שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ד · סימן יז
שלומים ושפעת ברכות לאיש אשר עיניו צופות על פסקי הפוסקים כחו וחילו לאורייתא ה"ה כבוד הרבני מו' אלכסנדר יצחק קאנפפלער נ"י בישוב אורוש. מכתבו עם שאלתו קבלתי הגם שאני מוקף בטרדות שונות בכל זאת יען כי הפציר בי שהדבר נחוץ פניתי לראות בעמל למעלה מן השמש ואת אשר לבי אומר אגלה למעלתו נ"י. שאלה פה נוהגין להלעיט האוזות בקוקריץ ויש קוצים חדים בקוקריץ שלנו ורוב פעמים נשחטים האווזות פטומות הגם שהושט מלא קורקריץ והנשים המוציאות את הוושט להביא להמורה לבדוק דוחקים בידים על הושט כדי שיפול הקוקריץ מהושט וכמה פעמים נמצא נקב אחד או שנים בושט כאשר בודקים אותו אי תלינן שאותם נקבים נעשים מן הקוצים של הקוקריץ ע"י שדחקה האשה בכח על הושט כדי שיפלו הקוקרצין או לא תלינן עכ"ל. תשובה הענין חמור מאוד מאוד וקרוב הדבר לילך בו לחומרא רק בעזרת ד' אשמור לדבר בכח דהתירא ואני תפילה לד' גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך. הנה מעלתו נ"י פתח פיו בכח דהיתירא וכו' וז"ל בדיקת וושט מדרבנן כמו בדיקת ריאה שהיא מדרבנן כמו שהאריכו הפוסקים דנשחטה הותרה וכל ס' אחר שחיטה תלי' להקל כמ"ש הש"ך סי' ל"ט ס"ק מ"ב וט"ז שם ס"ק כ"ב ובסי' מ"ח סעיף י"א גבי מחט שנמצא בקורקבן הביא הט"ז בסעיף י"ח בשם תשובת מהר"ם מינץ שנוטה להקל משום דנשחטה הותרה ואף שהט"ז דחה דברי מהר"ם הנ"ל מביא הש"ך בסי' נ' באורך דהיכא דאיכא למיתלי טפי בהיתר מבאיסור תלי' להקל ועתה ילמדנו רבינו אי בוושט ג"כ יש לומר תולין להקל כמו בדברים שהבאתי ותמהתי למה לא הביאו הפוסקים הדין אי תולין או לא גבי ושט כמו שהביאו בריאה והא חד מילתא הוא עכ"ל. ונפלא בעיני שהביא דברי הש"ך בסי' נ' ולא הסתכל שכ וז"ל והא דקאמר הרשב"א דהך כל ס' בשחיטה פסול דה"ה לכל שאר טריפות היינו ודאי דמסתמא כל ס' דאורייתא לחומרא אלא דבמלת כל איתרבאי ס' בשחיטה דמוקמי' אחזקת איסור אפי' היכא דלא שכיח ודו"ק עכ"ל וכ' שם הפרמ"ג בסק"ג וז"ל וההיא ס' בשחיטה דפסולה כ' הש"ך אפי' היכי דלא שכיח וירצה בזה דס' בשחיטה אף דשכיח להיתר טפי אפ"ה כיון דאיכא חזקה אסור עכ"ל הרי מבורר יוצא דס' בשחיטה אסור אפי' דשכיח להתירא טפי וא"כ אפי' אם נימא דשכיח יותר שיקרע הושט ע"י שדוחקין עליו שיפלו הקוקריץ ממנו מאשר ניחוש שניקב הושט בחיים ע"י הלעטת קוקרויץ חדים אעפ"כ אסור דהוה ס' בשחיטה כמבואר בפלתי בבית הספק בד"ה ומה אעשה ובסי' ל"ג על קושי' הט"ז. אך אמרתי לחדש היתר דכבר חידש אדמ"ו חת"ס ז"ל ביו"ד סי' כ"ה בד"ה אמנם דבשלומא בס' אם שהה או דרס או נמצא הגרגרת שמוטה דהוה הס' במעשה השחיטה גופו אם נעשה שחוטה הגונה זה הוה ס' בשחיטה אבל אם השחיטה נעשית כהוגן רק יש ס' אם ניקב הושט במקום אחר אין זה ס' בשחיטה ונשאר רוב עצום רוב בהמות אין וושטן נקוב ואזלינן בתר רובא דרוב אין וושטן נקוב מחיים ואין זה ס' בשחיטה וכן מצאתי לחו"ד בסי' ק"י וכן בש"ש שמעתתא ה' פ"ו דלא הוה ס' בשחיטה וא"כ מהני בנידן דידן דתלינן בהיתר אם התירא שכיח טפי ודו"ק. והארכתי במקו"א להכריע בסברה אם הי' הס' נקב במקום השחיטה אז הוה ס' בשחיטה דאם הי' שם נקב לא נפק החיות אשר יצא ברוב הסימן ע"י השחיטה דבמקום שנקב א"א לשחוט והחיות צריך לצאת ברוב שחיטת הסימן דוקא וכיון שחסר חוט השערה מהשחיטה הוה נבילה ודאית וא"כ אי יש ספק נקב הוה ס' בשחיטה אבל אם במקום שחיטה לא הוה ס' נקב רק מלמעלה או מלמטה הוה ס' נקב ואין זה ס' בשחיטה וא"כ ה"ה אי יש חשש שהס' במקום דרוסה דהוה כשרוף אז הוה ס' בשחיטה וצדקו דברי הפלתי בבית הספק ודו"ק. והתב"ש בסי' ל"ג ס"ק הקשה לפי מה שמבואר בשו"ע דיותר שכיח נקיבת הושט מסרכות הריאה א"כ קשה ניחוש דלמא במקום נקב קשחיט כמ"ש בדף כ"ח והי' חיוב שלא להלעיט העופות ותי' וז"ל וצריך לומר אע"ג דמצוי לנקוב מ"מ הואיל ואין מצוי שישחוט ממקום הנקב הקילו עכ"ל ועוד תי' דריעותא היינו לקותות שכיח ומראות שכיחין ומראות ניכרים אי הי' שוחטים בתוכם רק נקב לא ניכר אם שחט בתוכו ונקב אינו שכיח יעו"ש היוצא מדבריו הקדושים דעכ"פ אין חשש שמא במקום נקב קשחיט וא"כ אין כאן ס' בשחיטה רק ס' טריפות או נבילות עיין ש"ך סי' ל"ג יש לחקור אם שכיח דהתירא טפי דע"י שדוחקות הנשים הקוקריץ לחוץ נוקבין בקוצין את הושט ותלי' בהתירא ודו"ק. ואין להשיב ממנ"פ אי נתלה דמכח הדחיפת הקוצים לחוץ ניקב הושט ע"י חודי הקוקריץ א"כ יותר נימא שניקב הושט בשעה שהי' דוחקין באצבע הקוקריץ לפנים כדי להשביע האווזות ועוקצי הגרגרים נקבו העור לק"מ דבזמן שדוחפים לפנים דוחקין מעט מעט כפי הרגילם וגם העור חזק ובריא בחיי העוף ומתרחב בשעת המזון אבל הדחיפה אחר השחיטה נעשה בכח גדול שיפלו כל הגרגרים בפעם אחד חיש מהר וגם העור נחלשת כי קבלה צער השחיטה ויצא כל החיות בשחיטה ונחלשת העור עד שמנקב ע"י חודי הקוקריץ ודו"ק. וראי' לדברי שהגם שע"י הדחיקה ניקב עור הושט אחר השחיטה אעפ"כ יש לתלות דבעודה בחיים הי' עור הושט חזק ובריא לא ניקב מחודי הקוקריץ דכל אבר שר בי חיות הוא חזק ובריא מלבד שהוא סברה טבעיות אביא ראי' מדברי תב"ש סי' ל"ו ס"ק י"ב שהקשה למה אמרי' שאם נפחו הריאה כדרך כל נפיחת הריאה ונקרע טריפה דיצאה מהרוב רק אם נפחה יותר מדאי אז כשר דאמרי' ריב בהמות אינם נפוחים כל כך והקשה מסי' ל"ז וסי' ל"ט דאם נפחו הראשונים ולא הי' חוט בשר מקיף ואח"כ נפחו אחרים והי' חוט בשר מקיף תלינן דאחרונים נפחו ביותר כח יקשה נימא דיצאה מהרוב ותי' וז"ל אבל העיקר נ"ל אנן סבירא לן דכל הבהמות נפוחות טובא יותר מדרך הנופחים ולכן כשר האי דסי' ל"ז וסי' ל"ט ואפי' אי אירע דנפחו יותר מדאי ונקרע אמרי' מכ"מ בחיים היתה נפוחה כך ולא היתה עומדת לסתור דאין ראי' ממה שנסתרה במיתתה שאינה מוחזקת כ"כ כמו בחיי' ואפשר רוב בעלי חיים נמי אם הי' נופחים לריאה שלא במיתתה כ"כ כמו בחיי' היתה נקרע אבל אם נפחו כדרך הנפיחה ונקרע הרי נשתנית זו מדרך הרוב בעלי חיים וטריפה ולפי תי' זה אזיל לי' המנ"פ דאבוהו דהש"ך דכיון דהלכו לה הריעותא אמרי' דבחיי' היתה כך נפוחה ועומדת להתקיים כך והמיתה גרמה שנחלש הקרום ונקרע ומסתברא הכי שלא לבדות איסור מלבינו דודאי סברה נכונה הוא שאין כח במיתתה כמו בחיי' והחוש יעיד על זה עכ"ל הזהב היקר מפז וא"כ ה"ה בנידן דידן כל זמן שהעוף חי אמרי' הסימנים קשים הם ולא ניקבו מחודי הקוקריץ אבל אם נשחטו ונחלש החיות ע"י השחיטה ונתכווץ העור על הקוקריץ והאשה דוחקת בידה בכח ניקב הושט ע"י חודי קוקריץ כנלע"ד ברור בעז"ה. ולכאורה עלה בדעתי לסתור ההיתר דהנה התב"ש בסי' ל"ג בד"ה ולענין בסוף כ' להלכה וז"ל אם שכחו ולא בדקו הושט נ"ל דאם הולעטו בעיסה נילושה שיש בה קוצים אי בתבואת חדודים אין להקל כלל דמאן יימר דכה"ג רובה להכשיר אימא רובה לינקב והו"ל כהלעיטה חולתא דמנקבי למעיין והא אפילו בסתם הלעטה כ' רמ"א ז"ל דשכיחא ריעותא טפי מסרכות ריאה עכ"ל וא"כ בנידן שאלתינו דכ' דנוהג להלעיט בקוקריץ חדודים יש רובה לינקוב וא"כ אי אפשר להקל בנמצא נקב כך עלה בדעתי. אמנם אחר העיון נ"ל לתרץ ולהבדיל בין הנושאים בודאי עמדו על הנסיון דשכיח נקובים ולקותות בושט וכמו סרכות ולקותות בריאה כמו שיש מיעוט דשכיח שנמצא בריאה סרכות הפועלים טריפות ה"ה נמצא בוושט של אוזות הנלעטות לקותות שפועלים טריפות ואם נלעטות בתבואת חדים שהטריפות הם יותר מהכשרות כחקירת התב"ש מי יימר דרובא כשרים אך כל זה אם נאבד הושט דיש חשש דלמא באורך ורוחב הוושט הי' נמצא קוצים או לקותות מחמת חולי המטריפות דיהי' נראה שנעשה הריעותא מחיים עכ"פ וכיון שנאבד הושט ולא נבדק חיישי' על חשש טריפות בכל הושט דהא שכיח דאכל קוצים ועיין נקה"כ בסי' מ"ט ותוס' חולין דף מ"ג (וגם נכלל בו החשש דלמא נמצא לקותא אפי' במקום שחיטה אשר נחתך באמצע) או שמא נמצא קוץ תחוב או צלקת אשר יהי' נראה שהיא קרום מחמת מכה אבל אם כל הושט לפנינו ונראה שהוא נקי במקום שחיטה וגם לא נמצא בו קוץ ולא חבורה מצלקת רק נמצא נקב אחד או שנים אשר נוכל לתלות שלא נעשה מחיים כלל רק מחמת דחיקת הקוקריץ לחוץ לא נאמר דיש רוב שנעשים נקבים הנ"ל מחיים הלא יותר מסתבר שנעשו ע"י דחיקת הקוקריץ לחוץ אחר השחיטה ודו"ק. תמצית הדברים כך הוא אם לא נבדק הושט כלל ויש חשש אולי אם נבדק היינו רואין ריעותא מחיים מן קוצים אשר תחובים או נקבים אשר סביבם לקותא או טיפות דם או צלקת עבה וקשה או מראות המטריפים אם יש כל החששות ביחד יש חשש אולי א' מן אלו דברים המטריפים הי' נמצא בו אשר הי' מורה הריעותא מחיים אבל אם הושט לפנינו ואנו רואין דאין כאן קוץ ולא נקב עם שחין ולא קורט דם צלקת ולא מראה בודאי הוה מיעוט שיהי' נקב בלי שום היכר שיהי' נעשה מחיים ותלינן שנעשה אח"כ לאחר שחיטה דהא יש מקום לתלות בדחיקת הקוקריץ בלחוד וכשר כנלע"ד לסברה אמיתיות בעז"ה. דוגמא לסברה הלזו מצאתי בט"ז ביו"ד סי' ל"ט ס"ק כ"ב אם יש לחקור על כל הריאה יש מיעוט דשכיח דנמצא בו טריפות בסרכות אבל אם בדקנו הריאה ויש מקום ס' רק על מקום אחד לא מסתבר דנאמר דשכיח במקום הזה סרכא שלא כסדרן מסרכא כסדרן יעו"ש כי מתוק הגם דלא דמי לגמרי דשם אין אנו רואים לפנינו ריעותא אשר נאמר עליו אם הי' כך מחיים הוא טריפה וכאן אנו רואין נקב בושט שאלו הי' מחיים הי' טריפות אמנם יש גם סברה להיפוך דשם עכ"פ ידענו שהי' כאן סרכא מחיים וכאן לא ידענו אם הי' ריעותא מחיים דדלמא אחר שנשחטה ניקב הושט ע"י דחיקת הקוקריץ והבן. אך באמת המעיין בתב"ש בסי' כ"ט בד"ה הכלל יראה שמפורש יוצא מדבריו שטוב יותר אפילו ריעותא מחיים וס' אם הי' טריפות ממעשה טריפות ודאי וס' אם נעשה מחיים או לאחר מיתה יעו"ש וא"כ דלמא שם מקילין הגם דריעותא מחיים אבל דלמא כסדרן ולא הי' כאן מעשה טריפות ודאי אבל נקב בושט הוה בודאי מעשה טריפות רק דיש ס' דלמא נעשה אחר השחיטה א"כ אין ראי' משם אבל הדבר בעצמו נכון דיש כאן דבר לתלות טפי בהתירא מלאיסורא דהשכל גוזר דניקב ע"י דחיקת הקוקריץ בשעה שנחלש הושט שאדם דחק בכל כחו להוציא הקוקריץ לחוץ מאשר נאמר נעשה בשעת הלעטה דדרך הנשים לדחוק רק באצבע בנחת שחוששה שמא ימות העוף תחת הרגלים בשעת הלעטה ודו"ק. ועלה בדעתי להרהר עוד אם מצא נקב בלא קוץ יש לצרף דעכ"ח אפי' אם נעשה מחיים לא הי' מימים רבים דהא ע"י הלעטה הי' מתרחב יום יום בשלמא בחתיכת קוץ הוא מתאחז בכח ונתרפא אבל נקב ע"י הלעטה מתרחב יום יום כמבואר סברה הנ"ל בתשובת שבות יעקב הובא בפתחי תשובה סי' ל"ג יעו"ש וא"כ בנידן שאלתינו אם הי' נקבים חדים מימים רבים מדוחק הלעטה הי' מתרחב ועכ"ח דנימא לחוש דאולי נעשה יום או יומים קודם השחיטה וא"כ נדע דהי' להעוף חזקת שלם מעיקרא ומהכ"ת לא נאמר דלא יצאה מחזקת הגוף כלל רק לאחר השחיטה ניקב והגם דכבר העיר התב"ש בסי' כ"ט אם נשבר בשעת השחיטה ולא ידענו אם רגע קודם או אחר שחיטה דלא שייך לומר אוקמי בחזקת שלם יען דקודם שחוטה הי' ב' חזקות חזקת שלם וחזקת שאינו זבוח ולא ידענו איזה חזקה נפסקה קודם ומנ"ל דאלים חזקת שאינו שבורה מחזקת אינו זבוח יעו"ש כי נעים נ"ל דכאן דאיכא למתלי דנעשה אח"כ ע"י דחיקת הקוקריץ לחוץ א"כ מסתבר דנימא דלא יצאה מחזקת שלם אשר היתה לה דהא לא נולדה בנקיבת הושט דא"א שעברו ימים רבים משניקב (ואולי גם זאת הנקבים אשר נמצאו המה רק בעור פנימי והגם שפסקינן שעור החיצון אין לו בדיקה עכ"פ חזקת שאינו זבוח נסתלק ותלינן להקל דחזקת הגוף לא איתרע דניקב רק עור אחד לא הוה טריפות לרוב) ודו"ק. גם לא אעלים עיני ממה שחידש התב"ש דאם הולעט בתבואות חדים יש לחוש דרובא נקובים והוה כהלעיטה חולתא דמנקבי למעיין יעו"ש בסי' ל"ג הוא פלא גדול בעיני איך אנו מתירים לשוחט שישחוט אותם ולברך עליהם וגם מברך על כיסוי הדם שלהם הלא מבואר בסימן י"ט ובסי' כ"ח דאם אתיליד ריעותא לא מברך רק אח"כ או שישחוט גם דבר אחר עיין ט"ז ולדברי התב"ש דרובא נקובים א"כ מי שמע כזאת שהשוחט אוזא פטומה מתבואת חדים לא יברך על השחיטה ועל הכיסוי. רק בודאי גם הנלעטות בתבואות חדים רובא כשרים מן התורה וגם מדרבנן מן הדין רק יש כמה דינים בש"ע אשר יצמיחו יען שאן אנו בקיאין בבדיקה או שאסורין מפני ס' או מפני חומרות וכדומה ולכן לענין אם נאכל העוף אם נאבד הושט החמיר התב"ש דאולי הרוב נקובים הגם דיהי' נקבים אשר כשרים כלפי שמיא למשל דניקב שני עורות ועל הקרום אולי עלה קרום על עור אחד טרם שניקבה עור השנית ולא הוה קרום מחמת מכה שאינו קרום דאין טריפה חוזר להכשירו הלא ניקב עור אחד לא הוה עדיין טריפות ועיין בפרמ"ג בסי' ל"ג או שנראה ניקב עור פנימי אנו אומרים עור החיצון אדום ואין לו בדיקה אעפ"כ כלפי שמיא אפשר שלא ניקב וכדומה לכל הפחות יש כעשרים דברים אשר אנו מטריפים בושט בדין ואעפ"כ אין הדבר מבורר שהוא טריפה מדאורייתא או אפי' מדרבנן עפ"י הדין רק בעוה"ר נתמעטו הלבבות וחשכו הרואות שאין לנו בקיאות לסמוך עליו ועכ"פ יש רוב שיהי' טריפה להלכה על כן אם נאבד הושט העוף אסור אבל לשחוט מותר לו לברך על השחוטה ועל הכיסוי דיש רוב כשרים עפ"י הדין ועיין בש"ך בסי' כ"ח ס"ק כ"ו ועי' בפרמ"ג שם שהעיר בשם צמח צדק. ויעיין בשאגת ארי' סי' ס"ד הגם אם שכיחי בשחיטות טריפות כמו כשרות מותר לשוחטו ביו"ט יען דטריפות הריאה יש בהם הרבה חומרות אשר אינם מדין טריפה רק שמחמירין על עצמם כי ישראל קדושים הם אבל אם יש רוב טריפות אפי' שהטריפות הם רק חומרות אסור לשוחטן ביו"ט יעו"ש ולפי דברי תב"ש שאם מלעיטין בתבואות חדים יש רוב נקובים יהי' אסור לשחוט ביו"ט אותן אווזות והלא נתפשט היתר בכל תפוצות ישראל אלא פשיטא דגם בצירוף כל החומרות טריפות בושט נשאר רוב כשרים או עכ"פ מחצה על מחצה וא"כ בנידן שאלת מעלתו נ"י דיש בקרוב לודאי שבדחיקת קוקריץ ניקב תלינן להקל כנלע"ד בעז"ה. וביארתי בתשובה אחרת סברה אחת על מה שחידש אדמ"ו חת"ס ז"ל סי' כ"ה הגם דעומד הבעל חי בחזקת שאינו זבוח אבל עכ"פ יש לו חזקה שעומד לזבוח ואם נעשה מעשה שחיטה החשש דלמא במקום נקב קשחיט לא הוה ס' בשחיטה יעו"ש ולכאורה הוא פלא דנימא סמוך מיעוטא לחזקה ויש חשש דלמא במקום נקב ישחט ונמצא דלא עומדת כלל לשחיטה דחיישי' שישחט במקום נקב ואם נולד ס' הוה ס' בשחיטה דאם יש נקב במקום ששוחט לא הוה זביחה אפי' לסברת אדמ"ו ז"ל אך כל זה בבהמה דמצריכין להכשר שחיטה שני סימנים אבל בעוף דדי ברוב קנה לבדו וא"כ הגם דשוחטים שני סימנים עכ"פ עומדת לזבוח דיכול לזבוח הקנה לבדה ונשאר ממילא סברת אדמ"ו ז"ל דלא הוה ס' נקובת הושט ס' בשחיטה בעוף עכ"פ ודו"ק. סוף דבר הכל נשמע מכל מה שחקרתי אם נמצא בושט אשר דחקה האשה בכח כדי לצאת הקוקריץ הרבה מהושט כולו יפה רק שנמצא נקב אחד או שנים וניכר שהנקבים אינם ישנים דכל עין הרואה יוכל להבין את זאת (עיין תב"ש סי' ל"ו) יוכל המורה לתלות שניקב ע"י יציאת תבואת חדים דהעור נחלשת והתבואה קשה ותלינן דאחר השחיטה ניקב ובפרט רוב נשים דורכים ברגליהם על הצוואר אחר השחיטה כדי שיצא הדם וא"כ קרוב לודאי שאז נכנסו עוקצי הקוקריץ בעור הושט ותלי' להקל אפי' אם נימא כהבנת הפלתי דס' נקב בכ"מ בושט הוה ס' בשחיטה מ"מ כאן לא נכנס בגדר הס' דהא יש לתלות בדריכות רגלים ובדחיקת הידים בכח להוציא הקוקריץ וגם נראה דהנקב הוא חדש ומסתבר דנעשה בשעה שנחלש הושט ולא מחיים שהושט חזק ומרחיב עצמו כמובן אפי' הפלתי מודה ומכ"ש שיש לנו שלשה גדולי מורים אדמ"ו וחו"ד וש"ש שמעתתא ה' פ"ו ז"ל וכן משמע לי תשובת הרא"ש כלל נ"ב דסובר דס' בשחיטה הוה דוקא אם יש ס' אם שחטה כהוגן שיש ס' אם שחט רוב או שהה או דרס אבל אם יש נקב שלא במקום שחיטה לא הוה ס' בשחיטה והבן זה מאוד בפרע בעוף כמש"ל ובתנאי כפול שלא יהי' נראה בסביבות הנקבים שום שחין או אדמומית או שום ריעותא כל דהו כנלע"ד ברור בעז"ה נכון להלכה [ועיין פרמ"ג סי' ל"ג ס"ק ג']. אמנם אם לא הי' בשעת שחיטה הרבה קוקריץ בושט שלא דחקה אשה להוציא אותם מן הושט א"כ אין כאן דבר קרוב לודאי לתלות בו דנאמר מכח שעורי הושט חלוש והקוקריץ קשה וניקב הושע אחר השחיטה הגם שנראה בעין דהנקב הוא נקב חדש אסור האוזא ואעפ"י שנמצא בושט איזה גרגרים קוקריץ עכ"פ לא הי' דוחק בושט דנימא שניקב ע"י דחיקת האשה בכח וגם מעט הגרגרים נדחק הושט ברגלים ודו"ק. ועלי לבד לא יסמוך כי טרדותי רבו עד מאוד וידעתי שיש עוד לחקור בכמה מקומות בב"ש א"ע סימן קע"ו ובב"ח יו"ד סי' קס"ה וברשב"א בנדה פ' המפלת ובפלתי סי' נ' בשם רשב"א בחרותא ובפנ"י כתובות דף ע"ה ובפרמ"ג ק"י ובנב"י מהד"ת סי' כ' וקי"ח ובמג"א ה' יו"ט ובפרמ"ג בפתיחה לה' שחיטה ובמהרי"ט ח"א אך לבי אומר לי שדי במ"ש לקיים התורה חסה על ממונם של ישראל וישאל מעלתו נ"י לבעל הוראה מפורסם אם יסכים הן מטעמא דידי הן מטעם אחר גם אני מתיר ואקוה מד' שלא אבוש בעוה"ז ולא אכלם לעוה"ב כי נכונים הדברים לדינא בעז"ה דברי הדש"ת. הק' חיים סופר: