אור ברסלב
שות מחנה חיים ד › סימן יח

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ד · סימן יח

סימן יז

שפעת ברכות הגוף עם מתנות הצלחות הנפש לראש ענף עין שתול על פלגי מי התורה האברך השוקד על התורה והעבודה ידיו רב לו לדעת ולפלפל ולסלסל כמו' ר' אהרן טעאנענבוים נ"י. מכתבו קבלתי עם שאלתו שבא לפניו שמחתי ששוקד על התורה בעיון ולא כמצפצפים בלי הבין אוי כי פנה יום אין לדיין אלא מה שעיניו רואות מגיד מראשית לאחרית ולא יבדיל בתערובות טעמים יהי' ד' עמו ויזכה לישב במנוחת הגוף ונפש ולא יצרך להנות מן קדשי קדשים הדש"ת. שאלה אשר העתיק מעלתו נ"י וז"ל באוווזא אחת אשר אחר שנבדק הושט כדין בהני אווזא שמלעיטין ראו עפ"י מקרה על הגרגרת נקב קטן והוא חלק השמינית מחופה פי הקנה ואחרי אשר נבחן היטיב ראו עוד צלקת לא רחוק מזה הנקב ומהצלקת נראה בעליל שנפסק הקנה אך לא הי' כי אם המיעוט של היקף הגרגרת עכ"ל. תשובה ראיתי אשר חקר כ"ת נ"י ב' ספיקות להחמיר א' מטעם דניחש על הושט שניקב כמו הגרגרת רק שהבריא וא' מטעם הגרגרת עצמה שאם מצרפין הנקב עם הצלקת יהי' כשיעור טריפות בפסיקת הגרגרת והאריך בפלפול ארוך להראות באותיות כתובים מזה ומזה בכח דהיתרא ואיסורא ומטייל ארוכות וקצרות וביקש לחות דעתי בענין שאלתו ובעזר ד' כמסת הפנאי אגלה דעתו ואשים עיני לטובה גם על דבריו ואני תפלה גל עיני ד' ואביטה נפלאות מתורתך שלא אכשל ח"ו בדבר הלכה. (א) ראיתי ס' ראשון שמא הי' הנקב מחמת קוץ וניקב גם הושט כ' מעלתו נ"י הנה מצד הושט לפ"ד הש"ך בנה"כ סי' מ"ט שדווקא בושט עצמו בס' חולה אי ע"י קוץ מחמירין מטעם דכל חיוי ברייתא קוצי אכלי אף בכאן הגם דגרגרת ניקב מותר האוזא מכח ס"ס אך לדעת הט"ז שם גם בכאן איכא חשש גדול נמי על הושט עכ"ד בקיצור לשון. לע"ד דשם בסי' מ"ט חשש הטו"ז על אותו אבר אשר התחיל בו מעשה המטריף וכן בסי' נ"א שהחמיר בס' קוץ היינו דוקא אם מצאנו נקב באבר ומספקי' אי נקב לחללו אז מחמיר הט"ז אם יש לחוש שמא ניקב כולו דלא סמכינן על ס"ס ועיין בט"ז סימן נ"א ס"ק ב' דשאני אם התחיל באבר מעשה טריפות וס' אם נגמר המעשה או לא אבל להחזיק מאבר לאבר יען דמצינו נקב בגרגרת ויש ס' אולי נעשה ע"י קוץ וניקב הושט הלא לא התחיל מעשה טריפות כלל, וא"כ מהכ"ת לחוש שניקב גם הושט בשני עורות ונגמר מעשה הטריפות הא לא ראינו שום התחלת מעשה המטריף ובמקו"א ביארתי דהתחלת מעשה המטריף הוה כגון נקב ולא ידענו אם עבר מעבר לעבר אז לו יהי' שעבר לא יהי' טריפה בלא החלק אשר ראינו עכשיו שניקב אבל אם ראינו שעומד כאן דבר שיכול לעשות טריפות כגון בעור ומספקי' אם ניקב בפנים כי אין זה התחלת דבר הטורף דאם ניקב אח"כ לא צריכין הצירף הריעותא אשר אנו רואים עכשיו וגם הדבר אשר אנו רואין שניקב אין בו טריפות מצד עצמו ועיין במ"ח סי' ד' ההגהות על אמ"ו הגאון שערי תורה בהשגה ב' עיי"ש ויש לי בזה דברים עמוקים תל"י וכאן בנידן שלו אין בגרגרת טרפות בניקב בחוץ וגם לא מסייע לטריפות הושט כלל וא"כ רחוק דיונו מסי' מ"ט ודו"ק. רק לדון אותו לכף זכות אולי הי' הנקב באותו צד הקנה הסמוך לצד הושט אשר מונח שם הקנה על הושט ואם קוץ ניקב מעל"ע קרוב שפגע גם בושט וא"כ אי אירע שנבלע קוץ בגרגרת ויצא מן הרוב שרוב נבלעים בדרך ושט נבלעים יהי' ג"כ החשש דלמא ניקב גם הושט אבל ברור אם הצלקת והנקב מצד אחר שתלי' שמבחוץ ניקב בגרגרת ולא פגע בושט כנלע"ד. ואבוא היום אל העיון שחקר הלא הפלתי סובר דס' נקב הוי ס' בשחיטה רק אמ"ו בחת"ס סי' כ"ה חולק עליו דלא הוי ס' בשחיטה כיון דנעשה מעשה השחיטה והוכיח דינו מתו' חולין דהוכיחו דרוב עדיף מחזקה ולא הוכיחו מכל שחיטה דניחוש דלמא במקום נקב קשחט ויצא מעלתו לתרץ דהמהרש"א הקשה בבכורות דף כ' דנימא סמוך מיעוטא לחזקה ודלמא במקום נקב קשחט וכן הקשה הרשב"א ותי' מרן חת"ס ז"ל בסי' כ"ד דאי לא אזלינן בתר רוב א"כ יש לחוש על כל הטריפות בכלל ובתוכם ניקב הושע הוי מיעוטא דיש לחוש עליו אבל כיון דאזלי' בתר רוב ולא נשאר לחוש אלא על חד טריפות בושט והוי מיעוטא דמיעוטא כמבואר שם וע"ז חידש מעלתו נ"י דשאני ושט דאכל בו קוצים ויחשב למועט בפני עצמו ויש לחוש עליו בצירוף חזקה ורבא דלמד משחיטה דאזלי' בתר רוב מדלא חיישי' דלמא במקום נקב קשחט ולא חש לצרף מיעוטא לחזקה דסובר דיש חזקה עצמיות כמבואר בתב"ש סי' כ"ט דלא נולדה בקוץ ואיכא חזקת הגוף כנגד חזקת שאינו זבוח ושאר נקבים אשר הם בלא קוץ רק בטבע הוי מיעוטא דמיעוטא כדבר מרן חת"ס ז"ל ומיושב קו' מרן משחיטה עצמה יש חזקת הגוף כנגדו ונקב מעצמו הוי מיעוט דמיעוטא ומיושב קו' נב"י דנילף מפרה דרוב עדיף מב' חזקות וכ"ז אם לא נולד ס' לפנינו אם ליכא קוץ אבל אם יש חשש קוץ אמרי' סמוך מיעוטא לחזקה והוי ס' בשחיטה עכ"ד. אפריון אמטי לי' שאמר דבר חכמה אך באמת הגם שראה שנקה"כ השיג בזה בסי' מ"ט דשאני ושט דכל חיוי ברייתא קוצי אכלי יש לחוש היינו אם אנו רואים נקב לא תלי' בחולי וחיישינן שהוא ע"י קוץ יען דשכיחי קוצים בושט אבל מי יכחוש דהוי מיעוטא דמיעוטא שיש כלל נקב ואפילו בעור אחד ע"י קוצים דאכלו ואת"ל שמתחילים הקוצים לנקוב שמא לא עברו הב' עורות ועדיין נשאר רוב בהמות כשרות ומיעוט טריפות ומאותו מיעוט יהי' א' מאלף שיהי' נקובת הושט שרוב אותו מיעוט נטרפת בא משאר ע' טריפות זה בכה וזה בכה בא משאר אברים רק אי חזי נקב ומספקים אי נעשה ע"י חולי או קוץ אמרינן בהיפוך הלא הי' לבהמה חזקת בריאות וגם רוב בהמות בריאות ולא שכיח החלאים בבהמה וגם מן מיעוט חלאים לא יבוא נקב בבהמה בסימנים וקוצים שכיחי התם ותלי' יותר שנעשה על ידי קוץ משנעשה על ידי חולי דלעולם תליה במקרה דשכיח משנתלה בלא שכיח עיין חולין דף כ"ח בקועי' דמיא וטורי זהב סימן מ"ט וסי' נ"א סובר בכל גוונא תלי' יותר בקוץ מבחולי דיותר שכיח שקוץ ינקוב מאשר חלאים יפעלו נקב והש"ך חולק רק בושט דשכיחי שם קוצים תלי' יותר בקוץ מבחולה אבל אם לא ראינו נקב כלל ונימא שע"י אכילת קוצים הוי מיעוט בפני עצמו שניקב ושט שלהם לצרף לחזקה אינו אמת בסברא. וגם הפי' חיוי ברייתא היינו הרועים באפר וביערים או השמנות וחזקות עיין רש"י א"ט דף מ"ד ומ"ז ובגמ' הביא הך לשון בכ"מ להקל להראות אע"ג דיש להם זה אעפ"כ כשר ודל"ב וע"כ הש"ך מחמיר דוקא אם יש נקב ויש ספק אי מחמת חולי או מחמת קוץ ותלי' לחומרא דשכיח בושט קוצים אבל בסתמא יש רוב גדול דאכלי קוצים ואף על פי כן לא נטרפו ודוק. וחשבתי דרכי למעיבד לכבודו נ"י נייחא לנפשי' לו יהי' כדבריו יען דשכיח דאכלי קוצים הוי נקיבת הושט מיעוט לפני עצמו אעפ"כ לא הוי ספק בשחיטה כי זה רבות בשנים חקרתי חקירה חדשה שבהך דאזלינן בתר רובה יש פנים שונים ואבאר בעזה"י כאשר יתן ד' בפי. ראיתי שרשב"א הרעיש כנגד הרא"ה שכ' כל המצויים אצל שחיטה מומחים דאל"כ נימא סמוך מיעוטא דאין מומחים לחזקת איסור דבהמה אלא פשיטא דלא נשאר מיעוט שאינו מומחים ובמשמרת הבית השיב א"כ תקשה לי' איך אכלי' בשר נימא סמוך מיעוטא דניקב הסימנים לחזקת איסור דבהמה ולמה פריך הגמ' ור"מ היכא אכיל בשרא לקשי אנן איך אכלי' הא סמוך מיעוטא לחזקה וה"ל פלגא ופלגא וצע"ג עוד הקשה הא ר' אשי יליף דאזלינן בתר רוב משחיטה עצמה דלמא במקום נקב קשחיט וק' מאי מהני דאזלי' בתר רוב הא סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לי' רובא ולא מהני הרוב כלל וצע"ג. ונלע"ד ליישב בעזה"י והוא דנ"ל לחדש דיש ד' מיני רוב (א) בדקנו כל אברים מכל מיני טריפות רק מאבר אחד בדקנו רק הרוב אותו האבר ומיעוט מן האבר לא בדקנו אם נמצא בו טריפות שם ואמרינן זיל בתר רובא הלא כל האברים נבדקים ומן האבר נבדק הרוב והכל כשר ומהכ"ת שבמיעט אבר א' ימצא בו טריפות. (ב) אם בדקנו מהבהמה רוב כל אבר ואבר מכל מיני טריפות שבעולם רק מיעוט אברים נשארו שלא בדקנו בהם אם לא ימצא בהם אחד ממיני טריפות אמרי' זיל בתר רובא כיון דרוב כל אבר נבדק מכל מיני טריפות ולא נמצא בהם טריפות לא חיישי' שנמצא במיעוט אברים שום טריפות עוד. (ג) אם אנו בודקים בהמה אשר שחטנו וכבר היינו בודקים רוב אברים ולא מצאנו בהם טריפות ומיעוט אברים נחסרו מלבדוק או שהיינו בודקים כל האברים מרוב מיני טריפות שלהם ונשאר עוד מיעוט מיני טריפות שא"א לבדוק אחריהם ויש לחוש אולי יש עוד במיעוט אברים טריפות או אולי ימצא בכל אברים ממיעוט מיני טריפות ואמרי' זיל בתר רובא כיון שבדקנו כל אברים מרוב מיני טרפות או שבדקנו רוב אברים מכל מיני טריפות סמכי' על הרוב שודאי גם שאר מיני טרפות אינם בהם או גם בשאר אברים ליכא טריפות כלל. (ד) אם אנו חוקרים דלמא הבהמה הוא טריפה היינו דיש לה טריפות אחת מן ע' מיני טריפות שמנה הרמב"ם בהל' שחיטה פ"י ה' ט' עיי"ש דמאי נ"מ איזה שם טריפות עכ"פ יש בה טריפות ואסורה באכילה וגם אין לנו לחקור באיזה אבר הוא הטריפות ובאיזה מקום מן האבר יש הטריפות דלא איכפת לן בזה מידי דאין לפנינו לדון רק אם הבהמה הזאת כשרה או טריפה ואמרינן דאזלינן בתר רוב בהמות דהמה כשרות דאין בה טריפות כלל וכלל. ונחזי בגמ' חולין דף י"א דחקרו מנ"ל דאזלינן בתר רובא דאיכא דיליף מרישא של עולה ומקרבן פסח דשם אפשר למבדק אחר כל ח"י טריפות חוץ אם לא ניקב קרום של מוח א"א למבדק ומוכח דאזלינן עכ"פ בתר רוב אי בדקי' כל הטריפות מכל אברים חוץ מיעוט אברים א"א למבדק כמו שחקרתי באות (ב) כמובן ואיכא דיליף מן עגלה ערופה או פרה אדומה או משעיר עזאזל או מעדים זוממין דהרגו אינם נהרגים וע"כ דלא הרגו ואעפ"כ העדים זוממין נהרגין שם א"א למבדק כלל אולי יש אחד ממיני טריפות באיש שהעדו עליו או בעגלה או בשעיר או בפרה וע"כ דסמכי' על רוב בהמות ובני אדם דלאו טריפה נינהו והוא דאזלינן בתר רוב כמו שחקרתי באות (ד) כמובן ואיכא דיליף מאלי' תמימה דא"א לבדוק חלק החוט השדרה כנגד הכליות או דלמא הי' להנרצח נקב במקום הסייף או דלמא כל בהמה נקוב במקום השחיטה ואיך אכלי' בשר ע"י השחיטה או איך אכלי' קדשים דלמא במקום נקב שחט וע"כ דאזלי' בתר רוב וכיון שרוב הושט או חוט השדרה בני טרפות גם המיעוט הוא בלי טריפות כמו שחקרתי באות (א) כמובן ואיכא דיליף ממכה אביו ואמו ודלמא לאו אביו הוא רק אמרינן רוב בעילות אחר הבעל יען דעל כל פנים אם הוא נברא מרוב בעילות הוא חייב ואם נולד ממיעוט בעילות הוא פטור אזלי' בתר רוב בעילות ה"ה אם בדקנו בכל אברים ברוב מיני טרפות או בדקנו רוב אברים בכל מיני טרפות אזלי' בתר הרוב כמו שחקרתי באות (ג) ולא חיישי' על המיעוט שיוכל לפעול פטור וה"ה כאן כיון דבדקנו רוב אברים או רוב טריפות לא חיישי' על המיעוט ודו"ק. העולה מדחז"ל דלולא דאזלי' בתר רובא אנא שצריך להיות הכל ברור ובודאי כשר אז אפי' אם ליכא רק חשש מיעוט טריפות אחת במיעוט אבר אחד אעפ"כ הי' חיישי' יען דעכ"פ דהכשר לא הוי בודאי אבל כיון דחדשה התורה דאזלינן בתר רוב רק אם יצרף מיעוט לחזקה הוי לי' כפלגא ופלגא אז דוקא אם נוכל לצרף מיעוט לחזקה הוי כמו רוב אבל לחוש דלמא במקום נקב קשחט מכח חזקת איסור אמרי' דיש כאן ג' פעמים רוב (א) רוב בהמות כשרות ואין בהם שום טריפות בכל אבריהם (ב) מיעוט בהמות טריפות שימצא בהם אחת משמות ע' טריפות ורוב בהמות ממיעוט הנ"ל אינם נבילות מחיים שטריפות בושט רק הם טריפות כאחד משאר אברים (ג) אפי' מיעוטא דמיעוטא שהם נבילות מחיים בנקיבת הושט היינו שימצא בושט נקב אבל לא שיהי' מסוגל להיות הנקב במקום ששחט הסכין ויהי' הנקב קטן כ"כ עד שלא ניכר מצדדין שהי' כאן נקב ואמרי' בהיפך מדלא מצינו נקב בכל האורך הושט ודאי הי' מיעוט האבר כמו רוב האבר ובודאי הי' כל האבר כמו שאר האברים ובודאי הי' כל האברים כמו רוב בהמות כשרות שבעולם ודו"ק. והבאתי ראי' לזה ממה דמבואר במשנה פ' בהמה המקשה דמהני שחיטה לבהמת טריפה מידי נבילה וכן פסק הרמב"ם פ"ב מה' אה"ט ה' ו' ועיין תוי"ט שחקר אי הוי מסברא או ילפי' מקרא דילפי' מפסוק וכי ימות מן הבהמה עיי"ש ועי' זבחים דף ס"ט וברמב"ם ה' אה"ט פ"ג ה' י"ב שהוא הדין בעוף כן עיי"ש וקשה הא בהמה זאת כבר יצאה מרוב בהמות כשרות דהא מצינו בה טריפות וא"כ ניחוש שמא במקום נקב שחט ולא יהי' השחיטה מטהרתה וצע"ג אלא פשיטא הגם דיצאה מרוב בהמות כשרות ונכנסה במיעוט טריפות אבל עכ"פ היא מרוב בהמות אשר לא הוויין נבילה מחיים עיין ש"ך ופלתי ותב"ש בסי' ל"ג דנקובת הושט הוי נבילה מחיים רק דלא מטמאה מחיים וא"כ הגם דהיא מהטריפות עכ"פ היא מרוב טריפות דלא הוויין נבילות מחיים דנ"מ בין טריפה לנבילה לענין אותו וא"ב סי' ט"ז ולענין ביצה סי' פ"ו ולענין חשוד סי' קי"ט וכדומה כמה וכמה דברים ומכ"ש אם ראינו שהרוב הושט לא ניקב דניחוש שבמקום השחיטה הי' נקוב דאזלינן בתר רוב האבר דלא ניקב בודאי גם המיעוט לא ניקב ודו"ק. ולפ"ז מיושב קו' אמ"ו ח"ס ז"ל שנתקשה אי ס' נקב הוי ס' בשחיטה א"כ למה יליף ר"ח בתו' חולין דף י"ג דרוב עדיף מחזקה מפרה אדומה ולא יליף מכל שחיטה אשר יש כאן חזקת שאינו זבוח ולא חיישינן דלמא במקום נקב קשחט וצע"ג, ולפמ"ש נכון דשאני בכל שחיטה דנוכל לבדוק רוב הושט וכיון דבדקי' רוב אורך ורוב היקף הושט ולא נמצא בו נקב יש עוד רוב מן האבר עצמו דאזלינן במיעוט אבר בתר רוב אבר אבל בפרה אדומה דצריכה להיות שלימה ולא לנתח אותה לנתחים עיין חולין דף י"א ועיין במ"ל פ"ד מפרה ה' י"ב א"כ או אפשר לו להוציא הושט ולבדוק וע"כ דרוב עדיף מחזקה ודו"ק. ומכאן יש גם ראי' למה שחידש אמ"ו בח"ס סי' כ"ה ליישב קו' הנב"י שרוב אלים כשני חזקות מפרה אדומה דיש חזקת טומאה דגברא וחזקת שאינו זבוח וע"כ דרוב בהמות כשרות עדיף מתרי חזקות ותי' אמ"ו שבלי דאזלינן אחרי רוב בהמות כשרות לא הוי חזקת שאינו זבוח חזקה דאינה ראוי לזבוח דאינה בחזקת נקובת הושט עיי"ש דפח"ח ומשנה פ' בהמה המקשה הנ"ל ראי' ברורה לדבריו דהלא זה הבהמה יצאה מרוב כשרות ואעפ"כ השחיטה מטהרה מידי נבילה וע"כ הגם דהיא בחזקה שאינו זבוח עכ"פ הוא בחזקת שראוי לזבוח והטעם כמו שבארתי הגם דיצאה מרוב בהמות כשרות עכ"פ נשאר שהיא מרוב מן מיעוט בהמות טריפות אשר אינם נבילות מחיים ודו"ק. וא"כ כיון דאזלי' בתר הרוב בהמות כשרות ולא חיישי' אל המיעוט טריפות נחשב בעינינו כאלו בדקנו בהמה זו רוב איברים מכל מיני טריפות ששייך בהם וגם הושט אנו בודקין ולא מצינו נקב בו רק שנשאר מיעוט אבר אחד בשם טריפה אחת דאולי ניקב הושט במקום השחיטה ואיך שייך סמוך מיעוט לחזקה דכיון דאזלי' בתר רוב לא נשאר רק שם א' מע' טריפות והוא נקובת הושט ורוב אורך הושט אנו בודקין ולא נראה בו נקב ולא נשאר לחוש רק אולי יש נקב במיעוט וושט של מקום השחיטה ואיך נצרף מיעוט אבר א' ובמקום מיעוט מהאבר משם טריפה אחת. ולפ"ז סובר הרא"ה שם חיישי' שהשוחט לא שחט יפה ויש שפיר מיעוט ממש אשר מצורף לחזקת איסור דכיון דלא נתקן כהוגן נשארת בחזקת איסור אבל לענין חשש שיש נקב באותו אבר אחד ואותו אבר נבדק שרוב אבר ההוא אין לו נקב איך נסמך חזקת איסור למיעוט טריפות במיעוט אבר הלא יש כנגדו רוב בהמות כשרות ורוב איברים כשרים ורוב אותו אבר כשר ודוק. אך בעיקר הדבר אשר אמ"ו פליג על הפלתי דנקובת הושט לא הוי ס' בשחיטה דרק אם מסופקים אם שהה או דרס או עשה מעשה השחיטה כהוגן הוי ס' בשחיטה אבל אם שחט כהוגן וס' אם יש נקב בושט לא הוי ס' בשחיטה עיי"ש יש לי דבר חדש אשר כמוס עמדי זה ימים רבים דלאו כל אנפין שוין ואבאר בעז"ה. הנה שם שחיטה אשר צוה לנו הקב"ה וקבלנו הלכה מסיני שתהי' ברוב אחד בעוף וברוב ב' בבהמה וחצי קנה פגום לא מזיק אבל בושט מזיק אפי' מיעוט ושט הוא דהקב"ה מבקש שהחיות הבהמה אשר תלוי באותן סימנים יצא מן העוף או מן הבהמה בשחיטה פעולת אדם ע"ד שצוה ד' וקבלנו שמעשה השחיטה תהי' ע"י רוב ושט אשר ישחוט האדם ואם הי' במקום השחיטה נקב א"כ שחט האדם רוב ושט חסר משהו ולא עשה מעשה שחיטה כהוגן דהא לא שחט כל הרוב אשר החיות תלוי בו ומעשה השחיטה הוי רק אם נשחט ע"י האדם רוב ושט אבל אם חסר משהו אשר לא נשחט ע"י האדם א"כ לא נעשה מעשה שחיטה אפי' אבל אם לא שחט במקום נקב רק למעלה מן מקום שחיטה או למטה ממקום שחיטה יש נקב בושט אבל עכ"פ השוחט שחט רוב ושט אז נכון דעכ"פ נעשה מעשה השחיטה וכל האיסור הוא שהבהמה אינה ראוי שיהי' מועיל לה השחיטה אז אם יש ס' אם נקב שלא במקום שחיטה לא הוי ס' בשחיטה דעכ"פ נעשה בה מעשה השחיטה ודו"ק. ומעתה צדקו דברי הפלתי בבית הספק ששם דן שיש לחוש דלמא במקום דרוסה קשחיט והלא מקום דרוסה הוי כנשרף ונקוב ואם שחט שם לא עשה אפי' מעשה שחיטה דשחט רוב ושט חסר משהו והוי ס' בשחיטה בחזקת שאינו זבוח והוכיח שפיר דמהני ס"ס אפי' באיתחזק איסור אבל בסי' ל"ג אשר החמיר בס' מחמת חולה או קוץ הגם שנודע שבמקום השחיטה ליכא ריעותא וקרא ג"ז ס' בשחיטה שם נכונים דברי אמ"ו ז"ל שזה לא הוי ס' שחיטה דעכ"פ נעשה מעשה שחיטה כהוגן כנלע"ד. ואוסיף נופך דאם יש ס' שמא במקום נקב שחט היינו שהי' נקב בתוך אותו רוב ושט ששחט דומה כאילו שחט ויש ס' אם שחט חצי סימן או רוב סי' והוי נבילה דאוקמי בחזקת שא"ז ואמרי' דלא עשה מעשה שיהי' נקרא זביחה דחסר שם זביחה מן המקום שהי' הנקב שלא הי' שם מה לשחוט ועי' סי' כ"ה בש"ע ובתב"ש שם ועי' בסי' כ' וסי' כ"ו ובתב"ש ודל"ב. ובזה נפלא בעיני גם דברי חות דעת בסי' ק"י ס"ק כ"ז שהוא בשפה אחת ודברים אחדים עם מרן ז"ל דס' בשחיטה הוי דוקא ס' במעשה השחיטה ולא אם המעשה נעשה כהוגן (רק שהוא סובר שאפי' ס' שמוטה לא הוי ס' בשחיטה לא כאמ"ו ז"ל) והשיג ג"כ על הפלתי דס' דרוסה לא הוי ס' בשחיטה דעכ"פ הוא עשה מעשה שחיטה עיי"ש ועפר אני תחת כפות רגלי תורתו העמוקה דאם יש במקום שחיטה ארס הוי כנשרף וניקב ולא שחט אותו מקום וממילא לא עשה מעשה שחיטה דתורה אמרה שחוט רובא ואם יש שם נקב נמצא דלא שחט הרוב ולא נפק החיות ע"י פעולת האדם בשם זביחה ודו"ק. שוב ראיתי דיש לחדש דבר בעז"ה דבשלמא בבהמה דתלי' השם שחיטה בב' סימנים בושט ובקנה יחדיו א"כ הוי החשש דלמא ניקב הושט צירף עם חזקת שא"ז דאם יש שם נקב לא שייך לעשות בו מעשה שחיטה כמובן אבל בעוף דמהני אפי' בשחיטת קנה לבדו ואם יהי' נקב ברובו של קנה הי' ניכר וע"כ דהקנה שלם ושייך בו שחיטה דנעשה בו מעשה זביחה בודאי א"כ נשאר החשש של נקובת הושט רק חשש איסור נבילה כמו שם טריפה אבל עכ"פ דמעשה הזביחה נעשה בו בודאי ולכ"ע לא הוי ס' בשחיטה בהנך עופות דנשחט הקנה וגם הושט כאשר בעי' לכתחלה לשחוט כל השנים ולא שייך לחקור בעופות הפטומות דהוי ס' בשחיטה והוא דבר חדש מאוד בעזה"י (רק למאן דסובר בעוף דוקא ושט ולא קנה ולא קיי"ל כותי' כנודע). ובעיקר הקו' דנימא סמוך מיעוטא דניקב הושט לחזקת שאינו זבוח ואיתרע לי' רובא אמרתי דבר חדש דנלע"ד בהמה בחזקת שאינו זבוח עומדת והיתה אסורה באכילה מדכתיב וזבחת ואכלת מה שאתה זובח אתה אוכל ואם לא הי' אזלינן בתר רוב וחיישי' על מיעוט טריפות תהי' נשארת באיסור אכילה אבל עכ"פ מודו דשחיטה טהרה מידי נבילה שלא תטמא אחר השחיטה כמו שלא היתה מטמאת מחיים כאשר עמדה בחזקת אינו זבוח ושפיר פריך הגמ' דלמא במקום נקב קשחט דחיישי' דעדיין נשארת בחזקת איסור מלאכול אבל בודאי לא תטמא כי לזה לא נוכל ליקח חזקת אינו זבוח אבל אם אזלי' בתר רוב א"כ ליכא חשש טריפות רק ניחוש שמא הי' נקב בושט ותטמא ג"כ ואמרי' איך נוכל לחוש למיעוט לצרף לחזקת שא"ז ויהי' החשש מיעוט חמור מחשש חזקת איסור דמכח חזקת שא"ז היתה עכ"פ אינה מטמאה ומכח המיעוט אתה חושש להיות מתחיל בס' שתהי' מטמא דא"א להתחיל בניקב הושט אלא אם נדון על טומאה אבל אי לא אזלי' בתר רוב היינו מתחילין לחוש על מיעוט טריפות בכלל ותהי' אסורה באכילה והגם שנברר שאר אברים עכ"פ עדיין נשאר לברר שמא במקום נקב קשחט ולא התחלנו בס' טומאה וכי תימא דס' טומאה יהי' מכח המעשה אשר ראינו שהשוחט לקח החיות והיא מתה לפניה ע"ז אמרינן סכין לא איתרע דלא נולד שום ס' דלא הי' כאן שחיטה מעלי' ולכן החכים הרא"ה דלמא אינו מומחה ולא עביד מעשה שחיטה מעלי' כנלע"ד. אך יש להשיב דלו יהי' שמצרפין מיעוט לחזקה הוי כפלגא ופלגא ואוקמי בס' אכילה אבל לא תטמאנה מס' עיין דוגמא לזה בפלתי בסי' ד' לענין איסור הנאה ואיסור אכילה דמכח ס' נשארת באיסור אכילה ולא תאסר בהנאה ודו"ק כי קצרתי. עוד הרהרתי דאין כאן ס' בשחיטה דבאמת כבר חידש מרן חת"ס ז"ל בסי' כ"ד וכ"ה נהי דהיתה בחזקת שא"ז אבל עכ"פ היתה בחזקת שעומדת לשחוט עיי"ש ולכאורה יפלא דבריו אם נימא סמוך מיעוטא לחזקה וא"כ לא היתה עומדת לשחוט כלל דמיד שנולדה בא חשש ניקב הושט בצירוף חזקת שא"ז וממילא אין בהמה עומדת לשחיטה כלל וכ"ז בבהמה דע"כ צריך לשחוט גם הושט ממילא נכון חקירת הפלתי דהוי ס' בשחיטה אבל בעוף דמשכחת שחיטה בקנה לבד ואי חיישינן על דלמא במקום נקב שחט א"כ אפי' לכתחילה די בקנה לבד א"כ עכ"פ עומד העוף לזביחה ונשאר שפיר סברת אמ"ו ז"ל נהי דהיתה בחזקת שא"ז אבל עכ"פ יש חזקה דעומדת לזביחה ודומה לאשה בחזקת היתר לשוק עומדת עיין קידושין דף ל"א ברש"י ורשב"א שם וא"כ בעוף בודאי לא הוי ספק ניקב הושט ס' בשחיטה ודו"ק ויש להאריך בזה על הפלתי דבסי' ק"י הנכון כפלתי שהוא בבהמה אבל בסי' ל"ג בעוף נכון כאמ"ו ז"ל והדבר צריך התבוננות בחולין דף כ"ח ול"ג ואין פנאי להאריך כעת. היוצא דאין כאן חשש ס' על הושט דמעולם לא מצאנו רק נקב בגרגרת אשר נקב אין בו מעשה טריפות ובושט לא מצאנו שום התחלת ריעותא שום התחלת נקב וא"כ לא הוי ריעותא מה דאכלי קוצים ונשאר רוב עופות כשרים ומיעוט טריפות והרוב ממיעוט טריפות ימצא הטריפות בשאר אברים ומיעוטא דמיעוטא בנקובת הושט וביותר בדקנו כל הושט לא מצאנו בו נקב דניחוש על מיעוט אבר דוקא במקום השחיטה הי' נקב קטן אשר לא ניכר ממנו חלק להכיר וגם בודאי עשה מעשה שחיטה עכ"פ בקנה וגם היתה עומדת בחיי' בחזקת דראוי לזבוח עכ"פ בקנה לבדה מאן יכניס לעשות ס' בשחיטה דניחוש מכח נקב בקנה לחוש על שמא הבריא בושט או על דלמא במקום נקב שחיט ואין כאן חשש כלל בעזה"י. ונוסיף גם הוא דהיתה נולדה בלא קוץ ובלא מחט ויש כאן חזקת הגוף והגם דתב"ש מדחה זה יען דשכיחי קוצים א"כ לא מהני חזקת הגוף כמבואר בסי' כ"ט היינו אם יש לפנינו ס' בושט שמא ניקב ע"י קוץ דיש לה קוץ בושט אבל אם לא מצאנו קוץ או נקב בושט אשר יש ס' שהוא מחמת קוץ בודאי יש חזקת הגוף שלא הי' כאן קוץ דאת"ל קוץ בגרגרת וניקב שם זה לא מזיק חזקת הגוף דאין בגרגרת טריפות בנקיבת הקוץ והוי כניקב קוץ ברגל ודו"ק בזה. ומעלתו יצא לחקור בחקירת יצא בהיתר ופלפל מספרי מחנה חיים סי' ל"ו וגם הרבה בקו' ואם יהי' בעזה"י אשיב על פלפול על ספרי בפ"א אבל לדידן דכאן לא נוגע כלל כפי ראות עיני. ובמ"ש יש ליישב דברי לבוש התמוהין בסי' ל"ד סעי' ט' נמצא גרגרת פסוקה אם יש לתלות בשחיטה תלי' דנשחטה הותרה וכן איתא בב"ח סי' ג' והשיג עליהם הפמ"ג בסי' ל"ד ס"ק ט"ז הא הוי ס' בשחיטה ולפמ"ש נכון בשלמא אם יש ס' שבמקום נקב קשחט א"כ לא עשה שחיטה גמורה דלא שחט רוב אבל אם עכ"פ שחט רוב הגרגרת רק שמצא במקו"א בגרגרת שנפסקה לא הוי ס' בשחיטה כסברת אמ"ו חת"ס ז"ל ונכונים דברי הגאונים ודו"ק. ספק ב' בא מעלתו לדון מחמת הגרגרת הגם דנקב בלבד אין בו יותר מרביעית חופה פי קנה עי' תב"ש סי' ל"ד והצלקת בלבד אין בו שיעור אבל עכ"פ אם נצרף הנקב עם הצלקת יש בו שיעור פסוקת הגרגרת אם מצרפין אותם יחד להטריף אם לא וחקר מעלתו נ"י דתלי' כפי המבואר בסי' ל"ד מש"ך וטו"ז דטעם חסרון הוי מטעם שנפסקה שם הגרגרת א"כ בודאי מצרפין דהא חד שם היא אבל לפי המבואר בפלתי שם דנקב הוי איסור בפני עצמו א"כ בודאי אין מצרפין עכ"ד. נפלאת בעיני איך שגה ברואה כי זה מכשול גדול ח"ו כי מי יוכל להכחיש שאם יש נקב שבמקום נקב נפסק חלק התחתון מן חלק העליון ואם הצלקת עם הנקב המה רוב הקנה ברוחב א"כ הוא טריפות גמור והפלתי חידש רק זאת שמכח נפסק צריך להיות ברוחב דוקא אבל אם נפסק קו אחר קו זה תחת זה אינו טריפות דרוב רוחב הקנה מחובר אבל בחסרון אז אפי' החסרון הנ"ל בכמה חלקים זה אחר זה באורך הקנה כיון שיש בו חסרון כאיסור הוי טריפה מכח חסרון בלי טעם פסוקת הקנה אבל אם יש ע"י צירוף החסרון עם הצלקת נפסק רוב הגרגרת ברוחב הוא טריפה דאטו אם נפסק רוב הקנה ונחסר ג"כ יהי' כשר ואם אינו חסר יהי' טריפה ושגה שגיאה גדולה בזה. ועלה במחשבה לפני יען שכ' בשאלה וז"ל אחר נבחן היטיב ראו עוד צלקת לא רחוק מזה הנקב עכ"ל אולי לא הי' בהיקף אחד רק לא רחוק למטה או למעלה מהנקב סמוך אבל לא בהיקף אך ג"ז לא יתן מזור דמבואר בתב"ש וז"ל ונ"ל דאם נפסק בכמה מקומות מצטרפין לרובו לא מבעי' בהיקף אחד דזה פשוט מדין ניקב נקבים שאין בה חסרון דס"ג אלא אפי' זה למעלה וזה למטה בצד אחר נמי מצטרפין מק"ו משחיטה דמצרפין כה"ג וק"ו כזה מבואר בחולין דף כ"ט עכ"ל א"כ מבואר דג"ז טריפות ברור ודו"ק. וחתר מעלתו נ"י למצוא היתר אחר דבודאי אם נפסק קצת הגרגרת ונתרפא ואח"כ ניקב בסמוך ואין בו שיעור חסרון לא מצרפין דהא אין זה קרום שעלה מחמת מכה אינו קרום דאין טריפה חוזר להכשירו דהא כיון דלא נפסק רוב דוגמת דברי פרמ"ג בצלקת בושט בעור אחד ובעור השני בסי' ל"ג וא"כ יש כאן כאן ס"ס ס' שמא נעשה הנקב לאחר מיתה ואת"ל מחיים דלמא כבר הי' הצלקת טרם שנעשה על בסמוך לו נקב עכ"ד בהסבר מעט. תמהתי הלא מבואר בסי' ל"ד סעיף ט' שאם מצא גרגרת שנפסקה או שחסרה ואינו יודע אם נעשה מחיים ואינו יכול לתלות ששחט בב' מקומות אז פוסקה במקו"א ומקיפין אם דומה זל"ז ואנו אין בקיאין בבדיקה ומטריפין הכל עיי"ש ואיך יצרף זה לס' הא משכחת למי שבקי להכיר וידע דנעשה מחיים ועיי"ש בבאר היטיב שמביא בשם אפי רברבי אם יש עוד צד להתיר סמכינן אבדיקה אפי' להקל וחולק עליו עיי"ש ומכ"ש שלא ניקח הך ס' לאחר מיתה להקל לעשות ממנו ספק ספיקא ובפרט בנקב יש ג"כ סימנים במראה כאשר מבואר בה' טריפות וביותר דאם הוא סמוך לצלקת אשר ידענו דבודאי הי' כאן עכ"פ פסוקת הגרגרת דיש סברא לומר דהי' נקב רחב ברוב פסוקת הגרגרת ומקצת נתרפא אשר הי' רק הפסק והי' ג"כ נקב ולא נתרפא ומהכ"ת בריעותא גדולה כזאת לתלות שנעשה הנקב לאחר מיתה ועיין בש"ך ופמ"ג סי' ל"ד ס"ק ט"ז ודו"ק. ואוסיף עוד כיון דאין בנקב שיעור להטריף חוץ אם יצרף גם הצלקת ואיך נתחיל שמא נעשה הנקב לאחר מיתה וק' מאי איכפת לך לו יהי' שנעשה מחיים הוי רק כאילו נעשה נקב ברגל ואין מקום לדון עליו אי נעשה מחיים או לאחר מיתה וע"כ צריך להתחיל אם נעשה הך צלקת עם הנקב לאחר מיתה ואין פועל טריפות ואת"ל מחיים נעשה א"כ הוא ודאי טריפות גמור ועוד איך נתחיל שמא נעשה הצלקת עם הנקב לאחר מיתה הכי משכחת שיעלה צלקת לאחר מיתה הלא הצלקת בודאי נעשה מחיים וא"כ התחיל מעשה טריפות מחיים וס' אם נגמר הטריפות ובודאי הוא לחומרא ובפרט לשי' הפלתי ופמ"ג דזה הוי ס' בשחיטה ודו"ק. וידע מעלתו נ"י שהי' בדעתי לחדש דאם מצינו צלקת בגרגרת א"כ יצאה הבהמה מרוב הכשירות דרוב כשירות אין להם צלקת בגרגרת בשלמא בנידן דפמ"ג דהיתה צלקת בעור אחד מושט לא שייך דיצאה מרוב דשאני ושט דאוכל קוצים א"כ שכיח שם שנקרע עור הפנימי ובפרט ע"י הלעטה ונעשה צלקת א"כ לא יצאה בהצלקת מהרוב עופות כשירות אבל בגרגרת אין אוכלת קוצים ומניין הצלקת ואתרע רובא כמו במים במוח שחידש התב"ש להסביר דברי רמ"א בסי' כ"ט וה"ה כאן דטריפה וק"ל. אך זה רבות בשנים העלתי בחי' דדברי התב"ש הם דוקא אי הריעותא אשר הי' מחיים הוא ענין חולאת אשר מורה באצבע שאין הבהמה מן הבריאות כמו מים במוח או שגוררת רגליה דלו יהי' שהתורה לא נתנה איסורא טריפות עכ"פ אינה מן הבריאות וטובות א"כ יצאה מרוב בהמות בריאות וממילא כיון שאותו חולי הוא ג"כ מין ממיני הטריפות יצאה ג"כ מן רוב כשירות אבל שאר מיני טריפות אשר לולא דחדשה התורה שהם טריפות מי היו חושש עליהם לאמור שהבהמה או העוף אינה מן הבריאות יען שיש לה מקום יובש בריאה או סרכות וכדומה אז בודאי אם אינו כשיעור אשר פועל טריפות לא נקרא שיצאה מחיים מרוב בהמות כשרות אטו לא יפגע ברוב בהמות פעמים איזה מכה או נקב או כאב ודברי פמ"ג סי' ל"ו ס"ק ה' על הש"ך שמביא שהתב"ש עם הפלתי מסכימים אם הריעותא הלכה והקרע במקו"א דכשר וכתב הפמ"ג וז"ל ולדידי הדבר הזה צ"ע דנהי דממנ"פ ליכא מ"מ מידי ספיקא לא נפקא ולא שייך לאוקמי אחזקה מידי דהוי אמים בראש כל שהריעותא מחיים וכ"ש למ"ש התב"ש סי' כ"ט דלא אוקי אחזקה דיצאה מהרוב דרובן אין מים בראש וה"ה כאן וצ"ע לדינא ויש לאסור כתי' הג' עכ"ל ולדעתי הוא נקודה נפלאה אטו דיש לה מראה או שאר ס' טריפות יצאה מרוב בריאות ושמינות המעיין בתב"ש בסי' כ"ט בעינים וראה דהוא חידש בסברא רק אם יצאה מרוב בהמות בריאות אבל כל סוג טריפה לולא דהוא בדמות ובאופן ובכשיעור אשר הוא שם טריפות הבהמה היא מרוב בריאות טובות ושמינות ויש לי בזה אריכות דברים והשגות רבות בכמה מקומות ובפרט ע"ד הפמ"ג בפתיחה לה' טריפות בד"ה ודע שכ' שדברי רשד"ם הם שפה אחת ודברים אחדים עם דברי התב"ש ולדעתי רחוקים זה מזה ודו"ק. והלום ראיתי בסוף מכתבו שיצא לחדש היתר שנפסק הגרגרת ברובא הוא דלא הדרא בריא וכיון דראינו צלקת דהדרא בריא א"כ ראינו דהדרי' בריא דלא לחנם נקטו קרום שעלה מחמת מכה בריאה שרצה הרא"ה לומר דוקא בריאה וושט והגם דאנן אמרינן בכ"מ לא הוי קרום אבל ממעט עכ"פ אם ראינו שעלה בקנה אז הוי פסוקה ברוחב כמו באורך וגם בנידן דידן ראינו שעלה רפואה. מפני לחוס על כבודו לא אשוב ע"ז באריכות כי חרה לי לחדש כזה אם קבלו חז"ל דא"א לו להדרי' בריא לגמרי וכאן נגלה שנשאר מקום נקב שלא נתרפא כל הרוב שנפסק ועיין הרא"ה בסרכות דיש נקבים דלא הדרי בריא וע"י הנפוח נגלה שנקב זה א"א להתרפאות והגם שעלה סרכא אבל לא הסתים הנקב לגמרי וה"ה כאן הרי נשאר נקב שלא נתרפא ודי בזה סוף דבר אי הנקב עם הצלקת הם פסוקת הגרגרת ברובא הרי עוף זה נבילה גמורה מחיים מכח פסוקת הגרגרת כנלע"ד. ואגב גררא אזכיר פה דבר אשר כמוס עמדי בחדושי תל"י אשר אקוה שמקום הניחו לי אבותי ורבותי ז"ל להתגדר בו והוא נוגע בדברים הנאמרין למעלה. ראיתי קו' סועה וסער הלא בגמ' א"ט אמרינן אי ח' מיני טריפות הוי ע"כ למעט לקותא דרכיש דלקתה בכולי' כשרה והרמב"ם בפ"ה משחיטה כ' ח' מיני טריפות ופסק ג"כ דלקתה בכולי' טריפה ועיין בב"י סי' כ"ט. ונלע"ד ליישב ואקדים קו' דג"מ סי' כ"ט דלרמב"ם דכ' דדרוסה נאמר בפי' בתורה א"כ למה נאמרה ונישנית בתוך הלכה למשה מסיני עיי"ש ובנקה"כ והנלע"ד לבאר מתחילה דד' מיני ס' טריפות יש (א) ושט וריאה שניקבו או בה"כ וקורקבן שניקבו דטריפות שלהם דוקא אם ניקבו כל הב' עורות ונולד לנו ס' דלא ידעינן אם המחט או החולי שהתחיל לנקוב אם נגמר שניקבו הב' עורות לגמרי או לא ניקבו כלל. (ב) אם מצינו ריאה שיש לה סרכא כסדרן וידעינן דסרכא יוכל לבוא מהתפשטות הליחות או שהי' כאן נקב ועלה בו קרום והוי ס' בעיקר התחלת הטריפות דאפשר שכל הב' עורות של הריאה הם שלמים ולא התחיל בהם נקב כלל וכדומה וכן בלקתה הכולי' דמבואר בפוסקים דעיקר הטריפות תלי' במקום החריץ דאפי' אם הכל לקוי ומקום החריץ טוב כשר ואם מקום החריץ לקוי הגם שכל הכולי' הוא טוב ובריא טריפה דטריפות תלי' בחריץ ועיין בב"י שם ואם אנו מסופקים אם הגיע הלקותא עד החריץ או לא הוי הס' אם התחיל מעשה הטריפות אי לא כמובן. (ג) דמצינו ניקבו הבני מעים או נשבר הגף או נשמטה הירך או נפסקו צומת הגידין ולא ידעינן אימתי נעשה אם לאחר השחיטה או מחיים וכן בנמצא צפורן ע"ג שור ולא ידעינן אם ארי' הי' חולה ואין דריסתו מטריף או הי' בריא ודריסתו מטריף וכן בנשבר הגף או נשמטה הירך או נפסקו הצומת הגידין ולא ידעינן אם נשבר או נשמט או נפסק מחיים או לאח"מ א"כ אנו רואים מעשה טריפות רק אנו מסופקין על הזמן אם נעשה לאחר מיתה אז לא פעל מעשה טריפות איסור על הבהמה או נעשה מחיים ופעל טריפות ברור. (ד) כגון שמצינו ריאה נפוחה או כחריות של דקל או שמצינו בכבד כזית מרודד במקום מרה או גלגולת שנחבסה ברוב גבהה או ברוב הקפה או נפשט העור מעל הבהמה בשדרה כסלע או מעל הטבור או מראשי אברים וכדומה מס' של הגמ' ופוסקים וידעינן בודאי שכך הי' מחיים רק יש ס' אם ריעותא זו הוא מסוג טריפות כלל אבל אם ריעותא זה הוא מסוג טריפות הוא ודאי טריפה אלו הם הארבעה מיני אבות ספק טריפות. ועתה אבאר משפטן א' לאחת בע"ה דין א אם התחיל מעשה המטריף ולא ידעינן אם נגמר הטריפות זה טרפה מס' בכל ח"י טריפות כמו דאמרינן בושט ועיין ברשב"א בתה"ב דף מ"ה ודף מ"ח ובחי' דף י"ג כ' בפי' יען דהתחיל מעשה המטריף ומסופקים אם נגמר הטריפות אז הוא אסור וזה ברור בסברא ודו"ק. רק נ"ל סברא אחת דלא נקרא התחיל מעשה המטריף רק בכל הנך שהבאתי בדין א' דשם הוי הדין דאם עור החיצון או הפנימי לבד ניקב כשרה ממילא נראה בעינים דנקובת הב' עורות גורמין הטריפות אז אם התחיל המחט לנקוב בעורות ולא ידעינן אם ניקב שניהם נקרא שמתחיל מעשה המטריף אבל בלקתה הכולי' והטריפות תלי' רק במקום החריץ לבד עיין בב"י סי' מ"ד ובפמ"ג ובפלתי שהסכימו שם כן ואנו מסופקים אם הגיע הלקותא למקום החריץ או לא הגיע לא נקרא התחיל מעשה המטריף דע"ז אנו דנין ולכך הבאתי דין ס' לקותא באות ב' ודו"ק כי נכון בסברא. דין ב ס' אם התחיל מעשה המטריף ג"כ מבואר ברשב"א תה"ב ובחי' ועיין פ"ח יו"ד סי' כ"ט שכשר ול"צ אפי' בדיקה כלל דלא מחזקי' ריעותא כיון שאנו מסופקים על מעשה המטריף וכן בלקתה הכולי' אם א"א לדעת אם הגיע למקום החריץ זה נקרא ס' אם התחיל מעשה המטריף רק בזה חלק מדין סרכא כסדרן דשם אין ריעותא כלל דסרכא כסדרן בא מהתפשטות הליחות אבל כאן חזי' עכ"פ ריעותא בכולי' וצריכה בדיקה לברר אולי הגיע למקום החריץ אמנם אם נאבד וא"א לבדוק עיין בפמ"ג ש"ך אות ח' בסי' מ"ד שהביא שהרשד"ם אוסר יען דהי' כאן ריעותא ובפתיחה לה' טריפות כ' דהרשד"ם הן הן דברי התב"ש בנמצא מים בראש דמטריף הרמ"א וביאר בתב"ש יען דיצאה מרוב כמו בפ"ק דכתובות עיי"ש באריכות סי' כ"ט. ולפע"ד אחר מכ"ת דלא דמי בשלמא במים בראש דהי' הדין דצריך המים להקיף כל המוח אז הוא כשר דהדרי' בריא ואם אין מקיפו טריפה נמצא אם מצינו במוח מים ראינו מעשה הטריפות דנימס המוח למים דהוא מעשה הטריפות רק שאנו מסופקים אולי הי' מים בהיקפו והדרא בריא ויש רוצים להתיר מכח חזקת היתר דנשחטה הותרה והשיג התב"ש הלא חזי' דיצאה מרוב דרוב בהמות כשרות אין להם מים בראש וזו יש לה ונשאר לנו ס' אולי נגמר הטריפות הזה דמוח נימק למים ולא הקיף דעכ"פ הי' מים בצד המוח ומצאנו ריעותא במקום המטריף אבל כאן אי לא ידעינן אם הגיע הלקותא עד החריץ אז אנו מסופקין אם התחיל הלקותא במקום הטריפות ואין כאן מעשה המטריף ודומה יותר לדין תולעת בסי' ל"א סעיף ג' ועיין בט"ז שם ודו"ק וגם התב"ש מודה בזה רק הרשד"ם דן דעכ"פ ריעותא חזינן כאן ותלי' אם מקילין בס' ריעותא מחיים אך גם בזה אבאר אי"ה חלוקים בעזה"י. אמנם בס' אם הקיף המים את המוח ג"כ אינו דומה למחט שראינו שנקבה ויש ס' אם הב' עורות נקובות דהוא עריפה דשם כבר התחיל מעשה המטריף בושט או בריאה וגם נראה בעינים התחלת המעשה שכבר ניקב עור אחד רק יש ספק אם ניקב מעבר לעבר אבל כאן הגם דמצינו מים אולי הקיף כל הראש ולא התחיל כלל מעשה הטריפות (דהא ודאי דאנן תלי' דמים נמסו מהמוח והקיף הראש בפ"א דאל"כ אין טריפות חוזר להכשירו וא"ל דאם הוי ידעינן דסוף ימס עוד לא יתחיל הטריפות דוגמא לזה כמו שיש סוברים דזה הטעם דסרכא כסדרן עיי"ש בר"ן וברשב"א דא"כ הוי ספק אם הקיף ס"ס להתיר א' דלמא הקיף והב' דלמא הוי סוף להקיף והכוונה צד יותר להתיר מלאסור אלא ע"כ דהכוונה אם ראינו שהקיף מים אמרינן שבפ"א נעשה ההיקף) דבפ"א הוקפה מים ועתה אם אנו מסופקים אם הקיף יש ס' אולי לא התחיל מעשה הטריפות פעולתה אבל עכ"פ ראינו ריעותא של מעשה פעולת טריפה במקום שיוכל לעשות שם טריפות אבל בס' אם הגיע הלקותא למקום החריץ אז אנו מסופקים אם מצאנו הריעותא במקום שיוכל להיות שם טריפות נמצא דמים במוח לא דמי לגמרי לס' נקובת הושט לחוץ וגם ל"ד לגמרי ללקתה בכולי' וס' אם הגיע למקום החריץ. היוצא מזה דאצל ס' נקובת הושט יש ב' דברים דמצינו הריעותא דהתחיל מעשה הטריפות שזה הוא הנקובה וגם במקום הנקובה אוסר שם יען דניקב הושט טריפה ובמים במוח וס' אם הקיף מצאנו הריעותא במקום שיוכל לעשות טריפה יען שמצאנו מים במוח אבל יש ס' אם התחיל לעשות התחלת הטריפה דדלמא הקיף מים ולא התחיל מעשה הטריפות דין זה יבואר בדין ג' אי"ה. דין ג דראינו טריפות גמור רק אנו מסופקים אימתי נעשה מעשה הנ"ל מחיים או לא"מ והסכימו רוב הפוסקים דספק כזה אסור דיען טריפות גמור וספק השקול אסור ועיין בסי' נ' בש"ך ובסימן נ"ג נ"ד ובפר"ח סי' כ"ט. אמנם מה שצריך ביאור במה דפסקינן אם לא מצא צפורן ע"ג שור דאסור וכ' הרשב"א בת"ה ד' ל"ה דזה הוא כמו בושט והוא פלא לכאורה דבשלמא בושט דנודע דכל ב' עורות הם גורמים הטריפות ועתה אם ראינו שכבר ניקב עור אחד ועל עור ב' אנו מסופקין אז שייך לומר שפיר דכבר התחיל עכ"פ מעשה המטריף דהא כבר ניקב עור אחד אבל שם בדרוסה דאנו מסופקין דלמא בכותל נתחכך אז הוי ספק אם התחיל כלל מעשה המטריף (ועיין בת"ה ד' ל"ח דשינה לשונו וז"ל כ"מ שמצינו שם ענין הטורף ולא ידענו ענינו לא תלי' להקל רק אם יש מקום לתלות כגון בטבח אם נקבו הבני מעיים וזה סותר דבריו בד' ל"ה דכאן הוא סובר ספק השקול אסור עד שיש בירור כנגדו ובד' ל"ה סובר ספק השקול מותר ועי' בתב"ש סי' כ"ט שכ' בפי' דרשב"א סובר כן אך באמת בדף ל"ח לא משמע כן כמש"ל רק בדף ל"ח כ' רק זה דספק השקול אסור ביש לדחות עיי"ש). ונלע"ד דרשב"א סובר יען דדרוסה נאמר בפי' מה"ת אז כ"מ שמצינו רק ענין הטירף כגון בכאן שמצינו צפורן ע"ג שור איהו שתק ואינהו מקרקרין כיון שידע שנמצא בין השוורים ארי או מצינו צפורן אמרינן דס' כזה אסור הגם שיש ס' בהתחלת מעשה הטריפה אבל בשאר איסורין שהם הלכה למ"מ אז חדשה הלמ"מ רק אם התחיל ענין הטריפות כמש"ל דלכך נקט רבינו הקדוש אלו טריפות בבהמה ולא נקט אלו בהמות טריפות כי הוא שונה שאלו דברים שמונה עשר במספר הם טריפות בבהמה דמשעה שמתחיל בהם הריעותא הנ"ל התחיל מעשה הטריפות ורשב"א אמר כמו דמטרפין אם נמצא צפורן יען דיש שם ענין הטורף עד שיש הוכחה דלא דרס כמו שניהם שותקין או דמסופקין אם נכנס ארי כלל לתוך העדר כן שם במחט בכבד דעכ"פ המחט רק נקבה די"ל דיצאה מכרס החיצונה ונכנס לכבד כמו דתלינן בטבח הגם דחזינן הריעותא ע"ז השיב כיון דעכ"פ המחט ניקבה לא תלינן לקולא עד שיש הוכחה לתלות נלע"ד דס' צפורן דומה לכל הדברים באות ג'. דין ד דיש ספק אם התחיל מעשה טריפות יען דנא ידעינן אם הוא ענין טריפות כלל אם הריעותות הנ"ל נכנס בסוג טריפות אז יש ספיקות שנראה בו טעם לאסור יותר מלהתיר ויש שנראה בו יותר להתיר מלאסור ויש שהשכל מכרעת לשום צד יותר והוי ספק דאורייתא ותלי' אי ספק דאורייתא לחומרא ועיין פר"ח סי' כ"ט הביא המקומות מס' טריפות של דין שכתבתי לפעמים מתיר הרמב"ם הספק ולפעמים אוסר ולפעמים לא הכריע ביניהם עיי"ש שהאריך בזה. והנה כבר ביארתי דרבינו הקדוש נקט אלו טריפות בבהמה להשמיע דבזה במתחיל מעשה הטריפות כיון שהתחיל המחט לטרוף וכדומה ואם יולד ספק אם נקבה לחוץ טריפה אמנם לולא הלכה מסיני היינו סוברים דזה לא הוי התחלת הטריפה רק אם נגמר אז בא השם הטריפות ולא מקודם בזה מיושב מה שהקשה בדג"מ למ"ל הלכה מסיני הלא כ' זאת החי' ומשה הי' יכול לדעת מתכונת הטבע מה שאינו יכול לחיות עיין שם ולפמ"ש דהלמ"מ חידש משעה דמתחיל פעולת הטריפות מיד נחשב מעשה הטריפות וכל ספק דנולד אח"כ הוא טריפה עד שיתברר ההיפוך ודו"ק. וד' האיר עיני במש"ל דבדרוסה אפילו ספק אם התחיל מעשה המטריף טריפה כודאי טריפה מצאתי מבואר ברמב"ם בפ"ה מה' שחיטה ה' י"א וז"ל ספק דרוסה אסורה עד שנבדק כדרוסה וודאית כיצד ארי שנכנס לבין השוורים ונמצא צפורן ע"ג של אחד מהם חוששים שמא ארי דורסו וכן הוא שותק ואינהו מקרקרין עיי"ש ובה' י"ב ס' אם נכנס דורס כאן אין חוששים עכ"ל עיי"ש מבואר מזה דבדרוסה ספק אם התחיל מעשה הטריפות נחשב כודאי דרוסה כאשר אמר בפי' טריפה כוודאי דרוסה אבל בשאר מיני טריפות אינו רק אם התחיל מעשה המטריף ואם נא יש ספק שהם מותרין ודו"ק. זה לדעתי כוונת הרמב"ם בפ"ה משחיטה ה"ג וז"ל אעפ"י שכולן הלמ"מ הואיל ואין לך בפי' בתורה אנא דרוסה וכל ספק שיסתפק בדרוסה אסור ושאר ז' מיני טריפות יש בהן ס' שמותרין כמו שיתבאר עכ"ל. הכוונה לדעתי בדרוסה כל ס' טריפה אפילו אם אנו מסופקים אם התחיל מעשה המטריף כלל כמו בה' י"א שס' אם התחיל כגון צפורן אסור כוודאי דרוסה אשר ידענו דהתחיל מעשה המטריף ולא ידענו אם נגמר הטריפות כן אפי' ס' אם התחיל מעשה הטריפות ג"כ אסור אבל בשאר ז' טריפות בעינן דוקא התחיל מעשה הטריפות כנלע"ד ברור בכוונתו אבל באמת ס"ס בדרוסה יש להתיר ולא כט"ז בסי' כ"ט עיי"ש. ולפ"ז מיושב קו' ד"מ למה צריך בדרוסה הלמ"מ הא כ' בתורה בפי' לק"מ דזה גילה מסיני דבדרוסה יען דכ' בפי' בתורה יהי' ס' אם התחיל מעשה המטריף ג"כ טריפה ודו"ק. והנה בלקתה הכולי' הסכימו רוב הפוסקים אפילו הגיע משהו בלובן ג"כ טריפה ולא צריך רוב וכ"כ הרמב"ם אם הגיע עד הלובן משמע מיד שיגיע שם טריפה ועיין בפרמ"ג סי' מ"ד וא"כ ליכא שם לומר שהתחיל ולא ידענו אם נגמר דמנ"פ אם אנו מסופקים דלמא לא הגיע כלל למקום החריץ לא נקרא התחיל מעשה המטריף כמש"ל יען דהכל תלי' רק במקום החריץ ואם הגיע כ"ש בחריץ בודאי טריפה וא"כ א"א לחשוב לרבינו הקדוש בתוך ח"י טריפות במתני' דשם אלו קתני אלו בהמות טריפות אז הי' חושב גם לקותא רק רבינו חושב אלו טריפות בבהמה הם מעשה טריפות וס' אם נגמר טריפה ובלקתה הכולי' לא שייך לכך לא חשב וזה אמרינן בגמ' למעוטא לקותא דרכיש דא"א באיסור זה מה דאשמועינן הלמ"מ דלא בא ללמוד על וודאי שזה ידענו מפעולת הטבע והלמ"מ בא רק לחדש דגם התחלה נקרא מעשה טריפות וממעט בזה לקותא אבל בהגיעה הלקותא לחריץ טריפה ודו"ק כי נכון הוא. ויש להאריך עוד דתלי' בפלוגתא אי צריך שמגיע הלקותא עד רוב הלובן ועיין בפמ"ג שחקר בזה וידעתי גם ידעתי שבדברים אלה צריך צירף הבקיאות והפלפול לברר אבל אחז"ל לא עליך המלאכה לגמור וחקרתי עד מקום שידי מגעת בעז"ה. דברי הד"ש הק' חיים סופר:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה