אור ברסלב
שות מחנה חיים ד › סימן כא

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ד · סימן כא

סימן כ

שמחת פורים וכ"ט להרב הגאון המפורסם דורש טוב לעמו כבוד י"נ הרב ר' שלמה גאנצפריד נ"י רב"ד דק"ק אונגוואר יע"א. מכתבו הנעים הגיעני עם השגותיו וביקש לגלות דעתי פעם שנית אעשה כאות הדר"ג נ"י אבל רק בקצירת אומר כי אני טרוד ואשר ימצא חן בעיניו יקרב אליו לרצון. (א) אשר הבאתי מחולין ס"ט דמצינו יען דהותר חלב מכח אבמה"ח יהי' מותר חלב מאבר היוצא אם יהי' היתר לאחר זמן וא"כ חמץ דיבוא היתר א"כ נכון דברי נשמת אדם דמותר החלב מן הפרות האוכלים חמץ והשיג הדר"ג נ"י הלא הר"ן ורשב"א בת"ה באמת הקשו שם א"כ יהי' חלב מבהמה טריפה ג"כ מותרת ותי' דגמ' חקרה דהך אבר הוה רק איסור אבמה"ח ויהי' שאר חלב הבא מן החי מותר רק דשם יש היתר לאיסורו ואבר הזה אין היתר לאיסורו להיות מותר וכתב הדר"ג נ"י וז"ל ואף אנו נאמר כי רק במקום שהאיסור אינו אלא משום אבמה"ח אז אם הי' לו היתר בשחיטה הי' מותר והיינו כמו חלב דעלמא אבל במקום שיש איסור אחר כמו חמץ אין לנו להשגיח כלל אם יש היתר בשחיטה או לא ואדרבא לפע"ד משם יש ללמוד סברא דידי כמו באיסור יוצא אמרי' אף דהתורה התורה אבמה"ח לגבי חלב דעלמא מ"מ אמרינן היינו דוקא ביש היתר בשחיטה ואף דמצד הסברא החיצונה אין לחלק בזה והי' לנו לומר הואיל ואשתרי איסור אבמה"ח אישתרי הך איסורא מה לנו להשגיח אם יש לו היתר בשחיטה או לא בכל זאת כוון דבאמת חלב חידוש הוא אמרינן אין לך בו אלא חידושו ובעילה כל דהוא אסרינן לה מכ"ש במקום שנתחדש ונתוסף איסור חדש כמו חמץ שיש לנו לומר דאסורה ולא נימא הואיל ואשתרי אשתרי ומה לנו להשגיח אם יש לה היתר בשחיטה או לא סברא זו אין לה יחס אלא במקום שהאיסור הוא משום אבמה"ח שהשחיטה מסלקת איסור זה ולא במקום איסור אחר עכ"ל. ולע"ד מלבד שהרא"ה בבדק הבית כתב בפירוש אפי' איסור יוצא יהי' מותר אלא אפי' המשמרת הבית לא פליג רק אם אנו נחשב שאותו אבר הוא אסור בשם עצמו דאיסור יוצא יהי' שם איסור כמו שם טריפה אז חלב של האבר אסור דהא כיון דהאבר עומד לפנינו כמו אם הבהמה כולה טריפה אז החלב אסורה מכח הטמאים לאסור צירה ורוטבה וקיפה שלהם כי מי יכחיש שהחלב יוצא ממנה וכל היוצא מן הטמא טמא (חוץ מי רגלים דמיא על ומיא נפיק ובמי רגלים דחמור רצה הגמ' לאסור דעכורא ומשני שהוא מהבלא) והיוצא מטריפה טריפה דכתיב הטמאים לרבות דכיון דבהמה אסורה לאכול ממילא היוצא ממנה אסור וה"ה אם הי' על האבר איסור מחמת עצמו הי' החלב שלו אסור דהא האבר עצמו אסור הוה כמו בהמה טריפה וא"כ החלב היוצא ממנה אסור דהוה חלב טריפה אבל פרה האוכלת חמץ דמותרת בשחיטה לאכול בשרה אם ישחטנה בפסח דהא לא נתגדלה באיסור ובשרה מותר ואיך נאמר דחלב היוצא ממנה תהי' אסורה הלא החמץ נתהפך לבשרה ודמה ומהבשר והדם נתהוה החלב ואותה החלב הי' ראוי' להיות נאסר מכח היוצא מן החי או מכח איסור דם ואעפ"כ התורה התירה ה"ה מותר החלב מבהמה שנתהפך החמץ לבשר ודם ונתהוה מהם החלב ורשב"א במשמרת הבית כתב וז"ל ומה נעשה לאבר שיש בו משום אבמה"ח ומשום איסור טריפה ואפי' לאחר שחיטה עכ"ל הרי שדייק אל הי' איסור יוצא שם איסור בפני עצמו הי' החלב אסור יען שיהי' האבר אסור אפי' לאחר שחיטה כמו בהמה שכולה טריפה שאסורה לאחר שחיטה ודו"ק. ואגב אזכיר פלא דברי רשב"א הא לא משכחת שחיטה דהא הרוב כבר נשחטה וכבשר בדיקולא הוא ואינו דומה לטריפה דמשכחת בה שחיטה ואעפ"כ אסור הבשר ה"ה נאסר החלב אבל באבר היוצא מה שיהי' האבר אסור אחר השחיטה הוה הטעם דלא הי' שחוטה והוה כמתה מאלי' גם מחיים וא"כ גם מחיים למה תהי' החלב אסורה כדברי הרא"ה וק"ל. ומה שתמה הדר"ג נ"י עלי וז"ל ומה לנו להשגיח אם יש לה היתר בשחיטה או לא עכ"ל הוא שלא בדקדוק דאני אמרתי דיהי' לו היתר ממילא אחר זמן ואחר פסח מותר אבל עכ"פ השגתו עומד לפני מה לי אם יש היתר עכ"פ בפסח ניתוסף איסור חמץ ואשתרי אשתרי לא שייך אלא במקום שהאיסור משום אבמה"ח. ואני אומר ימחול לעיין בפנ"י בפסחים דף כ"ג בסוגי' דחזקי' ור"א שהקשה על הגמ' שחקרו מניין שחמץ בפסח אסור בהנאה ונתקשה הגאון הנ"ל נילוף בק"ו מנותר ושאר איסורי הנאה דאין בהם בל יראה ואעפ"כ אסורים בהנאה וכ"ש חמץ ותי' דשאני חמץ דיש היתר לאיסורו דפסקינן כר"ש דחמץ מותר לאחר זמן יעו"ש שהשתמש הרבה בסוגי' הנ"ל בזה וא"כ איצטרך גמל גמל לאסור חלב טמאה ולהכשיר חלב מן אבמה"ח טהורה וא"כ חזינן בחלב דלא הוה מגופה אלא בגופה עיין מעילה דף י"ב חילק הקב"ה בין שיש היתר לאיסורו ובין אין היתר לאיסורו דאם הי' לבהמה טמאה היתר לאסורה הי' ג"כ חלבה מותר ובגמל שאין היתר לאיסורו גילה הקב"ה דיהי' אסור החלב וה"ה דאיסור חמץ מותר בחלב דיש היתר לאיסורו ודו"ק. ובזה אמרתי ליישב קו' רמב"ן בפסקיו להל' בכורות שהביא דברי בה"ג דביצת עוף טהור שמותר נלמד מדאיצטריך קרא לאסור בת היענה והקשה הרמב"ן א"כ למה צריך קרא ארץ זבת חלב ודבש להתיר חלב טהורה תיפוק לי' מדאיצטריך קרא גמל גמל לאסור חלב טמא ממילא ידעינן דחלב טהורה מותר יעו"ש באריכות ובדברי מהרי"ט סביביו ולפמ"ש נכון דתורה גילה בזה דהעיקר תלי' אם יש היתר לאיסורו חלב גמלה אסורה שאין היתר לאיסורו וחלב טהורה מותרת דיש היתר לאיסורו וילפינן מיני' דכל איסור שיש היתר לאיסורו מותר החלב כמו בחלב הבא מן החמץ או אם האכילה כרשינין שאסור אדם על עצמו בקונם על דעת רבים לזמן אעפ"כ החלב מותרת דאין כאן איסור עולם ודו"ק. היוצא מזה דאין הבדל בין איסור אבמה"ח לשאר איסורים רק בין יש היתר לאיסורו או לא ושאני חלב טריפה דהוא איסור עולם וגם הגוף אשר ממנה נתהוה החלב הוא עומד באיסורו אבל בפרה האוכלת חמץ יש תרתי לטיבותא דגוף הבהמה מותרת גם בפסח והחמץ שגורם הוויות החלב הוא איסור שיותר לאחר זמן וא"כ נוכל לומר כשם שאיסור אבמה"ח מותר בה ה"ה איסור חמץ כדברי נשמת אדם כנלע"ד בעזה"י. שוב התבוננתי הלא כבר העיר הפלתי בסי' י"ד ס"ק ה' שנתקשה בגמ' חולין דס"ט מהו לגמוע חלבה כל חלב דעלמא מן החי קאתי וקשה למה לא אמרו כל חלב דעלמא מן חלב ודם קאתי ושרי וכן הקשה על גמ' בכורות דף ו' שילפינן מן חריצי חלב היתר חלב הגם שבא מן החי ולא אמרו אעפ"י שבא מן חלב וממילא אין ראי' מן חריצי חלב דדלמא אם בא מן החי אלא פשיטא דאמרינן הך מיעוט בטל ברוב על כן חקרו בבכורות משום שבא מן החי והוה כל החלב איסור יעו"ש משמע דכל הטעם בחלב דעלמא מה שבא מכח חלב ודם נתבטל ברוב אבל לא אמרינן מדאשתרי חלב הבא מהם מכח אבמה"ח ה"ה אשתרי מכח חלב ודם רק לק"מ דחלב ודם אין היתר לאיסורו אבל חמץ יש היתר לאיסורו ודומה לאבמה"ח דיש היתר לאיסורו ודו"ק. אמנם יעיין ברמב"ן בבכורות דלכך איצטרך גמל גמל דאל"כ הא ילפינן להתיר אפי' חלב טמאה מדהתירה התורה חלב טהורה דכתיב ארץ זבת חלב ודבש וקשה בשלמא חלב מטהורה שכל איסורו מכח אבמה"ח יש היתר לאיסורו דיכול לשחוט כמבואר בגמ' חולין דף ס"ט אבל חלב גמל דאין היתר לאיסורו ויש באותו חלב שני איסורין מכח אבמה"ח ומכח איסור טומאה הטמאים לאסור צירן ורוטבן ומהכ"ת להתיר חלב טמא אלא פשיטא דהי' מקום לטעות מדאשתרי אצל חלב איסור אבמה"ח אשתרי ג"כ איסור עמא וגילתה התורה דלא אמרינן אשתרי אפי' בדבר שאין היתר לאיסורו אבל בחמץ דיש היתר שרינן דמה לי איסור אבמה"ח או איסור חמץ ודו"ק. אחר שכתבתי זה האיר ד' עיני ומצאתי גילוי לדין זה בפרי מגדים ביו"ד סימן ס"ב בשפתי דעת ס"ק ג' שכתב וז"ל ודע דה"ה כבד הוה אבמה"ח כשהיא שלימה ול"ת כיון שהותר איסור דם כדאמרן לתי' הותר נמי זה הא שיבוש הוא ואף בבכורות ו' ב' אמר חלב חידוש הוא הואיל והתורה התורה אבמה"ח ה"ה טמא מש"ה צריך קרא א"כ חזינן כיון דהתירה התורה חד איסור ה"ה כמה י"ל דאבמה"ח אין נוהג אלא בטהורים כחכמים שפיר אמר דה"א מה לי איסור או טומאה ומיהו למה דהוה בעי לומר דם נעכר קשה הכא חדא איסורא והכא תרתי דם נוהג בטמאים ומ"מ הדין אמת דאבמה"ח נוהג בכבד עכ"ל הזהב היקר מפז הרי שחקר הגאון אם נתיר עוד איסור. (ב) ראיתי שהדר"ג נ"י מצדיק דבריו דאי אפשר לפרש הא דקתני תרזה בנתפטמה כל ימי' באיסור דא"כ כולה נאסרה ולא מהני תרזה והפלאתי במכתבי דבע"ז כתוב רק לא ידבק בידך מאומה מן החרם ואם תרזה אין כאן איסור דגוף הבהמה נולדת בהיתר והשיג הדר"ג נ"י דמחשבתו הי' דהא בפרה שנתפטמה איירי ואי שנתפטמה כל ימי' באיסור לא משכחת תרזה עד שיהי' שווי' כיום הולדה וסיים וז"ל העגל כאשר נולד שוה לערך שני זהובים והפרה שנתפטמה שווי' לכה"פ שלשים זהובים הכי אפשר שתרזה כל כך עד שתעמוד על שווי' שני זהובים הכי לא תמות מקודם עכ"ל. לדעתי אדבר דבר הכי משכחת שיגדל עגל ויהי' נעשה פרה בלי שתיית מים או שלא תאכל עשב השדה וכדומה רק העיקר כך הוא בוודאי נעשה מעגל פרה אפי משתיית מים ואכילת עשב השדה אבל מזה פרה גדולה בקומה אבל לא תתפטם לא תתעבה בבשרה ולא תשמן בחלב ואם תאכל כרשינין אז נעשית בעלת בשר ותעש פימה עלי כסל מרוב חלב וא"כ אם רק נתפטמה כל ימי' באיסור לא הוה זוז"ג לפיטום וא"כ אמרינן תרזה עד שלא תהיה בעלת בשר ומלאה חלב רק ממשמן בשרה תרזה וא"כ לא ידבק בידו מאומה מן החרם ומה שנתגדלה בקומה ובגדילה הוא מן המים ומה שכתבתי שלא תשווי' כעת רק כאשר היתה שוה בשעת לידה הוא אינו מכוון רק שתרזה עד שלא תשווי' רק כאילו לא נתפטמת כלל וידעתי שדבר זה צריך עיון מדברי רש"י בד"ה פרה תשחט דא"כ לא משכחת שלא יהי' זוז"ג מכח שתיית המים אפי' בלא שאר אכילות ולא באתי אלא לדבר על אזן שומעת שיש לעיין בו כמובן בעזה"י. (ג) ועל שהבאתי דברי פרמ"ג בא"ח סי' תמ"ז שדבר פשוט שבהמות עכו"ם האוכלים חמץ ושותין החלב בפסח שמותר כתב הדר"ג נ"י וז"ל ולפע"ד אף אם הי' באמת מבואר כן בלשון פרמ"ג הנה מאחר שבשני מקומות כתב לאסור אית לן למימר סמי חדא מקמי תרתי עכ"ל והסיב כוונתו על דבר אחר שאין אוסרין את הבשר משום בליעת חמץ וממילא הי' גם החלב אסורה אפי' לא אכלה רק מעט חמץ ביום א' של פסח הי' לנו לאסור החלב כל ימי הפסח והרי אנו מתירין את החלב לאחר מעל"ע ומוכח מזה דליכא בליעת איסור בבעל חי ומתירין את החלב אחר מעל"ע משום גרמא עד כאן דבריו בקיצור לשון. הנה ישפוט הדר"ג נ"י אם נרמז זה בדבריו ולדעתי דבריו פשוטים הגם שחלב שבא מחמץ מותר היינו יען שנתהפך החמץ לדם ובשר ומשם נעשה חלב וכיון שהחמץ וגם הפרה של עכו"ם מותרת החלב אשר נתהפך לישראל דהא אינו נהנה מגוף החמץ בעין אבל אי שייך בליעה בבעלי חיים א"כ נאמר שטעם חמץ נבלע בבשר ובחלב ובציר וישראל האוכל החלב אוכל חלב שנבלע בה טעם חמץ נכרי ובוודאי אסור לישראל לאכול טעם הבא מן חמץ נכרי וע"כ בבעלי חי אין בליעה וממילא מותר החלב מיד כי מה שנתהפך מן חמץ לדם ואח"כ מדם לחלב או נתהפך לציר ומציר לחלב מותר ועכ"פ מוכח דחלב הבא מן פרות עכו"ם אשר ישראל קונה מותר מיד וממילא אין שני דברי פרמ"ג סותרים דבסי' תמ"ח דן הפרמ"ג אם ישראל לוקח החלב בחנם בלי כסף ואז הוא נהנה מן חמץ נכרי וכן הבין הדר"ג נ"י במכתבו הראשון ויראה שכתב הפרמ"ג בסי' ת"נ באשל אברהם סק"ח וז"ל ועיין תב"ש בחידושיו לפסחים כ"א מכר בהמה לעכו"ם בפסח יש איסור תורה לכאורה לית כאן איסור תורה אמנם לבי אומר לי שיש איסור תורה דאין הנאה גדולה מזה שנתפטמה הבהמה מאיסור הנאה ולא דמי לפועלים כלל ועיין לבוש בסי' תמ"ח סעיף ז' שנהנה שמפטם עכ"ל ומכ"ש אם ישראל נהנה מהחלב אשר מתרבה מהחמץ בחנם אין כסף אבל ליקח בעד מעות מגוי המאכיל פרותיו חמץ בפסח הנח להם לישראל במקום שנתפשט ההיתר אבל שישראל ימכור בהמותיו וישייר לעצמו החלב חנם אין כסף אסור הן מטעם הדר"ג נ"י דהוה זוז"ג והן מטעם דרוצה בקיומו של איסור הנאה בדין זה אני מסכים שלא יעשה כן בישראל כאשר גיליתי דעתי במכתבי הראשון וזולת זה אין חוצץ ביני ובינו ד' ישפות שלום לו עם שמחת פורים כאות נפשו ונפש אוהבו הדש"ת. הק' חיים סופר אחר ששלחתי תשובה הנ"ל עלה בלבי ראי' שחלב של נכרי מותר בפסח דהא ישראל ששכר פרה מכהן מותר לישראל להאכילה תרומה עיין רמב"ם פ"ט מהל' תרומות ועיין בתוס' ע"ז דף ט"ו ומסתמא פרה חולבת וישראל מותר בחלב וגם לא שמענו שיהי' לישראל אסור ליקח חלב מפרה של כהן האוכלת בתרומה הגם אי אפי' הנאה של כילוי אסור לישראל אבל חלב המתהוה מכרשינין מותר לישראל ואולי יען דכרשינין אינם מאכל אדם אלא מתוך הדחק גרע שמותר החלב לישראל ודו"ק. וימים עברו הודיע לי הגאון מהר"ש ג"פ נ"י שלאחר דרישה נודע לו שלא משיירין החלב לעצמם חנם רק דרכם ליקח וא"כ לא ידעתי טעם לאסור חוץ אם נחוש יען שגדרו גדר מלפנים שלא ליקח הבעלים מחלב אשר בא מבהמותיהם פן ח"ו אין המכירה גמורה כנלע"ד:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה