אור ברסלב
שות מחנה חיים ד › סימן ה

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ד · סימן ה

סימן ד

שלום וכ"ט לי"נ הרב הגאון הגדול המפורסם בעולם הרב ר' משה שיק נ"י אב"ד ור"מ דק"ק חוסט יע"א. בחורף העבר קבלתי מכתבי רצוף אהבה כי שם עיניי לטובה על ספרי שערי חיים והראה שני אותיות כי העריך פלפול נגד דין חדש אשר הבאתי בשם פרמ"ג שאין לחלל שבת על מומר לחלל שבתות בפרהסי' וגם העיר פלפול בדיני תוכחה וטרם שמתי עייני בי נעלם מכתבו ממני וכעת מצאתי את שאהבה נפשי מכתבי מונח בתוך ספר וקבלתי עלי בל"נ שמיד אחר יו"ט לעיין בי כמסת הפנאי ואשר נראה בעוני להצדיק דברי הפרמ"ג אעריך לפני הדר"ג נ"י בעז"ה. (א) מה שחקר הדר"ג נ"י דלשיטת רב שלום גאון אשר הובא בש"מ בב"מ דף ע"א דקדישיו קדושין ואסור להלות לו בריבית וכ' וז"ל דאמר שמא יתחרט ויעשה תשובה לפיכך אסור עכ"ל וכ' הדר"ג נ"י דנראה מדבריו דנעשה בכה"ג ישראל למפרע ולדעתו גם לענין ריבית אסיר ליקח ממנו וזה לא קיי"ל יעו"ש ג"כ טעמו עכ"ל במכתבי ואני אומר אפי' לדברי הגאון מודה דלא מחללין עליו שבת דכלל גדול שמא מת לא חיישינן שמא ימות חיישינן כמבואר בגיטין דף כ"ח ואפי' בדבר אשר בודאי יבא כמו מיתה אעפ"כ כל זמן שנוכל לומר חי אמרינן דעכ"פ עדיין לא מת ורק אם כבר נודע שמת ומסופקים על הזמן חידש הט"ז סי' שצ"ז יען דאדם עלול למיתה אז אמרינן דכבר מת יעו"ש וא"כ שפיר דחיישינן שמא יעשה תשובה ויהיה ישראל למפרע וחיישינן על קדושין שלו וגם מצרכינן גט וחליצה דשמא יהי' נעשה בעל תשובה רגע אחת עכ"פ קודם מותו אבל לחלל שבת אם הוא חולה דנימא להקל דכבר הוא שב בלבו ומותר לחלל שבת כדי שישמור שבתות הרבה או שיש מצוה וחי בהם אמרי' עדיין הוא בחזקתו ראשונה שלא שב והוא בכלל באבוד רשעים רנה מוטב לו שימות ואפי' אם ישוב אח"כ ויהי' צדיק למפרע לא ימצא עון לבר ישראל שלא חילל שבת בעבורו כי אז ביום השבת לא הי' קם בעדת צדיקים ולא הופקד ישראל עליו להחיותו ויען דנקרא אח לענין חליצה ממילא אסור ממנו ריבית ודוק. ורואה אני ק"ו אם במיתה שסוף כל אדם למות אוקמי' אותו בחזקת חי כ"ש ברשע שהוא מוחזק ברשעו עבר אדם עבירה פעמים ושלש נעשה לו כהיתר ומעט מזעיר מצא איש אשר העיז פניו לחלל שבת בפרהסי' שישוב שנימא שחולה רשע הזה כבר הוא שב בלבו רשעים עד פתחו של גיהנם אינם חוזרים בתשובה וצורם לבלות שאול לזבול להם בפן ואולי בשעת יציאת נשמתם אז חוזרים ולא בשעת מחלתם הגם שיש סכנה בו ואסור ישראל לחלל שבת בעבורו ודוק. ובזה אני משיב על אשר מביא ממרן חת"ס ז"ל ביו"ד סי' שמ"א שכ' שבוודאי חזר בו האיש אשר תועבה נמצא על צווארו ולפמ"ש נכון דברי אדמ"ו ז"ל שם שכבר נמצא מת אמרי' בודאי סמוך למיתתו חזר בלבו בתשובה שכ' שם וז"ל ובשעה שבטלו כל תאוותיו סמוך למיתתו ויודע שעתיד לעמוד בדין חוזר ומתחרט עכ"ל הרי שדן יען שכבר מת אמרי' שסמוך למיתתו התחרט כאשר ראה שיש דין וחשבון בשאול אבל בודאי הגם שמחלתו מסוכן עכ"פ לא אמרינן שחזר בשעת סכנה דאוקמי' לרשע בחזקתו דעדיין לא שב רק חיישינן שמא ישוב עכ"פ קודם מותו ודוק ואם לחלל עליו בשעת גסיסה אז שייך חקירת שבות יעקב דאין מחללין שבת על גוסס. ועוד אני חושב דשאני התם שדן על שתלוי' לו בצווארו שהמיר דתו וכפר באלקי ישראל אז שפיר הביא אדמ"ו ז"ל ראי' מריב"ש והחליט שקודם מותו בודאי התחרט על שכפר באלקי אבותיו אבל המחללי שבת אשר לא יאמינו בתורה שבע"פ שיש ל"ט אבות מלאכות לזה אין חזקה שמתחרט דבעינינו ראינו שחילל שבת נעשה להם כהיתר אבל נצח ישראל לא ישקר להאמין בלבו באל אחר כמובן. (ב) יצא הדר"ג נ"י לחקור היתר חדש דתוס' בפסחים הקשה דנתבטל מלאכות שבת אי אמרי' הואיל ותירצו דחולה שיש בו סכנה לא שכיח וא"כ כאן דיש לפנינו חולה שיש בו סכנה ושכיח דיהרהרו בתשובה א"כ אמרינן הואיל אי שב השתא נמי שרי מן התורה דפח"ח בכח דהיתירא ואמרתי לרמז בקצור מ"ש בחידושי זה כמה שנים דלמה בחרו תוס' להקשות שיתבטל מלאכות שבת ולא הקשו בקיצר א"כ נתבטל כל שמירת שבת עשה דשבתון וחדשתי דבר בעז"ה דהואיל לא יפעול רק זאת דאין חייב על ל"ת מלאכה יען דראוי' לחולה שיש בו סכנה אבל עכ"פ עשה דשבתון ביטל דעכ"פ לא שבת ואם היתר דהואיל פועל שלא חייב על חיוב מלאכה עכ"פ שביתות שבת מעכב דלא יכול לעשות מלאכות בעבור דלמא יבא חולה שיש בו סכנה והקשה תוס' א"כ בטלת כל מלאכות שבת והארכתי בזה דהלאו לא עבר אם ראוי' אח"כ לחולה אבל העשה עובר עד שיש היתר חולה לפניו כאשר ביאר החו"ד דברי רמב"ם מגמ' סוטה דלא יקשה עליו מגמ' מנ"ל דאזלינן בתר רובא ודל"ב ועכ"פ אין ראוי לחלל שבת בעבור מחלל שבת בפרהסי' והאמת כאשר הדר"ג נ"י אומר אם שבת דחוי' לא שייך הואיל ותלי"ת גם אני הארכתי במקו"א בזה. (ג) עוד כ' דר"ג וז"ל אמנם אכתי כיון דקיי"ל אין הולכין בפ"נ אחר הרוב א"כ אפי' איכא רק מועט המהרהרין בתשובה בעת הסכנה הא אמרי' וחי בהם ורשאין לפקח בעבורם עכ"ל ולדעתי הא יש לו חזקת רשע שלא מינטר שבת וגם איכא רוב דלא מהרהרין בתשובה אפי' בעת הסכנה ואיכא רוב וחזקה דלא נהי' מחללין שבת בעבורו דמנ"ל דרשע זה שהוחזק לפנינו הוא מן מיעוט המהרהרין ולא נימא דהוא מן הרוב דאינם מהרהרין ונשאר בחזקתו יעיין במחה"ש סי' שכ"ט ויעיין בט"ז יו"ד סי' ק"א איסורא ברובא איתא] ולכל הפחות אם הוא החולה בדעת מיושבת שאין רשאין לחלל שבת בעבורו עד שישאל לו אם חוזר בתשובה דכל היכא דאיכא לברורי מבררין המועט כנגד הרוב ומכ"ש שיש לחוש שהוא מן הרוב אשר אינם מהרהרין בתשובה ומעשה בכל יום אם פושעי ישראל מחלל שבת בפרהסי' מסוכן שמחללין שבת בעבורו אפי' ע"י עובדי עבדי ד' בלי התעוררת תשובה ואפי' אם נימא דהרוב מהרהרין בתשובה הלא יש חזקה כנגד הרוב ויעיין במחה"ש בסי' ח' ובאדמ"ו חת"ס יו"ד סי' קע"ה דבחזקה נגד הרוב צריך לברר מכ"ש דהמהרהרין הם מעוטים ודוק. (ד) עוד יצא לחלוק על פרמ"ג וכ' וגדולה מזו מצינו שמותר לחלל שבת בעבור תינוק הנמצא בעיר שרוב גוים אשר לא שייך בו שישמור שבתות הרבה כאשר העיר מרן סי' רמ"ה והאריך בזה אמרתי להעתיק מחדושי אשר נפלאים לי דברי אדמ"ו מרן ז"ל שכ' שהב"ד מתירין לתינוק הנ"ל לחלל שבת ולדעתי חקור דבר. ראיתי קושי' בחת"ס יו"ד סי' רמ"ה ברוב עכו"ם מפקחים הגל וקשה הא אם ישאל הב"ד מתירין לו לחלל שבת דאזלי' בתר רוב עכו"ם דתינוק הנמצא הוא עכו"ם וא"כ איך מפקחים עליו את הגל הא כתיב ושמרו בני ישראל לעשות את השבת לדורותם כדי שישמור שבתות הרבה מותר לחלל השבת עליו ואצל תינוק הנמצא מי יודע אם ישמור שבת אחת מכ"ש שבתות הרבה וצע"ג. ונלע"ד ליישב בעז"ה ואוסיף קושי' הא בודאי לא ישמור שבת דהא עפ"י רוב העיר הוא עכו"ם וגוי ששבת חייב מיתה וא"כ לא יכול לשמור שבת ואיך מפקחין עליו את הגל וצע"ג. אמנם נ"ל לחדש דכבר העיר הפרמ"ג והגאון מהר"ש לאנדוי בנב"י מהד"ת א"ע סי' מ"ב דהך דין דאחרי רבים הוא ממחודשי דינים אשר נתן הקב"ה לבני ישראל אבל הגוי לא יוכל לסמוך להקל לילך אחרי הרוב רק צריך לחוש למעוטא ולכן בני קטורה חייבין למול הגם שנתערבו בגוים יעו"ש. ואם כנים הדברים נ"ל בתינוק הנמצא ברוב העיר עכו"ם מותר לישראל להאכילו נבילות וכל איסורי אכילה ואין עוברים בזה איסור דהא בישראל יש חק התורה אחרי רבים להטות ואין הב"ד מצווין להפרישו יען דעפ"י רוב התינוק הנמצא הוא עכו"ם ובישראל הולכים אחר הרוב אבל התינוק הנמצא כאשר יגדל הוא בעצמו מחויב לחוש על המיעוט שמא הוא ישראל ואסור לו לאכול נבילות או לחלל שבת ומחויב בכל מצות כישראל ממילא אסור לישראל לסייע לו לעבור על אחד מן המצות ולא שייך גוי ששבת חייב מיתה דהוא שובת בתורת בן ישראל ולא בתורת גוי כמו במחצה ומחצה דצריך לשבות שבת מכח ס' וה"ה ברוב עכו"ם צריך לשבות וא"כ שפיר מחללין עליו שבת דהא צריך לשמור שבתות הרבה דאין בב"נ דין אחרי רבים. ובזה יובן לי דברי רש"י ביומא דף פ"ה בד"ה להאכילו נבילות וז"ל עד שיגדל ויקבל עליו גירות עכ"ל ולכאורה פלא מי הגיד לרש"י שיתגייר הלא הוא כעכו"ם לכל דבר ומותר ליתן לו נבילות אפי' משיגדיל. אך רמז רש"י דמשהגדיל אסור לו לאכול עוד נבילות דהא צריך לחוש שמא הוא ישראל וא"כ גם ישראל אסור להושיט לו עוד נבילות אבל עד שיגדיל דמותר לו לאכול ועל הב"ד אין מוטל מצוה להפרישו מכח קטן אוכל נבילות מצווין להפרישו דהא עפ"י רוב הוא גוי אבל משיגדיל ונעשה בן י"ג שנים שהגיע הזמן שאם הוא ישראל אסור לו לאכול נבילות א"כ צריך לחוש לעצמו על המיעוט ואסור לאכול נבילות וגם אין להאכילו נבילות הגם שעפ"י רוב הוא גוי דהלא אין ב"נ יוכל לילך בתר רוב ודוק. ובחקירה הנ"ל יומתק לי דברי הרמב"ם פט"ו מה' א"ב ה' כ"ו שכ' הטבילוהו ב"ד לשם גירות או שטבל משהגדיל הרי הוא כשאר אסופים הנמצאים בערי ישראל עכ"ל ורהמ"ג כ' שדבריו פשוטים שגר קטן מטבילין על דעת ב"ד והוא פלא. ולפמ"ש חידש גדול הוא הגם שפי' בפ"י מה' מלכים הגדילו יכולים למחות יען דאין זה זכות גמור כמבו' בכתובות דף י"א דדלמא ניחא לי' בהפקירא אבל כאן אפי' אם נמצא בעיר שרוב גוים יצרוך לשמור כל התורה מכח המיעוט א"כ בודאי זכות הוא לו הגירות ואפי' אם הגדיל אין יכול למחות ודוק. סוף דבר נבוך אני מאוד מנ"ל למרן החת"ס ז"ל שאם בא לשאול לב"ד שמתירין לו לחלל שבת ולאכול טרפות כמו שהערותי למעלה בעז"ה רק זה נלע"ד דפטור מכל מ"ע שיש על כל בר ישראל דאין חיוב עשה אפי' אם ס' דאורייתא לחומרא רק אם הוא בודאי בר ישראל שנכנס בסוג חיוב מצוה ומצוה אבל ס' אם הוא בר ישראל ויש עוד רוב דהוא עכו"ם הוא פטור ממצות והארכתי בזה בסוגי' דמצות צריכות כוונה דהבדל בין לעבור עבירה או שצריך לעשות קום ועשה לקיים מעשה מצוה ואכ"מ להאריך כעת. דברי ידידו הדש"ת הק' חיים סופר מכתב שני: אחד"ש אודיעהו שלא יאמן כי יסופר רוב טרדותי ובש"ק העבר הסתכלתי בדברים אשר כתבתי להדר"ג נ"י בשבוע העבר וראיתי ששכחתי מלכתוב הרהורי דברים באשר העירותי על דברי חת"ס ז"ל אשר פשיטא לי' שב"ד מתירין לנמצא ברוב העיר עכו"ם לחלל שבת ואני חקרתי דרק עד י"ג שנים מותר להאכילו נבילות אבל אח"כ צריך הוא לחוש למיעוט דאין הולכין אחר הרוב רק בישראל ושכחתי להודיע אשר הרהרתי עוד ואסדר אותם עתה בעז"ה. לכאורה אפשר לחלק דשאני מצות הנהוגים בו בתורת ב"נ כגון מילה בבני קטורה או אבמה"ח אם אמרינן הלא זה מצוה בתורת ב"נ ודין אחרי רבים לא חידש התורה בו ונשאר באיסורו בתורת ב"נ אבל שבת דהוא מצוה אשר חידש הקב"ה בישראל א"כ איך נאמר דלא אזלי' בו בתר רוב בב"נ דממנ"פ בתורת ב"נ אינה מצווה בו רק אני מסופקים שיתחייב בו בתורת בן ישראל ואזלינן בתר רוב דהוא ב"נ וממילא לא נצטווה בשמירת שבת אמנם באמת נ"ל כיון דגילה הש"מ בב"מ דף ו' דרוב גופא הוה רק ס' רק התורה התירה ס' כזה אשר הרוב נוטה לצד אחד אזלי' אחר צד ספק אשר הוא עפ"י רוב כנרמז בלשון גמ' בחולין מנ"ל דאזלינן בתר רובא דיש לפנינו ב' צדדים רק אנו אזלי' בתר הצד אשר הוא עפ"י רוב וא"כ רק בישראל מי שהוא בוודאי מזרע ישראל ונולד לו ס' בפרט אחד ממצות ד' אשר לא תעשינה גילתה התורה אחרי רבים להטות אשר מסנהדרין ילפי' אבל איש אשר הוא מסופק אם הוא ישראל או עכו"ם ונימא דהרוב יכריע שהוא עכו"ם ויהי' נבדל מעדת ישראל ופטור מכל המצות איך נימא דדין חדש אשר הבדיל ד' לעדת ישראל יסייע לאיש הזה להיות עכו"ם אשר אצלו לא מכריע הרוב כלל ונשאר הרוב כס' השקול וחייב במצות שבת ובכל מצות אשר לא תעשינה ומוזהר לחומרא כמו שפסק הרמב"ם דבני ישמעאל מחויבים מס' למול רק אינם מחויבים מיתה מס' ויעיין במ"ל ה' מלכים ודוק. עוד הרהרתי דמרן חת"ס ז"ל לשיטתו אזיל שביו"ד סי' ע' בד"ה ראיתי הכריע הגם דב"נ נהרג בדיין אחד אבל בשלשה דיינים ושנים מזכי' פטור דשייך בב"נ אחרי רבים להטות יעו"ש. אך נלע"ד דשאני התם דבודאי בטל דעת אחד כנגד שנים בין לזכות ובין לחוב אותו דמהכ"ת ניזל בתר המיעוט דיעות ונשבוק הרוב דיעות והלא הדיינים הם המחייבים או המזכים ועפ"י הכרעתם הוא מחויב או מזוכה וכך פסק להם הדין תורה אשר ציוה לב"נ על הדיינים כפי אשר ירשיעון אותו הדיינים כן יהי' חייב או זכאי כפי אשר יצא מפי דייניו אם יחייבו השנים הוא מחויב מיתה דהא אפי' על פי אחד הוא נהרג רק אם יש שלשה אז יהי' כאשר ידונו הרוב בין לחיוב ובין לזכות כפי אשר יצא מפיהם כן יהי' לו אבל לילך בתר רוב להתיר לו דבר אסור או לפטור אותו ממצוה אשר עליו לא אזלי' בתר רוב דדלמא הוא באמת מן המיעוט אשר הוזהר אבל בדיינים בלי אשר יצא מפי דייניו ושופטיו הוא באמת פטור ממיתה וא"כ אם שנים מזכים הוא פטור ואם שנים מחייבים אז המיעוט בטל ובודאי יכולים שנים לחייב אותו דאפי' אחד יכול לחייב אותו אבל בישראל דצריך דווקא ב"ד כ"ג למיתה ואעפ"כ אזלינן בתר הרוב ודוק. ובזה ישבתי מה שהראה לי למדן אחר זה ח"י שנים סתירה בדברי מרן ז"ל דבסי' י"ט בד"ה ועדיין כ' מרן דטע"כ אסור לב"נ דאחרי רבים להטות לא כתוב בב"נ וא"כ אפי' באלף לא בטל יעו"ש הרי דמרן החליט דאחרי רבים לא שייך בב"נ ובסי' ע' כ' דדין אחרי רבים הוא יותר בב"נ וצע"ג. ולפמ"ש דשאני ביטול דהוא להתיר איסור הנאסר כבר אבל כאן לחדש על הב"נ זכות או חיוב אז בודאי מהכ"ת דלא נאמר דהאמת עם השנים ייתר מאשר הוא עם האחד ואזלי' בתר רוב דיעות וממילא שנים מזכים לא בא עליו החיוב ואם שנים מחייבים בא עליו חיוב ודוק. והי' לי עוד הערות אבל לא באתי אלא להשלים מה שמנעוני הטרדות ובל"נ אכתוב להדר"ג נ"י על יתרון הדברים דברי הדש"ת. הק' חיים סופר:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה