שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ד · סימן ו
את חג השבועות יחוג בשמחת התורה ובשמחת הגוף ה"ה הרב הגאון המפורסם בעולם הרב ר' משה נ"י אב"ד ור"מ דק"ק חוסט יע"א. אחד"ש אמרתי בתחילת החורף אשר הודעתי מחשבותי בשני מכתבים זה אחר זה ושני ימים אח"כ קבלתי מכתבו השנית וראיתי לתכלית אין דבר חוצץ והנחתי האגרת כדי שלא להפסיק מן הדבר אשר עסקתי בו אבל זה איזה שבועות מצאתי פרמ"ג נאה הנוגע בהערה אשר העיר הדר"ג נ"י אי ספק אסור לבן נח או לא שמתי לבבי לגלות זה וגם להודיע מה שעלה במחשבה לפני לפלפל על מכתבו אבל רק בקצירת אומר. (א) יצא הדר"ג נ"י על מה שחדשתי בתינוק הנמצא ברוב גוים דהוא אסור לחלל שבת דבב"נ לא חידשה התורה דיוכל לסמוך על הרוב והתפלא עלי א"כ בכל דורות מלפנים אשר הרבה בנות ישראל נתערבו בגוים ובניהם הם ישראלים עפ"י דין תורה ואסורים במלאכה וא"כ כל הגוים אסורים במלאכה מכח מיעוט הנ"ל והלכה רווחת בישראל דעושין מלאכה ע"י גוים עכ"ד. מאוד נפלאתי עליו הלא אנחנו בני ישראל המצווים לו לעשות מלאכה אזלינן בתר רוב דהרוב הנולדים באומות אינם מבנות ישראלים הנבלעים בגוים וא"כ אין אנו עושים איסור כלל במה שמצוים אותו לעשות מלאכה ואין לחוש על לפני עור לא תתן מכשול דהא אנן דאזלינן בתר רוב א"כ אין אנו מכשילים אותו דכל דפריש מרובא פריש ולגוים אשר אנו מצוים להם לעשות מלאכה אין להם שום ספק אולי הם ישראלים שיחושו אי מותרים לעשות מלאכה בשבת אבל בתינוק המושלך ויש ספק לפניו אם הוא גוי או ישראל אז צריך הוא לשמור שלא יעשה מלאכה הגם שמותר לנו לצות לו לעשות מלאכה ואין לנו לחוש שנעבור אנחנו על לפני עור כנלפע"ד [ומ"ש במכתבו וז"ל וממילא אסור לישראל לסייע לו לעבור על אחד מן המצות עכ"ל וגם מ"ש בד"ה ובזה י"ל וגם אין להאכילו נבילות עכ"ל זה אינו דמצדינו מותר להאכילו דאין לומר כיון שהתינוק אין רשאי לסמוך על הרוב א"כ ממילא אנו עוברים על לפני עור דעכ"פ אנו נותנין מכשול למי שהוא עור בדבר ועושה מה שהוא אסור לעשות דכבר בארתי בספרי מ"ח סי' מ"ז דאין לאו דלפני עור רק אם בודאי מכשול ולא בספק ק"ו דאם יש רוב שאינו מכשול רק בב"נ שאינו רשאי לסמוך על הרוב ודו"ק]. אמנם מה שמחלק בסברה הגם דלא אזלינן בב"נ בתר רוב היינו במצות שלו אבל לא במצות אשר הם רק מצות ישראל דבישראל הוה הדין דאזלינן בתר רוב ולא צריך לחוש על מצות אשר יהי' מחויב בו בתורת ישראל דהא ע"פ הרוב הוא גוי תלי"ת טרם שקבלתי מכתבו הודעתי להדר"ג נ"י שיש לפקפק בזה רק הערותי לבאר בדברי הש"מ דרוב אינו וודאי. וראיתי מה שהודעתי במכתבי השני שלמדן אחד הראה לי סתירה במרן ז"ל והדר"ג נ"י הביא במכתבו שאחי הרהמ"ג הצדיק ר' יעקב שלום ז"ל הקשה לו סתירה הנ"ל שמחתי בו מאוד כי בוודאי גם אני מפיו שמעתי ולא זכרתי שמו וגם התי' שכתבתי הוא בדרך שדרך כבודו לחלק בין רוב דיינים ובין רוב שהוא חק מחקי התורה להתיר האיסור והדר"ג נ"י אומר דרוב הוא סברה עפ"י אומדנא ובישראל דאין ממיתין עפ"י אומדנא רק בתורת ב"ד של ג' ואעפ"כ בטל האחד בשנים אז הוא מכח דאזלינן בתר רוב אבל בב"נ נהרג עפ"י רוב מכח אומדנא דהא אפי' בדיין אחד נהרג וממילא לא צריך דאחד יתבטל ברוב ובישראל דצריך ג' אפי' אחד אמר איני יודע לא מהני ואם מתנגד לרוב הוא בטל וע"כ מכח דין דאזלינן בתר רובא עכ"ד ואני נבוך בזה דהלא משכחת לה שאחד המתנגד הוא חכם חריף ובקי ויורד לעומק הדבר יותר וכמעשה דר"א ור' יהושע] רק הוא חק התורה לילך בתר רוב כי אלקים נצב בעדת אל ועיין רמב"ן פ' שופטים בטעם הרגו אין נהרגין וגם לא מצאתי מפורש אם ב"נ יכולין להרוג ע"פ אומדנא חוץ באומדנא דשייך בו אנן סהדי דגם ב"נ צריך עדות רק דסגי בע"א אבל עכ"פ צריך להיות בתורת עדות רק בכל מקום דפטור בישראל מכח נקי וצדיק ועיין ברמב"ם ס' המצות סי' ר"צ שם בב"נ מחויב אבל אומדנא בלי עדות אנן סהדי כלל מנ"ל רק דהאמין התורה כנגדו ע"א או קרוב וכדמות ראי' מדברי רש"י פ' נח וירד ד' לראות את העיר וז"ל לא הוצרך לכך אלא בא ללמד לדיינים שלא ירשיעון את הנדון עד שיראו ויבינו במדרש רבי תנחומא עכ"ל והלא דור הפלגה בני נח היו משמע עד שיראו ויבינו ולא שיבינו בלבד מכח אומדנא וק"ל. (ב) הדר"ג נ"י הקשה על הב"ש סי' ד' ס"ק כ"ו שהביא הפוסקים שאפי' באשה פרוצה ביותר אמרינן רוב בעילות אחר הבעל וליכא חשש ממזרות א"כ קשה מיבמות דף צ"ח דאמר רבא הא דאמרו רבנן אין אב למצרי משום דשטופי זמה אלא אפקורה אפקרי' רחמנא לזרעי' וקשה הא אעפ"כ רוב בעילות אחר הבעל והוה אח מאביו ותי' הדר"ג וז"ל ונ"ל דגם זה בכלל לא תימא שם עכ"ל. ונלע"ד ליישב דבגמרא שם אמרו לא תימא דשטופי בזמה דלא ידוע וכתב רש"י בגרסתו וז"ל לא תימא משום דשטופי זמה הוא ולא ידעינן אבוה מני עכ"ל ולכאורה יפלא מאי נ"מ אם הפי' שאב של המצרי הי' שטוף בזמה מה הי' חסר לן אם הי' מפרש דהאם היא שטופה בזימה ולא ידעינן ממי היא נתעברה אך החכים רש"י דשטופי זמה הוא היינו הבעל שהוא האב הוא שטוף בזמה עם נשים אחרות וגם היא שטופה בזמה עם אנשים אחרים ולא דמי לאשת ישראל שפרוצה ביותר הגם שהיא פרוצה הבעל שלה אינו פרוץ ומשתוקק רק לאשתו וא"כ יש רוב בעילות מבעל אבל במצרי הבעל שטוף בזמה וגם היא שטופה שזמה וא"כ בוודאי ליכא רוב בעילות מבעל כי מים גנובים ימתקו להם רוב בעילות בעלה בנשים אחרות ורוב בעילותיהם באנשים אחרים וזה שאמר רבא דס"ד משום דשטופי בזמה שניהם שטופים בזמה דלא ידוע ודוק. ובזה יש ליישב מה שרצה הדר"ג נ"י להביא ראי' דספק מותר לב"נ דאל"כ הלא דין דאין אבות למצרי אמרינן אפי' לקולא וקשה לו דהם שטופי זמה אבל מידי ספיקא לא נפקא אלא ע"כ ספק דאורייתא משרי שרי לב"נ עכ"ד ולפמ"ש נכון דבמצרי הבעל שטוף בזמה וגם האם שטופה בזמה א"כ בוודאי אמרי' רוב בעילות הוו מן האנשים אחרים ובעלה אחרים לאו אביו של הילד כי הוא נוצר מרוב בעילות של אנשים אחרים ולא הוה ספק השקול וראי' לדברי דיעיין ברש"י בד"ה הא דאמר רבנן שפי' אפי' ליכא למימר כקטן שנולד דמי כגון שלידתו בקדושה וא"כ הם עכשיו ישראלים ויקשה בודאי ניחוש לספיקא ולמה אין חולצין הא ספק דאורייתא הוא אלא פשיטא דשטופי זמה הוה הפי' דיש רוב בעילות מאנשים אחרים ודוק אך בעיקר הקושי' נ"ל דמה דאמרי' אין אבות למצרי אפי' להקל היינו באמת דמוכח משני אחין תואמים דרחמנא אפקרי' לזרעי' וק"ל]. ולכאורה קשה א"כ איך ילפינן בסנהדרין דף נ"ח על כן יעזוב איש את אביו זה אשת אביו וקשה הא יש דשטופי זמה כנגדו דלאו אביו לק"מ דרש"י כתב בפי' בדף צ"ח אם היו חבושים בבית אסורים אז הוה וודאי אביו ואי לאו דאפקרי' לזרעי' הוה ודאי אבוה וא"כ משכחת אשת אביו כגון שהי' חבושים יחד דהוה וודאי רוב בעילות מאיש אחר דהיא וגם בעלה שניהם שטופי זימה וק"ל. ואין להביא ראי' מדברי רש"י הנ"ל דאזלינן בב"נ בתר רוב דהא בחולין דף י"א אמרינן אפי' חבושין אין אפטרופס לעריות וע"כ דאזלינן בתר רוב דשאני התם כיון דעכשיו הם ישראלים דנולדו בקדושה א"כ יש עליהם הדין לילך בתר רוב ודוק. וראיתי שהדר"ג נ"י התפלא על הנב"י מהד"ת שנתקשה הגאון מהר"ש אי לא אזלינן בתר רוב בב"נ א"כ אשת אביו או אחות אביו היכא משכחת דלמא לאו אבוה ותי' הגאון דלחומרא אזלינן בתר רוב גם בב"נ והקשה כיון דלא אזלינן בתר רוב איך יהרג בשביל ספק אלא ע"כ דאזלינן גם בב"נ בתר רוב וצע"ג. ונ"ל דבוודאי משכחת לה בשהי' חבוש בבית אסורים רק בישראל דכתיב והצילו העדה שמצוה לחפש בזכות אז הי' אומרים לולא דגילתה התירה דאזלינן בתר רוב היינו מחפשים זכות אין אפטרופס לעריות אבל בב"נ דאין מצוה להצילו אז בחבוש בבית אסורים הורגין אותו אפילו אי לא אזלינן בתר רוב דחשש אין אפטרופס לעריות לא נחשב למיעוט כלל ובב"נ לא כתיב והצילו העדה ודוק. (ג) כתב הדר"ג נ"י וז"ל גוף הסברה דבב"נ לא אזלינן בתר רובא כתבתי במקומו דאינו ברור לי דהרי מנ"ל בגוי ספיקא אסור וא"כ אפי' לא אזלינן בתר רוב מותר מצד ספיקא לא מבעי' לרמב"ם דספק מן התורה מותר ואפי' איקבע איסורא דמודה הרמב"ם היינו ממה שצוה ד' אשם תלוי וזה רק לישראל נאמר ומנ"ל בגוי עכ"ל. על החקירה הנ"ל העיר אותי אחי החשוב הרב המפורסם מה' זוסמאן נ"י אב"ד האללאש זה רבות בשנים וחקרתי לפשוט מן התורה פ' לך לך דכתיב "ויקרא פרעה לאברם ויאמר מה זאת עשית לי למה לא הגדת לי כי אשתך היא למה אמרת אחותי היא ואקח אותה לי לאשה ועתה הנה אשתך קח ולך" ועיין רמב"ן שם שפי' שהאשים פרעה לאברהם בשני האשמות (א) למה לא גילה לאזניו בשעה שעבדיו באו לקחת אותה הי' לו להגיד לפרעה כי היא אשתו (ב) למה אמר אברהם אח"כ לשריו ועבדיו כי היא אחותו ועיין שם. ואמרתי שפרעה החכים בדיבורו שהוא הי' מסופק אם היא אשתו או אחותו ויש פנים לאמור שספק איסור שרי לב"נ רק דאם אברהם יודע בה שהיא אשתו א"כ הי' צריך לגלות לאזניו שלא יכשל באשת רעהו ולו יהי' שהדין שספק איסור אסור לב"נ והי' החיוב עליו להפריש עצמו מספק איסור אשת איש אך במה שאמרת אחותך ולא הזכרת כי היא אשתך גרמת לחטוא כי איך יעלה על דעת שהוא אשת איש מאדם אחר ונוסעת עמך מבלי מבעלה אם לא אמרת אחותך היא הייתי צריך לחשוב שהיא אשתך שדרך העולם שאיש עם אשה נוסעים ביחד. אך באמת שפרעה הי' חוטא שלא שאל לאברהם אם הוא אשתו או אשת איש מעלמא דלו יהיה שספק מותר לבן נח אבל היכא דאיכא לברורי מבררין ועד אחד נאמן באיסורין לברר במקום שיש ספק וכיון שלקחו לאשתו ולא שאלו אותו אם היא אשת איש וראה שאין יראת אלקים בו לחוש על הספק איסור הגם דאיכא לברורי הוסיף הוא לאמור שהיא אחותי ולא גילה שהיא גם אשתו שבמקום סכנה מותר להיות שב ואל תעשה עכ"פ הגם שפרעה יטעה בו והבן. אך הדבר מבואר ברמב"ם שספק אסור לב"נ שהרי בפ"י מהלכות מלכים הל' ח' כתב וז"ל אמרו חכמים שבני קטורה שהם זרעו של אברהם שבאו אחר ישמעאל ויצחק חייבים במילה והואיל ונתערבו היום בני ישמעאל בבני קטורה יתחייבו הכל במילה בשמיני ואין נהרגין עליהם עכ"ל וכתב בכ"מ דעל ז' מצות אשכחן דנהרגין ולא על ח' מצות והמ"ל פליג דאולי לאומה אחת יש ח' מצות רק לכלל בני נח יש רק ז' מצות ותי' יען דע"י התערובות הכל חייבים מספק ואין נהרגין מספק ועיי"ש וא"כ כאן דיש ספק על כל אחד אם הוא מבני קטורה ויש הספק אם נכנס כלל בחיוב המצוה הנ"ל ואעפ"כ אמרינן בב"נ שמחויב לעשות מעשה מילה מכח ספק מכ"ש בספק עריות או אבר מן החי אסור לעשות מעשה אשר יש עלי' ספק חיוב מיתה ולפי דברי כ"מ משמע דבשבע מצות נהרג על הספק דאל"כ לא הי' צריך להשיב ולא אשכחן ח' מצות וק"ל. ומצאתי בפרמ"ג בפתיחה בסדר הנהגת הנשאל עם השואל אות מ"ב שכתב וז"ל אמנם ליתן אחד מהם לב"נ זה ואחד לב"נ אחר יש לומר אף שנתערב חד בחד מותר ליתן להם כל אחד בפ"ע דספק תורה למ"ד מדרבנן אסור א"כ לב"נ משרי שרי ואף למ"ד ספק מן התורה אסור היינו מקרא ושניהם ממקרא אחד למדוה הר"מ ז"ל ורבותינו הצרפתים כמבואר בתה"א מקרא דספק ממזר משא"כ בב"נ אפשר דכי אסרה תורה בוודאי איסור ולא בספק איסור ואף למ"ש הש"ך בק"י דחד בחד כגופו של איסור ואיקבע איסורא מ"מ י"ל לגבי ב"נ שרי' וכ"ש אם ספק לו אם זה הוא אבר מן החי אי לאו דאפשר שרי לב"נ וצ"ע עכ"ל ופלא שלא העיר מדברי הרמב"ם ומכ"ש באתחזק איסורא. והראה לי הרבני החשוב מה' ר' דוד כ"ץ מפה במרן חת"ס ז"ל חלק ששי סי' כ"ה בד"ה ואני אומר מחליט ג"כ שספק איסור לא נאסר לב"נ אפי' באתחזק איסורא יעי"ש ופלא בעיני שלא העור מדברי הרמב"ם בהל' מלכים שהבאתי למעלה ואקוה שהדר"ג נ"י יברר הדבר ויודיעני. (ד) ועל מה שחדשתי דהואיל בשבת פוטר רק דלא חייב על לא תעשה מלאכה יען דראוי' לחולה שיש בו סכנה אבל על העשה דשבתון לא מהני דעכ"פ לא שבת ובעבור זה הקשה תוס' בטלת כל מלאכת שבת והקשה הדר"ג נ"י א"כ גם ביו"ט כן ותקשה גם לרבה משום ערב תבשילין מתירין איסור דאורייתא עכ"ד ארמיז בקיצור כי הארכתי דעל העשה אמרינן מתוך ביו"ט דכל שמירת עשה אחת היא אבל על הל"ת לא סברי מתיך דהם אזהרות חלוקות אבל בשבת לא שייך מתוך כלל ימחול לעיין בעירובין ובילקוט פ' ויקהל בשם מכילתא על פסוק כל העושה בו מלאכה יומת ויעיין יבמות דף נ"ד ואבני מלואים ובטו"א ר"ה דף כ"ק ובספרי מחנה חיים סי' ק"ב ודל"ב. ויען כי מצאתי בפנקס שלי תשובה קטנה אשר כתבתי זה כעשר שנים הנוגע לענין אם דנין בב"נ אוקמי אחזקה אמרתי להעתיקה והדר"ג נ"י ישים עינו עליו לטובה. שאלה נכרי שנתגייר ובאותו זמן ילדה לו פרתו בכור רק שיש ספק אי נולד איזה רגעים קודם גירתו או איזה רגעים אח"כ ובא כהן אחד להחזיק בולד בתורת בכור אי הגר יכול להוציאו מידו או לא. תשובה הנה בספק בכור ישראל יש פלוגתא דרבוותא הרמב"ם פוסק תקפו כהן אין מוציאין מידו והרא"ש חולק דמוציאין והוא פלוגתא בש"ע סי' שט"ו מהמחבר ורמ"א ועיי"ש וראיתי בתוך פלפולו של מהרי"ט אלגזי בפ"ג שחידש דבר שהתפלא על הגמרא סוף חולין דף קל"ד דנקט בפטר חמור ספק להקל בגר ולא אמרו ג"כ בבכור בהמה טהורה להקל שלא צריך ליתן לכהן רק שיוכל למכור לכהן כמו שאמרו בירושלמי בחלה ותירץ דבר חדש דגם החולקים על רמב"ם דתקפו כהן מוציאין מידו היינו דכל זמן שהיתה הבהמה מעוברת היתה היא וולדה ממון של בעלים והשתא נולד ספק אי נתקדש הולד בלידה אמרינן אוקי ממונא בחזקת מרא קמא דהא בפדיון פ"ח בספק מודה גם הרמב"ם דמוציאין מידו כאשר הסביר הרשב"א דשה הי' לו קודם פדיון חזקת מרא קמא וה"ה סוברים החולקים בספק בכור בהמה יש ג"כ חזקת מרא קמא דבמעי אמו הי' חולין וכל זה בישראל אבל בגר ליכא לדון על חזקת מרא קמא כאשר גילה הא"ז בכתובות דף ט"ו רוב נכרים נכרי לנזיקין וצריך לשלם דאין לגוי חזקת הממון יעיי"ש וא"כ לא שייך לומר בספק נולד קודם גירות דאוקי הולד אחזקת מ"ק דאין לחקור על חזקת ממון דאז כשהי' גוי ליכא לו חזקת ממון וא"כ הוה הדין לכ"ע דאין מוציאין מיד כהן ולכן לא נקטו בגמרא בספק בכור בהמה טהורה לפטור אבל בשה שפודה את החמור שהי' ממונו אחר הגירות איכא חזקת מרא קמא והוה הדין תקפו כהן מוציאין מידו יעיי"ש דפח"ח. ולע"ד אחרי נשיקות מרגליות גדולת תורתו לאלף נ"ל דלא נכון לדינא דהנה דברי א"ז המה מחוסרי תבלין הדעת להבין מאי הוא זה שאין לגוי חזקת ממון הלא גוי יורש אביו דבר תורה. ונ"ל דבכל ממון שביד בעליו יש לדון שתי חזקות (א) חזקת מרא קמא הוא דבר הנלמד מנגע דחדשה התורה הגם שאפשר שנשתנה הדבר מאשר הי' בתחילה מ"מ עד שלא נודע בבירור שנעשה השתנות אמרי' דנשאר על כנו כאשר הי' בתחילה וה"ה בממון זה החפץ הי' מתחילה של ראובן וספק אם איבד זכיותיו אמרי' אוקי ממונא על חזקה ועיין במהרי"ק שורש ע"ב ובע"ז ח"מ סי' ע"ה (ב) חזקת תפיסה מי שאוחז בממון בהיתר והוא תחת ידו ומוחזק בו צריך האיש אשר יבקש להוציאו מידו ולהחזיק בו ראי' או בירור שחבירו צריך ליתן החפץ לו ולרשותו וזה נקרא חזקת רשות מכח תפיסה בהיתר והמוציא מחבירו עליו הראי' לברר שיוכל להוציא החפץ מרשות אחר ודו"ק. והבדל יבואר חזקת מרא קמא הוא חק מחקי התורה עיין רמב"ם בפי' המשנה בפ"א ממקואות דמצד הסברה יהי' ספק השקול דלמא נשתנה רק התורה חידשה הלכה שיהי' נשאר הדבר בידינו לודאי לומר כמו שהי' בתמונה ראשונה או בכח הראשון כן הוא גם עכשיו וכיון שעשאה תורה וודאי אז פסקי' אין הולכין בממון אחר הרוב יען דרוב לא הוה וודאי עיין במפרשים אבל חזקת תפיסה לא ילפינן מקרא רק הוא סברה מהכ"ת יוכל איש לקחת חפץ מיד רעהו בלי ראי' או הוכחה אבל עכ"פ מהני רוב כנגד חזקת תפיסה דהא יש לתובע רוב המסייע לדבריו הוא הוכחה כמובן וכן מצאתי במהרי"ט דאזלינן כנגד חזקת תפיסה בתר רובא אפי' אי לא אזלינן בתר רובא כנגד ממון וע"ש כי נעים. והנה התורה חידשה אוקי מלתא אחזקה לבני ישראל אבל לא עשה כן לכל גוי לחדש אצלם אוקי מלתא אחזקה אבל חזקת תפיסה שהיא סברה הוא מהני בגוי כמו אצל ישראל (דהא גזל גוי אסור וא"כ יש איסור לישראל להוציא מידו בלי ראי'] רק מהני רוב להוציא מידו וזה חידש הא"ז בכתובות כיון דהוא מרוב נכרים והוה ע"י הרוב גוי לא שייך אצלו חזקת ממון היינו שם חזקת מרא קמא דתורה לא חידשה חזקת נגע רק בישראל ונשאר רק חזקת תפיסה וכנגדה מהני רוב לחייבו לשלם ודו"ק. וא"כ בגר שנתגייר והוא עכשיו ישראל ונתחדש אצלו דאוקי ממונא על חזקתו וא"כ הוה ודאי ממון שלו כמו שהי' ולד שלו במעי אמו ואם יתקפנו כהן מוציאין מידו והבן. ואין לומר אוקמי הבהמה אחזקת מעוברת ואח"כ ילדה כמבואר בתוס' בב"מ דף ק' דברגע שנתגייר בא לו הכח בתורת ישראל דנימא בכל חפצים שלו אוקמי אחזקת קמא ואמרינן דאח"כ ילדה זה אינו דהלא אנו מסופקים אם היתה בהמתו עוד מעוברת בשעה שנכנס לשם ישראל ובגוי לא אמרינן אוקמי על חזקת מעוברת דגם זה רק מכח דילפינן מנגע אוקמי אחזקה כנלפע"ד. וראי' לדבר דלא כמהרי"ט דבש"ע סי' שי"ח הובא דין ספק בכור בהמה טהורה בגר ובסוף הסי' הביא הרמ"א בכל ספיקות המבוארים בסי' אמרינן תקפו כהן מוציאין מידו וקאי גם על ספק בכור של גר ודו"ק. והך חקירה אי אמרינן אוקמי אחזקה בב"נ הוא ספק עצום אם מותר ליתן ספק אבר מן החי לב"נ וכן בעריות דידי' אם אנו דנין בו אוקמי אחזקת אשת איש דעל ספק אין הורגין כמבואר במ"ל בפ"י מהל' מלכים ואם נולד ספק אם ב"נ שלח אשתו מביתו שזה גירושין שלו אם חבירו חייב עלי' מיתה אם בעל אותה וכדומה בכל ז' מצות ויש לדון על חזקה קמייתא דברי הדש"ת. הק' חיים סופר ואיידי דאיירי אכתוב קושי' אשר הקשתי זה רבות בשנים בסוגי' זו ביבמות דף צ"ח דאמר רבא הא דאין אב למצרי משום דשטופי בזימה פי' רש"י הי' חבושי' בבית אסורים ונולד בקדושה יש שאר אב יעו"ש למה לא פי' רש"י כגון אם מצרי בא על אשת ישראל באונס שיש לה חזקת כשרות שלא זינתה עם אחר ברצון והי' לה בנים ונשאו נשים וממזר זוקק את אשת אחיו ליבום אבל אם למצרי אין חייס אז בכל אופן אין כאן אחוה מן האב ויעי' תוס' כתובות דף ג' ובתוס' סנהדרין דף נ"ו בד"ה הורתו ועיין בנמ"י ביבמות שם ועיין בב"ש בסי' קנ"ו וקנ"ז וצ"ע: