שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ד · סימן יא
שאלה ששחט פרה בחודש ט' לעיבורה ונמצאת נבילה בשחיטתה וקרעו לבטן והוציאו לולדה בריא וחי ואחר עשרה ימים שחטו לולד ונמכר הבשר במקולין וכאשר בא השמועה לזקן אחד צעק ככרוכיא שגם הוא הי' קצב בימי נעוריו ואירע לו כזה ואסרו הלומדים שבעירו לבשר מאי לחוש לדבריו ולקבלתו ולאסור הכלים של בעלי בתים או לא. תשובה הוא זקן שקנה חכמה מלומדי ד' לאסור הבשר למכור אותו אבל לאסור הכלים של בעלי בתים תלי' באשלי רברבי כאשר נחקור על שורש הדין בעזהי"ת. הנה ביו"ד סי' י"ג סעיף ז' כתב המחבר אם שחטה לבהמה ונתנבלה ונמצא בה בן ט' חי יש לו לעובר תקנה בשחיטת עצמו והגיה הרמ"א וז"ל עכשיו אין להתיר שום ולד הנמצא בבהמה אם האם טריפה ולא מהני לו שחיטת עצמו דחיישי' שמא אינו בן ט' עכ"ל וכתב הש"ך ס"ק י"א וז"ל אבל וודאי כשימתין עד תחלת ח' ללידתו שאז יצא מספק נפל כדלקמן סי' ט"ו ואפי' היתה אמו טריפה ניתר בשחיטת עצמו וכ"כ בפרישה סי"ב עכ"ל ובתבואת שור הביא בשם הפרישה אפי' אם וודאי הוא בן ח' ג"כ מהני שיהה ח' ימים דע"כ האי בר ז' הוא אלא דאישתהי עד ח' וממה שכתב הטור בן ח' אסור לק"מ דאם חי ח' ימים לא הוה בר ח' אלא בר ז' עכ"ד פרישה אך הוא השיג עליהם הא בנדה דף כ"ד הוה ספק אי בהמה גסה ילדה לז' וא"כ לא שייך להתיר בנמצא אפי' בן ח' מכח דאמרי' דהוא בר ז' ואשתהי הלא לא נפשט שם אי בהמה גסה יולדות לז' וכי תימא דגמ' מספקא רק אם יולדות לז' אבל אפשר דנגמר בה הוולד לז' זה אי אפשר לומר דהא באדם דיולדות לז' אעפ"כ יש פלוגתא ביבמות דף פ' אי אמרינן אשתהי ובבהמה דיש ספק אם יולדות לז' יהי' אשתהי פשיטא עכ"ד וכן מצאתי בפלתי שהשיג בזה על הש"ך. ונלע"ד לחקור בעזהי"ת דלכאורה פלא בעיני עי' גמרא יבמות דף פ' דאמרו דרבא תוספאה עבד כרבי דאמר אשתהי הלא יש להבדיל ביניהם דשם בבן ח' אמר רבי סברת אשתהי דהגם דרוב נשים יולדות לתשעה עכ"פ לא מצינו שרוב ולדות נגמרים בצורתם לתשעה דווקא דאפשר רוב ולדות נגמרים בצורתם לז' ובכל זאת לא יולדות עד תשעה רק מיעוט יולדות גם לשבעה שמיד שנגמר צורת הולד יפתח הרחם ויצא וזה הולד שיצא בחודש ח' הוא משונה דלו יהי' שנגמר צורתו בז' הי' לו לצאת בז' או להשהות עד ט' וזה יצא בחודש ח' לא עשה לא כרוב ולא כמיעוט אז סובר הת"ק שהוא וודאי נפל ורבי ורשב"ג סוברים כיון דנגמר בשערו ובצפרניו או שחי ל' יום ע"כ הוא אישתהי ובאמת הי' ראוי' להשהות עד חודש ט' כדרך רוב נשים שיולדות לט' הגם שנגמר צורת הולד לז' רק ע"פ סיבה חיצונות יצא באמצע השהיי' אבל כיון שרוב נשים יולדות לתשעה וזו ילדה לי"ב חדשים והא אשתהי כנגד רוב היולדות בחודש הט' לזה כ"ע מודים דלא אמרינן אשתהי דרוב נשים יולדות לתשעה ולא משהין הולד יתר על זמן תשעה חדשים בקרבם וא"כ אפי' כרבי וכרשב"ג לא עביד וצע"ג. ולכאורה יש ראי' לזה שחדשתי דמה שנגמר צורת הולד לז' לא הוה רק מיעוט דאפשר רוב ולדות נגמרו צורתם בז' חדשים דאל"כ דרוב ולדות נגמרו צורתם בחודש ט' ואז יצאו מיד ומיעוט נגמר צורתם בחודש ז' והמה יצאו מרחם בחודש ז' מדנקטו חכז"ל תמיד רוב נשים יולדות לט' ומיעוט לז' למה נקטו על הנשים שיולדות ולא נקטו על הולדות שאנו דנין אם הוא בר שבעה לראשון או בן ט' לאחרון ונימא רוב ולדות נגמרו צורתם בט' ומיעוט בז' ואז ממילא ידעינן שרוב יולדות לט' ומיעוט יולדות לז' אלא פשיטא דרק על הלידה יש רוב דלו יהי' שנגמר צורת הולד בז' אעפ"כ לא הוה לידה אלא לט' ודוק. ואוסיף נופך על הקו' דלמא דווקא סובר אישתהי בבן ז' יען כי דרך רוב נשים להשהות הולדות בבטן עד חודש ט' או הגם אם נגמר צורת הולד בז' משתהי' יותר חודש או חדשים עד ט' אבל דנאמר אישתהי אחר חודש ט' שיש רוב על הלידה גופה אז לכ"ע לא אמרינן אשתהי דאזלינן בתר הטבע שכל הנשים יולדות לתשעה לכל הפחות ואיך נאמר אישתהי על ג' חדשים אחר זמן הטבע וצע"ג. ונ"ל דגמ' מדמה בשלומא לת"ק דלא מהני סימן גמרו שעריו וצפרניו וגם שלושים יום הגם דרוב ולדות בני קיימא נינהו מסייע דולד מעלי' הוא אעפ"כ הוה וודאי נפל דסובר שאין שום ולד שוהה במעי אמו ה"ה דלא מהני באשה שילדה לי"ב חודש דנאמר אשתהי הגם שהי' לה חזקת היתר לבעלה וחזקת כשרות וצדקת לסייע דבוודאי לא זנתה ברצון (ואונס לא שכיח דיש לו קול) אעפ"כ לא אמרינן אשתהי אבל לרבי ורשב"ג דסוברים דאמרינן אישתהי מחמת רוב וולדות בני קיימין ה"ה מצרפין חזקת כשרות וחזקת צדקת דאשה ואמרי' אישתהי שלא לעשות אותה לזונה ולולד לממזר ודוק [עיין רמב"ן יבמות דף פ' בחידושיו]. היוצא מזה דדוקא בנולד לח' באדם פליגו דיש תרתי לריעותא דהלא רוב יולדות לט' אפי' נגמר צורתם בז' ומיעוט יולדות עכ"פ לז' וזה ששינה את טעמו ויצא בח' אז אמרו רבנן דהוה נפל אבל בנמצא במעי טריפה ולד הוה וודאי ספק אולי נגמר בז' רק שרוצה לשהויי במעי אמו עד ט' ובתוך כך שחטו לאמו ומהני שיהה ח' ימים ודוק ובגמ' בכורות לא איבעי להו רק אם יולדות ג"כ לז' כמו אשה שיש מיעוט מן הוולדות שנגמרו צורתם בז' ויצאו מרחם אמם אבל בוודאי יש הרבה ולדות שנגמרו צורתם בז' ולא יצאו עד ט' וא"כ אם ראינו שחי ח' ימים אחר שנשחט האם א"כ בע"כ בן ז' הוא ואישתהי ודוק ומכ"ש אי לא יולדות לז' ודרך הבהמה להשהות הולד עד ט' אז בוודאי אם נשחט האם תלינן דאישתהי דלא שייך לומר וכי בן ז' הוא למה לא ילדה לז' דאין דרך בהמה לצאת לז' הגם שנגמר הולד לז' אלא אפילו אם יולדות לז' אז לא אמרי' אישתהי אם יולדות לח' אליבא דת"ק כמו באדם אבל בנמצא במעי אמו בוודאי אמרינן אישתהי ומכ"ש לדינא דפסקינן כרשב"ג ורבי דאמרי' גם באדם אישתהי הגם שיולדות לז' וה"ה בבהמה אפי' בנולד לח' אבל בנמצא במעי אמו לכ"ע אמרי' אישתהי ודוק. ומה שהביא התב"ש ראי' דלא אמרי' בבהמה אישתהי דאל"כ קשה בחולין דף ע"ג דמתיר ר"מ בנמצא בן ח' חי ששחיטת אמו מתירו אבל בן ט' צריך שחיטת עצמו וקשה הא ר"מ חייש למעוטא וא"כ ניחוש דלמא בן שבעה הוא ואישתהי בשלומא הא דלא פשט רבא דבהמה אינה יולדות לז' מדר"מ הנ"ל לק"מ די"ל דה"ה בן שבעה אוסר ונקטו פלוגתא לאשמעי' כח דרבנן דלא תימא בבן ז' המה מתירין דרוב נולדים לט' וס"ל דבן ז' הוה נפל לכן אשמועינן אפי' בבן ט' המה מתירין במעי אמו אבל לדברי פרישה דאמרי' משתהי בבהמה קשה מדר"מ ותירץ דהוה מיעוטא דמיעוטא דרוב נולדים לט' וממיעוט דנולדים לז' מיעוט מהם משתהים יעו"ש ולפמ"ש דאפשר רוב ולדות נגמרו בז' רק רוב לא נולדים עד ט' א"כ הדרה הקו' לדוכתא למה לא חייש ר"מ על זה אולי בר ז' הוא ובאמת הי' רוצה להשהות עד ט' ובתוך כך נשחטה האם וצע"ג. ולע"ד נראה לי דלק"מ דטעמא דר"מ דאמר בן ט' צריך שחיטת עצמו פי' רש"י שם דסובר חדשים בלבד גרמו ורבנן סוברים חדשים וגם אוירא גרמו יעו"ש וא"כ בשלומא בבן ט' דאז דרך הבהמה לצאת בין אם נגמרה אז או אם נגמרה מקודם ואין לו עוד זמן להשהות בבהמה ולא חסר רק אויר לצאת מרחם ולבא באויר עולם אז כיון שאין לו עוד להשהות בתוך האם לכן חדשים בלבד גרמו אבל בן ז' דרך להשהות בבטן האם להשלים עצמו בכח עוד שני חדשים דרוב נולדים לט' הגם אם נגמרו בז' אז בודאי נחשב כלא ולד והוה בכלל כל בבהמה תאכלו אפי' לר"מ ודוק. והוסיף הגאון בעל תב"ש לחדש דבר הא דמהני לרשב"ג ח' בבהמה הוא רק בסתם ולדות אבל בבן ח' וודאי לא מהני שיהה אפילו נולד דאל"כ למה לא פשט רבא דבהמה יולדות לז' מדרשב"ג דמותרת בנולד לח' וע"כ דאשתהי ונגמר בז' ונתקשה למה שתקו הפוסקים בסי' ט"ו מלהזכיר זה דח' ימים לא מהני בבהמה רק בסתם ולדות וצריך עיון גדול. ולפמ"ש לק"מ דגמ' הי' מסופק אי גם בהמה יולדות לז' אם נגמר הולד כמו באשה שיולדות לפעמים בחודש השביעי והוה בחזקת שאינו נפל או נאמר הגם דנגמר צורת הולד לשבעה בבהמה כמו באדם בכל זאת לא יהי' מיעוט אשר יולדים לשבעה ואפי' נולד בשבעה הוה בחזקת נפל כמו בן ח' באשה אבל בוודאי נגמר לפעמים צורת הולד לשבעה ואפשר גם רוב ולדות נגמרים לשבעה רק טבע הבהמה להשהות הולד בבטן עד ט' ואם נולד לח' אז הוא בחזקת נפל חוץ אם נגלה דשהה ח' ימים ורשב"ג קאי על בהמה אפי' וודאי נולד לח' ודוק ונ"ל מדנקט רש"י ביבמות דף פ' ובנדה דף מ"ד כל מקום שמביא הגמ' דברי רשב"ג כל ששהה ל' יום באדם אינו נפל וכתב רש"י וז"ל באדם דאלו בבהמה איירי בוודאי בן ח' דאל"כ ע"כ הוצרך לנקוט באדם ולמה צריך רש"י לומר יען דמהני בבהמה ח' ימים אפילו אם יהי' גם בבהמה ל' יום היינו בסתם וולד ובאדם אפי' בוודאי בן ח' אלא ע"כ דלא כתב"ש ודוק. ולכאורה עלה בדעתי להביא ראי' לדברי תב"ש דבוודאי בן ח' בבהמה לא מהני שיהוי ח' ימים דשם בנדה דף כ"ד ע"א הביא הגמ' הברייתא דיש בעוברין שהן אסורין בן ל' לדקה ובן ח' לגסה הימנו ולמטה אסור יצא מי שיש לו שני גבין ושני שדראות ואמרי' בגמ' רב מתרץ לטעמי' יש בעוברין שהן אסורין בד"א בשיצא לאויר העולם אבל במעי אמן שרי' חוץ שני גבין ושני שדראות אפילו במעי אמן אסור יעו"ש וע"כ איירי בשהה ח' ימים דאל"כ מאי יש בעוברין שהן אסורין הלא כל ולדות אסורין עד ח' ימים אפי' ספק בן ט' אלא בוודאי דאשמועינן הברייתא אפי' חי ח' ימים אסורין משום נפל וקשה למה באמת אסורין נימא דבן שבעה הוא ואישתהי אלא פשיטא בבהמה לא אמרינן אישתהי כדברי תבואת שור. ואחר העיון זה אינו קושי' דבסתם ולדות לרבנן מותר לכתחלה ולרשב"ג רק איסור דרבנן וברייתא רוצה להשמיע דיהי' וודאי נפל ולוקין על נבילה אם לא חי ח' ימים ודוק. נהפוך הוא לכאורה ע"כ איירי הברייתא בלא שהה ח' ימים דאם אפי' בחי הולד ח' ימים ואעפ"כ הוה וודאי נבילה חשה א"כ מופשט דבהמה אינה יולדות לשבעה דאם ילדה א"כ נימא דאישתהי דהא הי' חי ח' ימים אלא ע"כ דבהמה אינה יולדות לשבעה ומאי מספקא לי' לרבא הא התב"ש סובר כן דאישתהי תלי' אי אמרינן יולדות לשבעה וצע"ג. לק"מ דרבא מסופק מדאוסר הברייתא בן ח' אי איירי אפילו בשהה ח' ימים וממילא נשמע דלא יולדות דאל"כ נימא אישתהי או נימא דברייתא בדלא שהה ח' ימים אבל באמת בשהה מהני וע"כ דיולדות לז' ורצה לפשוט מהימנו ולמטה ומשני דקאי אדקה ואחר שהקדימה הגמ' דהלכתא כרב ופי' הברייתא הוה ה"מ בשלא יצא לאויר העולם ודלא כשמואל שפי' ה"מ בדלא כלו חדשיו נסתפק רבא אי בהמה יולדת לשבעה ודוק דתב"ש חידש אי אינה יולדות לשבעה ליכא למימר אישתהי אבל זה יוכל להיות דאמרינן יולדות לז' ואעפ"כ לא אמרינן אישתהי דמדלא ילדה לז' כמועט ולא לט' כרוב רק ילדה בחודש ח' אמרינן דהוא נפל וודאי כרבנן דתוספתא פרק במה בהמה דסבר דאשה יולדת לז' ולט' אבל יולדת בחודש ח' הוה וודאי נפל דלא אמרי' אישתהי חודש אחד וילדה בחודש ח' ודוק. ואולי רמז רבא דנקט הרי אמרו אשה יולדת לט' ויולדת לז' בהמה יולדת לט' יולדת לז' או לא ילדה ולכאורה יפלא למה נקט הרי אמרו בעינינו אנו רואים דאשה יולדת לט' ויולדת לז' וכן הי' לו לומר אמר רבא אשה יולדת לט' ובהמה יולדת לט' בהמה נמי יולדת לז' כמו אשה דיולדת לז' או לא ילדה וצ"ע רק רבא סמך על רבנן בתוספתא דאשה יולדת רק בט' או בז' אבל אם יולדת בח' הוה וודאי נפל דלא אמרי' אישתהי ולא מהני שיהוי ח' ימים או אם נגמרו שערות וצפרנים ושאל רבא א"כ יש לדון בבהמה אי יולדת נז' אי לא ילדה הגם דלא שכיח דבהמה תלד לז' אעפ"כ אם יולדת אם הוה ולד או נפל אבל לרשב"ג דסובר בפירוש דמהני ח' ימים בבהמה אפי' נולד בוודאי בחודש ח' אז בוודאי אמרינן בהמה יולדת לז' ודוק. ועלה בדעתי ליישב גוף הקו' אפי' איירי בשהה ח' ימים אעפ"כ אין לפשוט מברייתא דלא יולדת לז' דהא רב מפרש ה"מ בשלא יצא לאויר העולם אבל יצא לאויר העולם אסור ולכאורה קשה למה לא אמר בקיצור ה"מ בשלא נולד אסור מאי זה דמפרש יצא לאויר העולם וצע"ג אך הכוונה בנשחטה האם ונמצאת טריפה שאז נקרא הולד יצא לאויר העולם דהא צריך שחיטת עצמו עיין תוס' חולין דף ע"ד ע"א בד"ה ואז כיון שחסר הלידה אין לסמוך על שישהה ח' ימים להוציא מחזקת נפל ודו"ק אבל כבר אמרתי דדבר זה רחוק משכל דנמצא בבטן אמו אמרי' אישתהי אפי' לרבנן ואפי' אי בהמה לא יולדת לשבעה ומכ"ש לרשב"ג דלא כתב"ש ודוק. ונ"ל להביא ראי' דמהני ח' ימים בבהמה אפי' ידוע שבוודאי נולד בחודש ח' דבנדה שם בדף הנ"ל אמרו שמואל מתרץ לטעמי' בן ז' לדקה בן ח' לגסה הימנו ולמטה אסור בד"א בשלא כלו לו חדשיו אבל כלו לו חדשיו מותר יצא מי שיש לו שני גבין ושני שדראות אפי' כלו לו חדשיו אסור יעו"ש ולכאורה יפלא בכל מקום בש"ס אשר הגמ' מפרש במה דברים אמורים הוא בסיגנון שבא לפרש להתיר חלק ממה שאוסר מתחלה וכמו דמפרש התוס' לרב בד"א בשיצא לאויר העולם אסור בן ד' לדקה ובן ח' לגסה אבל בבטן האם מותר אפי' בן ד' או בן ח' אשר נאמר בתחלה לאיסור אבל בפי' שמואל בברייתא בד"א בדלא כלו לו חדשיו שהכוונה שהוא בן ד' או בן ח' אבל כלו חדשיו היינו שהוא בן ה' לדקה ובן ט' לגסה א"כ אין זה מסוג אשר נאמר בברייתא לאיסור וצע"ג. אמנם באמת הברייתא חידש דבר דאפי' בן ח' לגסה וחי ח' ימים אמרינן מדשהה כל כך ע"כ הוא בן ז' רק אשתהי בבטן האם אעפ"י שכלו לו חדשיו כשהי' בן ז' נמצא אעפ"י שהוא בבטח בן ח' חדשים אעפי"כ מותר דמדחי ח' ימים ע"כ כבר כלו לו חדשיו בז' חדשים רק אשתהי ומוכח דמהני שיהה ח' ימים בבן ח' ודלא כתב"ש מדשמואל נשמע לרב ודוק. וא"כ נשמע דלשמואל פשיטא לי' דבהמה יולדות לז' מדאמרי' דמהני ח' ימים וע"כ דאמרינן אישתהי ומוכח דיולדת לז' ומדשמואל נשמע לרב דאטו יחלקו במציאות וממילא לדינא שבקי' מאי דמסופק לי' לרבא אליבא דרב ופשיטא היא אליבא דשמואל דיולדת לז' ודוק. ומה שהעיר התב"ש דלא מהני שיהה ח' ימים רק אחר לידה דיש רוב הנולדים בני קיימא נינהו אבל בנמצא במעי אמו דליכא לידה לא סמכינן על שיהוי דח' ימים יעו"ש שהאריך בער אנכי מהבין הלא איירי דידעינן שכלו לו חדשיו שלא עלה עלי' זכר זה ט' חדשים רק לא סמכינן על ידיעתנו דחיישי' דלמא עלה עלי' זכר ולא ידענו וא"כ מהכ"ת שלא נסמוך על רוב נפלים דלא יחי' ח' ימים בבהמה והגם שמיעוט נפלים חיים ח' ימים בבהמה ושלושים באדם בעבור זה חושש רבי לשיטת רש"י ורבנן לשיטת התוס' ביבמות דף פ' שצריך עשרים שנה היינו אם נולד בוודאי בחודש ח' אז אמרינן מנ"ל ליזול בתר מיעוטא דנגמר צורתם בז' ויולדת לח' דלמא הוא בן ח' ואעפ"כ הוא חי שלושים יום באדם דרוב הנגמר צורתם בז' עושים אחת משתיים או יוצאים מאם לז' או שוהים עד ט' אבל לא יוצאים בחודש ח' אבל כאן דלא ידעינן אם הולד בן ח' נהפוך הוא עפ"י רוב הוא וודאי בן ט' רק דלא סמכינן על ידיעתינו דכלו לו חדשיו א"כ אזלינן בתר רוב נפלים דלא חיים שמונה ימים ובפרט כאן דלא יצאה כלל רק נמצא בבטן אם וחי ח' ימים מהכ"ת לחוש שהוא ממיעוט נפלים דחיים ח' ימים ודוק שוב מצאתי שכבר העיר הדג"מ בסי' י"ג על התב"ש בזה דגם רבנן פליגו רק דרוב נולדים בח' הוו נפלים הוה כנגד רוב נפלים אינם חיים אבל כאן דספק בן ט' מודים והרואה יבין מה שיש הוספה בדברי על דבריו ועיין בתב"ש סי' ט"ו ס"ק ט"ז ודו"ק. סוף דבר הכל נשמע הגם שמתחלה יש לחוש על דברי תב"ש כאשר העיד הזקן שאסרו לו למכור הבשר אבל בנידן שכבר נמכר הבשר אין לאסור הכלים כנלפע"ד. הק' חיים סופר ואיידי דאיירי לא אמנע מלכתוב שיש לי פליאה נשגבה על דברי רמב"ם פ"ד מה' מ"א ה' ד' כתב וז"ל אסור לאכול מן בהמה שנולדה עד ליל שמיני שכל שלא שהה שמונה ימים בבהמה הרי זה כנפל ואין לוקין עליו ואם נודע לו שכלו לו חדשיו בבטן ואח"כ נולד שהם ט' חדשים לבהמה גסה וה' לדקה הר"ז מותר ביום שנולד עכ"ל ולכאורה תיבות "ואח"כ נולד" שכתב רבינו הוא בלי הבין דמה לי שנולד הלא משכחת שלא נולד כגון שקרעו לבטן אמו ולקחו לולד אעפ"כ מותר לשוחטו מיד וצע"ג. ונלפע"ד דרמב"ם סובר דדוקא אם כלו חדשיו וגם נולד אז יצא מידי נפל אבל כלו חדשיו בלבד לא יצא מידי נפל יען שלא נעשה לידה דיש ב' אופנים נפל כאשר אבאר בעזהי"ת ואלה (א) שהוא שלם ברוח ונפש והי' ראוי להיות חי וקיים בעולם רק לא נשלם לו צורת גופו שע"י סיבות נעשה לידה קודם תשלום צורת הגוף ויצא לאויר העולם טרם שנגמר (ב) שנשלם בצורת גופו ותוארו שלם באיבריו וכוחותיו רק ד' לא שם משטרו בארץ לקבל נפש רוח ונשמה להיות חי וקיים רק במעי אמו יהי' ניזן וכאשר יצא לאויר עולם ימות [נפל אשת בל חזה שמש] ועיין תוס' נדה דף כ"ד ע"ב שהי' להם גירסא בגמ' מי שהוא ראוי לבריאת נשמה ולא גרסו לבריאת שמונה ובכלו לו חדשיו יש עוד חשש דלמא לא ניתן משטרו בארץ להיות בר קיימא רק אם חי שמונה ימים בבהמה אז ידעינן דראוי עוד לחיות בעבור זה פליג רשב"ג דלא מהני גמר סימנים דדלמא לא הוה ולד אשר יש לו מועד מיועד בבית כל חי וכלו לו חדשיו ג"כ לא מהני אם ליכא לידה דלמא אין לולד בית מועד בבית כל חי רק בשתים יש לו היתר כלו לו חדשיו בבטן ואח"כ נולד אז מותר או נולד ושהה ח' ימים ג"כ מותר לכן הקפיד הרמב"ם וכתב שכלו לו חדשיו בבטן ואח"כ נולד אז מותר באותו יום אבל בנמצא במעי אמו צריך שישהה ח' ימים דלא הי' כאן לידה ובן פקועה שנטרפה אמו דמותר בשחיטת עצמו הוא דווקא אם שהה ח' ימים ומה דבעי ר' הושעיא בפושט ידו לתוך האם ושחט אם מהני שחיטה היינו אם מהני שחיטה בבטן האם הוה רק ספק נבילה ואם לא מהני שחיטה בבטן אם הוה וודאי נבילה כנלפע"ד להערה בעלמא ועיין רמב"ן נדה בחידושיו בדף מ"ג שיש סמך לזה] :