אור ברסלב
שות מחנה חיים ד › סימן טז

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ד · סימן טז

סימן טו

שלמא רבא מן שמיה על חד קמיא ה"ה י"נ הרב הגאון החו"ב כבוד הרב ר' דוד יהודא זילבערשטיין נ"י אב"ד דק"ק קרס"ט יע"א. אחד"ש אודיעהו כי הגיעני מכתבו בעת שהייתי מוטרד בענין גדול במשפט אחד בין איש לרעהו מתעצמים בערכאות זה כמה וכאשר ראו שלא טוב להם עמדו למשפט ישראל ועקבותיהם מוציאים ניצוצות ע"כ אחרתי עד עתה להשיב להדר"ג נ"י. (א) במכתבי הקודם אות ד' אמרתי עם הספר דמה שהוא חק מלפנים בישראל דהרוב כופין את המיעוט לעשות סדרים אופן בתוך אופן להיות צרור הכסף ביד אלופי קהל בכל עיר נשלם להרב או לדייני קרתא ולכל צרכי שוחטים ושמשים ולכל צרכי העיר הוא במשפט צדק מכח ערבות יען שכל בני וישראל הדרים בעור אחד מחויבים זה בעד ערבות להקים התורה ולהעמיד הדת ונעשו שותפים לצרכי העיר לפרנס כל העומדים לשרת בקודש וחיוב פרנסת עבדי ד' מוטל על כל איש ואיש מתוך בני העיר ורק מאין יבא הממון ההוא דאזלינן בתר הרוב אם יקובץ ממון ע"י הערכה או הגאבעלע וכל מה שנעשה ע"י חבר עיר וטובי העיר קיים עפ"י דין תורה ונפלאתי ביום ההוא על הדר"ג נ"ו שכ' שהוא מכח דינא דמלכותא שכל בעלי כת אמונה אחת יכולים להשים מס הוצאת שלהם ואמרתי חלילה וחלילה לא תהי' כזאת בישראל כי יש לכל ישראל חק ומשפט ממלך מלכי המלכים הקב"ה והארכתי קצת להביא ראי' כי כל בני עיר המה שותפים בעניני הקהלה כמבואר במכתבי. ועתה שם הדר"ג נ"י לדרכו כי הכל רק מכח דינא דמלכותא וכ' וז"ל הנה נא ימחול לי כהדר"ג כי בכל דבריו לא ידעתי למה לא שם פניו נגד דברי רשד"ם שהבאתי דכ' מ"ה ל"א בזה הלך אחר הרוב כי לא שייך רוב רק במה דתלי' בדיעות הנוטים בדין אבל במה שתלה ברצון איש איך שייך רוב דזה אומר אינו רוצה שפלוני יהי' ש"ץ או רב רק אחר ואם לאו לא ישלם ומה להם בממונו ומה שייך לזה ערבות הוא רוצה בש"ץ אבל אינו מחויב בש"ץ זה ול"ד לצדקה דב"ד כופין על הצדקה דכופין לקיים מ"ע ולמה לנו להתוכח בזה בדבר שמפורש ברשד"ם אשר בל"ס הוא במחנותו של כבהדר"ג ורק מצד המנהג כופין בזה כמ"ש מהרשד"ם אבל לא מצד שותפות דאין שותפין יכולים לכוף המיעוט בשותפות דעלמא כגון אם שותפים הרבה בסחורה אטו הרוב יכולים לכוף המיעוט לשום דבר עכ"ל. מאוד יפלא בעיני איך יצא כזה מפיו הרשד"ס בסי' ל"ד ביאר שבכל דבר אשר תלי' במבינות כגון לקבל ש"ץ או ת"ח וכדומה לא אזלינן בתר רוב המון עם רק בתר חכמים והעשירים כי מה דאמרה התורה אחרי רבים להטות הוא בשני אופנים (א) בשווים או כולם עמא דארעא או כולם חכמים אזלינן בתר רוב מנין (ב) באינם שווים שיש חכמים ובוערים עשירים ודלים אז אזלינן בתר רוב בנין והכל בכלל אחרי רבים להטות או רוב מנין או רוב בנין ואם המצא תמצא שרוב מנין הם המון עם מתנגדים לרוב בנין המה החכמים לדעת מי יהי' קודם לש"ץ או ת"ח וכדומה אז אזלינן בתר רוב בנין המבינים מאשר נלך בתר דיעות המון עם אשר בחשכה יתהלכו אבל העיקר לילך שיהי' רוב מנין ורוב בנין יחדיו ולא שרוב הממונים יגבר על רוב בנין ולכן הגם שהרא"ש בתשובה כ' שהמיעוט צריכין לשמוע לרוב הקהל מכח אחרי רבים להטות אין הפי' רוב המון עם רק הרוב מנין בשווי' ורוב בנין באינם שווי' והעיקר להיות תרוויהו רוב מנין ורוב בנין והביא הרשד"ם ראי' לדבריו דהך אחרי רבים להטות אין חק לילך אחרי רוב המון עם הגם שיש טעם בדבר לילך אחרי רוב בנין דהא המהרי"ק בשורש מ"ד מביא דברי ר' שמחה דבחזן יוכל יחיד למחות ומסתברא דה"ה בקבלת ת"ח אשר הרב צריך להיות דומה למלאך ד' צבאות א"כ אם יש יחידים שאומרים שאיש פלוני אינו כדאי שיבוקש תורה מפיו וה"ה אם מוחה היחיד שלא יהי' ש"ץ ודוקא אם יש לו טעם הגון יעיין ברמ"א סי' נ"ג סעיף י"ט [ואפי' אם נאמר דמהני בלא נתינת טעם לטובי העיר שאני התם אולי ראה בו דבר עבירה ומצוה לשנאתו אבל לא יוכל להעיד בו כחכז"ל דאסור לגלות אבל מצוה לשנאתו וכן משמע מפשטות רבינו שמחה דלא צריך לגלות טעם בדבר] דבע"כ לא נעשה שלוחו ומזה ראי' היכן דיש טעם בדבר לא אזלינן בתר הרוב ה"ה דלא אזלינן בתר תשעים אנשים דלת העם וחשוכי שכל נגד חכמים ונבונים וקציני העם זה תמצית דברי הרשד"ם לפרש כח של אחרי רבים להטות אם הן שווים אזלינן בתר רוב אבל אם אינם שווים בחכמה אזלינן בתר רוב בנין דהא אפי' שווי' ויש רוב מנין אעפ"כ אם יש ליחיד טעם בדבר מדוע הוא מתנגד להרוב אז גם כן המיעוט אינו בטל ודו"ק. אמנם אם יש רוב מנין ורוב בנין והמיעוט אין להם טעם בדבר למה לא יבחרו באיש הלזה רק חטאתם כסדום יגידו יען שהרוב בחרו באיש הלזה לש"ץ או לרב המה יבקשו באיש אחר שיקרא על שמם שהם קבלו רב או ש"ץ אז מן התורה המיעוט בטל ברוב והרוב כופין למיעוט מכח אחרי רבים להטות והמיעוט המה סוררים כנגד ד' ותורתו אשר מקרא מלא כתיב אחרי רבים להטות בכל דבר אשר יפלא בשעריך בשער העיר ויעיין בתשובת מהרשד"ם סי' י"ט והדברים ברורים בעז"ה. וא"כ איפה ברור בעיני כיון דבני קהלה קבלו רב או דיין ושוחט ושמש ונכנסו בשותפות איש כאחיו לפסוק על עבדי ד' כחק ומשפט בישראל אשר חיוב על העיר להעמיד רב וחזן ושוחט וכדומה יעיין רמב"ם הל' סנהדרין ובשערי חיים שהבאתי שם לשונו א"כ נשתוו יחדיו שאנשים ההמה יהי' באים בשכרם בעבודתם אשר יעבדו לד' אז בענין אשר יהי' צרור הכסף ביד אלופי קהל תקנו חבר העיר וטובי העיר אז הוא דין תורה אחרי רבים להטות וזה ברור חס מלהזכיר בו דינא דמלכותא בשר ודם וכל דברו הר"מ נ"י אינם מובנים לי מה שכ' דאחרי רבים להטות הוא דוקא בדבר דתלי' בדיעות ולא מה שתלוי ברצון איש שלא יחפץ בש"ץ זה או ברב זה ואם לא ישמעו אליו לא ישלם ומה להם הממון עכ"ל הוא נפלאת בעיני הוא אחד מבני העיר וחיוב על כל בני העיר להיות להם ש"ץ ורב וכדומה וכשם שאין פרצופים של בני אדם דומין זה לזה כך דיעותיהן אינם זה כזה ואיך ימצא בעיר ד' שופט ושוטר רב ושוחט ומלמד ע"כ גילה הרא"ש בתשובה דעל זה נאמר ג"כ אחרי רבים להטות כי יפלא דבר בשער העיר וכי ישיב היחיד מה איכפת לי שלא יהי' רב ושוחט ובהכ"נ ת"ת וכדומה זה שקר דקבלנו כל ישראל ערבות איש בעד רעהו ומחויבים להעמיד כהני ד' משרתי אלקינו להקים התורה ולהעמיד הדת דכתיב ארור האיש אשר לא יקים את דברי התורה הזאת אחכז"ל מי שבידו להקים ועיין בילקוט וברמב"ן בתורה שם בשם ספרי א"כ כיון שהוא חיוב מכח ערבות ויפלא בשער איך יהי' א"כ אחרי רבים להטות וכופין לבן סורר אשר לא ישמע לקול חבר מתוכם או טובי העיר ועיין בח"מ סי' ב' ברמ"א ובסמ"ע שם ומי ישמע ליחיד שלא יחפץ לשלם נכסי דבר אינש ערבין ביה ורק אם יחידים יתנו טעם בדבר שאינו הגון האיש ההוא לירד לפני התיבה להיות שלוחם או שיאמרו הת"ח ההוא אינו כדאי לשמוע מפיו תורה שאינו הגון לכך אז יש גם ליחידים דעה כחכז"ל שהקב"ה אמר למשה שישאל לישראל אם הגון לפניהם בצלאל יעו"ש אבל לאמור בלי טעם לא אחפוץ בו אזלינן בתר רוב ואטו אם דתן ואבירם הי' אומרים לא חפצנו בבצלאל הי' נשמע קולם בודאי אזלינן בתר רוב אבל בודאי אם הקהל קבלו לאחד עפ"י רוב מנין ובנין ואחד אומר אינו אדם נאה אין שכמו גבוה מכל העם בודאי יצטרך לשלם עפ"י דין תורה וכופין אותו בשוט אם א"א לירד לנכסיו כי כל ישראל שותפים זה עם זה מכח ערבות לכל צרכי העיר להקים התורה ולהעמיד אמונה ומה שמדמה אטו שותפים בדבר אחד צריכים להיות שותפים לדבר אחר הוא בלי הבין כמו שכופין על צדקה שהוא מ"ע גם זה הוא מ"ע להקים התורה למנות רב וכדומה (ויעיין בספר המצות וברמב"ם ה' סנהדרין ובש"ע ח"מ ה' דיינים) ואקוה שינוח דעתו בעז"ה. (ב) עוד השיג וז"ל במה שהאריך כבהדר"ג בערכין מה שהעלה אם שמאו בחמישים אין רשאי גזבר למכור בפחות האיך אפשר כן אין להקדש אלא מקומו ושעתו רק בקרקע בעי הכרזה ס' יום ואם אחר הכרזה אין מי רוצה ליתן כפי חצי השומא מה לעשות עכ"פ נמכר ומשא"כ בסופא אין טעות רק שתות או חומש יעיין ברמב"ם פ"ז סי' י' בהקדש מדרבנן אפי' בכ"ש יש אונאה עכ"ל הדבר פלא בעיני אם אפי' היתה השומא חמישים יוכל הגזבר ליתן אותו אפי' בעשר אם הבאים לקנות אינם רוצים ליתן יותר א"כ שומא למה לי כלל כמה שיחפץ אדם ליתן יקבל הגזבר אלא פשיטא אם הושם עפ"י בקיאים השומא מתחיל למכור בשומא של הבקיאים ולא בפחות ואם ימצאו שם האומרים ליקח רק בעשר פחות מהשומא בודאי אין הגזבר רשאי למכור מיד ואפי' את"ל שיכול למכור מיד אבל עכ"פ אין מחויב ליתן לזה בעשר שלא נתן שווי' של דמים ויכול ליתן למי שיחפץ לעני בן טובים מאשר יתן לעשיר דאל"כ למה יהי' קפידה על שומת שלשה או עשרה אם הכל חד ואין לומר כדי שאם נתן כפי השומה ואח"כ באו אחרים ואמרו שהי' שוה יותר שהמקח בטל זה אינו אמת דמבואר בהיפך ברמב"ם פ"ד ה' ו' אם שמו אותה ג' בקיאים ובאו אח"כ אחרים ואמרו ששל הקדש היתה יפה לא מהני אפי' אם מאה אמרו כן יעו"ש ועיין ברמב"ם פ"ו ה' ד' חרמי שמים הקדש ונפדו בשוויהן עכ"ל כנלע"ד. והגם דידעתי שיש לומר דהשומא אינו עבור הממון רק גזה"כ בעבור לחלל קדושה והא ראי' דהא יש קפידה שיהי' דוקא כהן אחד ביניהם ולולא דרבוי אחר רבוי אלא למעט הי' צריך י' כהנים וגם יש קפידה דווקא בעשרה ולפי דברי טו"א מגילה דף כ"ג צריך שיסכמו העשרה על דעה אחת ולא מהני הרוב הגם דאזלינן בנפשות בתר רוב כאן לא אזלינן בתר רוב דהא בסנהדרין ליכא קפידא דיהי' אחד כהן ובפדיון קרקע יש קפידה בכהן ה"ה דצריך שכולן יסכימו על דעה אחת יעו"ש והגם דדבר זה צריך חקירה גדולה בכל זאת יוכל להיות דגזבר יכול למכור אפי' בפחות משומא והשומא הוא רק להיות לגזבר כח לחלל הקדושה שנישם בג' או בי' ואחד כהן, ובזה אמרתי ליישב קושי' התוס' מגילה כ"ג איך אפשר בעשרה הא הוה ב"ד שקול יעו"ש ולפמ"ש נכון דשאני בב"ד אשר נעשה כפי דיבורם ולא ישונה אבל כאן צריך דוקא עשרה אשר יתנו כח בשומא שיופדה הקדושה אבל מה לי אם יש רוב בסכום כך וכך או יהי' שוה אל שוה חמשה אומרים בכך וחמשה אומרים בכך עכ"פ כולם הסכימו שיופדה בסכום כסף אח"כ יוכל הגזבר למכור כפי אשר השיג ידו למצוא לוקח ואפי' אם כל אחד מעשרה יתן סכום אחר זה אומר בעשרה וזה בעשרים וזה בשלשים וכן עד מאה עכ"פ כולם הסכימו שיומכר ע"י גזבר בשומא וממילא ימכר אפי' בפחות ואין כאן לדון שלא יהי' ב"ד שקול דהא אינם פועלים להטות לא אחר רוב ולא אחר מיעוט ודוק אבל הוא מילתא חדתא ויש לברר דבר זה מן הרמב"ם אבל בפשטות משמע כמש"ל דאין רשאי למכור שוה מאה בעשר ודו"ק. ובני הב' המופלג יעקב שלום נ"י אמר ליישב קושי' התוס' דה"מ שאין ב"ד שקול אם א"א להיות רק שני צדדין או זכה או חייב או טמא או טהור כשר או פסול קודש או חול וכדומה אז אמרינן דצריך לראות שלא יהי' ב"ד רק או ג' או כ"ג דהא לא משכחת רק שני פנים ואם לא יהי' הב"ד שקול יכריע צד אחד אבל בשומא אפי' יהי' י"א יוכל להיות שכל שנים מהם או כל שלשה מהם יתן סכום אחר וא"כ מה שיוכל להתרמות בעשרה יוכל להתרמות בי"א דשלשה יאמרו בעשרה ושלשה בעשרים ושלשה בשלשים ושנים בארבעים וא"כ מה בצע בי"א ואפי' אם יהי' רק עשרה משכחת דששה או שבעה או שמונה יאמרו סכום אחד ויהי' רוב ומיעוט ואזלינן בתר רוב אבל בסנהדרין אין כאן רק שני צדדין דמי שאומר אינו יודע לא נחשב כלל דיין ונכון מאוד בעז"ה. ומה שכ' מרמב"ם פ"ז יעיין היינו בשומא בשתים דוקא ולא אם הי' שומא בג' וגם בלא"ה אני חקרתי לענין המעות אני הוכחתי דמשכחת בסיפא דהשמאים שמו היטב והבעלים טעו ונתנו בפחות משווי' שתות שהוא בכדי שדעתו של אדם טועה עצמו ואח"כ בא לעלוי ודוק. (ג) גם יצא הדר"ג נ"י לשלוח לי חורפא שכ' וז"ל וצע"ג הא דאמר ר"ח דמיירי שלא שמאו ג' והרי עכ"פ בדיעבד גם כן בעינן שלשה מומחים כמו שכתבו תוספות להוכיח במס' תמורה ס"פ כיצד מערימין בד"ה לא אמרו מגמ' דסנהדרין אפי' בדיעבד לא מהני בפדאן פחות מג' והוא תימא רבתא הן רש"י דכ' שם הא דאמר שמאו ג' אנשים צריך להוסיף חומש על עילוי הרי קרקעות בעשרה ותי' רבותא קמ"ל לענין עלוי' סגי בג' ותימא תימא אקרא הרי כל הפדיון לא מהני בלי עשרה כמו לר"א במטלטלין דלא מהני אפי' בדיעבד פחות מעשרה כדמוכח בפ' הנחנקין עכ"ל ונלע"ד לברר בעז"ה הדבר דדקדקתי בגמ' אמר ר"ח ל"ש אלא שלא נישום הקדש בג' אבל נישום הקדש בג' מוסיפין והי' פלא בעיני הלא מה דצריך הקדש עכ"פ שומא בג' הוא מבואר במשנה וא"כ הי' לר"ח רק לומר ל"ש אלא שלא נישום הקדש אבל נישום הקדש מוסיפין וממילא ידעתי דאין שומא פחות מג' או בי' למה הזכיר ר"ח כאן אגב אורחא דשומא בג' וצע"ג עוד הי' נפלא בעיני לשון רש"י שכ' בד"ה שלא נישום וז"ל שלא שמו שלשה בני אדם את הקרקע כמה שאמר זה האחר עכ"ל משמע שהי' כאן שומא רק שלא שמו במכווין כפי מה שאמר זה האחר למה לא פי' בפשיטא שלא הי' כאן שומא מג' בני אדם וצע"ג גם בד"ה אבל כ' וז"ל אבל שמאוה שלשה כדבריו של זה מוסיפין בעלים חומש על עלוי' בעל כרחו ולא בעינן עשרה אע"ג דשומא דהקדש בעי עשרה כדאמרינן בסנהדרין דף ב' הקרקעות תשעה וכהן הכא רבותא קמ"ל דכיון דאמרו תלתא לא מהדרינן אעשרה ויוסיפו חומש על העילוי עכ"ל והוא פלא בעיני הלא רש"י הקשה קושי' חמורה הא שומא דהקדש בעי עשרה ודוקא כהן אחד בתוכם וכאן לא הי' עשרה ועל זה תי' רש"י דקמ"ל רבותא כיון דאמרי ג' לא מהדרי' על עשרה מי שמע כזאת להשמיענו רבותא שלא כדין וכהלכה הלא זה הי' הקושיא הא לא מהני הפדיון אם לא שמו עשרה ואיך ישמעינו רבותא דמהני ג' בלי עשרה ואי כוונת רש"י בדיעבד מהני אפי' בג' הי' לרש"י לומר דאשמועינן בדיעבד אם שמו ג' מהני וגם מהכ"ת יהי' מהני ג' אם כתיב בקרא עשרה כהנים להראות דבעי עשרה והוא פלא. אמנם נ"ל לבאר בעז"ה דבודאי צריך י' אנשים וכהן אחד בתוכם ובלא"ה גזה"כ דלא מהני אבל בודאי אם הי' עשרה וכהן אחד בתוכם ושמו הרוב השמאים כגון ז' אמרו הקרקע שוה כ' זהובים ושלשה אמרו שוה כ"ה זהובים אזלינן בתר רוב השמאים וכאשר מכר הגזבר אמרו הבעלים כ' זהובים ואחד אמר כ"א זהובים הוה הדין דבעלים קודמין דהם משלמין חומש וצריכין לשלם כ"ו אבל על הזהב אחד אשר הוסיף האחר אין משלמין חומש יען דזה הוא עלוי' וכלל גדול דעל העלי' אין משלמים הבעלים חומש יען דעלוי לא הוה מעות הקרן שווי' של החפץ רק מה שאיש זה הי' מעלה עלוי' זהב וע"ז לא צריכין הבעלים חומש רק כל זה אם ח' שמאים הי' אומרים דשווי' רק כ' זהובים הגם ששנים הי' אומרים שהוא שוה כ"א זהובים אותן השנים לא נחשבו לשומא דאין שומת השנים נחשב לשומא בשום מקום אבל אם ז' אמרו ששוה כ' ושלשה אמרו ששוה כ"א הגם דאזלינן בתר הרוב ונמכר בעד עשרים אבל אם העלה אדם אחד ואמר בכ"א זהובים דהחפץ ליתן לבעלים שהם מוסיפין חומש צריכין להוסיף חומש גם על הזהב שהוסיף האיש אחר יען דמתחילה הי' כאן ג' שמאים בתוך הי' השמאים שהי' אומרים ששוה כ"א ועכשיו שהוסיף איש זהב ששוה כ"א נחשב שומת ג' שאמרו מיד ששוה כ"א ואין זה עילוי אלא היא קרן וצריכים הבעלים להוסיף חומש על אותו עלוי יען דהא שומת ג' נחשב במטלטלין רק בקרקע גזה"כ שצריך עשרה מתחילה אבל נשאר שומת הג' אשר אמרו מיד ששוה כ"א זהובים שישלמו הבעלים עלוי חומש ודו"ק. ועתה יובנו דברי ר"ח דייק ואמר ל"ש שאין משלם חומש על עלוי אלא שלא נישום בג' שבתוך הי' אשר שמו את הקרקע לא הי' בהם ג' אשר שמו הקרקע בסכום עם העלוי אשר נתן איש אחר הוספה עלי' אבל אם מתחילה הי' נישום הקרקע בג' שהי' בתוך הי' ג' אשר שמאו הקרקע מיד בכ"א אז צריכין הבעלים להוסיף חומש על עלוי הנ"ל אשר אמרו ג' מתחילה שהקרקע שוה קרן ראשון כ"א ודו"ק. ובא רש"י בחכמה ורמז שלא נישום וז"ל שלא שמו ג' בני אדם את הקרקע כדבריו כמה שאמר זה האחר עכ"ל היינו שלא הי' בתוך השמאים ג' אשר אמרו מיד סכום שווי' של הקרקע כפי מה שהוסיף האיש האחרון אבל שמאוהו ג' מתחילה כדבריו של זה שהוסיף אז בע"כ צריכין הבעלים להוסיף חומש גם על זהב של זה דהא היו שמאים חשובים אשר אמרו מתחילה ששוה כ"א זהובים והגם דאמרי' דצריך י' ובתוכם כהן אחד א"כ לא הי' על הזהב אשר הוסיף האיש אחרון י' ובתוכם כהן ע"ז משיב רש"י רבותא קמ"ל הגם דתחילת השומא צריך להיות בי' ובתוכם כהן אבל כיון שנישום בי' ובכהן הגם שעל סכום כ"א לא הי' שמאים רק ג' לא מהדרינן שיהי' גם ע"ז דוקא עשרה כיון דהי' בתוך העשרה שלשה ששמו על כ"א הוה ג' אנשים חשיבות ולא מהדרי' על עשרה אשר יסכימו שהוא שוה קרן ראשון כ"א דדי בזה שהי' מתחילה ג' שמאים אשר אמרו ששוה כ"א זהובים וצריכין הבעלים לשלם חומש על עלוי כזה והבן כי זה נכון בסברה. ולפ"ז לק"מ קושי' הדר"ג נ"י דהא הי' כאן שומא בעשרה בצירף כהן רק הי' בתוכם ג' שמאים אשר שמו מיד שהקרקע שוה כדבריו של זה שהוסיף ע"כ על עלוי כזה הבעלים משלמין חומש ודוק ולא מבעי לפי הפשטות דגם בפדיון אזלינן בתר רוב דנכון הדבר אלא אפי' לשיטת הטו"א במגילה דף כ"ג שסובר שהעשרה צריכין להסכים לדעה אחת א"כ אם ז' אמרו ששוה כ' וג' אמרו כ"א אז מסלקין הג' ומצרפין אחרים אשר הסכימו ששוה רק עשרים אם אמר אחד אח"כ בכ"א הרי הוא שלי צריכין הבעלים להוסיף חומש אפי' על עלוי דהא ג' שמהו מיד ששוה כ"א ודו"ק. וראיתי לפר"מ נ"י שמכח הקושיא שהקשה יצא לדון הא דצריך שומא הוא דוקא אם אין שם קונים אחרים אבל אם יש הרבה אנשים שבאים ללוקחו אינו צריך שומא והביא סמיכה מלשון חדושי הר"ן סנהדרין דף ט"ו שכ' מעשר שני נפדה בג' אלו שלשה שבאים לקנות הגם שתוס' ורש"י אינם מפרשים כן עכ"ד. ולדעתי בהקדש צריך שומא משום שיהי' לגזבר כח להוציא חפץ של הקדש דאין אדם מוכר דבר שאינו שנו ולהפקיע הקדושה רק אם שלשה שמו במטלטלין ובקרקע אז ניתן לגזבר רשות גבוה שיוכל לשלוט בו למכור ולחלל הקדושה אבל הלוקחים שהם באים ליקח אבל אינם שמאים להיות עוזרים להגזבר ואפי' הלוקחים אלף לא מהני כי התורה גזרה בתורת ערך יהי' י' וכהן אחד כנלע"ד ובני הב' החרוץ יעקב שלום נ"י הביא ראי' לדברו הדר"ג נ"י מלשון הר"ן מגילה פ"ד שכ' וז"ל בקרקעות תשעה וכהן מקדיש קרקע לבדה ובא לפדותו בעינן שיהי' עשרה ב"א בשומתו עכ"ל משמע דוקא אם הוא בא לפדות מיד גזבר אז בעי ט' וכהן ודו"ק וכן משמע מרש"י. (ד) עוד יצא הדר"ג נ"י על מה שחדשתי במכתבי הקודם דמכירת הגאבעלע דמי למכירת חטין דענין קנין הכנסת הגאבעלע הוא דבר אשר הריוח וההפסד תלוי במקרים הרבה וא"כ ישערו אנשים המבינים כמה שוה ליתן בעד משא ומתן ודומה מכירת גאבעלע למכירת חטין ע"ז השיב במכתבו וז"ל הנה בכל דבר שאין שומא ידוע כגון מרגליות במקום שאין יודעין שומתו או אפי' במקום שסוחרי' מבינים יודעים עכ"פ גם שאינם מבינים יש שיווי לפסוק בעדו בשביל ס' שומא שיש אפשר או שוה יותר או פחות עכ"פ שווים יש בו לכל אדם לקנות אותו מס' דלמא שוה יותר או פחות בין למוכר ובין ללוקח וזה אנו רואים בחוש גם אם ילך אדם שאין בקי למכור מרגליות אצל אנשים שאינם בקיאים עכ"פ שווי' יש להן בשביל הס' דירויח בין אצל לוקח בין אצל מוכר ואף דשם הגזבר עכ"פ בקי מה בכך עכ"פ המוכר בשביל ס' שיש לו אם שוה כפסוקו או לאו הפיסוק הוא שווי' שלה אצלו בשביל הס' דלמא שוה פחות באמת והגזבר יצטרך למכור בשביל שצריך לו עכ"ל כמעט לא אוכל לדון אותו לכף זכות מה שמוכר אינו מבין ולוקחין אינם מבינים רוצים לכנוס כסומא בארובה למכור וליקח בלי הבין וכל אדם יכול לעשות בשלו מה שיחפץ אבל שומת הגאבעלע אשר בני אדם יחשבו חשבונות כפי רוב אוכלי בשר וכפי השכיחין בהמות ועופות בזול או ביוקר וכפי הברכה המצוי במדינה אם שאר מאכלים יהיו בזול ולא יאכלו בני אדם רוב בשר וכדומה ועפ"י הבקיאים בדרכי הגאבעלע יתן ערכם שקנין הגאבעלע בשנה הזאת שוה כך וכך מכח הס' ריוח אשר יוכל להצמיח אם יהי' מד' כך וכך א"כ נכנס הערך בשווי' משא ומתן אשר עיני' צופות שיש ברכה בו שווי' כעת סכום ידוע אשר לא כן במרגליות אשר הוא רק רצון אנשים בלי בקיאות לאמור שהוא שוה כך וכך והאריכות בזה שלא לצורך ולא ידעתי מה עלה על דעת פר"מ נ"י ומש"כ עוד על פי' שלי בלשון חז"ל הרי הוא שלי שברמב"ם פ"ח הל' ה' ה"ה שלי בעשר ובא אחר ואמר ה"ה שלי בעשרים א"א לפרש כן ימחל לעיין פעם שנית דנהפוך דמכח השווי' הרי הוא שלו ולא של בעלים יען דבעלים צריכין ליתן חומש ודו"ק. (ה) גם קבלתי ממנו מכתב אחר שכ' השגה וז"ל מש"כ כהדר"ג ברוב עוזו דמשנה דערכין זה אומר עשרה וזה עשרים עד חמישים ע"כ דאין שוה חמישים רק עשרה מכח הראיות שהביא במכתבו האחרון יעיין נא בש"מ בב"מ דף נ"ז כ' שם בד"ה במ"ע דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט לא יתכן שיעור אונאה ולא יותר ומשנה זה דדין אמירה לגבוה מחמישים עד עשרה עכ"ח דשוה חמישים רק אלו סוחרים חזרו מאיזה טעם והקדש אין נמכר רק לשעתו ודו"ק עכ"ל. לדעתי מלבד שאין זה דעת הכל רק יש לי דרך מרווח בעז"ה בודאי אם הקונה לא ידע שהי' ע"ז שומא מפי מומחים בדבר אז יש ביתר מכדי אונאה ביטול המקח ובפרט אם האונאה בפלגא או יתר מפלגא ולא מהני אפי' אמירה וגם מסירה לגבוה אבל אם הי' השומה בעשר וכן שמע שבא אחד ואמר שנותן רק עשר ואח"כ אמר אחד בעשרים וכן בא אחד ואמר שלשים עד חמישים כאן בודאי מהני אמירה לגבוה יען דשמע דאמר אחד רק עשר כפי השומא ואטו הי' חושד שהלוקח הראשון רוצה לגזול ההקדש יעיין תוס' ב"מ דף נ"ז בד"ה ומר אז כל מה שאמר כל אחד הוה אמירה לגבוה כמסירה להדיוט דהא ידע להזהר ושמע ולא נזהר כנלע"ד ועתה שלום וכ"ט לו ולביתו דברי הטרוד הדש"ת. הק' חיים סופר חזר י"נ הרב הגאון נ"י להחזיק בדברי רשד"ם ממקום אחר ואי"ה בח"מ אבאר דבר זה כנ"ל:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה