אור ברסלב
שות מחנה חיים ד › סימן כג

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ד · סימן כג

סימן כב

שלומים אלף לאיש היושב על התורה והעבודה הרבני המופלג החרוץ המפולפל עיניו על תהלוכי פוסקים כמהו' ר' נטע יעקב בערגער נ"י באודווארי. אחד"ש מכתבו קבלתי ואני מוטרד ומוקף במלאכת ד' ולא אוכל לצאת כעת בכותבת הגסה רק אשר ראיתי שלא אוכל לחשות אדבר. שאלה עז שחלבו חלב ובתוך ג' ימים מעל"ע מן החליבה נשחט העז הלז בתוך שאר עזים ונטרפה העז החלובה והשוחט אינו זוכר במה נטרפה מה דינו של החלב והכלים אי הם טרפים מספק או לא ואת"ל טריפה איך הדין אם נתערב אותו חלב בשאר חלב עזים בשעת החליבה ונתבטל ברוב ואח"כ נשחט העז ונטרף והשוחט אינו יודע במה נטרף אי החלב והכלים מותרים או לא עכ"ד. תשובה לולא שראיתי שהדבר ברור בעיניו להתיר בלא תערובות רוב היתר פן ואולי יסמוך ויהי' מכשול לא השבתי כעת כי יש לפני שאלות חמורות ולא אוכל להעמיס עלי לכן אשיב למעלתו נ"י רק שידע שלא יהי' מהיר בהוראה ח"ו ואבאר בעזה"י. הנה מעלתו נ"י כ' וז"ל ונ"ל להקל אפי' לא נתערב בחלב אחר והוה ס' דאורייתא מ"מ יש להתיר בכה"ג שאינו זוכר ממה נטרפה מכח ס"ס חדא שמא נטרפה מחמת טריפות שאירע לה עתה ואת"ל ע"י סרכא דלמא הי' סרכא דאנו מטריפין רק מכח ספק כמו שכתבו הראשונים וכאן אין מזיק מה דא"א להתהפך הס"ס דמקודם צריך אתה להתחיל שמא עתה נטרפה כדי שלא להוציא מחזקתה ומנ"ל להתחיל שמא ע"י סרכא משמע שברור לך שיצאה מחזקתה מחיים ובאמת מנ"ל הא אולי באמת כל ימי חיותה כשירה היתה ועתה ברגע זו נטרפה כמ"ש הש"ך כלל זה בדיני ס"ס ומשם אחד לא הוה דס' אחד מתיר יותר מחבירו כמובן וא"כ נלע"ד להקל באינו זוכר אפי' לשיטת הש"ך אפי' בלא תערובות עכ"ל. טרם כל אחקור אם יש לעשות ס' מזה לאמור הגם דידעי' שנטרפה בסרכא דלמא לא היתה סרכא אשר היא טריפות דלמא היתה מאותן שמטריפין אותה מכח דלא בקיאים לברר אם היא מותרת ומס' היינו מטריפין אותה כאשר החליט מעלתו נ"י דהוה ס' גמור או נימא דרוב סרכות המה טריפות עפ"י דין תורה ומיעוט אשר טריפות מכח חומרא וא"כ אם היתה סרכא ולא ידעי' אי היתה טריפה מן הדין או לא אמרינן דאזלי' בתר רוב סרכות דטריפות מן הדין ואין כאן ס' השוה וצע"ג. ולכאורה עלה בדעתי אי נימא דמכל הסרכות יש מחצה אסורין עפ"י הדין ומחצה מותרין עפ"י דין א"כ קשה למה תקנו חכז"ל לבדוק הריאה יען דשכיח סרכות בה וקשה הא מחצית בהמות בוודאי אין להם סרכות כלל ואותן דיש להם סרכות מחצה כשרים עפ"י הדין הגם דעפ"י חומרות רבותינו ז"ל אפשר דמשכחת דרוב מאשר יש להם סרכות טרפות ולמה תיקנו לבדוק הריאה אפילו שכיח בה סרכות הלא מהם גופא מחצה כשרין עפ"י הדין ויש ס"ס דלמא אין בה סרכא כלל ואת"ל יש סרכות ס' דלמא אינם טריפות מן הדין ולמה תיקנו לבדוק ונפסיד ע"י האין בקיאות ממון של ישראל אלא פשיטא שרוב הסרכות טריפה וכיון שסרכא מצוי ורוב מהם טריפות על כן תיקנו שנצרך לבדוק אחרי מיעוט המצוי אשר רוב ממנו טריפות עפ"י הדין ודו"ק. אמנם לק"מ דאפשר לומר דלעולם מחצה סרכות כשרות עפ"י הדין ומה שתיקנו חכז"ל לבדוק הריאה הוא ששכיח בריאה כמה מיני טריפות יתיר וחסר וחילף וכדומה ובעבור כללות הריעותות תיקנו לבדוק דמכח כל אלו טריפות הנמנים דשכיח בריאה יצאו הרוב מהם טריפה אבל אם אנו רואים דלית בריאה משאר מיני טריפות רק סרכא הי' בה אז בודאי דמכח סרכות לא נטרפה אלא חציו עפ"י הדין וא"כ אם נשכח מהשוחט הטריפות אמרי' דלמא היתה סרכא אשר היתה כשירה מן הדין ודו"ק. אך אפי' את"ל דחכמים תקנו לבדוק הריאה רק בעבור סרכות השכיחין בה ג"כ לק"מ מה שהקשתי דהוה שני ס' דלמא לית בה סרכא ואת"ל יש בה דלמא אינו טריפה דהכל שם אחד מה לי דאין בה סרכא או יש בה ואינה טריפה א"כ ג"כ לא הוה סרכא אלא הפשטת ליחה ולא נשאר רק דרוב בהמות אינם טריפה ומיעוט דניקב הריאה ויש סרכא שכיח ועל כן תיקנו היכא דאיכא לברורי מבררין אבל אם השוחט שכיח אי היתה טריפות מן הדין אנו תולין לומר דדלמא לא היתה רק טריפות מחומרת הגאונים. ואוסיף נופך הלא רוב בהמות כשרות ועכ"ח דליכא ברוב בהמות אפי' אחת מן ע' טריפות שמונה הרמב"ם בפרוטרוט ומיעוט בהמות טריפות היינו באותן מיעוט נמצא בכל אחת איזה טריפות מאותן ע' טריפות שיש בעולם למשל אם יש מיעוט בהמות טרפות נמצא באחת טריפה במרה ואחת בכבד ואחת בקיבה ואחת בגידין וא' בריאה וא' בצלעות וא' במוח וכדומה אבל בודאי אין כל המיעוט טריפות הווין בריאה בלבד דא"כ שאר מיני טריפות ליכא בעולם כלל וגם אותו מעוט שנטרפות שיש בריאה אין כל המיעוט נטרף ע"י נקב וסרכא אלא בא' מכל מיני טריפות השולטים בריאה א' בחילוף וא' ביתר וחסר וא' בנגלד הקרום וא' באטום וא' בצמקה וא' בבועא וכדומה וגם אותה שנטרפת בסרכא אין כל הסרכות טריפות ברור וא"כ יש לומר דלמא הי' טריפות חומרא ודו"ק. אבל אחר העיון כל זה שיבוש דרוב בהמות כשרות ומיעוט טריפות ע"י ע' טריפות ואחת מן ע' טריפות הוא ניקב הריאה וכיון שראינו בריאה הסרכא יצאה הבהמה זו מן רוב בהמות כשרות דרוב כשרות אין להם סרכא שנסתפק עליה שמא היא טריפה וזו שיש לה סרכא כזו איתרע רובה שלה ואנו מתחילין לדון על בהמה זאת בלבדה ואמרי' רוב סרכות אשר יכולין להיות בריאה המה טרפות מן הדין דרוב סרכות המה שלא כסדרן דסרכות כסדרן אשר לא יפעלו טרפות המה מעוטא ואזלינן בתר הרוב דבוודאי הי' הסרכא שמצא השוחט מהרוב סרכות הטרפות עפ"י הדין דכיון דלא יוכל לברר אם היתה מן המיעוט כסדרן היא טריפה מכח הרוב סרכות דהווין טריפות עפ"י הדין ודו"ק. הא למה הדבר דומה לחקירת התב"ש בסי' כ"ט להצדיק הרמ"א בבהמה שנמצא לה מים במוח ולא ידענו אם הקיף כל המוח דמטריף רמ"א והסביר התב"ש יען דרוב בהמות אין להם מים במוח וזו שהי' לה איתרע רובא כמו בכתובות רוב בתולות נשאות ורוב הנשאות בתולה יש להן קול וזו שאין לה קול איתרע רוב וה"ה אמרי' רוב בהמות כשרות אין להם מחיים מים במוח וזו שהי' לה איתרע רובא שלה ולא דמי לבא זאב ונטל בני מעיים דאי אמרי' הזאב עשה נקבים לא התחיל ריעותא מחיים וכן אפי' המכשירין בגבינות דהי' ריעותא מחיים עכ"פ נשאר לומר בשעה שעשה הגבינות לא הי' ריעותא עכ"פ אבל במים במוח התחיל ריעותא ויצאה מרוב והוה חזקה שאין עמה טענה יעו"ש כי מתוק ה"ה כאן רוב בהמות הכשרים אין להם סרכא כזו אשר חכז"ל הטריפו אותה דאלו הי' לרוב בהמות סרכות כאלו א"כ איך ספקו חכז"ל להחמיר בהם מספק שמא הוא טריפות הלא א"כ יהיו רוב בהמות טרפות ונגלה עכ"פ דרוב בהמות כשרות אין להם סרכות כאלו אשר החכמים מסופקים בהם שגורמים טריפות וזו הבהמה שנמצא בה סרכא כזו יצאה מרוב בהמות כשרות ונוסף גם זאת דלמא היתה באמת סרכא ברורה שטריפה עפ"י דין דהשוחט שכח ואולי אם הי' זכור אותה הי' טריפות ברור א"כ אזלינן בתר רוב הסרכות שהמה טריפות גמורים דאין לומר סמוך מיעוט טריפות עפ"י חומרות לחזקת היתר שלה עפ"י רוב בהמות כשרות דלו יהי' שהיתה רק סרכא טריפה עפ"י דלא יוכלו חכמים לעמוד עלי' אם היא טריפה ע"כ יצאה עכ"פ מרוב בהמות והוה כחזקה שאין עמה טענה ולא דמי לסרכא תלוי' דהא שם חכמים באמת אמרו דתולין להקל וכאן החמירו דחששו על טריפות וזה ברור בעזה"י. ואין להשיב דלמא במים במוח דראינו בודאי מעשה טריפות רק אם מקיף כל המוח הוא כשר וצריך בירור וה"ה באשה בכתובות הלא היום היא בודאי בעולה אבל כאן אלו הי' הסרכא לפנינו אולי אפשר דלא הי' יכול להיות שם טריפות עפ"י הדין ונימא עוד סמוך מיעוטא לחזקה להיות ס' השקול זה ג"כ אינו אמת עי' ט"ז יו"ד סי' ל"א סק"ג ותב"ש סי' כ"ט לתרץ קו' פר"ח בשגרונא ודו"ק ואמרתי בלבי אחרי הודיע מעלתו נ"י שהוא לומד בעניות וחכז"ל אמרו תורה שלמדתי באף היא גדולה שנאמר אף חכמתי עמדה לי לכך אחפש להפך בזכותו פן קוצר במכתבו אולי הי' המעשה שהשוחט אומר שבדק כל הריאה והיתה כולה יפה חוץ במקום אחד באונא ידוע מצא סרכא הנמצא בספרי שחיטות שהיא טריפה והטריף ככתוב בספר שלו ושכח אח"כ ולא יוכל להודיע באיזה מקום מן האונא ובאיזה אונא מצא הסרכא א"כ אין ספק לפנינו רק על סרכא במקום אחד ולא לכל הריאה א"כ יש לחקור להפך בזכותו דמעלתו שנ"ל להתיר ואבאר בעז"ה. ואעתיק דברי ט"ז בסי' ל"ט ס"ק כ"ב שכ' על קו' הב"ח למה לא הגיה הרמ"א בסעיף ה' ובסעיף י"ז כמו שכ' בסעיף ב' ותי' הט"ז וז"ל דודאי אמרינן נשחטה הותרה והוה כזאב שנטל בני מעיים וכו' והא דלא מהני לקצת גדולים לומר כן בריאה שנאבדה ריש סי' זה הוא משום דסרכות מצויות בבהמות וכל הריאה הוא בחזקה זו אמרינן אלו היתה בפנינו שמא היינו מוצאים בה סרכות שיותר מצוי שנמצא סרכות ממה שלא נמצא וסרכות אוסרות רוב הריאה זולת במקומות מעוטים שמותר דהיינו כסדרן ע"כ חשו שמא יש סרכא ברובא של ריאה משא"כ כאן בב' הסעיפים ובסעיף ה' דהכל רואים שריאה זו יפה כולה רק שבמקום א' נסתפק בה בזה אם הוא אסורה או לא בודאי לא אמרינן דסרכא אסורה מצוי טפי במקום הזה מסרכא שאינה אסורה ואין שום ריעותא לאיסור דהיינו לומר שהיתה שלא כסדרן טפי משנאמר שהיתה כסדרן וכן בכל הדומה לזה שיש ספק לפנינו ושני הצדדים שווים פשיטא דאמרינן בזה נשחטה הותרה עכ"ל הרי שגילה בפירש דרוב הסרכות המה טריפות דרוב הווין בריאה שלא כסדרן וכמו שבארתי למעלה אעפ"כ אם הספק במקום אחד בלבד לא שייך לומר שבמקום זה שכיח סרכות טרפות טפי מסרכות כשרות וסמכינן על נשחטה הותרה לומר שהי' סרכא כשירה כמבואר בדבריו וא"כ ה"ה אם השוחט אמר שבדק כל הריאה והיתה יפה רק במקום א' מצא סרכא טריפה ולא ידע עכשיו מקומה א"כ כיון שאין לנו לדון על כל הריאה רק על מקום סרכא אחת אנו תולין לומר נשחטה הותרה שלא היתה סרכא האוסרת עפ"י דין רק סרכא עפ"י חומרא ויהי' היתר על החלב מכח ס"ס כך עלה ברעיוני להצדיקו שלא שגה בדין ח"ו. ואחר העיון ראיתי דזה אינו דשם עכ"פ הע"א אומר שהי' בכסדרן א"כ הוא מחזיק דנשארת הבהמה בחזקת היתר רק ע"א מכחישו דהי' שלא כסדרן אמרינן דמכח ספק נשארת בחזקת היתר כיון דבמקום הזה אין הכרע דיהי' הסרכא שלא כסדרן מאשר תהי' כסדרן או אם אנו מסופקין אם הסרכא היא בגב או בחיתך עיין סעיף ה' דהוה ספק השקול דבהמה עדיין מותרת אבל כאן דהשוחט לא זוכר המקום אשר מצא שם הסרכא א"כ אמרי' הלא רוב סרכות טרפות עפ"י הדין דרוב סרכות המה בריאה שלא כסדרן וא"כ אם ימצא דרוב המקומות בריאה סרכות המה טרפות מן הדין ומסתמא גם זו הסרכא היתה בא' מן הרוב מקומות של הריאה אשר הסרכא אוסרת שם מן הדין דמהכ"ת לומר שמצא הסרכא במיעוט מקומות אשר אינה אסורה עפ"י דין הלא מסתבר שהי' בא' מהרוב מקומות שנאסרה עפ"י הדין דהא כל הריאה נכנסת בס' אי' היתה מקומה של הסרכא ואף נשחטה הותרה ליכא למימר דהא בכל אופן הבהמה טריפה מכח סרכא הנטרפת ויצאה מחזקת רוב בהמות אינם טריפה דהמה בלי סרכא המטרפת כלל כמו שהארכתי למעלה בעז"ה וא"כ ברור דתלינן דסרכא זו היתה מרוב סרכות המטרפין עפ"י הדין והחלב טריפה ודאית מכח רוב ודו"ק. ועל כן החכים הפרמ"ג בנתערב בשאר חלב דמדאורייתא ברובא בטל ונשאר ספק דרבנן ומקילין בו דהוה רק ס' דרבנן ע"י גלגול ועיין פלתי בסי' כ"א ובסי' נ' בפי' דברי תוס' ד"ה אתיא ובנולד רעותא מחיים עכ"פ אסור מדרבנן יעו"ש אבל ח"ו להתיר בלי תערובות רוב ודו"ק. וגם לא אמנע מלהודיע לו שלפי דבריו שיהי' ס' אולי נטרפה רק מחמת חומרא א"כ עכ"ח ליכא כאן משום ס"ס המתהפך דמתחילה צריכין אנו לדון דלמא לא היתה סרכא גמורה אם כן על פי הדין הבהמה עדיין מותרת באכילה ואת"ל שהבהמה אסורה דעכ"פ טריפה הוא דלמא נטרפה קודם מיתה מכח שאר טריפות א"כ החלב מותרת עכ"פ רק זה לא הוה ס"ס דהוה כב' גופים וק"ל. הד"ש הק' חיים סופר:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה