוס' הבינו הפי' שהחם הוא האיסור ונפל על היתר צונן והי' הקושי' הגמ' שהתחתון ההיתר יהי' צריך קליפה דכל הקור אשר בתחתון לא יוכל לקרר הכדי קליפה שלא לבלוע מן העליון ודו"ק. ואחר העיון נ"ל דתלי' בלשון הגמרא כפי אשר הוא לפנינו בגירסא כיון דחם הוא אדמיקר לי' בלע משמע דהקו' אם ההיתר הוא חם עד שהתחתון מיקר לי' בולע העליון החם מן התחתון הקר דאל"כ למה דייקו כיון דחם הוא והי' להקשות בקיצור חם לתוך צונן מדיח אדמיקר לי' בלע דהא עיקר הקו' דצונן בולע מן החם אבל אי גרסי' רק חם לתוך צונן מדיח אדמיקר לי' בלע משמע דהקו' הוא עד שהתחתון יצונן מקרירות העליון כבר בלע התחתון הקר אבל אי הקו' הי' שהחם ההיתר העליון בולע מן הקר התחתון של איסור צריך הגמ' לומר כיון דחם הוא מעצמו עד דמיקר לי' התחתון בולע העליון בחמימתו מן התחתון הקר וק"ל (ועי' רב אלפס חולין שגרס רק חם לתוך צונן מדיח אדמיקר לי' בלע ולא גרס כיון דחם הוא ודו"ק וכן הרא"ש בחולין פ' כל הבשר גרס אדמוקיר לי' בלע כגירסת הרי"ף). והנה כפי המבואר בתוס' בזבחים דף צ"ה הי' הגרסא רק חם לתוך צונן מדיח אדמיקר לי' בלע ומפרש התוס' שהתחתון הקר בולע מן העליון וא"כ מבשל ג"כ כדי קליפה כמבואר בתוס' פסחים דף ע"ו ע"א בד"ה תנן דכ' ליכא לאקשוי' דאפי' למאי דס"ד בחרס צוננת דכ"ע מודה דתתאה בלע כדי קליפה וה"ה לאחר שהוחם מעט מבשל בפסח כדי קליפה עכ"ל הרי ביארו שהתחתון הקר צריך ג"כ קליפה דהוחם מהעליון וה"ה דמבשל כדי קליפה ולכן הכריע ר"ת שם בזבחים דעירוי מבשל כדי קליפה לשמואל ולכן לא הוכיח תוס' מלשון הברייתא דרש"י לשיטתו מפרש שההיתר החם העליון צריך קליפה ואולי התחתון לא צריך קליפה וג"כ אינו מבשל לכן החכימו כמו שפירשנו בעז"ה דהפי' בגמ' בפסחים הוא שהתחתון בולע וה"ה שמבשל כדי קליפה ודו"ק. ובזה יובן שהתוס' בד"ה תנן תירצו א"נ כיון דקתני נגע אין להוכיח אם נגע למטה או למעלה יעו"ש ולכאורה למה להם לתי' דחוק הלא מבואר בגמ' דצריך קליפה ולפמ"ש נכון דהלא יש פירוש דחתיכה עילאה צריך קליפה וק"ל. ויובן בזה לרש"י קו' התוס' בד"ה תניא אידך שהק' למה לגמ' להביא עוד ברייתא שני' ולפמ"ש ניחא דבברייתא ראשונה יש לטעות דאם העליון חם הוא האיסור והתחתון קר הוא ההיתר אעפ"כ צריך ההיתר קליפה כשיטת ר"ת אשמועי' הברייתא דבשר רותח שנפל לחלב צונן הבשר צריך קליפה ולא קתני איסור לגבי החלב אלא לאשמועי' דהיתר חם התחתון לא צריך קליפה כלל ור"ת לשיטתו דסובר דגם התחתון צריך קליפה ותירץ כיון דלא שייך בו קליפה מותר ודו"ק. והיום זכיתי לבוא ליישב בזה דברי רבינו הטור הנ"ל שכ' שראה דברי מחברים שצונן לתוך חם די בקליפה והב"י התפלא שאין הדעת סובל כן שא"כ במאי פליגי רב ושמואל אי תתאה או עילאה גבר הלא די בקליפה אפי' בצונן לתוך חם והוא נקודה נפלאה. ולפמ"ש נכון דיש מחברים סוברים אי אמרינן תתאה גבר ונפל היתר חם על איסור קר החם העליון צריך קליפה אבל אי נפל איסור חם על היתר קר ההיתר אין צריך קליפה לשמואל דסובר תתאה גבר ולרב הוא בהיפך אי נפל היתר קר על איסור חם העליון אינה צריך קליפה ואי נפל איס' קר על היתר חם התחתון צריך קליפה וחם לתוך חם צרי' קליפה לכ"ע ובחם על צונן או צונן על חם תלי' בפלוגתא דרב ושמואל לרב יש קולא אם ההיתר קר נפל על איסור חם ולשמואל יש קולא אם נפל איסור חם על היתר קר ודו"ק ששפיר ראה עיניו של טור יש מחברים והוא ישר כשיטת רש"י תל"י. ומעתה יובן גם חקירת פר"ת שהובא בפרמ"ג סי' ק"ה במ"ז ס"ק ה' אם צונן לתוך חם אסור מכ"ש שניהם חמין אלא הבריי' הכי קאמר צונן לתוך חם הוה כשניהם חמין אבל חם לתוך צונן לא מטעם תתאה דאפי' זה עם זה אחד בחמימתו ואחד בקרירתו די בקליפה יעו"ש והוא פלא דא"כ למה לא אשמועי' הבריי' רבותא לא מיבעי' אם התחתון צונן אלא אפי' זה עם זה די בקליפה וצע"ג ולפי דברי ניחא זע"ז שניהם צריכין קליפה אבל בחם איסור והוא עליון ותתאה צונן היתר אז התתאה אינו צריך קליפה דתתאה גבר אבל זה עם זה אפי' איסור חם וההיתר צונן צריך קליפה ודו"ק. ומצאתי בפסקי הרא"ש חולין פרק כל הבשר סי' ל"ד וז"ל בשר רותח שנפל לתוך חלב רותח וכן צונן לתוך חם אסור צונן לצונן מותר בהדחה חם לתוך צונן קולף כשאר איסורין דתתאה גבר בשר רותח שנפל לתוך חל צונן מותר החלב אע"ג דבשר בעי קליפה ור' יצחק ב"ר אברהם מצריך בחלב כדי קליפה ובשאר איסורין צונן לתוך צונן מדיח וצונן לתוך חם קולף עכ"ל והוא פלא איך כ' צונן לתוך חם קולף א"כ במאי פליגי רב ושמואל כקו' הב"י ולפמ"ש נכון עכ"פ האמת שכ' הטור שראיתי למקצת מחברים שסוברים כן וכפמש"ל הוא רש"י וריב"א תרי מחברים ודו"ק. ואקוה שמקום הניחו לי מן השמים להתגדר בו: